יצחק גנוז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יצחק גנוז

יצחק גנוז (נולד ב-9 בינואר 1927) הוא חוקר פולקלור, סופר ומשורר. עורך כתב העת "ידע-עם", במה לפולקלור יהודי.

ילדותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בעיר לידא שבפולין, למשה גנוזוביץ וליהודית מבית בְּרֶם. קיבל חינוך עברי בבית ספר "תרבות". עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נאסר אביו, מורה עברי, על ידי ה-נ.ק.ו.ד. בגלל פעילותו הציונית ועקבותיו נעלמו. אמו ושלושת ילדיה הוגלו לסיביר. שנות נדודיהם שם עברו בעבודה מפרכת בכריתת יערות ובניית מסילת ברזל החוצה את מרכז קזחסטן. עם גמר המלחמה עברה המשפחה לפולין והמשיכה משם אל ארץ ישראל.

העלייה לארץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפולין אירגן והדריך גנוז קבוצת ילדים ונוער גדולה, ניצולי השואה. יחד הם חצו גבולות ועלו על ספינת אקסודוס - יציאת אירופה תש"ז. שגנוז היה אחד מפעיליה וחבר המזכירות המובילה של ספינת הגירוש אושיאן וויגואור. יחד עם קבוצתו, אמו, אחותו ואחיו עבר את כל שלבי מסעה ונדודיה.

לאחר החזרת המעפילים מחופי הארץ לגרמניה, עלה ארצה בשנת תש"ח עם קבוצת נוער מתנדב מגויס (גח"ל) והשתתף במלחמת הקוממיות.

נישא לנאמנה בת מנחם יצחק קליונר.

פועלו בארץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

למד ספרות עברית והיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת בר-אילן. חבר אגודת הסופרים העבריים משנת 1986 והאיגוד העולמי למדעי היהדות. מרצה ללשון וספרות יידיש. עורך כתב העת "ידע עם - במה לפולקלור יהודי", החל משנת 1976. חבר המועצה המדעית של ארכיון הסיפור העממי בישראל ע"ש דב נוי (אסע"י).

ספריו של המשורר יצחק גנוז מבטאים את ההוויה הישראלית בריבוי פניה. מאז ראשית כתיבתו, הוא מציג את המתח הייחודי שבין כאן לשם, ואת הגורל היהודי המלווה את קיומנו כאן כישראלים. הוא מבטא את שירת השואה והתקומה כשתי חטיבות השזורות זו בזו, ומצליח להפוך חומרים ביוגרפיים למעשה אומנות מרגש ונוגע ללב.

זה שנות דור מנחיל גנוז דרך יצירתו את תודעת השואה והתקומה, ואת המחויבות לעבר. החיבור בין העברית ליידיש בשירתו אותנטי ונושא את חווית הדו-שורש, וגם העברית שלו אוצרת את מכמני העברית לרבדיה.

פרסים בהם זכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים ופרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתביו הופיעו בעיתון "הצופה", ובכתבי העת "האומה", "מבוע", "מהות", "מאזנים", "בשדה-חמד", "עת-לחשוב", "ירושלים-מאסף לדברי ספרות", "אפיריון"[1], "מקור ראשון", "ידע-עם (כתב עת)", "טאפלפונקט", ועוד.

סיפורו הראשון הופיע בכתב העת "מבואות" בשנת 1954. מאז פרסם סיפורים, שירים, מחקרי פולקלור ומאמרי ביקורת במאות כתבי עת. ערך ספרי זיכרון. ביבליוגרפיה של כתביו פורסמה ב"ידע-עם", גיליונות כח–כט (תשס"ד 2003).

מחקריו הבולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הנר בפולקלור ובספרות ישראל.
  • מקורות ודרכי שילובם בסיפוריו של בשביס זינגר.
  • הסיפור הטראגי על צ"ג הבנות בשואה לאור המאורעות של גזרות ת"ח ות"ט.
  • גילוי אליהו בספר חיבור יפה מהישועה לרבנו נסים מקירואן.
  • לחקר שמות המשפחה של היהודים.
  • משלי החפץ חיים - יסודותיהם ושיטת עיצובם.
  • חפציהם האישיים של צדיקים כאוצרי סגולות.
  • המוטיבים העממיים 'בעידו ועינם' לש"י עגנון.
  • תדמית היהודי בפתגמים סלביים.
  • נוסחי דיבור בין תחומי העברית והיידיש.
  • עליות נסיות לארץ-ישראל - באגדה, בספרות ובפולקלור.
  • תרגום התנ"ך של יהואש ליידיש.
  • חתונה בעיירה - הווי ומנהגים שנגוזו.
  • פולקלור ילדים בעיירות מזרח אירופה.
  • ביבליוגרפיה של כתבי חיים שוורצבאום בחקר הפולקלור.
  • צורות החידה היהודית באזורי ליטא ורוסיה הלבנה.
  • דברי המגיד מדובנא בין משל לסיפורי עם.
  • דרכן של תנועות הנוער באקסודוס ובמערכות העפלה.
  • מסכת ספרים, סופרים ופרנומרנטים (חותמים).
  • פתגמים ואמירות יידיש בתקופת השואה והתקומה.
  • כוחו של סיפור (ספר "היובל לארכיון הסיפור העממי בישראל" (אסע"י))
  • Lamps and Candels (Encyclopedia of Jewish Folklor and Traditions)
  • שמות יהודיים של רחובות ואתרים במזרח אירופה.
  • "כלב שהוא כולו לב" - שורשי הסיפור ותמורותיו במציאות משתנה.
  • לאקאליזמען פון לידע און אומגעגנט.
  • אהבת הספר: ערך, כבוד ומנהגים.
  • אומני בתי כנסת באגדות עם והקשרן ההיסטורי.
  • ל"ו צדיקים בעיירות ליטא.
  • העצים אשר על קברי הקדושים.
  • מסע נוכח פני החידלון.
  • מאמרי חז"ל והסתעפותיהם.
  • דמותו של רוטשילד וסביביו בהומור היהודי
  • השואה והדור הצעיר
  • יום טוב לוינסקי וחקר הפולקלור בישראל
  • דמותו של בעל העגלה בסיפורי עם יהודיים
  • לידא היהודית באש החורבן

ביקורות על ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

על "מעבר לגשרון העץ"[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • טוקר, נפתלי-הרץ. הדגים דיברו יידיש. מקור ראשון, שבת, כ"ד בכסלו תשס"ז, 15 בדצמבר 2006, עמ' 21.
  • טוקר, נפתלי-הרץ. על ספר שיריו של יצחק גנוז "מעבר לגשרון העץ". אפיריון, גל' 99 (התשס"ז 2006), עמ' 45–47

על "נכח הארץ ומלואה"[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בר-אל, עדינה. מים חיים ברחוב מרשלקובסקה. מאזנים, כרך פ"ה, גל' 1 (ניסן תשע"א, אפריל 2011), עמ' 43–44.
  • ויס, הלל. מראש הפסגה רואים כתום. מקור ראשון, שבת, כ"ז בסיון תשס"ט, 19 ביוני 2009, עמ' 16–17 <נדפס גם ב'ידע עם', כרך ל"ד-ל"ה, מס' 69–70 (תש"ע 2009), עמ' 177–181>

ביקורות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]