כלכלת ארצות הברית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
כלכלת ארצות הברית
דירוג עולמי תמ"ג: 2; תמ"ג לנפש: 20
מטבע דולר אמריקני
סטטיסטיקה
תמ"ג 18.56 טריליון דולר אמריקני (2016)
תמ"ג לנפש 57,300$
צמיחה כלכלית 1.9% (2016) (דירוג: 127; הערכה לשנת 2015)
תמ"ג לפי מגזר

חקלאות: 1.1 תעשייה: 19.4

מגזר שירותים: 79.5
אינפלציה (מה"ל) 1.3% שלילית (ספטמבר 2016)
מדד ג'יני 0.482 (דירוג: 43; 2007)
כוח עבודה 158.6 מיליון (הערכה לשנת 2015)
אבטלה 4.7%
קשרי מסחר
יצוא 1.47 טריליון $
מדינות עיקריות

קנדה: 18.6 מקסיקו: 15.7 סין: 7.7 יפן: 4.2

(2015)
יבוא 2.21 טריליון $
מדינות עיקריות

סין: 21.5 קנדה: 13.2 מקסיקו: 13.2 יפן: 5.9

גרמניה: 5.5
השקעות חוץ ישירות 3.65 טריליון $ (2016)
חוב חיצוני 17.91 טריליון $ (31 בדצמבר 2016)
הנתונים מבוססים בעיקר על: ספר העובדות העולמי של ה-CIA
הסכומים הנקובים בדולרים בערך זה, הכוונה לדולר ארצות הברית, אלא אם כן צוין אחרת

כלכלת ארצות הברית היא הכלכלה השנייה בגודלה בעולם[1].

בשנת 2016 הסתכם התוצר המקומי הגולמי במדינה בכ-18.56 טריליון דולר, כ-57,300 דולר לנפש. ארצות הברית מייצרת ומייצאת מוצרים מסוגים שונים, אך חשיבותה הכלכלית מתבטאת בעיקר בייצוא טכנולוגיה ותרבות. על אף מערכת המס המסועפת והרגולציה בשווקים, ארצות הברית נתפשת בעולם כסמל הקפיטליזם.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התקופה הקדם קולוניאלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

על אף שהתקיים סחר בין השבטים האינדיאנים השונים, לא התקיימו קשרי מסחר בין השבטים האינדיאנים באמריקה למדינות אשר מחוץ לאמריקה לפני שהמתיישבים האירופיים החלו להגיע. המערכות הכלכליות שלהם, כללו שילובים שונים של ציד וליקוט וחקלאות.

בשנת 1492, כריסטופר קולומבוס, יצא למצוא את אסיה ובמקום זאת הגיע אל "העולם החדש". במשך 100 השנים הבאות מגלי הארצות האנגלים, הספרדים, הפורטוגזים, ההולנדים והצרפתים הפליגו מאירופה לעבר העולם החדש, חיפשו אחר זהב, עושר, כבוד ותהילה. כאשר התבהר להם שהשממה הצפון אמריקאית יכולה להציע תהילה מעטה ומעט זהב רובם לא נשארו. האוכלוסייה אשר בסופו של דבר התיישבה בצפון אמריקה הגיעה בתקופה מאוחרת יחסית. בד בד, כלכלות של השבטים האינדיאנים השתנו באופן ניכר עם בואם של האירופיים אשר הביאו עימם מחלות וזרם סחורות אירופי. קשרים עסקיים עם המתיישבים האירופיים כללו סחר פרוות ורכישת נשק. לחימה מול האירופאים גרמה לשבטים האינדיאניים אובדן קרקע ומעבר לשמורות. בשנת 1565 נוסד על ידי הספרדים היישוב סיינט אוגוסטין בפלורידה . בשנת 1607 הקימה קבוצה קטנה של מתיישבים מאנגליה את יישוב הקבע הראשון של אנגליה בג'יימסטאון שבוירג'יניה.

