יעקב פילבר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יעקב פילבר
Yaakov Filber.jpg
תאריך לידה כ"ז באדר תרצ"ו (בן 79)
השתייכות ציונות דתית
נושאים בהם עוסק משנת הרב אברהם יצחק הכהן קוק
תפקידים נוספים רב קיבוץ חפץ חיים, ממיסדי הישיבה לצעירים ורשת מרחביה
רבותיו הרב משה צבי נריה, הרב צבי יהודה קוק, הרב דוד כהן, הרב שלמה זלמן אוירבך והרב יחזקאל אברמסקי
תלמידיו הרב יעקב אלעזר כהנא שפירא
חיבוריו איילת השחר, ביאורים ומקורות לאורות התשובה, חמדת ימים ועוד

הרב יעקב הלוי פילבר (נולד בכ"ז באדר תרצ"ו, 21 במרץ 1936) לשעבר ראש הישיבה לצעירים וממייסדיה, ממנהיגי החינוך התורני בישראל, ממייסדי "מרחביה - האגודה לקידום החינוך התורני", שהקימה בהנהלתו את מוסדות "נועם". מגדולי פרשני הראי"ה קוק, כותבם של שמונה ספרים תורניים ולשעבר רבו של קיבוץ חפץ חיים, ויקיר ירושלים לשנת תשס"ח.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב פילבר נולד וגדל בתל אביב, למד בישיבת בני עקיבא כפר הרא"ה ונמנה עם בכירי תלמידיו של הרב משה צבי נריה. היה מהאידאולוגים של שבט איתנים, שעשו מהפכה בבני עקיבא והשפיעו על דור הכיפות הסרוגות. נמנה בין ראשי גרעין גחל"ת, שיסד בחשוון תשי"ד (1953) את ישיבת כרם ביבנה. באייר שלאחר מכן היה הראשון משבט איתנים שעבר ללמוד בישיבת מרכז הרב. בעקבותיו באו חבריו לבני עקיבא וחידשו בכך את הישיבה.

היה מקורב לרב צבי יהודה קוק, אשר שיתף אותו בעריכת כתבי אביו הרב אברהם יצחק הכהן קוק. בהקדמה לספר "עזרת כהן" ברך אותו על חלקו וכך כתב: "ועל הברכה המיוחדת יעמוד בזה חביבי מאוד אוצר התורה ויראה טהורה ודעת קודש הרב ר' יעקב פילבר שליט"א על סיועו הגדול ממש בסדור המפתחות לעזרת כהן".

היה מקורב גם ל"רב הנזיר", רבי דוד כהן, וכן למד מחוץ לישיבה אצל הרבנים שלמה זלמן אוירבך ויחזקאל אברמסקי, ואצל הפרופסור נחמה ליבוביץ.

בשנת תשכ"ד ייסד את ישיבת ירושלים לצעירים, ישיבה תיכונית ברוח ישיבת מרכז הרב. בשנת תשכ"ט (1969) פרסם את המאמר "מחינוך דתי לחינוך תורני", שהעלה על סדר היום של הציבור הדתי לאומי את נושא החינוך התורני בחינוך היסודי. מאמר זה נכתב כהכנה להקמת בית הספר התורני "נועם", אותו ייסד בשנת תש"ל (1970).

בשנת תשמ"ה (1985), לאחר חמש שנים כרבו של קיבוץ חפץ חיים, חזר לירושלים, והקים את המכון לחקר משנת הראי"ה קוק. במסגרת המכון ערך את "אגרות הראי"ה" חלק ד' ואת הספר "עין אי"ה" (חיבורו של הראי"ה קוק על אגדות חז"ל בש"ס) והוציא לאור שמונה ספרים משלו. בשנים 1986 - 1985 העביר שיעור שבועי בטלפון ליהודי רוסיה במוסקבה, בתקופת מסך הברזל. על כך קיבל "אות הוקרה" מארגון מחניים, אשר קם במחתרת בברית המועצות, "על תרומתו לעידוד העלייה והקליטה".

הרב פילבר הרצה בעשרות יישובים בארץ ואף במקסיקו ובישיבה יוניברסיטי שבניו יורק. כן לימד במכללת ירושלים לבנות בבית וגן. במשך כעשר שנים פרסם מדי שבוע מדור לפרשת השבוע וסוגיות אקטואליות בגיליון "באהבה ובאמונה", היוצא לאור כל שבת על ידי מכון מאיר.

