כלכלת אסטוניה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Gnome-colors-edit-find-replace.svg
יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
כלכלת אסטוניה
Tln1.jpg
דירוג עולמי תמ"ג: 116; תמ"ג לנפש: 59
מטבע אירו
סטטיסטיקה
תמ"ג 41,650
תמ"ג לנפש 31,398
צמיחה כלכלית תבנית:Plainlist (דירוג: 169; הערכה לשנת 2015)
אינפלציה (מה"ל) תבנית:Plainlist
מדד ג'יני 35.6 (דירוג: 89; 2014)
כוח עבודה 669,400 (הערכה לשנת 2015)
שכר ממוצע €1,455 / $1,635 monthly (December, 2018)
אבטלה תבנית:Plainlist
קשרי מסחר
יצוא תבנית:Increase €16.2 billion (2018)[1]
יצוא מוצרים תבנית:Increase €14.4 billion (2018)[1]
מימון ציבורי
חוב תבנית:Plainlist
גירעון תקציבי תבנית:IncreaseNegative $19.05 billion (31 December 2016 est.)
הנתונים מבוססים בעיקר על: ספר העובדות העולמי של ה-CIA
הסכומים הנקובים בדולרים בערך זה, הכוונה לדולר ארצות הברית, אלא אם כן צוין אחרת
רמת תפוקת העבודה באסטוניה היא מהנמוכות באיחוד האירופי, אך גם בהשוואה לחלק גדול משאר חלקי מזרח אירופה. OECD, 2015 [2]

כלכלת אסטוניה היא כלכלה מתקדמת והמדינה חברה באיחוד האירופי ובגוש האירו.[3] כלכלת אסטוניה מושפעת מאוד מהתפתחויות בכלכלה הפינית והשוודית.[4]

סקירה כללית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני מלחמת העולם השנייה כלכלת אסטוניה התבססה על חקלאות, אך היה קיים מגזר ידע משמעותי, כאשר עיר האוניברסיטה טרטו ידועה בתרומותיה המדעיות, ומגזר תעשייתי צומח, דומה לזה של פינלנד השכנה. מוצרי חלב תוצרת המדינה כמו חמאה, חלב וגבינה, היו ידועים בעיקר בשווקים במערב אירופה. השווקים העיקריים ליצוא היו גרמניה ובריטניה, ורק 3% מכל המסחר היו עם ברית המועצות השכנה. אזרחי אסטוניה ופינלנד חיו ברמת חיים דומה יחסית.[5]

סיפוח המדינה לברית המועצות בשנת 1940 וההשמדה מצד הנאצים והסובייטים בעת מלחמת העולם השנייה פגעה קשות בכלכלה האסטונית. הכיבוש הסובייטי שלאחר המלחמה יצר תהליך של שילוב הכלכלה והתעשייה המקומית לתוך ברית המועצות. התמ"ג לנפש של אסטוניה היה 100 דולר בלבד בשנת 1991.[6]

לאחר שאסטוניה נפרדה מהקומוניזם בסוף שנות השמונים, וקיבלה את עצמאותה בחזרה בשנת 1991 והפכה לכלכלת שוק, היא התגלתה כחלוצה בכלכלה העולמית. בשנת 1992 אימצה המדינה את הקרון האסטוני כמטבע משלה, וזה ייצב מאוד את הכלכלה. בשנת 1994 היא הפכה לאחת המדינות הראשונות בעולם שאימצה מס שטוח, בשיעור אחיד של 26% ללא קשר להכנסה האישית. אסטוניה קיבלה יותר השקעות זרות לנפש במחצית השנייה של שנות התשעים מכל מדינה אחרת במרכז ומזרח אירופה. בין 2005 ל-2008 הופחת שיעור המס על ההכנסה האישית מ-26% ל-21% בכמה צעדים.[7]

כלכלת המדינה צמחה במהירות, והתוצר לנפש שלה גדל מ-34.8% מממוצע האיחוד האירופי -15 בשנת 1996 ל-65% בשנת 2007, בדומה לזה של מדינות מרכז אירופה.[7] היא כבר דורגה כמדינה בעלת הכנסה גבוהה על ידי הבנק העולמי. התמ"ג לנפש של המדינה, מהווה אינדיקטור טוב לעושר, היה 35,974 דולר בשנת 2018 לפי הבנק העולמי, בין זה של ליטא וקפריסין, אך מתחת לזה של מרבית חברי האיחוד הוותיקים דוגמת ספרד או איטליה.[8] בגלל הביצועים הכלכליים שלה לאחר התפרקות ברית המועצות, נחשבת המדינה לאחת מהנמרות הבלטיות.

בשנת 2008 דורגה אסטוניה במקום ה-12 מתוך 162 מדינות במדד החופש הכלכלי 2008, הטוב ביותר מכל אחת מהרפובליקה הסובייטית לשעבר. באותה שנה מנגד המדינה הייתה בתחתית רשימת המדינות האירופיות לפי החופש בשוק העבודה, אך הממשלה עובדת על שיפורים.[9]

מבחינת אסטוניה, המשבר הפיננסי בין השנים 2007–2008 היה קל יחסית, מכיוון שהתקציב של אסטוניה נשמר בעקביות, והמשמעות היא שהחוב הציבורי של אסטוניה יחסית לתמ"ג במדינה נותר הנמוך ביותר באירופה. המשק התאושש בשנת 2010.[10]

ב־1 בינואר 2011 הצטרפה אסטוניה לגוש האירו,[11] והפכה לראשונה מבין הרפובליקות הסובייטיות לשעבר לעשות כן.

