כלכלת פינלנד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כלכלת פינלנד
דירוג עולמי תמ"ג: 61; תמ"ג לנפש: 23
מטבע אירו
ענפי תעשייה עיקריים ייעור, מידע וטלקומוניקציה, אנרגיה, מוצרי אלקטרוניקה, שירותים עסקיים, בריאות, הנדסת מכונות, תעשיית מזון, בנייה
סטטיסטיקה
תמ"ג 267.3 מיליון דולר
תמ"ג לנפש 45,927 דולר
צמיחה כלכלית 1.5% (דירוג: 190; הערכה לשנת 2015)
אינפלציה (מה"ל) 1.2%
אוכלוסייה מתחת לקו העוני 15.6%
מדד ג'יני 26.2 (דירוג: 135; 2008)
כוח עבודה 2,673,000 (הערכה לשנת 2015)
אבטלה 8.1% (2020)
קשרי מסחר
יצוא 69.4 מיליארד דולר
מדינות עיקריות

גרמניה 14.2% שוודיה 10.3% הולנד 6.9% ארצות הברית 6.8% רוסיה 5.7% סין 5.7%

בריטניה 4.5%
יבוא 37.5 מיליארד דולר
מדינות עיקריות

גרמניה 15.5% רוסיה 13.2% שוודיה 11% סין 7.3% הולנד 5.6%

צרפת 3.8%
השקעות חוץ ישירות 135.2 מיליארד שקל
חוב חיצוני 518 מיליארד דולר
מדד קלות עשיית העסקים קל מאוד (דירוג 20; 2020)
מימון ציבורי
הכנסות 152.2 מיליארד דולר
הוצאות 131.9 מיליארד דולר
הנתונים מבוססים בעיקר על: ספר העובדות העולמי של ה-CIA
הסכומים הנקובים בדולרים בערך זה, הכוונה לדולר ארצות הברית, אלא אם כן צוין אחרת
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

כלכלת פינלנד היא כלכלת שוק מפותחת.

כמו שכנותיה הסקדינביות גם פינלנד היא מדינה עשירה ומשגשגת. לפינלנד מערכת רווחה מפותחת ומתפקדת כיאות למדינת רווחה סוציאל-דמוקרטית. פינלנד מאופיינת באיגודים מקצועיים המקיפים 80% מכוח העבודה. אי השוויון בפינלנד הוא אחד מהנמוכים בעולם ועומד על 0.21 על פי מדד ג'יני.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד למאה ה-20 הייתה פינלנד אחת המדינות העניות והנחשלות באירופה, למרות שקמה תעשייה במחצית המאה ה-19, רוב תושבי פינלנד התקיימו בעיקר מחקלאות, מצב שנמשך עד מלחמת העולם השנייה. לאחר המלחמה התעשייה בפינלנד הואצה, תוך 20 שנה התפתחה במדינה תעשיית חשמל, פטרוכימיה, בניית מכונות וספינות.

הצמיחה המהירה של כלכלת פינלנד שקשורה גם לסחר עם הגוש המזרחי נקטעה עם התפרקותה של ברית המועצות ב-1991. בשנות המשבר הכלכלי התוצר הלאומי גולמי נפל ב-13% ושיעור האבטלה בה עלה מ-3.4% ב-1990 ל-18.4% ב-1994. המשבר הביא לשינויים קיצוניים בכלכלה הפינית, חברות רבות הופרטו לייצוב התקציב הלאומי. במקביל החלה הממשלה להשקיע רבות בהשכלה הגבוהה בתחום הטכנולוגיה, כך גם תעשיית האלקטרוניקה כשבראשה חברת נוקיה.

פינלנד הצטרפה לאיחוד האירופי בשנת 1995 מה שהוסיף ליציבות הכלכלית. השינויים בכלכלת המדינה הביאו לירידה משמעותית באחוז המובטלים שהגיע לשפל של 6.4% בשנת 2008. נכון ל-2018 עומד שיעור האבטלה על 8% - מעט מעל ממוצע האיחוד האירופי. בהמשך שנות ה-90 חלה צמיחה כלכלית מהירה. עד שנת 2000 הגידול השנתי בתוצר עמד בממוצע על כ-5%.

בשנת 2012 נכנסה פינלנד למיתון שנמשך עד לחודש יוני 2014, לאחר קריסת המפעל הלאומי נוקיה שתרם כ־4% מדי שנה לתמ"ג המדינה. לאור התוצאות החלשות, בחודש יוני התפטר ראש הממשלה הקודם, יורקי קאטאינן, ואלכסנדר סטוב החליפו לאחר הצבעה בפרלמנט. סטוב הכריז על מספר רפורמות בהן העלאת גיל הפרישה, העלאת מיסים, פתיחת שערי פינלנד להגירה מוגברת, וקיצוץ מזערי ביותר של מערכת הרווחה.

ב־2014 ירד דירוג האשראי של פינלנד ממושלם (AAA) לרמת "כמעט מושלם" (AA+) בעיקר עקב החוב הציבורי הגדול. עם זאת, האופק הכלכלי של המדינה הועלה מ"שלילי" ל־"יציב".

כיום פינלנד היא אחת המדינות העשירות והמתקדמות ביותר בעולם. רמת החיים בה גבוהה במיוחד ובירתה הלסינקי מדורגת שנים כאחת מהערים הטובות ביותר למחיה. מדד הפיתוח האנושי במדינה עומד על 0.926, המקום ה-12 בעולם.

מגזרים במשק[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא כלכלת פינלנד בוויקישיתוף