התקופה הקולוניאלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המתיישבים הראשונים הגירו לאמריקה מתוך מגוון של סיבות. הפוריטנים ממסצ'וסטס רצו ליצור דת טהורה יותר בניו אינגלנד. מושבות אחרות, כגון וירג'יניה, הוקמו בעיקר כמיזמים עסקיים. הצלחתה של אנגליה ביישוב האזור אשר יהפוך בבוא היום לארצות הברית נבעה במידה רבה מהשימוש בחברות לקנין קרקעות (charter companies). חברות קנין הקרקעות היו קבוצות של בעלי המניות (בדרך כלל סוחרים ובעלי אדמות אמידים) אשר ביקשו לצבור רווח כלכלי אישי, כאשר חלקם שאפו גם לקדם את היעדים הלאומיים של אנגליה. בעוד שהמגזר הפרטי מימן את החברות, המלך סיפק לכל פרויקט כתב זכויות או שהעניק להם זכויות כלכליות כמו גם סמכות פוליטית ושיפוטית. המושבות בדרך כלל לא צברו רווחים במהירות, עם זאת, המשקיעים האנגלים לעתים רבות העבירו את הזכיונות שלהם למתיישבים עצמם. ההשלכות הפוליטיות לכך, אף על פי שאנגליה לא הבינה זאת עדיין באותה התקופה, היו עצומות. המתיישבים נשארו שם על מנת לבנות חיים משלהם, קהילות משלהם וכלכלה משלהם.

השגשוג הראשוני שהחל במהלך התקופה הקולוניאלית נוצר כתוצאה מהסחר בפרוות. אף על פי כן, בכל המושבות המתיישבים חיו בעיקר במשקים קטנים אשר היו עצמאיים. בערים קטנות ובחלק מהחוות הגדולות יותר באזור דרום קרוליינה ווירג'יניה יובאו חלק מהמצרכים הבסיסיים ולמעשה כל המותרות בתמורה לטבק, אורז ויצוא של אינדיגו.

תעשיות חדשות התפתחו במקביל להתפתחות המושבות. מגוון של מנסרות וטחנות קמח הוקמו באותה העת. המתיישבים הקימו גם מספנות לצורך דיג, אשר שימשו בהמשך את ספינות הסחר. עד המאה ה-18 הדפוסים באזורי הפיתוח הפכו ברורים: המושבות בניו אינגלנד הסתמכו על בניית ספינות מפרש כדי ליצור הון; החוות (אשר רבים מתוכן הסתמכו על שימוש בעבדים) במרילנד, בוירג'יניה, ובקרוליינה גידלו טבק, אורז ואינדיגו; ומהמושבות בניו יורק, בפנסילבניה, בניו ג'רזי, ובדלאוור יצאו משלוחי יבולים ופרוות. מלבד העבדים, רמת החיים של המתיישבים הייתה בדרך כלל גבוה למדי - ולמעשה גבוה יותר מאשר באנגליה. משום שהמשקיעים האנגלים נסוגו, הקרקעות היו זמינות כעת בפני יזמים בקרב אוכלוסיית המתיישבים.

באמצע המאה השמונה עשרה החלה תסיסה בקרב אוכלוסיית המושבות על רקע הטלת מסים על ידי השלטון הבריטי מבלי לתת ייצוג פוליטי נאות לאנשי המושבות. המחלוקת הובילה למהפכה האמריקנית שהביאה למלחמת חורמה נגד השלטון הבריטי ובסופו של דבר הובילה לעצמאותה ולריבונותה של ארצות הברית.

קום המדינה ותקופה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי הכרזת העצמאות בשנת 1776 חוקת ארצות הברית (שנכנסה לתוקף ב-13 בספטמבר 1788) קבעה, בתפקיד האמנה הכלכלית, שכל שטח ארצות הברית הוא מרחב שיווק יחיד ומשותף ושעל מסחר בין מדינות ארצות הברית להיות נטול כל מכס. החוקה הקנתה לקונגרס מספר סמכויות וביניהן:

  • סמכות להטיל ולגבות מסים, לשלם חובות ולדאוג לביטחון המשותף ולרווחה המשותפת של ארצות הברית; כל המסים יוטלו בשווה בכל מדינות ארצות הברית;
  • סמכות ללוות כסף על חשבון ארצות הברית;
  • סמכות הסדרת הסחר עם ארצות חוץ, גם בין מדינות האיחוד ועם שבטים אינדיאניים;
  • סמכות לקבוע נוהלי נטורליזציה אחידים וחוקים אחידים לפשיטת רגל בכל רחבי ארצות הברית;
  • סמכות לטבוע מטבעות ולהסדיר את ערכם, ולקבוע תקנים של מידות ומשקלות;
  • סמכות לקבוע עונשים על זיוף כספים;
  • סמכות להקים סניפי דואר ודרכים למען הדואר;

אחד מהאבות המייסדים של מדינת ארצות הברית ושר האוצר הראשון שלה אלכסנדר המילטון הגה תוכנית הטלת מכסים פרוטקציאוניסטיים שסיפקה אמצעים לתשלום החובות הפנימיים והחיצוניים וגם מיסד את ה"בנק מרכזי הראשון".

