יחסי אירלנד–הוותיקן
| יחסי אירלנד–ותיקן | |
|---|---|
|
|
| |
| אירלנד | ותיקן |
| משטר | |
| רפובליקה | מונרכיה תאוקרטית אבסולוטית נבחרת |
יחסי אירלנד–הוותיקן הם היחסים הדיפלומטיים בין הוותיקן לאירלנד. הדת היא נדבך מרכזי ביחסים דו-צדדיים אלה: מרבית האירים מזהים עצמם כקתולים, ואף מצביעים על קשרם לכנסייה הקתולית בטפסי מפקד אוכלוסין. עם זאת, ההשקפות של האירים שונות מהדוֹגמה הקתולית הן בנושאים חברתיים והן בסוגיות רוחניות, ולא פעם חלו נסיגות ביחסים בין שתי המדינות אשר התבטאו בקרירות דיפלומטית. הוותיקן מיוצג בידי נונציו אשר עומד בראש נציגות דיפלומטית השוכנת בדבלין.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קשרים קדומים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאירלנד קשרים עם הוותיקן מאז תקופת פטריק הקדוש לפחות. פטריק נשלח לאירלנד על ידי האפיפיור סלסטינוס הראשון. היחסים בין אירלנד לכס הקדוש נמשכו באמצעות מינוי בישופים, ונציגים אישיים של האפיפיור נשלחו לכהן על הרפורמות במבנה הכנסייה האירית, כמו סינוד קלס בשנת 1152 וסינוד קאשל (1172) שהמשיך תהליך זה לאחר הכיבוש הנורמני. הקולג' האירי האפיפיורי להכשרת וחינוך כמרים ברומא, נוסד בשנת 1628.[1] קתולים אירים היו היזמים העיקריים של האמנציפציה לקתולים שהושגה בשנת 1829 בבריטניה. החל משנת 1850 הכנסייה האירית דגלה באולטרה־מונטניזם תחת הקרדינל קולן והיא הפכה לאלמנט שמרני בתנועה הלאומנית האירית.
הרפובליקה האירית
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך מלחמת העצמאות האירית (1919–1921) הרפובליקה האירית קיוותה להכרה מהכס הקדוש, שלא הגיעה. תזכיר של השגריר שון או'קלי לאפיפיור בנדיקטוס החמישה עשר במאי 1920 נימק בעד הכרה של הוותיקן ברפובליקה.[2] שליחו של בריטניה באותה תקופה בותיקן היה הרוזן דה סאליס, בעל קרקעות קתולי במחוז לימריק שלא תמך בלאומיות אירית. הוותיקן נמנע מהכרה באירלנד עד שהמלחמה הסתיימה באמנה שנחתמה בסוף 1921 בין מדינת אירלנד החופשית לבריטניה, שאפשרה הכרה בינלאומית במדינה האירית החדשה.
