על השחיטה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
על השחיטה
מאת חיים נחמן ביאליק

שָׁמַיִם, בַּקְּשׁוּ רַחֲמִים עָלָי!
אִם-יֵשׁ בָּכֶם אֵל וְלָאֵל בָּכֶם נָתִיב –
וַ אֲ נִ י לֹא מְצָאתִיו –
הִתְפַּלְּלוּ אַתֶּם עָלָי!
אֲ נִ י – לִבִּי מֵת וְאֵין עוֹד תְּפִלָּה בִּשְׂפָתָי,
וּכְבָר אָזְלַת יָד אַף-אֵין תִּקְוָה עוֹד –
עַד-מָתַי, עַד-אָנָה, עַד-מָתָי?

הַתַּלְיָן! הֵא צַוָּאר – קוּם שְׁחָט!
עָרְפֵנִי כַּכֶּלֶב, לְךָ זְרֹעַ עִם-קַרְדֹּם,
וְכָל-הָאָרֶץ לִי גַרְדֹּם –
וַאֲנַחְנוּ – אֲנַחְנוּ הַמְעָט!
דָּמִי מֻתָּר – הַךְ קָדְקֹד, וִיזַנֵּק דַּם רֶצַח,
דַּם יוֹנֵק וָשָׂב עַל-כֻּתָּנְתְּךָ –
וְלֹא יִמַּח לָנֶצַח, לָנֶצַח.

וְאִם יֶשׁ-צֶדֶק – יוֹפַע מִיָּד!
אַךְ אִם-אַחֲרֵי הִשָּׁמְדִי מִתַּחַת רָקִיעַ
הַצֶּדֶק יוֹפִיעַ –
יְמֻגַּר-נָא כִסְאוֹ לָעַד!
וּבְרֶשַׁע עוֹלָמִים שָׁמַיִם יִמָּקּוּ;
אַף-אַתֶּם לְכוּ, זֵדִים, בַּחֲמַסְכֶם זֶה
וּבְדִמְכֶם חֲיוּ וְהִנָּקוּ.

וְאָרוּר הָאוֹמֵר: נְקֹם!
נְקָמָה כָזֹאת, נִקְמַת דַּם יֶלֶד קָטָן
עוֹד לֹא-בָרָא הַשָּׂטָן –
וְיִקֹּב הַדָּם אֶת-הַתְּהוֹם!
יִקֹּב הַדָּם עַד תְּהֹמוֹת מַחֲשַׁכִּים,
וְאָכַל בַּחֹשֶׁךְ וְחָתַר שָׁם
כָּל-מוֹסְדוֹת הָאָרֶץ הַנְּמַקִּים.

על השחיטה - שיר שנכתב על ידי חיים נחמן ביאליק בשנת 1903, מיד לאחר פוגרום קישינב.

רקע ומבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיר נכתב על ידי ביאליק באופן ספונטני לאחר ששמע על הפוגרום. לאחריו היה במשך שבועיים באזור כחלק מוועדה היסטורית שהוקמה לשם איסוף עדויות על מנת לברר את שאירע[1]. לנוכח הטבח חש ביאליק תדהמה, אך גם כעס בשל אי הצדק שנעשה[2], דבר שבא לידי ביטוי גם בשיר עצמו.

בעקבות הטבח ובזמן שהותו בקישינב כתב גם את הפואמה "בעיר ההרגה"[1].שי

תוכן השיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

כותרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסומו של השיר בכתב העת "השילוח" התעכב במשך חודשיים, עקב הסתייגותו של הצנזור הראשי ממילות הכותרת: "על השחיטה" ומהמילים: "דמי מותר", משום שהביעו ביקורת כנגד המשטר. בסופו של דבר, פורסם השיר תחת הכותרת: "שמים בקשו רחמים עלי", והמילים: "דמי הותר" הוחלפו למילים: "הנף גרזן". ביאליק נאלץ לאשר את השינויים, בלית ברירה, אך עם כינוס שיריו בספר הוחזרו המילים המקוריות.[3]

ניתן לראות בכותרת ובשיר כולו יותר משמץ של האשמה כלפי מעלה. "השמים מוצגים כמרחב שהוא ספק ריק מנוכחות אלוהית, ספק אפוף רשע נצחי. אופיים הססמתי העז של משפטי הקריאה הממלאים את השיר גרם לכך ששורות לא מעטות מתוכו (כגון: 'ואם יש צדק - יופע מיד! או 'נקמה כזאת, נקמת דם ילד קטן עוד לא ברא השטן') נחרתו בזיכרונם הקולקטיבי של קוראי העברית ודובריה, וחוזרות ומצוטטות, עד היום בהקשרים אקטואליים שונים בפי רבים, שאף אינם מודעים למקורן."[3]

ניתן אף להגיד שההרוגים בטבח מדומים כאן לחיות המובאות לשחיטה, מבלי כל יכולת להתנגד[4].

הבית הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיר מורכב מארבעה בתים. בארבע השורות הראשונות של רוב הבתים ניתן למצוא חריזה חובקת, והשורה שלאחר מכן מתחרזת עם האחרונה.

