משתמש:Gadi.kfir/ארגז חול2

משחק קופסה הוא משחק המורכב מחלקים רבים, ולכן הוא נרכש בקופסה שיש טעם לשמור אותה, מכיוון שהיא מונעת בעד החלקים הרבים שבמשחק להתפזר (להבדיל למשל מכדור משחק, שניתן לרוכשו בקופסה, אך אין טעם לשומרה).

רבים ממשחקי הקופסה הם משחקי לוח, אך יש גם משחקי קופסה שאינם משחקי לוח. ב"פלונטר", למשל, אין לוח – רק מפת רצפה. ב"פרה עיוורת" אין שום חלק שטוח: רק עצמים למישוש ומסכות. ב"לוטו" יש חלקים שטוחים, אך הם מעין מפות עליהם ממקמים את יתר החלקים, כמו גם בתצרף (פאזל) המיועד לגיל הרך.

תולדות יהודי גרמניה ותרבותם בעת החדשה

ראשית-דבר

התנועה הציונית באירופה, מאז סוף המאה ה־19, שאפה להשיב את העם היהודי מתפוצותיו אל ארץ-ישראל ולהקנות לו מהות חדשה. תמורה זו נשענה על עקרונות שנעשו לאבני יסוד בציונות – שינוי והתחדשות. אלה התבססו על תרבות שנדרש להתאימהּ לשאיפות ולצרכים בארץ החדשה. במאמר זה, המסתמך על מחקר רב־שנים, ברצוני להדגים את השינוי וההתחדשות התרבותיים שחוללה הציונות מתוך דיון ב[[משחק]מִשחקי קופסה]] וצעצועים של התקופה (1920–1948) ובמקורותיהם. בהקשר זה תוצג תרומתם של יוצאי הארצות דוברות גרמנית, ה"יֵקים", לענף על שלוחותיו: ייצור משחקים וצעצועים בגרמניה והעברת תעשיות דומות לארץ, הקמת קיבוצים שכללו מפעלים לייצור משחקים וצעצועים, ייצור בערים, יבוא וייזום.

מִשחקי קופסה הם ראי של התרבות, שבה הם מתפתחים, ונועדים לפתח את המשַחקים בהם. בכל חברה ובכל תקופה משקפים המִשחקים את זמנם, מקומם והאידיאולוגיה שהם משרתים. ככל שהחברה היא רב־תרבותית יותר, כן רבים הביטויים התרבותיים שלה, הניכרים גם בתחום זה של מִשחקים וצעצועים. נקדים ונגדיר – מִשחקים הם פריטים שבהם ניתן לשחק בכפוף לחוקים קבועים. הצעצועים אינם כופים חוקים קבועים, והילד משחק בהם כיד דמיונו.

מן המפורסמות היא כי תרומת העלייה החמישית (1939-1933) לארץ-ישראל (ובעיקר זו של יוצאי גרמניה, היֵקים) הייתה גדולה ומגוונת. למרות מספרם הקטן יחסית של העולים – כ-55,000 – הייתה זו עלייה איכותית מאוד, שהשפעתה העמוקה לא התפוגגה גם היום. בקרב עלייה זו היו גם בוגרי בתי ספר מקצועיים ובתי אולפנה לארכיטקטורה (ובהם "באוהאוס", בדסאו שליד ברלין), שהשתלבו בארץ כנגרים–אומנים – "מייסטרים" – והקימו כאן מפעלי צעצועים.

גור אלרועי מראה בספרו "האימיגרנטים" כי מיגזר העולים אשר תרם את התרומה המכרעת לבנייה כלכלית בארץ-ישראל היה זה של בעלי מלאכה קטנים, אשר הביאו אתם מעט כסף, הרבה יוזמה ויכולת הישרדות בתנאים המיוחדים ששררו בארץ. כאלה היו רוב היֵקים שעלו לארץ. אין כמעט תחום עשייה שבו לא ניכרה מעורבות היֵקים. המעבר לארץ-ישראל היה מלווה בקשיים רבים עד מאוד – הצורך לסגל שפה חדשה ומקצועות חדשים, השוני במנטליות, השוני בהרגלי סדר וניקיון ועוד – קשיים שתבעו כוחות גוף ונפש רבים.

