משתמש:Avneref/תלמוד/האבסורד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
דף זה הוא טיוטה של Avneref.
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
דף זה הוא טיוטה של Avneref.


אבסורדים של חז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

גויים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עשרה קבים זנות (תוספות: זימה) ירדו לעולם, תשעה נטלה ערביא (תוספות: ערביים). s:קידושין מט ב
  • עשרה קבים שיחה ירדו לעולם, תשעה נטלו נשים כו'; עשרה קבים שכרות ירדו לעולם, תשעה נטלו כושים...
    • עשרה קבים יופי ירדו לעולם, תשעה נטלה ירושלים ואחד כל העולם כולו.
  • על מנת שאני גבור, אין אומרים: כאבנר בן נר וכיואב בן צרויה, אלא: כל שחבריו מתייראים ממנו מפני גבורתו...
  • וחסד לאומים חטאת: כל צדקה וחסד שאומות עובדי כוכבים עושין - חטא הוא להן, שאינם עושין אלא להתגדל בו... והתניא: האומר "סלע זה לצדקה בשביל שיחיו בני ובשביל שאזכה לעולם הבא" - הרי זה צדיק גמור!? לא קשיא; כאן - בישראל, כאן - בעובד כוכבים. s:בבא בתרא י ב

צדקה מגויים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אסור ליהודי לקבל צדקה מן הגויים כדי שלא יהיו לגויים זכויות. אם יהיו זכויות בידי הגויים, אולי יזכו חלילה לרחמי שמים. השבת אבידה לחילוני אסורה! רש"י: אין להחזיר אבידה לנכרי... מראה בעצמו שהשבת אבדה אינה חשובה לו כמצוות בוראו, שאף לנכרי הוא עושה כן שלא נצטווה עליהם. s:בבא בתרא י ב

היחס לנשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בת שלוש ויום אחד[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבא על הגיורת, ועל השבויה[1], ועל השפחה; שנפדו, ושנתגיירו ושנשתחררו, פחותות מבנות שלש שנים ויום אחד. s:כתובות כט א

  • בת פחות משלוש ויום אחד - בחזקת בתולה, שאם נבעלה לאיש - בתוליה חוזרים[2]. s: כתובות כט א
  • קטנה היא עד גיל 12, או עד שתביא שתי שערות; רבי יהודה אומר: עד שירבה שחור על הלבן.

מעשה דברוריא[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברוריה הייתה תלמידה חכמה, אשתו של רבי מאיר. s:עירובין נג ב: היא גערה ברבי יוסי הגלילי, "גלילי (כנוי גנאי נוראי באותה תקופה) שוטה!" על ששאל אותה: "באיזו דרך נלך ללוד", במקום: "באיזו ללוד"; והלא חכמים אמרו "אל תרבה שיחה עם האישה"‏.

  • לימדה את רבי מאיר (בעקבות שכן רשע שעיצבן אותו) לא לאחל לחוטאים שימותו, אלא שיחזרו בתשובה. למדה זאת מ"יתמו חטאים מן הארץ" ולא חוטאים; וזאת על דרך הדרש, כי לפי הפשט, כתוב חַטָּאִים (חוטאים), ולא חֲטָאִים.
  • ממדרש משלי: כשמתו שני בניה, חיכתה עד מוצאי שבת ואז שאלה את רבי מאיר: אם קיבלת פיקדון, מהו? אמר לה: להחזיר! הראתה לו את גופות הבנים, וניחם וקרא עליה אשת חיל מי ימצא.
  • מעירובין: כשתלמיד למד בלחש, בטשה (בעטה? או: גערה) בו, ודרשה את "עֲרוּכָה בַכֹּל וּשְׁמֻרָה" (שמואל ב', כג ה): כדי שתורתך תהיה שמורה ולא תישכח, אתה חייב ללמוד בכל גופך - גם בפה.
  • ואיכא דאמרי משום מעשה דברוריא" - (רש"י מביא אגדה): "שפעם אחת ליגלגה על שאמרו חכמים (s:קדושין פ א) "נשים דעתן קלות הן עלייהו"' ואמר לה: חייך, סופך להודות לדבריהם! וצוה לאחד מתלמידיו לנסותה לדבר עבירה. והפציר בה ימים רבים, עד שנתרצית. וכשנודע לה חנקה עצמה (למוות), וערק רבי מאיר (לבבל) מחמת כסופא (הבושה)[3]. s:עבודה זרה יח ב

