מלחמת הממלכה הערבית של סוריה-צרפת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף מלחמת סוריה-צרפת)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מלחמת סוריה-צרפת
Maysaloun2.jpg
חיילים סורים בקרב מייסלון במהלך מלחמת סוריה-צרפת
תאריך התחלה: מרץ 1920
תאריך סיום: 25 ביולי 1920
משך הסכסוך: כ־21 שבועות
מקום: סוריה
תוצאה: ניצחון צרפתי:
הדחתו של המלך פייסל הראשון,
הקמת המנדט הצרפתי על סוריה
הצדדים הלוחמים

Flag of Kingdom of Syria (1920-03-08 to 1920-07-24).svgהממלכה הערבית של סוריה ומיליציות ערביות

צרפתצרפתצרפת

מפקדים
אבידות

סך הכל אבידות לשני הצדדים: כ-5,000 הרוגים

מלחמת סוריה-צרפת התרחשה במהלך שנת 1920, בין צרפת לבין שליטיה ההאשמים של הממלכה הערבית של סוריה שהוכרזה מוקדם יותר באותה שנה. במהלך סדרת קרבות, אשר הגיעו לשיאם בקרב מייסלון, הביסו הכוחות הצרפתים את כוחותיו של המלך פייסל הראשון, ונכנסו לדמשק ב-24 ביולי 1920. למחרת הוכרזה ממשלה חדשה ופרו-צרפתית בסוריה, בראשותו של עלאא אל-דין אל-דארובי. בסופו של דבר חולקה סוריה והוכנסה תחת המנדט הצרפתי על סוריה ועל לבנון. הממשלה הבריטית, שדאגה למנדט הבריטי במדינות השכנות ובעיראק, הסכימה להכריז על המלך הנמלט פייסל כמלך עיראק.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת סיום מלחמת העולם הראשונה, ב-30 בספטמבר 1918, כבש הגנרל הבריטי אדמונד אלנבי את דמשק. ב-5 באוקטובר 1919 הכריז פייסל, באישורו של אלנבי, על הקמת מונרכיה חוקתית בדמשק. במקביל, בהתאם להסכם סייקס-פיקו מ-1916 שחילק את גבולות האימפריה העות'מאנית בין צרפת לבריטניה, הוקם ממשל צבאי צרפתי באזור סוריה ולבנון, והגנרל אנרי גורו מונה לנציג ממשלת צרפת באזור זה.

אגודות פאן-ערביות כגון אל-פתאת דרשו להקים מדינה סורית עצמאית לחלוטין תחת הנהגת פייסל, והציגו עמדה זו בקונגרס הסורי הראשון שהתקיים ב-1919, וגם בפני ועדת קינג-קריין. פייסל עצמו קיווה לשלוט תחת חסות אמריקאית או בריטית. אך בעקבות הסכמה בין הצרפתים לבריטים, נסוגו הכוחות הבריטיים מאזור סוריה, ופייסל אולץ להיכנס למשא ומתן על תנאי שלטונו מול השלטון הצרפתי של קלמנסו בינואר 1920. צרפת הציעה שהיא לא תכניס כוחות צרפתיים לסוריה ותאפשר את שלטון פייסל, בתנאי שהממשלה הצרפתית תהיה היחידה שתספק לסורים יועצים, מדריכים ומומחים טכניים. בלחץ האגודות הפאן-ערביות ותומכי עצמאות סוריה, סירב פייסל לדרישות אלו והתנתק ממחויבותו לצרפת.

מהלך הלחימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת סוריה על פי שאיפותיו של המלך פייסל בתחילת העימות

לאחר המשבר במשא ומתן מול צרפת בינואר 1920, התרחשו מספר מתקפות אלימות כנגד כוחות צרפתיים ברחבי סוריה. במרץ 1920 התכנס הקונגרס הסורי, ובו הוכרז רשמית פייסל כמלך סוריה, והוכרזה הקמת הממלכה הערבית של סוריה בראשות ראש הממשלה האשם אל-אתאסי. בתגובה הוחלט בחבר הלאומים בועידת סן רמו לבסס מיד מנדט צרפתי על סוריה. בתקופה זו גברו המתקפות האקראיות של כוחות ערבים נגד כוחות צרפתים, בהם גם המתקפה שהתרחשה במאורעות תל חי, דבר שהוביל להגברת התמיכה הבינלאומית בצרפת בסכסוך זה.

הגנרל הצרפתי אנרי גורו הציב בעקבות האירועים אולטימטום לממשלה הסורית, לפרק את כוחותיה ולהיכנע לשליטה הצרפתית. המלך פייסל חשש מתוצאותיה של מלחמה ארוכה, ונכנע ב-14 ביולי 1920 בדמשק. אך שר ההגנה שלו, הגנרל יוסוף אל-עזמה, סירב להשלים עם הכניעה של המלך, והמשיך בלחימה. הוא הפנה כוחות סוריים לאזור מעבר מייסלון, בהרי מול הלבנון, במטרה לעצור את הכוחות הצרפתיים שהתקדמו לכיוון הממלכה. בקרב מייסלון, שהתקיים ב-23 ביולי, הביסו הכוחות הצרפתיים את הסוריים. אל-עזמה נהרג, ונהרגו 400 איש מלוחמיו.

למחרת נכנסו הכוחות הצרפתיים לדמשק ללא התנגדות. ב-25 ביולי 1920 פורקה הממלכה הערבית של סוריה, וכונן המנדט הצרפתי על סוריה. הוכרזה ממשלה חדשה ופרו-צרפתית בסוריה, בראשותו של עלאא אל-דין אל-דארובי.

תוצאות המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלוקת המדינות במנדט הצרפתי של סוריה לאחר המלחמה

לאחר המלחמה הקים הגנרל גורו מינהל אזרחי בסוריה, וחילק את השטח ל-6 מדינות תחת המנדט הצרפתי: לבנון, דמשק, חלב, מדינה עלאוית, סנג'ק אלכסנדרטה, ומדינת ג'בל א-דרוז שבהר הדרוזים.

הממשלה הבריטית, שדאגה למנדט הבריטי במדינות השכנות לסוריה והוטרדה מחוסר היציבות בעיקר בעיראק, פיצתה את המלך פייסל שנמלט מסוריה, והכריזה עליו כמלך עיראק, באוגוסט 1921.

הכוחות הלאומניים הסוריים המשיכו לפעול בסוריה במהלך שנות המנדט. סוריה הכריזה על עצמאותה במהלך מלחמת העולם השנייה, ב-1941, אך הוכרה כרפובליקה עצמאית רק ב-1944; הכוחות הצרפתיים יצאו סופית מהאזור ב-1946.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Eliezer Tauber, The Formation of Modern Syria and Iraq, Portland, Oregon: Frank Cass, 1995.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]