כלכלת טאיוואן
 | |
| קו הרקיע של טאיפיי | |
| דירוג עולמי | 21 |
|---|---|
| מטבע | דולר טאיוואני חדש |
| סטטיסטיקה | |
| תמ"ג | 1.84 טריליון דולר (2024) |
| תמ"ג לנפש | 49,000 (דירוג: 31) |
| צמיחה כלכלית | 2% (דירוג: 185; הערכה לשנת 2015) |
| תמ"ג לפי מגזר | חקלאות: 1.8%, תעשייה:36%, שירותים: 62.1% (2017) |
| אינפלציה (מה"ל) | 1% (2017) |
| אוכלוסייה מתחת לקו העוני | 1.5% מהתושבים (2012) |
| מדד ג'יני | 33.6 (2014) (דירוג: 103; 2014) |
| כוח עבודה | 11.78 מיליון (הערכה לשנת 2015) |
| כוח עבודה לפי מקצוע | חקלאות: 4.9%, תעשייה: 35.9%, שירותים: 59.2% (2016) |
| אבטלה | 3.8% מהתושבים (2017) |
| קשרי מסחר | |
| יצוא | 344.6 מיליארד (2017) |
| יצוא מוצרים | מוליכים למחצה, פטרוכימיה, רכב / חלקי רכב, ספינות, ציוד תקשורת אלחוטית, מציג שטוח, פלדה, אלקטרוניקה, פלסטיק, מחשבים |
| יבוא | 272.6 מיליארד |
| יבוא מוצרים | נפט, גז טבעי, פחם, פלדה, מחשבים, ציוד תקשורת אלחוטית, כלי רכב, כימיקלים עדינים, טקסטיל |
| חוב חיצוני | 204.7 מיליארד |
|
הנתונים מבוססים בעיקר על: ספר העובדות העולמי של ה-CIA הסכומים הנקובים בדולרים בערך זה, הכוונה לדולר אמריקאי, אלא אם כן צוין אחרת | |
כלכלת טאיוואן היא כלכלה קפיטליסטית וחזקה, אשר נשענת בעיקר על תעשייה ועל מגזר השירותים.
טאיוואן מאופיינת כמשק קפיטליסטי-יזמי מוטה יצוא, בעל שיעורי אינפלציה ואבטלה נמוכים. בניגוד לשכנותיה ביפן וקוריאה הדרומית, כלכלתה מבוססת בעיקר על חברות קטנות ובינוניות, ולא על תאגידי ענק.
נכון לשנת 2017, טאיוואן היא הכלכלה ה-23 בעולם במונחי תמ"ג[1].
לפי ספר העובדות העולמי של ה-CIA הבידוד הדיפלומטי, שיעור הילודה הנמוך, הזדקנות האוכלוסייה והתחרות מצד שווקים אחרים באסיה יקשו על כלכלת טאיוואן לטווח הארוך[1].
עד לשנת 2025 צפוי אחוז בני ה-65 ומעלה לעבור את ה-20%, מה שיקטין משמעותית את כוח העבודה במדינה.
לטאיוואן עתודות מטבע חוץ גבוהים, והיא ניצבת במקום החמישי בעולם בעתודות המט"ח, כשלפניה סין, יפן, ערב הסעודית ושווייץ[1].
טאיוואן קידמה את הסכם New Southbound, הסכם לשיתוף פעולה כלכלי בין 18 מדינות מזרח אסיה ואוסטרליה. הסכם זה פיתח את כלכלת טאיוואן[2].
טאיוואן נכללת ברשימת ארבעת הנמרים של אסיה יחד עם הונג קונג, קוריאה הדרומית וסינגפור.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]צמיחה כלכלית משמעותית של טאיוואן החלה בשנות ה-60 ונמשכה במשך כמה עשורים. הקצב של 8% בממוצע היה אופייני במיוחד לשנים 1960–1990, תקופה המכונה לעיתים "הנס הטייוואני". במהלך תקופה זו, טאיוואן ביצעה מעבר מכלכלה חקלאית לכלכלה מבוססת תעשייה וייצוא, עם דגש על ייצור טכנולוגי ואלקטרוניקה. חלקה של החקלאות בתוצר המקומי הגולמי ירד מ-35% בשנות ה-50 של המאה ה-20 ל-2.7% בלבד. שנות ה-90 היו תקופה שבה קצב הצמיחה החל להתמתן, אך עדיין נותר גבוה יחסית (סביב 6–7% בשנה).ביחס לשאר שכנותיה, טאיוואן לא נפגעה באופן משמעותי מהמשבר הכלכלי באסיה בשנת 1997. מאז שנות ה-2000, הקצב התמתן עוד יותר, ונכון לשנים האחרונות הצמיחה עומדת בממוצע על 2–4% בשנה, בהתאם לאתגרים כלכליים עולמיים ושינויים במבנה הכלכלה הגלובלית.
מגזרי הכלכלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]טאיוואן היא אחת היצואניות החשובות של מכשירי חשמל, מכונות, חומרת מחשבים (כגון מעבדים[3] ומסכי LCD) ומוצרי תעשייה אחרים. חמש שותפות הסחר הגדולות שלה הן סין העממית, ארצות הברית, הונג קונג, יפן וסינגפור, המטבע המקומי הוא דולר טאיוואני, והיא חברה בארגון הסחר העולמי (WTO). השגשוג הכלכלי הביא להשקעת הון טאיוואני במדינות השכנות במזרח אסיה, ובכלל זה בסין העממית, שמספקת לתעשייה הטאיוואנית כמות גדולה של ידיים עובדות.
שוק התקשורת ברפובליקה נשלט על ידי "ג'ונגחווה טלקום" שבעבר הייתה חלק של משרד ממשלתי, והופרטה במהלך שנת 1996.
חברת התעופה הלאומית של טאיוואן היא "צ'יינה איירליינס".
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
צח יוקד, המדינה הקטנטנה שעשויה לשלוט בעולם - וארה"ב וסין רודפות אחריה, באתר TheMarker, 6 בספטמבר 2024
- טאיוואן בספר העובדות העולמי (באנגלית) (הקישור אינו פעיל, 13 בינואר 2021)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 The World Factbook — Central Intelligence Agency, www.cia.gov (באנגלית) (ארכיון)
- ^ "Cabinet launches plan to promote 'New Southbound Policy' | Politics | FOCUS TAIWAN - CNA ENGLISH NEWS". נבדק ב-2018-08-06.
- ^ צח יוקד, המדינה הקטנטנה שעשויה לשלוט בעולם - וארה"ב וסין רודפות אחריה, באתר TheMarker, 6 בספטמבר 2024