עוזי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עוזי
Uzi smg.jpg
תמ"ק עוזי עם מחסנית
מידע כללי
סוג תת מקלע
נגזרות מיני-עוזי, מיקרו-עוזי,
אקדח-עוזי, פארא-מיקרו-עוזי,
מיקרו-עוזי-פולימר, עוזי-פרו
תכנון עוזי גל
מדינה מייצרת ישראלישראל  ישראל
יצרן תע"ש, 1950–2005
IWI, ‏2005–היום
שנות שירות צה"ל: 1955–2003
מלחמות מבצע קדש, מלחמת ששת הימים, מלחמת וייטנאם, מלחמת יום הכיפורים ועוד
מדינות המשתמשות ישראל ואחרות,
ראו #משתמשים
יחידות שיוצרו כ-10 מיליון
מידע טכני
קליבר 9 מ"מ פרבלום
פעולה רתע, מכנס פתוח
הזנה מחסנית של 20, 25 ו-32 כדורים
כוונות כוונת ברזל
אורך כולל 650 מ"מ
אורך קנה 260 מ"מ
משקל ריק 3.5 ק"ג
קצב אש 600 כדורים לדקה
מהירות לוע 400 מטר לשנייה
טווח אפקטיבי 200 מטר

העוזי הוא תת מקלע קומפקטי ופופולרי מתוצרת התעשייה הצבאית הישראלית.

התעשייה הצבאית ייצרה למעלה מ-10 מיליון יחידות של העוזי שיוצאו למדינות רבות.

בשנת 2005 נמכרה פעילותו של מפעל הנשק הקל של התעשייה הצבאית, "מגן", לחברת "תעשיות נשק לישראל" (IWI), בה נמשך בהיקף מצומצם, ייצור דגמים מיוחדים של העוזי[1].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיתוחו של העוזי החל בסוף שנות ה-40, והושלם ב-1955. העוזי תוכנן על ידי עוזי גל. התכנון שלו התבסס על תת-המקלע M23/25 הצ'כי.

בחודש יוני 1949 הקים הרמטכ"ל יעקב דורי ועדה לבחירת תת-מקלע חדש לצה"ל, אשר יחליף את הסטן, שני דגמי תתי-מקלעים עמדו בפני הוועדה: העוזי, ותת-מקלע ק-12 "קארה" אשר פותח על ידי המהנדס חיים קארה, שעבד במחלקה לפיתוח כלי נשק קל במסגרת חיל המדע.

העוזי פותח על ידי עוזי גל בתעשייה הצבאית. ב-26 באוקטובר 1950 נערכה בדיקה השוואתית לשני כלי הנשק המתחרים, ולצורך ההשוואה צורפו לבדיקה שלושה תתי-מקלעים נוספים: הסטן, ה-MP40 ("שמייסר") הגרמני והברטה האיטלקי.

בסיום הבדיקה נבחר העוזי לתת המקלע הצה"לי החדש מן הסיבות הבאות: היותו קל וזול יותר לייצור, היותו מורכב ממספר חלקים קטן יותר, נוח יותר לפרוק והרכבה ועלויות אחזקתו זולות יותר.

בבדיקות מבצעיות שנערכו לצורך השוואה בין העוזי לבין ה-ק-12 לא נמצאה עדיפות ברורה לאחד מכלי הנשק על האחר. לצורך המשך בדיקות העוזי הוזמנה סדרה ניסיונית של 100 כלי נשק. הניסויים בסדרה זו נמשכו עד למחצית שנת 1953. עם תום הניסויים ושיפור כלי הנשק בהתאם לממצאי הבדיקות, הוזמנה סדרה ראשונה בת 5,000 כלים לצה"ל.

גל לא רצה שכלי הנשק יהיה על שמו אך התעלמו ממנו. על תכנון העוזי זכה גל בצל"ש הרמטכ"ל, מהרמטכ"ל משה דיין[2] ובפרס ביטחון ישראל.

