על השחיטה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
על השחיטה
מאת חיים נחמן ביאליק

שָׁמַיִם, בַּקְּשׁוּ רַחֲמִים עָלָי!
אִם-יֵשׁ בָּכֶם אֵל וְלָאֵל בָּכֶם נָתִיב –
וַ אֲ נִ י לֹא מְצָאתִיו –
הִתְפַּלְּלוּ אַתֶּם עָלָי!
אֲ נִ י – לִבִּי מֵת וְאֵין עוֹד תְּפִלָּה בִּשְׂפָתָי,
וּכְבָר אָזְלַת יָד אַף-אֵין תִּקְוָה עוֹד –
עַד-מָתַי, עַד-אָנָה, עַד-מָתָי?

הַתַּלְיָן! הֵא צַוָּאר – קוּם שְׁחָט!
עָרְפֵנִי כַּכֶּלֶב, לְךָ זְרֹעַ עִם-קַרְדֹּם,
וְכָל-הָאָרֶץ לִי גַרְדֹּם –
וַאֲנַחְנוּ – אֲנַחְנוּ הַמְעָט!
דָּמִי מֻתָּר – הַךְ קָדְקֹד, וִיזַנֵּק דַּם רֶצַח,
דַּם יוֹנֵק וָשָׂב עַל-כֻּתָּנְתְּךָ –
וְלֹא יִמַּח לָנֶצַח, לָנֶצַח.

וְאִם יֶשׁ-צֶדֶק – יוֹפַע מִיָּד!
אַךְ אִם-אַחֲרֵי הִשָּׁמְדִי מִתַּחַת רָקִיעַ
הַצֶּדֶק יוֹפִיעַ –
יְמֻגַּר-נָא כִסְאוֹ לָעַד!
וּבְרֶשַׁע עוֹלָמִים שָׁמַיִם יִמָּקּוּ;
אַף-אַתֶּם לְכוּ, זֵדִים, בַּחֲמַסְכֶם זֶה
וּבְדִמְכֶם חֲיוּ וְהִנָּקוּ.

וְאָרוּר הָאוֹמֵר: נְקֹם!
נְקָמָה כָזֹאת, נִקְמַת דַּם יֶלֶד קָטָן
עוֹד לֹא-בָרָא הַשָּׂטָן –
וְיִקֹּב הַדָּם אֶת-הַתְּהוֹם!
יִקֹּב הַדָּם עַד תְּהֹמוֹת מַחֲשַׁכִּים,
וְאָכַל בַּחֹשֶׁךְ וְחָתַר שָׁם
כָּל-מוֹסְדוֹת הָאָרֶץ הַנְּמַקִּים.

על השחיטה הוא שיר שנכתב על ידי חיים נחמן ביאליק בשנת 1903, מיד לאחר פוגרום קישינב, כתוצאה מתגובתו הנסערת והטראומה שחש עם היוודע לו עליו.

רקע ומבנה השיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

דובר השיר מזדהה עם קורבנות הפוגרום, שאליהם השיר מתייחס (ואף כותרתו-על השחיטה, נוגעת לנושא זה) ללא כל הסתייגות. במהלך השיר ישנה התרסה של הדובר כנגד האל וכנגד מבצעי הפוגרום בו זמנית. שיר זה כולל ארבעה בתים-שבע שורות בכל בית, והוא בעל מבנה חריזה קבוע:בכל הבתים השורות הראשונה והרביעית, השנייה והשלישית וכן החמישית והשביעית מתחרזות זו עם זו. השיר מתחיל בעיסוק בשמיים (כשהדובר מטיל ספק בקיומו של אלוהים), ונגמר בעיסוק באדמה (כשמתואר כיצד דם הקורבנות מחלחל מטה), דבר שיכול לסמל כי אין הפרדה בין השמיים (היכן שנמצא האל) לאדמה (היכן שנמצאים הרוצחים, אלו שביצעו את הפוגרום).

תוכן השיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

כותרת השיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן לראות בכותרת השיר נימה של אירוניה- האם זו באמת כוונתו של אלוהים? להוביל את היהודים כצאן לטבח לשחיטה? ניתן אף להגיד שההרוגים בטבח מדומים כאן לחיות המובאות לשחיטה, מבלי כל יכולת להתנגד.

הבית הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשורה הראשונה של השיר ("שָׁמַיִם, בַּקְּשׁוּ רַחֲמִים עָלָי!") הדובר מתייחס לעצמו כמעין קורבן נוסף של פוגרום זה, תוך שהוא פונה לשמים דווקא ולא לאל עצמו. כמו כן, ניתן לראות מעט אירוניה בחריזה שבין השמיים והרחמים בשורה זו: גם השמיים, מקום משכנו של אלוהים, וגם מידת הרחמים, שכה מאפיינת את אלוהים, נמצאות להן ריקות מתוכן בשורה הראשונה. הכוונה בכך היא לתהות היכן החמלה והנוכחות של אלוהים לאחר הפוגרום. במילים "אִם-יֵשׁ בָּכֶם אֵל וְלָאֵל בָּכֶם נָתִיב", הוא מטיל ספק בשנית בקיומו של אלוהים.

בהמשך בית זה, עם השורה "אֲ נִ י – לִבִּי מֵת וְאֵין עוֹד תְּפִלָּה בִּשְׂפָתָי" הוא מעיד על עצמו כי נהפך למעין מת ברוחו, מת מבחינה מטאפורית. לאחר מכן מתאר הדובר את חוסר תקוותו מהמצב הנתון, וכי היה רוצה שהמצב (הפגיעות ביהודים) ישתנה בהמשך (והיהודים יהיו בטוחים ומוגנים).

הבית השני[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדובר מביע את רצונו להפוך את מותו גם למוות פיזי וטוטאלי, ומציע ל"תליינים" (הכוונה בכך היא למבצעי הפוגרום) את צווארו ("הַתַּלְיָן! הֵא צַוָּאר – קוּם שְׁחָט!").

הבית השלישי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקווה לנקמה שתתבצע על שנעשה, הדובר מחכה ל"צדק" שיעשה מידי שמיים (כביכול על ידי אישיות אלוהית, זו שכאמור הוא הטיל בה ספק בתחילת השיר).

הבית הרביעי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבית זה מראה הדובר את כמיהתו לצדק לאחר הפוגרום, אך בניגוד לספק באל שמביע בתחילת השיר, הוא שוב תומך דווקא בצדק "מלמעלה", מידי שמיים, שלא דורש הפעלת כוח מצד היהודים כדי לבצעו. לקראת סוף הבית (וסוף השיר) הוא טוען שדם הקורבנות המכסה את האדמה יהפוך לחרפה וכסמל למעשה מביש זה (במילים "וְיִקֹּב הַדָּם אֶת-הַתְּהוֹם"). השיר מסתיים בכך שמתואר כיצד דם הקורבנות מחלחל לתחתית האדמה.

לחנים וביצועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיר זה הולחן ובוצע בחלקו (שני הבתים הראשונים בו בלבד) על ידי לייב גלנץ[1].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Alexandra Wright, "'On the Slaughter': Bialik Confronts God after Kishinev, 1903", European Judaism 34 (2001), pp. 85-93

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]