משתמשת:Hanay/מאספה1

לעתיד

הערך ה-150,000 והערך ה- 160,000 כולל מחלוקת
כתיבת ערכים על נושאים אישיים כמו קורינתיה
תאוריית הקשר
ויקימניה
מפעיל מערכת
OTRS
קובץ:Coen en Sander met Jcb.JPG

הסיפור המוזר שהתחיל בתמונתה של יעל אבקסיס והסתיים בהעלאת שפע דיוני מחיקה של תמונות שונות בוויקישיתוף

יום אחד בחודש אוקטובר 2013 הוסיף עורך אנונימי תמונה של יעל אבקסיס לערך אודותיה בוויקיפדיה העברית. התמונה צולמה בשנת 2012 באירוע פתיחת פסטיבל הקולנוע ירושלים. הבעיה בתמונה הייתה שהיא צולמה ללא ידיעתה, והיא לא הייתה מהתמונות המחמיאות ביותר. האנונימי הוסיף את התמונה לערך על יעל אבקסיס הקיים בעוד 8 ויקיפדיות. ביולי 2014 פנתה הסוכנת של יעל אבקסיס עם תמונה תחליפית לויקיפדיה:OTRS להחלפת התמונה בוויקיפדיות השונות. אני שמחתי מאד למשלוח התמונה הזאת העליתי את התמונה לוויקישיתוף והחלפתי את התמונה בעל הוויקיפדיות. בוויקיפדיה העברית הרשיתי לעצמי לכתוב את תקציר העריכה הבא: לכל אישה ובמיוחד לאשה כה יפה מגיע תמונה מחמיאה. 14 דקות לאחר מכן שוחזרתי על ידי עורך אחר עם טענה בתקציר העריכה נייטרליות - גם בתמונות. תמונה שמשקפת אותה באירוע רשמי נייטרלית עשרת מונים מתמונה "מדגמנת". כמו שהטקסט אמור להיות נייטרלי ולא "מחמיא" כך התמונה. מאד הופתעתי מהשחזור הזה ומיד שחזרתי עם תקציר העריכה "סליחה?", ובמקביל העליתי דיון בנושא בדף השיחה:יעל אבקסיס עם הכותרת "התמונה של יעל אבקסיס". בדיון הקצר שהתקיים שם, הייתה תמיכה של כל המשתתפים האחרים (למעט המשחזר) בהחלפת התמונה. במיוחד אהבתי את תגובתה של צביה שכתבה: "וואו, אחד הדיונים ההזויים שנתקלתי בהם. Mr. w, אתה ממשטרת האמת והצדק? למה תמונה גרועה יותר מהמציאות טובה יותר מתמונה טובה יותר מהמציאות? אנשים השתגעו." בעקבות הבקשות בדף השיחה של הערך פניתי לסוכנת של יעל וביקשתי תמונה נוספת שלה, זאת התמונה הנמצאת היום בערך.

