מילן קונדרה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מילן קוּנדֶרָה
Milan Kundera
קונדרה, 1980
קונדרה, 1980
לידה 1 באפריל 1929
ברנו, צ'כוסלובקיה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 11 ביולי 2023 (בגיל 94)
הרובע השביעי של פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת, צ'כיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים הפקולטה לאמנות באוניברסיטת קארל בפראג, Film and TV School of the Academy of Performing Arts in Prague עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה צרפתית, צ'כית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה רומן, מחזה, מסה, סיפור קצר, פואמה עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות הבדיחה, The Art of the Novel, Life Is Elsewhere, Laughable Loves, הקלות הבלתי-נסבלת של הקיום, Immortality, The Book of Laughter and Forgetting, The Farewell Waltz, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1953–2023 (כ־70 שנה) עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג
  • Věra Kunderová (19672023)
  • Olga Haasová (1956העשור של 1960) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס הרדר (2000)
  • פרס פרנץ קפקא (2020)
  • פרס טובת הכלל (1981)
  • פרס אוסטריה לספרות אירופית (1987)
  • Prix de la critique (1987)
  • מסדר ההצטיינות הסלובני (13 בנובמבר 2021)
  • פרס מונדלו (1978)
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת מישיגן (1983)
  • פרס BNF (2012)
  • פרס צ'כיה לספרות (2007)
  • פרס ירוסלב סיפרט (1994)
  • City of Brno Award (2004)
  • אביר בלגיון הכבוד (1990)
  • מדליית ההצטיינות (1995)
  • הפרס העולמי ע״ש סינו דל דוקה (2009)
  • אזרחות כבוד של ברנו (2009)
  • פרס נלי זק"ש (1987)
  • פרס מדיסיס זר (1973)
  • פרס ירושלים (1985)
  • פרס וילניצה
  • בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מילן קוּנדֶרָהצ'כית: Milan Kundera;‏ 1 באפריל 192911 ביולי 2023) היה סופר יליד צ'כיה אשר חי בצרפת משנת 1975 ועד מותו. במהלך שנות השמונים החל לכתוב בצרפתית, לאחר שספריו הראשונים נכתבו בשפה הצ'כית. הוא זכה להכרה בינלאומית כאחד הסופרים החשובים בני זמננו, וספריו תורגמו לשפות רבות.

יצירתו של קונדרה עוסקת רבות בפוליטיקה של צ'כיה והשפעתה על חיי האזרחים, בין היתר ביצירותיו הידועות "הבדיחה" ו"הקלות הבלתי נסבלת של הקיום".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מילן קונדרה נולד בברנו שבצ'כוסלובקיה. אביו, לודויק קונדרה, היה פסנתרן ומוזיקולוג צ'כי חשוב, תלמידו של לאוש יאנאצ'ק. מילן למד אף הוא לנגן בפסנתר, ואף המשיך ללימודי מוזיקולוגיה והלחנה. הרקע המוזיקלי של קונדרה בא לידי ביטוי ביצירותיו, למשל בספרו "הבדיחה" קונדרה משתמש בתווים כדי להבהיר את אחד מרעיונותיו. לאחר סיום לימודיו התיכוניים בשנת 1948, למד קונדרה ספרות ואסתטיקה באוניברסיטת קארל בפראג. בהמשך עבר לפקולטה לקולנוע באקדמיה לאומנויות הבמה בפראג, שם גם החל להרצות.

קריירה ופעילות ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהיותו כבן 18 הצטרף למפלגה הקומוניסטית, אך כעבור שנתיים הוצא ממנה. ב-1956, לאחר הוועידה העשרים של המפלגה הסובייטית הקומוניסטית, שב והתקבל בה כחבר, אך ב-1970 שוב סולק משורותיה.

קונדרה היה אחת הדמויות הבולטות במאבק אנשי הרוח נגד המשטר הצ'כוסלובקי, יחד עם סופרים נוספים כמו ואצלב האוול. הרומן הראשון שלו, "הבדיחה", ראה אור ב-1967 (לפני האביב של פראג), וגרם לסערת רוחות בארצו. אחרי הפלישה הסובייטית לצ'כוסלובקיה ב-1968, סולק ממשרתו כפרופסור במכון ללימודי הקולנוע, וכתביו נאסרו לפרסום.

בשנת 1975, כאשר גם החיים במחתרת נעשו בלתי אפשריים, היגר לצרפת, והתגורר שם מאז ועד מותו. במהלך שנות השמונים החל לכתוב בצרפתית.

אחרי פרסום "ספר הצחוק והשכחה" בצרפת, שללה הממשלה הצ'כית הקומוניסטית את אזרחותו של קונדרה. נושאי "ספר הצחוק והשכחה" הם הפלישה הסובייטית וה"נורמליזציה" שבאה בעקבותיה. הרומן מורכב משבעה סיפורים נפרדים, שמבטאים מוטיבים של גלות, פרידה וגעגועים.

