יעקב לשצ'ינסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

יעקב לשצ'ינסקייידיש: לעשצינסקי; בכתב לטיני: Lestschinsky;‏ 18761966) היה דמוגרף, סטטיסטיקאי והיסטוריון יהודי, מחלוצי החוקרים הדמוגרפים של עם ישראל בעת החדשה. עסק בעיקר בחקר ההיבטים החברתיים, הכלכליים והדמוגרפיים של הקיום היהודי באירופה. כתב במגוון שפות, פרסם 25 ספרים שונים והרבה לכתוב מאמרים פובליציסטיים ואקדמיים.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לשצ'ינסקי נולד בעיירה הורודישץ שבפלך קייב שבאימפריה הרוסית. לאחר לימודיו בישיבה, נטה כבר בצעירותו אחר פעילות ציונית ולקח חלק במפלגה הסוציאליסטית היהודית ברוסיה.[1] ב-1903 נטל חלק כציר בקונגרס הציוני השישי, ונמנע בשאלת אוגנדה. לימים צידד בציונות הטריטוריאלית נוסח ישראל זנגוויל, ולא נמנה עם הציונים, אולם גם לא התנגד לרעיון הבית הלאומי.

את מחקריו על אודות יהדות אירופה החל לפרסם ב-1903. מחקרו הראשון, "סטטיסטיקה של עירה אחת", נכתב ב-1903, ושפך אור על הקיום הכלכלי היהודי ההולך ומחמיר במזרח אירופה. גישתו, שביקשה להבין את בעיות העם היהודי באירופה, עשתה שימוש במספרים ובנתונים דמוגרפיים. הייתה זו פריצת דרך מחקרית שהושפעה מעבודתם של יאן בלוך וא"פ סוּבּוֹטין, אשר חקרו את הקיום היהודי בסוף המאה ה-19 בתחום המושב.

במהלך מהפכת פברואר 1917 עזר לשצ'ינסקי לייסד את המפלגה הסוציאליסטית היהודית המאוחדת. ב-1921 עזב את ברית המועצות לברלין בירת גרמניה, כאישים רבים מהאינטליגנציה היהודית, ושם עבד ככתב עבור העיתון היידי הניו-יורקי "פאָרווערטס". ב-1925 היה ממייסדי המכון המדעי היהודי (ייוואָ), שקם במטרה לאסוף מקורות ותעודות הקשורים ביהדות מזרח אירופה, ובמהלך שנות ה-20 ניהל את המחלקה הכלכלית והסטטיסטית שלו.

בעקבות עליית הנאצים לשלטון היגר לשצ'ינסקי לארצות הברית ב-1938. יחסו לתנועה הציונית התרכך לאחר השואה והקמת מדינת ישראל, וב-1958 עלה לישראל והמשיך בעבודתו המחקרית וההגותית. עזבונו הופקד במכון ייווא, ניו יורק.

ספריו בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מצבם הכלכלי של היהודים באירופה המזרחית והמרכזית; הוכן לדפוס ע"י ועד הארצות, פריז, וע"י ועד ההנהלה להכנת הקונגרס היהודי העולמי, תל אביב: [חמו"ל], תרצ"ה.
  • היהודים ברוסיה הסוביטית: ממהפכת אוקטובר עד מלחמת העולם השניה; תרגם: ש' הרברג, תל אביב: עם עובד, תש"ג.
  • תפוצת ישראל לאחר המלחמה, תל אביב: בטרם, תש"ח. (הפרקים "תפוצת ישראל לאחר המלחמה" ו"היהודים ברוסיה הסובייטית" תורגמו מיידיש ע"י א' שם)
  • נדודי ישראל; תרגם מיידיש: יהודה עזריה [גוטהלף], ירושלים: עם עובד ('מן המוקד'), תש"ה.
  • הדמות הלאומית של יהדות הגולה; תרגם: צבי רודי, תל אביב: הוצאת הספרים ע"ש י"ל פרץ, 1959.
  • התפוצה היהודית: ההתפתחות החברתית והכלכלית של קיבוצי היהודים באירופה ובאמריקה בדורות האחרונים, ירושלים: מוסד ביאליק, תשכ"א 1960.
  • הפזורה היהודית; תורגם לעברית בידי מ' הורביץ, ירושלים: המחלקה לחינוך ולתרבות בגולה של ההסתדרות הציונית העולמית ('ערכי היהדות'), תשכ"א.
  • גורלה הכלכלי של יהדות גרמניה; תירגם: ירוחם טולקס, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשכ"ג.
  • נדודי ישראל בדורות האחרונים, תל אביב: אל"ף, תשכ"ה.

בעריכתו:

  • בנציון דינור, אריה טרטקובר, יעקב לשצ'ינסקי (עורכים), כלל ישראל: פרקים בסוציולוגיה של העם היהודי, ירושלים: מוסד ביאליק (סדרת האנתולוגיות במדעי-הרוח), 1954.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Jeffrey Shandler, Editor's Notes (from: The Life and Work of S.M. Dubnov: Diaspora Nationalism and Jewish History By Sofii͡a Dubnova-Ėrlikh), pg. 270.
P vip.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.