שמחה ומאושרת שהצלחתי, החלטתי שצריך למחוק לגמרי את התמונה הלא מוצלחת ממאגרי קרן ויקימדיה משום שאין בה כל צורך, והשימוש היחיד שלה אם מישהו ישתמש בה בעתיד לא יהיה למטרה חיובית. אני צילמתי תמונות רבות של ידוענים למשל את תמונתו של גדעון לוי, אבל תמיד ביקשתי את אישורו של הידוען תוך ציון העובדה שמטרת התמונה היא להעלאה לוויקיפדיה, אלא אם הוא הופיע על הבמה בסיטואציה שהוא ציפה להיות מצולם. מעולם לא ניגשתי לאדם ללא ידיעתו וצילמתי אותו בסתר. ב-18 ביולי 2014, העליתי את התמונה לדיון מחיקה בויקישיתוף בדיון Commons:Deletion requests/File:2012 07 05 Yael Abecassis.JPG. לאחר שהעליתי גיליתי שהיה כבר דיון מחיקה על התמונה הזאת באפריל 2014, ואז היא שרדה כי לא הייתה תמונה תחליפית. לאחר 1:40 דקות נכנס מפעיל מערכת הולנדי בוויקישיתוף בשם Jcb (‏ Johan Bos) סגר את הדיון שבדרך כלל מתקיים במשך שבוע עם הטענה: "nominated for the same reason three months ago and kept. No valid deletion reason. Commons is not censored." כלומר שהעליתי את הדיון באותה טענה כמו בדיון הקודם וזאת לא סיבה מתאימה למחיקה. טענה זאת לא הייתה נכונה, כי עתה הייתה תמונה תחליפית מה עוד שציינתי את המדיניות של קרן ויקימדיה Resolution:Media about living people. והבקשה שלי תאמה את מדיניות הקרן. פניתי ל-Jcb בדף שיחתו וביקשתי ממנו שיפתח מחדש את הדיון. תגובתו תוך סירוב לבקשתי הייתה פטרנליסטית, לא נעימה, צדקנית ומחנכת שהסבירה לי מה תפקידי כמתנדבת OTRS. ראיתי שאין עם מי לדבר, לכן פניתי ב-26 ביולי 2014 לבקשות מפעילים בוויקישיתוף בדף שנקרא " Commons:Administrators' noticeboard/User problems" וביקשתי ממפעילי מערכת שם שיפתחו את הדיון מחדש ראו כאן. בעקבות פנייתי התקיים דיון שנמשך יומיים שנושאו: "האם יש לפתוח את דיון המחיקה מחדש". בדיון זה התגלה Jcb במלוא תפארתו כשהוא מעלה טענות שאני מתנדבת OTRS לא מנוסה המאשרת תמונות שלא היה צריך לאשר, הוא תקף אותי אישית על יכולותיי. הוא גם טען שהוא יודע עברית ולכן הוא מבין מצוין מה נכתב בפניות. הוא גם אמר שהוא מתכוון לבדוק את האישורים שלי שנעשו בעבר (אני מתנדבת בתפקיד זה מאז ינואר 2013 וטיפלתי לפחות בכ-1,800 פניות מהציבור). לשמחתי הרבה הייתה שם תמיכה חזקה בטענותיי, ודיון המחיקה של התמונה נפתח מחדש ב-27 ביולי בערב. גם בדיון זה הייתה תמיכה רבה בטענותיי ובסופו של דבר ב-6 באוגוסט התמונה נמחקה.

חשבתי לעצמי שעכשיו "ותשקוט הארץ 40 שנה" אבל טעיתי. Jcb שחזר מחופשה ארוכה מלא מרץ החל בסוף חודש אוגוסט 2014 להעלות תמונות שונות שקיבלו אישור OTRS על ידי לדיוני מחיקה. ניכר מהטענות שלו שלמרות טענותיו, הוא אינו מבין עברית. הוא הצליח להעלות 18 תמונות לדיוני מחיקה לפני שהצליחו לעצור אותו. פרוט של התמונות שהועלו לדיון נמצא כאן. אחד הדיונים העיקריים היה על תמונתה של עופרה שטראוס. התמונה נשלחה על ידי מנהל בכיר בחברת שטראוס גרופ. התמונה צולמה על ידי צלם מקצועי בשם תום להט על פי הזמנת קבוצת שטראוס. לדעת jcb זכויות היוצרים שייכות לצלם ולא למזמין. מעניין מה היה אומר לג'יימס קמרון אם למשל הוא היה מחליט לשלוח תמונות מהסרט אווטאר להעלאה לוויקישיתוף ברישיון חופשי: אולי: "הי מיסטר קמרון, אין לך זכויות על הסרט, אני רוצה את אישורו של המאייר הספציפי שאייר את האיור המסוים ועד אז התמונה תימחק"

תמונה אחת של אורן צור אפילו הספיקה להימחק, לא הייתי מודעת לדיון המחיקה, כי הוא לא טרח ליידע אותי על פתיחת הדיון למרות שהיה ראוי שיעשה זאת, כי הוא טען שהאישור שלי אינו תקין. ברור לכל מי שמכיר את השתלשלות העניינים שלא היה כל קשר בין טיב האישורים שלי למה שהוא עשה. הוא רק רצה להעניש אותי על כי העזתי להתלונן עליו בבקשות מפעילים בוויקישיתוף, וכן כי הצלחתי להעביר החלטה בניגוד לדעתו. למזלי היו בוויקישיתוף מספיק אנשים בעלי הגיון שהבינו שאין ממש בטענותיו, וכל הדיונים נסגרו בהחלטה לשמור את התמונות והתמונה שנמחקה שוחזרה.

