פתח (אל)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פתח, בדמות אדם שנחנט, עומד על כן סמל של מעת, ומחזיק ביד שרביט הנושא את הסמלים ענח'-ג'ד-ואס
פתח בכתב חרטומים
p
t
H A40
האבן של שבקה, במוזיאון הבריטי
שחזור החזית המערבית של המקדש הגדול של פתח בממפיס, לפי פרנק מונייה
שער במקדש של פתח בכרנך
חצר של המקדש של פתח בגרף חוסיין בנוביה, שהועתקה לפני בניית הסכר באסואן לקלבשה החדשה. רוב המקדש הבנוי התוך הסלע הוצף על ידי האגם נאצר

פתח הוא אל הבריאה, המלאכות והאמנויות ואל התחייה והפוריות במיתולוגיה המצרית העתיקה, שמרכז פולחנו היה בעיר ממפיס, עוד בתקופה קדומה מאוד, טרום-שושלתית[1]. במשך הזמן הפך פתח לאל כלל-ארצי. סמליו היו העמוד ג'ד[2] והפר. זוגתו הייתה בסתת או סח'מת, האלה-הלביאה וילדיהם היו נפרתום, אימחותפ ומאחס. פתח יחד עם סח'מת ונפרתום הרכיבו את ה"שילוש" ("טריאדה") העליון או הקדוש של ממפיס.

תפקידיו וכינויו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בורא עולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

האל פתח עומד במרכז הקוסמוגוניה מבית היוצר של כהני ממפיס. בעיניהם היווה האל פתח (אולי שמו בוטא "פיתח") האלהה של התל הקדמון "תא-תנן" ("אדמה מוגבהת") שלפי הקוסמוגוניה ה"אניאדית" (של תשעת האלים), קם מתוך התהום המימי הקדמון, נו, או תאנן (האדמה השוקעת).[3]. כינוי נוסף של פתח היה "ג'ד האציל".

בכתובת באבן שבקה נאמר שפתח התמזג עם נו, האוקיינוס הקדמון. "פתח-נון" ברא את היקום בעזרת שני כלים: הלב והלשון. מעשה הבריאה נעשה באמצעותם של ה"ידע", המחשבה (הלב) וה"דיבור" (הלשון). הוא יוצא לפועל בכוח המילה. משום כך משמעות שמו של פתח יכולה להיות אולי "הפותח", כלומר "הפותח את הפה". לכן הקוסמולוגיה של כהני ממפיס נחשבת ל"רוחנית" לעומת הקוסמוגוניה ה"פיזית" האופיינית למקדשים בהליופוליס[4]). מלבו ודברו של פתח, נבראו, לפי כהני ממפיס, גם האלים, הערים, הסדר בעולם, גם המלכים כדוגמת הפרעה רעמסס השני שמספרים עליו כי נברא על ידי פתח מתוך ענבר.

רעיון הבריאה בלבו ואחר כך בכוח דברו של האל פתח מוצג, למשל, בדרמה ממפיטית שפורסמה בשנת 1928 על ידי האגיפטולוג קורט זיטה. מתוך "דברו", פרי "לשונו" של פתח נולדו תשעה אלים קדמונים שהיו מזוהים עם "שיניו" ו"שפתיו" של פתח.

אצל המצרים ידועים טקסי פתיחת פה המתים על ידי כהני דת, על מנת לשחרר את נשמותיהם בעת ההלוויות. טקסים אלה, המתנהלים בחסות האל אנוביס, נוצרו, לפי המסורת, על ידי האל פתח. פתח נחשב גם אל של תחתיות הארץ, מנהיג של דואט, עולם המתים.

בין שאר האלים, ברא פתח גם את האל אתום שנקרא למשול על הבריאה כשהוא יושב על התל הקדמון. פתח נחשב "לבו ודברו" של אתום.

