ישעיהו אברך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ישעיהו אברך
Yeshaiho Avrech.jpg
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
ישעיהו אברך חבר קן השומר הצעיר בקובל לפני עלייתו ארצה
לידה 15 ביוני 1912
קייב, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 21 בינואר 1988 (בגיל 75)
תל־אביב–יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע מסאי, עיתונאי, פובליציסט עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס סוקולוב עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ישעיהו אברך (15 ביוני 191221 בינואר 1988) היה מסאי, פובליציסט ומתרגם ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישעיהו אברך, עומד מימין, ממשתתפי הצגת סטודיו "הבימה" בקובל (1932)
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
ישעיהו אברך: קינה על קובל
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

אברך נולד בשנת 1912 בעיר קייב, בפלך קייב, בתחום המושב של האימפריה הרוסית (כיום בירת אוקראינה). הוריו חיים וחנה-רחל לבית איזנשטט מהעיר קובל (Kovel) שבווהלין. לאחר מלחמת העולם הראשונה השתכנו ההורים בקובל. הוריו ואחותו הפעוטה נחמה ניספו בשואה. דודו, יוסף אברך, מורה ומחנך בגימנסיה תרבות נרצח על ידי הנאצים. בתום לימודיו של ישעיהו בגימנסיה תרבות למד במכון למדעי היהדות שבעיר. בוגר קן ה"שומר הצעיר" וההכשרה. בשנת 1935 עלה לארץ ישראל והתיישב בקיבוץ מרחביה. עד פרוץ מלחמת העולם השנייה עסק בארץ בכתיבה ובעריכה. במלחמה התנדב אברך לשורות הצבא הבריטי, במקביל להיותו קצין ההסברה של ארגון "ההגנה" וחבר מטה מחוז תל אביב של הארגון, (כונה "אחימן"). לאחר קום המדינה שימש בצה"ל קצין חינוך של פיקוד מרכז בדרגת רב-סרן, ועם הקמת משרד החינוך והתרבות שימש בו בתפקידי מנהלה בכירים, האחרון שבהם כראש אגף תרבות.

בשנת 1953 התמנה אברך לראש המחלקה לספרות ולאמנות במסגרת הנהלת המרכז לתרבות ולחינוך של ההסתדרות. היה ביחד עם נתן אלתרמן וזאב יוסיפון בין יוזמי ומייסדי תל"ם, מפעל התיאטרון למעברות, שהביא את התיאטרון העברי לעולים החדשים במעברות. בשנת 1959 עבר לשמש נציג ההסתדרות בצפון אמריקה. עמד בראש משלחת ישראל לוועידה העולמית של אונסק"ו לחינוך מבוגרים, במונטריאול ב-1960 וכן שימש יועץ במשלחת ישראל להאומות המאוחדות בעצרת החמש-עשרה. אברך שב לישראל עם מינויו לוועדה המרכזת של ההסתדרות, ובמסגרתה היה מייסד וראש המחלקה להשכלה גבוהה (19631984). פועלו בתקופה זו כלל את ייסוד מפעל התיעוד בעל פה של תנועת העבודה, וכן היותו בין מייסדי המכון לחקרי עבודה ויו"ר הנהלת המכון. עיסוקיה הרחבים של המחלקה בראשותו כללה גם את מתן חסות ללהקת "ענבל".[1]

אברך כתב לאורך השנים בעיתון "דבר", פיירסם מאות מאמרים ומסות בטורו הקבוע "מפנקס הזמן", ושימש חבר מזכירות המערכת. אברך כתב לפרקים גם ב"מעריב", במוספים לספרות, בכתבי-עת ובקבצים שונים. מאמריו הופיעו בשם העט : "יותם", "יואב", "אורח" ו"גיא".

פעילותו הציבורית כללה את תפקידיו כסגן יו"ר קרן תל אביב לספרות ולאמנות וחבר מועצת המנהלים של הוצאת "עם עובד". באוניברסיטת חיפה הוא נמנה בין החוקרים בפקולטה למדעי הרוח. אברך כיהן כיו"ר הוועד המנהל של "מוסד אלתרמן", יו"ר הוועד של המרכז לחקר יהדות פולין ומורשתה באוניברסיטת תל אביב. היה חבר בקבוצת העורכים של זכרונות דוד בן-גוריון. אברך פרש מתפקידו בהסתדרות בשנת 1984.

אברך נפטר בשנת 1988 והובא לקבורה בבית העלמין קריית שאול. היה נשוי לפולה, ילידת קלוסובה. לא היו להם ילדים. אחותו לובה עסקה בקומפוזיציה של מוזיקה קלה ועממית, הייתה חברה באקו"ם.

פרסים ואותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתרגומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פרקי יותם (במבואי הפרקים: דב סדן; מבחר מסות ומאמרים שנתפרסמו בייחוד על עמודי עיתון דבר ובחתימתו "יותם ויואב") תל אביב: הוצאת עם עובד, תשל"ו, 1975 (יצא במהדורה נוספת בהוצאת דביר ב-1990).
  • בשולי דברים, תל אביב: דביר, תשנ"א-1991.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עדותה של שרה לוי-תנאי באתר העמותה למורשת הזמר העברי