לדלג לתוכן

לסטר האנט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לסטר האנט
Lester C. Hunt
לסטר האנט
לידה 8 ביולי 1892
איזבל, אילינוי, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
התאבד 19 ביוני 1954 (בגיל 61)
וושינגטון הבירה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם מלא 'לסטר קאלווי האנט האב
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
מקום קבורה בית הקברות בית אל, שאיין, ארצות הברית
השכלה
מפלגה המפלגה הדמוקרטית עריכת הנתון בוויקינתונים
סנאטור מטעם ויומינג
3 בינואר 1949 – 19 ביוני 1954
(5 שנים)
יושב ראש אגודת המושלים הלאומית
13 ביוני 1948 – 3 בינואר 1949
(205 ימים)
מושל ויומינג ה־19
4 בינואר 1943 – 3 בינואר 1949
(6 שנים)
מזכיר המדינה של ויומינג ה־9
7 בינואר 1935 – 4 בינואר 1943
(8 שנים)
תחת מושלי ויומינג לסלי מילר
נלס סמית'
מרט כריסטיאנסן ←
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

לסטר קאלווי האנט האב (באנגלית: .Lester Callaway Hunt, Sr;‏ 8 ביולי 1892 – 19 ביוני 1954) היה פוליטיקאי אמריקאי מוויומינג, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כמושל ויומינג ה-19 בשנים 1943 - 1949. ב-1948 הוא נבחר ברוב מוחץ לסנאט של ארצות הברית, וכיהן בו החל מינואר 1949.

האנט תמך במספר תוכניות חברתיות פדרליות וקידם את הסיוע הפדרלי לשירותי בריאות בעלות נמוכה ולהנהגת ביטוחים לרפואת שיניים. הוא גם תמך במגוון תוכניות שהוצעו על ידי ממשל הנשיא דווייט אייזנהאואר בעקבות הניצחון הגורף של המפלגה הרפובליקנית בבחירות 1952, כולל ביטול ההפרדה הגזעית במחוז קולומביה, והרחבת הביטחון החברתי.

כמתנגד גלוי למערכה האנטי-קומוניסטית של הסנאטור ג'וזף מקארתי, קרא האנט תיגר על מקארתי ועל בעלי בריתו בסנאט באמצעות תמיכה בהצעת חוק להגבלת חסינות חברי הקונגרס כך שיתאפשר לאזרחים לתבוע חברי קונגרס על לשון הרע. ביוני 1953 נעצר בנו של האנט בוושינגטון די. סי. בגין האשמות על שידול סוכן משטרתי סמוי לקיום יחסי מין (יחסים הומוסקסואליים היו אסורים באותה תקופה בחוק). כמה סנאטורים רפובליקנים, כולל מקארתי, איימו על האנט בהעמדה לדין של בנו ובפרסום רחב של האירוע אם הוא לא יוותר על תוכניותיו להתמודד על תקופת כהונה נוספת ויתפטר מידית, דבר שהאנט סירב לעשות. ב-6 באוקטובר הורשע בנו של האנט והוטל עליו קנס. ב-15 באפריל 1954 הכריז האנט על כוונתו להתמודד על תקופת כהונה שנייה בסנאט. עם זאת, לאחר שמקארתי חידש את איומו לעשות שימוש נגדו במעצר של בנו, הוא שינה את עמדתו. ב-19 ביוני התאבד האנט בלשכתו בסנאט. מותו גרם מכה קשה לתדמיתו של מקארתי והיה אחד הגורמים שהובילו לגינויו על ידי הסנאט מאוחר יותר באותה שנה.[1]

