כתובות נדר פיניקיות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מצבת נדר פיניקית שנמצאה בקירתא, עם סמל סהר, כתובת הקדשה, יד מורמת, סמל תנת וקדוקאוס

כתובות נדר פיניקיות, או כתובות אש נדר, הן כתובות חרותות על מצבות שהוקמו על ידי הפיניקים, רובן בעיר קרתחדשת. הכתובות כללו הקדשה לאל או לאלים (לרוב תנת ובעל חמון), ולאחר מכן את שם המקדיש, בתבנית קבועה. על אף התבנית הקבועה ברוב הכתובות, יש בהן מידע תרבותי ולשוני רב הנוגע לפיניקים ולמנהגיהם.

מבנה הכתובות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתובות נדר פיניקיות פתחו בהקדשה לאל, לרוב לתנת: "לרבת לתנת פנ בעל" (כלומר "לגבירה, לתנת פני־בעל"), ולעיתים גם לבעל חמון: "לרבת לתנת פנ בעל ולאדן לבעל חמן" (כלומר "לגבירה, לתנת פני־בעל, ולאדון, לבעל־חמון"). לעיתים הוקדשה הכתובת רק לבעל חמון, ולעיתים רחוקות לאלים אחרים. לאחר ההקדשה לאלים נכתב "אש נדר", כלומר "אֲשֶׁר נדר", ולאחר מכן שם הנודר (ולעיתים נודרת או נודרים; בחלק ממקרים אלה המילה "נדר" נוטה) וייחוסו, ולעיתים גם מוצאו, תוארו או מקצועו. בסופן של חלק מהכתובות נוסף הנוסח "כ שמע קל" "כ שמע קל יברכ" וכיוצא בהם, שמשמעותם "כי שמע/שמעה/שמעו קולי (ו)יברכני/יברכו". בחלק מהכתובות סדר מרכיבי התבנית הקבועה שונה.[1]

עיצוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתובת הנדר מליליבאום, ועליה סמלי האלים ובמת המצבות

המצבות עצמן היו לרוב אומנותיות ומסוגננות, ונחרטו עליהן עיטורים וסמלים דתיים שונים. הסמלים הנפוצים הם סמל תנת (אנ'), סמל סהר עם גלגל, יד או ידיים פרושות מעלה, וקדוקאוס.[2] הסמל הראשון, ששמו המקובל הוא סמל תנת, מסמל לדעת רוב החוקרים את תנת; על מטבע יווני מאשקלון נטבע הסמל ולידו הכיתוב ΦΑΝΗΒΑΛΟΣ, כולמר "פני־בעל", כינויה של תנת בתבנית הקבועה של הכתובות.[3] הסמל השני, הסהר עם הגלגל, הוא סמלו של בעל־חמן; הוא מופיע לא רק במצבות בהן בעל חמן נזכר יחד עם תנת, אלא גם במצבות המוקדשות לבעל חמן בלבד, ולא מופיע כלל על המצבות המוקדשות לתנת בלבד.[4] בנוסף, הסמל מופיע על מצבות משמאל, שגם בהן נזכר בעל חמן (למשל מצבת כלמו).[5] סמל הקדוקאוס מסמל אולי את שני האלים כחלק מפולחן משותף כלשהו, אך משמעותו המדויקת אינה בהירה.[6] הביטוי "פני בעל" הנפוץ במצבות לתנת, בא לידי ביטוי במסכות פנים שנמצאו בקרתחדשת ועליהן סהר וגלגל, סמל בעל חמן, כלומר הן פניו של בעל – "פני בעל".[7] חלק ממאפייני הפולחן האלה מגלים קשר הדוק לפולחן הכנעני בחצור, שבמקדש המצבות שהתגלה בה[8] נמצאו מצבה ועליה סמל סהר וגלגל, ושתי ידיים פרושות מעלה לכיוון הסמל.[9] בחצר בית המלאכה הקשור למקדש התגלתה מסיכת חמר ללא זקן או שפם, בדומה למצבות הפוּניות.[10] במצבה מליליבאום (Lilybaeum stele), שהייתה מרכז שלטוני פיניקי בסיציליה, ועליה כתובת נדר[11], נראים בנוסף לסמלי תנת ובעל חמן, קדוקאוס, מקטר וכהן פורש את ידו, גם במה מוגבהת ועליה שורת מצבות, בדומה לאופן הצבת המצבות בחצור.[12]

יוצאים מן הכלל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברוב הכתובות לא מפורט הנדר, אך בחלק קטן מהכתובות נכתב מה נדר הנודר, למשל נציבים ומסיכות[13], מזבח נחושת[14] ועגלת עץ[15]. ישנן כתובות בהן נדרו אנשים על אנשים אחרים, למשל על בניהם של הנודרים[16], או לתשלום נדריהם של אנשים אחרים[17], ובאחת הכתובות נודר הנדר כותב שנדרו נידר "על אבי וצבאו"[18]. כתובת CIS I 196 נידרה על ידי סבם של שני מציביה, שלפי תוכנה השיתו אותה לצוואתו.

חלק מהכתובות אינן נדר, אלא מתנה: בכתובת מסלכה מופיע "אש יתן[א]" במקום "אש נדר" הנפוץ, אך בהמשך בא הנוסח "כי שמע קולי יברכני" המעיד על היענות האל לקולו של המאמין.[19] בכתובות מקרתחדשת נמצא נוסח מקוצר ”מתנת” לאחריו שם המקדיש בלבד,[20] בכתובת מקירתא נכתב ”מתנת אש טנא[ב][21] אך גם קיים הנוסח ”מתנה אש נדר”[22] ואף ”מתנת נדר אש נדר”[23]. בכתובת אחת מקרתחדשת ההקדשה לאלים רגילה, אך במקום "אש נדר" מופיע פשוט ”נשא”.[24] בכתובת אחרת מקרתחדשת הוקדש מזבח לשדרפא על ידי בונהו, כדי שישמע קולו: "לאדון לשדרפא, מזבח זה אשר בנה יקצאלם (שם פרטי) [...] ישמע ק[לי]", וכן מוזכרים שני השופטים שכיהנו בעת כתיבתה.[25] בכתובת מקירתא מוזכרת "חמישים שנים למלכי" בלי לציין את שם המלך.[26] בכתובת אשמן מארח מדרום־מזרח סרדיניה הקדיש הנודר לאשמון, אל הרפואה, מזבח נחושת כי שמע קולו וריפא אותו. גם בכתובת זאת מוזכרים שני השופטים שכיהנו בעת כתיבתה.[27] בכתובת סטנדרטית מקרתחדשת מוזכרים שני השופטים שכיהנו בשנת כתיבתה וכן ירח הצבתה.[28] בחלק ניכר מהכתובות מקירתא מודגש שנידר נדר, בנוסח "נדר אש נדר" (נֶדֶר אֲשֶׁר נָדַר).[29] נוסחים אחרים שנמצאו הם: ”אש פעל”[30], ”אש נדר ואש טנא[ג][31], ובכתובת פונית־חדשה מקירתא נמצא נוסח מיוחד, כנראה סוג מיוחד של נדר:[32] "ביום נועם וברכה פצה (את פיו לבטא) נדר זה רמכעט (שם פרטי) לבעל, שמע את קולו וברכו"[33]. במספר כתובות נמצא רק "נדר" ולאחריו שם הנודר.[34] נוסחת הנדר התקבעה כל כך שהפכה לגנרית, שבכתובת מאוחרת מקירתא נכתב "לאדון לבעל, נדר אשר נדר יכנשלם בן בדעשתרת הרב לבעל ולתנת הבעלים שלו, שמעו את קולו, כתבו (עליו) טובות, פעמיו (צעדיו) חוננו"[35].

