כור (יחידת מידה)

כּוֹר הוא מידת נפח קדומה, ששימשה בעיקר למדידת יבש כגון תבואה, אך לעיתים גם נזכרת במדידת לח.

בתורה המידה נזכרת גם בשם חומר אך בחז"ל - במשנה ובתלמוד - היא נזכרת בדרך כלל בשם 'כור'.

במקרא

הכור מוזכר במקרא הן כמידת יבש והן כמידת לח. אמנם בתורה המידה מכונה "חומר", כך לדוגמה בספר ויקרא:

זֶרַע חֹמֶר שְׂעֹרִים

— ספר ויקרא, פרק כ"ז, פסוק ט"ז

ובתרגום אונקלוס כתב "זרע כור שעורין".

בספר מלכים נזכרת המידה במדידת לח:

וּשְׁלֹמֹה נָתַן לְחִירָם עֶשְׂרִים אֶלֶף כֹּר חִטִּים וגו' וְעֶשְׂרִים כֹּר שֶׁמֶן כָּתִית

— ספר מלכים א', פרק ה', פסוק כ"ה

היחס למידות אחרות

כדי לזכור את היחס בין מידות הנפח, נפוצה המנמוניקה "כאסקלב יגודו" ופירושה הוא: כור, איפה, סאה, קב, לוג, ביצה. ערך הגימטריה של האותיות "יגודו" הן ההכפלות הנדרשות למעבר בין היחידות: כור מכיל י (10) איפות, איפה מכילה ג (3) סאים, סאה מכילה ו (6) קבים, קב מכיל ד (4) לוגים, לוג מכיל ו (6) ביצים.

לפי זה, כור שווה ל-30 סאין או 180 קבין או 720 לוגין. כור שווה גם לשני 'לתך'.

בספר יחזקאל, נאמר שהבת (מידת נפח לנוזלים, שווה לאיפה - מידת נפח ששימשה למדידת נפח יבש) היא עשירית מהכור:

מַעְשַׂר הַבַּת מִן הַכֹּר עֲשֶׂרֶת הַבַּתִּים חֹמֶר

— ספר יחזקאל, פרק מ"ה, פסוק י"ד

מקומות ששיערו חז"ל על פי מידת הכור

מידת הכור מוזכרת בהלכה במספר הקשרים:

1. בדיני פיקדון: כאשר אדם מפקיד פירות אצל חברו, מותר למקבל הפיקדון להחזיר פחות ממה שקיבל בשיעור הפחת הטבעי של הפירות, ובמשנה מנו את הפחת הטבעי לפי חשבון של כור תבואה.
2. בדיני מכירה: מותר למוכר לערבב קב חומטון (אדמה מלוחה, שבעבר היה נהוג להשתמש בה על מנת לשמר את הפירות) בכור של תבואה ולמכור את התערובת במחיר של תבואה רגילה.

שיעור הכור במידות זמנינו

למעשה קיימות מספר דעות לגבי שיעור הכור במידות ימינו. ההבדל נובע מחישוב שונה של נפח מידת רביעית, שהיא יחידת הבסיס לחישוב שאר המידות:

לדעת החזון איש: כ-432 ליטר, לדעת הגר"ח נאה: כ-248 ליטר

לקריאה נוספת

• הרב חיים בניש, "מידות ושיעורי תורה", מכון התורה והארץ, תשמ"ז.