כתובות פיניקיות-יווניות אתונאיות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מצבת שם־אנטיפטרוס האשקלוני, ועליה אפיטף, תבליט ואפיגרמה

הכתובות הפיניקיות־יווניות האתונאיות הן 18 כתובות עתיקות שנמצאו באזור אתונה (ארץ אטיקה). הן הקבוצה השנייה בגודלה של כתובות זרות באזור אחרי 25 הכתובות התראקיות. 9 מהמצבות נושאות כתובת פיניקית־יוונית דו־לשונית. כמעט כולן נושאות את ציון עיר מוצאו של הנפטר, ולא רק את המוצא הכללי, כמו רוב הכתובות הלא יווניות האחרות באזור.[1] רובן עשויות משיש פנטלי (גר') או הימטי (אנ').[2]

מהכתובות עולה כי הפיניקים ביוון לא התייוונו לחלוטין, ושמרו על מורשתם הילידית, כפי שגם עולה מהכתובות הפיניקיות־יווניות מרודוס.[3]

רשימת הכתובות ופרסומיהן[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקום הגילוי, התארוך והמיקום המוזיאוני לפי בלבינה בבלר.[2]

כתובות דו־לשוניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוקדש ל... גילוי תארוך (לפנה"ס) מיקום נוכחי ומספר מוזיאוני קונקורדנציה
KAI CIS / RÉS NE KI NSI TSSI IG
שם אתונה סוף המאה ה־4 המוזיאון הארכאולוגי הלאומי באתונה:

NM 1488

54 CIS I 115 424,1 46 32 II2 8388

(II 2836)

עבדתנת אתונה 340–317 המוזיאון הבריטי 53 CIS I 116 424,2 45 III 40 10270
מחדש פיראוס עד אמצע המאה ה־4 המוזיאון הארכאולוגי הלאומי באתונה:

EM 9261

57 RÉS 388 425,2 49 9035
בנחדש אתונה עד אמצע המאה ה־4 הלובר:

AO 4834

55 CIS I 117 424,3 47 34 II2 9034
אספת צפון פיראוס השליש האחרון

של המאה ה־4

לא ידוע 59 CIS I 119 425,3 51 35 10271
בנחדש
פיניקית בלבד 		פיראוס 100 המוזיאון הארכאולוגי של פיראוס (אנ') 58 CIS I 118 425,5 50
הרנא פיראוס המאה ה־4 המוזיאון הארכאולוגי של פיראוס (אנ'):

3582

56 CIS I 120 425,1 48 II2 8440
עבד[...] הכתי לא ידוע המאה ה־5–4 המוזיאון הארכאולוגי הלאומי באתונה:

EM 9260

II2 9031
עבדאשמן פיראוס המחצית הראשונה

של המאה ה־4

המוזיאון הארכאולוגי של פיראוס (אנ'):

3850

CIS I 121
הרקליידס לא ידוע המאה ה־4 המוזיאון הארכאולוגי הלאומי באתונה:

EM 8843

9033
כתובת המרזח פיראוס 96 הלובר:

AO 4827

60 RÉS 1215 425,4 52 33 III 41

כתובות ביוונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוקדש ל... גילוי תארוך (לפנה"ס) מיקום נוכחי ומספר מוזיאוני קונקורדנציה
הרקליידס פיראוס עד אמצע המאה ה־4 המוזיאון הארכאולוגי של פיראוס (אנ'):

1402

9032
סוטרידס פיראוס 340–317 המוזיאון הארכאולוגי של פיראוס (אנ'):

1261

9036
אפולודורוס שער דיפילון (אנ') המאה ה־4 לא ידוע 10265a
גרוש לא ידוע המאה ה־4 המוזיאון הארכאולוגי הלאומי באתונה:

EM 9341

10995
מליכה לא ידוע המאה ה־4 לא ידוע

(בעבר בבית הספר הציבורי בקורופי (אנ'))

12027
מליכה וקלימכה ליד הפריטנאיון (אנ') אמצע המאה ה־4 אבד 12028
בן אנטיפטרוס בשימוש משני ליד האגורה עד אמצע המאה ה־4 מוזיאון האגורה

