פאולה היברניאנס
 | |||
| מידע כללי | |||
|---|---|---|---|
| תאריך ייסוד | 1922 | ||
| אצטדיון |
אצטדיון היברניאנס, קוראדינו (תכולה: 8,000) | ||
| יו"ר | טוני בזינה | ||
| מאמן | מארק מילר | ||
| ליגה | ליגת העל המלטזית | ||
|
www | |||
| תלבושת | |||
| |||
פאולה היברניאנס או מועדון הכדורגל היברניאנס (באנגלית: Hibernians Football Club) הוא מועדון כדורגל מלטזי מהעיר פאולה. המועדון הוקם בשנת 1922 בשם "מועדון הכדורגל קונסטיטושנלס" (באנגלית: Constitutionals Football Club), ולאורך רוב שנות קיומו משחקת קבוצתו בליגת העל המלטזית. למועדון 11 אליפויות, כשהאחרונה שבהן הושגה בעונת 2021/2022. הקבוצה זכתה 10 פעמים בגביע המלטזי (בפעם האחרונה בעונת 2012/2013), ושלוש פעמים בסופר קאפ המלטזי.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
השנים הראשונות: הפירוק והמעבר למקצוענות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקבוצה הוקמה בשנת 1922 בשם "מועדון הכדורגל קונסטיטושנלס" (באנגלית: Constitutionals Football Club) והייתה לקבוצה המייצגת של המפלגה החוקתית של מלטה (באנגלית: Maltese Constitutional Party), שהוקמה שנה קודם לכן. הקבוצה שיחקה בליגת הכדורגל החובבנית במלטה, ונשיאה הראשון היה כרמלו גאוצ'י. מאז כיהנו כ-15 חברי הנהלה בכירה של הקבוצה בתפקיד. לאחר עונתה הראשונה הקבוצה התפרקה, וחזרה לפעילות בעונת 1927/1928. בעונת 1930/1931, לאחר שזכתה באליפות הליגה החובבנית, החליטו מנהלי הקבוצה לעבור לליגה המקצוענית, וכחלק מתהליך ההתחדשות והניתוק מעברה הפוליטי של הקבוצה, הוחלט לשנות את שם הקבוצה ל"מועדון הכדורגל היברניאנס". הקבוצה המשיכה לשחק בשנתיים שלאחר מכן בליגה החובבנית, כיוון שלא התפנה מקום בליגה המקצוענית.
משחקה הראשון של הקבוצה תחת השם החדש הסתיים בניצחון 2-1 על קבוצת אנטלופה. בינואר 1933 הצטרפה הקבוצה לליגה הבכירה, שממנה לא ירדה עוד (נכון לשנת 2016). הקבוצה ניצחה את משחקה הראשון בליגה הראשונה של מלטה (ששינתה את שמה בשנת 1980 לליגת העל המלטזית) נגד סלימה ריינג'רס בתוצאה 3-1.
במהלך תחילת מלחמת העולם השנייה (סוף שנות ה-30 של המאה ה-20), הכדורגל במלטה המשיך להיות משוחק ונקלטו בליגה שחקנים זרים רבים, בעיקר פליטים יהודים מהשואה. הזרים, שנקלטו גם בהיברניאנס, שינו את פני הליגה והעלו את רמתה. היברניאנס ביססה את מעמדה בשלב זה כמועדון השלישי בטיבו באי, אחרי סלימה וונדררס ופלוריאנה. הזר הבולט ביותר בקבוצה היה השוער הצ'כוסלובקי אלכסנדר סבודובה.
שנות ה-40: ההשעיה והאיחוד[עריכת קוד מקור | עריכה]
היברניאנס, שהייתה נתונה בחובות רבים, הושעתה מהליגה במאי 1936 עקב סירובה להשתתף בהפקת הספרים של התאחדות הכדורגל המלטזית. הקבוצה לא וויתרה בנושא, ולאחר ארבע שנות משפט ניצחה בתיק. ההתאחדות ויתרה על כל הטענות כלפי הקבוצה לאחר עונת 1939/1940, והבטיחה לה מקום בליגה הבכירה. רוב שחקניה הבכירים של הקבוצה עזבו אותה במהלך שלוש השנים האלו. במהלך שיאה של מלחמת העולם השנייה לא שוחק הכדורגל במלטה, וכך יצא שהיברניאנס חזרה לשחק בחטיבה העליונה של הכדורגל המלטזי רק לאחר תשע שנים, בעונת 1944/1945, על אף התנגדותם של מספר מועדונים בכירים בליגה.