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לסטר האנט נולד בעיירה איזבל, מחוז אדגר, שבמזרח אילינוי. בוויומינג הוא ביקר לראשונה כשחקן בייסבול מקצועני-למחצה. הוא סיים את לימודיו באוניברסיטת אילינוי ווסלין, שם הוא היה חבר באחוות טאו-קאפא-אפסילון, ולאחר מכן עבד כסווט כדי לממן את לימודיו בבית הספר לרפואת שיניים של אוניברסיטת סנט לואיס.[2] לאחר שסיים את לימודיו ב-1917, עבר האנט ללנדר שבוויומינג, שם הוא פתח מרפאה. הוא התגייס לגיס רפואת השיניים של צבא ארצות הברית כאשר נכנסה ארצות הברית למלחמת העולם הראשונה, ושירת כלוטננט בשנים 1917 - 1919. לאחר שסיים לימודי תואר מתקדם באוניברסיטת נורת'ווסטרן ב-1920, חידש האנט את עיסוקו ברפואת שיניים בלנדר. הוא היה נשיא אגודת רופאי השיניים של ויומינג, והחל את הקריירה הפוליטית שלו כאשר מונה כנשיא מועצת הבוחנים לרפואת שיניים של ויומינג, תפקיד בו הוא שימש בשנים 1924 - 1928.

מחוקק בויומינג[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1933 נבחר האנט לבית הנבחרים של ויומינג מטעם מחוז פרימונט. הוא קידם חקיקת איגניקה שהייתה אמורה להתיר עיקור של מטופלים במוסדות אם הם "לקו בטירוף, טמטום, טפשות, רפיון שכל או אפילפסיה". צעד חקיקה זה, אף על פי שהיה דומה לאלו שהתקבלו בכמה מדינות שכנות בשנות ה-20, כשל, ומאוחר יותר הצהיר האנט על חרטתו על כך שקידם אותו.[3]

מזכיר המדינה של ויומינג[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 1934 ו-1938 נבחר האנט כמזכיר המדינה של ויומינג, וכיהן בתפקיד בשנים 1935 - 1943. בתחילת כהונתו בתפקיד הוא הטיל על אלן טאפר טרו (אנ') לעצב את דמות הסוס והרוכב (Bucking Horse and Rider), שהופיעה על לוחיות הרישוי של ויומינג מאז 1936.[4] בעת כהונתו כמזכיר המדינה, טען האנט באופן אישי לזכויות היוצרים ל"מדריך לויומינג" (Wyoming Guidebook), פרסום של מינהל קידום העבודות, לאחר שהמושל ובית המחוקקים לא הצליחו לשמור על עיצוב הסוס והרוכב כקניין רוחני של המדינה. הספר זכה לפופולריות, ועלו תהיות בנוגע לשאלה אם האנט הפיק רווחים אישיים ממכירתו. הוא הצליח להוכיח שהוא אישר את כל המחאות התמלוגים הרבעוניות והעביר אותן לאוצר המדינה, וב-1942 הוא העביר את זכויות היוצרים למדינה.[5]

מושל ויומינג[עריכת קוד מקור | עריכה]

האנט היה האדם הראשון שנבחר לשתי תקופת כהונה רצופות של ארבע שנים כל אחת כמושל ויומינג, וכיהן בתפקיד בשנים 1943 - 1949. הוא ניצב מול רוב עוין בשני בתי בית המחוקקים של מדינתו במשך כל שנותיו כמושל.[6] ההישג החקיקתי המרכזי של תקופת כהונתו הראשונה היה הפעלת תוכנית הפרישה למורים.[7] שוב ושוב הוא הציע במהלך תקופת כהונתו השנייה מערכת פרישה לעובדי המדינה, אך ללא הצלחה.[8] במהלך תקופת כהונתו הראשונה טען הסנאטור הרפובליקני אדוארד ו. רוברטסון שאזרחים יפנים שנכלאו במחנה הארט מאונטיין (אנ') ניהלו חיי פינוק ואגרו אספקה. העיתון "דנוור פוסט" פרסם חשיפה שגיבתה את טענותיו. האנט פטר את הדברים כ"מעשייה פוליטית" ואמר ש"מוצרי מזון לא יכולים להיות מובאים אל העיר כדי להאכיל 13,500 איש בעגלת מזון וזה לא היה כדאי להביא אותו כל יום". הוא סייר במחנה ואמר ש"רמת החיים של העצורים הייתה, על פי צורת החשיבה שלי, די מחפירה".[9] בתום המלחמה, הוא כתב לרשות העברת האוכלוסין במלחמה (War Relocation Authority) "שאנו לא מעוניינים שאפילו אחד ממפונים אלו יישאר בוויומינג".[10]

