מלך זגורודסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מלך זגורודסקי, 1949

ד"ר אלימלך (מלך) זָגוֹרוֹדְסקי (זגור) (בכתיב המקורי (היידי): זאַגאָראָדסקי; בכתב לטיני: Zagorodsky;‏ 1 בדצמבר 1868, כ"ז בכסלו ה'תרכ"ט, פיהוסט, פלך מינסק, האימפריה הרוסית (רוסיה הלבנה) – 23 בספטמבר 1953, י"ד בתשרי תשי"ד, תל אביב) היה פעיל ציוני ואגרונום ארצישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זגורודסקי נולד בפיהוסט שבפלך מינסק, בתחום המושב היהודי של האימפריה הרוסית (כיום בבלארוס), בנם של מאיר יוסף (מלמד, תלמיד חכם, ממשפחת רבנים מנייסוויז') והניה זגורודסקי (בתו של ראש ישיבה במיר). בהיותו בן ארבע עברו הוריו לעיירה דויד-הרדוק, בה למד בחדר. בהיותו בן עשר הצטרף לאחיו הגדול, הסופר ישראל חיים זגורודסקי, ולמד עמו בבית מדרש בסטולין. שם נחשף לספרות ההשכלה. לאחר מכן עבר למינסק והיה בה בין מייסדי אגודת "חובבי ציון". החל לעסוק בהוראה, ובשנותיו במינסק, אנטופול ובחצי האי קרים לימד מתמטיקה וגרמנית. במושבות הגרמניות בחצי האי קרים החל להתמחות בעבודה חקלאית. שם גם הקים בית ספר ללימוד עברית באמצעות שימוש בשפה העברית, ובשנת 1894 פרסם את ספרו "לשון הקודש", ובו הנחיות הוראה. לאחר מעברו לסימפרופול פעל במשותף עם ד"ר אביגדור יעקובסון, ייסד בעיר ספרייה עברית וערך אירועים תרבותיים וציוניים. בשנת 1905 נבחר לשמש ציר ל"וועידה לשווי זכויות". זגורודסקי המשיך בעבודתו החינוכית, ייסד בתי ספר לשבת והורה בהם ספרות וחשבון.

בשנת 1906 עבר לברלין ולמד בבית הספר הגבוה לחקלאות, לצד לימודי פילוסופיה באוניברסיטה. בפעילותו הציונית השתתף בדיונים כלליים שנערכו בביתו של אוטו ורבורג. באותה עת השלים דוקטורט בנושא גידול בננה ו-Voandzeia subterranea (מין של קטנייה ממערב אפריקה).[1] בגרמניה עבד בתחנת ניסיונות חקלאית במקלנבורג ובפוליטכניקום לייצור סוכר.

לאחר שהוכשר בקניגסברג בחליבה, עלה בשנת 1911 לארץ ישראל. בסיועו של ורבורג התקבל לעבוד כיועץ חקלאי ואגרונום במשרד הארצישראלי. בתפקיד זה החל בהוצאת כתב העת "החקלאי", כתב עת שימושי ומדעי למקצועות החקלאות שהופיע בשנים תרע"בתר"פ. מתוקף עבודתו ביקר בנקודות יישוב שונות, היה ממארגני הסתדרות הפרדסנים בפתח תקווה, ממייסדי הסתדרות האגרונומים ומייסד המחלבה בעקרון, ועסק בניהול המושבות במרחביה, רוחמה, הר טוב וכרכור. בשנת 1914 גורש למצרים, והיה ממייסדי בית הספר לפליטים שהוקם באלכסנדריה ובו לימד מדעים. בתום המלחמה שב לארץ ישראל ועסק בהדרכה חקלאית. ממצרים הביא מיני צמחים שונים. בתל אביב נבחר לשופט בית משפט השלום העברי.

זגורודסקי כתב מאמרים רבים בעיתונות העברית, ופרסם מספר ספרים גולת הכותרת של עבודתו המדעית העברית הייתה "מילון כל-בו לחקלאות", שהופיע בשנים תרצ"ט-תש"א בסיוע ועד הלשון. המילון זיכה אותו בפרס ביאליק לחוכמת ישראל לשנת תרצ"ט (1939).