כאל של העידן הראשון פתח מכיל יסוד זכרי - נון וגם יסוד נקבי - נונת.[5]

גדול בעלי המלאכה והמהנדס האלהי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפני זיהויו עם התל הקדמון ותפקידו כבורא היקום, נחשב פתח גם לאל פטרון של בעלי המלאכה ובראש ובראשונה של בעלי המלאכות הקשורות להפקת האבן ועיבודה, אבל גם אלילם של הקדרים, עובדי המתכות, הבנאים וכו'. אף האמנים היו קוראים לעצמם "כהנים של פתח". האל פתח היה נחשב בעיני המצרים הקדומים לממציא כל המלאכות הטכניות וגדול בעלי המלאכה. הכהן הגדול שלו בממפיס היה נקרא, בין השאר, "זקן בעלי המלאכה" ו"הרב בנאי"[6]. בבניית מקדשים האדריכלים והבנאים האמינו כי עבודתם נעשית תחת השגחתו של פתח.[7] עירו, ממפיס, אכן הייתה מרכז גדול של המלאכות והמסחר, שאיכסן, בין היתר, את הסדנאות לעיבוד המתכות ולבניית ספינות. סביבת ממפיס הייתה עתירת מקורות של אבן גיר.

שמו של פתח נקשר גם לקברות. בעלי המלאכה ועובדי המחצבות במערבה של תבאי (כיום דיר אל מדינה) היו גם כן נתונים למרותו. הם הקדישו לו אסטלות (מצבות) ואף ציידו את פסליו באזניים כדי שישמע לתפילותיהם. אחד התארים של האל פתח בתבאי היה "האוזן הקשבת".

היוונים זיהו את פתח עם אל המלאכות שלהם, הפייסטוס, וולקנוס בפי הרומים.

אל התחיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פתח נחשב גם לאל התחייה. מפני שסקר היה גם הוא אל בעלי המלאכה והתחייה, הוא זוהה מאוחר יותר עם פתח, והפך ל"פתח-סקר".

אל של ממפיס[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחד עם האלה מעת, פתח היה פטרון החגים המחזוריים שבלוח השנה של ממפיס.

אל כלל מצרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת התלמיים הפך פתח לאל של מצרים כולה וטקסי הכתרת הפרעונים התקיימו במקדשו.[8]

בפולחנם של אלים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאולוגים בממפיס השתמשו בדמותו של פתח גם במסגרת פולחנם של אלים אחרים כמו "רע" או "אוזיריס". האל תחות (שמרכז פולחנו היה בהרמופוליס ונחשב לממציא הכתב ושליט השפה) נקרא בפי התאולוגים בממפיס "הלשון של פתח". בתקופה המצרית האמצעית התפתח פולחן של "אל הלוויות", דמות אלילית מורכבת שנקראה "פתח-סקר-אוזיריס".

מקדשיו ותקופת פריחת פולחנו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרעה סיפתח
הפרעה מרנפתח

ידוע היה מקדשו הקדום הקטן של "פתח שמעבר לחומות" בממפיס, ששכן מדרום ל"חומה הלבנה" של נערמר (מנס)[9]. מאוחר יותר נבנה בקרבתו המקדש הגדול של פתח, הידוע כ"חות-קה-פתח" (בית ה"קה (הנשמה)" של פתח). פולחנו של פתח פרח בימי השושלת ה-19, שנציגיה הגדולים, הפרעונים סתי הראשון ורעמסס השני נמנו עם עובדיו האדוקים.[10] אחד הפרעונים החשובים מאותה שושלת נקרא מרנפתח, כלומר "חביבו של פתח", ומלך אחר נקרא "סי-פתח", כלומר "בנו של פתח". פולחן האל הגיע למעמד עוד יותר חשוב אחרי שאזור הדלתא של הנילוס הפך למרכז השלטון במצרים. באותה תקופה, פתח היה לאל השלישי בחשיבותו ובעושרו במצרים, אחרי האלים אמון ורע.[11]

מקדשים של פתח[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • א."פתח שמעבר לחומות" בממפיס
  • ב. המקדש הגדול "חות-קה-פתח" בממפיס
  • ג. מקדש של פתח בכרנך בלוקסור, בצפון המתחם של אמון - הוקם על ידי תחותמס השלישי והורחב על ידי התלמיים.
  • ד. מקדש של פתח בג'רף חוסיין בנוביה -המיספאוס. רובו הוצף על ידי מי האגם המלאכותי "נאצר" של סכר אסוואן. חלקים שלא היו בנויים בתוך הסלע הועתקו לקלבשה אל גדידה.