כאשר הוציא הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט ב-16 במרץ 1943 צו נשיאותי להקמת מונומנט הלאומי ג'קסון הול, הצטרף האנט למתנגדים ואמר שהוא יעשה שימוש במשטרת המדינה כדי להרחיק כל פקיד ממשל פדרלי שינסה להשליט סמכות בשטחי המונומנט. הקונגרס סירב לממן את המונומנט עד 1950, כאשר שני הסנאטורים מטעם ויומינג, ג'וזף מקמהוני והאנט עצמו הגיעו לפשרה עם ממשל הנשיא טרומן. על פי פשרה זו מוזגו רוב קרקעות המונומנט אל שטחי הפארק הלאומי גרנד טיטון, בתנאי שיינתן פיצוי על אובדן ההכנסות ושיוגנו זכויותיהם של בעלי הקרקעות המקומיים.[11]

בשנים 1940, 1944 ו-1948 היה האנט נציג ויומינג לוועידה הארצית של המפלגה הדמוקרטית. ב-1948 הוא היה יושב ראש אגודת המושלים הלאומית.

סנאטור[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1948 נבחר האנט לסנאט של ארצות הברית לתקופת הכהונה שהחלה ב-3 בינואר 1949 לאחר שהביס את הסנאטור המכהן, הרפובליקני אדוארד ו. רוברטסון בהפרש גדול. עמדותיו הפוליטיות שילבו שמרנות פיסקלית עם התנגדות לממשלה גדולה ותמיכה בדיור ציבורי והגדלת הסיוע הפדרלי לחינוך.[12] במהלך כהונתו בסנאט, הפך האנט ליריב מר של הסנאטור מוויסקונסין ג'וזף מקארתי, והביקורת שלו על הטקטיקות של מקארתי סימנו אותו כמטרה עיקרית בבחירות של 1954. לדוגמה, הוא ניהל מערכה לקבלת חוק להגבלת חסינות חברי הקונגרס כך שיתאפשר לאזרחים לתבוע חברי קונגרס על לשון הרע. הוא קרא להנהגת רפורמה בכללי הסנאט: "אם המצב שעמו מתמודד הקונגרס שהוא כבר לא יכול לשלוט על חבריו על פי כללי החברה, הצדק, והמשחק ההוגן, אזי יש לדעתי לקונגרס חובה מוסרית לנקוט בצעדים דרסטיים כדי לתקן את המצב הזה".[13]

ב-1949 העלה האנט הצעה שהאגודה הרפואית האמריקאית (American Medical Association) ואגודת רפואת השיניים האמריקאית (American Dental Association) ישקלו תוכנית עבור הממשלה הפדרלית למתן פוליסות ביטוח בריאות עם השתתפויות עצמיות נמוכות לכיסוי "שירותי רפואה, ניתוחים, אשפוז, מעבדה, סיעוד ורפואת שיניים". בוועידת אגודת רפואת השיניים הוא אמר: "אין אנו יכולים לשמר את חירות העיסוק ברפואה וברפואת שיניים, אין אנו יכולים להמשיך ולתת לרפואה ולרפואת השיניים להיות ללא שליטה וללא פיקוח של הממשלה הפדרלית, אין אנו יכולים לשמור על העיסוק החופשי והעצמאי האמריקאי שלנו בשירותי הבריאות על ידי הוקעה פשוטה של החברתיות, או באמצעות התנגדות עיקשת".[14]

האנט שירת בוועדת הסנאט המיוחדת לחקירת פשעים בסחר הבין-מדינתי (אנ') בראשותו של אסטס קיפאובר,[15] ובועדת הכוחות המזוינים של הסנאט. הוא נתן גיבוי לתוכניות לסיוע חוץ ותמך בקריאה לפירוק מנשק כדי להמחיש שהצעות השלום של ברית המועצות לא היו רצינויות.

