יחזקאל אברמסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יחזקאל אברמסקי
יחזקאל אברמסקי.jpg
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 11 בפברואר 1886
ו' באדר א' ה'תרמ"ו
בלארוסבלארוס דשקאוצי, בלארוס
פטירה 19 בספטמבר 1976 (בגיל 90)
כ"ד באלול ה'תשל"ו
ישראלישראל ירושלים, ישראל
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הממלכה המאוחדת, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
מקום מגורים לונדון, בית וגן עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 19 בספטמבר 1976 עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות חרדים ליטאים
תחומי עיסוק ראש ישיבה
תפקידים נוספים ראש בית דין
חיבוריו

חזון יחזקאל

  • ארץ ישראל נחלת עם ישראל
  • דיני ממונות
  • קובץ מאמרים
צאצאים
פרסים והוקרה פרס ישראל (1956) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
שלט רחוב על שם הרב אברמסקי בירושלים.

הרב יחזקאל אברמסקי (ו' באדר א' ה'תרמ"ו, 11 בפברואר 1886כ"ד באלול ה'תשל"ו, 19 בספטמבר 1976) היה ראש בית דין בלונדון, פרשן התוספתא, מראשי ישיבת סלבודקה בבני ברק וחבר מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל. חתן פרס ישראל ופרס הרב קוק לספרות תורנית.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד לרב מרדכי זלמן בכפר דשקאוצי (בלא') שבפלך וילנה (היום בלארוס)[1]. למד בישיבת נובהרדוק שם התקרב אל "הסבא מנובהרדוק" ולבקשתו אף למד עם בניו. בגיל 17 נסמך לרבנות על ידי רבה של נבהרדק, הרב יחיאל מיכל אפשטיין, בעל ערוך השולחן. למד גם בישיבת טלז, בישיבת רמיילס וב"קיבוץ" של רבי חיים עוזר גרודזנסקי בווילנה. נישא לבתו של הרב ישראל יהונתן ירושלימסקי, חתנו של הרידב"ז. היה סמוך על שולחן חותנו ולמד גם ממנו דרכי פסיקה. נסע ללמוד גם אצל הרב חיים מבריסק[2].

משנת 1912 היה רבה של סמאליאן[3]. בשנת 1914 עבר לכהן כרב בסמולביצ'י[4][5]. בשנת 1923 החליף בסלוצק את הרב איסר זלמן מלצר, שנמלט מחמת רדיפות השלטון הקומוניסטי. ב-1925 הוציא לאור את החלק הראשון של פירושו על התוספתא. חידש את הופעת כתב העת הרבני "יגדיל תורה" ושימש כעורך הגיליון הראשון[6], שהיה אחד הפרסומים ההלכתיים האחרונים שפורסמו בברית המועצות[7].

במרץ 1928 היה בין הרבנים שהוחתמו על ידי הג.פ.או. על איגרת שטענה שאין רדיפות של היהדות ברוסיה[8]. בסוף 1928 חתם על איגרת נוספת שהכחישה שהחתימה הקודמת ניתנה מתוך לחץ[9].

באותה שנה הזמינו אותו חברי המושבה פתח תקווה לכהן כרבה[10][11], אך שלטונות ברית המועצות סירבו לתת לו לצאת משם והוא נאלץ לוותר על המינוי[12]. בהמשך נאסר והואשם ב"פעילות אנטי-סובייטית", בגלל רצונו לעלות לארץ ישראל[13]. הוא נעצר על ידי הג.פ.או. באלול ה'תר"ץ (1930)[14], נידון לחמש שנות עבודת פרך ונשלח לחצי שנה למחנה בסיביר.

הודות למאמצים של רבים, בהם הרב חיים עוזר גרודזנסקי, הרב קוק, הרב יוסף צבי הרץ (רבה הראשי של אנגליה), ה"חפץ חיים" ואף חיים נחמן ביאליק[15] - שוחרר לאחר כשנה, בערב יום הכיפורים ה'תרצ"ב (אוקטובר 1931)[16], בתנאי שיעזוב את ברית המועצות לצמיתות. הוא גורש ללטביה[17], משם לפולין ואז ללונדון. הרוסים השאירו את אשתו וילדיו ברוסיה כדי שישמשו כערבון ליציאתו מהמדינה לצמיתות. כעבור כמה חודשים הורשו אשתו ושניים מבניו לצאת מהמדינה, ושני הבנים הגדולים הורשו לעשות זאת רק מספר שנים מאוחר יותר, בהשתדלות אנתוני אידן, שר החוץ של בריטניה[18].

