לדלג לתוכן

מאעת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף מע'ת)
מאעת
האלה מאעת, עטורת נוצה ואוחזת ענח'
האלה מאעת, עטורת נוצה ואוחזת ענח'
תפקיד אלת הצדק, החוק והאמת
תרבות דת מצרים העתיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
אב רע עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג תחות עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

במיתולוגיה המצרית, מאעת (גם: מועת) הייתה אלת הצדק, החוק והאמת.

מאעת[עריכת קוד מקור | עריכה]

במיתולוגיה המצרית המאעת הוא מושג מופשט המתאר את עיקרון הצדק הקוסמי הנוכח בעולם, אך עם זאת, מושג זה הואנש לדמות אלה.[1] כנגזרת מתוך עיקרון הצדק המופשט אלה זו מייצגת את הסדר, האמת והחוק השרירים במצרים העתיקה. עיקרון זה הוא גם עיקרון הסדר החברתי וגם עיקרון סדר התופעות בעולם. המקביל הזכרי של מאעת הוא תחות, אל החוכמה והשירה, בעל ראשה של ציפור האיביס.[2]

ישויות מזוהות עם אלה זו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שליט מצרים, הפרעה המכהן, נחשב לדובר המאעת. מתוך כך קיבל את הסמכות להשליט את החוק המשפטי והסדר החברתי. הקשר בין הפרעה המצרי והמאעת הוא עתיק יומין, ועדויות כתובות ראשונות אודות מערכות יחסים אלו השתמרו למן המאה ה-24 לפני ספירת הנוצרים, ימי הממלכה המצרית הקדומה, שושלות 4-8.[3]

חוקיה של מאעת[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוקי מאעת הם קוד משפטי העתיק הידוע בימינו.

בתקופת מצרים העתיקה, הפרעה המכהן היה נחשב לדוברה של מאעת, שכביכול הייתה קיימת בלבו כל הזמן, והכתיבה דרך פיו את חוקיה וכלליה, לכן כל צו שלו נחשב לצו מפיה של מאעת, שאין עליו עוררין. רוב החינוך והתרבות המצרית הקדומה התבססו על מספר חוקים ואמות מוסר, שנקבעו על ידי מאעת.

היווצרות המאעת[עריכת קוד מקור | עריכה]

על-פי המיתוס מאעת נולדה כאשר אל האוויר, שו, הפריד בין נות אלת השמים, וגב אל האדמה. מהריק שנוצר ביניהם נוצרה נוצה לבנה וקלילה, שהייתה מאעת. היא נחשבה לזו המשליטה סדר בכאוס, ובנוסף הנוצה נקראת גם נוצת האמת. אוסיריס השתמש בנוצה הזאת כדי להחליט אם המת דובר אמת או שקר במשפט המוות, וכך הוא החליט אם לתת לאמות הטורף לאכול את הלבבות שלהם, ולמנוע מהמתים את העולם הבא.

תיאור המאעת[עריכת קוד מקור | עריכה]

באומנות המאעת מיוצגת כאישה אידיאלית- יפהפייה, ענוגה ועדינה. ראשה מעוטר בנוצת יען, לעיתים הנוצה צומחת ישירות מקודקודה ולעיתים הנוצה קשורה בסרט. נוצה זו מהווה את הסמליל הפונטי של השם מאעת. האלילה לובשת שמלה צרת גזרה וללא קישוטים נוספים. בחלק מהעדויות שהשתמרו לגביה היא עונדת צמיד או שרשרת. מלבד הנוצה המאפיינת של מאעת, דמותה הגשמית אוחזת בענח', סמל החיים המצרי.[4]

עיקרון המאעת[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבור המצרים הקדמונים עיקרון הצדק משמש כאמצעי וכמטרה. מטרת העיקרון היא להאריך את החיים ולייצר ביטחון, שגשוג ואושר לאדם. תפיסת עיקרון הצדק באופן זה, נובעת מהאמונה כי כל אדם הוא חלק מהקוסמוס וכל אדם מסוגל להשפיע על הקוסמוס בחזרה במעשים או בדיבור. כל הממלא אחר חוקי המאעת יזכה בטוב וכל העובר על חוקים אלו יזכה לרע: למחלות, סבל ומוות.[5]