מתחילת המאה העשרים נחשבה גרמניה כמובילה בעולם ייצור הצעצועים ובמיוחד בלטו בתעשייה זו העיר נירנברג והעיירה השכנה לה Fürth .

בשנות השלושים של המאה שעברה היו בנירנברג כ-273 יצרני צעצועים ובהם כ-29 יהודים. האוכלוסייה הכללית בעיר מנתה כ-415,000 נפש, ואילו האוכלוסייה היהודית – כ-10,000. היו יצרנים יהודים שקיימו מפעלי ענק בתחום המשחקים והצעצועים והפיצו את מוצריהם ברחבי העולם. רק למיעוטם היו קשרים ציוניים. ואלה כמה מיצרני צעצועים יהודיים גדולים בגרמניה, חלקם מהמובילים בתעשייה זו בעולם:

J.W. Spear & Sons, Gebr. Bing AG, Georg Levy, Tipp & Co., Moses Kohnstamm [Trix Spielwarenwerke]], C.Abel-Klinger, Siegfried Kellermann, Josef Krauss & Co., Johan Distler,

Gebr. Einfal

למיטב ידיעתנו, רק צאצאיהם של בעלי Gebr. Bing AG הגיעו לכאן וחיים בישראל.

ראיה נוספת לכוחם התרבותי של יהודי גרמניה, ובעיקר יהודי ברלין, בולטת במספר בתי-הדפוס וההוצאות-לאור שהיו בבעלותם. מדובר ב־19 מפעלים, שהגדול בהם היה יודישער פערלאג. הוא נוסד בשנת 1902 על-ידי מרטין בובר, ברתולד פייבל, א"מ ליליין ודייוויס טריטש, מאנשי הרוח של התקופה. הוצאה לאור זו עברה בשנת 1907 לעיר קלן. נדפסו בה בין היתר כתביהם המלאים של הרצל, אחד העם, נורדאו, דובנוב ורבים אחרים מקרב המנהיגים והוגי הדעות של התקופה, כמו גם ספרי קודש, ספרים מתורגמים לגרמנית ועוד. נוסף על אלה הוצאה זו הפיקה מִשחקים.

השתלבותם של היהודים בארצות דוברות גרמנית הייתה עמוקה, במקרים רבים נהגו על פי הכלל "היה יהודי בביתך וגרמני בצאתך" ותופעה נפוצה הייתה התבוללות גמורה.

מִשחקים נפוצים, שהיו חלק מהווי החיים של יהודי גרמניה, מדגימים את תופעת ההשתלבות על שלביה השונים. המשחקים יוצגו במאמר זה על פי מידת הקשר שבהם לשפה ולתרבות שהיו קשורים אליהם בתחילה בגרמניה ואח"כ בא"י. ראשית משחקים שהכול בהם גרמני עבור לכאלו שהגרמנית פוחתת וכלה באלו המציגים את התרבות והמעורבות בא"י ההולכת ונבנית. בסוף כל דיון במשחק נסכם את הצדדים התרבותיים והלאומיים שבו.

משחקים בגרמנית

ריצ'רץ(Mensch ärgere dich nicht)

מִשחק קוביות; ("אל תרגז, בן-אדם") כתוב בגרמנית בלבד ומאפיין מאד משחק ביתי שקיים כמעט בכל בית גרמני.

אין בו כל זיקה לחיי יהודים. כל אחד מארבעה או שישה המשַחקים בו צריך להעביר את חייליו דרך מסלול קבוע ולסדרם זה אחר זה; כאשר חייל של משַחק אחד נתקל בחייל של משַחק שני, האחרון יורד לעמדת ההתחלה.

זהו מִשחק פשוט שאמור לפתח סבלנות. (ילדי ארצנו שיחקו במשחק דומה בשם "ריצ'רץ'", או "סבלנות").