בשנת תשס"ח הוכתר על ידי מועצת עיריית ירושלים בתואר "יקיר ירושלים". בנימוקי העיטור נכתב: "על פעילותו החינוכית בירושלים ומחוצה לה, על עיצוב דמותו של החינוך התורני, על הפצת התורה ליהודי התפוצות ועל פרסומיו הרבים - מוענק לו עיטור הכבוד יקיר ירושלים".

בנו עו"ד שלמה (מומו) פילבר היה ראש לשכתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בממשלתו הראשונה ושימש כמזכיר חברת רכבת ישראל בשנים 2004-2009. קודם לכן היה מנכ"ל מועצת יש"ע.

דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב פילבר, אחד מפרשניו הבולטים של הראי"ה קוק, עסק לא רק במשנתו התאורטית של הרב קוק אלא ניסה ליישם בפועל את משנתו החינוכית. הוא ראה את תקוות החברה הישראלית בגיבושו של ציבור תורני-ממלכתי המעורה ופועל בכל תחומיה של המדינה ומשפיע מרוחו על כלל החברה הישראלית. למימוש מטרה זו פעל בשתי דרכים: מצד אחד גיבוש ציבור תורני ממלכתי על ידי הקמת מוסדות חינוך ייחודיים בכל שלבי החינוך. לצורך זה יזם והקים את הישיבה לצעירים (ישל"צ) ואת בית הספר התורני "נועם". מצד שני שאף לא להתבדל אלא להיות מעורה בכלל הציבור, "בגובה העיניים". בניסיון להתמודד עם מגמת ההתכנסות שהחלה אצל חלק מבוגרי מרכז הרב, יזם וארגן כנסים בסיסמה: "עם הפנים לכלל ישראל" וכן היה שותף, עם הרבנים יהודה עמיטל, מאיר שלזינגר ויהושע בן-מאיר, להקמת "חותם", תנועה חברתית לחידוש פניה של הציונות הדתית. היה שותף להקמתם של מוסדות נוספים כמו "מכללה ירושלים" בראשות הרב יהודה קופרמן ומכון מאיר בראשות הרב דב ביגון [דרוש מקור].

פרסים בהם זכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על עבודתו הספרותית זכה לפרסים הבאים:

  • פרס הרב בר שאול
  • פרס שפירא, לזכר השר חיים משה שפירא לשנת תשל"ז (1977), על ספרו "באורים ומקורות לאורות התשובה"
  • פרס שר החינוך והתרבות ליוצרים בתרבות יהודית לשנת תשנ"ב (1992).
  • פרס ירושלים לספרות תורנית ולמחשבת ישראל לשנת תשנ"ו (1996).

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • איילת השחר : בירורים ומקורות לעיון במחשבת האומה, תורתה וגאולתה בארצה,שיצא,= בעשר מהדורות וב-35.000 עותקים ומשמש ספר יסוד במחשבת הציונות הדתית ובו בעיקר על משנת הראי"ה ותלמידיו
  • ארץ ושמים : פרקי מדרש ביחסי אדם וחברה, חומר ורוח, הווה ונצח על פי משנת הראי"ה קוק, שיצא בשתי מהדורות.
  • לאורו : עיונים במשנת רבינו אברהם יצחק הכהן קוק
  • כוכבי אור : פרקי מבוא ומקורות לנושאים במשנתו של רבינו אברהם יצחק הכהן קוק, שיצא בשתי מהדורות
  • קדושה ומלכות : עיונים במשנת רבנו אברהם יצחק הכהן קוק, עוסק בנושאים אקטואלים כמו דמוקרטיה וסובלנות ומשפט ומנהיגות ובחירה חופשית
  • חגים וזמנים : עיונים על שבת ומועדי ישראל על פי הגותו של רבנו אברהם יצחק הכהן קוק
  • ביאורים ומקורות לאורות התשובה, מפתח וספר יסוד להבנת משנת התשובה של הרב קוק שיצא לאור בארבע מהדורות לפחות
  • חמדת ימים על פרשת השבוע

כמו כן ערך את מראה כהן : דמותו והגותו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, שילוב של דברי הגות של הראי"ה עם צילומים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]