מספר סידורי 4122

פויניקס ממערב לסטואת אטלוס המאה ה־4 מוזיאון האגורה

מספר סידורי I 4178

טיטתה וסימכוס בין פיראוס לפלרון (אנ') המאה ה־3 המוזיאון הארכאולוגי הלאומי באתונה:

NM 3671

10472

כתובות דו־לשוניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתובת שם[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקריב הכתובות והתבליט על מצבת שם בן עבדעשתרת

מצבת שיש פנטלי עם גמלון, בראשה כתובת אפיטף, מתחתיה תבליט, ומתחתיו כתובת אפיגרמה ארוכה יותר. האפיטף והאפיגרמה נחקקו, כנראה, על־ידי שני בעלי מלאכה שונים.[4]

האפיטף[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקריב הגמלון והאפיטף

האפיטף בראש המצבה הוא:

ΑΝΤΙΠΑΤΡΟΣ ΑΦΡΟΔΙΣΙΟΥ ΑΣΚΑ[ΛΩΝΙΤΗΣ]
ΔΟΜΣΑΛΩΣ ΔΟΜΑΝΩ ΣΙΔΩΝΙΟΣ ΑΝΕΘΗΚΕ
אנכ שם בן עבדעשתרת אשקלני
אש יטנאת אנכ דעמצלח בן דעמחנא צדני

זמנה המשוער של הכתובת הוא המאה ה־2 לפנה"ס.[5] הכתובות הפיניקית דומה בסגנונה לכתובות אש נדר, אף שלא מדובר בכתובת דתית. הכתובות הפיניקית משתמשת בגוף ראשון בעוד היוונית משתמשת בגוף שלישי.[6] הקבלה בין השמות מעלה שהשם "שם" משמעו "מזכיר או מנציח את שם אבותיו", שכן השם היווני המקביל הוא אנטיפטרוס; שמו מקביל לשמו של שם בן נח, ואולי זהו שמו השמי של אנטיפטרוס האדומי.[5] הקבלה נוספת היא בין אפרודיטה לעשתרת (שמה של אפרודיטה הוא שיבוש קדום לשמה של עשתרת).[5] השמות דעמצלח ודעמחנא רומזים על אלוהות לא מוכרת בשם "דעם", והם לא תורגמו ליוונית, אלא הועתקו אליה בצורות Δομσάλως[א] ו־Δομανῶ[ב], כאשר האות ח' מושמטת.[5]

התבליט[עריכת קוד מקור | עריכה]

התבליט מתאר גופה, לפי האפיגרמה גופת שם־אנטיפטרוס, שוכבת על שולחן מתים (אנ'); משמאל גוהרת מעליה חיית טרף, אריה לפי האפיגרמה, כאשר ראש הגופה נמצא בפיה.[6] הגופה מוצגת בצדודית (פרופיל), אך ראש האריה פונה לכיוון המתבונן במצבה.[6] מנגד לאריה, מימין, נראית דמות אנושית שסיתות פניה וידיה נפגם, שלפי האפיגרמה מייצגת את חברי המת, ואולי בפרט את דעמצלח.[6] הדמות ערומה, שרירית, גודלה כמעט כפול מגודל הגופה, והיא הודפת את האריה.[7] מאפייניה קרובים למסורות אמנותיות יווניות.[7] האיש דוחף כה חזק, עד שכף רגלו בולטת ממסגרת התבליט (בפינה הימנית התחתונה).[6] מעל כתף האיש משתרע חרטום אניה; זיהוי החרטום נעשה לפי האפיגרמה, אף שהוא דומה יותר לחלק האחורה באניה (אנ').[7] החרטום מסותת עמוק יותר מהאיש, הגופה והאריה.[7]

האפיגרמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקריב האפיגרמה

האפיגרמה מתחת לתבליט היא:

ΜΗΘΕΙΣ ΑΝΘΡΩΠΩΝ ΘΑΥΜΑΖΕΤΩ ΕΙΚΟΝΑ ΤΗΝΔΕ
ΩΣ ΠΕΡΙ ΜΕΝ ΜΕ ΛΕΩΝ ΠΕΡΙ ΔΕΓ ΠΡΩΙΡ ΙΓΚΤΕΤΑΝΥΣΤΑΙ
ΗΛΘΕ ΓΑΡ ΕΙΧΘΡΟΛΕΩΝ ΤΑΜΑ ΘΕΛΩΝ ΣΠΟΡΑΣΑΙ
ΑΛΛΑ ΦΙΛΟΙ Τ ΗΜΥΝΑΝ ΚΑΙ ΜΟΥ ΚΤΕΡΙΣΑΝ ΤΑΦΟΝ ΟΥΤΗΙ
ΟΥΣ ΕΘΕΛΟΝ ΦΙΛΕΩΝ ΙΕΡΑΣ ΑΠΟ ΝΗΟΣ ΙΟΝΤΕΣ
ΦΟΙΝΙΚΗΝ Δ ΕΛΙΠΟΝ ΤΕΙΔΕ ΧΘΟΝΙ ΣΩΜΑ ΚΕΚΡΥΝΜΑΙ

משמעות האפיגרמה בעברית:

אל תתנו לאיש להתפלא על תמונה זאת – שבצדה האחד מתארת

אריה ובשני מתארת חרטום. כי

בא אריה־שונא, בתקוותו את איבריי לפזר, אך חבריי

הרתיעו האריה וקברוני בקבר זה, הם

אשר אני אוהב ולהם (לישועתם) קיוויתי, בבואם

מהאניה הקדושה. עזבתי את פיניקיה ובזאת האדמה בגופי נקברתי.

דו־לשוניות בכתובות, הנפוצה בכתובות הפיניקים ביוון, לא מעידה בהכרח על דו־לשוניות בחיים, אך במקרה זה, התחכום בתרגום הכתובת ליוונית והאפיגרמה היוונית הארוכה מעידים על מיומנות המאפיינת דו־לשוניות.[6]

כתובת עבדתנת[עריכת קוד מקור | עריכה]

תצלום מצבת עבדתנת, כפי שהופיע ב־CIS

מצבת שיש פנטלי (גר') ועליה כתובת:[8]

ΑΡΤΕΜΙΔΩΡΟΣ
ΗΛΙΩΔΩΡΟΥ
ΣΙΔΩΝΙΟΣ
מצבת סכר בחים לעבדתנת בן
עבדשמש הצדני

זמנה המשוער של הכתובת הוא המאה ה־4 לפנה"ס.[5] המצבה היא מצבת זיכרון שהקים לו האיש בחייו.[5] הקבלה בין השמות היווניים לשמות הפיניקיים מעלה הקבלה בין ארטמיס לתנית ובן הליוס לשמש.[9]

כתובת מחדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

העתק כתובת מחדש

מצבת שיש הימטי עם גמלון,[10] ועליה הכתובת:

אנך מחדש בן פנסמלת אש כתי
ΝΟΥΜΗΝΙΟΣ ΚΙΤΙΕΥΣ

השם "מחדש" תורגם ליוונית כמו השם "בנחדש" מכתובת בנחדש מאתונה ומכתובת מנחם מתמש. משמעות השם "פנסמלת" היא "פני הסמל" – סמל הוא פסל, גם במקרא,[11] ונראה שהפסל היה כה קדוש שהיווה רכיב תיאופורי בשמות.[12]

כתובת בנחדש מאתונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצבת בנחדש

מצבת שיש פנטלי,[13] ועליה כתובת:

לבנחדש בן עבדמלקרת
בן עבדשמש בן תגנץ אש כתי
ΝΟΥΜΗΝΙΟΣ
ΚΙΤΙΕΥ[Σ]