בתחילת עונת 1946/1947 הוחלט על איחוד שלושה מועדונים באזור פאולה-טרקסיין, במחוז הדרום-מזרחי במלטה, עקב חוקי ההתאחדות החדשים שקבעו כי מותרת קבוצה אחת מכל אזור בכל ליגה, כולל זו הבכירה. היברניאנס התאחדה עם "מועדון הכדורגל טרקסיין ריינבואוס" (באנגלית: Tarxien Rainbows Football Club) מהליגה המלטזית השנייה ועם "היברניאנס הקטנה" מהליגה המלטזית השלישית. מטרת האיחוד - חוץ מן העניין הפרקטי, באם אחת מהקבוצות האחרות תעלנה לליגה הראשונה (או שהיברניאנס תרד ליגה) - הייתה חיזוק רמת הכדורגל באזור, על ידי הקמת מסגרת משותפת לכל קבוצות האזור כדי לחזק את העניין המקומי במשחק.
האיחד התאפשר בסופו של דבר בזכות נשיא היברניאנס דאז, סראפינו זוארב, שגישר בין הצדדים עד להשגת ההסכם. האיחוד יצא לפועל על אף היריבויות המקומיות בין שלוש הקבוצות. למרות הפשרה שהושגה, היו עדיין רבים בצד הטרקסייני שהתנגדו לאיחוד, כיוון שטענו שהיברניאנס מנסה לקחת מהריינבואוס את האוטונומיה שלה ולהפוך את הריינבואוס למועדון חסות שלה.[1] האיחוד התפרק שנתיים לאחר מכן, בשנת 1949, והריינבואוס חזרו ונוסדו בליגה השלישית. כיום טרקסיין ריינבואוס משחקת בליגת העל המלטזית.
שנות ה-50: הבצורת והמשבר[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך שנות החמישים המשיכה הקבוצה לתחזק את מעמדה כאחת הקבוצות הבכירות במדינה, ואף הצליחה לשים את ידה מדי פעם בפעם על שחקנים מוכשרים במיוחד. למרות יציבות מסוימת, במהלך העשור נקלעה הקבוצה למשבר כלכלי חמור, שבעקבותיו נאלצה למכור כמה שחקני מפתח, כגון אדווין שמברי. הקבוצה לא הצליחה לזכות בתארים במשך כל העשור, כששיא הישגיה בתקופת העשור ה-6 של המאה ה-20 היו סגנות האליפות בעונת 1950/1951 וגמרי הגביע בעונות 1950/1951 ו-1951/1952.
