פוטותרפיה (טיפול רגשי)

פוטותרפיה היא שיטת טיפול באמצעות צילום תמונות סטילס, שבה נעשה שימוש בטכניקות של צילום ככלי טיפולי המסייע לביטוי ועיבוד של חוויות פנימיות. פוטותרפיה היא אחת משיטות הטיפול בתחום הטיפול באמנות והיא משלבת תאוריות מעולם הפסיכולוגיה, ומעולם האומנות והיצירה.

הטיפול הוא פסיכותרפויטי השלכתי ונעזר בצילום כמרחב להתרחשות הטיפולית ולהשלכת העולם הפנימי על מעשה היצירה הצילומי. הטיפול באמצעות צילום עושה שימוש בדימויים המצולמים כאמצעי מעורר, מארגן ומעודד תהליכים תודעתיים (לדוגמה: התחברות לעבר באמצעות תמונות מהעבר, הבניית סיפר, הצפת מצבים רגשיים לא מודעים, וכדומה). התהליך הטיפולי כולל התייחסות לצלם, לאובייקט המצולם, לצופה בצילום המוגמר, ולהקשר התרבותי חברתי שבו נוצר הצילום.

מאפייני הצילום ככלי טיפולי

בדומה לשיטות אחרות מתחום הטיפול באמנויות מאפשרת הפוטותרפיה שיח לא מילולי בין המטפל והמטופל. כמו כן, הנצחת התכנים על גבי תמונה מאפשרת מתן משמעות יתרה וכן התבוננות בדיעבד על תוצרים ישנים. מעבר לכך, יש לפוטותרפיה מספר מאפיינים ייחודיים נוספים:

• נגישות – הצילום נגיש ומוכר ועל כן לא מאיים; רבים נושאים טלפון סלולרי המצויד במצלמה, ניתן לצלם כמויות רבות של תמונות, התוצאה מידית, וניתן לראות את התוצאה הסופית. כל סמארטפון מצויד באפשרות של עריכת תמונות ואפקטים שונים. ניתן גם להעלות ולשתף באופן מיידי את התוצר עם חברים וברשתות החברתיות (פייסבוק ואינסטגרם למשל).
• עקיפת הגנות – ניתן באמצעות הצילום לעקוף הגנות של הנפש. מטופלים עשויים להשתמש במגוון הגנות במהלך הטיפול (שמתבטאות בהתנהגויות כגון לא לדבר באופן ישיר עם המטפל על הקושי). מנגנון הגנה הוא מנגנון פסיכולוגי חיובי ויעיל בדרך כלל ומאפשר תפקוד יומיומי, אך לעיתים הפחתת הצורך בשימוש בו תורמת להתקדמות בטיפול. שימוש בצילום במהלך הטיפול מאפשר יצירת תקשורת לא-מילולית, בבחינת "תמונה אחת שווה אלף מילים". לעיתים בחירה של המטופל בתמונה מסוימת מעבירה בצורה חזקה את הלך הרוח בו הוא נמצא, אף ללא מילים.
• ריפריימינג (מיסגור מחדש) – הצילום מאפשר למסגר מחדש תמונה קונקרטית, ובהשאלה גם מצב ומציאות מסוימת. ניתן להציע נקודת ראות חדשה לפרשנות של תמונה, או להסתכל על דבר מוכר מזווית צילומית אחרת, שונה מההרגל של הפרט.
• מתן מענה לכמיהה לניראות של המטופל – במצבים בהם המטופל שואל את עצמו כיצד הוא משתקף בעיני האחר (למשל בעיני הצלם שלכד אותו במצלמתו). הפסיכואנליטיקאי דונלד ויניקוט כתב כי התינוק רואה את השתקפות פניו במבטה של האם; הניראות, אם כן, היא צורך ראשוני של כל אדם.

שיטת הטיפול

פוטותרפיה מיועדת לכלל האוכלוסייה – ילדים ונוער, מבוגרים והגיל השלישי; ונעשה בה שימוש במגוון מסגרות שונות כמו: חינוך מיוחד, נוער בסיכון, נפגעי סמים, מערך בריאות הנפש ועוד, וזאת תוך אפשרות להתייחסות לטווח רחב של קשיים ומוגבלויות.

