ישיבת ירושלים לצעירים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ישיבת ירושלים לצעירים (ישל"צ)
Logo yashlatz.png
סמל הישיבה
ישיבה
תאריך ייסוד תשכ"ד
מייסדים הרב יעקב פילבר
ראש הישיבה הרב ירחמיאל וייס; הרב יאיר גזבר
תלמידים כ-300
ספרים "שמונה נסיכי אדם" - ספר מאמרים וזיכרון לעילוי נשמת הנרצחים בפיגוע בישיבת מרכז הרב
מיקום שכונת קריית משה, ירושלים
קואורדינטות 31°47′15.79″N 35°11′46.81″E / 31.7877194°N 35.1963361°E / 31.7877194; 35.1963361קואורדינטות: 31°47′15.79″N 35°11′46.81″E / 31.7877194°N 35.1963361°E / 31.7877194; 35.1963361
(למפת ירושלים רגילה)
Jerusalem location map.svg
 
ישיבת ירושלים לצעירים
ישיבת ירושלים לצעירים

ישיבת ירושלים לצעירים שעל יד מרכז הרב (מכונה גם בקיצור ישל"צ - ראשי תיבות של "ישיבה לצעירים"), היא ישיבה תיכונית עם פנימייה בשכונת קריית משה בירושלים, בצמוד לישיבת מרכז הרב. הישיבה היא אחת מהישיבות התיכוניות הראשונות, ובעלת מעמד חשוב בציבור הדתי לאומי. הישיבה היא אחד מהמפעלים החינוכיים-תורניים שיזם הרב יעקב פילבר בהשראת משנתו החינוכית של הראי"ה קוק, ובהכוונתו של הרב צבי יהודה קוק.

בקיץ תשע"ד חגגה הישיבה יובל להקמתה.

תולדות הישיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכניסה לישיבה

בשנת תרצ"ג (1933) הוקמה בשכונת מחנה יהודה ישיבת מכינה ל"מרכז הרב" בשם "תורת ירושלים", בראשה עמד הרב משה בולבין, מתלמידיה הראשונים של ישיבת "מרכז הרב". מכינה זו פעלה למעלה משלושים שנים[1]

ישיבת ירושלים לצעירים הוקמה בשנת תשכ"ד (1964) ביוזמה של הרב אברהם שפירא להקים ישיבה שתתאים לרוחה של הישיבה הגבוהה, ובפרט עבור בניו. הרב צבי יהודה קוק תמך ברעיון. את הישיבה הקים בפועל הרב יעקב פילבר, תלמידו של הרב צבי יהודה הכהן קוק[2]. הישיבה סיפקה מענה חינוכי לבניהם של אנשי מרכז הרב, שלא היו מרוצים מהחינוך במוסדות חינוך חרדיים, שלא היו ציוניים, ובמוסדות מהזרם הממלכתי דתי, שלא היו די תורניים. הרב פילבר צירף אליו את הרבנים עוזי קלכהיים, צפניה דרורי, ואיתן אייזמן ועוד. הישיבה כוונה לצעירים בגילאי 12–18, כמוסד בת של ישיבת מרכז הרב. מורה דרכה הרוחני היה הרב צבי יהודה קוק, אם כי הוא נתן חופש פעולה מסוים לצוות הישיבה. המילה 'ירושלים' בשם הישיבה, נוספה לבקשתו של הרב צבי יהודה קוק. הישיבה רכשה בניין סמוך לישיבת מרכז הרב ודירות שכורות באזור שימשו כפנימיות וכיתות. בשנותיה הראשונות המשיכו רוב הבוגרים לישיבה הגבוהה.

בחמש-עשרה שנותיה הראשונות (תשכ"ד-תשל"ט), כיהן בראשה מייסד הישיבה הרב יעקב פילבר. הרב איתן אייזמן שימש שנה אחת כממלא מקומו. משנת תש"ם (1979) ועד היום ראש הישיבה הוא הרב ירחמיאל ויס. בשנת תשע"ז צורף אליו הרב יאיר גזבר, ר"מ במרכז הרב לשעבר.

מאמצע שנות השמונים, הישיבה בראשות הרב ויס החלה להכין את תלמידיה לבגרות מלאה. בתקופה זו גדל הביקוש ללמוד בישיבה, נפתחה כיתה נוספת בכל מחזור, וכיום לומדים בישיבה כ-260 תלמידים מכיתה ט' עד י"ב. במשך השנים צומצמה הישיבה מתיכון בן 6 שנות לימוד, לתיכון בן 4 שנות לימוד, ללא חטיבת ביניים. בשנים האחרונות הורחבה שנית הישיבה ונוספה לה חטיבת ביניים.

