סנג'ק אלכסנדרטה
סנג'ק אלכסנדרטה (בטורקית: İskenderun Sancağı, בצרפתית: Sandjak d'Alexandrette) היה סנג'ק במנדט הצרפתי על סוריה והלבנון, שכלל שני מחוזות של וילאייט חלב העות'מאני: הערים אלכסנדרטה ואנטיוכיה. בשנת 1938 הפך החבל למדינת האטיי, שלאחר פחות משנה סופחה לטורקיה.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם סופה של מלחמת העולם הראשונה כבש הצבא הבריטי את צפון עיראק וסוריה של ימינו והגיע גם לאזור אלכסנדרטה. זמן קצר לאחר מכן נכנסו כוחות צרפת לאזור מכוח חלוקת השליטה במזרח התיכון כפי שנוסחה בין בריטניה לצרפת בהסכם סייקס–פיקו ב-1916. מלחמת טורקיה–צרפת בדרום אסיה הקטנה באה לסיומה בהסכם אנקרה אשר נחתם ביום 20 באוקטובר 1921. לפי הסכם זה נסוגו הצרפתים משטחי דרום אנטוליה עליהם השתלטו, ובתמורה הכירו הטורקים במנדט הצרפתי על סוריה. דרישת הטורקים לקבלת סנג'ק אלכסנדרטה[1] לא נתקבלה, והוא הועבר לתחום המנדט הצרפתי על סוריה, אך הוא הוכר כאזור אוטונומי בשל האוכלוסייה הטורקית הניכרת שהתגוררה בו. סעיף ו' בהסכם קבע שיוקם בסנג'ק משטר אדמיניסטרטיבי מיוחד והשפה הטורקית תוכר בה כשפה רשמית.[2][3]
עם חלוקת סוריה בתחילת שנות ה-20 למספר "מדינות" תחת שלטון המנדט הצרפתי, נכללה אלכסנדרטה כמחוז אוטונומי במדינת חלב. ב-1925 עם ביטול החלוקה של סוריה למדינות, חזר הסנג'ק להיות מחוז אוטונומי בסוריה עם מעמד מנהלי נפרד. דרישת טורקיה לקבל את הסנג'ק[4] לא נתקבלה. בשנת 1926 החליטה מועצת החבל על הקמת מדינה עצמאית, אולם חזרה בה במהרה.[5]
בספטמבר 1936 נחתם חוזה הידידות בין צרפת וסוריה, שהבטיח את הפיכתה של סוריה למדינה עצמאית וריבונית תוך שלוש שנים,[6] וקבע את סנג'ק אלכסנדרטה כמחוז אוטונומי בסוריה העצמאית לכשתקום. בעקבות זאת, דרשה טורקיה את החבל בחזרה, ופתחה במסע לחצים על צרפת להעניק לסנג'ק עצמאות מלאה, בטענה כי רוב תושביו טורקים (על פי הערכות צרפתיות מנו הטורקים כ-40% מסך כל האוכלוסייה). בסוף נובמבר 1936 נכנעה צרפת ללחצים, והסכימה, למורת רוחו של "הגוש הלאומי" בסוריה, להעביר את הנושא להכרעת חבר הלאומים.[6][7][8] באמצע דצמבר 1936 הושג הסכם פשרה על פיו יינתנו סמכויות מנהליות מסוימות לטורקיה בסנג'ק אך היא תישאר בגבולות סוריה. שלושה נציגים בינלאומיים נשלחו לפקח על ביצוע ההסכם.[9]