בעקבות הניצחון הגורף של דווייט אייזנהאואר בבחירות לנשיאות של 1952, הכריז האנט שהוא חש מחויב לתמיכה בהצעות החקיקה של הממשל כאשר הדבר יתאפשר. הוא הביע הסכמה מלאה עם התוכניות לסובסידיות חקלאיות, להרחבת הביטוח הלאומי, להקמת הוועדה להעסקה הוגנת, ולביטול ההפרדה הגזעית במחוז קולומביה.

מעצר בנו והתאבדותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-9 ביוני 1953 נעצר בוושינגטון די. סי. לסטר הבן "באדי", בנו בן ה-25 של האנט, שהיה סטודנט ונשיא אגודת הסטודנטים בבית הספר התאולוגי האפיסקופלי בקיימברידג', מסצ'וסטס על שידול ליחסי מין של שוטר סמוי בכיכר לפאייט, שמצפון למתחם הבית הלבן. יחסים הומוסקסואליים היו אסורים באותה תקופה בחוק. הייתה זו עבירתו הראשונה של האנט הצעיר, ובמצב רגיל טיפלה המשטרה במקרה כזה בחשאי כעניין שנגע יותר למשפחת העבריין, אך המעצר נודע לרפובליקנים בסנאט.[16] על פי הטור "הסיבוב העליז של וושינגטון" (Washington Merry-Go-Round) של דרו פירסון, שפורסם לאחר מותו של האנט, הסנאטורים סטיילס ברידג'ס והרמן ולקר איימו שאם האנט לא יפרוש מיד מהסנאט ויסכים שלא להתמודד על מושבו בבחירות של 1954, הם ידאגו לכך שבנו יועמד לדין ושמעצרו יפורסם בפומבי.[17]

בסנאט שהיה מפולג בהפרש קל, התפטרותו של האנט הייתה מאפשרת למושל הרפובליקני של ויומינג למנות רפובליקני לאיוש מושבו של האנט לשארית תקופת כהונתו, שיתמודד כסנאטור מכהן בבחירות של 1954, ובכך ישפיע ככל הנראה על מאזן הכוחות בסנאט לטובת הרפובליקנים. האנט סירב להיענות לדרישה, ובתגובה, איימו הסנאטורים הרפובליקנים על המפקח רוי בליק ממחלק המוסר במשטרת וושינגטון שהוא יאבד את משרתו אם הוא לא יעמיד לדין את באדי האנט.[17] באדי האנט הועמד לדין, ובמשפטו נכח אביו. ב-7 באוקטובר הוטל עליו קנס על שידול שוטר סמוי "למטרות זימה בלתי מוסריות", ובאותו יום פרסם הוושינגטון פוסט את הסיפור. עורך דינו של באדי האנט צוטט ב-8 באוקטובר בדיווח של הניו יורק טיימס באומרו שהלקוח שלו העדיף להימנע מפרסום נוסף.[18] להוציא את הדיווחים הקצרים הללו בתקשורת, מעצרו והעמדתו לדין של באדי האנט לא פורסמו בהרחבה באותה עת.