האם זה סוף הפרשה? אני מקווה שכן, אבל אצלו אי אפשר לדעת. המשעשע הוא שבאחד הדיונים על מחיקת התמונות ששלח הבמאי אלון גור אריה מסרטיו, נכנס/ה אחד/אחת הטרול/ית הידועים כבובת קש בשם Carmel16 וכתב "Jcb know very well what to do". אז עם Jcb נזקק לעזרתו של טרול אינטרנט (ראו פוסט בנושא מה-9 באוגוסט) אז הוא באמת בבעיה.

JCB במרכז. יוצר Koen van Herp ברישיון cc-by-sa-3.0
עפרה שטרוס צלם תום להט, מקור שטראוס גרופ ברישיון cc-by-sa-3.0
תמונתו של אורן צור שנמחקה ושוחזרה. צילום אביב אלמושלינו מקור אורן צור ברישיון cc-by-sa-3.0
ג'יימס קמרון מחייך בעת קידום הסרט אווטאר. האם אתם חושבים שהיה מחייך לו היה נתקל ב-Jcb? . צילום: Natasha Baucas רישיון cc-by-sa-2.0

OTRS או איך מקבלים תמונות ומידע מהציבור

האם חשבתם פעם מהו המקור לכל התמונות המופיעות בויקיפדיות השונות ובוויקישיתוף? בוויקישיתוף נכון ל-23 בספטמבר 2014 שעה 18:30 יש 22,962,941 תמונות. אפשר לראות זאת בדף הראשי של ויקישיתוף. ציינתי את השעה והדקה, כי כשתקראו את הפוסט המספר יהיה שונה. חלקן הגדול הן ברישיון חופשי המאפשר לכל אחת ואחד להשתמש בהן כולל שימוש מסחרי, ובתנאי שיציינו את המקור ויתנו קרדיט ליוצר. חלק אחר, הן תמונות שזכויות היוצרים עליהן פגו.

חלק גדול מאד של התמונות צולמו על ידי עורכים שונים בוויקיפדיות השונות. אני העליתי עד היום מעל 15,000 תמונות. רובן צולמו על ידי, חלקן קיבלתי מאנשים שונים בעקבות פניות שלי לבעלי זכויות היוצרים, וחלק הגיעו מאנשים שונים בעקבות יוזמה שלהם.

אז מהי המילה המוזרה הזאת OTRS? גם אני אף פעם לא זוכרת. המשמעות היא Open-Source Ticket Request System שפירושו הוא: מערכת המשמשת לפניות שונות של הציבור אם בשאלות ובקשות שונות, ובעיקר משלוח תמונות להעלאה לערכים השונים או בקשות לשימוש בתמונות. אז אל תתאמצו לזכור את השם באנגלית. כיתבו OTRS וזהו. מערכת OTRS מתנהלת בשפות שונות. יש מערכת המתנהלת בעברית שכתובת הדוא"ל לפניות אליה היא permissions-he@wikimedia.org. מי שמטפל בפניות השונות הם ויקיפדים שהתנדבו לעסוק בכך בנוסף לעריכה בוויקיפדיה העברית ובמיזמי קרן ויקימדיה השונים. נכון להיום יש שני מתנדבים, אני מתנדבת מאז ינואר 2013 וויקיפד נוסף שהצטרף אלי לאחר שנה וחצי שבה פעלתי לבד. זו הקלה גדולה מבחינתי, המאפשר לי גם לצאת לפעמים לחופשה .

בחלק מהערכים בוויקיפדיה לא מופיעה תמונה של נשוא הערך, במקומה מופיעה התבנית הקוראת לציבור לשלוח תמונה ברישיון חופשי. כמובן הציפייה היא לשלוח תמונות שהשולח הוא בעל זכויות היוצרים או שהוא קיבל את האישור המתאים מבעל זכויות היוצרים. לחיצה על התבנית הזאת מעביר את הקורא להסברים להיכן ואיך יש לשלוח את התמונות או אם ברצונו בכך והוא אינו חושש, להעלות את התמונות ישירות לוויקישיתוף.