במהלך מלחמת האזרחים באירלנד 1922-23, ראש ממשלת אירלנד, ויליאם תומאס קוסגרייב, ביקש מהותיקן לזמן הביתה את שליח השלום מטעמם, מונסיניור לוזיו, כדי שיחדל מ"להסתבך ולסבך באירלנד" ומחה על כך שלוזיו נפגש עם "חלק מהאנשים שנמצאים במרד מזוין נגד הממשלה הזו, בעצם נגד הסדר החברתי והמוסרי." [3] שר החוץ שלו, דזמונד פיצג'רלד, נשלח לותיקן כדי להסביר את נקודת המבט של הממשלה האירית ואת דעתה על מונסיניור לוזיו. כאשר לוזיו חזר לותיקן מסופר שהוא אמר שהגיע לאירלנד לפגוש את 26 הבישופים במדינה, ובמקום זאת "מצא 26 אפיפיורים". [4] זה היה בין השאר מפני שבתחילת היחסים הדיפלומטיים שלאחר מלחמת העצמאות באירלנד, מרבית הבישופים האיריים חשו כי נונציו תפחית את סמכותם.[דרוש מקור]
בעקבות ההסכמים הלטראניים 1929 בין ממלכת איטליה לותיקן, מדינות רבות, וביניהן מדינת אירלנד החופשית, החליפו לראשונה שגרירים עם הוותיקן. פיאנה פאיל נזפה בממשלה על כך שלא התייעצו עם הבישופים האיריים בנוגע לפני החלת היחסים הדיפלומטים. איימון דה ואלירה, יחד עם אנשי דת בכירים רבים אחרים, האמין כי הוותיקן הוא פרו-בריטי ולכן התנגד ליחסים דיפלומטיים עם הוותיקן. עם זאת, הנונציו הראשון, פשאל רובינסון, שמונה בינואר 1930, הסתבר כבחירה פופולרית גם בקרב הכנסייה וגם כלפי המדינה. ג'וזף וולשה הפך לשגריר האירי הראשון בכס הקדוש בשנת 1946. באותה תקופה אמר לו ג'ובאני בטיסטה מונטיני, בעתיד האפיפיור פאולוס השישי, כי "אתה המדינה הקתולית ביותר בעולם." וולשה אמר כי הוא מאמין שהיחסים של אירלנד עם הוותיקן הם בעלי "אופי מיוחד מאוד".[5]
מערכת היחסים התגבשה על ידי הקונגרס האוכריסטי בשנת 1932 בדבלין, והפרוטוקול הדיפלומטי האירי התייחס אל הנונציו באופן רשמי כאל "הדיקן", או בכיר בקורפוס הדיפלומטי. בשנת 1948 מדינת אירלנד החופשית הפכה לרפובליקה האירית. בשנת 1951 השפעתה של הכנסייה הייתה כה גבוהה, עד שהטישך, ג'ון קוסטלו, אמר כי: "אני אירי במקום השני, מאחר שלפני הכל אני קתולי, ואני מקבל ללא כל נימוק את הוראת ההיררכיה והכנסייה אליה אני שייך."[6]
במהלך שנות השבעים הביטה הוותיקן בדאגה על ההתפתחויות בצפון אירלנד, וב-19 בדצמבר 1974 הביע האפיפיור פאולוס השישי את תקוותו בפני שגריר אירלנד בוותיקן לפתרון של שלום באזור, אך מבלי להביע דעה בשאלה האם האשור צריך להיות חלק מהרפובליקה של אירלנד או מהממלכה המאוחדת. [7]
קשיים ביחסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]התעללות בילדים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ועדת החקירה בנושא התעללות בילדים בשנת 2009 הייתה אחת ממספר צעדים בהם נקטה ממשלת אירלנד במטרה לחקור את ההיקף וההשפעות של שערוריית ההתעללות המינית הקתולית באירלנד.[8]
לאחר הניצחון בבחירות, ממשלת פינה גייל בראשות אנדה קני נקטה צעדים חריפים יותר נגד הכנסייה באירלנד. בשיחה עם הדאל בעקבות פרסום דו"ח קלוין, שהראה כי אנשי דת איריים שיתפו פעולה כדי להסתיר את היקף ההתעללות המינית בילדים לאחר שהוותיקן הטיל ספק בהנחיות להגנת ילדים, שאומצו על ידי הבישופים האירים, הוא אמר "מערכת היחסים ההיסטורית בין הכנסייה למדינה באירלנד לא לחזור למה שהייתה. אונס ועינויים של ילדים הודחקו או 'הוסדרו' כדי לקיים ולשמור על המוסד, כוחו, מעמדו והמוניטין שלו."[9] מר קני אמר. דו"ח קלון "חשף את התפקוד הלקוי, הניתוק, האליטיזם והנרקיסיזם" שבוותיקן.ב-25 ביולי 2011 הוחזר הארכיבישוף הנונציו לנצ'ה לוותיקן "להתייעצויות" כאות ל"הפתעה ואכזבה מתגובות מוגזמות מסוימות". [10] חלק מתקשורת חסויה שנכתבה על ידי דיפלומט אמריקני שעבד בוותיקן פורסם במסגרת ויקיליקס, ונחשפו קשיים ביחסים בין הוותיקן לרפובליקה האירית במהלך חקירת ההתעללות המינית בכנסייה הקתולית.