קריקטורה משנת 1788 בה אמריקה (המיוצגת על ידי גבר עם כובע נוצות) מנסרת קרניים של פרה (ייצוג של הפסקת המסחר עם בריטניה) בעוד שגבר אנגלי במצוקה צופה במעצמות האירופיות האחרות מחזיקות בקערות וממתינות לאסוף חלב.

התרחבות וצמיחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלחמת האזרחים ותקופת הרקונסטרוקציה (שנות ה-60 של המאה ה-19)[עריכת קוד מקור | עריכה]

העידן המוזהב (1865 - 1900)[עריכת קוד מקור | עריכה]

העידן הפרוגרסיבי (1890 - 1920)[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנות העשרים הסוערות (1920 - 1929)[עריכת קוד מקור | עריכה]

השפל הגדול (1929 - 1941)[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – השפל הגדול בארצות הברית, הרקע לשפל הגדול
התקהלות בוול סטריט אחרי ההתרסקות ב-1929
רקע

השפל הכלכלי הגדול נחשב למשבר הכלכלי החמור ביותר בתולדות ארצות הברית. התקופה המהווה הקדמה ורקע לשפל הגדול היא פרק הזמן שלאחר מלחמת העולם הראשונה, השפל בעקבותיה, והפעולות שנקטו הממשל האמריקני ובנק הרזרבות הפדרלי במהלך השנים 1921-1929. בתקופה שלפני המשבר הייתה גאות אינפלציונית בארצות הברית עם הלוואות גדולות והולכות של הבנקים ללא ביטחונות מתאימים. הצמיחה שהתבססה על הגדלת אשראי אינפלציונית הגיעה לקיצה בסוף שנת 1928, כשנה לפני פרוץ המשבר באופן רשמי, והשפל הכלכלי החל, באופן לא מוכרז, כבר ביולי 1929.

ראשיתו של המשבר ב-24 באוקטובר 1929, ב"יום חמישי השחור" בבורסה של ניו יורק, כאשר כמעט 13 מיליון מניות נמכרו. יום אחרי כן עלה המדד מעט, אך כעבור כמה ימים, ב-29 באוקטובר, התרחש "יום שלישי השחור", עם מכירות שיא של למעלה מ-16 מיליון מניות וצניחה של כארבעים נקודות במדד המניות התעשייתיות (ה"דאו ג'ונס") של ה"Wall Street Journal". ב-13 בנובמבר ירד המדד לשיא שלילי של 224 נקודות, כמחצית גובהו חודשיים לפני כן.

תקופת הובר

הרברט הובר נשיא ארצות הברית דאז, השיג את הסכמת כמה מן התעשיינים המובילים במדינה למניעת הורדה בשכר או פיטורין, והוא החל מזרים כספים לשוק, והוסיף עבודות ציבוריות בהיקף רחב. הובר פעל גם לארגון קרטלים בתחום החקלאות, וכן העניק הלוואות בהיקף עצום לחקלאים. התפתחויות שליליות בעולם ובארצות הברית ב-1931 הובילו את הובר לגיבוש תוכנית כלכלית משלו. התוכנית, שהביאה להעלאת המיסוי בשיעור כפול משיעורו לפני תחילת השפל, לא צלחה, והציבור איבד את אמונו בבנקים, כמות הכסף שבמחזור הוכפלה ביחס לשיעורה לפני השפל, הבנקים — אחרי 5,096 התמוטטויות של בנקים — איבדו את האמון גם בציבור הלווים וגם בחוסנם הם, והקטינו את כמות ההלוואות. גם מסע ציבורי של הובר נגד מגמות אלו לא עזר הרבה, והתופעה נמשכה ואף החריפה ככל שקרבה כהונתו לסיומה. בין בחירתו של רוזוולט לנשיאות לבין כניסתו לתפקיד, במרץ 1933, המצב הידרדר משפל לצניחה חופשית, כשאלפי בנקים מתמוטטים במהלך חודש פברואר. כשעזב הובר את הבית הלבן, הייתה ארצות הברית נתונה בעומקו של השפל הקשה בתולדותיה. התוצר הלאומי הגולמי צנח בכמעט מחצית, האבטלה ניצבה על 25 אחוז, וההשקעות בבניין עסקים חדשים התכווצו בכמעט 85 אחוז.