בפוטותרפיה משתמש המטפל בטכניקות שונות מעולם הצילום: צילום אקטיבי, בו המטופל מצלם (בחדר הטיפול, או מחוצה לו); צילום פסיבי, בו המטפל מצלם את המטופל, לבקשת המטופל; סוגי צילום שונים כגון דיוקן אישי, אלבום משפחה; שימוש בקלפי צילום טיפוליים; ושימוש בתצלומים ממקורות שונים (חוברות, תצלומים ברשת האינטרנט, צילומים מהטלפון הסלולרי, מהטאבלט, מהמחשב ועוד).

התצלום מתפרש לפי הלך רוחו של המטופל, ועולים תכנים פנימיים למרחב הטיפולי. המטפל אינו נדרש לפרש את הצילומים בעצמו, אלא נותן למטופל את ההזדמנות להעלות בעצמו פרשנות משלו. המטופל יכול לדבר על התצלום באופן מטפורי, מרוחק ובגוף שלישי (למשל "הילד שבתמונה עושה כך ומרגיש כך..."), או להתעמת עם התוכן באופן ישיר (למשל "תראה איך אמא שלי בתמונה מסתכלת על אחי ועליי לא").

המטפל יכול לשקף בלבד למטופל, או שהוא יכול להוסיף גם משהו מזווית הראייה שלו. עם זאת, המטפל חייב להיות ער להתרחשויות בתוך ה"פריים", ואף מחוצה לו. עליו לשים לב אם יש חזרה על סיטואציה מתמונות שונות או ממפגשים שונים, שעשויה להסביר חלקים באופיו ובתפיסותיו של המטופל, דבר שניתן להשתמש בו להמשך הטיפול.

השימוש בצילום פועל במספר רבדים:

• רובד של חשיפת תכנים והעלאתם מן התת-מודע אל המודע.
• רובד של הרחקה מהאירוע הקשה (סובייקטיבית) אשר מצולם או הבא לידי ביטוי בצילום. לדוגמה, תמונה זרה ולא מוכרת עשויה להעלות זיכרון אישי, למשל: תמונה של ילד בתחפושת עשויה לעורר במטופל זיכרון ילדות אישי שלו בתחפושת וסיפור אישי הקשור בכך. המטופל בוחר את המינון של הקרבה או ההרחקה מהנושא הקונקרטי ככל שהוא יכול לשאת ולהכיל את הנושא, כשהמטופל עובד בהתאם ליכולתו, וכל זאת כדי למזער את התנגדות המטופל לקשיי הטיפול.
• הרחקה נוספת מתרחשת במקרים בהם המטופל הוא המצלם. המבט של המטופל דרך עינית המצלמה מאפשר לו להתבונן באירוע באופן שחוצץ רגשית בינו לבין האירוע עצמו.
• תחושת שליטה במציאות – ניתן לראות בטיפולים את הצורך של המטופלים בשליטה בחיים בתקופות בהן ישנה תחושת ערעור וחוסר שליטה על מהלך חייהם. המטפל יכול להעביר מסר למטופל שאחיזה במצלמה נוסכת תחושת ביטחון ושליטה מכיוון שכאשר הוא הצלם אזי הוא השולט בתוכן המצולם, ובמסגור של האובייקטים המצולמים, ועל ידי כך המציאות ניתפסת כביכול בשליטתו. זו גישה טיפולית אפשרית אחת ברובד זה. גישה טיפולית נוספת המתייחסת לרובד זה היא הגישה של NLP אשר מתמקדת במקום הרצוי של המטופל. גישה זו נעזרת בצילום ככלי מסייע לחיזוק ה 'אני האידיאלי' במגמה לממש את המטרה של המטופל להגיע למקום הרצוי עבורו בחייו. גישה זו אומרת שאין שליטה במציאות, זה נתון שאיתו כולם מתמודדים ולכל אחד יש הכרח להתמודד עם העדר שליטה זה ועם אי הוודאות שכרוכה בו.
• חיבור למקורות יצירתיים קיימים - פעולת הצילום מדרבנת את המטופל להתחבר למקורות היצירתיים הקיימים בו כדי לחוות צמיחה רגשית והתנהגותית: לעיתים, מכיוון שהצילום נגיש היום כמעט לכולם, חווית הצלחה בצילום על ידי שליטה טכנית במכשיר בו המטופל מצלם, יכולה להפעיל בפנימיותו של המטופל את יצר היצירה ואת חווית ההצלחה המיידית. מספיקה לחיצה על כפתור כדי לצלם תמונה שהיא תוצאה שמשמחת את המטופל ולא דרוש ידע רב בצילום על מנת להפיק תמונה תוך פעולה יחסית פשוטה עם תוצאה מהירה וסיפוק מיידי, וזאת בניגוד לטיפול בציור למשל, שבו תהליך היצירה איטי והדרגתי יותר, התוצאה הסופית תלויה במיומנות מורכבת, והוא עשוי לתסכל מטופלים מסוימים.
• חווית סיפוק משליטה טכנית קלה יחסית להשגת תוצאה מהירה ואסתטית - מתוך כך שמספיקה לחיצה על כפתור כדי להשיג תוצאה וחוויה בדרך כלל נעימים לעין.
• האפשרות למבט ישיר - התבוננות ומבט דרך צילום ותצלום מאפשרת למטופל להביט ולחקור את האובייקט מבלי המבוכה הנלווית ללטישת מבט שאינה מקובלת חברתית.
• האפשרות לזקק נרטיב מרכזי בחיי המטופל לתצלום אחד (או סדרת צילומים)
• האפשרות להתבונן ביצירה הצילומית מבחינת מה שהיא מכילה ומה שחסר בה, תוך מתן אפשרות להוסיף את החסר בפועל, או לדמיין אותו.
• האפשרות להתבונן בתמונת מציאות מצולמת באופן שקט ובתשומת לב מרבית - מה שעשוי לזמן העלאת תכנים לא צפויים
• האפשרות לשחזר ולצלם תמונות שלא צולמו בפועל אך נישמרו בזיכרון כתמונות ויזואליות - במטרה לשמר זיכרונות, להגדיר את הזיכרונות מחדש אם נחוץ, ולבנות נרטיב פנימי סדור.