ה"עוזי" הוצג לציבור לראשונה בעת מצעד יום העצמאות ב-27 באפריל 1955. הוא הוכנס לראשונה לשירות בחטיבת הצנחנים שנזקקה לנשק קטן וקומפקטי לפעילותה הדינמית שכללה סיור, מארבים, פשיטות ומבצעים מיוחדים. למעשה, אבות-טיפוס של העוזי נכנסו לשירות מוקדם יותר, ושימשו את יחידת הקומנדו 101 בפעולותיה. העוזי קנה את תהילתו בשירות הצנחנים ומאוחר יותר במבצע קדש (1956) ומלחמת ששת הימים (1967). בשנת 1968 בחרו לוחמי סיירת צנחנים, בפיקוד מתן וילנאי, בתת-מקלעים מסוג עוזי ועליהם מורכבים משתיקי קול, כנשקם האישי במבצע הלם[3].

חייל צה"ל עם עוזי על הכביש לאיסמעיליה, במלחמת יום הכיפורים

העוזי קנה לעצמו מוניטין של נשק מצוין ונדיר באיכותו. העוזי היה אמין מאוד, קל לתפעול וקל לתחזוקה. הוא אפשר ירי אוטומטי מלא בכלי קומפקטי וקטן מידות, הן דרך כוונת והן ירי מהמותן, ובכך היה אידיאלי לפעולות קומנדו. בגלל קצב האש המהיר שלו (קצב אש תאורטי של כ-600 כדורים לדקה) הוא היה בעל כוח אש גדול ויכל להוריד את המטרה בצרור של פחות משנייה.

חסרונו העיקרי של העוזי היה הקנה הקצר שלו, שכתוצאה מכך העוזי היה מדויק רק בטווחים קצרים (זוהי בעיה מסורתית של תת-מקלעים (תמ"ק), שנפתרה רק עם המצאת רובי הסער שהחליפו כמעט לחלוטין את התמ"קים בצבאות העולם ובכוחות המיוחדים). כדי לפצות על בעיית הטווח רכש צה"ל את הרומ"ט‏ (רובה FN FAL) שהיה רובה כבד (קליבר 7.62x51 מ"מ) וחצי אוטומטי שירה לטווחים של כ-700 מטרים.

עד שנת 1973 העוזי היה פופולרי בצה"ל, ושימש כנשק האישי של חיל הרגלים לצד הרומ"ט (FN FAL) וכנשקם של צוותי טנקים. בעקבות נחיתותם של הרומ"ט והעוזי בקרבות מלחמת יום כיפור למול המצרים והסורים שהיו חמושים ברובה סער מודרני: הקלצ'ניקוב, הוחלט להוציאם מהשירות ולהחליפם ברובה הסער (גליל ומאוחר יותר ב-רובה M-16)[4]. העוזי איבד את מקומו כנשק החי"ר הסטנדרטי בצה"ל אך המשיך לשמש כנשק עבור כוחות מיוחדים, ייעוד המתאים יותר לתת מקלע מאשר קרבות בשטח פתוח של מאות מטרים.

העוזי המשיך לשמש כנשק ייצוגי לחיילות[5], אך לבסוף הוצא מהשירות לחלוטין עקב פליטות כדורים, וזאת למרות ניסיונות לשפר את בטיחותו באמצעים שונים[6].

נגזרות של העוזי ממשיכות לשרת במערך המבצעי, ומשמשות בעיקר יחידות מיוחדות ללוחמה בטרור, בשל מהירות הלוע הנמוכה, וקוטר הקליע הגדול שלו, שמאפשרים פגיעה בעלת הבחנה גבוהה ובעלת כושר עצירה גבוה.