בראשית שנות ה-90 נבנה מבנה לישיבה בצמידות לבניין פנימיית ישיבת מרכז הרב, ששימש לחדרי כיתות ולאולם בית מדרש, והמבנה הראשוני הוסב כולו לפנימיה. במהלך העשור הראשון של המאה ה-21 קיבלה הישיבה כיתות לימוד במבנה בית ספר יסודי סמוך, והכיתות הקודמות הוסבו לחדרי פנימיה.

במהלך השנים כיהנו כמורים ור"מים בישיבה דמויות בולטות בציונות הדתית, בהם הרב חנן פורת (לימד ספרות בראשית ימי הישיבה), הרב שלמה אבינר (לימד מתמטיקה), הרב יהושע רוזן (כיהן כר"מ שנים רבות), הרב אברהם רמר (שימש כר"מ שנים רבות), הרב בנימין אייזנר (שימש כר"מ ומשגיח) הרב דוד סמסון ועוד.

הישיבה פועלת באמצעות עמותה רשומה בשם "ישיבת י-ם שע"י ישיבת רבנו מרן א. י. הכהן קוק זיע"א".

הישיבה מחנכת את תלמידיה ברוח משנת הרב קוק, כאשר חלק משמעותי מצוות ההוראה בישיבה מורכב מבוגרי ישיבת מרכז הרב, וכיום אף חלק גדול מהצוות החינוכי הם בוגרים של הישיבה. הישיבה נוקטת במשנה חינוכית של אחריות אישית ומתן אמון בתלמידים, ונוקטת במדיניות משמעת רכה יחסית.

תוכנית הלימודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת דרכה של הישיבה, תוכנית הלימודים שילבה לימודי גמרא עם לימודי הגות ומחשבת ישראל, ולימודי חול נצרכים ברמה מינימלית בלבד. מאוחר יותר, עקב רצונם של הורי תלמידים רבים, צורפו בהדרגה לתוכנית הישיבה לימודי חול נוספים על מנת לעמוד בדרישות משרד החינוך לתעודת בגרות. הרב צבי יהודה קוק, שהיה מורה דרכה הרוחני של הישיבה, התנגד רק ללימודי שפה זרה, ולפיכך לימוד השפה האנגלית נערכו בכיתה שהייתה מחוץ לתחום הרשמי של הישיבה. מאוחר יותר פסק נוהג זה, וכיום אנגלית נלמדת באופן רגיל.

בתקופה מאוחרת יותר, עקב ריבוי התלמידים שביקשו להגביר את כמות לימודי הקודש בישיבה (ביקוש שבעקבותיו קמו בהמשך השנים ישיבות קטנות ציוניות בהן לא מתקיימים כלל לימודי חול) פתחה הישיבה תוכנית חדשה בראשות הרב אריה שטרן ששמה "אתר"ג" (ראשי תיבות של 'אל תבואני רגל גאווה'), בנוסף לתוכנית הלימודים הרגילה, הכוללת תגבור לימודי גמרא, על חשבון לימודי החול. רק שיעורים הכרחיים, כמו מתמטיקה, אנגלית, ביולוגיה וכדומה נלמדים במסגרת הכיתה הרגילה[דרושה הבהרה].

הפיגוע בישיבת מרכז הרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הפיגוע בישיבת מרכז הרב

בליל ר"ח אדר ב' תשס"ח (2008) בפיגוע בישיבת מרכז הרב חדר מחבל לספריית הישיבה הגבוהה, מרכז הרב, ורצח שמונה בחורים - חמישה מתוכם היו תלמידי הישיבה לצעירים ותלמיד שישי, בוגר. כ-10 תלמידים נוספים נפצעו בפיגוע. הישיבה זכתה לחשיפה רבה בעקבות האירוע, ובייחוד התפרסם הרב ירחמיאל וייס לאור הספדיו ודברי החיזוק שנשא בישיבה ובכלי התקשורת.