תפקיד המאעת[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי ספר המתים המצרי, כל נשמה כשהייתה מגיעה לתחום שיפוטו של אוסיריס, אל המוות, הייתה מוסרת את לבה לשקילה על מאזניים, אשר בכף המאזניים השנייה נחה נוצת האמת – סמלה-נציגתה של מאעת. אם הלב היה שווה במשקלו לנוצה, היה זה סימן כי היא טהורה מחטאים ורשאית להמשיך לעולם הבא; אך אם הלב היה כבד יותר מהנוצה, הוא היה נטרף על ידי המפלצת אמות, והנשמה הייתה נידונה לשכחה נצחית.[6]

השפעות תאולוגיות ותרבותיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תרבות מצרים:

עבור התרבות המצרית רעיון המאעת מהווה את מעטפת הדת הקוהרנטית הראשונית של המצרים הקדומים. עיקרון מופשט זה נגע בכל תחומי החיים של האדם, החל מרגע לידתו ועד לרגע מותו. העיקרון הכווין את מעשיי האדם בתחומי המשפט, הפוליטיקה, סדר התופעות בעולם (מדע) והאתיקה. העיקרון חלש על התחומים האישיים, הקהילתיים והמדינתיים, ומתוך כך נחשב כערש הדת הקוהרנטית הראשונית בממלכת מצרים הקדומה.[7]

  • התרבות היהודית:

בראשיתה שרתה תרבות זו תחת שלטון האימפריה המצרית, ומתוקף כך תרבויות אלו שיחלפו ביניהן רעיונות ומאפיינים אשר הושפעו מתפיסות העולם האחת של השנייה. יחסי גומלין אלו באים לידי ביטוי בין היתר באופן תיאור המציאות ובאופן קביעת חוקיה. דוגמה לכך היא קווי דמיון מסוימים בין עשרת הדיברות המקראיים ופרק 125 בספר המתים המצרי. בשני קובצי חוקים אלו, מוסדרים עקרונות היחסים בין אדם לאדם המנוסחים על דרך השלילה, וזאת על מנת לצמצם את ההגבלה על האדם. כמו כן, קבלת חוקים אלו מהאל באופן ישיר משמשים על מנת להנכיח את האל. דמיון תאולוגי זה נובע מהסיבה ששתי תרבויות אלו שאפו "חזות בהתגלמות האל המופשט, עיקרון הצדק והסדר הקוסמי, דרך קיום חוקי הסדר והמוסר האלוהיים.[8]

  • התרבות היוונית :

בתקופת מצרים התלמיית שולבו החוקים ההלניסטיים באלה של המצרים, באופן זה חוקי תלמיי הושפעו רבות מחוקיה של האלה מאעת.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Strudwick, Helen (2006). The Encyclopedia of Ancient Egypt. New York: Sterling Publishing Co., Inc. pp. 106–107. ISBN 978-1-4351-4654-9.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מאעת בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Anna Mancini, Maat Revealed, philosophy of justice in ancient Egypt (Buenos books America, Llc, 2004) p. 11-12 ; Cristopher A. Faraone & Emily Teeter, Egyptian Maat and Hesiodic Metis, Mnemosyne, Fourth Series, vol. 57, Fasc. 2 (2004), p. 177.
  2. ^ Anna Mancini, Maat Revealed, philosophy of justice in ancient Egypt (Buenos books America, Llc, 2004) p. 17-18 ; Cristopher A. Faraone & Emily Teeter, Egyptian Maat and Hesiodic Metis, Mnemosyne, Fourth Series, vol. 57, Fasc. 2 (2004), p. 186-187.
  3. ^ Cristopher A. Faraone & Emily Teeter, Egyptian Maat and Hesiodic Metis, Mnemosyne, Fourth Series, vol. 57, Fasc. 2 (2004), p. 186-187.
  4. ^ Cristopher A. Faraone & Emily Teeter, Egyptian Maat and Hesiodic Metis, Mnemosyne, Fourth Series, vol. 57, Fasc. 2 (2004), p. 186.
  5. ^ Anna Mancini, Maat Revealed, philosophy of justice in ancient Egypt (Buenos books America, Llc, 2004) p. 79-80.
  6. ^ Jared C. Hood, The Decalogue and The Egyptian Book of the dead, Australian journal of Jewish studies. 23 (2009). P. 54.
  7. ^ Anna Mancini, Maat Revealed, philosophy of justice in ancient Egypt (Buenos books America, Llc, 2004) p. 11-12.
  8. ^ Jared C. Hood, The Decalogue and The Egyptian Book of the dead, Australian journal of Jewish studies. 23 (2009). P. 62-63, 65-66.