כתיון

כתיון
𐤊𐤕𐤉, Κίτιον
הריסות כתיון בלרנקה המודרנית
הריסות כתיון בלרנקה המודרנית
היסטוריה
תרבויות מיקנים, פיניקים, מצרים העתיקה, הממלכה האחמנית, יוון העתיקה
נבנה המאה ה־13 לפנה"ס
ננטש 342
מאורעות המצור על כתיון
מיקום
מדינה קפריסין עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 34°55′24″N 33°37′50″E / 34.923296°N 33.630545°E / 34.923296; 33.630545
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

כתיוןפיניקית: 𐤊𐤕𐤉[1] (כתי) או 𐤊𐤕[2] (כת), נהגה כִּתִּיָּה[3]; ביוונית: Κίτιον; בלטינית: Citium) הייתה עיר־מדינה לחוף קפריסין הדרומי בשטח לרנקה בימינו.

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קִיטִיון (ביוונית Κίτιον) הוא הצורה היוונית לשם הפיניקי כתי (𐤊𐤕𐤉), שמהופעותיו המוקדמות ביותר היא כנראה התעתיק המצרי העתיק kꜣṯꜣj בכתובת מצרית המתוארכת לתקופת רעמסס השלישי (1198–1116 לפנה"ס) שנמצאה במקדש מדינת האבו בין שמות ערים קפריסאיות אחרות.[4][5] יוסף בן מתתיהו[6] וכן חוקרים מודרניים[7] מזהים את כתיון עם הכתיים מהמקרא וממכתבי ערד.[7]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר הוקמה ככל הנראה בתקופת הברונזה על ידי מיקנים במאה ה־13 לפנה"ס בעקבות ריכוז מחצבי נחושת גבוה באזור. העיר ננטשה לאחר כמאתיים שנה בעקבות קשיים ארגוניים ותהליכים היסטוריים. עדויות ספרותיות מצביעות על נוכחות פיניקית מוקדמת בכתיון בתחילת המאה ה־10 לפנה"ס.[8] סוחרים פיניקים שהגיעו כנראה מצור התיישבו באזור הרחיבו את ההשפעה הפוליטית של כתיון. עקבות התיישבות מהמאה ה־10 לפנה"ס נמצאו לאורך חומות ליד הנמל בבמבולה (Bamboula).[9] באתר נמצאו מקדשים לעשתרת ולמלקרת.[10] לאחר שנת 850 לפנה"ס בערך המקדשים נבנו מחדש והפיניקים עשו בהם שימוש חוזר.[11] כתיון הייתה מושבת הפיניקים הראשית בקפריסין, ובכתובות מלכותיות התואר המלכותי פתח תמיד בשם העיר.[12] על הקשרים עם הכנענים מצביעים גם כלים מיובאים מקפריסין, שנמצאו בין השאר בתל באר שבע.[דרושה הבהרה] עדות נוספת הם מאות צלמיות שנמצאו באזור, להן ארבע רגלי בעל חיים, ככל הנראה סוס, וגוף אנושי.[13]

המספנה הצבאית הפיניקית בכתיון

תחת השלטון האשורי על קפריסין לא נזכרה כתיון בכתובות המלכותיות של מלכי אשור, אך נמצאה בה מצבה של סרגון השני (אנ'), ועליה בין השאר גם תיאור קצר של הכנעת שבעת מלכי ארץ יא שבקפריסין.[14] המצבה כנראה היתה מיועדת להיות מוצבת על הר בשם "בעל־הר" (אולי הר סטברובוני (אנ'), כ־20 ק"מ ממזרח ללרנקה), וייתכן שלא הגיעה ליעדה, או הועברה ממקומה המקורי לכתיון;[15] וייתכן שלא הוצבה במקור כלל בקפריסין אלא בפיניקיה.[16]

שכירי חרב כתיים שרתו, לפי מכתבי ערד, בצבא יאשיהו מלך יהודה.[7] אנשי כתיון מוזכרים במקרא בקינת יחזקאל על צור בשם "כתיים" כסוחרי ים:”אַלּוֹנִים מִבָּשָׁן עָשׂוּ מִשּׁוֹטָיִךְ קַרְשֵׁךְ עָשׂוּ שֵׁן בַּת אֲשֻׁרִים מֵאִיֵּי כִּתִּיִּים.” (יחזקאל, כ"ז, ו'). עיר הממלכה הייתה וסאלית למצרים משנת 570 עד 545 לפנה"ס.[17] פרס שלטה בקפריסין משנת 545 לפנה"ס.[17] מלכי העיר כתבו בפיניקית את שמם בכתובות ועל מטבעות משנת 500 לפנה"ס.[9][18] בעיר התגלה גם נמל צבאי פיניקי מהמאה ה־5 לפנה"ס, שבשלב הסופי הורכב מלפחות שישה גגות רעפים לספינות, ברוחב 6 מטרים ובאורך כ־39 מטרים, שמתחתיהן היו תעלות לעגינת תלת־חתריות.[19][20]

ייתכן שטקסטים וכתובות ספרותיות מצביעים על כך שבתקופה הקלאסית כתיון הייתה אחת המעצמות המקומיות העיקריות, יחד עם שכנתה סלמיס.[9] בשנת 499 לפנה"ס ממלכות קפריסין (כולל כתיון) הצטרפו למרד איוניה נגד פרס.[21] בשנת 333 לפנה"ס נולד בעיר זנון מכתיון, פילוסוף פיניקי־יווני מייסד האסכולה הסטואית.

