יעל סיבירי

יעל סיבירי
מצב שימור
מצב שימור: קרוב לסיכון קרוב לסיכון (NT)
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	מכפילי פרסה
משפחה:	פריים
סוג:	יעל
מין:	יעל סיבירי
שם מדעי
Capra sibirica ‏פאלאס, 1776
תחום תפוצה

יעל סיבירי (שם מדעי: Capra sibirica; קרוי גם יעל אסייתי), הוא מין של פרסתן גדול בסוג יעל החי באזורים ההררים של מרכז אסיה. הוא תואר מדעית לראשונה בשנת 1779 על ידי הזואולוג הבריטי פיטר סימון פאלאס. המעמד הטקסונומי של מין זה אינו מוסכם על חלק מהחוקרים, ויש המחשיבים אותו עדיין כתת-מין של יעל האלפים. מבחינה גנטית הוא קרוב בעיקר ליעל האלפיני וליעל האתיופי.

שמו המדעי נגזר מלטינית כדלהלן: "Capra" = "תיש" - מתייחס לדמיון ביניהם במבנה הגוף ובזקן. "sibirica" = "בסיביר", ומתייחס לכך שזהו מין היעל היחיד שנפוץ באזור סיביר. בניגוד למשמעות של השם הרשמי והשם המדעי, היעל הסיבירי נפוץ בעיקר לאורך רכסי ההרים המרכז אסייתים - מהימלאיה שבהודו ועד לאלטאי שבמונגוליה, ועל כן הכינוי המתאים לו יותר הוא "יעל מרכז-אסייתי". מבחינת אורך ומשקל, היעל הסיבירי הוא הגדול שביעלים, אך בגובה הכתפיים הוא קטן באופן ניכר מיעל בורג.

יש המחלקים את היעל הסיבירי לתת-המינים הבאים:

• יעל אלטאי (C.s.sibirica) - נפוץ בצפון מונגוליה, צפון קזחסטן ורוסיה.
• יעל גובי (C.s. hagenbecki) - אנדמי לדרום מונגוליה.
• יעל פמיר (C.s.sakeen) - נפוץ לאורך הרי פמיר, בפקיסטן אפגניסטן ומערב סין.
• יעל ההימלאיה (C.s.hemalayanus) - נפוץ לאורך הרי ההימלאיה בהודו, פקיסטן ודרום-מערב סין.
• יעל אלאי (C.s.alaiana) - נפוץ לאורך הרי אלאי ברפובליקות הסובייטיות לשעבר - קירגיזסטן, אוזבקיסטן, טג'יקיסטן וקזחסטן.

אנטומיה

קרניים

זכר היעל הסיבירי מתאפיין בזוג קרניים מאסיביות ועבות בעלות מבנה של קשת, והן מהגדולות שבמיני היעלים. צורת קרניו היא אופיינית לרוב היעלים: הקרן צומחת לכיוון מעלה ולצדדים, ובשלב מסוים היא מתחילה להתעגל בהדרגה לאחור עד שיוצרת מראה של רבע עיגול שפעמים רבות נוגע בכתפיו של היעל. מכיוון שהקרניים של מין זה הן ארוכות ביותר, בגיל מבוגר הן עשויות להמשיך ולהתעגל למטה וחזרה פנימה בדומה לקרני המופלון, ליצור למעלה מחצי עיגול; במקרים כאלה הקרן תראה במבט מלפנים בצורת "M" מעוגלת ורחבה. הקצוות של הקרן יהיו מעוקמות בדרך כלל כלפי פנים. מיקום קרני היעל הוא לאורך הקרקפת והחלק הקדמי של המצח, סמוכות יותר לאוזניים מאשר לעיניים. בבסיס יש בין הקרניים רווח ברור של כ-6 ס"מ, ומכיוון שהקרן צומחות גם לצדדים, בקצוות המרחק בין קרן לחברתה עשוי לעלות על חצי מטר (50 ס"מ). ביחס לעיזי בר כסרו או גוראל, הקרניים של היעל עבות במיוחד לכל אורכם, אולם בסופו של דבר גם קרניהם יהיו עם מבנה חרוטי - רחב בבסיס וצר בקצוות; השפיצים של הקרניים עבים אף הם ביחס לעיזי בר. לאורך המשטח הקדמי של קרן היעל, ישנם כפתורים גדולים ורחבים שיוצרים מעין רכסים, בעוד שבצדדי הקרן ומאחוריה יהיו תחת זאת חריצים בולטים.

קרני הנקבות שונות לגמרי מקרני הזכרים; בדרך כלל הן צומחות לכיוון מעלה בצורה ישרה לחלוטין ואז מתעגלות מעט לאחור בעדינות בצורת חרב קצרה (אם כי די נפוץ שהן צומחות גם לכיוון הצדדים). במקרים כאלה הרווח בין קרניהן בבסיס ובקצוות יהיה שווה. קרני הנקבות מתאפיינות בחריצים בולטים דמויי-טבעת לכל אורכן ואין להם כלל כפתורים במשטח הקדמי. קרני הנקבות יהיו דקות מאוד ביחס לקרני הזכרים, ועל כן ניתן להבדיל בקלות רבה בין הזוויגים. צבע קרני היעל הסיבירי הוא אפור כהה, אפור בהיר, חום, חום-אפרפר וצהבהב.

