ניצה בן-ארי

שגיאות פרמטריות בתבנית:מדען
פרמטרים [ ארצות מגורים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

ניצה בן-ארי

לידה	11 באוקטובר 1946 (בת 77) קהיר, מצרים
ענף מדעי	ספרות
מנחה לדוקטורט	זהר שביט
מוסדות	אוניברסיטת תל אביב
פרסים והוקרה	פרס טשרניחובסקי

פרופ' ניצה בן-ארי (ילידת קהיר, 1946) היא מרצה בדימוס בחוג לצרפתית ובחוג לספרות, וראש התוכנית ללימודי תעודה בתרגום ובעריכת תרגום באוניברסיטת תל אביב, תוכנית שאותה ייסדה כדי להכשיר מתרגמים עם רקע בתורת התרגום. היא חוקרת ספרות ותרגום ומתרגמת לעברית מאנגלית, מגרמנית, מצרפתית ומאיטלקית.

ביוגרפיה

בן-ארי הייתה העורכת הראשית של הוצאת זמורה-ביתן-דביר במשך חמש שנים. כמו כן הייתה במשך שש שנים יו"ר המפעל לתרגום ספרות מופת. היא עורכת, עם פרופ' רינה בן-שחר, את הסדרה העברית שפה חיה.

מחקריה של בן-ארי מרוכזים בעיקר בסוגיות של ספרות ותרגום, וחוקרים נורמות של תרגום בשפות שונות ותרגום אידאולוגי "מגויס" ומניפולטיבי.

בן-ארי חקרה, בין היתר, את הרומן ההיסטורי היהודי שנכתב בגרמניה של המאה ה-19,ותפקידו ביצירתה של ספרות לאומית בארץ ישראל. כמו כן חקרה את תפקיד התרגום ביצירת הנורמות הפוריטניות בספרות העברית לפני ואחרי קום המדינה - משנות השלושים ועד שנות השמונים. לפי ניתוחה, המתרגמים בתקופה זו נמצאו במתח בין הצורך לחדש תרבות מודרנית לבין צרכים תרבותיים דחופים של המדינה הצעירה. מתח זה הוביל, לשיטתה, לצנזורה עצמית בתרגום ולדחיקה הצדה של כתיבה ארוטית ופמיניסטית.

ב-2008 זכתה בן-ארי בפרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת מטעם עיריית תל אביב-יפו על מכלול יצירתה בתחום התרגום. ב-2015 זכתה בפרס שרת התרבות הגרמנית ושרת התרבות הישראלית על תרגומי פאוסט והרמן ודורותיאה לגתה.

היא נשואה לישראל סמילנסקי, בנו של ס. יזהר.

ספרים שכתבה

• רומן עם העבר, הרומן ההיסטורי היהודי-הגרמני מן המאה ה-19 ויצירתה של ספרות לאומית, מכון ליאו בק, ירושלים, והוצאת דביר, תל אביב, 1997.
• דיכוי הארוטיקה: צנזורה וצנזורה-עצמית בספרות העברית 1980-1930, ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב, 2006.
• ס. יזהר: סיפור חיים, ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב, חלק א' 2013, חלק ב' 2017.

ספרים בולטים שתרגמה

• הספר אשר לאמי, מאת אלבר כהן, 1981; (מהד' מחודשת ומעודכנת עם פתח דבר מאת המתרגמת, 2002)
• בכבלי אנוש, מאת סומרסט מוהם, 1986
• קוצר רוחו של הלב, מאת שטפן צווייג; 1986 (מהד' מחודשת, 2007)
• הבושם, מאת פטריק זיסקינד, 1987
• כשהייתה ילדה טובה, מאת פיליפ רות', 1987
• ציד הסנרק, מאת לואיס קרול, 1989
• כל אתמולינו, מאת נטליה גינצבורג, 1990
• צבע הפנינה, מאת אנה מריה יוקל, 1991
• חמדת, מאת טוני מוריסון, 1994
• ברלין, אלכסנדרפלאץ, מאת אלפרד דבלין, 2004
• פאוסט, מאת גתה,ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב, 2006
• סיפור חלום, מאת ארתור שניצלר, הוצאת גוונים, 2008
• הנזירה, מאת דני דידרו, הוצאה לאור - ספרות יפה, 2008
• הרמן ודורותיאה, מאת גתה, ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב, 2011

כמו כן ערכה את "מכתבי משה דיין מכלא עכו 1941-1939", 2001 ואת ספר השי לס' יזהר בהגיעו לגיל 80.

קישורים חיצוניים

• אלי אשד, ראיון עם בן-ארי, באתר "e-mago"
• מיכל זמיר, הצבר אולי היה פוריטני, אבל בשוליים דווקא הזדיינו, באתר הארץ, 24/07/06
• יותם שווימר, ניצה בן-ארי: "הריאליטי הוא הספרות של ימינו", באתר ynet, 7 במאי 2012

ס. יזהר - סיפור חיים

• מיכל ארבל, כך הפך יזהר סמילנסקי לס. יזהר, באתר הארץ, 19 במרץ 2014
• אריק גלסנר, על "ס. יזהר – סיפור חיים, כרך ראשון", של ניצה בן-ארי, 14 במרץ 2014, פורסם במקור בשבעה לילות "ידיעות אחרונות"
• ורדה רזיאל ז'קונט, בקורת על יזהר סיפור חיים מאת ניצה בן ארי, באתר נוריתה - בקורת ספרים, ‏23 ביוני 2016