ב-1984 פרסם את "הקלות הבלתי נסבלת של הקיום", המספר את סיפורם של זוג צ'כי המסתגל לחיים תחת הכיבוש הסובייטי. הספר זכה לגרסה קולנועית בשנת 1988 בבימויו של פיליפ קופמן ובכיכובם של דניאל דיי-לואיס וז'ולייט בינוש[1].

בשנת 2014 פורסם הרומן האחרון שלו - "חגיגת אי המשמעות".

מבחר פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קונדרה זכה במבחר פרסים והוקרות בינלאומיים, מתוכם:

הגותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספריו נהג קונדרה לחלוק עם הקורא את מחשבותיו ואת הגותו. ברומנים שלו הוא הרבה לסטות מהדרך הראשית שבה הוא הוליך את הקורא, ולעסוק בסוגיות פילוסופיות תוך כדי בחינה מעין חיצונית של הדמויות ושל המצבים שבהם הן נתונות. את שלוש המסות שלו ("אמנות הרומן – מסה", "צוואות נבגדות" ו"המסך: מסה בשבעה חלקים") הוא הקדיש בעיקר לטיפול ברומן. קונדרה טען שלרומן היסטוריה ומאפיינים ייחודיים המבדילים בינו ובין כל שאר הסוגות הספרותיות האחרות ושאר האמנויות. הוא טען שתפקידו של הרומן הוא לחשוף את הצורות השונות האפשריות של הקיום האנושי, ומכאן, בראש ובראשונה, נגזרת האסתטיקה שלו.

פרשת מירוסלב דבוז'ק[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-13 באוקטובר 2008 דיווח השבועון הצ'כי Respekt על חקירה שבוצעה על ידי המכון הצ'כי למחקרי משטרים טוטליטריים, אשר טענה כי קונדרה הסגיר למשטרה טייס צ'כי צעיר, מירוסלב דבוז'ק, בשנת 1950[3]. ההאשמה התבססה על דו"ח של תחנת המשטרה שכותרתו "מילן קונדרה, סטודנט, יליד 1 באפריל 1929", ובו מידע לגבי נוכחותו של דבוז'ק במעונות הסטודנטים. על פי דיווח המשטרה, המקור האולטימטיבי למידע על אודות עריקתו של דבוז'ק מהשירות הצבאי הייתה איווה מיליטקה. על פי החשד דבוז'ק ברח מצ'כוסלובקיה לאחר שהורו לו להצטרף לחיל הרגלים בעקבות טיהור האקדמיה לטיסה, וחזר לצ'כוסלובקיה כסוכן של סוכנות ריגול שאורגנה על ידי גולי צ'כוסלובקיה. דבוז'ק חזר בחשאי למעונות הסטודנטים של אהובתו לשעבר, איווה מיליטקה. מיליטקה התחתנה מאוחר יותר עם סטודנט עמית, איוון דלאסק, שהכיר את קונדרה. בדו"ח המשטרה נכתב כי מיליטקה סיפרה לדלאסק על נוכחותו של דבוז'ק, וכי דלאסק סיפר לקונדרה, שסיפר למשטרה. דבוז'ק נידון ל-22 שנות מאסר[4].

בתגובה לדיווח הכחיש קונדרה שהסגיר את דבוז'ק למשטרה, והצהיר שהוא כלל לא מכיר אותו, ואפילו לא זוכר מישהי בשם מיליטקה. ב-14 באוקטובר 2008 שלל ארכיון כוחות הביטחון הצ'כיים את האפשרות שהמסמך עשוי להיות מזויף, אך סירב להגיע למסקנות מוגדרות אחרות. ווייטק ריפקה מהמכון לחקר המשטרים הטוטליטריים אמר כי "יש שתי ראיות נסיבתיות [דו"ח המשטרה ותיק המשנה שלו], אך אנחנו כמובן לא יכולים להיות בטוחים במאה אחוז"[5].

ספריו שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

(השנים בסוגריים לקוחות מהערך בוויקיפדיה באנגלית; הן אינן תואמות את רישומי זכויות היוצרים בתרגומים לעברית.)