כסות ומראה חיצוני

הפרווה של היעל הסיבירי מורכבת משערות צפופות ועבות, והיא משתנה בין העונות: בקיץ היא תהיה קצרה למדי בעוד שבחורף היא הופכת לגסה ועבה יותר עם מראה צמרי. המראה של הפרווה משתנה אף הוא בין העונות: בקיץ הצבע של פרוות הזכרים הוא חום אדמוני, חום אפרפר כהה או חום מהגוני, בעוד שהנקבות עלולות להיות אפרפרות או חומות בהירות, או שהן יהיו זהות לזכרים. בתקופה זאת לשניהם יהיה גחון חיוור יותר בצבע אפרפר-לבנבן. בחורף צבע הפרווה של הזכרים הופך לכהה יותר אצל רוב תת-המינים, ולססגוני ביותר אצל תת-המין ההימלאי: הצוואר, הצלעות והחלק העליון של העכוז בצבע קפה עמוק או חום שוקולד כהה, ואילו לאורך העורף, הכתפיים והגב ישנו כתם אוכפי גדול ורחב בצבע לבן שמזכיר מאוד את קובוס הנילוס. לעיתים הכתפיים עלולות להיות חומות כהות ויפרידו בין הגב לעורף, ולאורך השדרה עד קצה הזנב יש בדרך כלל פס עבה בצבע חום כהה. המותניים, השוקיים והחלק התחתון של העכוז יהיו בצבע אוכרה או חאקי בהיר. הן בקיץ והן בחורף רגלי הזכרים יהיו בצבע חום כהה וחסרי סימוני שחורים ולבנים האופייניים לרוב היעלים.

• תמונות של יעל סיבירי
• 
• 
• 
• 

לנקבות צבע הפרווה יהיה בז'-צהבהב עם גוון לבן, ולאורך הגב יהיה לבן פס בצבע חום דהוי. המותניים והגחון יהיו לבנים ומעל המותניים פס שחרחר דהוי כשל הצבי. רגלי הנקבות בחורף יתאפיינו בצבע שחור בחזית הרגל ולבן בוהק מאחוריה. בכל העונות זנבם של הזכרים והנקבות יהיה בצבע שחור או חום שוקולד כהה, והעכוז והמפשעה יהיו בצבע לבן בוהק.

צבע ראשו של היעל הסיבירי משתנה אף הוא בין הקיץ לחורף; בקיץ הראש והזקן של הזכרים יהיה בצבע אדמוני, חום כהה, חום מהגוני - עם גוון בהיר מעט בחרטום ובמצח, בעוד שלנקבות צבע הראש יהיה זהה לזכרים או בצבע בהיר יותר. בחורף, צבע הראש של הזכרים ססגוני בדומה לגוף: עצמות הלסת, והסנטר בצבע חום שוקולד כהה, הלחיים, הפנים וצדדי החרטום בצבע אוכרה או חאקי בהיר, והמצח יהיה בצבע לבן-חום קרמי. הלוע והזקן יהיו בצבע שוקולד-שחור וחזית השפתיים תהיה לבנה. לנקבות צבע הראש בחורף יהיה בז'-צהבהב עם פס שחרחר דהוי מהעין לאף, לוע כהה וחרטום בהיר מעט. לשני הזוויגים עלול להיות בחורף "גבות" לבנבנות מעל העין. צבע האוזניים של היעל הסיבירי מתחלק בין חום כהה בצד החיצוני לשחרחר, חום ולבנבן בצד הפנימי.

מבנה ומידות גוף

איור של יעל סיבירי.

מבנה הגוף של זכר יעל הסיבירי ארוך, עבה ומוצק, ויש לו צוואר וראש קצרים ועבים. הנקבה לעומתו תהיה צרה ופחות מאסיבית, וצווארה גם יהיה דק יותר. האוזניים שלהם באורך בינוני ועגלגלות או משולשות בקצוותיהן. זנבם קצר ושעיר ורגליהם קצרות יחסית וחזקות. הפרסות גדולות ועבות ומותאמות לטיפוס על הרים. העיניים של היעל זהובות ובינוניות והעצמות שמסביבן בולטות מעט על רקע הפנים. האף בינוני ושחור עם נחיריים מחורצים בצורת V עדינה. מעבר להבדלים בקרניים, במבנה הגוף ובצבע הפרווה, הדו-צורתיות זוויגית של היעל הסיבירי ניכרת גם בכך שלזכרים יש זקן ארוך ומדובלל בסנטר - מהארוכים שבמיני היעל, בעוד שלנקבות הוא ייעדר בדרך כלל או שיסתכם בקווצת שיער קטנות שכמעט ואינן נראות. הזכרים גם גדולים מהנקבות באופן ניכר במידות הגוף כדלהלן.
מידות הגוף של היעל הסיבירי:
גובה כתף הזכר: 125-92 ס"מ.
גובה כתף הנקבה: 89-67 ס"מ.
אורך ראש וגוף הזכר: 165-130 ס"מ.
אורך ראש וגוף הנקבה: עד 135 ס"מ.
אורך קרני הזכר: 148-100 ס"מ.
אורך קרני הנקבה: 38-37 ס"מ.
אורך האוזניים (לשני הזוויגים): 16-14 ס"מ.
אורך הזנב (לשני הזוויגים): 18-10 ס"מ.
משקל הזכר: 130-80 ק"ג.
משקל הנקבה: 40-30 ק"ג.