המציאות הנתפשת בעין המצלמה

במבט בתצלום האדם מאמין שהוא רואה את המציאות העובדתית והאמיתית כפי שהייתה ונתפשה בעיני המצלמה. יש בצילום תחושה של הוכחת קיום, הוכחת מציאות ואמת. על כך כתבה לינדה ברמן בספרה "מאחורי החיוך-שימוש תרפויטי בתצלומים": "אנו מסוגלים לבטוח בדבר שביכולתנו לראותו תמיד, בעוד שאנו עשויים להטיל ספק בזיכרון או בתיאורים מילוליים" הפילוסוף רולאן בארת כתב: "מה שהצילום מעתיק לעדי עד אירע רק פעם אחת"

תמונת סטילס מבטאת את תפיסת המציאות בנקודה רגעית אחת, שהיא ייחודית ואין דומה לה; יש בכך הקפאת רגע מיוחד שנתפש באופן מכני, ולא יוכל לחזור על עצמו, מה שמאפשר התבוננות חודרת ונוקבת בזמן ש"קפא".

הצופה הבוחן את תוכנה של התמונה, אף הוא משליך על הצילום את תכניו האישיים הפנימיים, המודעים ואלה שאינם במודע, ומעניק לה בדרכו את פרשנותו הייחודית.

לא פחות חשוב מהאובייקט המצולם, הוא מה שאינו בתצלום: מה שנמצא מחוץ לגבולות הפריים הפיזי, מה שאפשר לכנותו: "הסיפור הסמוי" שאינו מופיע בתוך המסגרת אשר תוחמת את תחילת הצילום וסיומו. חשוב לזכור שהעיניים האנושיות "מצלמות" כל הזמן את המציאות הסובבת אותן ומן הסתם העיניים רואות יותר ממה שאנו מודעים לו תוך כדי סינון ותעדוף המידע ההשרדותי הדרוש לנו ואשר יחדור לתודעתנו. כאשר המטופל בוחר לצלם רגעים במציאות, קיימת האפשרות כי הוא יקלוט בעדשת המצלמה מידע אשר נעלם מתודעתו ולא היה מבחין בו אלמלא "הקפיא" את הרגע וצילם אותו. התהליך הטיפולי יעסוק בשאלות הנוגעות למה שנמצא בתמונה, למה שאינו נמצא בה, ולמה שנקלט באקראי.

לקריאה נוספת

צביקה תורן, סיפורי חיים: אורות וצללים - פוטותרפיה בצילום ובמילים, ספרי ניב, 2023

קישורים חיצוניים

• מאמרים בנושא פוטותרפיה, באתר מוסררה, ירושלים
• שמרית בלומברג, פוטותרפיה: טיפול בעזרת צילום, 3 בדצמבר 2012, באתר "את"
• ורד לי, המציאות הנגלית כשאסירות משוחררות מכוונות מצלמה, באתר הארץ, 31 באוגוסט 2016

הערות שוליים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.