כבש מופלון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgכבש מופלון
כבש מופלון (זכר)
מצב שימור

מצב שימור: פגיע (VU)

נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששמצב שימור: פגיע
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: יונקים
סדרה: מכפילי פרסה
משפחה: פריים
תת־משפחה: יעלים
סוג: כבש
מין: כבש מופלון
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Ovis orientalis
תחום תפוצה
תפוצת תתי-המין של כבש המופלון

██ תפוצה כללית בעבר

██ תפוצת המופלון הארמני כיום

██ תפוצת המופלון הפונג'אבי כיום

██ תפוצת המופלון האיראני כיום

██ תפוצת המופלון האיספהאני כיום

██ תפוצת המופלון הכספי כיום

██ תפוצת המופלון האפגני כיום

██ תפוצת המופלון הבוכארי כיום

██ תפוצת המופלון האוריאלי כיום

██ תפוצת המופלון הקפריסאי כיום

██ תפוצת המופלון האירופאי כיום

כבש מופלון או כבש המזרח (שם מדעי:Ovis orientalis; לעתים "Ovis musimon" או "Ovis aries". קרוי גם בפשטות כבש הבר), הוא מין של כבש פראי הנפוץ בחלקים שונים של אירופה ואסיה, והשני בגודלו בסוג כבש (סוג) לאחר הכבש הארגאלי. המין כבש אוריאַל היה נחשב בעבר כתת-מין שלו ומסווג כעת כמין נפרד (על אף שבמרבית הטקסונומיות הוא עדיין נחשב כתת-מין). כבש המופלון נחשב לאב הקדמון של כבש הבית, וניתן להכליא אותו עם כבש הבית או עם כבש גדול קרניים, כשהצאצאים יהיו בדרך כלל פוריים.

בישראל המין מגודל בחי בר כרמל, למרות שקיים ויכוח אם היה מצוי בארץ ישראל אי פעם. הדעה הרווחת כיום היא שכבשי בר לא התקיימו בארץ ישראל, בניגוד לאזורים שמצפונה‏[1].

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתמונות אלה ניתן לראות את ההבדלים הבולטים בין ה"מופלון האירופאי" (למעלה) ל"מופלון האסייתי" (למטה).

לזכרים של כבש המופלון יש קרניים גדולות, ארוכות ומרהיבות בצורת מגל, ומסיבה זאת הם מבוקשים מאוד על ידי ציידי פוחלצים. בסיס הקרן במצח הוא עבה מאוד ונהיה דק ככל שהמרחק מהבסיס גדל. מבנה הקרן עשוי להשתנות לאחד מארבע צורות: 1. הנפוץ ביותר - הקרן צומחת לכיוון אחור, ממשיכה בעיקול כלפי מטה, ומתעגלת חזרה מעלה באזור הלחיים; 2. צמיחת הקרן לצדדים ומלבד זאת זהה לחלוטין לצורה הקודמת; 3. צמיחת הקרן קדימה עם עיקול אחד בלבד הנעצר באזור הצוואר; 4. הצורה החריגה ביותר, עם צמיחה לכיוון קדימה ועיקול חד לאחור (ללא התעגלות כלפי הלחיים). הנקבות מתתי-המין האסייתים מתאפיינות אף הן בקרניים בצורת חרב, אולם יחסית לזכרים הן קצרות כמעט פי-6 . לעומת זאת לנקבות תת-המין האירופאי אין כלל קרניים, וזו היא כנראה הוכחה נוספת שתת-מין זה מקורו בכבשי בית שהתפראו. לזכרים הקרניים מחורצות לכל האורך ובמידה פחותה גם לנקבות.