בדצמבר 1953 הודיע האנט לעיתונאי דרו פירסון שהוא לא יתמודד לתקופת כהונה שנייה בסנאט אם מתנגדיו יעשו שימוש נגדו במעצר של בנו,[17] מתוך חשש שלפרסום הפרשה תהיה השפעה שלילית על בריאותה של רעייתו. על אף האיום מצד יריביו הפוליטיים לפרסום הפרשה, כולל איום מפורש להפיץ בוויומינג 25,000 עלונים בנוגע למעצר, הודיע האנט ב-15 באפריל 1954 על מועמדותו לתקופת כהונה שנייה בסנאט.[19][20] בסקר דעת קהל שנערך באותו יום, קיבל האנט 54.5 אחוזי תמיכה, כשיריבו במקום השני קיבל 19.3 אחוזים.[18]

במאי 1954, כחבר "הגוש הליברלי", הציע האנט נהלים בוועדות הסנאט שנועדו לחסל את כמה מהטקטיקות של הסנאטור מקארתי. מאוחר יותר באותו חודש, חידש הסנאטור ברידג'ס את איומו לפרסם את מעצרו של באדי האנט בקרב קהל המצביעים בוויומינג.[21] ממשל אייזנהאואר, שנקט בכיוון שונה, הציע להאנט משרה בשכר גבוה בנציבות הסחר הבינלאומי של ארצות הברית אם הוא יסכים שלא להתמודד יותר על מושב בסנאט. ב-8 ביוני, לאחר בדיקה רפואית במרכז הרפואי הלאומי של הצי בבתסדה, שינה האנט שוב את דעתו בנוגע להתמודדות, וכתב ליושב ראש המפלגה הדמוקרטית בוויומינג, בציינו את מצבו הבריאותי כסיבה: "לעולם לא אהיה שוב מועמד למשרה נבחרת". עם זאת, הוא לא התפטר מהסנאט.[18]

ב-19 ביוני 1954 התאבד לסטר האנט בלשכתו בסנאט בירייה בכלי נשק שככל הנראה הביא אותו מביתו. הוא נלקח לבית חולים, שם הוא מת מפצעיו כמה שעות לאחר מכן בגיל 61.[22][23] בניו יורק טיימס דווח שמעשהו זה אירע בשל "דיכאון שהוא לקה בו בשל מצב בריאותו" ושהוא השאיר אחריו ארבעה מכתבים חתומים.[24]

יום אחד לפני ההתאבדות, האשים הסנאטור מקארתי חבר סנאט אנונימי על "מעשה שגוי". בעל בריתו של מקארתי, הסנאטור קרל מונדט מדקוטה הדרומית, הכחיש שמקארתי התכוון להאנט.

אחרית דבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביום שלאחר התאבדותו של האנט, פירסם פירסון את האשמותיו בנוגע לאיומים של הסנאטורים הרפובליקנים על האנט, אך תיאר את מניעיו של האנט כמורכבים:

לפני שבועיים הוא פנה לבית חולים לצורך בדיקה רפואית והכריז שהוא לא יתמודד יותר. לא היה זה סוד שהוא סבל מבעיה קשה בכליות לזמן מה, אך אני בטוח שמעל כל זה, לסטר האנט, שהיה נשמה רגישה יותר בהשוואה למה שעמיתיו חשבו, פשוט לא היה יכול לשאת את המחשבה שהצרות של בנו יהפכו לנושא ללחישות במסע הבחירות שלו.[17]

בשיחות פרטיות, אישר פירסון שבעיות הבריאות של האנט לא היו רציניות, והוא כתב ביומנו ש"לרוע המזל, אני חושש שההאשמות המוסריות נגד בנו והחוויה שעבר האנט היו הגורם המרכזי".[18]

ב-22 ביוני נטמן האנט בבית הקברות בית אל שבשאיין לאחר טקס קצר בכנסייה. ב-24 ביוני מינה מושל ויומינג קליפורד ג'וי רוג'רס את הרפובליקני אדוארד ד. קריפה לכהן בסנאט עד תום תקופת כהונתו המתוכננת של האנט שהייתה אמורה להסתיים בינואר.[25] ב-4 ביולי, דיווח העיתון השמרני Washington Times-Herald על מעצרו והרשעתו של באדי האנט בשנה הקודמת, ומותו של האנט קיבל דיווח מורחב יותר מאשר קודם לכן.