תפוצה ובית גידול

נוף אופייני לבית הגידול של היעל הסיבירי.

היעל הסיבירי נפוץ לאורך רכסי ההרים המרכז-אסיאתיים. התפוצה המדינית שלו משתרעת על פני צפון הודו (ג'אמו וקשמיר, לדאק והימאצ'ל פרדש); צפון פקיסטן (אזאד קשמיר, גילגיט-בלטיסטן, ח'ייבר פח'טונח'ווה ואזור השבטים המנוהל פדרלית); צפון ומרכז אפגניסטן (בעיקר במחוז בדחשן, גור ובמיין); מרבית טג'יקיסטן וקירגיזסטן, מזרח אוזבקיסטן (מחוזות: נמגן, קשקדריה וטשקנט); מזרח קזחסטן, (מחוזות: מזרח קזחסטן ואלמטי); צפון ומערב סין העממית (מחוזות: המחוז האוטונומי הטיבטי, שינג'יאנג, מונגוליה הפנימית); דרום, מרכז, מערב וצפון מונגוליה (מחוזות: גובי-אלטאי, חובד, באיין-אולגי, אובס, חובסגול, זבחאן, בולגאן, ארחאנגאי, באיינחונגור, אומנוגובי, דונדגובי, דורנוגובי ואובורחאנגאי); דרום-מרכז רוסיה (ברפובליקות: אלטאי, טובה ובוריאטיה).

התפוצה הגאוגרפית של המין מתחילה במערב הרי ההימלאיה הקארקוראם והינדו-כוש, עוברת לאורך רכס הרי פמיר, הרי אלאי והרי טיין שאן עם גלישה רחבה לאזור המערבי של הרמה הטיבטית, הרי קונלון וסביב מדבר טקלה מקאן, והיא מסתיימת בהרי גובי-אלטאי המונגוליים הרי אלטאי הרוסיים, הרי טנואולה והרי סייאן.

בית הגידול של היעל הסיבירי הוא בעיקר באזורים הרריים-סלעיים בגובה של 500 עד 6,500 מטר מעל פני הים, במיוחד אלו הכוללים מדרונות תלולים או אנכיים. בית הגידול כולל על פי רוב צוקים, גבעות, קניונים, מחשופי סלע, שיחים ומרעה אלפיני, ובמהלך החורף הוא מכוסה לעיתים קרובות בשלג עמוק. בתי הגידול עלולים להיות ממוקמים בסביבה המדברית הקרירה של מרכז אסיה. היעלים הסיבירים נמנעים מלהיכנס לחגורות היער שסביב ההרים, אך עלולים להיכנס מדי פעם לאזור מיוער בדלילות כדי לנוח - בעיקר בתקופות חמות. הטמפרטורות בתחומי מחייתו של היעל הסיבירי עד 20 מעלות בקיץ, ועד מינוס 20 בחורף, וכמות המשקעים הממוצעת היא 2,000-100 מילימטר לשנה.

אקולוגיה

התנהגות ופעילות

יעלים סיבירים מוסווים על מדרון סלעי.

היעל הסיבירי הוא בדרך כלל פעיל יום, ומבלה את שעות הבוקר, אחר הצהריים והערב בחיפוש אחר מזון. שעות הצהריים החמות ושעות הלילה מנוצלות למנוחה ולהעלאת גרה. משך זמן הפעילות משתנה בין העונות; בעונה החורפית שבה יש שעות אור מועטות יותר, היעל הסיבירי ינצל את מרבית היום לאכילה מאשר למנוחה.

היעל הסיבירי הוא בעל חיים חברותי בדרך כלל החי לרוב בעדרים. גודל העדר מושפע לעיתים קרובות מגודל האוכלוסייה. יחס הזוויגים של העדרים משתנה לאורך השנה. בדרך כלל העדרים הגדולים מורכבת מנקבות וגדיים בני שנה עד שנתיים, וזכרים צעירים חיים בדרך כלל בעדרים משלהם. הזכרים הבוגרים עשויים אף הם לחיות בקבוצות קטנות, אם כי הם ידועים גם ככאלה שחיים בגפם עד עונת הרבייה. עדרים גדולים של יעל סיבירי בהיקף של 40 פרטים ומעלה, מכילים לרוב יעלים מכל הגילים ושני הזוויגים. גודל העדר הממוצע הוא 6–30 פרטים, וגודל העדר המרבי הוא כ-100 פרטים.

זכרים נחים בגן חיות.

