ישראל גרוסמן
הרב ישראל גרוסמן (ה' בחשון ה'תרפ"ג, אוקטובר 1922 - כ"ג באדר ה'תשס"ז, 13 במרץ 2007) היה ראש ישיבה בישיבות קרלין, ישיבת תומכי תמימים כפר חב"ד וישיבת פינסק-קרלין. קודם לכן היה פעיל במערכות של הציבור החרדי לאחר קום המדינה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בירושלים למשה שניאור זלמן גרוסמן, בילדותו שהה אביו ממושכות בחו"ל והוא למד בישיבות "תפארת ישראל" בחיפה ו"תפארת ציון" בבני ברק. כשחזר אביו ארצה, חזר לירושלים ולמד בתלמוד תורה חיי עולם ובישיבת "בית יוסף צבי" של הרב יוסף צבי דושינסקי, ובישיבת קמניץ אצל הרב משה ברנשטיין, היה מראשוני התלמידים ויד ימינו של ראש הישיבה. נישא בכ' באלול תש"ד לגוטא פעריל בת יוסף גוטפרב.
היה פעיל ציבור מנעוריו, לאחר קום המדינה היה פעיל במסגרת המאבק החרדי נגד שירות לאומי וגיוס בנות לצה"ל. היה מתגנב למחנות העולים כדי לרשום ילדים לחינוך העצמאי. פרסם כרוז בחתימת הרבנים צבי פסח פרנק, זליג ראובן בנגיס ואיסר זלמן מלצר והרב מטשיבין הכוללת קריאה לבנות שההתגייסות לשירות לאומי הוא באיסור "יהרג ואל יעבור" וכרוז נוסף תחת הכותרת "אינקוויזיציה"[1]. בעקבות זאת הוא נעצר והואשם בקשירת קשר להכשלת החוק והמרדה. לאחר שנאסר נסעו הרבנים לבית הסוהר על מנת לדאוג לשחרורו ואף טענו שיש לאסור אותם במקומו שהרי הם כתבו את המכתב[2], הוא נידון למאסר של שלושה חודשים[3] דבר שהביא לביקורת ציבורית מצד יהודים חרדים בעולם[4]. בערעור הומר עונש המאסר בקנס כספי[5].
בשנת תש"ט בגיל 27 מונה על ידי רבי יוחנן פרלוב מקרלין לעמוד בראש ישיבת קרלין בירושלים. בתמוז תשי"ח מונה לראש ישיבת תומכי תמימים בלוד (שאחר כך עברה לכפר חב"ד), במקומו של הרב ברוך שמעון שניאורסון, והמשיך לשמש בתפקיד גם לאחר שעברה הישיבה לכפר חב"ד שם היה ראש ישיבה במשך עשרים שנה. משהוקמה בסוף שנות ה-80 חסידות פינסק-קרלין כחצר נפרדת, הוצב הרב גרוסמן בראשות הישיבה של החסידות. הוא היה חבר בגרעין ההקמה של ישיבת חב"ד במגדל העמק ושימש ראש הישיבה במשך כחצי שנה. את ייסוד הישיבה יזם בנו, הרב יצחק דוד, שהקים בעיר את מוסדות מגדל אור.
בכמה מקרים שימש כשליח של הרב יצחק זאב סולובייצ'יק מבריסק ושל הרב זליג ראובן בנגיס גאב"ד העדה החרדית בירושלים. באוקטובר 1952, יומיים לפני פגישת החזון איש עם דוד בן-גוריון, שלחו אותו שני הרבנים אל החזון איש עם מכתב ובו בקשה שלא יתפשר על גיוס בנות[6].
כיהן כדיין בבית הדין של אגודת ישראל בירושלים ושימש כבורר. היה חבר בנשיאות מפעל הש"ס.
לאחר פטירת רבו רבי יוחנן מקרלין, הצטרף לקבוצת החסידים שקיבלו את מרותו של האדמו"ר מלעלוב, רבי משה מרדכי בידרמן. לאחר שנפטר קיימו החסידים בחירות לבחירת מנהיג חדש. הרב גרוסמן היה אחד המועמדים, אולם בבחירות נבחר רבי אהרן הכהן רוזנפלד.
לא רצה שבנו הרב יצחק דוד יהיה רב ראשי שסבר שעבודתו של בנו עם ילדים זה התפקיד לו הוא נולד.
נפטר באדר תשס"ז ונקבר בהר הזיתים[7].
משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרב גרוסמן היה נשוי לפערל, בת הרב יוסף גוטפרב מירושלים (נפטרה בתשע"ב, 2012). יש לו שישה בנים וארבע בנות. מבניו: הרב יצחק דוד גרוסמן - רבה של מגדל העמק וראש מוסדות 'מגדל אור', הרב בן ציון גרוסמן, משפיע בקהילת חב"ד במגדל העמק, והרב אליעזר יחזקאל - ראש ישיבת 'מגדל אור' ומו"צ בקהילת סערט ויז'ניץ. בין חתניו: הרב נפתלי נוסבוים - ראש ישיבת 'חיי משה', דיין בירושלים, הרב שמואל צבי פריד - חבר בית הדין הרבני באשדוד, הרב בן ציון ליבוביץ', מנהל חינוכי של מוסדות ויז'ניץ בירושלים, הרב ברוך לוריא דיין בירושלים וראש כולל טעפליק בעיר.
ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שו"ת הליכות ישראל
- שו"ת משכנות ישראל
- שו"ת מחנה ישראל
- שו"ת נצח ישראל
- ספר אורח ישראל
- שיעורי בבא קמא
- שיעורי בבא מציעא
- שיעורי בבא בתרא
- שיעורי כתובות
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שמואל הניג (נכדו), גדול בישראל, פרקי חייו של הרב ישראל גרוסמן, תש"ע 2009, שני כרכים
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יוסי אליטוב, הרב גרוסמן: "הישיבה בלוד הייתה בית יוצר לעובדי ה'" באתר col אדר תשע"ז, מתוך עיתון משפחה
ישראל בן משה שניאור זלמן גרוסמן (1923-2007), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מנהל ישיבת קרלין נתבע לדין, דבר, 19 בדצמבר 1952
- ^ חיים שלמה רוזנטל, שר התורה, (על הרב מטשיבין): עמוד 573-574
- ^ הרב גרוסמן נידון לשלושה חודשי מאסר, מעריב, 19 בפברואר 1953
- ^ על משפטו של גרוסמן, דבר, 2 בינואר 1953
- ^ עיתון המודיע י"א כסלו תשי"ד (מובא בספר גדול בישראל חלק ב' עמ' 65)
- ^ שמואל הניג, גדול בישראל, תולדות רבי ישראל גרוסמן, תש"ע, פרק 26
- ^ כרטיס הקבר של ישראל גרוסמן, באתר הר הזיתים