ההתמודדות עם המשבר – ניו דיל
סיום המשבר ומורשתו

בעת מלחמת העולם השנייה (1941 - 1945)[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופת השגשוג שלאחר המלחמה (1945 - 1973)[עריכת קוד מקור | עריכה]

תלאות האינפלציה (שנות ה-70 של המאה ה-20)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרת הפיקוח הממשלתי וכלכלת רייגן (1974 - 1992)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכלכלה החדשה (1990 עד 2007)[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שנות התשעים, החוב הלאומי האמריקאי גדל ב-75%, התוצר המקומי הגולמי עלה ב-69% והבורסה כפי שהיא נמדדה על ידי מדד S&P 500 גדלה פי שלושה.

בין השנים 1994 עד 2000 התפוקה הראלית גדלה, האינפלציה הייתה ניתנת לניהול והאבטלה ירדה מתחת ל-5% - השינויים הללו הובילו לבסוף להתמוטטות שוק המניות הגואה. תקופה זו אופיינה בהיווסדותן של חברות מבוססות-אינטרנט רבות ובהנפקות של חברות היי-טק וחברות דוט-קום רבות בבורסה לניירות ערך במהלך המחצית השנייה של שנות התשעים. שילוב של צמיחה מהירה של מחירי המניות, ספקולציות של יחידים לגבי ערכן של המניות, וזמינותם הגדולה של כספי השקעות מקרנות הון סיכון רבות יצרו סביבה שבה רבים מהעסקים הללו דחו מודלים עסקיים רגילים והתמקדו בנתח השוק במקום ברווח של החברות. התפוצצות בועת הדוט-קום ציינה תחילתו של מיתון אשר הוביל לעלייה משמעותית בכמות האבטלה ובכמות העסקים שפשטו את הרגל.

המשבר הכלכלי המתמשך[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – משבר הסאבפריים
שיעורי האבטלה בארצות הברית ב-2009.[2]
  ≤4.5%
  ≤5.5%
  ≤6.5%
  ≤7.5%
  ≤8.5%
  ≤9.5%
  ≤10.5%
  ≤11.5%
  >11.5%

בשנת 2007 כבר החלו ניצני המשבר הכלכלי הנוכחי שנמצא בעיצומו בארצות הברית ומכונה משבר הסאב-פריים. המשבר קרה כתוצאה ממשכנתאות ענק שהבנקים בארצות הברית נתנו בלי כל בדיקת יכולת פירעון של הלווים. הביטחונות היחידים היו הנכסים שמחיריהן עלו בקצב מסחרר. המשכנתאות הסתכמו לעתים ב-15% יותר משווי הנכס עליו ניתנו בגלל המחשבה שהמחיר ממילא יעלה. החלומות לא התגשמו וכשהמחירים התחילו ליפול לאחר שהגיעו לשיאים בלתי הגיוניים, הלווים הפסיקו לפרוע והבנקים נותרו עם נכסים שלא כיסו יותר מ-60-70 אחוז משווים. באפקט דומינו מחירי הנכסים ירדו לשפל חסר תקדים בגלל היווצרות היצע מוגבר והפילו איתם בנקים ענקיים בארצות הברית ובעולם.

הבנקים למשכנתאות, כדי לגייס כספים למתן ללווים, הנפיקו אגרות חוב. את איגרות החוב קנו בין השאר גופי השקעה כגון קופות פנסיה, חברות ביטוח, בתי השקעות ובנקים שהיה להם כסף וחיפשו להשקיע אותו. אותם גופים קיבלו את הריבית על אגרות החוב בעקיפין מהלווים.

כאשר מחירי הנכסים התחילו לרדת, התחילו חברות ההשקעה להבין שהכספים לא יוחזרו אליהם היות שמחירי הנכסים כבר לא "מכסים" את גובה ההלוואות. גופים אלה התחילו בביצוע מחיקות של סכומים בתיקי ההשקעות שלהם, מחיקות שהביאו להצגת הפסדים בדוחות רווח והפסד שלהם. גם בנקים ישראלים ובראשם בנק הפועלים ביצעו מחיקות גדולות בתיק ההשקעות שלהם וגם הם הציגו כתוצאה מכך הפסדים.