בשנת 2013 דירג קבוצת הבנק העולמי את אסטוניה במקום ה-21 במדד קלות עשיית העסקים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היסטוריה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד תחילת המאה ה-13, השטח שכונה כיום אסטוניה היה עצמאי. הכלכלה הייתה ברובה חקלאית, אך אסטוניה הייתה מדינה עם קו חוף ארוך, והיו בה גם פעילויות ימיות רבות. התפתחות אוטונומית הגיעה לקיצה על ידי מסעי הצלב הצפוניים שנערכו על ידי מלך דנמרק, ליבוני הגרמני והפקודות הצבאיות הטטאוניות. העולם האסטוני עבר שינוי בעת הכיבוש צבאי. המלחמה נגד הפולשים נמשכה בין השנים 12081227. המחוז האחרון באסטוניה שנפל היה האי סאראמה בשנת 1261.

לאחר מכן, במשך מאות שנים, עד מלחמת העולם השנייה, החקלאות האסטונית כללה איכרים ילידים שעבדו אחוזות גדולות בסגנון פיאודלי שהוחזקו על ידי בעלי אדמות גרמנים אתניים. בעשורים שקדמו לעצמאות, השלטון הצארי הריכוזי יצר סקטור תעשייתי גדול למדי שנשלט על ידי חברת הייצור Kreenholm, שהייתה אז מפעל הכותנה הגדול בעולם.

עצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שהכריזה על עצמאות בשנת 1918, חתמה על חוזה טרטו בשנת 1920, ירשה המדינה האסטונית החדשה כלכלה הרוסה לאחר המלחמה ומטבע רובל מנופח. למרות תלאות ניכרות, ניתוק ואבטלה, אסטוניה צלחה את העשור הראשון לעצמאותה, והפכה את כלכלתה לחלוטין. בשנת 1918 הוחלף הרובל הצארי בסימן האסטוני שהיה במחזור עד שנת 1927. עד שנת 1929 הוקם מטבע יציב, הקרון. הוא הונפק על ידי בנק אסטוניה, הבנק המרכזי במדינה. כאשר פוצו בעלי האדמות הגרמניות על אחוזותיהם, החרימה הממשלה את האחוזות וחילקה אותם לחוות קטנות, אשר לאחר מכן היוו את הבסיס לשגשוג אסטוני. הסחר התמקד בשוק המקומי ובמערב, במיוחד בגרמניה ובריטניה. רק 3% מכל המסחר היה עם ברית המועצות.

הכיבוש הסובייטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפוח המדינה לברית המועצות בשנת 1940, וההשמדה מצד הנאצים והסובייטים במהלך מלחמת העולם השנייה פגע קשות בכלכלה האסטונית. הכיבוש הסובייטי שלאחר המלחמה וסובייטיזציה של החיים התחברו עם שילוב הכלכלה והתעשייה של אסטוניה במבנה המתוכנן המרכזי של ברית המועצות. יותר מ-56% מהחוות האסטוניות פעלו במודל של קולקטיב בחודש אפריל 1949 לבדו, אחרי גירושים המוניים לסיביר שהתרחשו חודש קודם לכן. מוסקבה הרחיבה את התעשיות האסטוניות שהיו בהן חומרי גלם זמינים באופן מקומי, כגון כריית פצלי שמן וזרחן.

שיקום, עצמאות, מודרניזציה וליברליזציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Maakri הפך למחוז העסקים המרכזי של טאלין במאה ה -21

מאז כינונה מחדש כמדינה עצמאית, עיצבה אסטוניה את עצמה כשער בין מזרח למערב, ועבדה על קיום רפורמה כלכלית ושילוב עם המערב.[דרוש מקור] תקציב מאוזן, חוב ציבורי שכמעט שאינו קיים, מס הכנסה בשיעור קבוע, משטר סחר חופשי, מטבע להמרה במלואו מגובה על ידי מועצת מטבעות וקשר חזק לאירו, סקטור בנקאות מסחרי תחרותי, סביבה מסבירת פנים להשקעות זרות, שירותים אלקטרוניים חדשניים ושירותים מבוססי מובייל הם מסימני ההיכר של הכלכלה מבוססת השוק החופשי של אסטוניה. [דרוש מקור]

ביוני 1992, אסטוניה החליפה את מטבע הרובל במטבע משלה שניתן להמרה בחופשיות, הקרון. נוצר לוח מטבעות והמטבע החדש הוצמד למארק הגרמני בשיעור של 8 קרונות אסטוניים עבור מארק גרמני 1. כאשר גרמניה הציגה את האירו, הנדבך שונה ל 15.6466 קרונות תמורת יורו אחד.