בין הכתובת הפיניקית ליוונית מופיעות שתי רוזטות. בכתובת הזאת מובאת שושלת בעל־הכתובת בפיניקית ומוצאו (כתיון), וביוונית רק שמו הפרטי ומוצאו; תופעת קיצור זאת מאפיינת כתובות קבורה וכתובות נדר שמיות־יווניות.[14] השם "בנחדש" קשור כנראה במולד הירח, ותרגומו ליוונית בכתובת מנחם הדו־לשונית מתמש הוא Νομενίος ‏(no-me-ni-o-ne בכתב קיפרי הברתי (אנ')),[15] ומופיע גם בכתובת נדר מקרבת קונסטנטין.[16] אדם כתי בשם "תגנץ" מופיע גם בכתובת פיניקית־יוונית מרודוס המתוארכת לתחילת המאה ה־2 לפנה"ס: ”ΗΡΑΚΛΕΙΔΕΣ ΚΙΤΙΕΥΣ לעבדמלקרת בן עבדססם בן תגנץ”.[17]

כתובת אספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

תצלום כתובת אספת, כפי שהופיע ב־CIS

כתובת על שיש הימטי:[18]

ΑΣΕΠΤ ΕΣΥΜΣΕΛΗΜΟΥ ΣΙΔΩΝΙΑ
אנכ אספת בת אשמנשלם צדנת אש יטנא לי
יתנבל בן אשמנצלח רב כהנם אלם נרגל

בכתובת הועתקו שמות המקדישה ואביה ליוונית, ולא תורגמו.[6] מציב הכתובת הוא "יתנבל... רב כהנם אלים נרגל". ייתכן ש"יתנבל" הוא שגיאה ואמור להיות "יתנבעל",[19] אך נוכחותו של נרגל הבבלי בכתובת מעלה את הסבירת שיתנבל נקרא על שם בל ולא הבעל. השומרונים הקדומים עבדו את נרגל,[20] וייתכן שיתנבל היה \מהשומרונים בשכם שקראו לעצמם צידונים.[21] "רב כהנם אלם" הוא "רב כהני האל" – ריבוי הכבוד ל"אל" וסיומת מ' לרבים בסמיכות מצויים בכתובות אחרות.[22]

כתובת בנחדש מפיראוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

תצלום מזבח בנחדש, כפי שהופיע ב־CIS

מזבח ז אש ינח בנחדש בן בעליתן השפט. בן עבדאשמן החתם. לאסכן אדר. יברך

הכתובת, בפיניקית בלבד, נחרטה על מזבח אבן, ומתוארכת למאה ה־3 לפנה"ס בקירוב (יש המתארכים למאות ה־2 או ה־1 לפנה"ס).[9] "ינח" הוא "הניח" בצורה הפיניקית לבניין הפעיל.[9] למשמעות השם "בן־חדש" ראו בפירוש לכתובת בנחדש מאתונה לעיל. התואר "החתם" אולי קשור לחתימה בחותם הממשלה, משרה חשובה הנקראת בלטינית sigillarius.[9] האל לו מוקדש המזבח הוא "אסכן אדר", "סכן (עם א' פרוסתטית) האדיר".[23][12][24] הכתובת דומה בסגנונה לכתובות אש נדר.[6]

כתובת הרנא[עריכת קוד מקור | עריכה]

תצלום מצבת הרנא, כפי שהופיע ב־CIS

מצבת שיש פנטלי עם גמלון בראשה כתובת:

הרנא בעלת בזנתי ΕΡΗΝΗ ΒΥΖΑΝΤΙΑ

הרנא (במקור Έἰρήνη, היוטא נשמטה בטעות) הוא שם יווני שפירושו שלום.[22] אותה הרנא מתוארת כ"בעלת בזנתי", המקביל לתיאורי "בעלי ערים" שונים במקרא (בעלי שכם, בעלי יריחו),[25] וכן לתארים דומים מהמושבות הפיניקיות.[26]

כתובת עבד[...] הכתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצבת שיש הימטי, ועליה כתובת:[27]

ΑΒΔ[ΑΙΟΣ]
ΚΙΤΙ[ΕΥΣ]
[עבדי ה]כתי

הכתובת היא, ככל הנראה, הכתובת הפיניקית־יוונית הקדומה ביותר ששרדה; בניגוד לכתובות רבות אחרות, השם הפיניקי לא תורגם ליוונית אלא תועתק בנאמנות למקור הפיניקי. ההשלמה "עבדי"־"Αβδαῖος" איננה וודאית, ייתכן שהשם הפיניקי הועתק כ־"Αβδης", והיו שהציעו להשלים "עבדשמש", כשם סבו של בנחדש הכתי.[28]