מכאן נוצר אפקט דומינו אשר הכניס למשבר חברות הנדל"ן, ענקית המשכנתאות AIG, בתי השקעות, בתי עסק גדולים כקטנים כשנוצר בד בבד מחנק אשראי. התוצאה בבורסות העולם לא איחרה לבוא והמניות נפלו בעשרות אחוזים כל שבוע.

היות שחברות בכל העולם השקיעו באתן איגרות חוב שהבנקים למשכנתאות הנפיקו, גרר משבר הסאבפריים את הגופים הפיננסים בכל העולם למשבר. עקב כך נוצר מחנק אשראי שהביא וממשיך להביא משבר ראלי לעולם כולו. כיום רוב מדינות העולם נמצאות בהאטה של הצמיחה וחלקן אף נמצאות במיתון עמוק שסופו עדיין בלתי נראה.

בפברואר 2009 חתם הנשיא ברק אובמה על חבילת תמריצים בהיקף 787 מיליארד לאחר שזו אושרה בבתי המחוקקים.

בסוף שנת 2012 צפוי היה לפוג תוקפו של חוק הבקרה התקציבית משנת 2011, ולהוביל לצוק פיסקלי שיגרום מיתון חד בשנת 2013.

דו"ח שפרסמה קבוצת החדשנות הכלכלית (Economic Innovation Group), ארגון המנטר את ההידרדרות בחיוניות הכלכלית של ארצות הברית, מראה כי בשנים 1992-2014 נרשמה מגמה של ירידה בדינמיות הכלכלית בכל אחת מחמישים המדינות בארצות הברית, וזאת על רקע צניחה במס' החברות שהוקמו וירידה בתכיפות בה עובדים מחליפים מקומות עבודה.

עוצמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכלכלה האמריקאית היא העצמתית והשנייה בגודלה בעולם. רבים ניבאו באמצע שנות ה-90 של המאה העשרים שכלכלת יפן או כלכלת האיחוד האירופאי עתידות לעלות על זו של ארצות הברית אבל נבואות אלה התבדו. הכלכלה האמריקאית היא עדיין גדולה בהרבה מזו היפנית אם כי נעקפה על ידי הכלכלה הסינית. הדולר האמריקאי היה ונשאר המטבע האוניברסלי. עוד בסוף המאה ה-19 הייתה ארצות הברית המדינה העשירה בעולם, ומאז ועד היום היא מייצרת כחמישית מהתפוקה העולמית. ארצות הברית היא היצרנית המובילה בעולם של מזון ותעשייה, ומרכז ההון והשירותים הפיננסיים בתבל. בנוסף, פיתוח התשתיות, רמת המיסוי הנמוכה והכלכלה חופשית הופכים את כלכלת ארצות הברית לאחת מהכלכלות התחרותיות ביותר בעולם.

מקור השגשוג[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור העצמה הכלכלית של ארצות הברית הוא שילוב של מערכת פוליטית יציבה; כוח אדם מיומן; כמות עצומה של משאבים; שיעור תעסוקה גבוה; שעות עבודה רבות ואוניברסיטאות המושכות אליהן את מיטב הסטודנטים בעולם. כל אלה מפיקים תפוקה גבוהה ביותר ומציבים את המדינה בחזית הקידמה הטכנולוגית, במיוחד בטכנולוגיות מתקדמות כגון ענף הביוטכנולוגיה וטכנולוגיית מידע ותקשורת. עד היום ארצות הברית היא המובילה בתחומי החדשנות המחקר והפיתוח. רוב חתני פרס נובל לפיזיקה, לכימיה ולרפואה בשנים האחרונות היו אמריקאים או חוקרים שעבדו בארצות הברית.

אוצרות הטבע התעשייה והחקלאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכרה זהב בקליפורניה

התעשייה היא מגוונת כיאות למדינה עם התעשייה הגדולה בעולם וענפיה המרכזיים הם: רכב, תעופה, חלל, בידור, תיירות (ארצות הברית היא היעד השלישי המועדף בעולם על תיירים. כ-45 מיליון תיירים מגיעים מדי שנה), היי-טק (בארצות הברית מצויים יותר ממחצית מהמחשבים האישיים ושרתי האינטרנט בעולם), נפט (לארצות הברית עתודות של עוד כ-25 מיליארדי חביות נפט), פלדה, טלקומוניקציה, כימיקלים, אלקטרוניקה, מזון, מיכרות ומוצרי צריכה.

החקלאות בארצות הברית גם היא מגוונת והגידולים העיקריים הם: דגנים, תירס, פירות, כותנה, טבק, בשר, חלב, עץ ודגה.

