מע'ת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
האלה מע'ת, עטורת נוצה ואוחזת ענח'

במיתולוגיה המצרית, מאע'ת (גם: מועת, מאיית ובעברית: מרוּת) הייתה אלת הצדק, החוק והאמת.

המאע'ת[עריכת קוד מקור | עריכה]

פירוש השם הוא- מרות. במיתולוגיה המצרית המאע'ת הינו מושג מופשט המתאר את עיקרון הצדק הקוסמי הנוכח בעולם, אך יחד עם זאת מושג זה הואנש לדמות אלה.[1] כנגזרת מתוך עיקרון הצדק המופשט אלה זו מייצגת את הסדר, האמת והחוק השרירים במצרים העתיקה. עיקרון זה הוא גם עיקרון הסדר החברתי וגם עיקרון סדר התופעות בעולם. המקביל הזכרי של מע'ת הוא תחות, אל החוכמה והשירה, בעל ראשה של ציפור האיביס.[2]

יישויות מזוהות עם אלילה זו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שליט מצרים, הפרעה המכהן, נחשב לדובר המאע'ת. מתוך כך קיבל את הסמכות להשליט את החוק המשפטי והסדר החברתי. הקשר בין הפרעה המצרי והמאע'ת הוא עתיק יומין, ועדויות כתובות ראשונות אודות מערכות יחסים אלו נשתמרו למן המאה ה-24 לפני ספירת הנוצרים, ימי הממלכה המצרית הקדומה, שושלות 4-8.[3]

חוקיה של מאע'ת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת מצרים העתיקה, הפרעה המכהן היה נחשב לדוברה של מאע'ת, שכביכול הייתה קיימת בלבו כל הזמן, והכתיבה דרך פיו את חוקיה וכלליה, לכן כל צו שלו נחשב לצו מפיה של מע'ת, שאין עליו עוררין. רוב החינוך והתרבות המצרית הקדומה התבססו על מספר חוקים ואמות מוסר, שנקבעו על ידי מאע'ת.

היווצרות המאע'ת[עריכת קוד מקור | עריכה]

על-פי המיתוס מאע'ת נולדה כאשר אל האוויר, שו, הפריד בין נוט אלת השמים, וגב אל האדמה. מהריק שנוצר ביניהם נוצרה נוצה לבנה וקלילה, שהייתה מאע'ת. היא נחשבה לזו המשליטה סדר בכאוס, ובנוסף הנוצה נקראת גם נוצת האמת. אוסיריס השתמש בנוצה הזאת כדי להחליט אם המת דובר אמת או שקר במשפט המוות, וכך הוא החליט אם לתת לעמת הטורף לאכול את הלבבות שלהם, ולמנוע מהמתים את העולם הבא.

תיאור המאע'ת[עריכת קוד מקור | עריכה]

באומנות המאע'ת מיוצגת כאישה אידאלית- יפהפייה, ענוגה ועדינה. ראשה מעוטר בנוצת יען, לעתים הנוצה צומחת ישירות מקודקודה ולעתים הנוצה קשורה בסרט. נוצה זו מהווה את הסמליל הפונטי של השם מאע'ת. האלילה לובשת שמלה צרת גזרה וללא קישוטים נוספים. בחלק מהעדויות שנשתמרו לגביה היא עונדת צמיד או שרשרת. מלבד הנוצה המאפיינת של מאע'ת, דמותה הגשמית אוחזת בענח', סמל החיים המצרי.[4]

עיקרון המאע'ת[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבור המצרים הקדמונים עיקרון הצדק משמש כאמצעי וכמטרה. מטרת העיקרון היא להאריך את החיים ולייצר ביטחון, שגשוג ואושר לאדם. תפיסת עיקרון הצדק באופן זה, נובעת מהאמונה כי כל אדם הוא חלק מהקוסמוס וכל אדם מסוגל להשפיע על הקוסמוס בחזרה במעשים או בדיבור. כל הממלא אחר חוקי המאע'ת יזכה בטוב וכל העובר על חוקים אלו יזכה לרע: למחלות,סבל ומוות.[5]

