שרוליק

שרוליק
	שרוליק אופייני, בכובע טמבל, בסנדלים תנ"כיים ובמכנסיים קצרים, בכניסה למוזיאון הישראלי לקריקטורה וקומיקס בחולון
יוצרים	דוֹש (קָרִיאֵל גַרדוֹש)

בקמפיין לעידוד פרי ישראלי. הסמל האליפטי (ימין) סימל במשך תקופה ארוכה תוצרת ישראלית בשווקים. כיום, על רוב תוצרת הארץ מופיע סמל בצורת כובע טמבל בצבעים כחול ולבן.

שְׂרוּלִיק, ובכתיב המקורי ישראליק (ההגייה זהה; זהו שם חיבה אשכנזי לשם "ישראל"), הוא דמות מצוירת המסמלת את מדינת ישראל, פרי יצירתו של הקריקטוריסט והמאייר דוֹש (קָרִיאֵל גַרדוֹש), ניצול השואה שעלה לישראל מהונגריה, אשר הופיעה במשך שנים רבות בקריקטורות שפרסם ב"מעריב".

תכונותיו של שרוליק

שרוליק מתואר בדרך כלל כנער צעיר עם כובע טמבל וסנדלים תנ"כיים, הלבוש במכנסי חאקי קצרים. שרוליק הוא ציוני חלוצי ונמרץ, אוהב הארץ והאדמה. חקלאי אמיץ, אשר בעת הצורך "עולה על מדים" ויוצא להגן על מדינת ישראל כאשר הוא חמוש בעוזי.

רבים ציינו את היותו של שרוליק אנטיתזה לקריקטורות האנטישמיות שהופיעו בדר שטירמר ובעיתונים אירופאים וערביים. כנגד הסטריאוטיפ של היהודי החלש והנלעג שהפיץ יוזף גבלס, עיצב דוש - ניצול השואה - דמות של יהודי גאה ואמיץ.

בהספד במלאת שנה למותו של דוש, כתב שלום רוזנפלד במעריב^[1] על הרקע להיווצרות דמותו של שרוליק:

"בבלוריתו המקורזלת, בעמידתו הבוטחת, בכובע טמבל והסנדלים שלו, נתפס 'שרוליק' של דוש בעיניהם ובתחושתם של מעריציו הרבים כצבר האולטימטיבי. עלם יהודי צעיר, ממזר חריף וזריז, עוקצני ולוחם. ניגוד מוחלט ל'ישראל סבא' העייף והנרדף ובעיקר ל'יהודי הנצחי', עד לפיתוחו לגרסה האמנותית השטירמרית האיומה."

יצירת הדמות

הדמות צוירה והופיעה לראשונה בשבועון "העולם הזה", בשנת 1950, בצורה שונה מזו המוכרת לנו היום. ב-1951 פרסם דוש את הדמות בצורתה המוכרת.^[2] דוש צייר את שרוליק הן בקריקטורות על ענייני השעה עבור מעריב והן עבור "ספיישלים" למיניהם וחגיגות למדינה הצעירה. בעתות מלחמה, שרוליק "עלה על מדים" והתגייס להעלאת המורל הלאומי.

יוסף לפיד, עמיתו של דוש במערכת "מעריב", אמר כי שרוליק מסמל את ישראל כשם שמריאן היא סמלה של צרפת ודוד סם מסמל את ארצות הברית.

בספרו "מה קרה", שיצא לאור בשנת 1964, מספר דוש על לבטיו באשר להתבגרותו של שרוליק:

מה לעשות עם שרוליק בשנים הבאות? להשאיר אותו כילד בלתי משתנה, או "לבגר" אותו, בהתאם לשנים החולפות? למעשה – ואני מקווה שהקוראים הבחינו בכך – "שרוליק" גדל במקצת מאז שהתחלתי להשתמש בו, לפני שנים רבות למדי, כסמל המדינה. הוא גבה, צווארו ורגליו נהיו ארוכים, מבטו החריף ונעשה – נדמה לי – פיקח יותר. עוד שנה-שנתיים אוכל להמשיך לצייר את שרוליק בתור ילד, מבלי ליצור ניגוד חריף בין צורתו ובין גיל המדינה. אך, כמובן, יבוא יום וההחלטה תיפול. מה היא תהיה? אני מתוודה – הייתי רוצה לשמור את ישראליק כמו שהוא עכשיו, נער קטן, תמים וחצוף. הוא ימשיך ללכת במכנסיים קצרים, לא יגדל שפם, לא ידבר בקול עמוק, לא יתחתן, לא יעזוב את הבית – ונוכל תמיד להושיב אותו על הברכיים שיספר לנו סיפורים.