הנוסחה הנפוצה "כ שמע קל ברכ" על הטיותיה השונות מופיעה רק בחלק מהמצבות, וברבות מהן היא משתנה מאוד. היא קיימת בין השאר בצורת "כי שמע קול דבריו"[36], "ביום נועם אשר ביום ברוך"[37], "שמע קולה ברך אותה"[38], ואף בנוסח מיוחד "ישמע/ישמעו אלים קולו"[39].

בכמה כתובות נמצא גם נוסח אזהרה מפני גניבת המצבה, בהן הגנב מוזהר שתנת או בעל חמן, שלכבודם הוצבה המצבה, יענישוהו.[40]

דוגמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתובת נדר פגומה, ועליה תחריט ספינה בים, סמל סהר ויד מורמת

מצבה סטנדרטית מקרתחדשת, המזכירה את תנת ובעל חמון, ואת שושלת אבותיו של הנודר:

לרבת לתנת פנ
בעל ולאדן לבעל
חמן אש נדר אר־
שם בן עבדמלק־
רת בן הר בן מצ־
רי

CIS I 2511

כתובת פיניקית באותיות יווניות מקירתא:[41]

ΛΑΔΟΥΝ ΛΥΒΑΛ ΑΜΟΥΝ
ΟΥ ΛΥΡΥΒΑΘΩΝ ΘΙΝΙΘ ΦΑΝΕ ΒΑΛ
ΥΣ ΝΑΔΩΡ ΣΩΣΙΠΑΤΙΟΣ ΒΥΝ ΖΟΠΥΡΟΣ
ΣΑΜΩ ΚΟΥΛΩ ΒΑΡΑΧΩ

KAI 175

כתובת המסתיימת ב"כי שמעו קולו ברכוהו", המוגדרת כמתנה ולא כנדר:

לאדן לבעל חמן ולרבתנ לתנת
פעל[42] בעל מתנת אש טנא
יחואלן בן עבדאשמן
כ שמע קלא ברכא

KAI 102, RÉS 1,544

מוצא הכתובות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצבת נדר סטנדרטית מקרתחדשת

בקרתחדשת לבדה נמצאו יותר מ־3,000 כתובות נדר.[43] מחוץ לקרתחדשת נמצאו כתובות אש נדר גם בהדרומטום (אנ'), בקירתא, במלטה[44], בפאולי גריי (אנ') (בדרום־מזרח סרדיניה)[27], בסלכה (אנ')[19] ובקרליס[45], ומספר כתובות בפיניקיה עצמה, בעיר חמון (כיום אום אל־עמד)[46]. כתובות בנוסח דומה התגלו אף בצידון[47], בסביבות צור[48], באתונה[49], ברודוס,[50] בגולגי[51], במצרים[52], בכתיון[53] ובאידליון[54], וגם בקרתחדשת נמצאו נוסחים שאינם זהים לנוסח הנפוץ.[55] מחוץ לקרתחדשת נפוצים יותר הנדרים לאלים אחרים מתנת ובעל חמון. על פי מצבה שחרוטה עליה הנוסחה הכללית בלבד, ללא נודר,[56] וכן מצבה בה הנוסחה הכללית מופיעה בפיניקית אך שם הנודרת ביוונית,[57] ייתכן שהמצבות היו מיוצרות בסיטונאות לפי הנוסח הקבוע, ולאחר שהיה אדם קונה מצבה בעקבות נדר שנדר, היו מוסיפים בחריטה את שמו למצבה.[58]

באוגרית נמצאו שתי מצבות המקדישות קרבנות לאל דגון.[59] מבנה הכתובות שונה ממבנה כתובות הנדר הפיניקיות, אך תפקידן הפולחני דומה.

תרומתן של הכתובות למחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

על אף שנוסח רוב הכתובות זהה כמעט לחלוטין, ניתן ללמוד מהן על חייהם, מנהגיהם, סדריהם החברתיים ולשונם של הפוּניים, הפיניקים שהתיישבו מעבר לים, ובייחוד בקרתחדשת וסביבתה.

זהויות וייחושׂ[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהכתובות עולה כי הפיניקים הזדהו בעיקר לפי מוצאם, כאשר הנודר כתב לרוב את שמו ואת שם אביו, או שושלתו הגברית מספר דורות אחורה. באחת הכתובות, בה מקדיש המצבה הוא אינו נודר הנדר, שושלת הנודר מגיעה 16 דורות אחורה,[60] ובכתובת שבורה בראשיתה מקרליס מוזכרים לפחות 17 דורות.[61] במספר מקרים, במקום שם אדם ואביו מוזכר שם האדם, תוית "ש", ושם אדם אחר, ומקרים אלה מרמזים, ככל הנראה, על מנהג אימוץ.[62] לעיתים הייחוס היה על פי אדוניו של הנודר, ולאחר שמו הפרטי היה בא "עבד" ושם אדוניו, ואף שושלת אדוניו.[63]

מצבת נדר עם ציור פיל וסמל תנת[64]

בחלק מהמקרים בהם מציבת המצבה היא אישה נכתבה השושלת הגברית של אבותיה,[65] אולם במיעוט המקרים נכתבה שושלת אמותיה[66], שושלת מעורבת[67] שם אישהּ[68] או אף שם אישהּ ושושלתו[69]. יש גם שאישה התייחשה לפי אביה ואישהּ[70], וכן בכתובת אחת שנידרה על־ידי שתי נשים נמצא שאחת התייחשה לפי אביה, והשנייה לפי אישהּ, ככל הנראה הראשונה נשואה והשנייה לא.[71] יש גם מקרים בהם נכתבה שושלת נשית של גבר[72], אך ייתכן שהדבר נובע מהיותו עבד.[73]

