כבש אוריאל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgכבש אוריאל
כבש אוריאל (זכר)
מצב שימור

מצב שימור: פגיע (VU)

נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששמצב שימור: פגיע
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: יונקים
סדרה: מכפילי פרסה
משפחה: פריים
תת־משפחה: יעלים
סוג: כבש
מין: כבש אוריאל
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Ovis vignei
תחום תפוצה
התפוצה ההיסטורית של כבש האוריאל
שמות נוספים
  • ארקאר
  • שאפו

כבש אוריאַל או כבש הערבה (שם מדעי: Ovis vignei; מכונה גם מופלון אסייתי או בפשטות אוריאַל), הוא מין של כבש בר מתת-משפחת היעלים החי במרכז אסיה, ונחשב בדרך כלל כתת-מין של כבש מופלון תחת השם המדעי: (Ovis orientalis vignei). קיים תת-מין נוסף של המופלון הנחשב לעתים כמין נפרד בשם "כבש ארמני" (Ovis gmelini), דומה יחסית לכבש אוריאל מלבד מספר שינויים קלים שיפורטו בהמשך. בצפון מרכז איראן קיימת אוכלוסייה גדולה מעורבת, שמקורה ברבייה בין כבשים אוריאלים לכבשים ארמנים באזור זה שהוא מקום המפגש של תפוצתם.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

את כבש האוריאל הזכר ניתן להבדיל מכבשי בר אחרים במספר אופנים כשביניהם קרניו הגדולות והמסולסלות; הקרן עבה מאוד מהבסיס עד אמצע הקרן, ומהאמצע היא הופכת לדקה יותר בצורה שאינה בולטת כל כך כאצל כבשי בר אחרים. הקרן צומחת באזור המצח לכיוון הצדדים ואחורה מעט, יורדת בעיקול חד לכיוון מטה באזור האוזניים וחוזרת ומתעקלת למעלה באזור הלחיים. אצל זכרים מבוגרים עלול להתחיל סיבוב שני או שלישי, כשהקרן מסתובבת סביב עצמה כבורג. אצל חלק מתתי-המין הקרן צומחת לכיוון מעלה ומתעקלת אחורנית, ואינה חוזרת כלל קדימה ללחיים. קרניו של כבש האוריאל בולטות יותר מכבשים אחרים, כיון שלכל אורכם יש פגימות וחריצים גדולים וקטנים. גם לנקבות יש קרניים אולם הן קטנות כמעט פי-6, דקות מאוד בצורת חרב, וצומחות לכיוון מעלה ומתעקלות למטה באופן המזכיר את קרני הצפיר. צבע הקרניים נע בין חום בז' לחום אפרפר.

תת-המין אוריאל בוכארי בגן חיות.


הפרווה של מין זה היא קצרה בכל העונות, כאשר בחורף היא עבה יותר ובקיץ היא הופכת להיות דלילה לאחר נשירת השכבה החיצונית הנראית כצמר. צבע הפרווה הוא נחושת-חום אדמדם בהיר או כהה אחיד בכל הגוף, בעוד שהחלק העליון של הרגליים כהה מעט, והחלק התחתון לבן או אפרפר בהיר; בחורף צבע הפרווה הופך לבהיר ודהוי יותר. הגחון באופן כללי בצבע אפרפר בהיר, כשלעתים יש בו פסים כהים מעט. שפתיו ולועו לבנים, כשפעמים רבות הכתם הלבן בשפתיים נמשך לאורך החוטם עד העיניים. התכונה הבולטת והייחודית ביותר של כבש האוריאל היא השיער החזיתי הלבן שמוקף בשיער שחור ונמשך מלועו ועד חזהו, ומורכב משערות ארוכות שנותנות לו מראה אצילי של כבש עם זקן ארוך מאוד אם כי אין זה זקן ממשי (לכבשים בניגוד לעיזים אין זקן). השיער החזיתי הוא הארוך ביותר מכל תתי-המין של המופלון, וכן מכל מיני וסוגי תת-משפחת היעלים. שיער ארוך זה מצוי בעיקר אצל תתי-המין הקאשמירי והכספי, בעוד שאצל תתי-מין אחרים השיער החזיתי משתנה בין קצרצר ובעל צבע שחור אצל תת-המין האפגני, אורך בינוני עם שיער לבן למעלה ושיער שחור למטה אצל תת-המין הבוכארי, או אפור קצרצר אצל תת-המין הפונג'אבי.
הדו-צורתיות זוויגית (הבדל בין זכרים לנקבות) של כבש האוריאל בולטת בעיקר בארבעה דברים: 1) קרניים: גדולות כאמור אצל הזכרים מהנקבות; 2) מידות גוף: הזכרים גדולים וכבדים באופן משמעותי מהנקבות; 3) צבע הפרווה: פרוות הזכרים כהה יותר מהנקבות, אם כי ההבדל ביניהם אינו בולט כאצל כבשים אחרים; 4) שיער חזיתי; הנקבות נעדרות שיער חזיתי לחלוטין.