בכל הטווח של היעל הסיבירי, ישנה הגירה עונתית קבועה שקשורה להצטברות השלג בסתיו, הנובעת מהגישה המוגבלת למזון לאחר שלג כבד. היעלים הסיבירים עלולים לנדוד מעל למרחק של 100 קילומטר בין העונות, כשהנדידה מורכבת בדרך כלל בירידה ממרומי ההרים המושלגים עד לגובה סביר יותר של 2,000 מטר. מכיוון שגם באזורים נמוכים יורד שלג בגובה 30–40 ס"מ המכסה את האדמה, היעלים הסיבירים משתמשים בפרסותיהם כדי לחפור בשלג על מנת להגיע למקורות מזון.

היעל הסיביר מתקשר עם בני מינו בדרך כלל בדברים הקשורים לרבייה, טורף והכרה. הנקבות מזהות את הגדי שלהם באמצעות ריחו בימים הראשונים שלאחר הלידה, ולאחר זמן קצר הן יכולות להסתמכך כבר על המראה של הגדי כדי לזהותו. הנקבות גם קוראות לגדי על מנת להניקו. התקשורת בעונת הרבייה תתבצע בעיקר על ידי ריח. בעת הבחנה בטורף, הגדיים יכולים להשמיע פעייה כדי לאותת על סכנה, ואילו המבוגרים ישמיעו שריקה חזקה.

היעל הסיביר מארח על גופו מינים שונים של קרציות וטפילים אחרים. הנוכחות שלהם על פרוות היעל גורמת לקשר סימביוטי בין היעלים לבין עורבים וציפורים אחרים. הציפורים הללו נהנות מהמזון שמגיע אליהם בקלות, בעוד שהיעל נהנה להיפטר מטפילים.

תזונה

הטורפים הקטלניים ביותר של היעל הסיבירי:

נמר השלג

עיט זהוב

היעל הסיבירי הוא בעל חיים צמחוני, וידוע על לפחות 140 מיני צמחים הנצרכים על ידו. הצריכה הצמחית עלולה להיות שונה לאורך הטווח שלהם ובהתאם לזמינות המזון העונתית. עשב ירוק וטרי, הוא חלק משמעותי מתזונת היעל הסיבירי באביב ובקיץ יחד עם פירות מסוימים, ועשבי תיבול, עשבים ישנים, ועלים נצרכים בעיקר בסתיו. מלבד חזזיות, קליפות, ושיחים, ענפים של מחטניים וניצני עצים הם מזון נפוץ בחורף בגלל אי הנגישות למזון קרקעי המכוסה בשלג. כדי להגדיל את מקורות המזון, היעלים ירדו בחורף למדרונות נמוכים יותר שבהם המזון נגיש יחסית.
זכר היעל צורך ביום כ-16 קילוגרם של מזון, והנקבה צורכת 8–10 קילוגרם. מכיוון שהיעלים הסיבירים מקבלים את מרבית הלחות הנדרשת להם מהצמחייה, הם מסוגלים ללכת ימים רבים ללא מים. היעלים נוהגים ללקק באופן תכוף מלח לאורך כל השנה באתרי מינרלים.

היעל חופף בתחומי מחייתו עם אוכלי עשב הרריים אחרים כדוגמת כבש ארגאלי, כבש אוריאל, כבש כחול, סרו ההימלאיה, גוראל ההימלאיה, טאר ההימלאיה ויעל בורג, אך מכיוון שהיעל חזק ממרביתם וגם נוטה לאכלס אזורים גבוהים יותר, התחרות תהיה נמוכה יחסית.

התמודדות עם טורפים

למרות שהיעלים יכולים לאותת קולית אחד לשני כאשר הטורף קרב, ההגנה הטובה ביותר שלהם מפני הטורפים היא היכולת לתמרן בשטח תלול וסלעי. הפרסות של היעל בעלות כרית גומי רכה בכף הרגל המוקפת בחומר קשה, והיא מגדילה את כוח המשיכה והאחיזה של היעל בסלעים. היעל הסיבירי נוטה לשמור על מרחק סביר משטח תלול, וגם בירידה לעמקים ולאזורים נמוכים הוא נשאר בתוך מרחק של 350 מטר מההר. הסתתרות בצמחייה היא ההגנה העיקרית מפני הטורפים הימים הראשונים לחייו של הגדי.

הטורף העיקרי של היעל הסיבירי הוא נמר השלג שטורף יעלים יותר מכל הטורפים האחרים ביחד; נמרי השלג צדים לעיתים קרובות דווקא את הזכרים הבוגרים מאחר שהללו עייפים ומותשים לאחר עונת הרבייה. חוקר טבע אחד שחקר את שטח הציד של נמר שלג שהשתרע על 14 קילומטרים מצא כ-30 שרידים של יעלים סיבירים. דוב חום, זאב מונגולי ושונר צפוני עלולים גם הם לצוד יעלים. הזאבים צדים את היעלים בדרך כלל כאשר הם מצליחים להסיגם לפני שהללו מגיעים לאזור ההררי. העיט הזהוב מהווה לרוב איום בעיקר לגדיים צעירים ובוגרים, אולם הוא מצליח לעיתים לצוד גם נקבות; שיטת הציד של העיט הזהוב מצמררת למדי: בעזרת טפריו הגדולים והחדים העיט תופס את נקבת היעל בקרניה או ברגליה, ואז מרימה באוויר ומשליכה לתהום לאחר כמה שניות. לאחר שטרפו מת מיד בעקבות החבטה החזקה מנפילה בגובה של מאות מטרים, העיט יורד לאדמה וניזון מהפגר. איומים נוספים לגדיים הם מצד שועלים וגרגרנים. במקרה שהגדי נרדף על ידי טורפים קטנים, האם תגן עליו בעזרת קרניה.