לכבש המופלון פרווה שעירה או צמרית הקצרה בקיץ וארוכה ועבה יותר בחורף. למרבית הזכרים הבוגרים מתפתח שיער חזיתי עבה, ארוך וגס בצוואר, הנוטה להיות לבן באזור הלוע ושחור בתחתית הצוואר עד הרגליים הקדמיות. צבע הפרווה שונה לגמרי בין המופלונים האירופאים למופלונים האסייתים, וגם בתוך תתי-המין האסייתים יש מספר שינויים. צבע הפרווה גם עלול להשתנות מעונה לעונה, ומזכרים לנקבות. ה"מופלון האירופאי" הוא היפה ביותר: הצד הקדמי של הראש, השיער החזיתי העבה, והחלקים העליונים של הרגליים שחורים, ואילו השפתיים, סביב האף, הגחון, והחלק התחתון של הרגליים לבנים; החלק הקדמי הכולל את צידו האחורי של הראש עד תחילת הרגל, והחלק האחורי מלבד הרגליים והזנב בצבע חום אדמדם-ערמוני. במרכז הכתפיים יש מעין אוכף שחור הנמשך ומסתיים בפס אנכי כהה במותניים כשל הצבי; בין החלק האחורי האדמדם לאוכף השחור שבכתף יש כתם לבן גדול המתחיל בתחתית הכתף ומסתיים באזור המותניים. העכוז הוא לבן ובמרכזו בולט הזנב הקצר והשחור. "המופלון הקפריסאי" דומה למדי לתת-המין האירופאי אם כי צבע פרוותו בהיר יותר, וקרניו מתעקלות בדרך כלל אחורנית. למופלונים האסייתים צבע הפרווה הכללי הוא קפה-בז', חום אדמדם או צהבהב בהיר, כאשר באזור שבו למופלון האירופאי יש אוכף שחור יש תחת זה סימון דהוי כהה מעט, במקום כתם לבן גדול בבטן יש סימון קטן בצבע אפרפר דהוי; בתחילת הרגליים ובאזור המותניים יש סימון כהה דהוי, ולעתים כל הסימונים הנזכרים אינם נראים כלל; צבע הפנים משתנה בין צהבהב - אדמדם, לאפרפר-לבנבן. מלבד זאת המופלונים האסייתים עלולים להיות שונים ביניהם באופן צמיחת הקרן, ובשיער החזיתי שבצוואר כדלהלן: ל"מופלון האוריאלי" (כבש אוריאל) ול"מופלון הכספי" השיער החזיתי ארוך מאוד ובעל צבע לבן; ל"מופלון האפגני" ול"מופלון הפונג'אבי" יש שיער חזיתי קצרצר בעל צבע שחור או אפור; ל"מופלון הבוכארי" יש שיער חזיתי בינוני כשחציו לבן וחציו שחור; לתתי-מין אחרים כגון ה"מופלון האירני" וה"מופלון הארמני" אין שיער חזיתי כלל. הזכרים גדולים וכהים בצורה ניכרת מהנקבות, ותתי-המין האסייתים גדולים יותר מהאירופאים. לכבש הארגאלי יש תתי-מין שנראים הן כמופלון הארופאי והן כאסייתי, אך אם זאת הוא גדול יותר, ונפוץ באזורים הפנימים יותר של אסיה.

מלבד השינויים הנזכרים לעיל כל תתי-המין מתאפיינים כיתר כבשי הבר בגוף חזק ושרירי, ברגליים דקות וארוכות, בפרסות שחורות וחזקות המותאמות לטיפוס מהיר על סלעים - בין השאר בזכות כרית הגומי המסייעת לתפיסה בזיזים קטנים. גחונם והחלק התחתון של רגליהם לבנים. אוזניהם קטנות וקצרות, ואפם שחור ומוארך; עיניהם בינוניות וצהבהבות ובצדדיהם יש בלוטות ריח המפרישות לעתים נוזל דביק.

מידות גופו של כבש המופלון
גובה הכתפיים 112-90 ס"מ
אורך הראש והגוף 145-110 ס"מ
אורך הזנב כ-10 ס"מ
אורך הקרן 100-80 ס"מ (זכר), 17 ס"מ (נקבה)
משקל 90-50 ק"ג (זכר), 40-25 ק"ג (נקבה)

תתי-מין[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטקסונומיה של כבש המופלון היא מסובכת ובעייתית מאוד - בין השאר בשל אי הסכמה באשר לשיוכו המופלון האירופאי. חלק מתתי-מין נחשבים למינים נפרדים אולם ארגון השימור IUCN מתייחס אל כולם כשייכים למין אחד. הארגון אינו מחשיב את המופלון האירופאי והקפריסאי כתתי-מין נוספים, אלא משייך אותם לכבש הבית.

תת-המין מופלון קפריסאי בקפריסין.