את כבש האוריאל ניתן להבדיל בקלות מכבש המופלון האירופאי, כיון שצבעי פרוותו של הלה רבגונים יותר, וכוללים שיער חזיתי שחור, אוכף שחור בגב, מותניים וגחון לבנים כשלג, וכתמים אדמדמים כהים בצידי הראש והחלק האחורי של הגוף. הכבש הארמני לעומת זאת דומה למדי לכבש האוריאל כך שהזיהוי ביניהם מסובך יותר, אולם באופן כללי פרוותו קצרה אף יותר מכבש אוריאל, השיער החזיתי שלו קצר יותר ולפעמים אף נעדר לחלוטין, גבו כהה יותר, יש לו לעתים כתם אפרפר דהוי בצידי הגוף, רגליו אפרפרות ולאורכם פס כהה. מעבר לכך מבנה ומידות גופו של כבש האוריאל זהות לאלו של כבש המופלון והכבש הארמני. לכבש האוריאל יש גוף ארוך וראש וצוואר קצרים. רגליו דקות וארוכות, פרסותיו קצרות וחזקות, וזנבו קצר וכהה מעט. אוזניו דקות ובאורך בינוני, עיניו בינוניות וצהבהבות ומתחתם נמשך פס כהה עד בלוטות ריח קטנות וכהות. אפו שחור ומחורץ, ומסביבו כתם לבן.

נוף בהרי הינדו-כוש בהם מצוי כבש האוריאל.


כבש ארגאלי, כבש נוסף החי במרכז אסיה מזכיר מעט את כבשי האוריאל, אולם הוא גדול יותר, פרוותו בחורף בהירה לעתים כשלג, ותחת שיער חזיתי יש לו כתם גדול לבן בחזהו המורכב משערות קצרות.
מידות גופו של כבש האוריאל הינם
גובה הכתפיים: 110-80 ס"מ.
אורך הראש והגוף: 140-100 ס"מ
אורך הזנב: בסביבות 10 ס"מ.
אורך קרן הזכר: עד 100 ס"מ.
משקל הגוף: 90-30 ק"ג. בהנחה שכבש האוריאל הוא מין נפרד, הוא מחולק לתתי-המין הבאים:

תפוצה, אקולגיה, ומחזור חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטורפים העיקריים של כבש האוריאל הינם: נמר השלג, נמר פרסי, דהול, וזאב.
זכרים, נקבה, וגדי מתת-המין הכספי; ניתן להבחין בשיער החזיתי הייחודי של הזכרים הנראה כזקן ארוך.

כבש האוריאל נפוץ במרכז אסיה; הטווח ההיסטורי של תפוצתו השתרע בעבר לכל אורך חבל קשמיר ההודי, המשיך למחצית משטחה של פקיסטן, רוב חלקי אפגניסטן, אזור גדול בצפון מזרח איראן, מרבית שטחה של טורקמניסטן, אזור גדול יותר מהתפוצה הנוכחית בדרום מזרח אוזבקיסטן וכן בצפון אוזבקיסטן באזור ימת ארל בקרבת הגבול הקחזי, שטח רחב יותר בדרום מערב קזחסטן בקרבת הים הכספי, ואזור גדול פי-3 מהתפוצה הנוכחית בטג'יקיסטן. כיום הוא איבד יותר מ-50% מתפוצתו המקורית והטווח הנוכחי מחולק לפי תתי-מין כדלהלן:
1) תת-המין הקאשמירי: 5 אוכלוסיות בינוניות בלדאק, ו-8 בינוניות וקטנות בגבול הודו-פקיסטן;
2) תת-המין הפונג'אבי: אוכלוסייה אחת גדולה ואחת קטנה במחוז פונג'אב ובלוצ'יסטן;
3) תת-המין הבוכארי: 5 אוכלוסיות קטנות יחסית במשולש אוזבקיסטן-טורקמניסטן-טג'יקיסטן;
4) תת-המין האפגני: 30 אוכלוסיות קטנות בפקיסטן, 2 אוכלוסיות גדולות ואחת ענקית באפגניסטן, ואוכלוסייה אחת בינונית בטורקמניסטן;
5) תת-המין הכספי: אוכלוסייה אחת ענקית המתפרסת על פני צפון איראן ודרום טורקמניסטן, אוכלוסייה גדולה המעורבת עם "הכבש הארמני" בצפון מרכז איראן, 2 אוכלוסיות קטנות במרכז טורקמניסטן, 2 אוכלוסיות קטנות במערב קזחסטן, ואוכלוסייה גדולה המתפרשת על דרום קזחסטן וצפון טורקמניסטן.