בעקבות הפיגוע, הוציאה הישיבה את הספר שמונה נסיכי אדם, שיצא לאור בקיץ תשס"ח (2008), ובו מאמרים מאת רבנים מובילים בציבור הדתי-לאומי על ענייני השעה, גאולה והתמודדות עם משברים, וכן מאמרים ודברי זיכרון על התלמידים שנרצחו. הישיבה הוציאה ארבעה דיסקים לזכר הנרצחים: "וכל מאמינים", "נעם הנשמות", "נפשי תקשיב שירו" ו"המלך הקדוש", המבוססים ברובם על מנגינות לתפילות בימים נוראים, לפי הנוסח הנהוג בישיבה. בדיסק "נעם הנשמות" כלול לחן של אחד הנרצחים, שגב אביחיל, לפיוט של רבי יהודה הלוי וכן שיר שיובר והלחין יונדב הירשפלד שנרצח גם הוא בפיגוע. כמה שירים בדיסקים בוצעו עם זמרים נוספים, בהם "השבעתי" שבוצע עם ישי ריבו.

הישיבה כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית המדרש של הישיבה

הישיבה נחשבת לאחת הישיבות התיכוניות המובילות, הן ברמתה התורנית והן ברמתה הלימודית. תלמידיה ממשיכים לרוב לישיבות גבוהות וישיבות הסדר. מדי שנה מנסים להתקבל לישיבה למעלה מ-350 תלמידים אך מתקבלים בין 60 ל-70 תלמידים בלבד. במסגרת הישיבה פועלת גם כיתת חינוך מיוחד, הנפתחת אחת ל-4 שנים.

למרות שרבניה ותלמידיה נמנים עם הציבור הדתי לאומי מזרם ישיבת מרכז הרב, ישנה בישיבה פתיחות רבה גם לדעות מזרמים נוספים בציבור הדתי לאומי.

כל שבת שנייה מתקיימת שבת ישיבה, כאשר רוב התלמידים נשארים לשבת בישיבה. במסגרת השבת יש סדר לימוד קבוע, ושיעור של ראש הישיבה. כמו כן יוצא לאור עלון פנים ישיבתי להבעת דעות במגוון נושאים, ששמו "ישלצניק". בשנת תשס"ז חודשה מסורת של הוצאת בטאון תורני הנקרא דגל ירושלים החמישי במספר, על שם התנועה שרצה להקים הרב אברהם יצחק הכהן קוק. ובשנת תש"ע יצא הבטאון השביעי. מדי כמה שנים אף יוצא בטאון ספרותי הנקרא 'ודור יקום וחי'. האחרון (השישי במספרו) יצא בשנת תשע"ג.

סדר החופשות ('בין הזמנים') בישיבה דומה לסדר החופשות בישיבות הגבוהות, יותר מאשר לסדר החופשות בישיבות התיכוניות. כך, יוצאים תלמידי הישיבה לחופשת בין הזמנים הראשונה לאחר יום כיפור וחוזרים רק בר"ח חשוון. החופשה הגדולה הבאה, מגיעה בר"ח ניסן, שאז התלמידים יוצאים לחופש, עד ר"ח אייר. תקופת הלימודים בקיץ נמשכת עד לי"ז בתמוז. מדי שנה בשנה, במהלך חופשת הקיץ, חלק מהתלמידים מתאספים מרצונם החופשי לשלושה שבועות של לימודי "תורה לשמה", במסגרת תוכנית הנקראת 'ישבה"ז', (ראשי תיבות של 'ישיבת בין הזמנים'), שבמהלכה ישנו לימוד חופשי, בצירוף שיעורי גמרא על מסכת מסוימת. כמו כן ישנם שיעורים בנושאים כלליים ונושאים אקטואליים.

עץ הדקל נחשב לסמל הישיבה, והוא מציין את הדקל הנטוע בחצר מבנה הישיבה הראשון, דקל שניטע על ידי שלושה מתלמידי מחזור ג' של הישיבה. במהלך השנים נטה הדקל על צידו בצורה מסוכנת וכיום הוא נתמך בכבלי ברזל.

כיום מנהל התיכון הוא הרב דוד שמחון. משמשים כר"מים: הרב אלעד אלטמן, הרב ידידיה פרידמן, הרב בן ציון בן פזי, הרב איתן שנדורפי, הרב יצחק סמואל, הרב נועם צחור, הרב אלישיב ברלין, הרב יצחק סומר והרב יאיר שרעבי.

בוגרים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיתונאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו כאן על ישיבת מכינה זו ששמה הרשמי המלא היה "ישיבת מכינה להישיבה המרכזית הקדושה בית אולפנא לצעירים תורת ירושלים".
  2. ^ שמחה רז, משמיע ישועה, מרכז שפירא, תש"ע, עמ' 550