כתובת עבדאשמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

שריד מצבת עבדאשמן
תקריב על כתובת עבדאשמן

שבר מצבת שיש פנטלי,[29] ועל גמלונה כתובת:

עבדאשמן בן שלם בן עב[...]
                                   [...]Ξ

הכתובת נמצאה על מצבה או איידיקולה (אנ') שרק חציה הימני שרד.[30] קורפוס הכתובות השמיות משלים את תחילת השם האחרון ששרד כ"עב[דאשמן]".[30]

כתובת הרקליידס הדו־לשונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצבת שיש ועליה כתובת:[13]

ΗΡΑΚΛ[Ε]ΙΔΗΣ ΚΙΤΙΕΥΣ

מתחת לכתובת היוונית ניכרים שרידי אותיות פיניקיות, במקום בו המצבה שבורה.[13]

כתובת המרזח[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתובת המרזח

בים 𐤛𐤖 (4) למרזח בשת 𐤗𐤛𐤖 (14) לעם צדן תם בד צדנם בנאספת לעטר
אית שמעבעל בן מגן אש נשא הגו על בת אלם ועל מבנת חצר בת אלם
עטרת חרץ בדרכנם 𐤘 (20) למחת כ בנ אית חצר בת אלם ופעל אית כל
אש עלתי משרת אית רעת ז לכתב האדמם אש נשאם לנ על בת
אלם עלת מצבת חרץ ויטנאי בערפת בת אלם ען אש לכנת גו
ערב עלת מצבת ז ישאן בכסף אלם בעל צדן דרכמנם 𐤘 (20) למחת
לכן ידע הצדנים כ ידע הגו לשלם חלפת אית אדמם אש פעל
משרת את פנ גו
ΤΟ ΚΟΙΝΟΝ ΤΩΝ ΣΙΔΩΝΙΩΝ
ΔΙΟΠΕΙΘ[Η]Ν ΣΙΔΩΝΙΟΝ

הכתובת כוללת ספרות פיניקיות. משמעות הכתובת לפי נחום סלושץ היא: ”ביום 4 למרזח בשנת 15 לעם צידון: החליטה עדת הצידונים באסיפה לעטר את שמעבעל בן מגן, אשר הוא נשיא הגו[ג] על בית האלים ועל בניית חצר בית האלים, בעטרת חרוץ (שמשקלה) אדרכמנים 20 עובר לסוחר(?). כי בנה את חצר בית האלים ועשה את כל אשר עליה (בהיותו) משרת את רצון זה (של הגו) לכתוב את האנשים ש(היו) נשיאים לנו על בית האלים על מצבת חרוץ ויציבנה בסטיו בית האלים (ל)עיני איש (ואיש); ולהיות הגו ערב על מצבה זאת, וישאו (בהוצאותיה) בכסף האלהים בעל צידון[ד] דרכמנים 20 עובר לסוחר(?). לכן ידעו הצידונים כי ידע הגו לשלם גמול לאנשים אשר פעלו בשרתם את פני הגו.”[31]

כתובות ביוונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתובת הרקליידס היוונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתובת על מצבת שיש פנטלי עם גמלון:[28]

ΗΡΑΚΛΕΙΔΗΣ
ΚΙΤΙΕΥΣ

הכתובת מזוהה, למרות השם היווני, כפיניקית, בעקבות הכתובת הנוספת המוקדשת ל"הקליידס" שהיא פיניקית מובהקת.[28] השם, המוקדש להרקלס, מגלה זיקה למקבילו הפיניקי מלקרת, ומתורגם כנראה משם המוקדש לאל הפיניקי.[13]

כתובת סוטרידס[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצבת שיש פנטלי, ועליה הכתובת:[32]