ב-9 ביולי חתם רוי בליק על תצהיר שניקה את ברידג'ס וולקר מההאשמה שהם רדפו אחריו, אך החלטתו להגיש כתב אישום נגד באנט האנט תחת הנסיבות שלא בהכרח הצדיקו את העמדתו לדין, נותרו ללא הסבר. ב-9 בנובמבר נישאו הספדים בסנאט לזכר חבריו שנפטרו לאחרונה, והסנאטור ברידג'ס תיאר את האנט "אדם שההפגין את האיכויות הטובות ביותר של אמריקאי. הוא היה נאמן ושירת היטב".[18] דודנו של האנט, ויליאם מ. ספנסר, נשיא תאגיד המכוניות של צפון אמריקה בשיקגו, כתב לוולקר לאחר ששמע שהוא הספיד את האנט:

נדהמתי לקרוא זאת. השיחה עם סנאטור האנט שבועות ספורים לפני מותו עלתה במוחי באופן כה חי, ובה ציטטתי באופן מדויק את החלק השטני שבו לקחת חלק בעקבות האפיזודה חסרת המזל שהתפרסמה באופן נרחב שבה בנו היה מעורב. סנאטור האנט, ידיד אישי קרוב שלי, סיפר לי ללא הסתייגות על פרטי הטקטיקות שבהן עשית שימוש במאמץ לשכנע אותו לפרוש מהסנאט, או לכל הפחות לא להציג את מועמדותו שוב. נראה שניצלת כל הזדמנות לנצל את המצוקה שהברנש האומלל סבל ממנה באותה עת כדי להפוך זאת לייתרון פוליטי. מהלך כזה הוא מכה נמוכה ככל שניתן להעלות על הדעת. הבנתי גם מסנאטור האנט, שהסנאטור ברידג'ס נועץ בך וקיבל את אישורך למעשיו בעניין.[18]

בבחירות שהתקיימו ב-2 בנובמבר לאיוש קבוע של מושבו של האנט בסנאט, ניצח הדמוקרט ג'וזף או'מהוני לאחר שהביס את מועמד הרפובליקנים ויליאם הנרי הריסון השלישי.[26]

בהמשך עבד באדי האנט בצוותים של מוסדות צדקה קתוליים בשיקגו, ולאחר מכן עבור מוסד לאזורי תעשייה בשיקגו. יחד עם שותפו לעבודה שם, ניקולס וון הופמן, הוא הוציא לאור מאמר בשם "משמעות 'הדמוקרטיה': ארגונים פורטוריקנים בשיקגו", שהופיע במגזין האקדמאי "סקירה של סמנטיקה כללית (A Review of General Semantics) ב-1956. באוקטובר 2015 נתן באדי האנט ראיון מצולם בנוגע למעצרו והתאבדות אביו עבור סרט תעודה של Yahoo News בשם "מגעיל באופן מיוחד: מלחמתה של ממשלת ארצות הברית נגד הלהט"ב".[27] באדי האנט נפטר בשיקגו ב-6 בינואר 2020, בגיל 92.[28]

התייחסויות מאוחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלן דרורי (אנ'), עיתונאי שסיקר את הסנאט של ארצות הברית עבור יונייטד פרס אינטרנשיונל, השתמש בפרשת הסחיטה וההתאבדות של האנט כבסיס לרב המכר זוכה פרס פוליצר מ-1959 "הסנאט ימליץ ויאשר". ברומן זה, הסנאטור פרד ואן אקרמן מויומינג, עושה שימוש בפרשייה הומוסקסואלית כדי לסחוט את הסנאטור מיוטה בריגהאם אנדרסון. ב-1962 הופק על פי הרומן הסרט הסנאט ימליץ ויאשר בכיכובו של הנרי פונדה ובבימויו של אוטו פרמינגר.