לעיתים הנודר הזדהה גם לפי מקצועו, אך נדיר מאוד שהזיהוי המקצועי החליף את הזיהוי המשפחתי ולא בא יחד איתו.[74] הזיהוי לפי המקצוע מאפשר ללמוד על המקצועות הנפוצים בקרתחדשת ושמותיהם. רבים מהמקצועות הנזכרים זהים לעברית ומזוהים באמצעותה, כמו סופר[75], רופא[76], נגר[77], טבח[78], גלב אלים[79] (סַפָּר במקדש[80]), חרש[81] וכן חרש ארונות[82], חובל[83], רוקח[84], יועץ[85], ממליח[86], ברא[87], פועל (יוצר) המגרדות[88], זובח,[89] מודד[90], מליץ[91], חרם[92], אורג המלקוח[93], מוכר הפול[94], מוכר הקטורת[95], ונוסכי מתכות[96] כגון חרוץ[97], ברזל[98] ונחושת[99]. חלק מהמקצועות, כגון "מסרוע"[100], "פתא"[101], "סהב"[102], "ברש"[103], "מקדח"[104], "גגפם"[105] ו"רקא"[106], לא ידועים, וחלק מתבהרים דרך שפות שמיות אחרות, כגון "פועל הרחמת" – פועל במלאכת השיש, לפי רחמא (שיש) בתדמורית (אנ').[107] מתוך שושלות היוחסין והמקצועות המצוינים בכתובות עולה כי לעיתים מקצועות עברו במשפחה.[108] מהכתובות אף עולה שלקרתחדשת הובאו סופרים מפיניקיה, כגון "הסֹפר אִש צִדֹן"[109]. המקצועות המוזכרים בכתובות מעידים אף על המערכת המנהלית הפיניקית: מקצועות כגון "סֹפר הדלחת"[110] ו"פֹעל התעלית"[111] מעידים על שירותי תיעול ואף על סופרים במשרד התיעול העירוני בקרתחדשת הגדולה.[112]

בכתובות מוזכרים גם תארים ומעמדות דתיים. אחד התארים המוזכרים הוא "שנא"[113] מהשורש ש.נ.ה., שמשמעותו אדם היודע ושונה את הלכות הפולחן, וזה הוא השורש הקדום לשם תנאים.[114] חלק מהנודרים הזדהו כעבדי מקדשים[ד] כגון "עבד בית צד־תנת (ב)מערת"[115], "עבד בית מלך־עשתרת"[116], "עבד בית עשתרת באתר הקדוש"[117], "עבד בית שמש"[118], "עבד בית ארשף"[119], "עבד בית אשמן"[120], וכן "עבד עשתרת האדירה", שהוא אולי עבד במקדש עשתרת ואולי עבד האלה עצמה.[121] נודרים אחרים הזדהו ככהנים: "כהן של בעל־שמים"[122], "כהן אלת (תנת או אשרה)"[123] וכן "רב כהן אלת"[124], "כהן אשמן־עשתרת"[125], וכן "הכהן"[126]. זיהויים דתיים נוספים המצויים בכתובות הם "איש בְּעמת איש עשתרת"[127] ו"עמיתה של עשתרת ארך (אנ')"[128].

ישנם נודרים המזדהים גם לפי תפקיד שלטוני בו הם או אבותיהם החזיקו. התפקיד הנפוץ ביותר הוא השופט, כאשר לעיתים רק הנודר היה שופט[129], לעיתים הנודר ואבותיו היו שופטים[130] (מה שמעיד על מעבר התפקיד בירושה, או על ייחוס רם למשפחות מסוימות[131]), ולעיתים הנודר התייחש על אבותיו השופטים[132]. תואר שלטוני נוסף, הידוע בעיקר מכתובות הנדר, הוא התואר "הרב", מלשון רבי־ממלכה, שעזרו לשופטים ראשי השלטון.[133] גם התואר הזה עבר לעיתים בירושה.[134] קיימת כתובת בה הנודר, שופט בעצמו, מתייחש גם לשופטים וגם לרבים בקרב אבותיו, וכן לבעלי תארים לא ברורים ("מקם אלם מתרח עשתרני", וכן "עשתרני" לבד – כנראה תארים דתיים).[131] בכתובת אחת מוזכר "בעל תברבשי"[135], כלומר אחד מבעלי־העיר; הדבר מבהיר מעט את אזכורי "מבעלי עיר" שנטבעו על מטבעות במושבות פיניקיות – בעלי העיר אכן היו שליטיה האנושיים.[136]

מצבת נדר, מעוצבת בצורת סמל תנת

בכתובות מזדהים לעיתים בני ערים פיניקיות אחרות לפי עיר מולדתם. הנפוצים ביותר הם בני צידון, שהסתדרו בחבורות מיוחדות שנקראו "בד" (ראה בפרק תרומה לשונית), והן נקראו על שם מנהיג הבד (החבורה); הניסוח הנפוץ היה, לאחר שם הנודר, "אִש צִדֹן בד..." ואז הופיע שם מנהיג הבד[137]. פעמים רבות נדריהם של אלה המציינים את חברותם בבד נידרו לפקודת ("מיעמס" בפיניקית) עַם (האזרחים השליטים) קרתחדשת, דבר המעיד על זכויות מיוחדות שנתנו לאנשי פיניקיה בעיר.[138] יש שכתובות שנחתמות ב"למיעמס", מבלי לציין לפקודת מי נידרו,[139] ויש שכתובות נידרו "למיעמס" אדם מסוים, ולא עם העיר.[140] בכל המקרים הנודרים היו אנשי צידון. אנשי צידון מתייחסים לעצמם בכתובות תמיד כ"איש צידון"[141], מלבד פעם אחת בה אבי הנודרת מתקרא "הצידוני"[142], ולרוב מציינים גם את הבד אליו השתייכו ואדוני הבד. באחת המצבות מוזכרת נודרת, בתו של איש צידוני, שנקרא "צִדֹן", ככל הנראה על שם עיר הולדת אביה.[143] בכתובות אחרות מוזכרים אנשים בשם "צר" (המופיע גם בבמדבר, כ"ה, ט"ו כשם פרטי), אולי על שם צור.[144] בכתובות שנמצאו בקרתחדשת, בני מושבות פיניקיות אחרות מקרתחדשת התייחסו לעצמם כ"איש בעם־" ולאחר מכן שם המקום ממנו הגיעו, למשל "איש בעם לכש (אנ')"[31] "איש בעם ראש־מלקרת"[145], "איש בעם אירנם"[146], "איש בעם אי־בשם"[147] ו"איש בעם אי־נר"[148]. ייחוש מסוג זה נמצא גם בכתובות מחוץ לקרתחדשת, כמו למשל בכתובת מאדרמת: "איש בעם איתנם"[149] ומאולביה: "איש בעם קרתחדשת"[150].

