אנרכיזם ודת

אנרכיזם

זרמים של אנרכיזם אנרכו-אגואיזם אנרכו-אקזיסטנציאליזם אנרכו-אפיסטמולוגיזם אנרכיזם יהודי אנרכו-קומוניזם אנרכו-סינדיקליזם אנרכיזם פוסט-קולוניאלי אנרכו-פרימיטיביזם אנרכה-פמיניזם אנרכו-פציפיזם אנרכיזם אינדיבידואליסטי אקו-אנרכיזם אנרכיזם לאומי אנרכו-סינתזה אנרכו-קפיטליזם אנרכיזם-קווירי אנרכיזם קולקטיביסטי אנרכיזם ללא תארים פוסט-אנרכיזם אנרכיזם מסביב לעולם אנרכיזם בישראל אנרכיזם בספרד אנרכיזם באפריקה אנרכיזם באנגליה קהילות אנרכיסטיות אנרכיזם בתרבות אנרכיזם וחברה אנרכיזם ודת אנרכיזם ואמנות אנרכיזם שחור אנרכיזם נוצרי אנרכיזם בודהיסטי סמלים אנרכיסטיים אנרכיזם בהיסטוריה הקומונה הפריזאית מהומות היימרקט מרד קרונשטאדט נסטור מאכנו מאי 1968

באופן מסורתי, אנרכיסטים הטילו ספק והתנגדו לדתות מאורגנות [1]. רוב הדתות המאורגנות הן היררכיות מטבען, ולעתים קרובות מקיימות קשרים הדוקים עם המדינה. יחד עם זאת, אנרכיסטים מעולם לא התנגדו לאמונה דתית אישית, אלא רק לטבע ההסמכותני של הדת המאורגנת. מעבר לכך, אנטי-סמכותנות היא ערך מרכזי בזרמים דתיים מסוימים. אנרכיסטים מפורסמים רבים היו דתיים, ואנרכיסטים מסוימים, כמו לב טולסטוי ואמון הנאסי האמינו באדיקות בעקרונות האנרכיזם הנוצרי ובאי-אלימות.

ההתנגדויות של האנרכיזם לדת

בשנת 1892 בצרפת, פורסמה המסה של מיכאיל באקונין "אלוהים והמדינה", שהייתה אחת המסות האנרכיסטיות הראשונות בנושא הדת. באקונין פורס את משנתו על הפילוסופיה של הדת לאורך ההיסטוריה ועל מערכת היחסים שלה למדינה הפוליטית המודרנית.

בתחילת המאה ה-20, אנרכיסטים בספרד שרפו מספר כנסיות, למרות שרוב השריפות של הכנסיות בוצעו למעשה בידי חברים במפלגה הרדיקלית בעוד האנרכיסטים הם אלו שהואשמו במעשים. התמיכה המפורשת ו/או המרומזת של מנהיגי הכנסייה בפאשיזם במהלך מלחמת האזרחים בספרד תרמה רבות לרגשות האנטי-דתיים.

אמה גולדמן כתבה ב"אנרכיזם: מה זה באמת אומר": "האנרכיזם הכריז מלחמה על ההשפעות הקטלניות שמנעו עד כה את השילוב ההרמוני של האינסטינקטים החברתיים עם אלו של היחיד, היחיד והחברה. דת, הריבונות של המוח האנושי; רכוש, הריבונות של הצרכים האנושיים; והממשלה, הריבונות של ההתנהלות האנושית, מייצגים את הדומיננטיות של שעבוד האדם וכל הזוועות שזה כולל."

אנרכיסטים בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, כגון וולטיירין דה קלייר קושרו לעתים קרובות עם תנועת המחשבה החופשית, שתמכה באתאיזם.

ערכים אנרכיסטיים בדתות

אנרכיזם ובודהיזם

ערך מורחב – אנרכיזם בודהיסטי

הבודהיזם הוא הומניסטי, אינו תאיסטי, ובעל מסורת המבוססת על נסיון, בניגוד לדתות רבות אחרות. רוב הזרמים הבודהיסטים מזהים את בודהה כאדם וכסמל להגעה להארה, למרות שסוגדים לו כאל בחלק מהזרמים. לכתבים בודהיסטים מסוימים, כגון הקאלאמה סוטה, ישנה גישה אנטי-סמכותנית המעודדת הטלת ספק בסמכות ובדוגמה דתית, ותומכת בשיפוט אישי.