אסטוניה הייתה אמורה לאמץ את האירו בשנת 2008, אך מכיוון ששיעור האינפלציה היה מעל 3% הנדרשים, מועד האימוץ התעכב לשנת 2011. ב-1 בינואר 2011, אסטוניה אימצה את האירו והייתה למדינה ה-17 בגוש האירו .[11]

הפרטת חברות ממשלתיות הושלמה כמעט לחלוטין, כאשר רק הנמל ותחנות הכוח העיקריות נותרו בידי הממשלה.[דרוש מקור]

החוקה המקומית דורשת תקציב מאוזן, וההגנה המוקנית בחוקי הקניין הרוחני של אסטוניה היא שווה לזו של אירופה.[דרוש מקור]

בתחילת 1992, הן בעיות הנזילות והן החולשה המבנית שנבעו מהתקופה הקומוניסטית, יצרו משבר בנקאי. כתוצאה מכך נחקקה חקיקה בנושא פשיטת רגל ובבעלות פרטית; בנקים מנוהלים היטב הופיעו כמובילי שוק.[דרוש מקור] כיום קיימים תנאים כמעט אידיאליים למגזר הבנקאי. זרים אינם מוגבלים ברכישת מניות בבנק או ברכש אחזקות.[דרוש מקור]

בורסת טאלין, האלקטרונית במלואה נפתחה בתחילת שנת 1996 ונרכשה על ידי בורסת פינלנד בהלסינקי בשנת 2001.

אסטוניה הצטרפה לארגון הסחר העולמי בשנת 1999.

מתחילת שנות האלפיים ועד החלק האחרון של אותו עשור, הכלכלה האסטונית חוותה צמיחה ניכרת. בשנת 2000 צמח התוצר האסטוני ב-6.4%.

עם הצטרפותה להאיחוד האירופי בשנת 2004, נצפתה לזמן קצר צמיחה דו ספרתית.

התמ"ג צמח ב-7.9% בשנת 2007 בלבד. עליות בעלויות העבודה, הטלת מס על טבק, אלכוהול, חשמל, דלק, גז ולחצים חיצוניים אחרים (עליית מחירי נפט ומזון בשוק העולמי) צפויים להביא להעלאת מחירים בכ-10% בחודשים הראשונים של 2009.[דרוש מקור]

המשבר הפיננסי של 2008, התגובה והתאוששות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גידול בתוצר הריאלי באסטוניה, 2002–2012.

המשבר הפיננסי בשנים 2007–2008 השפיע עמוקות על הכלכלה האסטונית, בעיקר כתוצאה משפל בהשקעות וירידה בצריכה שבעקבות התפוצצות בועת שוק הנדל"ן שנבנתה בשנים קודמות.

לאחר תקופה ארוכה של צמיחה גבוהה מאוד של התוצר, התוצר של אסטוניה פחת. ברבעון הראשון של 2008 צמח התוצר רק 0.1% ואז ירד: הצמיחה השלילית הייתה -1.4% ברבעון השני, קצת יותר מ-(3%-) (על בסיס שנתי) ברבעון השלישי, ו - 9.4% ברבעון הרביעי של אותה שנה.[12]

הממשלה ערכה תקציב שלילי משלים שהועבר על ידי הרייגיקוגו. הכנסות התקציב צומצמו בשנת 2008 בכ־6.1 מיליארד אירו וההוצאות ב־3.2 מיליארד.[13] גירעון בחשבון השוטף היה קיים, אך החל להתכווץ בחודשים האחרונים של 2008, והיה צפוי להמשיך לעשות זאת בעתיד הקרוב.

בשנת 2009, המשק האסטוני התכווץ ב-15.1% ברבעון הראשון.[12] הביקושים המקומיים והזרים הנמוכים דיכאו את התפוקה הכוללת של המשק.[14] הירידה החדה ביותר בייצור התעשייתי בכל האיחוד האירופי הייתה הירידה החדה ביותר בכלכלה האסטונית, בשיעור של 33.7%.[15] באותה שנה אסטוניה הייתה אחת מחמש הכלכלות בעלות הביצועים הגרועים ביותר בעולם מבחינת קצב צמיחת התוצר השנתי,[16] והייתה בעלת אחד משיעורי האבטלה הגדולים ביותר באיחוד האירופי, שעלה מ-3.9% במאי 2008 ל-15.6 % במאי 2009.

כמה מומחים ועיתונאים בינלאומיים, שאוהבים לראות בשלוש המדינות הבלטיות כזהות כלכלית אחת, לא שמו לב לכך שאסטוניה הצליחה יותר מלטביה וליטא במדדים בסיסיים רבים.[דרוש מקור] הגירעון בחשבון השוטף והאינפלציה היו נמוכים מאשר בלטביה; התוצר לנפש היה גבוה יותר מאשר בלטביה וליטא; החוב הציבורי של אסטוניה היה נמוך ב-3.8% מהתמ"ג, והרזרבות הממשלתיות היו קרובות ל-10% מהתמ"ג. ההבדל מודגם בכך שבדצמבר 2008 הפכה אסטוניה לאחת המדינות התורמות לחבילת ההצלה המובילה של קרן המטבע הבינלאומית עבור לטביה.