הנוסח המצוי "בשנת שופטים" ולאחריו שמות שני שופטים[27][25] מאשש את דברי הסופרים הרומאים בדבר זוג שופטים שנתיים המושלים בקרתחדשת.[151]

שמות הנודרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמות הכתובות הגדולה במיוחד מאפשרת לשאוב מידע גם משמות הנודרים, שכן ברוב הכתובות שרדו לפחות שני שמות, ומספר השמות בכתובת אחת מגיע עד שמונה־עשר.[60]

בניגוד לשמות האלים אליםה נידרו המצבות, שהם כמעט תמיד תנת ובעל־חמן, שמות הנודרים הם לרוב תיאופורים ומבטאים פנתאון אלים רחב יותר. לפי המרכיבים התיאופוריים בשמות, הפיניקים עבדו גם אלים זרים כגון אוסיריס (אסר)[152], איזיס (אס)[153], בסתת (בסת)[154], רע (רע)[60] ואמון (אמן)[155] מהמיתולוגיה המצרית, וכן סבזיוס (אנ') (סבס)[156], ועזיז (עזז)[157], הוא ארס הערבי[158]. השמות גם עוזרים לזהות אלים פיניקיים שלא מוכרים משום מקום אחר, כגון צד[159] ומסכר (אל הזיכרון?)[160].

הריבוי היחסי של המרכיבים התיאופוריים המצריים בשמות הנודרים, וכן תפוצת השם "מצרי" בקרב הנודרים[161] ובעיקר בקרב אבי שושלתם הראשון[162], עוזרים להבהיר את המסורת הקושרת את דידו, מייסדת קרתחדשת, עלתה ממצרים, וכן את ההשפעות המצריות בשכבה הקדומה ביותר של חורבות מקדש תנת בקרתחדשת.[163]

מן השמות המופיעים כחלק מאילנות יוחסין ניתן גם ללמוד על מנהגי מתן־השם הפיניקיים – פעמים רבות נמצא בכתובות שאדם נקרא על שם סבו: ”בדעשתרת בן בדמלקרת בן בדעשתרת בן בדמלקרת”[164], ואף במקרה אחד על שם האב המאמץ של אביו.[55] בפעמים אחרות נקראו אנשים על שם מקומות: צר, צידון, מצרי כבר הוזכרו לעיל, וכן "שרדני"[165] ו"שרדנת"[166] על שם סרדיניה ("שרדן" בפיניקית).

בכתובות נמצאו מספר שמות כנעניים מימי השופטים, כגון ססר[167], גרגש[168], אגג[169], המדיתא[170], יתר[171] וקנז[172]. הדבר מתבהר הן לאור זיהוים של הפונים ככנענים אצל אוגוסטינוס, והן לאור זיהוי חז"ל שהגרגשי הלך לצפון־אפריקה.[173][174]

תרומה לשונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכתובות אף מאפשרות לפרש מילים קשות מהמקרא: המילה "בד" מהושע, י"א, ו': ”וְחָלָה חֶרֶב בְּעָרָיו וְכִלְּתָה בַדָּיו וְאָכָלָה מִמֹּעֲצוֹתֵיהֶם” מתפרשת כחבורה, קורפורטיב או מועצה.[175] חבורות כאלה היו, כאמור, ליוצאי צידון בקרתחדשת. בנוסף לתרומה להבנת לשון המקרא, לכתובות הנדר תרומה גדולה גם בכל הנוגע ללשון הפיניקית. השינויים הלשוניים הבאים בהן לידי ביטוי מתחלקים לשני סוגים עיקריים: היחלשות הגייה של אותיות מסוימות, והפיכת אותיות לאמות קריאה.

בנוסף לשני הסוגים שנזכרו לעיל, נמצאות בכתובות חילופי אותיות קרובות בהגייתן, כגון "סכר" במקום "זכר" בלשון המקרא או "סמד" במקום "צמד" בלשון המקרא ובלשון אוגרית, המלמדים על ניבי ההגייה השונים. גם אי־הימצאות של החלפת ט' בת' או כ' בק' ולהפך, מעידים על הגייה מובחנת של האותיות עד השלבים המאוחרים ביותר.[176]

בתחום הילשות ההגייה, הגיית האותיות א', ע', ה' וח' נחלשה והיטשטשה והן מתחלפות ללא הרף, בעיקר בשלבים המאוחרים ביותר (ה"נאו־פוניים", לאחר חורבן קרתחדשת), אך עוד משלבים מוקדמים יותר החלו להתחלף א' וה', א' באה לעיתים במקום בו רצו להשתמש בה' הידיעה.[176] היחלשות האות ח' מודגמת במצבות בהן נמצא "עמן" במקום "חמן"[177] ובהתחלפות השם הנפוץ "חמלכת" ב"עמלכת".[178] הידמות האותיות א' וע' מודגמת בכתיב "עש נדר"[179] במקום "אש נדר", ובאחת מהן גם "עמתאשתרת" במקום "עמתעשתרת" או "אמתעשתרת".[180] היחלשות האות ע' ניכרת גם בכתיבת שם הבעל לעיתים בלעדיה,[181] ובכתיב המילה "שמע" כ"שמא"[182] וכ"שמח"; כתובת RÉS 340 מדגימה את היחלשות האות ח', שם היא מופיעה במקום א', ע' וכן כאם קריאה: ”לחדן[ה] לבעל חמן אש נדר יעלכש[ו] בן חמלכת בן מתן בחרכא[ז] ושמח קלה[ח]. גם בפתיח של כתובת CIS I 787 יש שיבושי לשון רבים: ”לרבת לתנת פע[ט] בל[י] ולדן[י"א] לבחל[י"ב] אמן[י"ג]. כתובת CIS I 2005 כוללת מספר שגיאות נדירות, ונחוום סלושץ האמין שנחקקה על־ידי אדם שלא הבין את תוכנה:[183] ”לרבת לתנת פנע בת[י"ד] ולאדן לבעל ח[מ]ן אש נדרע[ט"ו] עמעדשתרת[ט"ז] בת אדי[י"ז] כ שע קלע[י"ח]. כתובת CIS I 221 מוגדשת על ידי סלושץ כחשובה לבירור המבטא המאוחר בקרתחדשת, שכן בה נזכרת "תמת" במקום תנת ו"בחלמן" במקום בעל חמון.[184] המילה "לאדן" התרככה פעמים רבות ל"לדן"[185], בהבלעת הא'. הדבר בא לידי ביטוי גם בכתובת בתעתיק ליוונית מקירתא, בה ל' השימוש נכתבת כ"ΛΥ", אך במילה "לאדון" האופסילון נבלעת באלפא והיא כתבת "ΛΑΔΟΥΝ",[186] וכן במחזה פוינולוס הגדוש בביטויים פוּניים, בו המילה "אדוני" נכתבה כ־donni.[187] יש גם שהמילה נכתבה "לעדן"[188]. חילופי האותיות מאפשרים לעקוב אחר השינויים השפתיים בזכות ההיכרות עם הנוסחה הקבועה, שבאמצעותה ניתן לזהות בבירור את השגיאות והטיות המבטא.[176]