דרך תבנית זאת הגיעו תמונות רבות מהציבור. חלקן מבני משפחתו של נשוא הערך שסרקו תמונות מהאלבום המשפחתי או צילמו בעצמם. מגיעות גם תמונות היסטוריות של אנשים שנפטרו לפני שנים רבות, ובני המשפחה שלחו תמונה לערך. אלה הסיפורים המרגשים ביותר.

בחלק מהערכים אפשר לראות תמונה של נשוא הערך, ומתחתיה נמצאת כיתובית "תמונה זו בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית. במקרים אלה בגלל שנשוא הערך נפטר, ניתן להעלות תמונות ברישיון בשימוש הוגן בלי לבקש את רשותו של בעל זכויות היוצרים, אבל ניתן להשתמש בתמונה רק בערך עצמו ולא בשום מקום אחר בוויקיפדיה. ומכיוון שהוויקיפדיה הוא מיזם של תוכן חופשי, יש עידוד למשלוח תמונות ברישיון חופשי שיחליפו את התמונה בשימוש הוגן.

פעמים רבות נשלחות תמונות מהציבור בעיקר תמונות של ידוענים חסרי תמונה, כשהתמונות עצמן נלקחו מאתרי אינטרנט שונים תוך הפרה של זכויות יוצרים. בכל המקרים האלה כשברור לי שמקורה של התמונה הוא מהמרשתת, אני מבצעת בדיקה מוצאת את התמונה ומסבירה לשולח למה איני יכולה להשתמש בתמונה. חלק מהתגובות המתקבלות הן תמיהה מלווה בתגובה: הרי התמונה נמצאת בכל מקום אז היא חופשית כל אחד יכול להשתמש בה. אז זהו שלא כל אחד, רק זה שבעל זכויות היוצרים אישר לו. פניה אחת הייתה בקשר לתמונתה של העיתונאית טלי מורנו. נוסח הפנייה היה: "צוות ויקיפדיה שלום יש לי תמונה אין עליה זכויות יוצרים אני מבקש לעלות את התמונה". והפנייה הייתה מלווה בתמונה שהפונה מצא ברשת. אם תיכנסו לערך של טלי מורנו תגלו שאין לה תמונה, כי כמובן התמונה לא התקבלה. וזאת הזדמנות למי שקורא את הפוסט הזה ואכפת לו מתמונתה של טלי מורנו, לנסות להשיג את תמונתה מבעל זכויות היוצרים, אפשר גם לפנות לטלי מורנו עצמה.

בוויקיפדיה מקפידים על זכויות היוצרים, ותמונה במרשתת היא זמינה אבל אינה חופשית. כדי שניתן להשתמש בה, התמונה צריכה להיות מלווה ברישיון מסוג Creative Commons למשל Cc-by-sa-3.0 או רישיון דומה אחר. פעמים רבות אפשר למצוא תמונות ברישיון חופשי מתאים בפליקר.

OTRS משמש גם לקבלת תכנים מהציבור, פניות והערות לתיקון מידע ובקשות שונות. ישנם גופים המעלים ערך על עצמם בוויקיפדיה כשהם מעתיקים את תוכן אתר האינטרנט של הגוף לערך. הוויקיפדים המנטרים אינם יכולים לדעת שבעל זכויות היוצרים העלה את הערך. בנוסף התוכן בוויקיפדיה הוא ברישיון חופשי ולכן במקרה כזה נדרש מעלה הערך לשלוח אישור OTRS למערכת המאשר להעלות את התוכן לוויקיפדיה ברישיון חופשי המתאים לוויקיפדיה.

את האישור רצוי מאוד להעביר בנוסח מסוים המבטיח אישור מהיר ללא בעיות. בוויקיפדיה יש דף הסבר ששמו ויקיפדיה:OTRS הכולל הסברים לתהליך, את כתובת הדוא"ל למשלוח וכן נוסח האישור בפסקה הצהרת הסכמה לכל הבקשות. הנוסח נראה לכם אולי מסובך, אבל המשמעות שלו היא פשוטה: "המצהיר אומר שהוא בעל זכויות היוצרים על התמונה או התוכן, והוא מאשר להעלות את התמונה לוויקיפדיה ברישיון חופשי הכולל שימוש מסחרי, והוא שומר לעצמו את הזכות לתבוע מי שהפר את זכויות היוצרים שלו". תמונה הנשלחת עם האישור המצורף והבדיקה מראה שאין בעיה עם התמונה, מועלית לוויקישיתוף, אל פרטי הרישיון מתווסף גם קישור לתכתובת של האישור, ובנוסף היא מתווספת לערך בוויקיפדיה העברית וגם בוויקיפדיות אחרות שיש בהן ערך על נשוא הערך. לאחר הטיפול בתמונה נשלח אישור לפונה המאשר שהטיפול הסתיים והוא יכול להיכנס לערך ולראות את התמונה ששלח.