בחורף תרצ"ב (דצמבר 1931) השתקע הרב אברמסקי בלונדון והחל לכהן כרב קהילת מחזיקי הדת בעיר, שפעלה אף היא למען שחרורו[19]. בשנת 1935 החליף את הרב שמואל יצחק הילמן כדיין ואב בית דין בבית הדין הרבני בלונדון[20]. בשנים אלו המשיך במפעלו - חיבור הפירוש לתוספתא, "חזון יחזקאל", וב-1945 הוציא את ספרו "ארץ ישראל - נחלת עם ישראל". בשנת 1950 קיבל את "פרס הרב קוק לספרות תורנית", מטעם עיריית תל אביב.

בשנת ה'תשי"א (1951), עם פרישתו לגמלאות, עלה לישראל עם משפחתו והתיישב בשכונת בית וגן בירושלים[18]. בשנת 1956 זכה בפרס ישראל לספרות תורנית. היה מראשי ישיבת סלבודקה (בני ברק)[21] ומסר בה שיעור כללי אחת לשבוע, אולם לא היה מעורב בניהולה החינוכי. ב-1963 מונה לכהן כנשיא "ועד הישיבות". כן פעל למען החינוך העצמאי, היה מנשיאי ארגון אתרא קדישא בעת הקמתו, וכן נשיאו של המרכז הארצי לטהרת המשפחה.

נפטר בירושלים בשלהי ה'תשל"ו (1976), במוצאי שבת אור ליום א' של סליחות האשכנזים. נקבר בהר המנוחות.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתלמידיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלבד חיבורו הגדול חזון יחזקאל חיבר ספרים נוספים, וכן נדפסו ספרים נוספים של מאמריו וחידושיו:

  • חזון יחזקאל - חיבור על התוספתא,
  • ארץ ישראל נחלת עם ישראל
  • דיני ממונות, הגדרת סוגיהם,
  • חזון יחזקאל על מסכת פסחים
  • ספר הזיכרון לכבודו ולזכרו של רבי יחזקאל אברמסקי
  • חזון יחזקאל על מסכת זבחים, וליקוטים על הש"ס, צורף לו קונטרס זכר ישי מאת חותנו, רבי ישראל יהונתן ירושלימסקי,
  • קובץ מאמרים על ענייני אגדה. בסופו מצורף חיבור מאת חותנו על ענייני הארץ.
  • חזון יחזקאל על תנ"ך תפילה ודברי אגדה

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חזון יחזקאל על תוספתא[עריכת קוד מקור | עריכה]

שאר ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים בעריכתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עליו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תולדות הרב יחזקאל אברמסקי, ירחון בית יעקב אדר תשל"ח, עמ' 22, באתר HebrewBooks
  2. ^ הפרדס, תשרי תשל"ז, שער פנימי, "הגאון מרן יחזקאל אברמסקי זצ"ל"
  3. ^ לכלולת ש"ב הרה"ג, המודיע, 28 בפברואר 1913 (התאריך לפי הלוח היוליאני)
  4. ^ 1 2 ספר על הרב יחזקאל אברמסקי זצ"ל, מעריב, 1 בינואר 1989
  5. ^ רשיון מוזר, הארץ, 24 באוקטובר 1919
  6. ^ יגדיל תורה Tishrei 5688, באתר HebrewBooks
  7. ^ הרב א. שאולי, אחרונים ברוסיה הסובייטית, הצופה, 10 בפברואר 1956
  8. ^ איך מחתימים רבנים בס.ס.ס.ר., הארץ, 15 באוקטובר 1928
  9. ^ "על חטא" של רבנים, הארץ, 13 בינואר 1929
  10. ^ אורי רדמן, ‏שני מכתבים מאת רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל לאנשי פתח תקוה, המעין תמוז תשס"ט.
  11. ^ פתח תקווה, הארץ, 19 באפריל 1928
    רב חדש למושבה, דואר היום, 26 באפריל 1928
  12. ^ מנוי רב ראשי, הארץ, 5 באוגוסט 1930
  13. ^ הפרדס, כסלו תשכ"ה, עמוד 38
  14. ^ מאסרו של הרב מסלוצק, הארץ, 1 בספטמבר 1930
  15. ^ רפאל בנימין פוזן, "כמוך גם הנני פה עובר אורח", פורסם במקור בעיתון הצופה
  16. ^ הרב אברמסקי שוחרר, הארץ, 13 באוקטובר 1931
  17. ^ מגלגוליו של הרב אברמסקי, הארץ, 15 בנובמבר 1931
  18. ^ 1 2 ג. צימרמן, הרב אברמסקי בא להשתקע, מעריב, 6 במאי 1951
  19. ^ הרב אברמסקי מסלוצק רב בלונדון, דואר היום, 21 בדצמבר 1931
  20. ^ הרב י. אברמסקי נתמנה לדיין בלונדון, העולם, 27 ביוני 1935
  21. ^ Rabbi Frand on Parshas Ki Savo, באתר torah.org