שגיאות בכתיבת שמות נפוצים בכתובות עוזרים להבהיר תעתיקי שמות פיניקיים ללטינית, שפת הספרות הרומית. התעתיק הלטיני Bomilcar לשם "בדמלקרת" מתבהר בכתיב "באצד"[189] לשם הנפוץ "בדצד", מה שמעיד על היחלשות ה־ד' בשמות המתחילים בתחילית הנפוצה "בד־".[190] גם השם Salambo[191] מתבהר כ"שלמבעל" לפי השגיאה "בעא חמן"[192] המעידה על התרככות ה־ל' במבטא.[193] התרככות מסוימת של הא' במבטא באה לידי ביטוי גם בכתיב "יבשם"[147] ו "ינר"[148] לשמות האיים "אי־בשם"[194] ו"אי־נר"[148], שלאחר מכן התגלגלו ללטינית בתור אבסוס ואנריה.[195]

הפיניקית נכתבה ברוב שלביה ההתפתחותיים בכתיב חסר מוחלט, אולם בשלביה האחרונים, ה"פוּניים", במקביל להיחלשות הגיית א', ע' וה', התפתח שימוש בהן (וכן ב־י' וב־ו') כאמות קריאה.[196] דוגמות נפוצות הן "תנת פנע/פנאענאענ בעל" במקום "תנת פנ בעל" בכתיב חסר, המלמד על הגיית המילה "פני" בדומה לעברית,[197] המילה "ברכו" או "ברכהו" שנכתבה בעיקר כ"ברכא"[198], אך במקומות שונים גם כ"ברכיא"[199], "בערכא"[200], ובכתיב חסר "ברך"[26]; הנוסח הנפוץ פחות "יברכהו" נכתב כ"יברכא"[201] וכ"יברכעא"[202]. צורת הנקבה לפועל נדר נכתבה לעיתים כ"נדרא"[203], "נדרע"[204] ולעיתים "נדר"[205] ללא אם קריאה. גם הטיית הרבים־נסתר נכתב כ"נדרא"[206] או כ"נדר"[44] ללא אם קריאה.

גם בתחום הדקדוק הכתובות עוזרות לבהר נהגי שפה פיניקיים: יידוע הסמיכות, שבשפות כנעניות נהוג באמצעות יידוע הסומך, נעשה בכתובות לעיתים כנהוג ולעיתים באמצעות יידוע הסומך והנסמך, באותם ביטויים ממש: "נסך החרץ"[207] (נוסך הזהב) לעומת "אנסך אחרץ"[208] (הנוסך הזהב, ב"א' הידיעה" המאוחרת).

הנוסח הקבוע של הכתובות ומספרן הרב מאפשרים להבדיל, לרוב, בין שגיאות הנובעות מהגייה ומבטא ובין שגיאות סופר, כגון "לתנתנת"[209], "לתננת"[210] ו"לתת"[211] במקום "לתנת", "נדדר"[212] ו"נדר"[213] במקום "נדר", "בדרע"[214] במקום "נדרע" (נדר בנקבה), "בעל חלמן"[215] במקום "בעל חמן", וכן "לאדן לתנת... ולאדן לבעל"[24] במקום "לרבת לתנת... ולאדן לבעל". ישנן גם שגיאות המלמדות על הגייה, כגון השגיאה "תינת"[216] במקום "תנת", המעידה על הגיית השם בחיריק, בהתאם לתעתיק היווני[186] לשם – ΘΙΝΙΘ.[58]