בדיקת מברג טסטר[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמו שבודקים שהטסטר תקין, לפני שבודקים באמצעותו את הפאזה; כך רבן גמליאל ברבי s:כתובות י ב בדק אישה שטענה שהיא בתולה בכך שהושיבה על חבית יין; הייתה לו מסורת, שאם אינה בתולה - אדי היין נכנסים לנרתיקה ויוצאים מפיה. אבל לא ראה זאת בעיניו מעולם ("גמרא הוה שמיע ליה, מעשה לא הוה חזי"), ולכן ראשית בדק אם זה עובד: "אמר להן: הביאו לי שתי שפחות, אחת בתולה ואחת בעולה. הביאו לו, והושיבן על פי חבית של יין. בעולה - ריחה נודף, בתולה אין ריחה נודף... (הושיב את האישה ה-DUT) ולא היה ריחה נודף. אמר לו: לך, זכה במקחך" (שהיא בתולה והכל בסדר).

הלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתוך "דעת אמת"

  • אשה פסולה לעדות, s:שבועות ל א, s:בבא קמא פח א; וגם פסולה לשלטון
  • אב (אך לא אם) רשאי לתת את בתו (אך לא את בנו) לאשה לכל מי שרוצה, כולל למוכה שחין
  • בת אינה יורשת את אביה, אם יש לה אחים
  • חובת הגבר לאשתו: שארה (מזונותיה) כסותה (בגדים) עונתה (יחסי מין); והאישה לאיש - כל ההכנסות מעבודתה ומנכסים שיש לה, ירושתה, וכן כל עבודות הבית "ועומדת לשמש בפניו" (s:רמב"ם הלכות אישות כא ז) רמב"ם הלכות אישות כא הלכה ז
  • אין לקבל צדקה מאישה, כי חזקה שאין לה רכוש. דווקא יפה! s:שולחן ערוך יורה דעה רמח
  • גיטין פא,א: "יצא עליו קול (שמועה): איש פלוני כהן כתב גט לאשתו, ויושבת תחתיו ומשמשתו, מהו? - שלח ליה: תצא..." כיום, שרגילים בפייק ניוז - היו צריכים לומר: "כל קלא... לא חיישינן ליה" (עפ"י הגיון התלמוד הרגיל); אבל השמרנות דופקת את החלשים (עגונות, וכו').
    • ובהמשך: "וכי קרו לנתינה 'כתיבה', לכתיבה גופה - מי לא קרו לה 'כתיבה'"? (כלומר: אמנם 'כתיבה' לפעמים משמעה 'נתינה' - אבל לפעמים 'כתיבה' היא פשוט 'סיגר'...)

מעמד האישה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעמד האישה, מתוך האתר "מיתוס תורה שבע"פ

יחסי מין[עריכת קוד מקור | עריכה]

רב ורב נחמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

כי מקלע {כאשר היה מגיע} רב לדרשיש, {היה} מכריז: מאן הויא ליומא {מי תהיה להיום}? רב נחמן כד מקלע לשכנציב, מכריז: מאן הויא ליומא?[4] והתניא רבי אליעזר בן יעקב[5] אומר: לא ישא אדם אשה במדינה זו , וילך וישא אשה במדינה אחרת, שמא יזדווגו {ילדיו מהנשים השונות} זה אצל זה, ונמצא אח נושא אחותו (ואב נושא בתו), וממלא כל העולם כולו ממזרות[6]. ועל זה נאמר (ויקרא יט, כט): וּמָלְאָה הָאָרֶץ זִמָּה. אמרי רבנן: קלא אית להו והאמר רבא: תבעוה להנשא ונתפייסה, צריכה לישב שבעה נקיים. רבנן אודועי הוו מודעו להו מקדם הוו מקדמי ומשדרי שלוחא. s:יומא יח ב

ואי בעית אימא יחודי הוו מיחדי להו לפי שאינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו (יומא יח ע"ב)

אבריהם של רבותינו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-דעת, מכללת הרצוג, וב-דעת אמת; s:בבא מציעא פד א: כי הוו מקלעי רבי ישמעאל ברבי יוסי ורבי אלעזר ברבי שמעון (בר יוחאי)[7] בהדי הדדי, הוה עייל בקרא דתורי בינייהו ולא הוה נגעה בהו. אמרה להו ההיא מטרוניתא (נוכרית): בניכם אינם שלכם!.. אמרו לה: (כרסן) שלהן גדול משלנו! - כל שכן; איכא דאמרי הכי אמרו לה: s:שופטים ח כא כִּי כָאִישׁ גְּבוּרָתוֹ... א"ר יוחנן[8]: איבריה דר' רבי ישמעאל [בר' יוסי] כחמת בת תשע קבין (נפחו 12 ליטר: קב = 1.3 ליטר, ולדעת החזו"א קב = 2.3 ליטר). אמר רב פפא: איבריה דרבי יוחנן כחמת בת חמשת קבין; ואמרי לה, בת שלשת קבין. דרב פפא גופיה: כי דקורי דהרפנאי (בגודל של סל שמייצרים בכפר הרפניא).