כאשר אירלנד סגרה מאוחר יותר את שגרירותה לותיקן, "המהלך התפרש בחוגים הדיפלומטיים של הוותיקן כעלבון על ידי אירלנד" בעקבות תפיסתה כי הוותיקן מנסה לחפות ולהפריע לדיווח על התעללות בילדים של אנשי דת. [11]
נישואים חד מיניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]משאל העם לשוויון הנישואין האירי נערך ב־22 במאי 2015, והצעד עבר בקלות למרות התנגדות הוותיקן. עם ספירת קולות מכל 43 מחוזות הבחירה של אירלנד, תוצאה של 62.07% בעד הבטיחה את מעבר משאל העם.[12] תגובת הוותיקן לידיעה על תגובתה הנלהבת של אירלנד לנישואים חד מיניים הייתה מהירה ושלילית. הקרדינל פייטרו פרולין, מזכיר המדינה של הוותיקן, כינה את מעבר המשאל "תבוסה לאנושות". [13]
ביקורים מדיניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בכירים אירים ביקרו בוותיקן, כולל בשנת 2007 נשיאת אירלנד מארי מקאליס, השרה לענייני חוץ דרמוט אהרן, ושרת החינוך והמדע מרי הנאפין.[14]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "Pontificio Collegio Irlandese". Pontifical Irish College. נבדק ב-2009-06-14.
Founded in 1628, this is the last of the many Irish Colleges that were once scattered over Europe when it was not possible to educate priests in Ireland. Today the College is home to 60 students, with half coming from Ireland and the others representing many different nations. On this site you will find information on who lives here and on the College’s ongoing mission of formation.
- ^ "Memorandum by Sean T. O'Ceallaigh to Pope Benedict XV from Sean T O Ceallaigh to Pope Benedict XV - 18 May 1920 - Documents on IRISH FOREIGN POLICY". נבדק ב-25 בספטמבר 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ No. 65 NAI DFA Secretaries' Files S2; Cosgrave to Gasperri, 19 April 1923 Online version
- ^ "Kenny's speech historic and unprecedented in publicly calling Holy See to book". Irishtimes.com. נבדק ב-15 בינואר 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Kenny's speech historic and unprecedented in publicly calling Holy See to book". Irishtimes.com. נבדק ב-15 בינואר 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Kenny's speech historic and unprecedented in publicly calling Holy See to book". Irishtimes.com. נבדק ב-15 בינואר 2018.
{{cite web}}: (עזרה)"Kenny's speech historic and unprecedented in publicly calling Holy See to book". Irishtimes.com - ^ "To the new Ambassador of Ireland, 19 December 1974 - Paul VI". Vatican.va. נבדק ב-15 בינואר 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Report a monument to a society's shame, The Irish Times (באנגלית)
- ^ Breaking News, World News and Video from Al Jazeera, www.aljazeera.com (באנגלית)
- ^ "Vatican recalls Irish papal envoy after Cloyne report". BBC News (באנגלית בריטית). 2011-07-25. נבדק ב-2021-04-07.
- ^ "Ireland accredits new envoy to the Vatican". RTÉ. 2014-11-11. נבדק ב-2021-05-30.
- ^ Same-sex Marriage Referendum, The Irish Times (באנגלית)
- ^ Paddy Agnew, Marriage referendum a ‘defeat for humanity’ - does the Vatican just not get it?, The Irish Times (באנגלית)
- ^ "Irish embassy to the Holy See". Italy. נבדק ב-2009-06-14.
