מיכל זמורה-כהן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מיכל זמורה-כהן (2006)

מיכל זְמוֹרָה-כהן (1926 - 19 בינואר 2015) הייתה פסנתרנית ומוזיקולוגית ישראלית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיכל זמורה נולדה בשנת 1926 בירושלים, בתם של אסתר (אֶמָה) זמורה לבית הורביץ, מראשי הסתדרות נשים עבריות, וד"ר משה זמורה, משפטן, לימים ראשון נשיאי בית המשפט העליון של מדינת ישראל.

זמורה למדה בבית הספר היסודי של דבורה קָלֶן, ובשנת 1942 סיימה את לימודיה בתיכון ליד האוניברסיטה. לאחר מכן למדה באקדמיה למוזיקה בירושלים פסנתר ותולדות המוזיקה. בהמשך למדה בסמינריון הגבוה למוזיקה באוניברסיטת אופסלה בשוודיה וקיבלה תואר דוקטור למוזיקולוגיה.

מיכל זמורה נישאה ארבע פעמים: בעלה הראשון היה הכנר אלי גורן, השני היה הוויולן גדעון רהר (אבי בתה תמי), השלישי היה יצחק רול, מייסד המרכז לתערוכות וירידים (אבי בנה, במאי התיאטרון, גדי רול). בשנת 1966 נישאה ברביעית בחתונה קונסרבטיבית בניו יורק לחיים כהן, והייתה נשואה לו עד למותו בשנת 2002. נישואים אלה עוררו סערה, משום שהיו נישואי כהן וגרושה, האסורים על פי ההלכה. את ספרו "המשפט", שיצא לאור בשנת 1991, הקדיש לה כהן במילים: "למיכל עטרת ביתי, שתורת המשפט לא תהא לה עוד כתורת הנסתר".

זמורה-כהן ייסדה וערכה את כתב העת למוזיקה "בת קול". היא ניהלה את התזמורת הסימפונית חיפה והייתה ממקימי החוג למוזיקולוגיה באוניברסיטת תל אביב. בשנת 1968 התמנתה למנהלת חטיבת המוזיקה בקול ישראל ובתפקיד זה כיהנה 23 שנים. עמדה בראש מדור המוזיקה במועצה לתרבות ואמנות במשרד החינוך ובראש האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים, וכן כיהנה כראש חבר השופטים בתחרות הפסנתר הבינלאומית על שם רובינשטיין.

בנוסף לפעילותה זו, הייתה זמורה-כהן פעילה בארגוני ציבור שונים, בהם ויצו, מועצת ארגוני הנשים ותנועת "סובלנות", שהייתה בין מקימיה.

ב-2006 העניקה לה האוניברסיטה העברית בירושלים תואר דוקטור לפילוסופיה לשם כבוד "בהוקרה עמוקה על עשייתה המקיפה ורבת השנים להאדרת המוזיקה האמנותית בישראל ובהערכה רבה על הישגיה המקצועיים ותרומתה לחיים הציבוריים".[1]

פרסומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Folk Song in Israel: An Analysis Attempted, Tel Aviv: Israel Music Institute,‪ 1963.
  • המוסיקה: מבוא היסטורי, תל אביב: תרבות וחינוך; בשיתוף עם האוניברסיטה של ת"א – האקדמיה הישראלית למוסיקה ע"ש רובין, 1966. (מהדורה ב, כריכה רכה: 1980)
  • משמעויות במוסיקה: שיחות שביני לביני, תל אביב: ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ-ישראל – תרבות וחינוך ('הספריה למוסיקה על-שם נסימוב'), 1982.
  • רפרטואר אישי, תל אביב: דביר, תשנ"ז 1997. (אוטוביוגרפיה)
  • מיכל זמורה-כהן, הרצל שמואלי, המוזיקה – שליחות ובשורה: אבני בנייה לאסתטיקה של המוזיקה; עורך: נח איתן, אור יהודה: דביר, 2007. (שכתוב לאנגלית: The Mission and Message of Music: Building Blocks to the Aesthetics of Music in Our Time, Newcastle upon Tyne: Cambridge Scholars, 2010)
  • גארי ברתיני בחיי המוסיקה בישראל; עורך: אברהם יבין, ירושלים: כרמל; בהשתתפות מרכז הספר והספריות בישראל – המפעל לספרות מוסיקה, בסיוע משרד התרבות והספורט, תשע"ב 2012.
  • מסע מוזיקלי עם שופנהאואר, דביר, 2014

עריכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "בת קול": כתב עת למוסיקה.
  • "עתים למוסיקה" / "Music in time": ביטאון האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים, בשפה האנגלית, 1982-1985, 1993-1996, 2000 עד היום.
  • "יסודות מזרחיים ומערביים במוסיקה בישראל", תל אביב: המכון למוסיקה ישראלית, 1968.
  • "שיחות על מוסיקה: פרנק פלג", הוצאת המרכז לתרבות 1974.
  • "המוסיקה פנים רבות לה", 20 תוכניות 1974.
  • "המוסיקה תשובות רבות לה" 15 תוכניות 1975.
  • "הרהורים במוסיקה", 18 שיחות שבויות, 1976.
  • "מילון מוסיקלי – הגדרת מושגים ומוחנים על רגל אחת", 311 שיחות יומיות מודגמות בנות 5 דקות כל אחת 1985-1986.
  • "מעמד המוסיקה בתרבות" חמש שיחות עם ריקה בר-סלע.
  • "חמישים שנה לאקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים", 1998.
  • מיכל זמורה-כהן (הביאה לבית הדפוס והקדימה פתח דבר והקדמה), "נשים עבריות ציוניות: סיפורה של הסתדרות נשים עבריות, מיום היווסדה, בשנת 1920 ועד הפיכתה לפדרציה הישראלית של ויצו בשנת 1933"; כפי שהועלתה על הכתב בידי אסתר זמורה, תל אביב: ויצו וגוונים, תשס"ב 2002.
  • "מוסיקה בזמן: רב סגנוניות ורב תרבותיות במוסיקה ובמחול", ירושלים: האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים ('עתים למוסיקה'), תשס"ח 2007.

השתתפות:

  • חיים כהן, "מבוא אישי: אוטוביוגרפיה"; פתח דבר: יצחק זמיר; אחרית דבר: מיכל זמורה-כהן, אור יהודה: כנרת, זמורה-ביתן, תשס"ה 2005.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מתוך חוברת הטקס.