השוכב עם ילד בן פחות מ-9 אינו חייב[עריכת קוד מקור | עריכה]

סנהדרין נד ב, רב: ...כל דליתיה [שאינו] בשוכב ליתיה [אינו] בנשכב; וכיון שבן פחות מתשע ששוכב עם מישהו, ביאתו לא נחשבת ביאה, הרי גם מי שבעל ילד פחות מבן תשע - אינו אשם.

  • סנהדרין נה ב: "ו(בת פחות מ-3 ויום) מטמאה את בועלה [אם היתה נדה] לטמא משכב תחתון כעליון [שתינוקת קטנה פחות מבת שלוש מטמאה את הבועל אותה בנדתה רק בטומאת מגע נדה, ואילו זו (בת יותר מ-3) מטמאה את בועלה להיות כמוה.]

מדע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערך של פאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

[9]

מתוך פאי:


'Tis a favorite project of mine
A new value of pi to assign.
I would fix it at 3;
For it's simpler, you see,
Than 3 point 1 4 1 5 9 !

  • s:ערובין יד א
  • s:בבא בתרא יד ב:
    • כל שיש בהיקפו 3 טפחים, יש בו רוחב טפח ( שוה 3...).
    • ספר תורה מגולגל שהיקפו 6 טפחים, קוטרו 2; ומכאן שאם יגולגל לשני חצאי מגילה - יהיה קוטר כל מחצית - טפח אחד... (האמת: בחישוב מקורב של שטח חתך המגילה, קוטר כל מחצית שווה לקוטר המגילה מחולק בשורש 2, ולא ב-2).
  • בשו"ת התשבץ חלק א' סימן קס"ה: תלמידי ר' יוחנן בs:סוכה ח א טעו בדבר: "אי אפשר לומר שתקצר יד שכלם מהשיג מה שהשיגו אוקלידס וארכימדס וכו', אף אנו נאמר כי מה שכתוב בסוכה העשויה ככבשן (s:סוכה ז ב) לחומרא לא דק, הם דברי התלמידים שלא הבינו דברי ר' יוחנן, אבל ר' יוחנן על פי הדקדוק ההנדסי אמר דבריו."
  • "יש לך לדעת כי יחוס אלכסון העגולה אל המסובב אותה בלי ידוע, ואי אפשר לדבר לעולם באמת, וחסרון זו ההשגה אינה מאיתנו וכו', ודרך המופת בזה הקרוב אשר עליו סומכין חכמי החכמות הלמודיות הוא: יחוס האחד לשלושה ושביעית וכו', ולפי שזה לא יושג לעולם אלא בקירוב - לקחו הם בחשבון הגדול, ואמרו: כל שיש בהיקפו ג' טפחים יש בו רוחב טפח, וסמכו על זה במה שהוצרכו אליו מן המדידה בתורה"[10] s:רמב"ם על ערובין א

עוברים - זכר ונקבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי ישמעאל: "אני מביא לכם ראייה מן התורה, ואתם מביאין לי ראייה מן השוטים…" (= מן המדע) s:נידה ל ב

לוח השנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סנהדרין יח ב: גופא: אין מושיבין מלך בסנהדרין... כהן גדול משום צינה! שטיינזלץ: הוא מעונין שהטבילות שהוא טובל ביום הכיפורים ורצפת המקדש (שהרי הוא עובד יחף) יהיו חמים ככל האפשר. אמר רב פפא: שמע מינה, שתא בתר ירחא אזיל [למד מכאן שהשנה הולכת אחר החדשים] כלומר, שכל השינויים הקשורים במזג האויר, בהבשלת הפירות וכיוצא בהם, כולם תלויים בתקופת השנה ומשתנים עמה. - (הפיזיקה תלויה בקביעת החודשים!) איני [וכי כן הוא]? - (והלא אפילו רועים יודעים לקבוע מתי הגיע האביב, לפי הבשלת התבואה, והתנהגות בעלי החיים!) - ותסברא, רבנן ארעוותא סמוך? [וכי סבור אתה שחכמים על הרועים סמכו] ועל פי סימניהם עיברו את השנה?! אלא, רבנן אחושבנייהו סמוך [חכמים על חשבונם סמכו] והיו צריכים לעבר את השנה לפי חשבונם, ואותם רועי הבקר איסתיועי [סיוע] הוא דאיסתייעא מילתייהו [שהסתייע, הצליח להם הדבר] שסימניהם היו מכוונים להחלטת חכמים באותה שנה (...)