זגורודסקי היה נשוי משנת 1905 עד מותו לד"ר אידה זגורודסקי לבית וולוביק (1879–1957). אשתו, ילידת בוברויסק, הייתה רופאת שיניים שפעלה במקצועה עד שנאלצה להפסיק את עבודתה עקב מחלה שלקתה בה עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה. אחר-כך התמסרה לעבודה ציבורית, הייתה שותפה לייסוד מרפאה לתלמידי בית ספר, ייסדה בית תינוקות ברחוב בוגרשוב והייתה פעילה בוויצו. ואולם עיקר מרצה הוקדש לטיפול בבעלה החולה, בעיקר לאחר פרישתו לגמלאות.[2]

ב-1940 מסר זגורודסקי את כל רכושו כעיזבון בחיים לקרן קיימת לישראל. נפטר בשנת 1953, בגיל 85. נקבר בבית העלמין טרומפלדור.

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • לשון קודש: על פי השיטה הטבעית והקולית ... לדבר לכתוב ולקרוא ..., ורשה: האחים אָרגעלבראנד, תרנ"ד. (עם 172 תמונות)
  • הגננוּת; המרצה: הד"ר מ' זגורודסקי (שעורי הקיץ למורים', אב–אלול תרע"ג), יפו: מרכז המורים בא"י, תרע"ג.
  • ספר החלב: ספר שִמוש ליצרנים ולצרכנים, חלק א: החלב ותוצאותיו, יפו: החקלאי, תרע"ד–תרע"ה.
  • ספר השקדים: מנהל ומורה דרך לנוטעים, לפועלים, לסוחרים ולעולי גולה, יפו: החקלאי, תרע"ה.
  • אֹפני ההתיישבות, כרך א: ארץ גנים, יפו: רענניה (דפוס א' אתין וס' שושני) תרע"ט..
  • מארצנו: קובץ ספירות, חקירות ותאורים משנת תרפ"ב–ג, ירושלים; אלכסנדריה: הוצ' "החקלאי" בהשתתפות "התחיה", תרפ"ג 1923.
  • הזִבּוּל: מורה דרך לשִמושבזבלים ובדשנים, תל אביב: איתן–שושני, 1923. (חלק ראשון: "הזבול בדשנים חימיים: הוראות מעשיות לפרדסנים, לכורמים, לירקנים, לשתלנים, לפולחים וליערנים, עם טבלאות")
  • ספר הפרדסים: ספר עזר לגדול תפוחי זהב, לפרדסנים, לפועלים, למומחים ולבעלי משתלות, 2 כרכים, תל אביב: החקלאי, תרפ"ט. (חלק א–ב: "סִדור הפרדס: מהזרע עד ראשית הפוריות")
  • מלון כל בו לחקלאות, 4 כרכים (כרך א עברי–לועזי (אנגלית, צרפתית, גרמנית, רוסית), ב-3 חלקים; כרך ב לועזי), תל אביב: הוצאת מ' זגורסקי בסיוע ועד הלשון, תרצ"ט-תש"א. (מהדורה ב: יבנה, תש"ז)
  • עבודת אבותינו, או: החקלאות העברית לפי כתבי הקודש, תל אביב: נ' טברסקי, תש"ט 1949.

בעריכתו:

  • החקלאי: קֹבץ שִמושי ומדעי לכל מקצֹעות החקלאות, 5 כרכים: כרך א (תרע"ב/תרע"ג) – כרך ה (תרע"ט/תר"פ), יפו: דפוס א' אתין וס' שושני, תרע"ב–תר"פ.
  • הלוח החקלאי: ספר שִמוש למתעסקים באיזה מקצוע שהוא בחקלאות בארץ ישראל, עם ציורים וטבלאות: לוח העבודה מסודר לפי חודשי השמש (מאוקטובר עד אוקטובר) (אלמנך, הופיע החל בשנת תרפ"ד)
  • מ' זגורודסקי (עורך), הרצאות חקלאיות: קובץ עבודות הסתדרות האגרונומים בארץ ישראל בשנת תרפ"ה בסניפים ירושלם, תל אביב, ירושלים: הסתדרות האגרונומים בארץ ישראל (דפוס כהנא), תרפ"ה.

תרגום:

  • ר"ל אדמס (אסף וערך), טבלאות חקלאיות למנהלים, לאכרים ולפועלים: אפני העבודה וההוצאות (לפי המקֻבל בקליפורניה) ...; [תורגם על ידי] מ. זגרודסקי, 2 כרכים, יפו: החקלאי, תר"פ.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Über einige tropische Pflanzen, die auch als Futtermittel Verwendung finden können. I. Die Banane ("Musa"). II. Die Erderbse ("Voandzeia subterranea"). החלק הראשון התפרסם ב-1911 כמאמר (ראו ב-WorldCat.
  2. ^ דוד תדהר (עורך), "ד"ר אידה זגורודסקי", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ג (1949), עמ' 1204; חנה ואוריה פלדמןלזכר נעדרים | ד"ר אידה זגורודסקי, דבר, טור 2, 26 באוגוסט 1957.