משתמש:האזרח דרור/עישון בישראל

עישון טבק בישראל נוגע לעישון טבק במדינת ישראל. שיעור המעשנים בקרב האוכלוסיה הבוגרת בישראל עומד מזה מספר שנים על 20%. ולפי משרד הבריאות הוא גורם לכ-8,000 מקרי מוות בשנה, כתוצאה ממחלות סרטן, מחלות לב, מחלות כלי דם (ובכללן שבץ מוחי), מחלות נשימה, סוכרת ועוד. כ-10% מתוך התמותה מעישון, כ-800 בני אדם בשנה, היא של לא מעשנים שמתים עקב עישון כפוי.

עישון ההורים נקשר לתופעת קשות בתינוקות כגון פגות, תמותת תינוקות, משקל לידה נמוך ומוות בעריסה. [1]. נכון לשנת 2015 משרד הבריאות מעריך כי כ-8,000 ישראלים מתים בשנה כתוצאה מתחלואה שנגרמה מעישון. מתוכם כ-800 מתים עקב עישון כפוי.

לפי נתוני משרד הבריאות, נכון לשנת 2022 נצרכות בישראל כ- 353 אלף חפיסות סיגריות בשנה, כ-415 טונות של טבק לגלגול עצמי, 133 טונות טבק לנרגילה, בשנת 2021 נרשם שיא ביבוא של סיגריות אלקטרוניות שעמד על 12.5 מיליון יחידות. במקביל ליבוא הרשמי של סיגריות, טבק וסיגריות אלקטרונית יש בשנים האחרונות עליה משמעותית בהברחות מוצרי טבק. [2]

נכון לשנת 2021 משקי בית בישראל הוציאו כ-10 מיליארד ש"ח בשנה על מוצרי טבק שונים - סיגריות, נרגילות, סיגריות אלקטרונית ומוצרים אחרים. לשם השוואה, בשנת 2022 סך ההוצאה על מוצרי חלב בישראל עמדה על כ-8.7 מיליארד ש"ח. הכנסות המדינה ממיסוי טבק בשנת 2022, עמדו על 7.5 מיליארד ש"ח בשנה. הוצאות מערכת הבריאות בישראל בגין מחלות הנגרמות עקב נזקי העישון מוערכות בכ-1.7 מיליארד ש"ח בשנה. עלויות עקיפות המושתות על כלל המשק נוגעות לפגיעה בפריון היצור במשק עקב ימי מחלה או אובדן כושר עבודה והן מגיעות ל-1.9 מיליארד ש"ח נוספים בשנה.

משקי הבית בישראל הוציאו במהלך שנת 2015 כ-8.1 מיליארד ש"ח על צריכת סיגריות. להמחשה, היקפי מכירות של מוצרי החלב בישראל עמדו באותה שנה על 7.6 מיליארד ש"ח.

שיעור המעשנים בישראל

בשנת 1959 העריכה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שכ-48% מהגברים מעל גיל 18 מעשנים, וכ-13% מהנשים מעל גיל 18 מעשנות. בשנת 1972 נותר שיעור הגברים המעשנים בסביבות 48%, ושיעור הנשים עלה ל-23%. שיעור המעשנים בקרב הערבים בישראל עמד על 63%. סקר של מכון דחף מתחילת 1988 הצביע על ירידה בשיעור המעשנים במהלך שנות ה-80 מכ-37% בשנת 1983 ל-28.5% בתחילת 1988.

בשנת 2007 הוערך שיעור הגברים היהודים המעשנים בכ-26.7%, שיעור היהודיות המעשנות בכ-19.7%, שיעור הגברים הערבים המעשנים בכ-39.8% ושיעור הערביות המעשנות בכ-6.8%. בשנת 2017 הוערך שיעור הגברים היהודים המעשנים בכ-23.3%, שיעור הנשים היהודיות המעשנות הוערך בכ-16.9%, שיעור הגברים הערבים המעשנים הוערך בכ-38.2% ושיעור הנשים הערביות המעשנות הוערך בכ-7.2%.

על פי נתוני התוכנית הלאומית למדדי איכות לרפואת הקהילה בישראל, שיעור כלל הגברים המעשנים בשנת 2017 עמד על 26.6% ושיעור כלל הנשים המעשנות עמד על 12.1%. שיעור העישון בשכבה החברתית-כלכלית החלשה עמד על 19.2% ובשכבה החברתית-כלכלית החזקה עמד השיעור על 13.0%. שיעור המעשנים נמצא בעליה קלה ועקבית מאז 2017 - משיעור של 18.9% בשנת 2017, לשיעור של 20.9% בשנת 2021 [3]

חברות הטבק בישראל

בשנת 2012 פעלו בישראל 3 חברות סיגריות גדולות שחולשות על רוב השוק.