עוזי-פרו

ב-2011 נכנס לשירות דגם חדש של ה"עוזי" - "מיקרו-עוזי-פולימר" - שנרכש על ידי פיקוד המרכז עבור היחידות המיוחדות של הפיקוד. הדגם כולל מתפסים מחומרים פולימרים להפחתת המשקל ל-2.3 ק"ג, קת חדשה ומספר שיפורים ארגונומיים. הדגם החדש נועד להיות קומפקטי וניתן להסלקה, אורכו הוא כ-50 ס"מ עם קת פתוחה ו-30 ס"מ עם קת מקופלת[7].

בזכות הילת הגבורה שרכש לעצמו בשירות צה"ל והמוניטין שלו כנשק אמין ועמיד, שווק העוזי לעשרות יחידות צבא ומשטרה ברחבי העולם, בלמעלה מ-90 מדינות (החל משנות ה-60 של המאה ה-20 נמכר יותר מכל תת מקלע אחר). לפיכך, מלבד מלחמות ישראל, העוזי לקח חלק במספר מלחמות ברחבי העולם כדוגמת: מלחמת וייטנאם, מלחמת האזרחים בסרי לנקה, מלחמת פוקלנד, מלחמת האזרחים בסומליה, המלחמה בסחר בסמים במקסיקו ועוד. בשנות ה-60 מכרה ישראל תת-מקלעים מדגם "עוזי" לגרמניה המערבית.[8] העוזי התחבב על ארגוני טרור ופושעים בשל מידותיו הקטנות, והוא מופיע בהרבה סרטים, שלא בטובתו. עם חלוף השניים נטשו הללו את העוזי לטובת תת-מקלעים קטנים יותר, דוגמת ה-MAC-10.

עם הפרטת מפעל "מגן" של התעשייה הצבאית עברו פיתוח וייצור העוזי לחברת "תעשיות נשק לישראל" (IWI). נכון ל-2017 מוכרת IWI רק את הדגם "עוזי-פרו" המהווה גרסה מודרנית ומשופרת (וכן מוגדלת במקצת) של המיקרו-עוזי-פולימר. לדגם זה קנה באורך 170 מ"מ, אורכו 54 ס"מ עם קת פתוחה ו-32 ס"מ עם קת סגורה. דגם זה נמצא בשירות הימ"מ ויחידות מובחרות בצה"ל.

מבנה והנדסה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העוזי מכיל מספר מאפיינים תכנוניים מיוחדים, שנחשבו ליוצאי דופן בזמנם והשפיעו רבות על עיצוב תת-מקלעים אחרים:

  • מחסנית. בית המחסנית של העוזי מצוי בתוך ידית האחיזה (Pistol grip) ונועד לאפשר טעינה מהירה ואינטואיטיבית (הן לימנים והן לשמאליים) בשיטת "אגרוף מוצא אגרוף".
  • ידית דריכה. ידית הדריכה של העוזי היא בצורת גליל קטן המורכב על פלטה מלבנית שנמצאת בין הכוונות, בחלקו העליון של הנשק. מיקומה של ידית הדריכה נועד לאפשר דריכה מהירה הן לימנים והן לשמאליים.
  • קת. בעוזי שני סוגים של קתות: קת עץ קבועה, וקת ברזל מתקפלת, שממזערת את מידותיו יותר.
  • מנגנוני בטיחות:
    • נצרה ולה שלושה מצבים: נצור, בודד ואוטומטי.
    • משבת בידית האחיזה, שלא מאפשר לירות בלחיצה על ההדק בלבד, אלא מחייב שכף היד תלחץ במקביל על המשבת, ובכך תובטח אחיזה יציבה בעת הירי.

מנגנון הפעולה הפשוט של העוזי הוא אחת הסיבות לעמידות ולאמינות שלו בתנאי ירי קשים, כגון חול ובוץ; אך מנגד, מיעוט המעצורים היה גם גורם לבעיות בטיחות, בכך שירי התרחש לפעמים באופן לא רצוני[6].