תפקיד המאע'ת[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי ספר המתים המצרי, כל נשמה כשהייתה מגיעה לתחום שיפוטו של אוסיריס, אל המתים, הייתה מוסרת את לבה לשקילה על מאזניים, אשר בכף המאזניים השנייה נחה נוצת האמת – סמלה-נציגתה של מאע'ת. אם הלב היה שווה במשקלו לנוצה, היה זה סימן כי היא טהורה מחטאים ורשאית להמשיך לעולם הבא; אך אם הלב היה כבד יותר מהנוצה, הוא היה נטרף על ידי המפלצת עמת (גם עמית), והנשמה הייתה נידונה לשכחה נצחית.[6]

השפעות תאולוגיות ותרבותיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תרבות מצרים:

עבור התרבות המצרית רעיון המאע'ת מהווה את מעטפת הדת הקוהרנטית הראשונית של המצרים הקדומים. עיקרון מופשט זה נגע בכל תחומי החיים של האדם, החל מרגע לידתו ועד לרגע מותו. העיקרון הכווין את מעשיי האדם בתחומי המשפט, הפוליטיקה, סדר התופעות בעולם (מדע) והאתיקה. העיקרון חלש על התחומים האישיים, הקהילתיים והמדינתיים, ומתוך כך נחשב כערש הדת הקוהרנטית הראשונית בממלכת מצרים הקדומה.[7]

  • התרבות היהודית:

בראשיתה שרתה תרבות זו תחת שלטון האימפריה המצרית, ומתוקף כך תרבויות אלו שיחלפו ביניהן רעיונות ומאפיינים אשר הושפעו מתפיסות העולם האחת של השנייה. יחסי גומלין אלו באים לידי ביטוי בין היתר באופן תיאור המציאות ובאופן קביעת חוקיה. דוגמה לכך היא קווי הדמיון הבולטים בין עשרת הדיברות המקראיים ופרק 125 בספר המתים המצרי. בשני קובצי חוקים אלו, מוסדרים עקרונות היחסים בין אדם לאדם המנוסחים על דרך השלילה, וזאת על מנת לצמצם את ההגבלה על האדם. כמו כן, קבלת חוקים אלו מהאל באופן ישיר משמשים על מנת להנכיח את האל. דמיון תאולוגי זה נובע מהסיבה ששתי תרבויות אלו שאפו "חזות בהתגלמות האל המופשט, עיקרון הצדק והסדר הקוסמי, דרך קיום חוקי הסדר והמוסר האלוהיים.[8]

  • התרבות היוונית :

בתקופת מצרים התלמיית שולבו החוקים ההלניסטיים באלה של המצרים, באופן זה חוקי תלמיי הושפעו רבות מחוקיה של האלה מאע'ת.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מע'ת בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Anna Mancini, Maat Revealed, philosophy of justice in ancient Egypt (Buenos books America, Llc, 2004) p. 11-12 ; Cristopher A. Faraone & Emily Teeter, Egyptian Maat and Hesiodic Metis, Mnemosyne, Fourth Series, vol. 57, Fasc. 2 (2004), p. 177.
  2. ^ Anna Mancini, Maat Revealed, philosophy of justice in ancient Egypt (Buenos books America, Llc, 2004) p. 17-18 ; Cristopher A. Faraone & Emily Teeter, Egyptian Maat and Hesiodic Metis, Mnemosyne, Fourth Series, vol. 57, Fasc. 2 (2004), p. 186-187.
  3. ^ Cristopher A. Faraone & Emily Teeter, Egyptian Maat and Hesiodic Metis, Mnemosyne, Fourth Series, vol. 57, Fasc. 2 (2004), p. 186-187.
  4. ^ Cristopher A. Faraone & Emily Teeter, Egyptian Maat and Hesiodic Metis, Mnemosyne, Fourth Series, vol. 57, Fasc. 2 (2004), p. 186.
  5. ^ Anna Mancini, Maat Revealed, philosophy of justice in ancient Egypt (Buenos books America, Llc, 2004) p. 79-80.
  6. ^ Jared C. Hood, The Decalogue and The Egyptian Book of the dead, Australian journal of Jewish studies. 23 (2009). P. 54.
  7. ^ Anna Mancini, Maat Revealed, philosophy of justice in ancient Egypt (Buenos books America, Llc, 2004) p. 11-12.
  8. ^ Jared C. Hood, The Decalogue and The Egyptian Book of the dead, Australian journal of Jewish studies. 23 (2009). P. 62-63, 65-66.


Perseus-slays-medusa.jpg ערך זה הוא קצרמר בנושא מיתולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.