באופן כללי תפוצת כבש המופלון מתחלקת לפי ארצות מוצא;

  1. דרום ומערב אירופה המאוכלסת על ידי קבוצת ה"מופלונים האירופאים" המחולקים לשני תתי-המין:
    • מופלון ארופאי (O.o. musimon), מקורו באיי קורסיקה וסרדיניה שבהם כנראה התפתח מכבש הבית. הובא גם למדינות ארופאיות רבות.
    • מופלון קפריסאי (O.o. ophion), תת-מין שאינו מוסכם. אנדמי לקפריסין והתפתח מתת-המין האירופאי.
  2. מרכז אסיה המאוכלסת על ידי קבוצת ה"מופלונים האסייתים" המחולקים לתתי-המין הבאים:
    • מופלון ארמני (O.o. gmelini), מצוי בארמניה, עיראק, טורקיה ומדינות הסמוכות לה, מערב ודרום מערב איראן, וייתכן כי גם במערב אזרבייג'ן; תת-מין זה כנראה היה מצוי בישראל. נחשב לעתים כמין נפרד תחת השם "כבש ארמני" (Ovis gmelini), כשתתי-המין האסייתים הדרומיים (איראני ואיספהאני) נחשבים לתתי-מין שלו. על פי IUCN האוכלוסייה המבודדת במרכז טורקיה נחשבת כתת-מין נפרד (מופלון אנטולי, O.o. anatolica).
    • מופלון איראני (O.o. laristanica), מצוי בדרום ודרום מזרח איראן.
    • מופלון איספהאני (O.o. isphahanica), מוגבל לחלק קטן מאוד בדרום מערב איספהאן שבמזרח מרכזה של איראן.
    • מופלון אוריאַלי (O.o. vignei), מצוי בג'אמו וקשמיר (הודו) ובגבול ההודי-פקיסטני. נחשב לעתים כמין נפרד תחת השם כבש אוריאַל (Ovis vignei) כשתתי-המין האסייתים המזרחיים (אפגני, כספי, בוכארי, ופונג'אבי) נחשבים לתתי-מין שלו.
    • מופלון אפגני (O.o. cycloceros), מצוי באפגניסטן, פקיסטן, טורקמניסטן, וצפון מזרח איראן.
    • מופלון בוכארי (O.o. bochariensis), מצוי בטג'יקיסטן, טורקמניסטן ואוזבקיסטן.
    • מופלון כספי (O.o. arkal), מצוי בטורקמניסטן, קזחסטן, אוזבקיסטן וכן באזור גדול בצפון מזרח איראן.
    • מופלון פונג'אבי (O.o. punjabensis), מצוי באזור נהר האינדוס בפונג'אב שבפקיסטן.

תפוצה ובית גידול[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבש מופלון בהרים בצרפת.

כבש המופלון נפוץ במרכז אסיה ובאירופה: באסיה תפוצת המופלון האסייתי בעבר השתרעה החל מצפון הודו, דרך פקיסטן, אפגניסטן, טג'יקיסטן, אוזבקיסטן, קזחסטן, טורקמניסטן, רוסיה (באזור ההרי הקווקז), אוקראינה (חצי האי קרים),גאורגיה, איראן, עיראק, עומאן (כפי הנראה הובאה לשם) אזרבייג'ן, ארמניה, טורקיה ולבנון; עם זאת כיום תת-המין נכחד מרוב חלקי איראן, עיראק, טורקיה, פקיסטן, אפגניסטן, ונכחד לחלוטין מרוסיה, אוקראינה, ג'אורג'יה, סוריה, ולבנון.

בית גידולו של כבש זה הוא בדרך כלל אזורים הרריים וסלעיים, מרעה-טרשי צחיח\מדברי, יערות נשירים או ירוקי-עד הררים ולעתים גם שטחים חקלאיים. תתי-המין האסייתים מאכלסים בעיקר הררים ומישורים מדבריים, המופלון הקפריסאי נפוץ באזורי חורש, ואילו המופלון האירופאי הסתגל במדינות האירופאיות בעיקר ליערות נשירים ומחטניים הררים מעט, או אף מישוריים לגמרי. כבש המופלון מצוי בהרים עד גבהים של 3,000 מטר מעל פני הים, ומעדיף מדרונות קלים עם כיסוי נרחב של צמחייה באירופה, ואזורים תלולים וגבוהים מאוד באסיה - כדי להימנע מטורפים. בחורפים הם יורדים לאזורים נמוכים יותר בגלל חוסר מזון.

