קדש (אלה)
בדתות כנען ומצרים, קָדֵש (וכן קָטֵש, קֵטֵש, קָדֶשֶת, קֻדְשׁוּ או קוֹדֶשׁ) היא אלת אהבה ויופי (אך לא פריון). היא אלת האהבה והתשוקה, ומתייחסים אליה בתארים: "גבירת השמים" "המאהבת של האל הבורא". שמה נובע מהשורש השמי ק-ד-ש ופירוש שמה הוא "הקדושה". האזכור המוקדם ביותר של קדשו בכתבים מצריים מופיע במאה ה-14 לפנה"ס וחוקרים מציינים כי האלה במקורה איננה מצרית והיא קשורה לאלות עתיקות מהמזרח הקרוב.[1]
סבורים כי במקור הייתה קדש אלוהות שמית שהשתייכה לדת הכנענית, ואומצה מאוחר יותר אל הפנתאון המצרי. בעלה עשוי להיות האל רשף, המזוהה עם נרגל מן המיתולוגיה המסופוטמית, אשר היה מוכר בממלכה התיכונה. בעקבות אימוצה אל תוך האמונה המצרית, הוחלט כי קדש, כאלת המין, תהיה אמו של מין, אל הפריון והכושר המיני. על אף שקדש הייתה אלה פופולרית, היא החלה להיחשב בסופו של דבר לאחד מהיבטיה של האלה חתחור, שהפכה בינתיים לאלת העונג.
היא מזוהה פעמים רבות עם האלה הכנענית-סורית אשרה.[2] ייתכן שהשם קדש היה גם תואר שניתן לאלה אשרה.[דרוש מקור]
קדש תוארה כאישה עירומה הניצבת על גבי אריה, עם סהר ירח (המסמל את הלילה) לראשה. היא הוצגה כאוחזת נחשים (המייצגים את הפין[דרוש מקור]) בידה הימנית, ופרחי לוטוס (המייצגים את הפות[דרוש מקור]) בידה השמאלית.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Joseph Leibovitch, Kent et Qadech., Syria. Archéologie, Art et histoire 38, 1961, עמ' 23–34 doi: 10.3406/syria.1961.5523
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Johanna Stuckey, The "Holy One"
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ C Zivie-Coche, 2011, Foreign deities in Egypt "Using the Semitic root q-d-š, Egyptians created the theonym, 'the Blessed'" "foreign in the Egyptian pantheon" "As for Qadesh, the earliest attestation dates to the reign of Amenhotep III (1389 - 1349 BCE"
- ^ Cornelius, Izak, 2008, The Many Faces of the Goddess: The Iconography of the Syro-Palestinian Goddesses Anat, Astarte, Qedeshet, and Asherah c. 1500-1000 BCE. Pg 1
| אלים במיתולוגיה הכנענית | ||
|---|---|---|
| מפחרת האלים | אל • אשרה • בעל־הדד (וסת'־בעל) • ענת • עשתרת • דגון • אדון • בעלת גבל • בוהו • מוֹת • בעל פעור • ים • שמש • ירח • כושר וחסיס • כושרות • רשף • חורון • קדש • אשמון • עשתר • כמוש • מלך • קוס • יהוה • שחר • שלם • צד • נכל ואיב (אנ') • שכמן ושנם • לויתן • תנין (אנ') • מלקרת • תנת • בעל חמון • פמי (אנ') • צדק (אנ') • שלמן • גד | 
|
| אתרים מקודשים | מרום צפון • חכפת • כפתר • עשתרות • תותול | |
| כתבים דתיים | שירה אוגריתית • עלילות בעל וענת • אגדת אקהת • אגדת כרת | |
| פולחן | במות • תרפים • מצבה • מצבות נדר • בית אל • כס עשתרת • מקדש מגדול • נסך וקטורת • מזבחות אבן ונחושת • קורבנות: זבחים, מנחות, זבח חלב, שלמים, כליל ועולות • מרזח • העלאה באוב | |
| הנהגה דתית | כהנים • קדשים | |
| המיתולוגיה המצרית | ||
|---|---|---|
| הפנתאון המצרי | אוסיריס • איזיס • אכר • אמון • אמונט • אנוביס • אנוקט • אפיס • אפפ • ארבעת בני הורוס • אתום • אתון • באט • בס • בסתת • גב • הורוס • חעפי • הקא • וואדג'ת • ח'ונסו • ח'נום • ח'פרי • חתחור • מות • מונתו • מין • מע'ת • מפדת • נו • נות • נחבת • נית • נפרטם • נפתיס • סאטט • סובק • סופדו • סח'מת • סת (וסת־בעל) • פאחט • פתח • קבוי • קוק • קטש • רע (העין של רע) • רשף • שו • תאורת • תחות • תפנות • סרקת |    
|
| אתרים מיתולוגיים | בנבן | |
| כתבים דתיים | אמדואט • כתבי הפירמידות • כתבי סרקופגים • ספר האדמה • ספר המערות • ספר המתים (הפפירוס של אני) • ספר הנשימה • ספר השערים | |
| פולחן | מקדשים מצריים (מקדש לוקסור • כרנך • מקדשי אבו סימבל) • הפירמידות במצרים (הפירמידה הגדולה של גיזה) • הספינקס הגדול של גיזה • עמק המלכים | |