בשורה הראשונה- "שָׁמַיִם, בַּקְּשׁוּ רַחֲמִים עָלָי!", הדובר מתייחס לעצמו כמעין קורבן נוסף של פוגרום זה, תוך שהוא פונה לשמים דווקא ולא לאל עצמו[5]. כמו כן, ניתן לראות מעט אירוניה בחריזה שבין השמיים והרחמים בשורה זו: גם השמיים, מקום משכנו של אלוהים, וגם מידת הרחמים, שכה מאפיינת את אלוהים, נמצאות ריקות מתוכן בשורה הראשונה. יש בכך ביקורת על החמלה והנוכחות של אלוהים לאחר הפוגרום. במילים "אִם-יֵשׁ בָּכֶם אֵל וְלָאֵל בָּכֶם נָתִיב", הוא מטיל ספק בשנית בקיומו של אלוהים[6].

בהמשך בית זה, עם השורה "אֲ נִ י – לִבִּי מֵת וְאֵין עוֹד תְּפִלָּה בִּשְׂפָתָי", ניתן לראות כי למרות פניית הדובר אל השמיים, הוא סבור כי הפתרון תלוי אך ורק בו, באמצעות הדשג במשפט על המילה "אני" ושימוש בצורת ניסוח שניתן למצוא גם בתלמוד[7].

הבית השני[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדומה לתיאור היהודים כחיות שצווארן נמצא סמוך לסכין[4], הדובר מציע ל"תליינים" (הכוונה בכך היא לאלוהים, שגרם להופעת הספקות שלו) את צווארו ("הַתַּלְיָן! הֵא צַוָּאר – קוּם שְׁחָט!")[8].

מעשה ההקרבה לשחיטה שלא מטוהר לב (בניגוד לעקדת יצחק) מתואר בתנ"ך, גם על ידי אלוהים, כמעשה אסור שאף מזכה את מבצעיו בעונש מוות. אם כן, נראה כי ישנה אצבע מאשימה כאן כלפי אלוהים. הדבר אכן מתברר כך בשורה שלאחר מכן- "לְךָ זְרֹעַ עִם-קַרְדֹּם", כשהכוונה כאן יכולה להיות לכוחו האדיר של אלוהים, שלקיים צדק הוא חלק ממנו[8].

הבית השלישי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקווה לנקמה שתתבצע על שנעשה, הדובר מחכה ל"צדק" שיעשה מידי שמיים (כביכול על ידי אישיות אלוהית, זו שכאמור הוא הטיל בה ספק בתחילת השיר)[4].

הבית הרביעי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבית זה מראה הדובר את כמיהתו לצדק לאחר הפוגרום, אך בניגוד לספק באל שמביע בתחילת השיר, הוא שוב תומך דווקא בצדק "מלמעלה", מידי שמיים, שלא דורש הפעלת כוח מצד היהודים כדי לבצעו. לקראת סוף הבית הוא טוען שדם הקורבנות המכסה את האדמה יהפוך לחרפה וכסמל למעשה מביש זה (במילים "וְיִקֹּב הַדָּם אֶת-הַתְּהוֹם"). הבית והשיר כולו מסתיימים בכך שמתואר כיצד דם הקורבנות מחלחל לתחתית האדמה[4].

לחנים וביצועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיר הולחן ובוצע, באופן חלקי (שני הבתים הראשונים בלבד), על ידי לייב גלנץ[9].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "על השחיטה" - מאמר מאת דבורה לוי, אתר בית הספר התיכון לאמנויות ע"ש צ'ראלס סמית

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 רלה קושלבסקי, " 'שמים בקשו רחמים עלי': מקונווציה מדרשית לעיצוב ספרותי מודרני", מחקרי ירושלים בספרות עברית, י"ז (תשנ"ט), עמוד 59
  2. ^ Alexandra Wright, "'On the Slaughter': Bialik Confronts God after Kishinev, 1903", European Judaism 34 (2001),p. 85
  3. ^ 3.0 3.1 חיים נחמן ביאליק, השירים; ערך והוסיף מבואות, ביאורים ונספחים: אבנר הולצמן, דביר, 2004, עמ' 248
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 Alexandra Wright, "'On the Slaughter': Bialik Confronts God after Kishinev, 1903", European Judaism 34 (2001),p. 86
  5. ^ ניתוח הפואמה, מתוך ויקיספר
  6. ^ Alexandra Wright, "'On the Slaughter': Bialik Confronts God after Kishinev, 1903", European Judaism 34 (2001),p. 87
  7. ^ רלה קושלבסקי, " 'שמים בקשו רחמים עלי': מקונווציה מדרשית לעיצוב ספרותי מודרני", מחקרי ירושלים בספרות עברית י"ז (תשנ"ט), עמוד 64
  8. ^ 8.0 8.1 Alexandra Wright, "'On the Slaughter': Bialik Confronts God after Kishinev, 1903", European Judaism 34 (2001),p. 89
  9. ^ על הפואמה באתר זמרשת