חשוב מאד במיוחד בתמונות של ידוענים, ותמונות שהתפרסמו גם במרשתת לשלוח את האישור. זוכרים את הפוסט הקודם שלי על תמונתה של יעל אבקסיס? היה שם ניסיון לערער על טיב האישורים השונים. לכן הקפדה על הנוהל תמנע בעיות עתידיות.

סיפורי תמונות שונות

את תמונותיה של הסופרת דבורה עומר העלה קרוב משפחתה אורי מוסנזון שהיה פעיל פעם בוויקיפדיה, והוא ציין שהוא קרוב משפחה. ללא ספק זכויות היוצרים על התמונות האלה נמצאות בידי המשפחה. אחד המנטרים בוויקישיתוף הגיע אל התמונות לא הסתפק בהצהרה של המעלה, הוא לא מכיר את דבורה עומר ואת המשפחתולוגיה שלה, ודרש אישור OTRS. במקרה שמתי לב לדרישה כי אחת התמונות הייתה במעקב שלי, היה לי ברור שהסיכוי שאורי יראה את הפניה הוא קטן מאד, ועמד לרשותי שבוע לדאוג להעברת האישור עד שהתמונות תימחקנה. החלטתי לצאת למסע של חיפוש פרטי הקשר של אורי מוסנזון, אז לאחר מסע טלפוני שכלל את בני הדודים השונים ועוד, הצלחתי להגיע אליו לקבל את האישור ולהציל את התמונות. אז לעתים יש יתרונות שיש לנו ארץ כה קטנה ומקושרת. תארו לכם מה היה קורה אם הייתי צריכה לצאת למסע חיפוש כזה בארצות הברית.

בעת מסע הבחירות של מפלגת יש עתיד העלתה המפלגה את התמונות של מועמדיה לאתר של יש עתיד וגם לוויקישיתוף. זכויות היוצרים על התמונות היו של המפלגה. אבל זאת לא יכלו לדעת המנטרים בוויקישיתוף. אחד מהם גילה שהתמונות מופיעות גם באתר האינטרנט של המפלגה והחליט שיש כאן הפרת זכויות יוצרים. הוא העלה את כל התמונות לדיון מחיקה. ושוב אחת התמונות הייתה במעקב שלי. כך גיליתי את הדיונים האלה, הצלחתי להגיע לדוברת של יש עתיד בעזרתו של איציק אדרי יו"ר עמותת ויקימדיה ישראל וקיבלתי את האישורים לכל התמונות, וכך ניצלו תמונות חברי הכנסת השונים. דוגמה לתמונה היא תמונתה של פנינה תמנו-שטה. את דיון המחיקה תוכלו לראות כאן.

אחד הסיפורים שאני מאד אוהבת לספר הוא משלוח התמונה של המשורר והסופר יצחק שלו אביו של הסופר מאיר שלו. התמונה מתחילת שנות ה-70 של המאה ה-20 נשלחה על ידי יואל הורוביץ בלווי הסיפור הבא: יצחק שלו הדריך טיולים בשבילי ארצנו. התמונה צולמה על ידי השולח בעת טיול. לחבריו קראו לקבוצת הטיולים שלו "טיולי טר"ש", טיולי רבנו של.

את הערל על הצייר צבי גלי לא הכרתי. הוא נפטר בינואר 1962. במאי 2013 פנה אחיו של צבי גלי והעביר את תמונתו הנמצאת בראש הערך. העליתי את התמונה ובהזדמנות זאת קראתי את הערך הקצר. קריאת הערך העלתה שאלות שונות, וניצלתי את ההזדמנות לקבל מידע ולהרחיב את הערך. בנוסף ביקשתי מהאח שהוא עכשיו בעל זכויות היוצרים על יצירתו לשלוח תמונות מיצירתו של גלי. את התוצאה תוכלו לראות בערך וגם בקטגוריה בוויקישיתוף. בסה"כ הועברו 18 תמונות הכוללות תמונות שלו בעת פעילות בהגנה, בעת היותו חייל במלחמת העולם השנייה וגם תמונות מיצירתו.