ההיסטוריון מאוניברסיטת ויומינג, ט. א. לארסון, שכתב על ההיסטוריה של המדינה, כתב דיווח על התאבדותו של האנט, הגיש אותו לאלמנתו של האנט, נטלי, וביקש את רשותה לפרסם אותו. תחת זאת היא איימה עליו בתביעה משפטית, והוא מעולם לא פרסם את תוצאות מחקרו.[29]

התנגדותו של האנט למקארתי ומעצרו של בנו הופיעו בגרסה דמיונית בספרו של תומאס מלון (אנ') מ-2007 "חברים למסע" (Fellow Travelers), רומן שמתאר היכרותו של בחור צעיר לקשיים של הפוליטיקה של וושינגטון בשנות ה-50 כאשר הוא מגלה את זהותו הלהט"בית. תיאור זה מופיע גם במיני-סידרה באותו שם מ-2023.[30]

במאמר מערכת שפורסם ב-2012 בעיתון הבוסטון גלוב, הושמעה קריאה להעריך מחדש את מורשתו של סטיילס ברידג'ס, שכיהן כמושל ניו המפשייר וכסנאטור מטעמה, בשל חלקו בפרשת התאבדותו של האנט.[31]

במשפט מדומה שנערך ב-2013 נגד הסנאטורים מקארתי, ולקר וברידג'ס, נמצאו כל השלושה "אשמים במגוון של האשמות, כולל סחיטה וגרימה לפציעה גופנית". מושל ויומינג לשעבר, דייב פרוידנטל, ששימש כתובע באירוע שנערך בשאיין, אמר: "החלק המסוים הזה בהיסטוריה של ויומינג טואטא מתחת לשטיח. כך שלעונג לי להשתתף במשיכת תשומת הלב אליו".[32] האירוע אורגן במקביל לפרסום מחקר חדש בנוגע למותו של האנט בשם "למות בגלל החטאים של ג'ו מקארתי" שנכתב על ידי הכומר הפרסביטריאני, חבר בית המחוקקים של ויומינג לשעבר ומועמד לסנאט של ארצות הברית ב-1982, רודג'ר מקדניאל (אנ'), שעשה שימוש בחלק ממחקרו של לארסון.[33]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Senator Lester Hunt's Decision". Senate.gov. Washington, DC: Historian of the United States Senate.
  2. ^ "Distinguished Alumni". Tau Kappa Epsilon.
  3. ^ McDaniel, Rodger (2013). Dying for Joe McCarthy's Sins: The Suicide of Wyoming Senator Lester Hunt. Cody, Wyoming: WordsWorth. pp. 40-45.
  4. ^ Wyoming Secretary of State: "Bucking Horse & Rider, Historical Information" Archived March 9, 2009, at the Wayback Machine.
  5. ^ McDaniel, Rodger (2013). Dying for Joe McCarthy's Sins: The Suicide of Wyoming Senator Lester Hunt. Cody, Wyoming: WordsWorth. pp. 53-56.
  6. ^ T.A. Larson, History of Wyoming (University of Nebraska Press, 1965), p. 495, 508-509
  7. ^ T.A. Larson, History of Wyoming (University of Nebraska Press, 1965), p. 496
  8. ^ T.A. Larson, History of Wyoming (University of Nebraska Press, 1965), pp. 509-510
  9. ^ T.A. Larson, History of Wyoming (University of Nebraska Press, 1965), pp. 479-480
  10. ^ T.A. Larson, History of Wyoming (University of Nebraska Press, 1965), p. 480
  11. ^ T.A. Larson, History of Wyoming (University of Nebraska Press, 1965), pp. 499-501
  12. ^ T.A. Larson, History of Wyoming (University of Nebraska Press, 1965), p. 510
  13. ^ כותרת Congressional Record: Proceedings and Debates of the Congress, U.S. Government Printing Office, 1951, p. A5301.
  14. ^ Daviess, Lawrence (October 19, 1949). "Senator Urges U.S. Sell Health Policy". New York Times.
  15. ^ "Atlantic City Seen as Hub of Crime". New York Times. July 8, 1951.
