מיכאל ליאני
 | |
| לידה |
1987 (בן 37 בערך) מגדל העמק, ישראל  |
|---|---|
| לאום | ישראלי |
| תחום יצירה | צילום, וידאו ארט |
|
michaelliani | |
  | |
מיכאל ליאני (נולד ב-1987) הוא אמן ישראלי, צלם, במאי ומרצה המתגורר ועובד בתל-אביב. הוא זכה בשני פרסים מטעם משרד החינוך, התרבות והספורט, בפרס בפסטיבל דוקאביב ובתחרות הבינלאומית של הקולג' לאמנות של פריז. יצירותיו הוצגו בעשרות מוזיאונים וגלריות.[1]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ליאני נולד במגדל העמק למשפחה שעלתה ממרוקו. בגיל 18 עבר לתל-אביב ומאז הוא מתגורר שם.[2] הוא למד אמנות וצילום במנשר לאמנות וסיים בהצטיינות בשנת 2014. ליאני למד במקביל לתואר ראשון במדעי הרוח והחברה וסיים בשנת 2015. שנה לאחר מכן סיים בהצטיינות את התוכנית לתואר שני באמנויות בבצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים. בשנת 2022 סיים ללמוד פוטותרפיה באוניברסיטה הפתוחה.[3]
בנוסף לקריירה האמנותית, ליאני מלמד וידאו ארט בתיכון לאמנויות תלמה ילין ומרצה לצילום במנשר לאמנות.
עבודותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ליאני חוקר בעבודות שלו את המתח בין המרכז לפריפריה ובין מסורת ומודרנה, והיבטים של מגדר ואסתטיקה במדיה.[4][5]
הוא הציג כמה תערוכות יחיד, בין השאר 'האק' בגלריה קו 16 בתל-אביב, בוסתן אל-חוב (יחד עם יובל אצילי) בגלריה אידריס בתל-אביב; 'פנטזיה' בגלריה רוזנפלד בתל-אביב, 'ס'עמק' בגלריה העירונית בעפולה ו'הכלכלול' במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית.[6][7][8][9]
ליאני הציג גם בביאנלה הבינלאומי לאמנים צעירים במוסקבה בביאנלה של המחלקה לאמנות ב-UCLA. עבודותיו הוצגו גם ביותר מ-20 תערוכות קבוצתיות בארץ ובעולם. בין השאר בגלריה Kleine Humboldt Galerie בברלין; ב-Art Rooms Roma, Musée de l'Elysée בג'נבה, בבית האמנים בתל-אביב, במוזיאון ארץ ישראל, תל אביב ובמוזיאון ישראל - בית טיכו בירושלים.[10][11][12]
פרסים והוקרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2021 זכה ליאני בפרס שר התרבות והספורט לשימור ולטיפוח תרבויות ישראל ע"ש יצחק נבון ובפרס קרן אוסטרובסקי בתחרות לאמנות וידאו וקולנוע ניסיוני בפסטיבל הקולנוע ירושלים.[13][14]
ליאני גם זכה בפרס !NEXT ליצירה חדשנית בפסטיבל דוקאביב בשנת 2019; בפרס לאמן בראשית דרכו מטעם משרד התרבות בשנת 2018. כן זכה בתחרות הצילום העולמית של הקולג' לאמנות של פריז בקטגוריית הצילום וב-Li Zhou Photography Festival בסין בשנת 2017.[15][16][17]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מיכאל ליאני, האתר הרשמי
- גלריית תמונות של ליאני, ווג - איטליה
- ראיון עם מיכאל ליאני, Ynet
- ראיון עם מיכאל ליאני (בצרפתית), i24NEWS
- ראיון וגלריית תמונות של ליאני (באיטלקית), קוסמופוליטן - איטליה
- 20 צלמים מרחבי העולם שכדאי לעקוב אחריהם ב-2020 (באנגלית), מגזין i-D
- למען הדורות הבאים, פרויקט צילום של ליאני, מאקו
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ JESSICA STEINBERG, Photographer highlights queer love and families on Pride month, Times of Israel
- ^ "כל פיסת גוף שאני חושף בתמונות מנומקת", באתר mako, 2019-11-22
- ^ About Michael Liani, קרן התרבות אמריקה-ישראל
- ^ Isaac de Castro, A Labor of LGBTQ Love, www.jewcymag.com (באנגלית)
- ^ Michael Liani, Saatchi Art (באנגלית)
- ^ Bustan Al-Hubb, Secret Tel Aviv (באנגלית אמריקאית)
- ^ "רוצים לברוח ואין לאן: יצירותיו של מיכאל ליאני תואמות את רוח התקופה". הארץ. נבדק ב-2024-01-08.
- ^ "לצאת לחופשה בלי דעות קדומות". הארץ. נבדק ב-2024-01-08.
- ^ מיכאל ליאני, באתר www.herzliyamuseum.co.il
- ^ UCLA Department of Art | Exhibitions, web.archive.org, 2017-04-29
- ^ KHG, zwischen körpern_Videoarbeiten, Kleine Humboldt Galerie, 2021-03-13 (ב־)
- ^ reGeneration4 - Photo Elysée, elysee.ch (ב־)
- ^ הוכרזו הזוכים בפרסי שר התרבות והספורט לשימור ולטיפוח תרבויות ישראל ע"ש יצחק נבון, באתר משרד התרבות והספורט, 2022
- ^ זוכי פסטיבל הקולנוע ירושלים 2021, באתר Jerusalem Film Festival
- ^ משרד התרבות והספורט הכריז על הזוכים בפרסי האמנות הפלסטית, באתר ערב רב Erev Rav, 2019-01-02
- ^ רעות ברנע, "בעבודות שלי אני מושך לאנשים בחולצה, שיתקרבו", באתר כלכליסט - www.calcalist.co.il, 2021-02-28
- ^ זוכי-ות פסטיבל דוקאביב 2019, באתר איגוד הבמאיות והבמאים, 2019-05-30