בתגובה למשבר, ממשלת אנסיפ בחרה באיחוד פיקסלי, שמירה על משמעת פיסקלית ותקציב מאוזן בשילוב חבילות צנע: הממשלה הגדילה את המיסים, והפחיתה את ההוצאות הציבוריות על ידי צמצום הוצאות ומשכורות ציבוריות.[10]

ביולי 2009 הועלה מס ערך מוסף מ-18% ל-20%.[17] הגירעון הרשום בתקציב לשנת 2009 היה 1.7% בלבד מהתמ"ג.[10]

כתוצאה מכך הייתה אסטוניה בשנת 2009 לאחת מחמש מדינות בלבד בקרב האיחוד האירופי אשר עמדו בקריטריונים של מאסטריכט לחובות ולגירעונות, והייתה בעלת הגירעון השלישי הנמוך ביותר אחרי לוקסמבורג ושוודיה. אסטוניה גם לא הייתה צריכה לבקש עזרה מטעם קרן המטבע הבינלאומית. למרות הירידה השלישית בגודלה בתוצר, הייתה המדינה בגירעון התקציבי הנמוך ביותר והחוב הציבורי הנמוך ביותר במדינות מרכז ומזרח אירופה.

בשנת 2009 הכלכלה האסטונית החלה להתגבר והצמיחה הכלכלית התחדשה במחצית השנייה של שנת 2010. שיעור האבטלה במדינה צנח מאז באופן משמעותי לרמות שלפני המיתון.[18] אסטוניה קיבלה אישור בשנת 2010 להצטרף לגוש האירו בשנת 2011.[10]

הצטרפות ליורו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני הצטרפות המדינה לגוש האירו נקבע היחס של הקרון האסטוני ליורו בשיעור של 15.64664 EEK ליורו אחד; לפני כן נקבע הקרון לסימון הגרמני בערך 8 EEK ל־1 DEM.

התוכניות להצטרפות לגוש היורו היו קיימות הרבה לפני 2011. עיצוב מטבעות אירו אסטוניים הושלם בסוף 2004.[19]

המסע של אסטוניה לעבר היורו ארך זמן רב ממה שנחזה בתחילה, מכיוון ששיעור האינפלציה היה ללא הפסקה מעל 3% הנדרשים לפני 2010,[20] מה שמנע מהמדינה לעמוד בתנאי הכניסה. המדינה תכננה במקור לאמץ את האירו ב-1 בינואר 2007; עם זאת, היא לא עשתה כן באותה שנה, ושינתה רשמית את תאריך היעד שלה פעמיים: תחילה ל-1 בינואר 2008, ובהמשך ל-1 בינואר 2011.[21]

ב־12 במאי 2010 הודיעה הנציבות האירופית כי אסטוניה עמדה בכל הקריטריונים להצטרפות לאזור האירו.[22] ב־8 ביוני 2010 סיכמו שרי האוצר של האיחוד האירופי כי אסטוניה תוכל להצטרף לגוש היורו ב־1 בינואר 2011. ב־13 ביולי 2010, אסטוניה קיבלה את האישור הסופי מ-ECOFIN לאמץ את האירו החל מ-1 בינואר 2011.

המעבר ליורו אכן התרחש ב־1 בינואר 2011.[11]

בכך הייתה אסטוניה לראשונה מבין הרפובליקות הסובייטיות לשעבר להצטרף לגוש האירו.[21]

ב-2011, העלתה סטנדרד אנד פורס את דירוג האשראי של אסטוניה מ-A ל-AA-. בין הגורמים שציין S&P כתורם להחלטתה היה האמון ביכולתה של אסטוניה "לקיים צמיחה כלכלית חזקה".[23] קצב צמיחת התוצר של אסטוניה בשנת 2011 היה מעל 8%, למרות הגידול השלילי באוכלוסייה.[24][25]

הכלכלה כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברבעון השני של 2013 השכר הממוצע ברוטו בחודש באסטוניה היה 976 אירו (15,271 קרונות, 1,328 דולר ארצות הברית).[26] נתון זה צמח באופן עקבי ל 1310 אירו (20,497 קרונות, 1473 דולר) [27] נכון לשנת 2018.

אסטוניה כמעט שאינה תלויה ביבוא אנרגיה, ומספקת מעל 90% מצרכי החשמל שלה באמצעות פצלי שמן מוקשים. מקורות אנרגיה חלופיים כמו עץ, כבול וביומסה מהווים כ־9% מייצור האנרגיה הראשונית. המדינה הייתה זקוקה לייבוא מוצרי נפט ממערב אירופה ורוסיה. אנרגיה מפצלי שמן, טלקומוניקציה, טקסטיל, מוצרים כימיים, בנקאות, שירותים, מזון ודייג, עצים, בניית ספינות, אלקטרוניקה ותחבורה הם ענפי מפתח בכלכלה. נמל Muuga נטול הקרח, בסמוך לטאלין, הוא מתקן מודרני הכולל יכולת מעבר טובה, מעלית תבואה בעלת קיבולת גבוהה, אחסון צונן / קפוא ויכולות טעינה של מכלית שמן חדשות לגמרי. הרכבת משמשת כצינור בין המערב, רוסיה ונקודות אחרות למזרח.

