קב (מידת נפח)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קב היא מידת נפח תלמודית ששימשה בעיקרה למדידת דברים יבשים כגון תבואה וכדומה. מידה זו נזכרת פעם אחת בתנ"ך בספר מלכים: "וַיְהִי רָעָב גָּדוֹל בְּשֹׁמְרוֹן וְהִנֵּה צָרִים עָלֶיהָ עַד הֱיוֹת רֹאשׁ־חֲמוֹר בִּשְׁמֹנִים כֶּסֶף וְרֹבַע הַקַּב חרי (ק' דִּב־) יוֹנִים בַּחֲמִשָּׁה־כָסֶף".[1]

הקב הוא 4 לוגים שהם 24 ביצים, על פי נוסחת המרת המידות "כאסקל"ב יגוד"ו".

שיעור הקב במידות זמנינו[עריכת קוד מקור | עריכה]

באחרונים נחלקו בגודל שיעור הקב במידות הנהוגות כיום, הדעה הרווחת היא כדעת הרב חיים נאה שקב הוא 1.38 ליטר, ולדעת החזון איש שיעורו הוא 2.39 ליטר.

שימושים בהלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטבע לשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מידת הקב הייתה נפוצה בזמן חז"ל בעיקר למדידת כמות קטנה ולכך שימשה בהשאלה למידה המורה על כמות קטנה, על אף שהיו מידות קטנות ממנה, ומחמת זה השתרשו כמה ניבים בתלמוד כגון:

  • 'קב ונקי' - התנא רבי אליעזר בן יעקב כונה בפני התנאים כמי ש'משנתו קב ונקי', ופירש רש"י: "קב מדה קטנה כלומר במקומות מועטים הוא נזכר במשנה (או בברייתא), [אבל] נקי - בכל מקום שנזכר הלכה כמותו".[2]
  • 'רוצה אדם בקב שלו מתשעה קבין של חבירו' - אדם מעדיף דבר שעמל בו אפילו הוא מועט, מדבר שלא עמל בו אפילו הוא מרובה.[3]
  • 'בכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני, וחנינא בני די לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת'.[4]

עוד אזכורים בתלמוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בתלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף מ"ט, עמוד ב' מוזכרים דברים רבים שמהם "עשרה קבין ירדו לעולם", כאשר מתוכם ישנו מקום, דבר או ישות שלקחו תשעה קבין. כך למשל, "עשרה קבין של יופי ירדו לעולם, תשעה נטלה ירושלים ואחד כל העולם כולו".

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]