אקולוגיה, רבייה, ומחזור חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

זכרי "מופלון אירופאי" בגן חיות.
זכרי "מופלון אסייתי" בגן חיות.

כבש המופלון נוטה לרעות בקבוצות קטנות עם זכר מנהיג בשעות הבוקר המוקדמות ושעות הערב, ובמשך היום נח מתחת לשיח או סלע נטוי, תוך כדי שהוא מוסווה היטב. העדרים של ה"מופלון האסייתי" מתחלקים לשני סוגים: עדרים בינוניים של נקבות עם צאצאיהם, וקבוצות קטנות של זכרים צעירים המורכבים בדרך כלל מכבשים באותו הגיל. הזכרים הבוגרים לעומת זאת, חיים בדרך כלל לבדם. ה"מופלון האירפאי חי בעדרים מעורבים של זכרים ונקבות בגילאים שונים בסביבות 40-30 פרטים.

כמו היעלים, כבשי המופלון בדרך כלל אינם מציגים התנהגות טריטוריאלית, ובלוטות הריח בעיניים ובמפשעה הנועדו לסמן את השטח נמצאים בשימוש מועט אצלם. המופלונים האירופאים חברותיים יותר מקרוביהם האסייתים, ובדרך כלל מספר עדרים הרועים ביחד אינם מפגינים התנהגות טריטוריאלית אחד כלפי השני, אלא אם כן יש מחסור במזון. תזונת המופלון מבוססת על עלים עשבים, שיחים עשבי תיבול, דגנים, מלח ופירות שנופלים מהעצים. כמו כן הוא עלול לאכול סוגים רבים של צמחייה שאוכלי עשב אחרים כלל לא יגעו בהם, ותכונה זו עוזרת לו להתקיים בסביבה צחיחה (באסיה). מין זה אוכל גם כמויות גדולות של שתילים וזרעי עצים, ובמקומות רבים הוא מונע צמיחה של עצים רבים ביער.

החושים של כבש זה מפותחים היטב, והישרדותו תלויה בגילוי ובריחה מוקדמת מטורפים כגון נמרי שלג, נמרים, דהולים וזאבים; הטלאים עלולים להיטרף גם על ידי תנים, שונרים, שועלים, גרגרנים וכדומה. ההימלטות של כבש המופלון מתאימה לבית גדולו התת-אלפיני: כאשר הוא מאוים, הוא נמלט לאזורי סלעים גבוהים או לצוקים בלתי נגישים. במישורים ובשפלות המופלונים מסוגלים לרוץ רק למרחקים קצרים, ולכן במקומות כאלו הם מהווים טרף קל לזאבים.

כיתר הפרסתנים העיניים של כבש המופלון ממוקמות בצד ומאפשרות לו לסקור שטח רחב (60%) ללא סיבוב הראש. לאילים מבוגרים שדה הראייה עלול להיות מוגבל על ידי הקרנים הספריאליות באזור הלחיים. מופלון נוטה להיות מוטרד כשהוא מרגיש תנועות באזור שלו, ויסובב את ראשו כדי לאתר את האובייקט בנוף. במקרה שלא הצליח לגלות משהו הוא ינסה להריח את הסביבה; כיוון זרימת הרוח עלול להואיל או להטעות במקרים רבים. חוש השמיעה מספק לכבש מידע נוסף על סכנה או הפרעה באזור; בני אדם למשל, עלולים להתגלות על ידו כבר במרחק של 800 מטר. חוש הראייה משחק תפקיד משמעותי גם בלכידות של העדר: כאשר המופלון מאבד את הקשר עם עדרו, הוא מנסה לגלותם קודם כל על ידי הסתכלות בשדה הראייה שלו - אם לא הצליח לגלותם ישתמש בחוש הריח שלו כדי לגלות לאיזה כיוון הלכו או על ידי קריאה אליהם.