ΣΩΤΗΡΙΔΗΣ
ΙΕΡΩΝΟΣ
ΚΙΤΙΕΥΣ

כתובת אפולודורוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ΑΠΟΛΛΟΔΩΡΟΣ ΑΓΑΘΟΚΛΕΟΥΣ
ΣΙΔΩΝΙΟΣ

כתובת גרוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתובת על מצבת שיש פנטלי עם גמלון:[18]

ΓΗΡΥΣ ΜΥΛΩΘΡ[ΟΣ]

גרוש תעתק את שמו ליוונית, ולא תרגמוֹ. לא ברור אם גרוש הוא העבד או בעל העבד. ירקן באותו שם מ־403 לפנה"ס מוזכר ב־IG (אנ') II2 2403, ושני סתתים באותו שם נזכרו בכתובות מארכתאון: גרוש עבד פילוקלס (408/409 לפנה"ס) וגרוש עבד פלקרוס (408/407 לפנה"ס).[18]

כתובת מליכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצבת שיש פנטלי, ועליה הכתובת:[18]

ΜΑΛΙΧΑ

מתחת לכתובת שתי רוזטות. השם מבוסס על השורש השמי מ־ל־כ, כפי שניתן לראות גם ב־IG (אנ') II2 1951, 258. זאת המצבה היחידה המוקדשת לזר באזור ספטוס (אנ').[33]

כתובת מליכה וקלימכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצבת שיש פנטלי פגומה ועליה תבליט שתי נשים, ומעל כל אחת מהן מופיע שמה:[33]

ΜΑΛΙΧΑ                        [Κ]ΑΛΛΙΜΑΧ[Η]

כתובת בן אנטיפטרוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצבת שיש הימטי שבורה בשמאלה, ועליה כתובת שרק סופה שרד:[34]

[-------] ΑΝΤΙΠΑΤΡΟΥ ΚΙΤΙΕΥΣ

כתובת פויניקס[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצבת שיש פנטלי עם גמלון ועליה כתובת:[34]