אסטוניה כיום מושפעת בעיקר מהתפתחויות בפינלנד, רוסיה, שוודיה וגרמניה - ארבע השותפות העיקריות לסחר. הממשלה הגדילה משמעותית את הוצאותיה לחדשנות מאז 2016, עם כ-304 מיליון אירו שנועדו לעודד מחקר ופיתוח בשנת 2017.[28]

תחזיות עתידיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחזיות ארוכות טווח לכלכלה האסטונית נותרו בין המבטיחות באירופה. בשנת 2011 צמיחת התוצר הריאלית באסטוניה עמדה על 8.0%, ועל פי התחזיות שביצעו ה- CEPII, התוצר לנפש יכול לעלות עד 2025 לרמה של הכלכלות הנורדיות של שוודיה, פינלנד, דנמרק ונורווגיה. [דרוש מקור] על פי אותן התחזיות, עד שנת 2050, אסטוניה יכולה להיות הארץ הפורה ביותר באיחוד האירופי, אחרי לוקסמבורג, ובכך להצטרף לחמשת העמים הפרודוקטיביים ביותר בעולם.[29]

השתתפות בתעסוקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחוז האבטלה כאחוז מכוח העבודה באסטוניה על פי סוכנות הסטטיסטיקה שלאסטוניה .

באסטוניה מועסקים כ -600,000 עובדים, ובכל זאת יש במדינה מחסור בעבודה מיומנת, ועקב העובדה שקיים מחסור במיומנות בכל מקום באירופה, הממשלה הגדילה את מכסת וויזות העבודה עבור אזרחים שאינם תושבי אזור EEA, אם כי בכל זאת, נמתחה עליה ביקורת כי היא לא מספיקה להתמודדות עם המחסור.

המיתון של סוף שנות האלפיים בעולם, חזה הנכסים המקומי המקביל, במקביל עם שינויים בחקיקה האסטונית שנועדו להגדיל את הגמישות בשוק העבודה (להקל על חברות לפטר עובדים) גרמו לשיעור האבטלה של אסטוניה להגיע לירידה של עד 18.8% לאורך כל משך זמן המשבר, ואז להתייצב ל 13.8% עד קיץ 2011, כאשר הכלכלה התאוששה על בסיס יצוא חזק. הצריכה הפנימית, וכנגזרת מכך היבוא, צנחה; וקיצוצים בוצעו בכספי הציבור.[30] חלק מהירידה באבטלה מיוחסת לחלק מהאסטונים שהיגרו לצורך עבודה לפינלנד, בריטניה, אוסטרליה ועוד.[31]

לאחר המיתון שיעור האבטלה ירד, ובמשך כל 20152016 נשאר השיעור קרוב לרמות שקדמו לירידה הכלכלית ונשאר על מעט מעל 6%.[32]

מגזרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טאלין מתפקדת כמרכז הפיננסי של המדינה. על פי חברת Invest באסטוניה, היתרונות של המגזר הפיננסי האסטוני הם שיתוף פעולה בלתי-בירוקרטי בין חברות ורשויות, וריבוי של אנשים משכילים, וזאת חרף העובדה שאסטונים צעירים משכילים נוטים להגר למערב אירופה לצורך הכנסה גדולה יותר. הבנקים הגדולים ביותר הם Swedbank, SEB Pank, ו- Nordea . לאחרונה נעשו מספר הנפקות בבורסה בטאלין.

סקטור השירותים האסטוני מעסיק מעל 60% מכוח העבודה. באסטוניה יש סקטור טכנולוגיות מידע חזק (IT), בין היתר בגלל פרויקט Tiigrihüpe שנערך באמצע שנות התשעים, והיא הוזכרה כמדינה "החוטית" והמתקדמת ביותר באירופה מבחינת ממשל אלקטרוני .[33]

חקלאות, שהתקיימה בין היתר בכוח הקולקטיביזציה במשך עשרות שנים ועד לתקופת המעבר לעצמאות בשנים 1990–1992, הופרטה והייתה ליעילה יותר, והאזור החקלאי הכולל גדל בתקופה שלאחר שיקום העצמאות של אסטוניה.[34] חלקה של החקלאות בתוצר המקומי הגולמי ירד מ־15% ל -3.3% במהלך השנים 2000–2002, ואילו התעסוקה בחקלאות ירדה מ -15% ל -5.2%.[35]

ענף הכרייה מהווה 1% מהתמ"ג. מצרכים מוכרים כוללים פצלי שמן, כבול ומינרלים תעשייתיים, כמו טיט, אבן גיר, חול וחצץ .[36] הסובייטים יצרו תעשיות מזהמות בראשית שנות החמישים, שהתרכזו בצפון מזרח המדינה. הכלכלה הסוציאליסטית והאזורים הצבאיים הותירו את המדינה מזוהמת מאוד, ובעיקר נוכח תעשיית פצלי השמן באיידה-וירומה, פליטות דו תחמוצת הגופרית לאדם גבוהות כמעט כמו בצ'כיה. מי הים בחופים מזוהמים במקומות מסוימים, בעיקר במזרח. הממשלה מחפשת דרכים להפחתת הזיהום עוד יותר.[37] בשנת 2000 הפליטות היו קטנות ב -80% בהשוואה לשנת 1980, וכמות השפכים הלא מטוהרים שהוזרמו לגופי מים הייתה קטנה ב -95% בהשוואה לשנת 1980.[38]

התפוקה האסטונית חוותה צמיחה מהירה, וכתוצאה מכך גם השכר עלה במהירות, עם עלייה בצריכה הפרטית בשיעור של כ -8% בשנת 2005. על פי נתוני המכון האסטוני למחקר כלכלי, התורמים הגדולים ביותר לצמיחת התוצר בשנת 2005 היו ענפי העיבוד, התיווך הפיננסי, הקמעונאות והסחר הסיטונאי, התחבורה והתקשורת.[39]

תשתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פצלי שמן מספקים כ -70% מהאנרגיה הראשונית במדינה. מיצוי פצלי שמן במכרה VKG Ojamaa.

