ישראל גרוסמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

הרב ישראל גרוסמן (ה' בחשון ה'תרפ"ג, אוקטובר 1922 - כ"ג באדר ה'תשס"ז, 13 במרץ 2007) היה ראש ישיבה חרדי ופעיל במערכות הציבוריות של הציבור החרדי בשנים שלאחר קום המדינה. כיהן כראש ישיבה בישיבת קרלין, ישיבת תומכי תמימים כפר חב"ד וישיבת פינסק-קרלין.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בירושלים, בילדותו שהה אביו ממושכות בחו"ל והוא למד בישיבות "תפארת ישראל" בחיפה ו"תפארת ציון" בבני ברק. כשחזר אביו ארצה, חזר לירושלים ולמד בת"ת חיי עולם ובישיבת מהרי"צ דושינסקי, ובישיבת קמניץ אצל הרב משה ברנשטיין, היה מראשוני התלמידים ויד ימינו של ראש הישיבה. היה פעיל ציבור מנעוריו, לאחר קום המדינה היה פעיל במסגרת המאבק החרדי נגד שירות לאומי וגיוס בנות לצה"ל. היה מתגנב למחנות העולים כדי לרשום ילדים לחינוך העצמאי. פרסם כרוז בחתימת הרבנים צבי פסח פרנק, זליג ראובן בנגיס ואיסר זלמן מלצר הכוללת קריאה לבנות להימנע בכל מחיר מהתייצבות לגיוס לשירות לאומי וכרוז נוסף תחת הכותרת "אינקוויזיציה"[1]. בעקבות זאת הוא נעצר והואשם בקשירת קשר להכשלת החוק והמרדה. הוא נידון למאסר של שלושה חודשים[2] דבר שהביא לביקורת ציבורית מצד יהודים חרדים בעולם[3]. בערעור הומר עונש המאסר בקנס כספי[דרוש מקור].

בשנת תש"ח בגיל 25 מונה על ידי רבי יוחנן פרלוב מקרלין לעמוד בראש ישיבת קרלין בירושלים. לאחר עשר שנים מונה לראש ישיבת תומכי תמימים בלוד, במקומו של הרב ברוך שמעון שניאורסון, והמשיך לשמש בתפקיד גם לאחר שעברה הישיבה לכפר חב"ד שם היה ראש ישיבה במשך עשרים שנה. משהוקמה בסוף שנות ה-80 חסידות פינסק-קרלין כחצר נפרדת, הוצב הרב גרוסמן בראשות הישיבה של החסידות. הוא היה היוזם וחבר בגרעין ההקמה של ישיבת חב"ד במגדל העמק, שבמסגרתה הקים מאוחר יותר בנו, הרב יצחק דוד גרוסמן את מוסדות מגדל אור.

בכמה מקרים שימש כשליח של הרב יצחק זאב סולובייצ'יק מבריסק ושל הרב זליג ראובן בנגיס גאב"ד העדה החרדית בירושלים. באוקטובר 1952, יומיים לפני פגישת החזון איש עם דוד בן-גוריון, שלחו אותו שני הרבנים אל החזון איש עם מכתב ובו בקשה שלא יתפשר על גיוס בנות[4].

כיהן כדיין בבית הדין של אגודת ישראל בירושלים ושימש כבורר. היה חבר בנשיאות מפעל הש"ס.

לאחר פטירת רבו רבי יוחנן מקרלין, הצטרף לקבוצת החסידים שקיבלו את מרותו של האדמו"ר מלעלוב, רבי משה מרדכי בידרמן. לאחר שנפטר קיימו החסידים בחירות לבחירת מנהיג חדש. הרב גרוסמן היה אחד המועמדים, אולם בבחירות גבר רבי אהרן רוזנפלד.

בשנת תשס"ג 2003 מנע מבנו הרב יצחק דוד גרוסמן, רבה של מגדל העמק, להציג מועמדות לתפקיד הרב הראשי לישראל, עקב קשריו ההדוקים עם מנהיגי העדה החרדית, המתנגדים למוסדות הרבנות בהיותה מוסד ממשלתי.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב גרוסמן היה נשוי לפערל, בת הרב יוסף גוטפרב מירושלים (נפטרה בי' באדר תשע"ב). יש לו שישה בנים וארבע בנות. מבניו: הרב יצחק דוד גרוסמן - רבה של מגדל העמק וראש מוסדות 'מגדל אור', הרב בן ציון, משפיע בקהילת חב"ד במגדל העמק, והרב אליעזר יחזקאל - ראש ישיבת 'מגדל אור' ומו"צ בקהילת סערט ויז'ניץ. בין חתניו הם: הרב נפתלי נוסבוים - ראש ישיבת 'חיי משה', דיין בירושלים, הרב בן ציון ליבוביץ', מנהל חינוכי של מוסדות ויז'ניץ בירושלים.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שמואל הניג, גדול בישראל, פרקי חייו של הרב ישראל גרוסמן, תש"ע, שני כרכים

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מנהל ישיבת קרלין נתבע לדין, דבר, 19 בדצמבר 1952
  2. ^ הרב גרוסמן נידון לשלושה חודשי מאסר, מעריב, 19 בפברואר 1953
  3. ^ על משפטו של גרוסמן, דבר, 2 בינואר 1953
  4. ^ שמואל הניג, גדול בישראל, תולדות רבי ישראל גרוסמן, תש"ע, פרק 26