למופלונים יש קולות נרחבים הכוללים: יללות, פעיות, אנקות, קריאות אזהרה, ושאגות המושמעות על ידי הזכרים בעיקר בעונת הרבייה. טלאים שמאבדים את אימם ישמיעו פעייה קצרה שתגרום לאם לבוא אליהם במהירות. כבשים שנתפשו על ידי טורף או פצועים קשה ישמיעו גניחות ארוכות. במהלך עונת הרבייה הצליל הנפוץ ביותר הוא הצליל המופק על ידי התנגשות בין קרני הזכרים. כאשר המופלון חש בסכנה הוא משמיע שריקה דרך הנחיריים, המלווה לעתים קרובות על ידי הכאה עם הרגליים הקדמיות בקרקע. כאשר עדיין לא ברור למופלון האם הסכנה מתקרבת הוא יפסיק את השריקה, וישמיע אותה בתדירות גבוהה כאשר הסכנה מתקרבת; על פי רוב לאחר קריאת האזהרה המופלונים יברחו במהירות. כאשר נשמעת קריאת אזהרה מלהקה אחרת של מופלונים או מבעלי חיים אחרים, העדר עדיין אינו בורח אלא מחכה במצב היכון עד שהמצב יתבהר יותר.

נקבת המופלון (האירופאי) לצד זוג תאומים.

עונת הרבייה היא בתקופת הסתיו והחורף (חודשי אוקטובר ונובמבר), כשאז בין הזכרים נוצרת היררכיה דומיננטית הנקבעת על ידי הקרבות. כאשר שני יריבים בגודל דומה נלחמים, הם נעמדים במרחק קצר ומזנקים קדימה אחד על השני בעוצמה גדולה, ואת הצליל המופק מההתנגשות ניתן לשמוע גם במרחק רב. הקרניים הגדולות והחלולות, והעצמות החזקות של הגולגולת והצוואר מגינים על הזכרים מפני פציעות חמורות בעצמות או במוח. לעתים הזכרים מסתבכים בקרניהם המסולסלות, ואם לא יצליחו להתנתק אחד מהשני הם עלולים להיטרף תוך זמן קצר. ההריון נמשך חמישה עד שישה חודשים לאחריהם נולד טלה אחד ומידי פעם תאומים (בין סוף פברואר לסוף אפריל) הנגמל לאחר 4-2 חודשים. לפני ההמלטה הנקבה מחפשת מקום מוגן וחבוי בצמחייה, והטלה שוהה בו זמן מועט עד שהוא מסוגל לעקוב אחר אימו; לאחר שבועיים הטלה כבר מתרוצץ ומקפץ ללא הפסקה, כשרוב הזמן הוא מבלה בחברת טלאים אחרים. הטלאים מגיעים לבגרות לאחר 3-2 שנים, אם כי הזכרים לא יתרבו לפני גיל 4 ומעלה שאז הם מסוגלים כבר להתמודד בהצלחה בקרבות.

תוחלת החיים הממוצעת של כבש המופלון היא: 10-8 שנים לזכרים (בגלל התשישות מהקרבות), ואילו נקבות מגיעות בממוצע ל-15-11.5 שנים.

איומים ושימור[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפוצה הגדולה של המופלון האירופאי באירופה מקורה בכבשים שהובאו מאיי קורסיקה וסרדיניה.

באופן כללי, כבש המופלון מסווג על ידי IUCN בדרגת השימור "פגיע" (VU) הנובע בעיקר מציד בלתי חוקי, אובדן בית גידול, ותחרות עם בעלי חיים מקומיים על מקורות מחייה; שיעור הירידה על פני הטווח שלו עשוי להיות משמעותי בסביבות 30% בתקופה של 24 שנים. מהאיומים הנזכרים סובלים רק תתי-המין האסייתים, בעוד שתתי-המין האירופאים אינם נחשבים על ידי IUCN כשייכים למין; סביר להניח שאם הם היו נכללים על ידי ארגון השימור הם היו משויכים לקטגוריה של דרגת השימור "ללא חשש" (LC) בשל תפוצה נרחבת במדינות האירופאיות וללא איומים משמעותיים (מלבד הבאתם למדינות רבות). האיומים הספציפיים ופעולות השימור לתתי-מין אסייתים מסוימים הינם:

  • מופלון כספי:
    איומים
    ציד בלתי חוקי הוא בין האיומים הגדולים והוא הגורם המרכזי לירידה האחרונה ברפובליקות הסובייטיות לשעבר (טורקמניסטן, אוזבקיסטן, וקזחסטן). ציד זה מתבצע על ידי מקומיים עם שימוש בנשק חם ובמלכודות, בעיקר סביב בורות המים המוגבלים שבשימוש רב על ידי המופלון. באיראן האיומים כוללים הרס בתי-הגידול, ציד בלתי חוקי ותחרות מבעלי החיים מקומיים.
    שימור
    תת-המין מצוי בשתי שמורות טבע גדולות בטורקמניסטן ובקזחסטן, ובאיראן מצוי בשלושה מקלטים לחיות בר, שני פארקים לאומים, ושלושה אזורים מוגנים; ציד בכל האזורים הללו אסור, ויש פיקוח רציני על רעיית בעלי חיים ביתיים. מחוץ לאזורים המוגנים ציד ברישיון מותר מספטמבר-פברואר. תת-מין זה רשום בנספח I באמנת CITES.
  • מופלון בוכארי:
    איומים
    הירידה במספריו מיוחסת לציד בלתי חוקי ותחרות עם בעלי חיים מקומיים, בשילוב עם בצורת וחורפי קשים. "הרי באבאטאג'ה" (רכס בפמיר) שבהם ריכוז עיקרי של תת-מין זה, היו במרכז מלחמת האזרחים בטג'יקיסטן והציד הבלתי-חוקי בהם הוא בלתי מבוקר לחלוטין. החורפים של 1969-1968 ו1972-1971 היו קשים במיוחד בטג'יקיסטן, ופגרי מופלונים רבים נמצאו באביב של 1969 באזור "קוג'יטאנג'טאו" (צמוד למחוז האוזבקי "סורחנדריה").
    שימור
    מצוי בשלוש שמורות טבע מוגנות; "דאשטי" בטג'יקיסטן, "קוג'טאנג" בטורקמניסטן ו"סורקאן" באוזבקיסטן.
  • מופלון אפגני:
    איומים
    בטורקמניסטן, ציד לא חוקי הוא האיום המרכזי, וכן גם תחרות מבעלי החיים מקומיים על מספוא ומים. באפגניסטן, מופלון זה נמנע משטח הררי סלעי שבו היה יכול לקבל הגנה מסוימת, ובמקום זה חי מתחת לקו העצים ומתחרה ישירות בבעלים חיים שונים; ליד מרכזים עירוניים אוכלוסיות המופלון ירדו באופן משמעותי עקב ציד למכירה בשווקים. בפקיסטן, ציד, רעיית יתר של בעלי חיים, ואובדן בית הגידול שנגרם על ידי גידול בענף החקלאות מדינה הם האיומים העיקריים לתת-מין זה. המופלון האפגני עשוי להיות רגיש יותר לאיומים הנזכרים מיעלים אחרים המאכלסים את אותם אזורים (כגון היעל הסיבירי), בגלל ההבדל בהעדפות בית-הגידול. לאורך כל הטווח שלו במחוז הפקיסטני בלוצ'יסטן, מופלון זה עומד תחת לחץ כבד של ציד ותחרות מצד כבשים ועיזים מקומיים, ומצוי באוכלוסיות מפוזרות וקטנות מאוד.
    שימור
    בערך חצי מהאוכלוסייה מצויה באזורים מוגנים בטורקמניסטן. שמורת הטבע קופאט-דאג הוקמה בראש ובראשונה לשימור תת-המין זה, והוא גם נמצא בשתי שמורות טבע נוספות. בפקיסטן קיימים כ-19 אזורים מוגנים אשר מכילים מספרים קטנים של מופלון אפגני. באפגניסטן, משנת 2009 הוא הועבר לרשימה של המינים המוגנים האוסרת ציד ומסחר בכל המדינה.
מופלון ארמני בחי בר כרמל.
  • מופלון ארמני\איראני\איספהאני:
    איומים