הלכה ומוסר[עריכת קוד מקור | עריכה]

יעקב מדן: "ברמב"ם נזכר מושג "דין מרומה", שאם הבירור ההלכתי מביא אותך למסקנה מסויימת, ולפי האינטואיציה מרגיש הפוסק כי מדובר במסקנה מוטעית, אסור לו לפסוק הלכה - אחרת הוא מגיע לפרדוקסים". דוגמה: נקלע יהודי לאי בודד עם גוי, וליהודי יש פירות מעשר שני אשר אין לו אפשרות לפדות אותם על פי ההלכה, ועל כן אסורים באכילה. "מה יעשה היהודי? על פי ההלכה, הוא צריך לכאורה לאכול את הגוי, שהרי אין בתורה איסור אכילת גוי... אי אפשר ללכת בכל דבר לפי הסרגל של ההלכה, צריך גם אינטואיציה בחיים, במיוחד כשנוצר חשש לשפיכות דמים". [3]

חסורי מיחסרא, והכי קתני[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בתקופת רבי יהודה הנשיא הייתה בצורת. כנשיא (ואיש עשיר מאד) צבר תבואה לשעת צרה. חילק לחם רק לתלמידי חכמים ולא לעמי ארצות. רבי יונתן בן עמרם (תלמידו?) לא רצה להתהדר בכתרה של תורה, ודרש מזון כאחד האדם. רבי שאלו: למדת? השיב: לא! אמר: איני יכול לפרנסך. אמר לו: פרנסני ככלב ועורב, נענה לו רבי ופרנסו. כשיצא, הצטער רבי: אוי לי שנתתי מלחמי לעם הארץ. וחכמי התלמוד הסבירו: שפורענויות באות בגלל עמי ארצות שמתרשלים בקיום המצוות. (בזכות ר' שמעון בן רבי, בסוף פרנסו את כולם: אמר רבי, יכנסו הכל). ופסק השולחן ערוך (יורה דעה, סימן רנא, ט): היו לפניו עניים הרבה, ואין בקופה לכולם, מפרנסים את החשוב במעלה; מקדים הכהן ללוי, והלוי לישראל, והישראל לממזר. במה דברים אמורים? בזמן שהם שווים בחכמה, אבל אם היה ממזר תלמיד חכם וכהן גדול עם הארץ, ממזר תלמיד חכם קודם... וכל הגדול בחכמה קודם לחברו. [5] ב-s:בבא בתרא ח א
  • רבי יהודה נשיאה הטיל מס בניית חומה לעיר, גם על חכמים; ריש לקיש: רבנן לא צריכי נטירותא... s:בבא בתרא ז ב
  • רבי יוחנן[11] קבע שמשלמים המס "לפי קירוב בתים" (לחומה), ובנו אלעזר קבע שכך ההלכה. s:בבא בתרא ז ב
  • רשימת "חפצים" שמקטינים חלון שטומאה עוברת בו: ..."וגוי שישב בחלון", יקום וילך - בכפות. יבואו חבריו וישחחרוהו - במצורע. יבוא חברים מצורעים וישחחרוהו - חבוש מלכות, שלא משחררים (והוא קבוע בחלון!...). "ובן שמונה (שנולד בחודש שמיני, וימות) המונח בחלון", תבוא אימו ותיקחו - בשבת שאסור לטלטל חפצים, ויש ברייתא: אימו שוחה עליו ומניקתו, מפני סכנת החיים לה, שאם לא תיניק - תמות מעודף חלב. s:בבא בתרא כ א
  • אם כתב גט על גופו של עבדו: גט חייב להיות רכוש הגרושה; לכן אם נתן העבד במתנה לגרושתו - כשר. לא קשה לרבא, שאמר שכתובת על גוף אפשר לזייף! קשה לרמי בר חמא, והתירוץ: התכוון למקרה של כתובת קעקע. עבד יכול ללכת מעצמו, ולכן הוא לא מוחזק רכוש האשה, גם אם הוא אצלה; משיבים: מדובר בעבד כפות, שהשאיר אצלו הגט, עם שטר שמקנה אותו לאישה; כיוון שאינו זז - מוחזק כרכושה, וכשר. s:גיטין כ ב (???)

טעויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גיטין עה,ב: "רב אשי אמר: הא מני ? — רבי היא, דאמר רב הונא אמר רב: כל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי"; ולעומת זאת, ב-עד,א: "הא מני? רבי היא, דאמר רב הונא אמר רבי: כל האומר...". ושטיינזלץ בגרסות: "יש בכת"י: דאמר רב הונא אמר רבי".
  • ועוד: "אמר רב חסדא, לא קשיא [אין זה קשה]: הא [זו] — כשיטת רבנן [חכמים], והא [וזו] — כשיטת רבן שמעון בן גמליאל, שנחלקו במשנה לעיל (גיטין עד,א) במי שהתנה ואמר "הרי זה גיטך על מנת שתחזירי לי את אצטליתי" ואבדה האצטלית, שלדעת חכמים אין לה דרך לקיים התנאי ולכן אינה יכולה להתגרש בגט זה. ולדעת רבן שמעון בן גמליאל יכולה במקרה כזה להתגרש אם תיתן לו את דמי האצטלית; אבל - ב-עד,א (משנה): "ואמרו חכמים: תתן לו את דמיה"!-?

קלדרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

רות קלדרון, אלפא ביתא תלמודי

  • אליהו: כמו הרמס שליח האלים, מקשר בין העולם הזה והבא.
  • התלמוד מציג את החיים כמו פיטר ברויגל האב, המון פרטים שמצטרפים. תמונת מראה לכך: חלם, החיים באופן משחקי-מטופש.
    • המקרא הוא הוליוודי; התלמוד: סרט סטודנטים... "הלומדים הבקיאים... (יכולים) להבין את התחכום,הדיוק והביקוריות המהפכנית... כל דפוס מלאכותי או מוסכמה בנאלית יתהפכו כמו רגבים בטיפולם של המספרים. הסיפורים הם שיקוף רנטגן של ההוויה הדתית. "יום כיפור" של הבורגנות."
  • חולשת-דעת היא מנוף להתחדשות רוחנית; שלוות-נפש היא אוייבת הנפש.
  • שתוק, כך עלה במחשבה לפני s:מנחות כט ב: אלוהים פסיבי, לא יכול.
  • תולעת יעקב, הגבר התלמודי: חלש פיזית. s:ישעיהו מא יד רש"י: כתולעת, שאין לה גבורה אלא בפיה.
  • מאימתי קורין את שמע: מה התוקף הלוגי? ההלכתי? (כמו: רנה דקארט). s:ברכות ב א משנה: s:משנה ברכות א ב (מה ההבדל?)

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

פירושים[עריכת קוד מקור | עריכה]


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים

פרמטרים [ טורים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

  1. ^ רש"י: ישראלית שנפדית פחותה מבת שלש שנים, דבחזקת בתולה היא; שאפילו נבעלה בשביה, בתוליה חוזרים.
  2. ^ וכנראה: אם נבעלה במוצאי היום שאחר שלוש שנים - בתוליה אינם חוזרים.
  3. ^ מאמר ב"קולך"
  4. ^ רב, ראש ישיבת סורא, ורב נחמן, ראש ישיבת נהרדעא, נהגו בעת הגיעם לעיר מסוימת בבבל, לייחד לעצמם אישה ליום אחד, יום הביקור.
  5. ^ ובמסכת יבמות: לא ישא אדם אשתו ודעתו לגרשהּ, משום שנאמר (משלי ג, כט): אַל תַּחֲרֹשׁ עַל רֵעֲךָ רָעָה, וְהוּא יוֹשֵׁב לָבֶטַח אִתָּךְ.
  6. ^ ולהלן בגמרא (?), לחכמים יש "קול", ועל כן ילדיהם מוכרים לציבור, ואין בכך חשש.
  7. ^ נחשב ע"י רבן שמעון בן גמליאל כגדול מרבי יהודה הנשיא ("רבי")! מוזכר רבות בספר הזוהר.
  8. ^ שיופיו החזיר בתשובה את ריש לקיש, והיה גם חזק מאד.
  9. ^ [1]
  10. ^ מתוך דעת אמת: מביני דבר יראו פה מעשה התחכמות לא נאה של הרמב"ם: כיון שפאי הוא מספר שאין להגיע לסוף חישובו בתחום הערכים הזעירים (מספר אי-רציונלי), הולך הרמב"ם ומשתמש בעובדה זו כדי להתיר ויתור על החלקים המשמעותיים של המספר. משל למה הדבר דומה? למי שאין מחוג של שניות בשעונו ולכן הוא מוותר על מניין הדקות ומעגל תמיד אל השעה השלמה הקרובה...
  11. ^ ממציא הויאגרה הראשונה, s:גיטין ע א [2]