• חברת פיליפ מוריס הבינלאומית היא החברה הגדולה ביותר בשוק עם נתח כספי של 56.7%. הנתח הכמותי של החברה נמוך יותר (52%) בשל תמהיל מוצרים יקר יחסית. פיליפ מוריס מחזיקה בארבעה מבין עשרת מותגי הסיגריות הנמכרים ביותר מבחינה כמותית: מרלבורו, LM, נקסט ופרלמנט. בשנת 2012 הוציא הצרכן הישראלי 4 מיליארד שקל על מותגיה של החברה.
• חברת גלוברנדס (Globrands Agencies) היא החברה השנייה בגודלה בשוק הסיגריות בישראל, ובשנת 2012 החזיקה נתח שוק של 26.2% לצד נתח שוק כמותי גבוה יותר (27%), בשל תמהיל מוצרים זול יחסית. גלוברנדס מחזיקה בשלושה מבין עשרת המותגים הנמכרים ביותר כמותית: פאל מאל, קאמל וקנט. מותגי החברה LD, קנט ולאקי סטרייק מדורגים במקומות 11-13. היא מוכרת גם את סיגריות וינסטון. בשנת 2012 הוציא הצרכן הישראלי 1.86 מיליארד שקל על מותגי החברה. בנוסף למכירות של מוצרי טבק החברה משווקת גם מזון ממתקים וחטיפים שונים של חברות שונות כמו יוניליוור (מותגי תלמה, בייגל את בייגל, קנור, ליפטון ועוד), פררו (נוטלה, קינדר וטיק-טאק) ומארס ( skitteks ואורביט).
• חברת דובק היצרנית הוותיקה של סיגריות בישראל ומחזיקה נתח כספי של 16% מהשוק (ו-20% מהמכירות). מכירות החברה נמצאות בדעיכה. דובק מחזיקה אמנם בשלושה מתוך עשרת המותגים המובילים - טיים, נובלס וגולף, אך המעמד של שלושתם בקרב המעשנים נשחק והם רושמים ירידה של 10%-12% במכר הכמותי.

קיים שינוי במהלך השנים - החלשות של חברת דובק והתחזקות של פיליפ מוריס. בשנת 1999 לדוגמה חלקה של דובק בשוק הטבק בישראל היה 53%, ואילו חלקה של פיליפ מוריס היה 32%. באותה שנה נמכרו בשוק הישראלי 8 מיליארד סיגריות, ואחוז האוכלוסייה המעשנת היה 28%. דבר זה היווה ירידה של 2.8% לעומת 1998. 76% מהסיגריות היו "רגילות" לעומת 24% מהסיגריות שהיו "סיגריות קלות".

חברות הטבק הגדולות מפעילות לובי פוליטי ולחץ תקשורתי מול הכנסת והממשלה בנסיון לבצע הכחשת נזקי העישון, והתנגדות לחקיקה ופעילות של הממשלה או ארגוני בריאות למניעת עישון בקר בני נוער או הגברה של גמילה מעישון.

חקיקה

ישראל פעלה, החל משנות ה-80, לצמצום העישון, בעיקר בקרב קטינים. החל משנת 2003 הצטרפה ישראל ל-FCTC, אמנה בינלאומית בחסות ארגון הבריאות העולמי לצמצום והגבלת השימוש במוצרי טבק.

חוק הגבלת הפרסומת והשיווק של מוצרי טבק, תשמ"ג–1983, הוא חוק מקיף המתייחס בהרחבה לנושא העישון. על פי החוק, אין לפרסם "פרסומת בשבח העישון כשלעצמו", וכן אין לפרסם פרסומות על מוצרי טבק במגוון מדיות, ובהן רדיו, בטלוויזיה, בפרסומים עיתונאיים המיועדים בעיקרם לקטינים, בכלי תחבורה ציבוריים פנים-ארציים ועוד. החוק מאפשר פרסום במספר מדיות, למשל, בעיתונות שאינה מיועדת לקטינים או בחסות לאירועים, אולם מחייב את המפרסם לכלול אזהרת בריאות בהתאם להגדרות משרד הבריאות, ואוסר לעשות בפרסום זה שימוש בשמם או דמותם של בני אדם או בעלי חיים, כולל דמויות מצוירות או מונפשות. החוק גם מחייב את יצרני ויבואני מוצרי הטבק להגיש לשר הבריאות דוחות המפרטים את הוצאותיהם על פרסום וקידום מכירות. החל משנת 2014 התווספו לחוק סעיפים נוספים האוסרים מכירה של סיגריות ומוצרי עישון לקטינים, ומגביל הצבה של מכונות אוטומטיות למכירת סיגריות.

באותה שנה נחקק גם חוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון, שהיה חוק יוצא דופן בעולם בשעתו, שכן ישראל הייתה בין המדינות הראשונות שהגבילה את העישון עצמו. החוק בתחילתו אסר על עישון במספר מקומות דוגמת אוטובוסים ובתי קולנוע, ועם השנים הורחב החוק והתייחס גם למסעדות, מטוסים, תחנות אוטובוס מקורות, רציפי רכבת, גני אירועים, מקלטים ציבוריים, אצטדיוני ספורט ועוד.

בשנת 2019 נכנס לתוקף תיקון לחוקים הנ"ל, המחיל גם על סיגריות אלקטרוניות איסורים דומים לאלו של סיגריות הטבק, וכן אוסר על מכירת סיגריות אלקטרוניות בעלות מאפיינים מוגדרים (למשל, ריכוז ניקוטין גבוה מדי). החוק מתייחס לראשונה לפרסום באינטרנט, ואוסר לא רק פרסום במדיות דיגיטליות, אלא גם שימוש בהן לפרסומת סמויה או למתן חסות. בנוסף, החוק אוסר על חלוקה חינמית של סיגריות באירועים המוניים. החוק עדיין מתיר פרסום בעיתונות המודפסת, אולם החמיר את חובתו של המפרסם, שעתה עליו לממן גם מודעה בגודל שווה המזהירה מפני העישון. החוק נתן דגש מיוחד במטרה לנסות ולהפחית את הפופולריות של סיגריות בקרב קטינים, ולכן אסר על שיווק צעצועים וממתקים בצורת סיגריות, וקבע כי על כל חפיסות הסיגריות להיות מעוצבות כחפיסות אחידות בצבע אחיד ולא פופולרי בשם פנטון 448c.