דמותו וסמליו בדת ובאמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תבליט בסטוקו מימי מצרים התלמיית המאות 3-4 לפנה"ס, המציג את האל פתח עם שרביט, ענח' וג'ד

האל פתח מייוצג תכופות בדמות אדם חנוט כמומיה, חובש כיסוי ראש גדול וצמוד ובעל זקן ישר, שמחזיק בידיו שרביט מורכב מ"ענח'","ואס" ו"ג'ד", סמלי החיים, הכוח והיציבות, בהתאמה[12]. לעתים תלוי בצווארו הסמל הזכרי "מנט" שהוא סמל לפוריות וסמלה של האלה חתחור. ה"מנט" כולל קולר ומחרוזות הקשורות לכלי מורכב מטרפז וגולה עגולה. פסלו של פתח היה מוצב, לעתים קרובות על גבי כן, בספינת המקדש.

סמל אחר של פתח הוא הפר אפיס שהיה נחשב בעצמו נחשב במקור לאל הפוריות. על ראש הפר אפיס קרניים ועליהן נשענת השמש. לפעמים מיוצג האל על ידי דמות אדם חי, בעל קרני פר על ראשו, ושעליהן נשענת השמש.

בספרות המודרנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • האל פתח משחק תפקיד מרכזי תחת השם Petach , כאל בעל דמות אנוש, ברומן הפנטסטי "Die Prophezeiung" ("הנבואה") של הסופרים הגרמנים וולפגנג והייקה הוהלביין.
  • ברומן "Otherland" של הסופר האמריקאי טאד ויליאמס, הגיבור רוברט וולס מייצג את דמות האל פתח.

באופרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חלק מהמערכה הראשונה של האופרה "אאידה" מאת ורדי מתרחש במקדש של וולקן, כלומר של פתח, בממפיס. בסוף המערכה מתפללים אל "Phtà", "אל הבריאה".

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמה של מצרים בשפות אירופיות (למשל באנגלית Egypt, בצרפתית Égypte , באיטלקית Egitto, בגרמנית Ägyptenרוסית Eгипeт) מקורו בשם המצרי של המקדש של פתח ושל העיר ממפיס - "חות-קה- פתח", שמשמעותו - "בית הנשמה של פתח". שם זה הפך ביוונית ל-Αιγυπτος (אגיפטוס) ומשם עבר ללטינית - Ægyptus.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • M.Sandmann-Homberg The God Ptah, 1946

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • J.Viaud Egyptian Mythology in New Larousse Encyclopedia of Mythology, Crescent Books,NY, 1989 (באנגלית)
  • Victor Kernbach - Dicţionar de mitologie generală, Editura Albatros, Bucureşti, 1983

ויקטור קרנבך - לקסיקון למיתולוגיה כללית (ברומנית)

  • Manfred Lurker - Routledge Dictionary of Gods and Goddesses, Devils and Demons,

3d edition, New York 2004,

Caroline Seawright - Ptah, God of Craftsmen, Rebirth and Creation

Marie Parsons - The Opening of the Mouth Ritual

Caroline Seawright - Egypt:Upper Neolithic and Predynastic Religion and Rulers קרוליין סירייט - מצרים:התקופה הנאוליטית המאוחרת והדת והשליטים הטרום-שושלתיים

Jimmy Dunn - The Djed Pillar

  • Gheorghe Vlăduţescu Introducere în istoria filosofiei Orientului Antic, Editura ştiintifică şi enciclopedică, Bucureşti 1980

(גאורגה ולדוצסקו - מבוא בתולדות הפילוסופיה של המזרח הקדום) (ברומנית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ק. סירייט מצרים בתקופה הנאוליטית המאוחרת והדת והשליטים הטרום-שושלתיים
  2. ^ ג'.דאן
  3. ^ תא-תנן היה אל בפני עצמו לפני שזוהה עם פתח
  4. ^ ולדוצסקו - ע' 34-35
  5. ^ Manfred Lurker ע' 155
  6. ^ J.Viaud ע' 34
  7. ^ שם
  8. ^ M.Lurker ע' 155-156
  9. ^ J.Viaud ע' 34
  10. ^ שם
  11. ^ שם
  12. ^ J.Viaud ע' 34