הובלת הרכבות חולשת על תחום המטען, המהווה 70% מכלל הסחורות הנישאות, מקומיות ובינלאומיות. הובלה בדרכים היא זו המתקיימת בענף הנוסעים, ומהווה למעלה מ־90% מכלל הנוסעים שהובלו. 5 נמלי מטען מרכזיים מציעים גישה וניווט נוחים, מים עמוקים ותנאי קרח טובים. באסטוניה ישנם 12 שדות תעופה ונמל מסוקים אחד. נמל תעופה לנרט מרי טאלין הוא שדה התעופה הגדול ביותר באסטוניה, עם 1,73 מיליון נוסעים ו 22,764 טון מטען (גידול מטען שנתי 119.7%) בשנת 2007. חברות טיסות בינלאומיות כמו SAS, Finnair, לופטהנזה, EasyJet ו- Nordic Aviation Group מספקות טיסות ישירות ל 27 יעדים.

כ־7.5% מכוח העבודה במדינה מועסק בתחום התחבורה והמגזר תורם למעלה מ־10% מהתוצר. אסטוניה משיגה עסקים רבים מתעבורה בין האיחוד האירופי לרוסיה, בעיקר מטען נפט דרך נמלי אסטוניה. חלקם של סחר התעבורה בתמ"ג במחלוקת, אך רבים מסכימים כי העוינות המוגברת של רוסיה מורידה את הנתח.[40][41]

במקום פחם, חשמל מופק משריפת פצלי שמן, עם התחנות הגדולות בנרווה. פצלי שמן מספקים כ -70% מהאנרגיה הראשונית במדינה. מקורות אנרגיה אחרים הם גז טבעי המיובא מרוסיה, עץ, דלקים מנועים ושמנים דלקיים .[42]

כוח הרוח באסטוניה מסתכם ב 58.1   מגה וואט, ואילו במספר פרויקטים מפתחים כעת קיבולת של בערך 399 מגה וואט. ליברליזצית האנרגיה באסטוניה מפגרת הרחק מאחורי שוק האנרגיה הנורדי. במהלך משא ומתן להצטרפות עם האיחוד האירופי, אסטוניה סיכמה כי לפחות 35% מהשוק יפתחו לפני 2009 כולל כל השוק הלא-ביתי, המהווה כ -77% מהצריכה, לפני 2013. אסטוניה חוששת שרוסיה תוכל להשתמש בשוקי אנרגיה כדי לאיים עליה.[43] בשנת 2009 שקלה הממשלה לתת היתרים לחברות כוח גרעיניות, והיו תוכניות להקמת מתקן גרעיני משותף עם לטביה וליטא.[44] תוכניות אלה נגנזו לאחר אסון הגרעין של פוקושימה במרץ 2011.

לאסטוניה חדירה גבוהה לאינטרנט, וקשרים זמינים בכל רחבי הארץ.

סחר[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיאור גרפי של יצוא המוצרים של אסטוניה בסיווג מוצרים HS.
מדינה ייצוא יבוא
פינלנדפינלנד  פינלנד 16% 14%
שוודיהשוודיה  שוודיה 19% 8%
לטביהלטביה  לטביה 10% 9%
ליטאליטא  ליטא 6% 9%
גרמניהגרמניה  גרמניה 5% 11%
רוסיהרוסיה  רוסיה 7% 6%
הולנדהולנד  הולנד 3% 6%

אסטוניה מייצאת מכונות וציוד (33% מכל היצוא בשנה), עץ ונייר (15% מכל היצוא בשנה), טקסטיל (14% מכל היצוא בשנה), מוצרי מזון (8% מכל היצוא בשנה), ריהוט (7) % מכל היצוא בשנה) ומתכות ומוצרים כימיים. אסטוניה מייצאת מדי שנה 1.562 מיליון מגה וואט חשמל. היא מייבאת מכונות וציוד (33.5% מכל היבוא בשנה), מוצרים כימיים (11.6% מכל היבוא בשנה), טקסטיל (10.3 'מכל היבוא בשנה), מוצרי מזון (9.4% מכל היבוא בשנה) וציוד תחבורה (8.9% מכל היבוא בשנה). בנוסף המדינה מייבאת מדי שנה 200 אלף מגה וואט חשמל.[45]