ΦΟΙΝΙΞ

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא כתובות פיניקיות-יווניות אתונאיות בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Bäbler, Balbina (2011). Fleissige Thrakerinnen und wehrhafte Skythen: Nichtgriechen im klassischen Athen und ihre archäologische Hinterlassenschaft. Walter de Gruyter. p. 131. ISBN 978-3-11-093463-2. Es gibt insgesamt achtzehn Grabstelen für Phönizier in Attika (Kat. 51-68), womit diese die zweitgrösste Gruppe nach den Thrakern mit fünfundzwanzig Monumenten bilden. Ihr auffälligstes Merkmal ist die Zweisprachigkeit: Neun Stelen tragen neben der griechischen auch eine phönizische Inschrift. Bemer - kenswert ist ferner, dass vierzehn der erhaltenen Stelen für Männer errichtet wurden und diese fast alle im Namen die Angabe ihrer Herkunftsstadt tragen, nicht die nur die allgemeinere Bezeichnung ihrer Volkszugehörigkeit, wie die meisten anderen Nichtgriechen.
  2. ^ 1 2 Balbina Bäbler, Fleissige Thrakerinnen und wehrhafte Skythen, B. G. Teubner, 2011, עמ' 240–250. (בגרמנית)
  3. ^ P. M. Fraser, Greek-Phoenician Bilingual Inscriptions from Rhodes, The Annual of the British School at Athens 65, 1970, עמ' 35
  4. ^ Jennifer M. S. Stager, "Let No One Wonder at This Image": A Phoenician Funerary Stele in Athens, Hesperia: The Journal of the American School of Classical Studies at Athens 74, 2005, עמ' 428
  5. ^ 1 2 3 4 5 6 נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 119
  6. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 Jennifer M. S. Stager, "Let No One Wonder at This Image": A Phoenician Funerary Stele in Athens, Hesperia: The Journal of the American School of Classical Studies at Athens 74, 2005, עמ' 432
  7. ^ 1 2 3 4 Jennifer M. S. Stager, "Let No One Wonder at This Image": A Phoenician Funerary Stele in Athens, Hesperia: The Journal of the American School of Classical Studies at Athens 74, 2005, עמ' 433
  8. ^ Balbina Bäbler, Fleissige Thrakerinnen und wehrhafte Skythen, B. G. Teubner, 2011, עמ' 246. (בגרמנית)
  9. ^ 1 2 3 4 נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 120
  10. ^ Balbina Bäbler, Fleissige Thrakerinnen und wehrhafte Skythen, B. G. Teubner, 2011, עמ' 244. (בגרמנית)
  11. ^ ספר דברים, פרק ד', פסוק ט"ז; ספר דברי הימים ב', פרק ל"ג, פסוק ז', פסוק ט"ו.
  12. ^ 1 2 נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 121
  13. ^ 1 2 3 4 Balbina Bäbler, Fleissige Thrakerinnen und wehrhafte Skythen, B. G. Teubner, 2011, עמ' 243. (בגרמנית)
  14. ^ P. M. Fraser, Greek-Phoenician Bilingual Inscriptions from Rhodes, The Annual of the British School at Athens 65, 1970, עמ' 32
  15. ^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 113, KAI 41
  16. ^ RÉS 1543, ראו Maria Giulia Amadasi Guzzo, PLURAL FEMININE PERSONAL SUFFIX PRONOUNS IN PHOENICIAN, ארץ-ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה כ"ו, 1999, עמ' 48*–50*
  17. ^ P. M. Fraser, Greek-Phoenician Bilingual Inscriptions from Rhodes, The Annual of the British School at Athens 65, 1970, עמ' 31
  18. ^ 1 2 3 4 Balbina Bäbler, Fleissige Thrakerinnen und wehrhafte Skythen, B. G. Teubner, 2011, עמ' 247. (בגרמנית)
  19. ^ י.ת.נ. הוא השורש הפיניקי המקביל לשורש המקראי נ.ת.נ., ושם "יתנבעל" מקביל לשמות התאופוריים "נתנאל" או "נתניה".
  20. ^ ספר מלכים ב', פרק י"ז, פסוק ל'
  21. ^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 122; לצידונים בשכם מפנה סלושץ ליוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, 12.5.5
  22. ^ 1 2 נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, תש"ב, עמ' 122
  23. ^ Frank L. Benz, Personal Names in the Phoenician and Punic Inscriptions, Gregorian Biblical BookShop, 1972, עמ' 365
  24. ^ George Albert Cook, Text-book of North-Semitic Inscriptions (NSI): Moabite, Hebrew, Phoenician, Aramaic, Nabataean, Palmyrene, Jewish, Clarendon Press, 1903, עמ' 100
  25. ^ Corpus Inscriptionum Semiticarum I 120.
  26. ^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, תש"ב, עמ' 130, 152-153, 228 ועוד.
  27. ^ Balbina Bäbler, Fleissige Thrakerinnen und wehrhafte Skythen, B. G. Teubner, 2011, עמ' 242–242. (בגרמנית)
  28. ^ 1 2 3 Balbina Bäbler, Fleissige Thrakerinnen und wehrhafte Skythen, B. G. Teubner, 2011, עמ' 242. (בגרמנית)
  29. ^ Balbina Bäbler, Fleissige Thrakerinnen und wehrhafte Skythen, B. G. Teubner, 2011, עמ' 250. (בגרמנית)
  30. ^ 1 2 CIS I 121
  31. ^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 116
  32. ^ Balbina Bäbler, Fleissige Thrakerinnen und wehrhafte Skythen, B. G. Teubner, 2011, עמ' 245–246. (בגרמנית)
  33. ^ 1 2 Balbina Bäbler, Fleissige Thrakerinnen und wehrhafte Skythen, B. G. Teubner, 2011, עמ' 248. (בגרמנית)
  34. ^ 1 2 Balbina Bäbler, Fleissige Thrakerinnen und wehrhafte Skythen, B. G. Teubner, 2011, עמ' 249. (בגרמנית)

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Domsalos
  2. ^ Domano
  3. ^ או שנשא אותו הגו. גו הוא חבורה דתית
  4. ^ או האלים בעלי צידון
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=כתובות_פיניקיות-יווניות_אתונאיות&oldid=37874061"