מטבע של המלך הפיניקי הכתי פמייתן

תלמי הראשון כבש את קפריסין בשנת 312 לפנה"ס. מושבת מסחר של כתיון שהוקמה בפיראוס שגשגה עד כדי כך שבשנת 233 לפנה"ס הם ביקשו וקיבלו אישור לבניית מקדש לעשתרת.[22] בתקופת שלטון בית תלמי נמנו השנים בכתיון על פי מלכות מלכי תלמי.[23]

קפריסין סופחה לרומא בשנת 58 לפנה"ס. רעידות אדמה חזקות פקדו את כתיון בשנת 76 לספירה ובשנה לאחר מכן, אך נראה כי העיר שגשגה בתקופת הרומאים. מנהל כלכלי (curator civitatis) נשלח לכתיון מרומא בתקופת שלטון ספטימיוס סוורוס.[24] רעידות אדמה ב־322 ו־342 לספירה גרמו להרס לא רק של כתיון, וכן של סלמיס ופאפוס.[25]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא כתיון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ KAI 33, 38, 40, 41, 288, 289
  2. ^ KAI 33(?), 37
  3. ^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, תש"ב, עמ' 68-69
  4. ^ Flourentzos, Paulos (1996). A Guide to the Larnaca District Museum. Nicosia: Ministry of Communications and Works - Department of Antiquities. p. 6. ISBN 978-9963-36-425-1. OCLC 489834719.
  5. ^ J. Simons (1937). Handbook for the study of Egyptian topographical lists relating to Western Asia. p. 169.
  6. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 1, פרק 6, פסקה 1.
  7. ^ 1 2 3 יוחנן אהרוני, כתובות ערד, מוסד ביאליק, 1986, עמ' 12-13
  8. ^ Hadjisavvas, Sophocles (2013). The Phoenician Period Necropolis of Kition, Volume I. Shelby White and Leon Levy Program for Archaeological Publications. p. 1. אורכב מ-המקור ב-2016-03-04.
  9. ^ 1 2 3 Yon, Marguerite; William A. P. (נוב' 1997). "Kition in the Tenth to Fourth Centuries B. C.". Bulletin of the American Schools of Oriental Research. 308 (308): 9–17. doi:10.2307/1357405. JSTOR 1357405. {{cite journal}}: (עזרה)
  10. ^ "Kition" (ביוונית). Mcw.gov.cy. נבדק ב-2014-04-25.
  11. ^ Excerpt of text on the only plaque at the Kathari site (as of 2013).
  12. ^ KAI 32, 33, 38, 39, 41, 288, 289.
  13. ^ רז קלטר וזאב הרצוג: הרמאפרודיטה ביהודה? צלמית קנטאור מתקופת הברזל בתל באר שבע, קדמוניות חוברת 127 (2004)
  14. ^ Grant Frame, The Royal Inscriptions of Sargon II, King of Assyria (721–705 BC), Eisenbrauns, 2021, עמ' 408
  15. ^ חיים תדמור, הערות על אסטילה של סרגון הב' שנתגלתה בקפריסין, ארץ־ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה כה, 1996, עמ' 286–289
  16. ^ Grant Frame, The Royal Inscriptions of Sargon II, King of Assyria (721–705 BC), Eisenbrauns, 2021, עמ' 406–407
  17. ^ 1 2 According to text on one of the signs at the entrance of the Kathari site.
  18. ^ ראו כאן וכאן.
  19. ^ Jean-Christophe Sourisseau (1970-01-01). "Le port de guerre de Kition". Academia.edu. נבדק ב-2014-04-25. ראו גם תמונה נוספת והדמיה באתר אוניברסיטת הרווארד
  20. ^ Marguerite Yon, Les hangars du port chypro-phénicien de Kition. Campagnes 1996-1998 (Mission française de Kition-Bamboula), Syria. Archéologie, Art et histoire 77, 2000, עמ' 95–116 doi: 10.3406/syria.2000.7694
  21. ^ על פי טקסט שהוטבע על מטבע ומוצג במוזיאון הארכאולוגי המחוזי של לרנקה (אנ').
  22. ^ Flourentzos, Paulos (1996). A Guide to the Larnaca District Museum. Nicosia: Ministry of Communications and Works - Department of Antiquities. p. 15. ISBN 978-9963-36-425-1. OCLC 489834719.
  23. ^ KAI 40.
  24. ^ Flourentzos, Paulos (1996). A Guide to the Larnaca District Museum. Nicosia: Ministry of Communications and Works - Department of Antiquities. p. 5. ISBN 978-9963-36-425-1. OCLC 489834719.
  25. ^ Flourentzos, Paulos (1996). A Guide to the Larnaca District Museum. Nicosia: Ministry of Communications and Works - Department of Antiquities. p. 18. מסת"ב 978-9963-36-425-1. כתיון, באתר OCLC (באנגלית).