קהילות בודהיסטיות מרתיעות בדרך כלל מלכים ושליטים עקב מיעוט הרכוש שבהן. על ידי כך שהם דוחים רכוש חומרי ואינם מפחדים מכאב או ממוות, הבודהיסטים "בורחים" באופן טבעי ממערכות כוח ארציות מכיוון שאין דרך להשפיע עליהם.

אנרכיזם ויהדות אורתודוקסית

בעוד אנרכיסטים יהודים רבים לא היו דתיים, או לעתים אפילו אנטי-דתיים, היו גם מספר אנרכיסטים דתיים, ששילבו בין רעיונות רדיקליים עכשוויים לבין היהדות המסורתית. מספר אנרכיסטים חילוניים, כגון אבא גורדין ואריך פרום, ראו דמיון ראוי לציון בין אנרכיזם ורעיונות קבליים, במיוחד בפרשנות החסידית שלהם. מרטין בובר, פילוסוף אוסטרי יהודי, התייחס פעמים רבות למסורת החסידית. במסכת אבות מובאת אמרתו של שמעיה:

שמעיה אומר, אהוב את המלאכה, ושנוא את הרבנות; ואל תתוודע לרשות.

— מסכת אבות, פרק א', פסוק י'

כטיעון נגד, מובאת אמרתו של רבי חנינא סגן הכהנים, גם היא ממסכת אבות:

רבי חנניה סגן הכוהנים אומר, הוי מתפלל בשלומה של מלכות--שאלמלא מוראה, איש את ריעהו חיים בלעו.

— מסכת אבות, פרק ג', פסוק ב'

הקבליסט האורתודוקסי, רבי יהודה אשלג, האמין בגרסה דתית של אנרכו-קומוניזם, המבוססת על ערכים של הקבלה, לה הוא קרא קומוניזם אלטרואיסטי. אשלג תמך בתנועה הקיבוצית והטיף ליצירת רשת של קומונות בינלאומיות בניהול עצמי, שינטרלו לבסוף את המשטר האכזרי, כדבריו, על מנת ש"כל אדם יעשה מה שנכון לפי ראות עיניו" מהסיבה ש"אין דבר יותר משפיל ומבזה לאדם מהיותו תחת ממשלה אכזרית" [2]

רב אורתודוקסי בריטי בשם יאנקב מאיר זאלקינד, היה אנרכו-קומוניסט ואנטי-מיליטריסט פעיל ביותר. הרב זאלקינד היה חבר קרוב של רודולף רוקר, כותב ביידיש ומלומד גדול בתורה. הוא טען שהאתיקה של התלמוד, אם מבינים אותה כהלכה, קשורה באופן אדוק לאנרכיזם.

אנרכיזם ונצרות

ערך מורחב – אנרכיזם נוצרי

יש האומרים שהנצרות הייתה במקור תנועה אנרכיסטית שוחרת שלום [3]. על פי עמדה זו, ישו העצים אנשים ושחרר אנשים מדוקטרינות דתיות מדכאות בהלכה. הוא לימד שהסמכות הצודקת היחידה היא אלוהים, ולא האדם, ושהחוק היחידי הוא "התייחס לאחרים, כפי שהיית רוצה שיתייחסו אלייך".

אנרכיסטים נוצרים מקבלים ברצינות את דברי ישו לחסידיו ש"מלכים ושליטים שולטים בבני אדם, הלוואי שלא יהיה ביניכם מי מהם". גם קביעתו של השליח פאולוס: "אין סמכות זולת זו של אלוהים" מתפרשת על ידם כשלילת סמכות המדינה על החברה. מבחינתם, שלטון המדינה הוא התמרדות כנגד הסמכות האלוהית ועל כל אחד למשול על עצמו ולגלות שממלכתו של האל היא בתוך הפרט עצמו.

אנרכיזם ואיסלאם

מאז ומעולם היו באיסלאם תכונות אנטי-סמכותניות, בעיקר בהקשר לסופיזם. סוף המאה ה-20 הביאה לשילוב בין האיסלאם לאנרכיזם שיצר פילוסופיה אנטי-סמכותנית שנתמכה על ידי אישים כגון חאקים ביי ויעקב איסלאם.