לארצות הברית אוצרות טבע רבים ובטריטוריה הענקית של המדינה אפשר למצוא כמעט את כל אוצרות הטבע הקיימים החל מזהב ועד לאורניום. העיקריים בהם הם: פחם, נחושת, עופרת, מוליבדן, פוספטים, אורניום, בוקסיט, זהב, ברזל, כספית, ניקל, כסף, טונגסטן, אבץ, אשלג, נפט, גז טבעי ועץ.

חולשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החולשות היחידות של כלכלת ארצות הברית הן הצריכה הגבוהה והתלות בייבוא (בעיקר נפט) וארצות הברית היא אכן הלווה והיבואנית הגדולה ביותר בעולם של סחורות ושירותים.

צמיחה איטית ובעיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים האחרונות הכלכלה האמריקנית מראה סימנים של צמיחה איטית. כיום כלכלת ארצות הברית עומדת בפני בעיות ארוכות טווח הכוללות: גרעון סחר ענק, גרעון ענק בחשבונות העובר ושב, שיעורי החיסכון הנמוכים ביותר משנות ה-30 של המאה ה-20, סך איגרות החוב של משרד האוצר האמריקני עומד כיום על 9 טריליון דולרים אמריקנים, סך החוב של התאגידים האמריקנים עומד כיום על סך 9 טריליון דולרים אמריקנים, צבירת חובות המשכנתה עומדים כיום על סך 11 טריליון דולרים אמריקנים, החובות הרפואיים האפשריים עומדים כיום על סך 30 טריליון דולרים אמריקנים, קיים כיום פער של 12 טריליון דולרים אמריקנים בביטוח הלאומי האמריקני (בעיקר בשל הדור המזדקן הגדול ביותר בארצות הברית, דור הבייבי בומרס, אשר החל כבר לצאת לפנסיה ולמשוך את כספי הביטוח הלאומי שלהם), וכדומה.

ייבוא וייצוא[עריכת קוד מקור | עריכה]

הייבוא בארצות הברית עומד על כ-1.22 טריליון דולר. מה שהופך את ארצות הברית ליבואנית הגדולה בעולם. הייצוא עומד על כ-780 מיליארד דולר וארצות הברית היא היצואנית השנייה בגודלה בעולם (אחרי סין). השותפים העיקריים שלה במסחר הם: קנדה, סין, מקסיקו, יפן והאיחוד האירופי. המטבע האמריקני הוא הדולר האמריקני.

הכנסה בארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטבע של חצי דולר אמריקני

על פי הלמ"ס האמריקאי, ההכנסה החציונית ברוטו למשק בית (לשנה) ב-2005 הייתה 46,326 דולר, כאשר ההבדלים בין המדינות השונות בארצות הברית הם מהותיים, למשל, בעוד ההכנסה לשנה בניו ג'רזי הייתה 60,246 דולרים, במיסיסיפי גובהה 34,396 דולרים. ההכנסה החציונית לשכיר הייתה 25,036 דולרים בשנה, ההכנסה החציונית למשק בית הייתה כ-40 אלף דולרים.

פער כלכלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

פערי ההכנסות מבחינת מוצא אתני מראים על הבדלי שכר משמעותיים בין השכירים ממוצא אפרו-אמריקאי והיספאני (לרוב מקסיקנים) על פני עמיתיהם ממוצא לבן (אירופאי) ואסייתי (לרוב מהמזרח הרחוק). מבחינת ההכנסה החציונית למשק בית האוכלוסייה האסייתית מובילה עם 57,518 דולרים, לאחר מכן האוכלוסייה הלבנה עם 48,977 דולרים ולאחר מכן האוכלוסייה האפרו-אמריקאית עם 30,134 דולרים.

פערי ההכנסות בארצות הברית הם מהגבוהים בעולם, בשנת 2006 העשירון העליון הרוויח פי 16 יותר מהעשירון התחתון. בעוד שהחמישון התחתון הרוויח עד 18,500 דולר לשנה, החמישון העליון הרוויח יותר מ-92,000 דולר לשנה למשק בית.

השווי הכולל החציוני (Median net wealth) בשנת 2004 היה 93,100 דולרים למשק בית. הרבעון העליון היה בעל נכסים בשווי של 422,400 דולרים למשק בית (לא כולל שווי בית המגורים העיקרי).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא כלכלת ארצות הברית בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]