  16. ^ McDaniel, Rodger (2013). Dying for Joe McCarthy's Sins: The Suicide of Wyoming Senator Lester Hunt. pp. 253–254., 280-284
  17. ^ 1 2 3 4 Pearson, Drew (June 22, 1954). "The Washington Merry-Go-Round". Detroit Free Press. Detroit, Michigan. p. 16. Archived from the original on February 17, 2012.
  18. ^ 1 2 3 4 5 6 Scandals in Presidential History: The Blackmailing of Lester Hunt - potus-geeks.livejournal.com.
  19. ^ T.A. Larson, History of Wyoming (University of Nebraska Press, 1965), p. 520, note 5.
  20. ^ McDaniel, Rodger (2013). Dying for Joe McCarthy's Sins: The Suicide of Wyoming Senator Lester Hunt. Cody, Wyoming: WordsWorth. p. 258.
  21. ^ McDaniel, Rodger (2013). Dying for Joe McCarthy's Sins: The Suicide of Wyoming Senator Lester Hunt. Cody, Wyoming: WordsWorth. pp. 297-298.
  22. ^ "Ailing Wyoming Democratic solon takes own life in Senate office". Lewiston Morning Tribune. (Idaho). Associated Press. June 20, 1954. p. 1.
  23. ^ "Wyoming's Sen. Hunt kills self with gun". Pittsburgh Press. United Press. June 20, 1954. p. 2.
  24. ^ "Hunt Takes Life in Senate Office". The New York Times. June 19, 1954.
  25. ^ Crippa, Edward David - Biographical Information - Congressional Biography Directory
  26. ^ "WY US Senate - Special Election 1954".
  27. ^ Isikoff, Michael (October 7, 2015). "U.S. Senator Urges Probe Into Cold War-era Antigay Blackmail Plot". San Jose, CA: Yahoo News.
  28. ^ "Lester Hunt Obituary". Legacy.com. January 6, 2020. Archived from the original on December 15, 2023.
  29. ^ McDaniel, Rodger (2013). Dying for Joe McCarthy's Sins: The Suicide of Wyoming Senator Lester Hunt. Cody, Wyoming: WordsWorth. pp. 276-278.
  30. ^ Fienberg, Daniel (October 23, 2023). "'Fellow Travelers' Review: A Superbly Paired Matt Bomer and Jonathan Bailey Give Showtime's Sometimes Stodgy Miniseries Its Spark". Hollywood Reporter.
  31. ^ "N.H. should reassess legacy of Senator Styles Bridges," Boston Globe, December 29, 2012
  32. ^ Bray, Kelsey (April 8, 2013). "Guilty: Senators convicted in mock trial". Wyoming Tribune-Eagle.
  33. ^ McDaniel, Rodger (2013). Dying for Joe McCarthy's Sins: The Suicide of Wyoming Senator Lester Hunt.


מושלי ויומינג ויומינגויומינג
פרנסיס וורן • איימוס ברבר • ג'ון יוג'ין אוסבורן • ויליאם ריצ'רדס • דפורסט ריצ'רדס • פנימור צ'טרטון • בראיינט באטלר ברוקס • ג'וזף קארי • ג'ון קנדריק • פרנק הו • רוברט קארי • ויליאם רוס • פרנק לוקאס • נלי טיילו רוס • פרנק אמרסון • אלונזו קלארק • לסלי מילר • נלס סמית' • לסטר האנט • ארתור קריין • פרנק בארט • קליפורד ג'וי רוג'רס • מילוורד סימפסון • ג'ון היקי• ג'ק גייג' • קליפורד הנסן • סטנלי האת'אווי • אדגר הרשלר • מייק סאליבן • ג'ים גרינגר • דייב פרוידנטל • מאט מיד • מארק גורדון
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=לסטר_האנט&oldid=38873590"