מסעותיי עם אריאל לארץ השנהב

המסע לחוף השנהב שהתחיל ב-6 באוקטובר ויסתיים ב- 28 בו.

יום שני בבוקר ה-6 באוקטובר 2014, הזמנתי מונית בשעה 04:45 כדי שתיקח אותי לתחנת רכבת "לב המפרץ" באזור הצ'ק פוסט ליד נשר. אבל כבר בשעה 02:30 הייתי ערה, האם ייתכן שזו ההתרגשות מהנסיעה? אז מה עושים כל כך מוקדם בבוקר? החלטתי להעלות לוויקישיתוף במסגרת התחרות "ויקיפדיה אוהבת אתרי מורשת" תמונות של בית ביאליק בתל אביב שצילמתי בשבוע שעבר. התמונות יצאו מאד יפות, מי יודע אולי אחת מהן תזכה אותי בפרס ואולי גם במלגה לוויקימניה במקסיקו.

בתחנת הרכבת ישבתי לידי זוג שמדבר במבטא רוסי, היה להם מטען מאד גדול שנראה כמו מיטה ארוזה שעוררה את סקרנותי. ברור היה שגם הם בדרכם לשדה התעופה. סקרנית שאלתי מה המטען הזה והסתבר שהם רכשו בארץ שני זוגות אופניים יקרים והם בדרכם לאירופה לטיול רכיבה, את האופניים הם ישאירו בסיום הטיול לחברים.

מדף המזוודות בקרון שנכנסתי אליו כבר היה עמוס בשתי מזוודות בגודל בינוני, המזוודה שלי גדולה והיה קשה להניחה על מזוודה אחרת, ביקשתי מבעל אחת המזוודות רשות להעביר את מזוודתו מעל השנייה אבל נעניתי בסירוב. נו כבר על הבוקר פרידה נחמדה מישראל באמצעות הישראלי היפה. ברכבת התיישבתי מול בחור חרדי והשארתי את מזוודתי במעבר. התחילה להתפתח שיחה והסתבר שהוא חוזר בתשובה חב"דניק שגדל בקיבוץ דליה ברמות מנשה, אז כמשפט הידוע 4 דקות שיחה, וכבר מצאנו מכר משותף. את הדרך ביליתי בשמיעת הסברים על דרכה של חב"ד, הכנה טובה לקראת מסעותיי עם אריאל .

המטוס לאיסטנבול המריא באחור של חצי שעה, ואז הגיע הפלופ הגדול. לאות הזדהות עם אריאל, הזמנתי בארץ ארוחה כשרה ומה שהגיע היה משהו שהתיימר להיות ארוחת בוקר בהכשר בד"ץ מצרפת שכללה רסק תפוחים, שני קרקרים קטנים, חטיף אנרגיה ומיץ תפוזים. מעניין האם הצרפתים אוכלים כזו ארוחת בוקר? קראתי לדיילת ואמרתי שזו לא ארוחה, זה קינוח. הגיע הדייל הממונה על ארוחות עם כובע של שף. הוא הסכים איתי שזו לא ארוחה בסוף כפשרה ביקשתי את הירקות והגבינה מהארוחה הלא כשרה הוא דחף לי גם 2 בננות גדולות ואגס אבל אריאל נשאר עם הדמויית ארוחה הזאת, תרמתי לו את הבננה ורסק התפוחים שלי. כבר היה לנו ברור שארוחת הצהריים בטיסה מאיסטנבול לאבידג'אן, הולכת להיות בְּרוֹךְ. אריאל אמר שעד היום הוא קיבל ארוחות כשרות טובות מאיסטנבול, אז מישהו אולי ניסה לחסוך והלך לצרפתים. הם השאירו בגאווה את כתובת הדוא"ל שלהם בתוך האריזה, לאחר שיקבלו את מכתבי הם יהיו הרבה פחות גאים.