רבייה

העיתוי של עונת הרבייה של היעל הסיבירי משתנה בין רכסי ההרים האסייתים, ומושפע באופן משמעותי על ידי מזג האוויר. העונה יכולה להתחיל בחודש אוקטובר באזור מסוים ובאזור אחר בחודש ינואר, בשל הבדלים בין הטווחים ותנאי מזג האוויר. הייחום נמשך בדרך כלל כ-20 ימים, ולעיתים ישנו ייחום שני שעלול להאריך את משך זמן עונת הרבייה.

עונת הרבייה מתחילה כאשר הזכרים יורדים מהאזורים הגבוהים ומצטרפים לעדרי הנקבות. ההיררכיה נקבעת בדרך כלל אצל זכרי היעל הסיבירי על ידי קרבות. היעל משתמש בסגנונות לחימה רבים, כולל נעילת הקרניים ועמידה חזיתית זה מול זה או זה בצד זה, ולעיתים גם תוך כדי עמידה על שתי רגליים והטחת הקרניים בכוח בראשו של היריב. עם זאת, התמותה מקרבות אלה היא נדירה יחסית. לאחר הקרבות הרבים בתקופה הראשונה של העונה, הזכרים הגדולים והדומיננטיים יקימו לעצמם "הרמון" הכולל 5–15 נקבות עליו ישמרו מזכרים אחרים.

החיזור של היעל הסיבירי מתחיל בכך שהזכר הולך אחר הנקבה תוך כדי מתיחה נמוכה של הצוואר והראש. הזכר ירחרח או ילקק את הנקבה לפני שחפלוט צעקה נמוכה והנקבה בשלב תברח מהזכר. הנקבה עלולה להכות בקרניה את הזכר או להטיל שתן מה שיגרום לזכר לבצע את תגובת פלהמן. בעזרת הריח הזכר קובע האם הנקבה מוכנה לרבייה. התנהגות החיזור של היעל נמשכת כ-30 דקות, כאשר הזוג חייב להתרחק מהעדר בשל התחרות הכבדה בין הזכרים על השליטה בנקבות.

מחזור חיים

נקבה בוגרת וגדי.

ההריון נמשך 155–180 ימים, לאחריהם נולד גדי אחד או תאומים ולעיתים נדירות שלישייה. על מי מחקר מ-1998, רק 2 נקבות מתוך 58 שהיו בהריון ילדו תאומים. כאשר הנקבה צריכה להמליט, היא נפרדת מהקבוצה שלה כשבוע לפני הלידה והולכת ללדת בבדידות באזור מוגן מטורפים. לאחר הלידה הנקבה מלקקת את הגדי מהשליא עד שהוא נקי לגמרי, כדי למנוע את הרחתו על ידי טורפים. בימים הראשונים של הלידה הגדי עשוי להסתתר לבדו בצמחייה פני טורפים, כשאימו תגיע מספר פעמים להניקו. אורך זמן ההסתתרות משתנה בהתאם ליכולת של הגדיים להתמודד עם תנאי השטח. לאחר תקופת זמן מסוימת, האם חוזרת עם הגדי לקבוצה שלה.

הגדיים של היעל נשארים בדרך כלל קרובים לאימם כדי לקבל הגנה, וכאשר הם יהיו מאוימים הם ישמיעו קולות פעייה. מדווח שהגדיים עשויים לרוץ לנקבה הבוגרת הקרובה ביותר כדי לקבל הגנה בנוכחות סכנה. אף על פי שגדיי היעל יכולים לרעות על מזון מוצק באופן מלא בגיל 1.5 חודשים הם בדרך כלל יונקים עד חודש דצמבר. הגמילה היא הדרגתית ועשויה להתרחש בגיל 5 או 8 חודשים, והגדי יישאר לצד אימו המשך שנה לפחות. הנקבות יכולות להתרבות כבר בשנה השנייה לחייהן, אולם הזכרים לא יוכלו להתרבות עד גיל 5 לפחות, שאז קרניהם גדולות מספיק כדי להילחם עם זכרים גדולים אחרים.

תוחלת החיים המרבית של היעל הסיבירי בטבע היא עד 15 שנים לזכר ועד 17 שנים לנקבה, אם תוחלת החיים הממוצעת של הזכרים היא בדרך כלל 8–10 שנים. הפרט המבוגר ביותר שתועד הייתה נקבה שחיה מעל 22 שנים בגן החיות של לונדון.