בית גידולו של כבש האוריאל הוא מישורים והרים טרשיים-מדברים למחצה, הערבה האירואסייתית שעל שמה הוא גם קרוי, וכן צוקים, ורכסי הרים בגובה של עד 3,000 מטר מעל פני הים כגון: רכס הקארקוראם, הרי הינדו-כוש, רכס פמיר, הרי טיין שאן, הרי אלבורז, "הרי אַלא", "הרי קופט" (באיראן), "הרי סיח", "הרי פרופמיסוס" ו"כוהי-בבה" (באפגניסטן), ו"הרי צ'גי" בפקיסטן; מצד שני הוא חי גם בבקעת הים הכספי ומישורים גדולים בטורקמניסטן ואוזבקיסטן. למין זה יש העדפה לשטח הררי מעל קו העצים, והוא בדרך כלל נמנע מצוקים גבוהים או מדרונות תלולים מדי. תת-המין האפגני הוא היחיד שחי באופן קבוע גם ביערות דלילים.

כבש מופלון זהה במידות הגוף לכבש האוריאל, אך פרוותו צבעונית יותר.

כבש האוריאל פעיל בעיקר בשעות הבוקר המוקדמות, ושעות הצהריים המאוחרות והערב, כאשר בשעות החמות של היום הוא נח בגומא שהוא חופר בפרסותיו ומעלה גרה. מלבד עונת הרבייה העדרים מחולקים לפי מגדר - כאשר הנקבות פעילות בקבוצות קטנות של 10 פרטים עם צאצאיהם, זכרים צעירים בזוגות או בקבוצות של 7 פרטים, בעוד שזכרים מבוגרים חיים לבדם. בשני העדרים קיימת היררכיה דומיננטית הנקבעת על ידי קרבות אצל הזכרים, ועל פי הגיל אצל הנקבות. עונת הרבייה מתחילה בספטמבר, כשאז הזכרים קובעים ביניהם את השליטה על הנקבות על ידי קרבות; צורת הלחימה שלהם זהה לזו של כבשים אחרים: עמידה במרחק קצר מהיריב, לקיחת תנופה וזינוק, והתנגשות עם הקרניים הגדולות בחוזקה. כיון שהקרניים חלולות והעצמות בצוואר חזקות, כבשים אלו נפצעים לעתים רחוקות לעומת מיני יעלים אחרים, אם כי הם עלולים לעתים למות מתשישות. זכרים דומיננטים מתרבים בדרך כלל עם 5-3 נקבות. ההריון נמשך בסביבות חמישה עד שישה חודשים לאחריהם נולד טלה אחד או לפעמים תאומים, הנגמל לאחר 4-2 חודשים. הטלאים מגיעים לבגרות לאחר 3-2 שנים, אם כי הזכרים לא יתרבו לפני גיל 7-4 שאז הם קרניהם גדולות מספיק בשביל לנצח בקרבות. תזונתו מורכבת בעיקר מעשבים ועשבי תיבול, ובמידת הצורך גם עלים, שורשים, זרעים, וענפי עצים. טורפיו של כבש האוריאל הם בעיקר נמר השלג, נמר פרסי, נמר הודי, דהול, וזאב, ובעבר גם הטורף הנכחד טיגריס כספי. הטלאים עלולים להיטרף על ידי עופות דורסים כגון העיט הזהוב.
תוחלת החיים של כבש האוריאל היא 15-8 שנים, כאשר נקבה חיה בדרך כלל יותר מזכר בגלל התשישות שלו מקרבות רבים.

איומים ושימור[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבש האוריאל מסווג על ידי IUCN במצב השימור פגיע (VU), בשל ירידה של אוכלוסייתו בסביבות 30% בתקופה של 24 השנים האחרונות הנובעת בעיקר מציד לבשר ופחולצים ואובדן בית גידול, וכן מתחרות עם בעלי חיים, חורפים קשים, טריפה, לקחית טלאים כחיית מחמד, הכלאה עם כבשי בית, ומחלות המועברות על ידי חיות מחמד. תתי-מין כגון "אוריאל קאשמירי", "אוריאל אפגני" ו"אוריאל כספי" סובלים גם ממצב פוליטי רעוע בתפוצתם כגון: מלחמות אזרחים בטג'יקיסטן, עימות בין הודו לפקיסטן על חבל קשמיר, ומלחמת אפגניסטן.

חלק גדול מתתי-המין מצויים באזורים מוגנים גדולים או קטנים, ובמקומות רבים בית גידולם הבלתי-נגיש מגן עליהם מציד לא חוקי. כמו כן תתי-מין רבים מצויים בגני חיות. האוכלוסייה העולמית נאמדת בלא יותר מ-40,000 פרטים בטבע.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פירוט יותר על תפוצה, אקולוגיה, ואיומים ספציפים על תתי-המין האוריאלים, ניתן לראות בערך כבש מופלון.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]