מוזיקת דיכאון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
מוזיקת דיכאון (תת-זאנר)
מקורות סגנוניים מוזיקה ערבית, מוזיקה טורקית
מקורות תרבותיים טורקיה, ארצות ערב
פופולריות מיינסטרים שנות התשעים, העשור השני של המאה ה-21 בישראל
נושאים קרובים
מוזיקה מזרחית

המושג מוזיקת דיכאון או שירי דיכאון הוא כינוי לתת-ז'אנר במוזיקה המזרחית.

מוזיקת דיכאון היא ז'אנר המושפע לרוב ממוזיקה טורקית וממוזיקה ערבית. עם הז'אנר מזוהים זמרים כמו עופר לוי, אבי ביטר, תמיר גל, משה כהן, זהבה בן, ליאת בנאי, יניב נסימי, אג'אר, ראובן המלאך, זוהר ארגוב ועוד. הסגנון מאופיין במלודיה עשירה ובמנעד צלילים רחב והוא לרוב בעל תכנים טראגיים.

ז'אנר זה מכונה לעתים גם "מוזיקת נשמה" או המוזיקה המזרחית "הכבדה" או המוזיקה "המזרחית האמיתית", להבדיל מהמוזיקה הים תיכונית שנחשבת ל"קלילה" ומושפעת מהמוזיקה המערבית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוזיקת דיכאון החלה להתפרסם במדינה בשנות ה-70. לאחר פרסום תקליטה, "היכן החייל" (1975), זכתה הזמרת אהובה עוזרי לשם בקרב אוהדי הזמר המזרחי והפכה להיות סמל לשירי דיכאון ושכול. מאידך זכתה להתעלמות מוחלטת מקברניטי המוזיקה הים תיכונית ומכלי התקשורת.[1] בשנות ה-80 הצליח זמר הז'אנר, עופר לוי, לבצע את אחד המהלכים המשמעותיים יותר במוזיקה המזרחית שעד אז הייתה מושפעת מלחנים תימניים, וים תיכוניים "קלילים". לוי הזמר הראשון בסגנון המוזיקה המזרחית שהחל בהופעות יחיד בהיכלים הגדולים כמו הסינרמה, תיאטרון קיסריה, ובנייני האומה בירושלים עוד בשנת 1993 וזכה להצלחה רבה, וכך פרץ את הדרך בפני האומנים מהז'אנר המזרחי ככלל למקומות שהיו סגורים בפניהם עד אז, והוכיח שיש ביקוש וקהל למוזיקה המזרחית והיא לא מוזיקת שוליים בישראל.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

P music.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא מוזיקה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.