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מצבות פוּניות בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ למשל CIS I 3778, הפותחת ב"יברכי וישמע קלי" ורק לאחר מכן הקדשה לאלים, או CIS I 194-195, 380 שתבניתם "נצב מלכבעל אש נדר [שם הנודר] ל[אלים המוקדשים], [שמעו קולו וברכוהו]".
  2. ^ יגאל ידין, על סמלי האלים בשמאל (זינג'ירלי), בקארתאגו ובחצור, ידיעות בחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה ל"א, 1967, עמ' 36
  3. ^ George Francis Hill, Catalogue of the Greek coins of Palestine, London, 1914, p. LIX.
  4. ^ יגאל ידין, על סמלי האלים בשמאל (זינג'ירלי), בקארתאגו ובחצור, ידיעות בחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה ל"א, 1967, עמ' 53
  5. ^ יגאל ידין, על סמלי האלים בשמאל (זינג'ירלי), בקארתאגו ובחצור, ידיעות בחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה ל"א, 1967, עמ' 45
  6. ^ יגאל ידין, על סמלי האלים בשמאל (זינג'ירלי), בקארתאגו ובחצור, ידיעות בחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה ל"א, 1967, עמ' 55
  7. ^ יגאל ידין, על סמלי האלים בשמאל (זינג'ירלי), בקארתאגו ובחצור, ידיעות בחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה ל"א, 1967, עמ' 58-59
  8. ^ ראו פירוט באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח.
  9. ^ יגאל ידין, על סמלי האלים בשמאל (זינג'ירלי), בקארתאגו ובחצור, ידיעות בחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה ל"א, 1967, עמ' 60
  10. ^ יגאל ידין, על סמלי האלים בשמאל (זינג'ירלי), בקארתאגו ובחצור, ידיעות בחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה ל"א, 1967, עמ' 61-62
  11. ^ KAI 63; CIS I 138.
  12. ^ יגאל ידין, על סמלי האלים בשמאל (זינג'ירלי), בקארתאגו ובחצור, ידיעות בחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה ל"א, 1967, עמ' 62-63
  13. ^ CIS I 139: ”נצבם וחנטם”, חנטם הם מסיכות על פי תרגום השבעים למלכים א', י"ד, ט'.
  14. ^ CIS I 140, 143.
  15. ^ CIS I 346.
  16. ^ CIS I 2085, 178.
  17. ^ CIS I 382.
  18. ^ CIS I 3148.
  19. ^ 1 2 CIS I 147.
  20. ^ CIS I 191.
  21. ^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפִניקיות – אוסף שיָרי ספרות כנען, דביר, 1942, עמ' 225.
  22. ^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפִניקיות – אוסף שיָרי ספרות כנען, דביר, 1942, עמ' 170; וכן RÉS 327, 329. במקור "מתנת"; סיומת ה' הנקבה בלשון המקרא מתחלפת עם סיומת ת' בפיניקית.
  23. ^ RÉS 335.
  24. ^ 1 2 CIS I 401.
  25. ^ 1 2 נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפִניקיות – אוסף שיָרי ספרות כנען, דביר, 1942, עמ' 164: ”(1) לאדן לשדרפא מזבח זת אש בנ יקצאלם במסל ברך (2) מלקרת [--] עזרבעל בן גרסכן [ו]חמלכת [בן] כנש[-] בן (3) שפט [-------] אדנבעל ואדנבעל בן בדמלקרת ישמע ק(4)[לי]”.
  26. ^ 1 2 RÉS 338.
  27. ^ 1 2 3 CIS I 143 או KAI 66: כתובת אשמן מארח
  28. ^ CIS I 179.
  29. ^ RÉS 326, 328, 330-335, 337, 339.
  30. ^ CIS I 177.
  31. ^ 1 2 KAI 170
  32. ^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפִניקיות – אוסף שיָרי ספרות כנען, דביר, 1942, עמ' 227.
  33. ^ RÉS 303: ”בים נעם ובערכע פצא נדר ז רמכעט לבעל שעמא את קלא ובערכא”.
  34. ^ CIS I 176, 2131 ועוד.
  35. ^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפִניקיות – אוסף שיָרי ספרות כנען, דביר, 1942, עמ' 224–225: ”לעדן לבעל נדער אש נדר יכנשלם בן בעדש[-] הרב לבעל [ו]לתנת בעלם שלא שמא את קלא כתב נעמת פעמא חנא”.
  36. ^ CIS I 3784: "כ שמע קל דברו".
  37. ^ RÉS 331.
  38. ^ RÉS 580.
  39. ^ CIS I 193.
  40. ^ CIS I 3783-3785.
  41. ^ הנוסח "לרבתנֻ תנת" במקום "לרבת לתנת" מצוי למשל בנחום סלושץ, אוצר הכתובות הפִניקיות – אוסף שיָרי ספרות כנען, דביר, 1942, עמ' 285.
  42. ^ שגיאת סופר, שכתב "פעל" במקום "פנ"
  43. ^ CIS I 185-3251
  44. ^ 1 2 CIS I 122: הקיפוסים של מלקרת.
  45. ^ CIS I 138-139, 141.
  46. ^ CIS I 7-8; RÉS 504A+B.
  47. ^ KAI 282: הקיפוס של עבדמסכר.
  48. ^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפִניקיות – אוסף שיָרי ספרות כנען, דביר, 1942, עמ' 40.
  49. ^ CIS I 118: כתובת בן־חדש מפיראוס.
  50. ^ KAI 45 – כתובת תרתא
  51. ^ CIS I 96.
  52. ^ RÉS 535.
  53. ^ CIS I 10.
  54. ^ CIS I 88-90, 93-94.
  55. ^ 1 2 נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפִניקיות – אוסף שיָרי ספרות כנען, דביר, 1942, עמ' 170: ”לאלם ז יכן גרעשתרת בן ארן שבן גרעשתרת”.
  56. ^ RÉS 330.
  57. ^ CIS I 191: ”[לרבת לתנת פנ בעל ולאדן לב]על חמן אש נדר Έυκλεα”.
  58. ^ 1 2 נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפִניקיות – אוסף שיָרי ספרות כנען, דביר, 1942, עמ' 220.
  59. ^ René Dussaud, Deux stèles de Ras Shamra portant une dédicace au dieu Dagon, Syria. Archéologie, Art et histoire 16, 1935, עמ' 177–180 doi: 10.3406/syria.1935.3822
  60. ^ 1 2 3 CIS I 3778.
  61. ^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפִניקיות – אוסף שיָרי ספרות כנען, דביר, 1942, עמ' 342–343.
  62. ^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפִניקיות – אוסף שיָרי ספרות כנען, דביר, 1942, עמ' 230, 244; ראו CIS I 2791 למשל.
  63. ^ CIS I 3785.
  64. ^ לזווית אחרת, ראו קובץ:Stèle éléphant musée carthage.jpg
  65. ^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפִניקיות – אוסף שיָרי ספרות כנען, דביר, 1942, עמ' 231, 236–238, 247–249, 304.
  66. ^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפִניקיות – אוסף שיָרי ספרות כנען, דביר, 1942, עמ' 250, 293–295.
  67. ^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפִניקיות – אוסף שיָרי ספרות כנען, דביר, 1942, עמ' 249.
  68. ^ CIS I 385.
  69. ^ CIS I 232.
  70. ^ CIS I 312.
  71. ^ CIS I 385; נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפִניקיות – אוסף שיָרי ספרות כנען, דביר, 1942, עמ' 322.
  72. ^ CIS I 253, 256.
  73. ^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפִניקיות – אוסף שיָרי ספרות כנען, דביר, 1942, עמ' 268, 308. ב-CIS I 236 מופיע שמו של עבד ללא אביו או אמו, אלא רק עם שם אדוניו ושושלתו.
  74. ^ מקרה נדיר הוא CIS I 3784, בו הנודר מזדהה כ"בעלעזר הרקח" בלבד. ב-CIS I 275 מזדהה אדם לפי חברותו בבד (קורפורטיב) הצידונים, ללא שמות אבותיו.
  75. ^ CIS I 240, 241, 242, 273, 277, 382, ועוד.
  76. ^ CIS I 321-323.
  77. ^ CIS I 354.
  78. ^ CIS I 237-239, 363, 376, 3354. לפי נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפִניקיות – אוסף שיָרי ספרות כנען, דביר, 1942, עמ' 258, טבח היה בעל משרה חשובה, אדם המופקד על הַמַּטְבֵּחַ.
  79. ^ CIS I 257, 258, 588.
  80. ^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפִניקיות – אוסף שיָרי ספרות כנען, דביר, 1942, עמ' 239.
  81. ^ CIS I 325.
  82. ^ CIS I 326.
  83. ^ CIS I 3189.
  84. ^ CIS I 305, 3784.
  85. ^ CIS I 364.
  86. ^ CIS I 351; על המלחת דגים בקרב הפיניקים ראו: A. Di Natale, The Ancient Distribution of Bluefin Tuna Fishery: How Coins Can Improve Our Knowledge.
  87. ^ CIS I 347.
  88. ^ CIS I 338; על פי תוספתא, שבת, י"ז, הלכה י"ב.
  89. ^ RÉS 332.
  90. ^ CIS I 349.
  91. ^ CIS I 350; לפי נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפִניקיות – אוסף שיָרי ספרות כנען, דביר, 1942, עמ' 296 הדבר דומה ל"מליץ" מהמקרא (ספר בראשית, פרק מ"ב, פסוק כ"ג; דברי הימים ב', ל"ב, ל"א).
  92. ^ CIS I 324.
  93. ^ אורג הקונה את סחורתו ולא מייצרה בעצמו, משדותיו או מעדריו, או שהיה אורג בתשלום חומרי גלם למען מי שהביאם לו; ראו נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפִניקיות – אוסף שיָרי ספרות כנען, דביר, 1942, עמ' 243.
  94. ^ CIS I 3885; נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפִניקיות – אוסף שיָרי ספרות כנען, דביר, 1942, עמ' 349.
  95. ^ CIS I 334.
  96. ^ השוו נסיכת פסלים במקרא: ישעיהו, מ', י"ט, מ"ד, י'; וכן גילדת 𐎐𐎒𐎋𐎟𐎋𐎒𐎔 (נוסכי כסף) בכתבי אוגרית, לוחות UT 113 שו' 74, UT 114 שו' 6, UT 115 שו' 14
  97. ^ CIS I 276, 327, 329.
  98. ^ CIS I 3014.
  99. ^ CIS I 330, 332, 335.
  100. ^ CIS I 353.
  101. ^ CIS I 357; אולי "פתח", עושה פיתוחים.
  102. ^ CIS I 355.
  103. ^ CIS I 347, ובפירושים שם הובעה השערה שברש הוא חוקק באבן; נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפִניקיות – אוסף שיָרי ספרות כנען, דביר, 1942, עמ' 296 שיער שברש עושה נברשות (ספר דניאל, פרק ה', פסוק ה'; משנה, מסכת יומא, פרק ג', משנה י').
  104. ^ CIS I 392, ובפירושים שם הובעה השערה שמקדח הוא מדליק אורות במקדש; נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפִניקיות – אוסף שיָרי ספרות כנען, דביר, 1942, עמ' 296 שיער שהמקצוע קשור בקדיחה בעץ או במתכת.
  105. ^ CIS I 339.
  106. ^ CIS I 315; אולי רקע או רוקח.