משאבים טבעיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

משאב מקום עתודות
פצלי שמן צפון מזרח 1,137,700,000 ט"ו
בוץ ים (רפואי) דרום 1,356,400,000 ט"ו
חול בנייה לאורך המדינה 166,700,000 מ"ל
חצץ בנייה צפון 32,800,000 מ"ל
בוץ אגם (רפואי) לאורך המדינה 1,133,300 ט"ל
בוץ אגם (דשן) מזרח 170,900 ט
חימר קרמי לאורך המדינה 10,600,000 מ"ל
חימר Ceramsid (לחצץ) לאורך המדינה 2,600,000 מ"ל
דולומיט טכנולוגי מערבה 16,600,000 מ"ל
אבן גיר טכנולוגית צפון 13,800,000 מ"ל
דולומיט קישוט מערבה 2,900,000 מ"ל
דולומיט בנייה מערבה 32,900,000 מ"ל
חימר כחול לאורך המדינה 2,044,000 מ"ל
גרניט לאורך המדינה 1,245,100,000 מ"ל
כבול לאורך המדינה 230,300,000 מ"ל
אבן גיר לבנייה צפון 110,300,000 מ"ל
מלט גיר צפון 9,400,000 מ"ל
מלט טיט צפון 15,6000,000 מ"ל
ארגיליט גרפטוליטי [46] צפון 64,000,000,000 מ"ל
עץ לאורך המדינה 15,6000,000 מ"ל
חול טכנולוגי צפון 3,300,000 מ"ל
אגם סיד צפון ודרום 808,000 ט
זרחן צפון יותר מ־350,000,000 ml t (מוערך)
תת-קרקע לאורך המדינה 21,1   km³

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא כלכלת אסטוניה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 "Last year, trade increased". Statistics Estonia. 18 באפריל 2019. 
  2. ^ https://data.oecd.org/lprdty/gdp-per-hour-worked.htm#indicator-chart
  3. ^ "World Economic and Financial Surveys / World Economic Outlook". Database—WEO Groups and Aggregates Information. International Monetary Fund. אפריל 2011. בדיקה אחרונה ב-21 באוגוסט 2012. 
  4. ^ [1]
  5. ^ Maddison 2006, p. 185
  6. ^ "Eesti majandus oli võrdsel tasemel Paapua Uus-Guineaga" [Estonia's economy was on the same level with Papua New Guinea] (באסטונית). Äripäev. 30 בינואר 2007. בדיקה אחרונה ב-9 בפברואר 2019. 
  7. ^ 1 2 Laar, Mart (7 באוגוסט 2007). "The Estonian Economic Miracle". The Heritage Foundation. בדיקה אחרונה ב-21 באוגוסט 2012. 
  8. ^ "GDP per capita, PPP (current international $)". World Bank. בדיקה אחרונה ב-6 בינואר 2020. 
  9. ^ Koovit, Kaja (20 במאי 2008). "Estonia on bottom of Europe by labour market freedom". Baltic Business News. בדיקה אחרונה ב-1 באוגוסט 2012. 
  10. ^ 1 2 3 4 Kattel, Rainer; Raudla, Ringa (אוגוסט 2011), "Why Did Estonia Choose Fiscal Retrenchment after the 2008 Crisis?", Journal of Public Policy (Researchgate), בדיקה אחרונה ב-9 בפברואר 2019 
  11. ^ 1 2 3 Mardiste, David (1 בינואר 2011). "Estonia joins crisis-hit euro club". Reuters. בדיקה אחרונה ב-21 באוגוסט 2012. 
  12. ^ 1 2 Tubalkain-Trell, Marge (9 ביוני 2009). "Estonian Economy Fell 15.1 pct in Q1". Baltic Business News. בדיקה אחרונה ב-21 באוגוסט 2012. 
  13. ^ "Government approves supplementary budget for 2008". Ministry of Finance of the Republic of Estonia. 15 במאי 2008. בדיקה אחרונה ב-21 באוגוסט 2012. 
  14. ^ Mardiste, David (9 ביוני 2009). "Estonian Economy Contracts Sharply in First Quarter". Reuters. בדיקה אחרונה ב-21 באוגוסט 2012. 
  15. ^ Tubalkain-Trell, Marge (12 ביוני 2009). "Estonian Industrial Production Fell Most in EU". Baltic Business News. בדיקה אחרונה ב-21 באוגוסט 2012. 
  16. ^ "Country Comparison – National product real growth rate". The World Factbook. CIA. 2009. בדיקה אחרונה ב-26 באפריל 2010. 
  17. ^ Tubalkain-Trell, Marge (18 ביוני 2009). "MPs approve plan to increase VAT rate to 20 pct". Baltic Business News. בדיקה אחרונה ב-21 באוגוסט 2012. 
  18. ^ "Töötuse määr" [Unemployment rate] (באסטונית). Statistics Estonia. 2019. בדיקה אחרונה ב-9 בפברואר 2019. 
  19. ^ "The Estonian euro coin". Tere Euro. Bank of Estonia. 11 ביולי 2011. בדיקה אחרונה ב-9 בפברואר 2019. 
  20. ^ "Tarbijahinnaindeksi muutus" [Consumer-price index change] (באסטונית). Statistics Estonia. 2019. בדיקה אחרונה ב-9 בפברואר 2019. 
  21. ^ 1 2 "Alcohol and tobacco tax to rise in Estonia next year". Helsingin Sanomat (Finland). 25 במאי 2007. בדיקה אחרונה ב-1 בינואר 2009. 
  22. ^ "Estonia ready for euro". European Commission. 12 במאי 2010. בדיקה אחרונה ב-12 במאי 2010. 
  23. ^ Ummelas, Ott (9 באוגוסט 2011). "Estonia's Rating Raised to AA- by S&P on Economic Growth, Strong Finances". Bloomberg. בדיקה אחרונה ב-11 באוגוסט 2011. Estonia's credit rating was raised by Standard & Poor's Ratings to the second-highest level in eastern Europe on the Baltic country's strong economic growth and solid public finances. 
  24. ^ "Unemployment in Europe (monthly)" (The chart shows data for the EU, Estonia, and Finland). Google Public Data Explorer. Google. בדיקה אחרונה ב-24 בינואר 2014. 
  25. ^ "GDP Growth Rate". Google Public Data. Google. בדיקה אחרונה ב-24 במאי 2013. 
  26. ^ "Most requested statistics". Main indicators. Statistics Estonia. 30 בספטמבר 2013. בדיקה אחרונה ב-4 באוקטובר 2013. 
  27. ^ "Average monthly gross wages (salaries) – Statistics Estonia". www.stat.ee. בדיקה אחרונה ב-3 באפריל 2019. 
  28. ^ "Expenditure on research and development increased last year – Statistics Estonia". www.stat.ee. בדיקה אחרונה ב-3 באפריל 2019. 
  29. ^ "The Great Shift: Macroeconomic projections for the world economy at the 2050 horizon". France: CEPII. פברואר 2012. בדיקה אחרונה ב-21 באוגוסט 2012. 
  30. ^ "Estonian exceptionalism". The Economist. 14 ביולי 2011. בדיקה אחרונה ב-11 באוגוסט 2011. 
  31. ^ Tammaru, Tiit (אפריל 2012). "Social Impact of Emigration and Rural-Urban Migration in Central and Eastern Europe". ec.europa.eu. בדיקה אחרונה ב-1 בפברואר 2019. 
  32. ^ "Most requested statistics". Statistics Estonia. 
  33. ^ "Government of Estonia homepage". Government of Estonia. 
  34. ^ Laansalu, Ants (9 באוקטובר 2009). "Crisis in agriculture in the 1990s". The rural economy in Estonia until 2001. Estonica. אורכב מ-המקור ב-10 June 2007. בדיקה אחרונה ב-11 באוגוסט 2011. 
  35. ^ "The biggest share of the gross domestic product of Estonia is continuously created in Harju county" (הודעה לעיתונות). Statistics Estonia. 26 בספטמבר 2007. בדיקה אחרונה ב-11 באוגוסט 2011. 
  36. ^ Kuo, Chin S. (2001). "The Mineral Industries of Estonia, Latvia, and Lithuania" (PDF). U.S. Geological Survey Minerals Yearbook. U.S. Geological Survey Mineral Resources Program. בדיקה אחרונה ב-10 באוגוסט 2011. 
  37. ^ Estonian Environment Information Centre (2001). "Pollution load". State of Environment in Estonia on Threshold of XXI Century. UNEP/GRID-Arendal – Central & Eastern Europe, Caucasus, and Central Asia. בדיקה אחרונה ב-10 באוגוסט 2011. 