    אובדן בית גידול ותחרות מבעלי החיים מקומיים בטורקיה, וארמניה, וציד פרוע לבשר בעיראק, (ובעבר בסוריה, לבנון, וישראל). באיראן, מיני היעלים ובכללם תתי-המין השונים של המופלון (הארמני, הכספי, האיראני, והאיספהאני) הם היונקים היחידים שניתן לצודם במסגרת רישיונות שמונפקים על ידי המשרד לאיכות הסביבה. יונקים גדולים אחרים כגון ברדלס אסייתי (Acinonyx jubutus), נמר פרסי ( Panthera pardus saxicolor), יחמור פרסי (Dama mesopotamicus), אייל הכרמל (Capreolus capreolus), אייל אדום (Cervus elaphus), צבי הודי (gazella bennetti) ופרא (Equus hemionus), הם מינים מוגנים ועל מנת לצוד אותם זקוקים לרישיון מיוחד. עונת הציד לסוגי היעלים נמשכת ארבעה חודשים ומתחילה כל שנה בחודש ספטמבר, כאשר הרישיון עצמו תקף אך ורק לחמישה ימים ממועד ההנפקה שלו. בכל עונה הציידים יכולים לקבל עד ארבעה רישיונות לציד של שלושה זכרים ונקבה עם נשק לא אוטומטי ואוטומטי למחצה, אך נשק אוטומטי מלא אסור לחלוטין. על פי הנתונים האחרונים בכל עונת ציד באיראן ניתנים בין 2,000 ל-3,200 רישיונות לציד יעלים ומופלונים, אולם מעבר לכך כמות הציד הבלתי חוקי אינה ידועה כשעל פי הערכות גסות למעלה מפי-2 ממספר זה נהרג על ידי ציידים בכל שנה. באזורים מוגנים ציד מותר אך ורק ברישיון מיוחד; כיון שמרבית אוכלוסיות היעלים והמופלונים אינם גדולות באזורים מוגנים, כמעט ולא ניתנים בהם רישיונות פרט לאי קאבודאן, הממוקם בתוך ימת אורמיה. איומים נוספים כוללים בדומה לטורקיה אובדן בית גידול, ותחרות עם בעלי חיים על מקורות מחייה.
    שימור
    בארמניה, תת-מין הארמני נאסר לציד כבר מאז 1936. כיום הוא נמצא בשני אזורים מוגנים לחלוטין בארמניה, וכמו כן קיימת לו תוכנית רבייה בשבי על ידי המכון הזואולוגי של ארמניה. בטורקיה הוא מצוי באזור מוגן גדול באנטוליה. בישראל יש כוונה להשיבו לטבע ולשם כך הוא מגודל בשמורת חי בר כרמל. באיראן, המופלון הארמני נמצא בפארק לאומי אחד, שלוש שמורות טבע, ו-10 אזורים מוגנים. הציד מחוץ לאזורים מוגנים מותר ברישיון בין ספטמבר ופברואר בכל שנה, ובתוך אזורים מוגנים ציד ומרעה של צאן ובקר נשלט בקפידה. האוכלוסייה המשגשגת ב"פארק הלאומי אגם אורמיה" ש"באי קאבודאן", הובאה לשם לפני 90 שנים. בשנות ה-60 האוכלוסייה של המופלונים באי זה גדלה עד כדי כך שהם החלו לחולל נזק קשה לצמחייה, ומעל 3,000 סוגי צמחים ניזוקו בצורה רצינית. בשנות 1970 שוחררו שני נמרים פרסים בניסיון לשלוט באוכלוסיית הכבשים, ואחרי כמה שנים האוכלוסייה ירדה למספר סביר של כ-1,000 פרטים. דיווחים או תצפיות על נמרים שנולדו באי וכן סימני טריפה של מופלונים הפסיקו להתקבל לאחר 1984 וכנראה הנמרים ניצודו שם לגמרי. האוכלוסייה של המופלונים גדלה מאז אולם היא תחת שליטה של צוות מהמחלקה לאיכות הסביבה הדואג לדלל את מספרם על ידי ציד של 200 עד 500 פרטים בשנה. תת-המין האיספהאני מצוי בשני מקלטים לחיות בר ובאזור מוגן אחד, ותת-המין האיראני מצוי במקלט אחד לחיות בר, ובשני אזורים מוגנים; ייתכן כי מצוי גם בפארק לאומי אחד.
כבש המופלון מופיע על בולים אירופאים רבים. בתמונה: מופלונים על בול גרמני.