בסוף ינואר 1937 החליט חבר הלאומים לדון בהמלצות הבורר סנדלר (Sandler) להעניק לסנג'ק אוטונומיה מנהלית מלאה: בידי סוריה תינתן האחריות לניהול מדיניות החוץ שלה, והשפה הטורקית תיקבע כשפה רשמית במחוז, לצדה של הערבית. החלטה זו של חבר הלאומים התקבלה בברכה בקרב המגזרים הבדלניים והשמרניים במחוז עצמו – בעלי אדמות ממוצא טורקי, עלווים ובני מיעוטים נוצריים, אך היא עוררה סערה בקרב הגורמים הלאומיים משני צדי המתרס, הן הטורקי והן הערבי. בראש המחנה הלאומי הטורקי עמדו צעירים בוגרי מערכת החינוך החילונית החדשה של כמאל אתאתורכ, ביקשו לשים קץ להגמוניה הכלכלית והתרבותית של האריסטוקרטיה הטורקית השמרנית המקומית, ולהדק את קשרי המחוז עם מדינת האם – טורקיה. בראש המחנה הלאומי הערבי במחוז, עמדו משכילים ערבים מוסלמים-סונים ונוצרים פאן־ערביים רדיקליים בהנהגתו של בוגר הסורבון העלווי, זכי אל-ארסוזי, שביקשו למנוע השתלטות טורקית על הסנג'ק, אך מצד שני גם למגר את ההגמוניה הכלכלית והפוליטית של בעלי האדמה הגדולים, הסונים. אלא שפעילותם של הצעירים הטורקים באלכסנדרטה ובאנטיוכיה הייתה נחרצת יותר. ב-29 במאי 1937 קיבל חבר הלאומים באופן סופי את המלצות הבוררות, ואישר את הקמתו של פרלמנט, שימנה 40 חברים מבני העדות הדתיות והאתניות המקומיות בחבל. זמן קצר לאחר מכן חתמו צרפת וטורקיה על הסכם, אשר הבטיח את מעמדו המיוחד של המחוז.[6]
ב־19 במרץ 1938 הודיע חבר הלאומים על הקמתה של ועדה כדי לדון בחוק הבחירות לבית הנבחרים של המחוז. תחת לחץ טורקי הוסכם שזהותו של כל בוחר תיקבע על סמך הצהרתו שלו בלבד. החלטה זו הבטיחה את שליטתה של טורקיה על מנגנון הבחירות. במהלך המחצית הראשונה של 1938, כאשר התברר כי מוסוליני עומד להתחבר להיטלר, גבר החשש הצרפתי לגורל הנכסים הצרפתיים במזרח הים התיכון, והמדינאים הצרפתים החליטו לחזק את בריתם עם טורקיה, בהיותה יריבה של מוסוליני, במהלך יוני 1938 התנהל בפריז משא ומתן נוסף בין צרפת לטורקיה, שהוביל להכרזה על החלתו של משטר צבאי צרפתי בסנג'ק בזמן הבחירות. ביולי 1938 אפשרה צרפת לכוחות טורקיים להיכנס למחוז כדי לפקח יחד עם היחידות הצרפתיות על הקלפיות, ותחת שליטת הצבא הטורקי, זכו הטורקים לרוב מכריע בפרלמנט, שאישר את מעבר החבל לשלטונה של טורקיה. הטורקים הזרימו למחוז מהגרים מארץ האם (טורקיה), שתפסו את כל העמדות הבכירות במינהל החדש של המחוז, ובתוך כך גם שונה שמו הרשמי של החבל לשמו הטורקי – "האטיי".[6] בכך הפך הסנג'ק למדינת האטיי.
