תרזה יפה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תִּרְזָה יָפָה

תִּרְזָה יָפָה וַעֲבֻתָּה
עַל הַיְאֹר עוֹמֶדֶת מֻטָּה;
כָּל-הַיּוֹם בַּמַּיִם צוֹפָה,
חוֹשְׁבָה: מַה-יְּהֵא בְסוֹפָהּ?

גָּדְלָה, פָּרְחָה, רֵיחָהּ זָלָף,
אָבִיב בָּא וְאָבִיב חָלָף;
כְּבָר מַגִּיעִים יָמִים קָרִים –
וְאָנָה בָאוּ הַצִּפֳּרִים?

וּבְתוֹךְ חַדְרָהּ מוּל הַמַּרְאָה
עוֹמְדָה כָל-הַיּוֹם הַנַּעֲרָה,
כָּל-הַיּוֹם בִּדְמוּתָהּ צוֹפָה,
חוֹשְׁבָה: מַה-יְּהֵא בְסוֹפָהּ?

גָּדְלָה, פָּרְחָה, רֵיחָהּ זָלָף,
אָבִיב בָּא וְאָבִיב חָלָף;
אַנְחוֹת לֵיל וִימֵי שִׁמּוּרִים –
וְהֵיכָן הֵמָּה הַבַּחוּרִים!

תרזה יפה הוא שיר מאת חיים נחמן ביאליק שפורסם לראשונה בכתב העת "השילוח" בחורף 1908.[1] השיר זכה ללחנים ולביצועים רבים. בשנת 1967 השיר הולחן בידי ניסן כהן הברון ובביצוע "הפרברים" הגיע למקום השלישי בפסטיבל הזמר והפזמון.

על השיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוגת שירי האהבה של ביאליק קדמו לשיר זה השירים "בין נהר פרת ונהר חידקל" ו"יש לי גן".

בשיר ארבעה בתים, המחולקים לשתי קבוצות: שני הבתים הראשונים עוסקים בעץ תרזה, שהוא המשל, ושני האחרונים עוסקים בנערה, שהיא הנמשל. בין שתי קבוצות הבתים קיימת תקבולת ניכרת, עד כדי כך ששלוש שורות מופיעות בצורה זהה בכל אחת מהקבוצות.

חוקרת הספרות זיוה שמיר מציינת שתקבולת זו אינה מלאה, ומונה הבדלים מהותיים בין שני חלקי השיר, ובהם:[2]

  • אף שכל אחד מחלקי השיר הוא סיפור של החמצה, הרי התרזה נטועה במקומה ואינה יכולה להשפיע על גורלה, ואילו לנערה יש יכולת לפעול לשינוי גורלה.
  • לאחר האביב שחלף על התרזה יבואו אביבים נוספים, שבהם ייתכן לה גורל שונה, ואילו אביב חייה של הנערה הוא חד-פעמי.

שמיר מוסיפה שהתקובלת מאפשרת פרשנויות סותרות:

האם לפנינו קטרוג על הנערה המתקשטת כל היום מול הראי, אגב רמז שאין היא נוהגת כבת ישראל כשרה וצנועה, שיופיה שמור לחתנה בלבד, ולא לכל "הבחורים"? או שמא לפנינו השוואה־אגב־ניגוד בין הטבע הגויי, שמרחביו משתרעים מחוץ לכתליו של החדר הצר, לבין בת ישראל הענווה, המתכנסת בתוך עצמה בהיותה בת לאומה מתבדלת ויושבת אוהלים?[2]

שורות הפתיחה של השיר, "תִּרְזָה יָפָה וַעֲבֻתָּה / עַל הַיְאֹר עוֹמֶדֶת מֻטָּה" היא מוטיב מקובל בשירי עם ביידיש, למשל בשיר "על הדרך עץ עומד", המתחיל במילים "אין מיטן וועג שטייט א בוים / און האָט זיך איַינגעבויגן". חוקר הספרות דן מירון עמד על כך שבשירו של ביאליק נוספו למוטיב זה יאור ובבואת העץ הנשקפת בו, וציין כי "שינוי זה שהטיל ביאליק בשיר העממי הוא שהוליד, כמובן, את האנלוגיה החיננית שבין התרזה לנערה, המאוהבת בבבואתה."[3]

בסוף השיר מופיע הצירוף הלא שגרתי "ימי שימורים" שאותו גזר ביאליק מהצירוף המקובל "לילות שימורים". זיוה שמיר העירה על כך: "זהו צירוף כלאיים ייחודי ומקורי, הבא להמיר את הצירוף האידיומאטי השחוק במגמה לרמוז, בין השאר, שכל ימיה של הנערה עוברים עליה בחלומות שווא ובהרהורי בטלה, היפים אולי לשעות הלילה הסבילות."[2]

אף שבשתי הקבוצות מופיעות מילים זהות, משמעותן אינה זהה. הנערה "צוֹפָה, חוֹשְׁבָה" - אלה פעולות אנושיות שגרתיות, ולעומת זא, כאשר התרזה "צוֹפָה, חוֹשְׁבָה" זו האנשה שלה. כאשר ביחס לתרזה נאמר "אָבִיב בָּא וְאָבִיב חָלָף", הכוונה היא לעונת השנה אביב, וכאשר מילים אלה נאמרות ביחס לנערה, זו מטאפורה שמשמעותה "אביב חייה".

לחנים וביצועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיר "תרזה יפה", בדומה לשירים נוספים של ביאליק, קסם למלחינים רבים:

תרגום[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיר "תרזה יפה" נכלל בלקט שיריו של ביאליק שתורגמו לערבית בידי אהרון (בנימין) זכאי.[12]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ השילוח יח/ב, אדר תרס"ח, עמ' 5–6
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 זיוה שמיר, "בין כנות להתחכמות – על שיר-העם של ביאליק 'תרזה יפה'", מחקרי ירושלים בפולקלור יהודי יח, תשנ"ו. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
  3. ^ דן מירון, דיוקניה של בבואה, על המשמר, 3 בינואר 1958
  4. ^ משה ברונזפט, שירי חיים נחמן ביאליק במוסיקה, דבר, 1 בינואר 1937
    משה גורלי, שמואל אלמן (גנם מוחו של הקומפוזיטור היהודי), דבר, 25 ביולי 1947
  5. ^ ידיעות יום יום - ירושלים, הארץ, 8 באפריל 1936
  6. ^ מנשה רבינא, מוסיקה לשירי העם של ח. נ. ביאליק, דבר, 17 בספטמבר 1944
  7. ^ הזוכים בפסטיבל הזמר והפזמון, הצופה, 17 במאי 1967
  8. ^ תרזה יפה, בערוץ יוטיוב של חיים רותם
  9. ^ תרזה יפה - אריק איינשטיין, בערוץ יוטיוב של אריק איינשטיין
  10. ^ תרזה יפה - חנן יובל, שלמה ארצי, אסתר שמיר ולירון נירגד, בערוץ יוטיוב של חנן יובל
  11. ^ שיר עד - תרזה יפה - מילים: חיים נחמן ביאליק | לחן וביצוע: מוני אמריליו, 2019, בערוץ יוטיוב של "שיר עד"
  12. ^ ע. אבינרי, "ביאליק בערבית", מאזנים ספטמבר-אוקטובר 1966. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)