מצב

היעל הסיבירי מסווג על ידי IUCN במצב השימור "ללא חשש" (LC), בשל תפוצה רחבה, אוכלוסייה משוערת גדולה, ואף על פי שחלק מהאוכלוסיות צפויות להיות בירידה, במבט כללי הירידה תהיה הרבה פחות מהשיעור הנדרש כדי להעפיל לקטגוריה מאוימת יותר כ"קרוב לסיכון" (NT).

איומים

ציידים לצד גופת יעל סיבירי (תת-המין האלטאי) במונגוליה.

לאורך כל הטווח שלו, היעל הסיבירי ניצוד בהרחבה מכיוון שהוא משמש כמזון משלים חשוב עבור התושבים המקומיים. ציד לא חוקי מתרחש גם באזורים מסוימים על ידי אנשי צבא, עובדי תחזוקת כבישים ואחרים - במיוחד באזורים הנגישים לכלי רכב. איומים נוספים ליעלים כוללים תחרות עם בעלי חיים מקומיים על מקורות המחייה המועטים, ובחלק מהאזורים גם על ידי שיעורי טריפה גבוהים. כתוצאה משלל איומים אלה, באזורים רבים שבהם יש צפיפות אנושית גבוהה האוכלוסיות יורדות באופן משמעותי.
בשנת 2007, יצרני צמר מנפאל החלו לשווק מוצר המכונה "יאנג'יר" שלטענתם מופק מהטבע, אם כי ארגוני השימור מאמינים שמקורו בסיבי השיער של היעל הסיבירי שבעלי מרקם דומה לצמר. ידוע לפחות על יבואן אירופאי אחד בגרמניה שמשווק את היאנג'יר כ"צעיפים אסייתים מיוחדים". נכון ל-2008, IUCN לא הצליח לקבוע בוודאות האם היאנג'יר אכן מופק מהיעל הסיבירי. אם אכן היאנג'יר מופק ממנו, ארגון השימור טוען שסביר להניח שמקור הפרוות הוא בטג'יקיסטן, פקיסטן וקירגיזסטן ומהווה חלק נכבד מאחוזי הציד במדינות אלו.
באפגניסטן, לפני מלחמת אפגניסטן הראשונה והשנייה, היעל הסיבירי היה נפוץ בשפע וניצוד בכל רחבי הטווח שלו על ידי השבטים המקומיים. למרות שאז הציד לא היה גורם משפיע כל כך על מספריו, כיום לאחר עליית השימוש בנשק מודרני וסלילת כבישים חדשים לאזורים שלא היו נגישים בעבר הציד באפגניסטן הפך לאיום הגדול ביותר על המין.

צייד לצד גופת יעל סיבירי (תת-המין ההימלאי) בפקיסטן.

בסין, ציד לא חוקי הוא איום קטן יותר; הרשויות מחרימות רובים מרועי צאן הגרים בקרבת בית הגידול של היעל הסיבירי, אם כי למרבה האירוניה, חלק מהציד מתבצע על ידי המשטרה או הצבא הסיני. תחרות מסוימת בין עדרי הצאן ליעל עלולה להתרחש.
בהודו, הגדלת המרעה לבעלי חיים מקומיים גורמת להפרעה ניכרת ליעל באזורים מסוימים. בתי הגידול הסלעיים המאוכלסים על ידי היעל מגינים עליו במידה רבה מתחרות משמעותית, כך שסביר להניח שהציד יהווה את ההשפעה האנושית העיקרית על מספריו. איומים נוספים בהודו כוללים הכלאה בין היעל לעיזי הבית כפי שדווח מעמק ספיטי בקאשמיר.
בפקיסטן, תחרות עם בעלי חיים היא איום הולך וגדל על היעל הסיבירי מלבד הציד.
במונגוליה, האיומים העיקריים ליעל כוללים הפרעה על ידי מרעה של בעלי חיים מקומיים, כריית מינרלים וציד לא חוקי לבשר, פוחלצים ופרוות. היעל הסיבירי כנראה מושפע פחות מהציד לעומת כבש ארגאלי, בגלל נטייתו לתפוס אזורים תלולים יותר שקשים יותר לגישה של רועים וציידים. תנאי מזג אוויר קשה בחורף עלולים לגרום לתמותה גבוהה לאוכלוסיות מסוימות.
ברוסיה, למרות שהיעל הסיבירי ניצוד באופן מסודר על ידי הנפקת רישיונות קצובים, רבים מהיעלים ניצודים באופן לא חוקי במספרים גדולים.

שימור

ראש מפוחלץ של יעל סיבירי התלוי לקישוט.

גולגולת של זכר בהרי אלטאי.