זמן קצר לאחר הרכבת המנהל המקומי של "האטיי", החלו הצעירים הטורקים המקומיים לדרוש סיפוח מלא לטורקיה. ארגונים פרו-ערביים פורקו, ודוברי האריסטוקרטיה הטורקית המקומית הושתקו. האטיי חוברה במהירות לכלכלה והסחר של טורקיה והמסחר המסורתי שלה עם העיר חלב הסורית נקטע. הצרפתים העבירו את הסחר של חלב מאלכסנדרטה לנמלי לטקיה וטריפולי. בפברואר 1939 בוטל תוקף המנדט הצרפתי בחבל, והופעל בו החוק הטורקי. באמצע מאי 1939 הפך המטבע הטורקי אמצעי הסחר החוקי היחיד בחבל. בעקבות כיבוש אלבניה על־ידי הפשיסטים באפריל אותה שנה, הכירה צרפת רשמית בסיפוח החבל לטורקיה ובקריעתו מסוריה. בסוף יוני היא חיסלה את שארית המאחז שלה בחבל, ובתמורה קיבלה מטורקיה הבטחה להיעדר תביעות נוספות לגבי שטחים סוריים. תוך זמן קצר פוזר גם בית הנבחרים החדש של החבל, ומינהלו נעשה חלק בלתי נפרד מהרפובליקה הטורקית. במהלך הסיפוח נמלטו לסוריה 50,000 מתושבי החבל הלא-טורקים – ארמנים, עלווים וסונים.[10][6]
איבוד חבל אלכסנדרטה נחרט עמוקות בתודעה הלאומית הסורית בזמן התעצבותה מחדש. במהלך מלחמת העולם השנייה, סירבו הסורים להשלים עם האבדה. להיבט הלאומי נוספה גם מצוקה כלכלית, שכן העיר חלב נפגעה קשה מאובדן המחוז והנמל של אלכסנדרטה. בעלי האדמה הערבים במחוז סבלו מיחס עוין מצד טורקיה, והדבר עורר זעם בסוריה. עם תום המלחמה, שב הנושא לסדר היום הלאומי של סוריה, ולפני כינוסה של ועידת היסוד של האו"ם בסן פרנסיסקו, דרשו עיתונאים סורים מהמשלחת הסורית להילחם למען סיפוחו מחדש של המחוז "הערבי" אשר "נחטף בכוח מידי סוריה". הממשלה החדשה של הרפובליקה הסורית הראשונה, העצמאית, סירבה להכיר בהאטיי כמחוז טורקי בתמורה להכרה של טורקיה בריבונותה של סוריה, ומערכת המשפט הסורית הכירה בתושבי החבל כסורים.[6]
גם שנים רבות לאחר מכן המשיכו בסוריה לדרוש את החזרת אלכסנדרטה לסוריה,[11] אולם בעשורים הבאים הפכה שאלת אלכסנדרטה לעניין משני בסדר היום הסורי, וסוגיות אחרות השתלטו על השיח הלאומי. הסוגיה הופיעה מדי פעם בעיקר כנושא המתלווה למחאה בנושאים ראשיים יותר, ובהם היריבות עם טורקיה בנושאי האוריינטציה הבין־לאומית ובנושאי מים.[6]
אוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחילת 1937 היו בסנג'ק אלכסנדרטה כ-220,000 תושבים[3]. כ-90,000 טורקים, כ-60,000 עלווים, כ-25,000 ארמנים, כ-23,000 סונים, כמה אלפי כורדים ובנוסף יהודים ואשורים.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ דרישות התורכים ודעת הקהל באירופה, דואר היום, 6 ביוני 1921
- ^ ממשלה עצמאית בלבנון, דואר היום, 3 במאי 1921
- ^ 1 2 מ. יארבלום, סכסוך אלכסנדרטה, דבר, 14 בינואר 1937
- ^ אלכסנדרתה לתורקיה, דואר היום, 13 בינואר 1925
- ^ אלכסנדרתה חוזרת בה, דבר, 16 ביוני 1926
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 חגי ארליך, המזרח התיכון בין מלחמות העולם, האוניברסיטה הפתוחה (תשס"ג 2003), ספר ה, יחידה 11, עמ' 28–30.
- ^ שאלת אלכסנדרתה לחבר הלאומים, דבר, 29 בנובמבר 1936
- ^ צרפת בין סוריה לתורכיה, דבר, 17 בדצמבר 1936
- ^ פשרה בשאלת אלכסנדרתה, דבר, 16 בדצמבר 1936
לאחר הסכם אלכסנדרתה, דבר, 17 בדצמבר 1936 - ^ סוריה שקטה - שיתוף פעולה עם צרפת, דבר, 25 ביולי 1939
- ^ הסורים גמלו טובה, מעריב, 10 בינואר 1966