  107. ^ CIS I 340.
  108. ^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפִניקיות – אוסף שיָרי ספרות כנען, דביר, 1942, עמ' 245, 261.
  109. ^ CIS I 273, 277.
  110. ^ CIS I 3104.
  111. ^ מכתובת הקבורה RÉS 240 וכן RÉS 500.
  112. ^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפִניקיות – אוסף שיָרי ספרות כנען, דביר, 1942, עמ' 195, 333.
  113. ^ CIS I 359.
  114. ^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפִניקיות – אוסף שיָרי ספרות כנען, דביר, 1942, עמ' 191.
  115. ^ CIS I 247–249 – "עבד בת צדתנת מערת"; לפי נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפִניקיות – אוסף שיָרי ספרות כנען, דביר, 1942, עמ' 261, בית צדתנת הוא מקדש לאלוהות הכפולה צד ותנת, ומערת הוא רובע Megara בקרתחדשת (ראו ב־Site archéologique de Carthage).
  116. ^ CIS I 250, 2785.
  117. ^ CIS I 3779: "עבד בת עשתרת באשר הקדש".
  118. ^ CIS I 3780, וכן נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפִניקיות – אוסף שיָרי ספרות כנען, דביר, 1942, עמ' 306.
  119. ^ CIS I 251.
  120. ^ CIS I 252.
  121. ^ CIS I 255: "עבד עשתרת האדרת"; נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפִניקיות – אוסף שיָרי ספרות כנען, דביר, 1942, עמ' 332 מזכיר שבתרגומו של פילון איש גבל לסכניתן מופיע הכינוי Ἀστάρτη ἡ μεγίστη (אסטרטה הגדולה ביותר).
  122. ^ CIS I 217.
  123. ^ CIS I 243.
  124. ^ כלומר רב־הכהנים של אלת; CIS I 244.
  125. ^ CIS I 245.
  126. ^ בא' הידיעה הנפוצה בפיניקית: "עזרבעל אכהן בן בדעשתרת" - CIS I 246.
  127. ^ CIS I 263; לפי נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפִניקיות – אוסף שיָרי ספרות כנען, דביר, 1942, עמ' 235, "עמת" מלשון עם או עמית, ו"אִש" כשם קיבוצי לאנשים: ”וַיַּעַן כָּל אִישׁ יְהוּדָה עַל אִישׁ יִשְׂרָאֵל” (שמואל ב', י"ט, מ"ג). הנודרת היא אמנם נקבה, אך יש במספר כתובות אחרות כינוי "איש" לאישה (עמ' 321–322, 330).
  128. ^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפִניקיות – אוסף שיָרי ספרות כנען, דביר, 1942, עמ' 249. הנודרת מוזכר על שם אמה ואבי אמה, ולא על פי שושלת גברית טהורה כמו ברוב המקרים.
  129. ^ למשל, CIS I 226 בנוסח מיוחד: "פסנעם ששפט פחלם", כלומר פסנועם ששפט את העיר פחלם (לא ידועה). לפירוש ראו נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפִניקיות – אוסף שיָרי ספרות כנען, דביר, 1942, עמ' 327.
  130. ^ CIS I 204, 223; KAI 82.
  131. ^ 1 2 נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפִניקיות – אוסף שיָרי ספרות כנען, דביר, 1942, עמ' 234.
  132. ^ CIS I 216 ו־221 (שם מוזכרים מספר שופטים בייחוש, עדות לירושה). אזכורים לאב שופט אחד יש ב־200, 207 ו־228.
  133. ^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפִניקיות – אוסף שיָרי ספרות כנען, דביר, 1942, עמ' 41.
  134. ^ CIS I 204, 223.
  135. ^ CIS I 309.
  136. ^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפִניקיות – אוסף שיָרי ספרות כנען, דביר, 1942, עמ' 152–153; למשל כתובת ממטבע מקדיס "מבעל אגדר", או מטבע מצכץ "מבעל צכץ".
  137. ^ CIS I 269, 272, 275, 279, 284, 285, 289-293.
  138. ^ CIS I 269, 271-272, 290, 291; נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפִניקיות – אוסף שיָרי ספרות כנען, דביר, 1942, עמ' 327.
  139. ^ CIS I 273.
  140. ^ CIS I 274.
  141. ^ בנוסף לכתובות בהן מוזכר בד אנשי צידון או שנידרו לפי מיעמס־פקודה, ניתן לעיין בכתובות CIS I 277, 281-283.
  142. ^ CIS I 308.
  143. ^ CIS I 273; נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפִניקיות – אוסף שיָרי ספרות כנען, דביר, 1942, עמ' 328.
  144. ^ CIS I 617, 2020.
  145. ^ CIS I 264.
  146. ^ CIS I 265.
  147. ^ 1 2 CIS I 266.
  148. ^ 1 2 3 CIS I 267.
  149. ^ KAI 99; לא ברור היכן המקום "איתנם"
  150. ^ KAI 68.
  151. ^ Bell, Brenda (1989). "Roman Literary Attitudes to Foreign Terms and the Carthaginian 'sufetes'". Classical Association of South Africa. 32: 29–36. JSTOR 24591869.
  152. ^ KAI 47: הקיפוסים של מלקרת; RÉS 367.
  153. ^ CIS I 308; RÉS 367.
  154. ^ CIS I 1988, 2082; RÉS 367.
  155. ^ RÉS 367.
  156. ^ CIS I 231.
  157. ^ CIS I 252; עָזָז נזכר גם בספר דברי הימים א', פרק ה', פסוק ח'. כתובת מגדר פותחת בהקדשה ”לאדן לעזז מלכעשתרת” (KAI 71).
  158. ^ Teixidor, Javier (1979), The Pantheon of Palmyra, Brill Archive, p. 68-69, מסת"ב 978-90-04-05987-0
  159. ^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפִניקיות – אוסף שיָרי ספרות כנען, דביר, 1942, עמ' 55.
  160. ^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפִניקיות – אוסף שיָרי ספרות כנען, דביר, 1942, עמ' 308.
  161. ^ CIS I 403, 2022.
  162. ^ CIS I 273, 2511, 3778 (מוזכר בה גם "עבדרע").
  163. ^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפִניקיות – אוסף שיָרי ספרות כנען, דביר, 1942, עמ' 179.
  164. ^ CIS I 380 (בציטוטון); ראו גם 690, 3108, 3196.
  165. ^ CIS I 2022, 2245, 3320; נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפִניקיות – אוסף שיָרי ספרות כנען, דביר, 1942, עמ' 300.
  166. ^ CIS I 280, 879.
  167. ^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפִניקיות – אוסף שיָרי ספרות כנען, דביר, 1942, עמ' 234, 255; ראו גם CIS I 2882.
  168. ^ CIS I 2460, 3196; וכן "גרגשם" ב־CIS I 673.
  169. ^ CIS I 3196.
  170. ^ KAI 153.
  171. ^ CIS I 1958.
  172. ^ CIS I 336; וכן "קנזא" ב-CIS I 672 ו"קנזם" ב־RÉS 331.
  173. ^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפִניקיות – אוסף שיָרי ספרות כנען, דביר, 1942, עמ' 221, וכן עמ' י"ד.
  174. ^ ראו התורה והמצוה על שמות י"ג י"א
  175. ^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפִניקיות – אוסף שיָרי ספרות כנען, דביר, 1942, עמ' 82.
  176. ^ 1 2 3 נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפִניקיות – אוסף שיָרי ספרות כנען, דביר, 1942, עמ' כ"ד–כ"ה.
  177. ^ RÉS 331, CIS I 378, ועוד.
  178. ^ CIS I 2131; לפי נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפִניקיות – אוסף שיָרי ספרות כנען, דביר, 1942, עמ' 299.
  179. ^ CIS I 387, 2535.
  180. ^ CIS I 387; נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפִניקיות – אוסף שיָרי ספרות כנען, דביר, 1942, עמ' 323–324.
  181. ^ CIS I 378, 2024.
  182. ^ RÉS 580; נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפִניקיות – אוסף שיָרי ספרות כנען, דביר, 1942, עמ' 303; CIS I 180.
  183. ^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפִניקיות – אוסף שיָרי ספרות כנען, דביר, 1942, עמ' 322.
  184. ^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפִניקיות – אוסף שיָרי ספרות כנען, דביר, 1942, עמ' 287.
  185. ^ CIS I 186, 324, 339, 348, 759, 2063 ועוד.
  186. ^ 1 2 KAI 175.
  187. ^ Cyrus H. Gordon, Northwest Semitic Texts in Latin and Greek Letters, Journal of the American Oriental Society 88, 1968, עמ' 285–289 doi: 10.2307/597203
  188. ^ CIS I 1948.
  189. ^ CIS I 2516.
  190. ^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפִניקיות – אוסף שיָרי ספרות כנען, דביר, 1942, עמ' 260.
  191. ^ פוליביוס I 92; נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפִניקיות – אוסף שיָרי ספרות כנען, דביר, 1942, עמ' 291.
  192. ^ CIS I 2758.
  193. ^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפִניקיות – אוסף שיָרי ספרות כנען, דביר, 1942, עמ' 291.
  194. ^ ראו מטבעות מאבסוס עם כתיב עברי קדום "איבשם".
  195. ^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפִניקיות – אוסף שיָרי ספרות כנען, דביר, 1942, עמ' 273, 286.
  196. ^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפִניקיות – אוסף שיָרי ספרות כנען, דביר, 1942, עמ' כ"ד–כ"ו.
  197. ^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפִניקיות – אוסף שיָרי ספרות כנען, דביר, 1942, עמ' 213, 219, 223, 317, 320.
  198. ^ RÉS 326, 327, 331-333, 336, 337; CIS I 182, 238, 321, 280, 2015, 2455, ועוד.
  199. ^ RÉS 334.
  200. ^ CIS I 3135; RÉS 303.
  201. ^ CIS I 138, 195, 271, 329, 330.
  202. ^ CIS I 277.
  203. ^ CIS I 378.
  204. ^ CIS I 232, 515.
  205. ^ CIS I 228, 2780.
  206. ^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפִניקיות – אוסף שיָרי ספרות כנען, דביר, 1942, עמ' 162.
  207. ^ CIS I 327.
  208. ^ CIS I 329.
  209. ^ CIS I 2643, 3354,
  210. ^ CIS I 2024.
  211. ^ CIS I 2785.
  212. ^ CIS I 375, ד' אחת בסוף השורה וד' שנייה בתחילת השורה שאחריה (בשפות כנעניות עתיקות לא נמנעו בקטיעת מילה לצורך ירידת שורה)
  213. ^ CIS I 305; הד' נשכחה בחקיקה ונכתבה מעל השורה בין הנ' לר'.
  214. ^ CIS I 717.
  215. ^ CIS I 234.
  216. ^ RÉS 330; KAI 164.