  • הבדיחה (1967), הוצאת עם עובד 1972, תרגם מצ'כית דב קוסטלר (שירי עם תרגם צבי ארד)[6]
  • אהבות מגוחכות (1968), הוצאת זמורה ביתן 1987, תרגמה מצ'כית רות בונדי[7]
  • החיים הם במקום אחר (1969), הוצאת זמורה ביתן 1989, תרגמה מצ'כית רות בונדי[8][9]
  • מחול אחרון ופרידה (1976), הוצאת עם עובד 1977, תרגם מצרפתית צבי ארד[10]
  • ספר הצחוק והשכחה (1979), הוצאת זמורה ביתן 1981, תרגמה מצ'כית רות בונדי
  • הקלות הבלתי נסבלת של הקיום (1984), הוצאת זמורה ביתן 1985, תרגמה מצ'כית רות בונדי[11]
  • אמנות הרומן – מסה (1985), הוצאת זמורה ביתן 1992, תרגמה מצרפתית חגית בת-עדה
  • אלמוות (1990), הוצאת זמורה ביתן 1990, תרגמה מצ'כית רות בונדי
  • צוואות נבגדות (1993), הוצאת זמורה ביתן 1994, תרגמה מצרפתית חגית בת-עדה
  • ההנאה שבאטיות (1993), הוצאת זמורה ביתן 1995, תרגמה מצרפתית חגית בת-עדה
  • זהות (1998), הוצאת זמורה ביתן 1998, תרגמה מצרפתית חגית בת-עדה
  • בורות (2000), הוצאת זמורה ביתן 2001, תרגמה מצרפתית חגית בת-עדה
  • המסך: מסה בשבעה חלקים (2005), הוצאת זמורה ביתן 2006, תרגמה מצרפתית חגית בת-עדה[12]
  • פגישה (2009), הוצאת זמורה ביתן 2010 תרגמה מצרפתית חגית בת-עדה[13][14]
  • חגיגת אי המשמעות (2014), הוצאת כנרת זמורה ביתן 2016, תרגמה מצרפתית רמה איילון[15]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אביבה קרינסקי, פו הדב והפילוסופיה של האחר, תל אביב: אור-עם, 2000 (בפרק: "בין בדיון למציאות ברומן "זהות" מאת קונדרה")

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תמר גלבץ, סרטים - הקלות הבלתי נסבלת של הקיום, חדשות, 28 באוקטובר 1988
  2. ^ רפי מטר, "אני גולה מאושר" - לרגל פירסום ההחלטה על הענקת פרס־ירושלים לסופר הצ'כי הנודע מילן קונדרה, העניק ראיון יוצא־דופן ל'כותרת ראשית', כותרת ראשית, 16 בינואר 1985
  3. ^ ניו יורק טיימס ורייצ'ל דונדיו, דיווח: מילן קונדרה הלשין בצעירותו על חשוד בריגול, באתר הארץ, 14 באוקטובר 2008
  4. ^ דן בילפסקי, הראלד טריביון, עכבר העיר אונליין, הקלות הבלתי נסבלת של הריגול, באתר הארץ, 24 באוקטובר 2008
  5. ^ תמרה שרייבר, ‏סלמאן רושדי, פיליפ רות' וגבריאל גרסיה מארקס מתגייסים למען מילן קונדרה, באתר גלובס, 5 בנובמבר 2008
  6. ^ "הבדיחה" הצ'כית, דבר, 22 בדצמבר 1972
  7. ^ אמנון אחינעמי, כותרת - אהבות מגוחכות, כותרת ראשית, 10 ביוני 1987
  8. ^ ביקורת: אברהם בלאט, המשורר שמרד באביב, מעריב, 26 בינואר 1990
  9. ^ החיים הם במקום אחר - פרק מהספר, חדשות, 24 במאי 1989
  10. ^ אוהד בן עזר, הבאנאליות של הרצח, דבר, 3 במרץ 1978
  11. ^ דויד גרוסמן, ארבעה אימומים וכלב, כותרת ראשית, 10 ביולי 1985
  12. ^ שמעון זנדבנק, כוחו של הרומן לקרוע את מסך המוסכמות עומד בעינו, באתר הארץ, 21 בינואר 2007
    חנה הרציג, תן חיוך, הכול לטובה, באתר ynet, 28 בינואר 2007
  13. ^ סמדר שיפמן, "פגישה" מאת מילן קונדרה, אלגנטיות של צרפתי, באתר הארץ, 1 בדצמבר 2010
    דוד הדר, הסופר הוא קודם כל אדם חופשי, באתר הארץ, 15 באפריל 2011
  14. ^ מילן קונדרה, פותחים ספר: פגישה, באתר הארץ, 13 באוקטובר 2010 - פרק מהספר
  15. ^ סקירות: עמיחי שלו, "חגיגת אי המשמעות": רומן בקלות, באתר ynet, 23 בפברואר 2016
    אתר למנויים בלבד מיכל זמיר, חגיגת האי-משמעות של מילן קונדרה, באתר הארץ, 3 במרץ 2016
    אריק גלסנר, על "חגיגת אי-המשמעות", של מילן קונדרה, המדור לספרות ב"7 לילות" של "ידיעות אחרונות", 12 בפברואר 2016