• : היעל הסיבירי נמצא במספר אזורים מוגנים באזור מערב ההימלאיה: ג'אמו וקאשמיר - הפארק הלאומי קישטוואר, והגנים הלאומים האמיס, קאנג'י, טונג'רי, בואודקארבו, ראנג'דום, קרוקאם, ריאות-נאג, ריזונג-סאבו, ומקדש חיות הבר צ'וקור. הימאצ'ל פרדש - הפארק הלאומי ההימלאיה הגדולה, הגן הלאומי דאראנג'אטי, שמורת ג'אמבול סייה-בהי, שמורת קאנאוור, שמור קוגטי, שמורת ארסאנג-ליפה, הפארק הלאומי מנאלי, שמורת סאצ'ו-טואן, שמורת טירטאן, שמורת רופי-באבה, שמורת נאלה ושמורת טונדה.
• : ישנם מספר רב של אזורים מוגנים המספקים ליעל הסיבירי רמות שונות של הגנה. ביניהם ניתן למנות את האזורים הבאים: האזורים השבטיים המנוהלים פדרלית - שמורת החי אג'ראן-באסטי, שמורת החי ג'ידאר-באיק, הגן הלאומי דאנד. גילגיט-בלטיסטן - שמורת החי אסטור, שמורת החי סאטפרה, שמורת החי באלטיסטן, הגן הלאומי נאר-נאללה, הגן הלאומי אסקור-נאללה, הפארק הלאומי קונג'ראב, שמורת החי קארג'ה, שמורת החי נאלטאר, הגן הלאומי קיליק-מינטאקה, הגן הלאומי דאניור, הגן הלאומי שרקיוללה, הגן הלאומי פאקורה-נאללה, הגן הלאומי צ'אסי-באוסשדאר, הגן הלאומי נאזאבר-נאללה. אזאד קשמיר - הגן הלאומי מאצ'ארה, הגן הלאומי ג'אמוט והגן הלאומי דאנד (נוצר במיוחד עבור היעלים). ה-WWF בפקיסטן החל בתוכניות ציד מסודרות בשנת 1990 באזור מחוז גילגיט. IUCN - פקיסטן יחד עם תמיכה מתוכנית הפיתוח של האו"ם ותוכנית התמיכה הכפרית של אגא חאן, יזמו תהליך של סקירת אזורים מוגנים ברחבי המדינה ולהכין להם תוכניות שימור וניהול. צעדי השימור המוצעים: 1) לספק הגנה משפטית מלאה למין. 2) הקמת מערך ציד מסודר שבו יהיו מעורבים גם השבטים המקומיים. הציד יכול להתרחש באזורים עם אוכלוסיות גדולות אך לא בפארקים לאומיים.
• : היעלים הסיבירים מוגנים רשמית על ידי איסור ציד לא חוקי כלל ארצי, אם אפשרות לרישיונות. האוכלוסיות בעמק אז'אר שבמחוז במיה קיבלו בשנת 2009 הגנה מיוחדת מסוכנות הסביבה של הממשלה הלאומית, והציד או הסחר באוכלוסיות אלה אסור לחלוטין. היעלים נמצאים רק בשני אזורים מוגנים במדינה: הפארק הלאומי בנדא-אמיר ושמורת החי עמק אז'אר. עם זאת, רק האזור האחרון מקבל אכיפה מלאה. ישנן תוכניות עתידיות להקמת שמורות טבע לאורך הפרוזדור של רכס פמיר האפגני. צעדי השימור שמוצעים לאפגניסטן: לבצע סקרים על מנת לקבוע את מעמד היעל וטווח תפוצתו העדכני במיוחד בעמק אז'אר.
• : היעל הסיבירי רשום בנספח הראשון בחוק להגנת חיות הבר בסין. היעל מצוי בלפחות שמונה שמורות טבע בשינג'יאנג, וביניהם ניתן למנות את שמורת קאנאסי, האזור המגון במקור של 2 נהרות האלטאי, שמורת טואומור-פנג, שמורת טיאנצ'י, שמורת מערב טיין-שאן, שמורת האמי-וואן, ושמורת טאקסקורגאן. צעדי השימור המוצעים לסין כוללים קביעת מעמדו של היעל בסין, לספק הגנה נוספת באזורים מסוימים כגון באזור אלטאי, ואולי לשלב אפשרות לציד חוקי מוגבל. באזור גאנסו צריך לקבוע חוקים ברורים על רעיית בעלי חיים כדי למנוע תחרות בינם לבין היעל. כמו כן הוצע לאחד שמורות טבע בגבול סין-מונגוליה כדי להגן על היעלים ומיני יונקים אחרים.
• : היעל הסיבירי מוגן במדינה בתור מין נדיר במסגרת חוק החי וחוק הציד המונגולי. ברמה הכללית הציד אסור לגמרי, אולם כל שנה יש כ-260 רישיונות ציד המאושרים על ידי הרשויות. עלות הרישיונות היא 800$ לתת-המין האלטאי, ו-720$ לתת-המין הגובי. היעל מופיע כמין מאוים ביותר ברשימה האדומה המונגולית. כ-14% מטווח התפוצה של היעל במונגוליה נמצא בתוך אזורים מוגנים, וביניהם ניתן למנות את האזורים הבאים: שמורת טוואיאן-בוגד, הרי בודגקאן, הרי אג'י-קאריקאן, שמורת הגובי הגדולה, שמורת גורוואן-סאיקאן גובי, שמורת איק'-נארט, שמורת קאנגאי-נוריו, שמורת אגם קאר-יובס, שמורת אגם חובסגול, שמורת הר קואקה-סרקן (הוקמה במיוחד עבור היעל), שמורת הר אוטגונטנג'אר, שמורת הטבע שרגא, הר סילקם, הר טארווגאטאי, שמורת טסמבהג'אראוו ושמורת עמק יולין. צעדי השימור המוצעים על ידי IUCN למונגוליה: 1) לבצע סקרי אוכלוסייה קפדניים יותר. 2) לימוד האקולוגיה של היעל ובמיוחד העדפות בית גידול, דפוסי תנועה והשפעת מרעה הצאן. 3) לשכור כלי ר רכביםב עור פקחי השמורות שיסיירו באזורים מוגנים. 4) להשתמש בכסף שמגיע מעמלות על הציד עבור השימור של המין. 5) הקמת אזורים מוגנים נוספים כדי לגרום לאוכלוסייה לעלות. 6) לקיים שיתוף פעולה הדוק עם רשויות השימור של רוסיה וסין כדי להגן על האוכלוסיות באזורי הגבול.
• הרפובליקות הסובייטיות לשעבר: היעל הסיבירי דווח כמצוי באזורים המוגנים הבאים: - שמורת דזאבאגלי-אקסו, שמורת אלמה-אטה ושמורת מארקאקו. - שמורת בוש-אראל, שמורת איסיק-כול ושמורת נארין סארי-צ'אלק. - שמורת אלטאי ושמורת סאייאנו-שושינסקי. - שמורת רמייה. - שמורת ג'יסאר שמורת טשקנט ושמורת צ'אטאקל; שמורת זאאמין מאוחדת עם שמורת סארי-צ'אלק הקירגיזית והיא ממוקמת כ-50 ק"מ דרומית-מזרחית לשמורת טשקנט, והיא נמצאת בתחומי מערב טיין שאן. במרבית האזורים המוגנים הנזכרים, אוכלוסיות היעל מונות בין 200 ל-400 פרטים, להוציא את שמורת סאייאנו-שושינסקי שמונה כ-1,000 פרטים, ושמורת אלמה-אטא המונה כ-700 פרטים. מספר דומה הוערך בעבר בשמורת ג'יסאר ושמורת צ'אטקאל, אולם המספרים שם ירדו מאז בחדות בעקבות רמות ציד גבוהות. ברוסיה, קירגיזסטן וטג'יקיסטן יש תוכניות ציד מסודרות. צעדי השימור המוצעות לרפובליקות לשעבר הם בעיקר הפסקת הציד הלא חוקי באזורים המועדים לכך, והקמת מערכת אזורים מוגנים בהרי סייאן ברוסיה.