אסון פייס-גראסו[עריכת קוד מקור | עריכה]
העשור היה טרגי במיוחד מצד היברניאנס עקב אסון פייס-גראסו בשנת 1952. בגביע המלטזי של עונת 1951/1952, כאמור, הגיעה הקבוצה לגמר, תוך שהיא מנצחת ברבע הגמר את סט. פטריק ובחצי הגמר את ולטה. בגמר שיחקה הקבוצה נגד סלימה וונדררס, ושני המשחקים הראשונים הסתיימו בתיקו: המשחק הראשון הסתיים בתוצאה 3-3, והמשחק השני, שנערך לאחר שישה ימים, הסתיים בתוצאה 1-1. המשחק השלישי שוחק ב-8 ביוני, ובו ניצחה סלימה בתוצאה 1-0 משער יתרון במחצית השנייה. לאחר מכן התפוצצו זיקוקים שהיו על משאית אמפיבית בסמוך לאצטדיון שבו נערך המשחק, אשר נועדו לחגיגות שלאחר הזכייה בגביע. מהפיצוץ נהרגו שני אוהדי היברניאנס מפאולה, ויקטור פייס והארי גראסו, שהיו בני 26 ו-20 בהתאמה. מגרש הספורט שרייבר בפאולה נקרא על שמם לאחר מכן, אך משנת 2012 הוא מתוכנן להריסה,[2] ובמקומו מתוכנן מרכז קהילתי שיאגד מרכז בריאות, מרכז נגישות, חניון תת-קרקעי ושטח פתוח ציבורי שיכלול פארק ומגרשי ספורט.[3]
שנות ה-60: השנים הפוריות[עריכת קוד מקור | עריכה]
שנות השישים היו השנים הפוריות ביותר בהיסטוריה של המועדון, שפתח את העשור בסגנות האליפות בעונת 1959/1960, באליפות ובגמר גביע בעונת 1960/1961, ובגביע בשנת הארבעים להיווסדו, בעונת 1961/1962. אמנם בחלוף שנתיים מאז האליפות הקבוצה סיימה במקום השני בארבע עונות מתוך שלוש הבאות, אך האליפות הבאה הגיעה רק בעונת 1966/1967, ושנתיים לאחריה האליפות השלישית באותו עשור - בעונת 1968/1969. חוץ מהשנה שאחרי הגביע הראשון בעשור, הקבוצה הגיעה לגמר הגביע גם בעונות 1965/6-1967/8, וזכתה בו בעונת 1969/1970. הקבוצה גם זכתה בגביע קסר בעונות 1961/2-1962/3, בגביע העצמאות של מלטה בעונות 1967/8-1968/9 ובגביע בני מלטה בעונת 1969/70. בסך הכל זכתה הקבוצה ב-12 תארים בעשור הנ"ל (כולל הגביע האולימפי ומגן שמברי בעונת 1962/3).
שנות ה-70 וה-80: אי-יציבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנות ה-70 המועדון אמנם שמר על עקביות בזירה המקומית, אך לא הצליח לזכות בתארים משמעותיים בתוך מלטה, למעט אליפות אחת. לעומת זאת, המועדון נחל הצלחה יחסית בזירה האירופית, עם תוצאת תיקו מאופס מול מעצמת הכדורגל ריאל מדריד בגביע המחזיקות, ומעבר שלב באותו מפעל בשנה לאחר מכן מול פראם רייקוואייק, בקמפיין שהסתיים בהדחה משער עצמי בדקה האחרונה של ההארכה מול סטיאווה בוקרשט.
לקראת סוף העשור המזל התחיל לשחק שוב לטובת הקבוצה, ושחקנים ותיקים ומזדקנים פינו את מקומם לכוכבים חדשים וצעירים. הקבוצה סיימה במקום השני בליגה בעונת 1977/78, ובארבע העונות שלאחר מכן זכתה בשלוש אליפויות, שני גביעים ועוד מספר תארים משניים, כולל דאבל היסטורי בעונת 1981/82. בתקופה הנ"ל השלימה הקבוצה רצף ארוך של משחקים ללא הפסד - 37 משחקים על פני שלוש עונות, שיא מלטזי.
לאחר מכן הקבוצה חוותה ירידה מתמשכת ביכולת, דרך רצף של עונות כושלות שהסתיימו כולן ללא תואר ואף במאבק נגד ירידת ליגה. שיאו של רצף זה היה בעונת 1988/89, בה הקבוצה ניצלה מירידה לראשונה בתולדותיה רק דרך ניצחון במשחקי פלייאוף הירידה.