  • מופלון אוריאלי ("קאשמירי"):
    איומים
    תת-מין האוריאלי ירד באופן דרמטי ב-60 השנים האחרונות במיוחד בעימותים הצבאיים בין פקיסטן להודו על חבל קשמיר (בין שנות 1947 -1962), ועל פי דיווחים משנות 1900, היה מצוי בצורה נרחבת בעבר גם בצפון פקיסטן. הציד הוא בשליטה קפדנית יחסית לאחרונה בהודו (במיוחד בעמק האינדוס), אולם בית גידולו הוא מאוד נגיש לרעיית צאן ופעילויות אנושיות אחרות. מופלון זה מצוי באזורים הררים נמוכים הקרובים לעמקים, ובכולן יהיו בעתיד כבישים. ההתיישבות האנושית מצד אחד מפריעה בשל ציד, ומצד שני מגדילה את בית גידולו של המופלון בשל הקמת מאגרי מים רבים. מעמדו העתידי נשאר בספק בשל פעילויות רבות העוזרות או מפריעות בהתאמה. בחלקים קטנים בפקיסטן תת-מין זה עדיין שורד, וסובל מאיומים דומים, אם כי הוא מקבל פחות הגנה ושימור בהשוואה לצד ההודי.
    שימור
    תת-המין מופיע בנספח I של אמנת CITES, ונחשב למין מאוים ומוגן בג'אמו וקשמיר על ידי ממשלת הודו משנת 1978. ציד בלתי חוקי כנראה עדיין מתרחש, אם כי פעילות מסוג זה הופכת להיות נדירה יותר ויותר. אוכלוסייה מוגנת באופן מלא מצויה רק באזור אחד לאורך נהר האינדוס המערבי; כמו כן הוא מצוי במספרים קטנים מאוד בשלושה אזורים מוגנים בפקיסטן.
  • מופלון פונג'אבי:
    איומים
    בית הגידול של תת-המין נמצא במגמת ירידה בגלל חקלאות, עיור, כבישים, והתפתחויות אנושיות אחרות. ירידה נוספת נגרמת על ידי רעיית יתר של צאן מקומי, שמפחיתה את איכות הצמחייה. כמו כן טלאי מופלון נתפסים פעמים רבות בגיל צעיר ומגודלים כחיות מחמד. אף על פי שהלכידה היא אינה חוקית, ממשלת פקיסטן נוהגת למכור רישיונות לגידול מופלונים צעירים כחיות מחמד; הבעיה העיקרית בתפיסות כאלו היא שלבסוף המופלונים מתרבים עם כבשי הבית ולא עם בני מינם. מופלונים בוגרים ניצודים בעיקר בשל פוחלצם הנחשב ליקר-ערך או לבשר. מלבד אוכלוסייה אחת המוגנת בצורה רצינית, המופלון סובל מלחץ ציד כבד ברחבי מחוז פונג'אב, וירד בצורה דרסטית בתקופה קצרה במחוזות מסוימים של פקיסטן.
    שימור
    תת-המין מוגן באופן חוקי בפונג'אב. ברחבי פקיסטן יש כ-8 אזורים מוגנים המכילים מופלונים פונג'אבים. אחד מאזורים אלה הקרוי "מקדש קאלה באג" הוא מקלט של הקרן העולמית לשימור חיות הבר (WWF), ונמצא בבעלות פרטית כך שיש סיכוי קלוש ביותר שציידים יוכלו להיכנס אליו. אוכלוסייה זאת הגיעה למספר של 750 פרטים אולם לאחר מכן כמעט ונכחדה על ידי מחלות שהועברו על ידי גמלים מקומיים; מאז הם התאוששו וכיום מספרם הוא 850 פרטים. בעתיד כאשר האוכלוסייה תגדל יותר, היא תשמש בסיס לאוכלוסיות נוספות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ר' סקירה אצל Kahila Bar‐Gal, G., Ducos, P., & Kolska Horwitz, L. (2003). The application of ancient DNA analysis to identify Neolithic caprinae: a case study from the site of Hatoula, Israel. International Journal of Osteoarchaeology, 13(3), 120-131.