  • מכנס פתוח: לא קיים שלב מקדים שבו הכדור מוכנס לבית הבליעה, אלא הכדור "נחטף" מראש המחסנית ומיד ננקר ונורה. היתרונות בכך הם: פשטות המבנה, מיעוט חלקים נעים, ואמינות. אך במקרה שהמחלק נדרך ללא מחסנית, והוכנסה מחסנית מאוחר יותר, או במקרה שבוצעה דריכה שלא הושלמה (בדגמים מוקדמים) - בשני המקרים יתרחש ירי. עובדה זו גרמה לבעיית בטיחות ולאחוז גבוה של פליטות כדורים, מכיוון שנפילה אקראית של הנשק, גרמה במקרים רבים להשלמת דריכה שלא הושלמה ולפליטת כדור.
  • מנגנון הכבדה: במקום נעילה של הסדן שקיימת במנגנון "מכנס סגור", ההחזרה של המחלק לאחור (לצורך לקיחה של הכדור הבא) נעשית באופן ישיר, על ידי הגזים שדוחפים את התרמיל לאחור. המנגנון הזה מונע את הצורך במבנה מורכב של נעילה ושל שחרור הסדן, ושל החזרת הגזים בצינורית או שרוול. החיסכון בזמן הנעילה והשחרור, מאפשר קצב אש מהיר יותר. יתרון נוסף הוא שהרתע חלש יותר, מפני שכוח הגזים מרתיע את המחלק לבדו ולא את כל כלי הנשק. החסרונות הם: טווח ירי קצר יותר (מפני שחלק גדול יותר של התנע משמש לרתיעת המחלק, הבלתי נעול), ולכן גם הדיוק קטן יותר.

בדגמים המאוחרים יותר הוצעה אפשרות גם של ירי ב"מכנס סגור". בדגם האקדח הירי מתבצע רק במכנס סגור.

דגמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוזי עם קת מתקפלת פתוחה
מיני עוזי
  • עוזי (קת מעץ): הדגם המקורי, נכנס לשירות בצה"ל ב-1955. נכון ל-2017 הדגם לא נמצא בשימוש מבצעי. אורכו 65 ס"מ.
  • עוזי (קת מתקפלת): מבוסס על הדגם המקורי, בו הוחלפה קת העץ הקבועה בקת מתקפלת "נשברת". דגם זה פותח במיוחד עבור הצנחנים והוצג כבר בתערוכת הנשק בבית-דגן ב-1957. היתרון בכך הוא נשק קצר וקל יותר, אך הקת החדשה הייתה "נתקעת" לפעמים. החל מסוף שנות ה-60 נופק דגם זה גם לשריונאים. דגם זה כמעט שלא נמצא בשימוש היום, אם כי ניתן לראות אותו בידי חיילים וחיילות עורפיים. אורכו 47 ס"מ עם קת מקופלת.
  • מיני-עוזי: פותח ב-1981, זוהי גרסה מודרנית של העוזי, שבנוסף לקיצור הכלי, כוללת מגוון של שיפורים ושדרוגים בכוונות ובמערכות הירי. אחד השינויים הבולטים הוא החלפת הקת המתקפלת ה"נשברת" בקת מתקפלת-סובבת רגילה, דבר שפתר את בעיות הדגם הקודם. דגם זה יועד בעיקר לשימוש כוחות משטרה ויחידת מיוחדות. אורכו 60 ס"מ עם קת פתוחה ו-36 ס"מ עם קת מקופלת.
  • מיקרו-עוזי: פותח ב-1990, דגם זה קצר עוד יותר מהמיני-עוזי, והוא הדגם הקטן ביותר. ייעודו העיקרי הוא לשמש נשק להגנה עצמית עבור אח"מים, מאבטחים וטייסי חיל האוויר. גודלו דומה לזה של אקדח, אך הוא בעל כוח אש חזק יותר. אורכו 48 ס"מ עם קת פתוחה ו-28 ס"מ עם קת מקופלת.
  • אקדח-עוזי: גרסת אקדח של המיקרו-עוזי. ללא קת, ירי ממכנס סגור וללא אפשרות לירי אוטומטי. אורכו 24 ס"מ.
  • עוזי-פרו (נקרא בעבר פארא-מיקרו-עוזי): זוהי גרסה מיוחדת של המיקרו-עוזי שתוכננה במיוחד בעבור יחידות מיוחדות ללוחמה בטרור, דוגמת הימ"מ. נשק זה מופעל במכנס סגור, כולל מסילת פיקטיני (אנ') (כתוצאה מכך, ידית הדריכה עברה מגג הנשק לצד שמאל שלו) ומגוון עזרים טקטים, בית מחסנית המסוגל לקבל מחסניות של אקדחי גלוק 17 וגלוק 19, ועוד. העוזי-פרו גדול במקצת מהמיקרו-עוזי: אורכו כ-54 ס"מ עם קת פתוחה וכ-32 ס"מ עם קת סגורה (אורך הקנה 17 ס"מ). העוזי-פרו נמצא בשימוש הימ"מ ויחידות מובחרות בצה"ל.