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ י.ת.נ. הוא השורש הפיניקי המקביל לשורש העברי נ.ת.נ., וכך השם הנפוץ "יתנבעל" מקביל לשמות מקראיים כגון "נתניהו" או "יהונתן".
  2. ^ ט.נ.א. הוא שורש פיניקי שמשמעותו להקים, להציב.
  3. ^ ט.נ.א. הוא שורש פיניקי שמשמעותו להקים, להציב.
  4. ^ בכתובות המקורית "בת" ולא "בית", לפי הכתיב החסר הפיניקי; ראו נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפִניקיות – אוסף שיָרי ספרות כנען, דביר, 1942, עמ' 261.
  5. ^ לאדֹן
  6. ^ שם פרטי לא ברור
  7. ^ ברכו (ברך אותו)
  8. ^ ושמע קולו
  9. ^ "פני" בהיחלשות הנ'
  10. ^ "בעל" בהיחלשות הע'
  11. ^ "לאדן" בהיחלשות הא' - ראו בהמשך
  12. ^ "בעל" בחילוף הע' והח', שמבטאן התרכך
  13. ^ "חמן" בהיחלשות מבטא הח'
  14. ^ טעות סופר, במקום "בעל"
  15. ^ נדרה
  16. ^ כנראה "עמתעשתרת"
  17. ^ שם מקוצר, כנראה מ"אדנבעל"
  18. ^ כי שמע קולה