המטוס לאבידג'אן היה כמעט ריק, וזה אפשר לי להשתרע על 3 מושבים ולחטוף תנומה, וזאת לאחר ארוחת הצהריים, שהייתה מאותה חברה וגרועה כמו ארוחת הבוקר. אני ביקשתי ארוחה לא כשרה, הזדהות הזדהות, אבל הבטן קרקרה. תרמתי לאריאל את הארוחה הכשרה שלי. גם בדרך חזרה לישראל הוזמנה עבורי ארוחה כשרה, אני אפילו לא אנסה אותה.

את הדרך ניצלתי כדי להתחיל לארגן את התמונות לתערוכה שתתקיים בהיכל התרבות של נשר ב-30 בדצמבר 2014, במסגרת פעילותי ב"נאמני מורשת נשר". אני רכזת התוכן של הפעילים, והתערוכה תכלול תמונות היסטוריות של נשר ועוד. זו משימה מאד כבדה.

נחתנו ב-21:10 לפי שעון חוף השנהב שזה 00:10 בישראל. בשדה התעופה הסתבר שאריאל השאיר את "הפנקס הצהוב" במזוודה ולמי שלא יודע אז הפנקס הצהוב הוא פנקס החיסונים ובלעדיו אי אפשר להיכנס לחוף השנהב. הוא היה שם רק לפני שלושה שבועות, אבל את מי זה מעניין. אני תוהה מה יקרה אם פעם יחליטו למשל לשנות את צבע הפנקס לוורוד, מה יעשו פקידי רשות ההגירה? ואז התחילה התרוצצות, עד שמישהו הואיל ללכת עם אריאל להוציא את הצהוב הצהוב הזה מהמזוודה. ז'אן העובד של אריאל גילה שיש פקקים באבידג'אן והגיע באיחור. עזבנו את שדה התעופה לאחר עשר בלילה, מלון בשבילי, והלכנו לאכול ב"מסעדה" מנה מקומית שנקראת Attieke poisson המורכבת מדג אמנון מקומי צלוי על האש ועליו הרבה בצל ועגבניות, ולידו סוג של דייסה העשויה מצמח הקסבה המזכירה קוסקוס. הם אוכלים את המנה בידיים כך עשה גם אריאל המקומי. אני אכלתי עם 2 מזלגות כי לא היה להם סכין. ולגבי המילה מסעדה, תסתכלו בתמונה. המנה הייתה טעימה. המלון היה סביר הגינה שלו יפהפייה, וכל קורות חנה ואריאל יסופרו בימים הבאים.

יום שלישי ה-7 באוקטובר והיום למחרת עד הגעתנו לביתו של אריאל

לפי מיטב ידיעתי ביום שלישי היינו צריכים להוציא מטבע מקומי, לשכור רכב, לקנות לי כרטיס סים לאינטרנט לנייד ומתאמי חשמל ולנסוע לבונדוקו, אבל לאריאל ולז'אן העובד שלו ושותפו היו תוכניות אחרות. הם ניצלו את ההזדמנות להשלים כמה עסקאות וליצור חדשות. אז הוצאנו כסף והלכנו לשכור רכב גדול 4X4 שישמש אותנו לכל אורך הטיול, הרכב שהוצע לנו היה יקר מידי, ואז התנהל משא ומתן של כשעה עם המשכיר עד להגעה לפשרה מורכבת שכללה החלפת מכונית לאחר 3 ימים.

משם הלכנו לחברה המייצרת שמן מתמרים, שמן זה טוב לפסח כי הוא מתאים גם לאשכנזים וגם לספרדים.

חזרנו בחזרה למרכז העיר, בדרך אריאל עבר בחופשיות באור אדום בצמתים קטנים כמו שעברו כל הרכבים שנסענו לידם. ולפתע עצר אותנו שוטר ואמר לאריאל: "You did not respect the red light. אריאל ענה לו: I am going to respect in the future. תשובה זאת לא השביעה את רצונו של השוטר והוא שאל אותו ;I want to know what are you going to do now? והוסיף ואמר: I want to drink a glass of wine in the afternoon.. רמז יוצר עבה מזה לא היה יכול להיות. לשוטר הועברו 2000 פרנק מקומיים שהם כ- 14 שקלים, כך שהוא יוכל להיות שמח ומאושר בשתיית היין לאחר יום עבודתו ואנחנו שוחררנו לדרכנו.