מפרט טכני[עריכת קוד מקור | עריכה]

נתון עוזי מיני-עוזי מיקרו-עוזי אקדח-עוזי עוזי-פרו
קליבר 9 מ"מ פרבלום 9 מ"מ פרבלום 9 מ"מ פרבלום 9 מ"מ פרבלום 9 מ"מ פרבלום
פעולה רתע, מכנס פתוח רתע, מכנס פתוח או סגור רתע, מכנס סגור רתע, מכנס סגור רתע, מכנס סגור
אורך כולל
(קת פתוחה)
650 מ"מ 600 מ"מ 486 מ"מ 240 מ"מ 539 מ"מ
אורך כולל
(קת סגורה)
470 מ"מ 360 מ"מ 282 מ"מ 240 מ"מ 317 מ"מ
אורך קנה 260 מ"מ 197 מ"מ 134 מ"מ 115 מ"מ 170 מ"מ
משקל 3.5 ק"ג 2.65 ק"ג 2 ק"ג 1.7 ק"ג 2.4 ק"ג
מהירות לוע 400 מטר לשנייה 375 מטר לשנייה 350 מטר לשנייה 345 מטר לשנייה ?
קצב אש תאורטי 600 כדורים לדקה 950 (מכנס פתוח),
1700 (מכנס סגור)
1700 כדורים לדקה חצי אוטומטי בלבד 1000-1,150 כדורים לדקה
הזנה מחסנית חיצונית של 20, 25 ו-32 כדורים
כוונות כוונות ברזל כוונות ברזל מתקדמות, ניתנות לכוונון באמצעות קפיץ כוונות ברזל, ניתן להתקין גם כוונות אופטיות, כגון מפרולייט
שימוש תמ"ק לכוחות צבא תמ"ק ללש"ב, משטרה ויחידות מיוחדות תמ"ק להגנה עצמית, אבטחה ויחידות מיוחדות אקדח להגנה עצמית תמ"ק לכוחות מיוחדים

תקלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתכנונו המקורי סבל העוזי ממספר בעיות בטיחות. בדגמים מתקדמים יותר בוצעו שינויים במבנה הנשק, כדוגמת הוספת משבת בידית האחיזה והוספת מנגנון מניעת החזרת מכלול במקרה של דריכה לא מלאה, על מנת למנוע את התקלות ולשפר את הבטיחות. טרם הכנסת מנגנוני הבטיחות, התקלות הנפוצות היו:

  • ירי ללא דריכה או ללא לחיצה על ההדק, עקב מכה חזקה בחלקו האחורי של הנשק: במצב בו העוזי קיבל מכה חזקה בחלקו האחורי, כמו במקרה שבו נפל ועקב הקת נחבט בעוצמה בקרקע, עלול היה להיוצר מצב בו המכלול נע לאחור מספיק כדי לגרוף כדור מהמחסנית אך לא מספיק כדי להיתפס על ידי מנגנון ההדק. במצב זה, בתנועתו חזרה קדימה (נדחף על ידי הקפיץ המחזיר) גרף המכלול כדור מהמחסנית ונקר אותו, כך שהנשק פלט כדור.
  • פליטת צרור או זוג כדורים במקום אחד: עקב שחיקה פנימית במנגנוני הנשק עלול היה להיווצר מצב בו לאחר ירי כדור בודד המכלול לא נע מספיק לאחור, כך שמנגנון ההדק יתפוס אותו, או שנע מספיק לאחור אך מנגנון ההדק היה שחוק מדי כך שלא הצליח לתופסו. במצב זה היה עלול המכלול לנוע קדימה, לגרוף כדור, לנוקרו ואז שוב לנוע לאחור וחוזר חלילה. במצב זה נוצרה פליטת צרור, למרות הכוונה ליריה בודדת.
  • פליטת כדור עקב דריכה חלקית, ללא לחיצה על ההדק: דריכה חלקית של הנשק, כך שהמכלול עבר את פתח המחסנית אך לא הגיע עד מנגנון ההדק, ואז שחרור מהיר של ידית הדריכה עלולים היו להביא למצב בו בשחרור ידית הדריכה נגרף כדור, ננקר ונורה.

תקלות אלו אופייניות לכלי נשק הפועלים בשיטת "מכלול פתוח" והן תורמות לעובדה ששיטה זו נפוצה פחות בכלי נשק חצי-אוטומטיים אישיים, בהשוואה לכלי נשק הפועלים בשיטת "מכלול סגור".

משתמשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוחם ימ"מ חמוש בתת-מקלע עוזי-פרו עם משתיק קול
סוכנים של השירות החשאי האמריקני מגינים על הנשיא רונלד רייגן במהלך ניסיון ההתנקשות של ג'ון הינקלי ב-30 במרס 1981
כוחות מיוחדים של חיל הים הברזילאי חמושים במיני עוזי
חייל ניז'רי ועוזי

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אורה קורן, ה"תבור" של סמי קצב יורה בלבנון, באתר הארץ, 26 ביולי 2006
  2. ^ סרן גל עוזיאל, באתר אגף כוח האדם
  3. ^ במחנה, ‏איזה פריט צה"לי היה הכי משמעותי עבורכם?, באתר ‏mako‏‏, ‏26 בספטמבר 2011‏
  4. ^ מעדויות מהקרבות על המעוזים במלחמת יום כיפור התברר שחיילים ירו בעוזי, אך המצרים המשיכו להתקדם עד מאות מטרים בודדים מהמעוזים. רובי ה-M-16 הגיע לישראל במסגרת המשלוח האווירי האמריקני באחריות (או למרות התנגדות) הנרי קיסינג'ר, החל מהיום השלישי למלחמה.
  5. ^ בכתבה במעריב משנת 1985 יהונתן גפן סיפר שבטירונות החיילות במחנה 80 הבנות מקבלות עוזי בלי מחסנית. הם מזהירות את המתקרב שלש פעמים "עצור או שאני יורה", ואם החשוד ממשיך להתקרב מותר להן לשקשק בנשק. בבדיחות, הוא סיפר שחיילת אחת עצרה חשוד בקריאה: "עצור או שאני משקשקת!"
  6. ^ 6.0 6.1 ראו #תקלות
  7. ^ צה"ל חוזר לעוזי: דגם חדש של הרובה המיתולוגי ייכנס לשימוש ביחידות מיוחדות, במחנה ו-mako-פז"ם, 24.11.2011
  8. ^ תום שגב, המיליון השביעי: הישראלים והשואה, ה, 5, עמ' 301.