    Main resource: State of Environment in Estonia on Threshold of XXI Century
  38. ^ "Environment – current issues (section)". Estonia – The World Factbook. University of Missouri–St. Louis. 17 במאי 2005. בדיקה אחרונה ב-10 באוגוסט 2011. 
  39. ^ Estonian Institute of Economic Research (נובמבר 2006). "Top Estonian Enterprises 2006" (PDF). Enterprise Estonia. אורכב מ-המקור ב-9 June 2007. 
  40. ^ Purju, Alari (29 בפברואר 2008). "Transit trade through Estonia: problems and developments" (PDF). Finland: University of Turku, Pan-European Institute. אורכב מ-המקור ב-11 February 2012. בדיקה אחרונה ב-21 באוגוסט 2012. 
  41. ^ Tubalkain-Trell, Marge (19 ביוני 2008). "Estonian businessman: Estonian transit will struggle another 10 years". Baltic Business News. בדיקה אחרונה ב-21 באוגוסט 2012. 
  42. ^ "Countries: Estonia". Wind energy in the Baltic Sea Region. Baltic Wind Energy Association. 2004. אורכב מ-המקור ב-21 November 2008. 
  43. ^ Kasekamp, Andres; Mäe, Andres; Soosaar, Sulev; Uustalu, Jaan; Vares, Villu; Wegmarshaus, Gert-Rüdiger (ספטמבר 2006). "Energy Security of Estonia in the Context of the Energy Policy of the European Union" (PDF). Estonian Foreign Policy Institute. אורכב מ-המקור ב-8 January 2012. בדיקה אחרונה ב-10 באוגוסט 2011. 
  44. ^ "Latvia, Estonia push for Baltic nuclear plant". Spacedaily.com. Agence France-Presse. 18 בפברואר 2009. בדיקה אחרונה ב-10 באוגוסט 2011. 
  45. ^ "Estonia". World Factbook. International Monetary Fund. בדיקה אחרונה ב-21 באוגוסט 2012. 
  46. ^ "Maavarad" [Minerals] (באסטונית). University of Tartu. בדיקה אחרונה ב-3 במרץ 2015.