אומדנים

נכון להיום, אין אומדן אוכלוסייה עולמי ליעלים הסיבירים, אך בעבר נעשו אומדנים בכל המדינות שבהם הוא מצוי. נתונים אלה מוצגים כאן אך חשוב לזכור כי האוכלוסייה פחתה מאז בצורה ניכרת.
באפגניסטן, היו ב-1970 כ-5,000 יעלים בעמק אז'אר ויותר מ-4,000 ברכס פמיר. בסין אומדן אוכלוסייה המשוער ב-1998 היה 50,000-40,000 פרטים לאורך הרי טיין שאן באזור המערבי והדרומי ובסביבות 4,000-3,000 באזור הצפוני. בהודו, אומדני אוכלוסייה ב-1999 העריכו שיש מינימום 6,000 פרטים באזור לדאק, ואולי עוד כ-4,000 באזור קאשמיר והימאצ'ל פרדש. בפקיסטן הוערך שהמספר הכולל הוא כ-6,000 פרטים בין 1987 ל-1992. המספר הכולל של היעל בברית המועצות לשעבר הוערך ב-1997 בסביבות 100,000 עד 110,000 פרטים, כשמתוכם 70,000 בקירגיזסטן ובטג'יקיסטן, 17,000 בקזחסטן, 9,000-8,000 ברוסיה, ו-2,400 באוזבקיסטן. במונגוליה נאמדו כ-80,000 פרטים בין 1987 ל-2002.
מנתונים אלה יוצא כי בין 1970 ל-1999 אוכלוסיית היעל הסיבירי העולמית מנתה כ-260,000 פרטים.

קישורים חיצוניים

• יעל סיבירי, באתר ITIS (באנגלית)
• יעל סיבירי, באתר NCBI (באנגלית)
• יעל סיבירי, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
• יעל סיבירי, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• יעל סיבירי, באתר GBIF (באנגלית)
• Siberian ibex - מידע על היעל הסיבירי באתר ultimateungulate
• מידע על היעל הסיבירי באתר גן החיות של יריוואן (ארמניה)
• מחקר מפורט ומקיף על היעל הסיבירי באתר science
• מידע על היעל הסיבירי באתר הציד scirecordbook
• טקסונומיה של היעל הסיבירי באתר planet-mammiferes(הקישור אינו פעיל)
• תמונות של יעל סיבירי בעמק ספיטי (תת-המין ההימלאי)
• סרטונים של עיט זהוב טורף יעלים סיבירים
• סרטון מדהים של יעלים סיבירים מזנקים לעבר תהום בגובה 50 מטר, סרטון באתר יוטיוב