שנות ה-90 ותחילת המאה ה-21: היציבות חוזרת[עריכת קוד מקור | עריכה]
פאולה חזרה ובנתה את מעמדה בליגה באופן יציב אך איטי ומתמשך, ולקראת אמצע שנות ה-90, עם מינויו של המאמן האנגלי בריאן טלבוט, עלתה על דרך חדשה של ניצחונות עם שתי אליפויות רצופות, בעונות שהסתיימו בשנים 1994 ו-1995. מאז ועד היום הטווסים לא עמדו בסכנת ירידה, כשהם מסיימים כמעט כל עונה בארבעת המקומות הראשונים, במשך תקופה של כ-20 שנה. יציבות זו עזרה לשלב שחקנים צעירים ממחלקת הנוער וביסוסה של זו כאחת הטובות במדינה. הקבוצה זכתה באליפות נוספת בעונת 2001/02, תחת המאמן מייקל וודס ועוזרו רוברט גאט. בעונה זו המועדון חגג 80 שנים להיווסדו, והיא הייתה העונה ה-25 במספר של טוני בזינה כנשיא המועדון, תפקיד בו הוא מחזיק עד היום. בעונה לאחר מכן עברו הפאוליסטים את שלבורן האירית בסיבוב הראשון של מוקדמות ליגת האלופות, אך הפסידו בשלב הבא לבואבישטה הפורטוגלית. לאחר מכן עברה הקבוצה חמש עונות שבהן היא אמנם לא זכתה באליפות אך הוסיפה לארון הגביעים שני תוארי גביע ותואר סופרקאפ אחד, אחרי עונת 2006/07.
בתחילת עונת 08/2007 נוצחה הקבוצה פעמיים במוקדמות הליגה האירופית על ידי וויבודינה נובי סאד, בהפרש כולל של 1-7 לטובת הקרואטים. הקבוצה סיימה בעונה זו במקום השביעי המאכזב, וגם בגביע לא נחלה הצלחה יתרה כשהפסידה לוולטה בתוצאה 1-2. לקראת העונה הבאה מונה לאימון הקבוצה המאמן האנגלי מארק מילר, ובעונת 2008/09 רשמה הקבוצה עונה היסטורית: המשחק המכריע של העונה, נגד ולטה, הסתיים בתוצאת תיקו מאופסת, וכתוצאה מכך זכו ההיברנים באליפות העשירית בתולדותיהם. בגביע הקבוצה הודחה ברבע הגמר פעם נוספת, הפעם בידי סלימה וונדררס. השחקנים הבולטים בפאולה בעונה זו היו אנדרו כהן, טרנס סקרי וקלייטון פאילה.
בעונת 2009/10 איכזבה הקבוצה כשסיימה במקום השישי בליגה, והפסידה בגמר הגביע בפנדלים לקורמי לאחר שהמשחק הסתיים בתוצאה 1-1 לאחר הארכה.
העשור השני של המאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעונת 2011/2012 ערכה הקבוצה שינויים נרחבים בסגל, כשהיא מצרפת מספר שחקנים ברזילאים, וגם מביאה לשורותיה את קלייטון פאילה, שעבר מסלימה אחרי שנתיים. בסיום העונה הבוצה סיימה במקום השני בליגה, אחרי ולטה. בעונה הבאה הקבוצה סיימה שוב במקום השני, וגם הפסידה בסופר קאפ לולטה (הזוכה בדאבל בעונה שעברה). לעומת זת, בגביע נחלה הקבוצה הצלחה בעונה זו, כשהיא זוכה בתואר העשירי שלה במפעל זה. בעונת 2014/2015 זכתה פאולה באליפות ה-11 שלה, כשהיא מעפילה למוקדמות ליגת האלופות. שניים משחקניה הברזילאים, אדיסון וג'ורג'יניו, היו מלכי השערים בעונה זו עם 25 שערים שהובקעו על ידי כל אחד. במוקדמות האלופות הפסידה הקבוצה למכבי תל אביב מישראל. בעונת 2015/2016 סיימה הקבוצה במקום השני, עם 4 נקודות פחות מהאלופה ולטה.
את עונת 2016/2017 פתחה הקבוצה בצורה לא טובה, עם ניצחון אחד בשבעת משחקיה הראשונים בבית, אך אחרי פתיחה זו הציגה הקבוצה יכולת טובה, וסיימה את העונה במקום הראשון - האליפות ה-12 במספר להיברניאנס. בשתי העונות הבאות לא זכתה הקבוצה באף תואר.
תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אליפות ליגת העל המלטזית (14):
1960/61, 1966/67, 1968/69, 1978/79, 1980/81, 1981/82, 1993/94, 1994/95, 2001/02, 2008/09, 2014/15, 2016/2017, 2022
הגביע המלטזי (10):
1961/62, 1969/70, 1970/71, 1979/80, 1981/82, 1997/98, 2005/06, 2006/07, 2011/12, 2012/13
הסופר קאפ המלטזי (3):
הופעות באירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תוצאות המסומנות ב-* הן תוצאות משחקי הבית של הקבוצה.
- 1971/1972- שני המפגשים נערכו במלטה.
- 1974/1975- שני המפגשים נערכו בהולנד.
| מפעל | שוחקו | ניצחון | תיקו | הפסד | הובקעו | נספגו |
|---|---|---|---|---|---|---|
| גביע האלופות / ליגת האלופות | 14 | 2 | 3 | 9 | 11 | 35 |
| גביע ערי הירידים / גביע אופ"א | 22 | 2 | 0 | 20 | 12 | 83 |
| גביע המחזיקות | 14 | 2 | 2 | 10 | 4 | 26 |
| גביע האינטרטוטו | 12 | 2 | 2 | 8 | 9 | 26 |
| סה"כ | 62 | 8 | 7 | 47 | 36 | 170 |
שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
שחקני עבר בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אלכסנדר סבודובה
אדווין שמברי- ג'וזף זוארב
- ג'ון בונלו
- לואיס תאובלד
- אדי תאובלד
- ג'ון פריויטרה
- קלייטון פיילה
- נורמן בוטיג'יג
ארנסט ספיירי-גונזי- צ'ארלס סקרי
- מייקל וודס
- דייוויד קרבוט
נדוביסי צ'וקוניירה- גוזי זוארב
- אדריאן מיפסוד
רודולפו סוארס- סטפן סולטנה
- אדריאן פוליס
סילביו ולה- אנטון זהרה
- רוג'ר ווקר
- אנדרה שמברי
- אהרון זוארב
- טרנס סקרי
- מריו מוסקט
- אדיסון לואיז דוס סנטוס
- גילמר דה סילבה
נשיאי המועדון[עריכת קוד מקור | עריכה]
| שם | תקופת כהונה |
|---|---|
| ויליאם א. גריפית'ס | 1927-1930 |
| כרמלו גאוצ'י | 1930-1936 |
| צ'ארלס טונה | 1936-1937 |
| הגנרל סרפינו זוארב | 1945-1947, 1950-1951, 1957-1958 |
| ד"ר ג'זף קסר גלה | 1947 |
| לואיג'י פלאמיני | 1947-1948 |
| אנג'לו בופה | 1948-1950 |
| כרמלו דהבטיסטה | 1951-1952 |
| רמיג פארוג'יה | 1952-1954 |
| כרמלו פלצון | 1954-1955, 1958-1959 |
| צ'ארלס ליונס | 1955-1956 |
| אנתוני מליה | 1956-1957 |
| כרמלו בלוצ'י | 1959-1965 |
| אנתוני סאמוט | 1965-1968 |
| לורנס זוארב | 1968-1978 |
| טוני בזינה | 1978-הווה |
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של פאולה היברניאנס- דף הקבוצה באתר התאחדות הכדורגל המלטזית
פאולה היברניאנס, ברשת החברתית אינסטגרם- פרופיל, באתר אופ"א
- פרופיל, באתר Transfermarkt
- פרופיל, באתר Soccerway
- פרופיל, באתר WorldFootball.net
- פרופיל, באתר FootballDatabase.eu
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ קרמל בלדצ'ינו, פיצוץ ניסיון האיחוד של היברניאנס והריינבואוס ב-1946, 3 במאי 2012 (באנגלית)
- ^ קרמל בלדצ'ינו, ארבעה פרויקטים מתוכננים למגרש פייס-גראסו, 6 בנובמבר 2012 (באנגלית)
- ^ קרמל בלדצ'ינו, מרכז קהילתי מתוכנן באתר פייס-גראסו, 29 באפריל 2015 (באנגלית)
- ^ הקבוצה היריבה הפסיקה השתתפותה.