הלכנו לסופר לקנות מזון, סופרמרקט מאד גדול ויפה, לא אישרו לי לצלם שם. למה? ככה. אז צילמתי עם הנייד. פגשנו את אמי (Emy) שהחליף את ז'אן בנסיעה לבונדוקו משם הקפצנו את ז'אן לאוניברסיטת פליקס הופואה-בואני (משחררה של חוף השנהב) כי היו לו בחינות ומשם לעורך דין לחתום על מסמכים, ורק לאחר מכן כבר קרוב לשעה 14:00 חזרנו לאזור הסופרמרקט לקנות עבורי את כרטיס הסים שיחבר אותי לעולם.

חווית הרכישה הייתה מוזרה המוכרת טענה שהיא יודעת אנגלית אבל לדעתי היא ידעה מעט מאד. אני מקווה שלא הרסה לי בהגדרות בגלקסי S5, זאת נראה כשאחזור לארץ. משם יצאנו לדרך עם תחנה נוספת באמצע למסע הגדול לבונדוקו. עד שחצינו את העיר הפקוקה כבר היה קרוב לשעה 18:00. אמי סטודנט לאנגלית חבר של ז'אן מהאוניברסיטה, בחור חמד תמים לא היה מספיק אסרטיבי, אריאל טעה בדרך, לאמי לקח זמן עד שהעז להעיר לו שהוא כנראה לא בדרך הנכונה, ואז התחלנו לחזור. לבסוף נכנסנו לתחנת דלק לקנות דלק ולשאול הנחיות. כבר היה חשוך למדי. אחד הבחורים בתחנת הדלק התנדב לשמש לנו מורה דרך עד הגעה לנקודה שממנה לא תהיינה בעיות התמצאות. הוא נסע איתנו זמן רב, אין לי מושג איך חזר. הוא קיבל ממני 5 דולר, לא היה לי כסף מקומי קטן, והיה מאושר עד הגג. הרגשתי כמו קולוניאליסטית. החלטנו לתת לאמי חינוך ישראלי ולהסביר לו שעליו להיות אסרטיבי ולצעוק הי אריאל סטופ סטופ כשהוא רואה שנעשית טעות בדרך, ולקחת אחריות על ההובלה בדרך. גם לשם כך הוא בא איתנו.

הדרך כבר הייתה חשוכה מאד, נסענו תוך כדי נהיגה מאד קשה ואיטית יחסית. לא ברור לי איך אריאל חשב להגיע באותו לילה לבונדוקו. אני התחלתי לנקר. לבסוף שאלתי מהי העיר הקרובה ביותר שיש שם סיכוי למצוא איזשהו מלון. העיר הזוכה הייתה אקופה (Akoupé) השוכנת במרחק 142 ק"מ מאבידג'אן. בוויקיפדיה האנגלית יש ערך הכולל תבנית ואת המשפט אקופה היא עיר בחוף השנהב אם היה עולה כך לוויקיפדיה העברית, הערך היה נמחק. אפילו בוויקיפדיה השבדית המעפנית כתוב יותר. על פי הוויקיפדיה הצרפתית בעיר כ-34,000 תושבים. אריאל רצה להמשיך עד העיר הבאה אבנגורו (Abengourou) ‏ (מרחק 151 ק"מ מאבידג'או ו-105,000 תושבים) ואם אתם חושבים שזה קרוב, לא נסעתם בקטע הכביש הזה. אבל אני התעקשתי. נכנסו למלון שמצאנו. הייתה בו מיטה בלי מגבות בלי נייר טואלט בלי סבון כמובן עם מזגן מרעיש שבקושי מקרר. מלון כזה הוא הוכחה למה בכל זאת כדאי להצטייד בכל דבר בעת נסיעה לחו"ל אף פעם אי אפשר לדעת על מה תיפול.

בבוקר יצאנו לדרך בשעה 05:30 היה כיף לראות את הנופים, והיה כיף לראות איזה מזל היה שעצרנו לישון. הדרך הייתה מלאה מהמורות, היו קטעים שהתנהלו בהן עבודות בכביש עם מעקפים בתוך היישוב. אם היינו נוסעים בלילה היינו נתקעים באמצע הדרך. לבונדוקו ולביתו של אריאל הגענו בשעה 14:00 לאחר שמונה וחצי שעות עם עצירות צילומים בדרך.