מרועה למלך (Vom Hirten Zum Konige)

זוהי דוגמא למִשחק שנושאו אמנם תנ"כי, הוא כתוב כולו בשפה הגרמנית, גם הוראות המשחק. זהו מעין שלב נוסף לעומת המשחק הקודם מכיוון שהשפה הגרמנית הוא דבר משותף לכל יהודי גרמניה וכמובן שהתנך גם הוא כתוב בגרמנית. ובמשחק יכולים לשחק גם כאלו שאינם יהודים אך מכירים ומאמינים בברית הישנה. המשחק מתאר את דרכו של דוד המלך על גבי לוח משחק בצורת מגן דוד שבהיקפו מסומנים עיגולים בהם מתקדמים השחקנים על ידי הטלת קוביות.

בתוך המשולשים הקטנים מתוארים בצורת צלליות מצבים ממסלולו של דוד המלך כגון: דוד מנגן בנבל לפני שאול, שמואל ממליך את שאול, דוד כרוענ צאן, דוד נלחם בגולית ומנצח.

המשחק הודפס ע"י Jüdischer Verlag והיה צמוד ללוח שנה לילדים יהודיים. פורסם בשנת 1929 בקלן.

משחק בשלש שפות: תחילתו בגרמניה סופו בארץ

לוטו חיות

מִשחק לוטו חיות זה, תוצרת גרמניה, מורכב משמונה לוחות משחק נתונים בקופסא. על מכסה הקופסא יש ציור וכן כיתוב באידיש ובגרמנית. בציור נראה פיל המכניס או מוציא ארנב מתוך שק ובן זוגו ממתין בחוץ. שורת בעלי-חיים מסודרים בזוגות, ומאחוריה מציצה כביכול קבוצת בעלי-חיים נוספת הצבועה בשחור. האחרונים הם הטורפים ממתינים לתורם, וכלב שומר על הסדר. ניתן לפרש זאת כהתרחשות ליד תיבת נוח, בזמן הכניסה או היציאה מן התיבה... 'והבאים זכר ונקבה מכל בשר...' (בראשית, ז טו) השק מהווה מעין מיכל סגור, כתיבת נוח, אשר רק בתוכו ניתן לשמר את החיים כאשר מחוצה לו מתרחשת קטסטרופה כמו המבול. 'נבקעו כל מעינות תהום רבה וארובות השמים נפתחו' (בראשית, ה יא). בתחתית התמונה מצוין בית-הדפוס "גשר", ברלין ("GESCHER", BERLIN").

על כל אחד מלוחות המשחק מופיעים הפרטים הבאים: עשרה ריבועים, בגודל 5.5X5.5 ס"מ כל אחד, שבהם מופיעים בעלי-חיים שונים (חמישה למעלה וחמישה למטה); לדוגמא: חמש חיות בר למעלה וחמש חיות טרף למטה, עופות למיניהן למעלה ועופות דורסים למטה, חיות משק למעלה וחיות בית למטה וכדומה. רובם הגדול של בעלי- חיים הללו אינם מצויים בארץ-ישראל, או באזור במזרח התיכון. לכל בעל-חיים במשחק יש הגדרה בשלוש שפות – עברית, אידיש ואנגלית. במרכז הלוח יש תמונה של חיה אחת או מספר חיות. בחלק מהלוחות מהווה החיה שבמרכז תוספת, מעין חיזוק, לחיות האחרות שעל הלוח, ויש תיאורי חיות במצבים שונים, שאינם קשורים באורח ישיר לחיות שבשולי הלוח. על כל לוח, משני צידי התמונה המרכזית, יש שישה ריבועים בגודל של 2.5X2.5 ס"מ כל אחד. רצף הריבועים על כל לוח מתאר מעשייה אחת מאגדות האחים גרים. בקופסא 80 ריבועים עם שמות החיות בשלוש שפות – עברית, אידיש ואנגלית. הריבועים מיועדים להנחה בעת המשחק על מקומם בלוחות.

דפוס "גשר" בברלין נוסד על- ידי חייל יהודי בצבא הרוסי, אינטרמאכר שמו, שנפל בשבי הגרמנים במלחמת העולם הראשונה ושוחרר מן השבי בשל מצוקת כוח אדם מקצועי בגרמניה בהיותו בעל מלאכה מיומן, כרבים מן היהודים בתקופתו. משזכה בחירותו החל לעבוד במקצועו כ"קומפוזר" – סדר. הוא נישא לאישה בת גרמניה והתגורר בברלין. במשך הזמן קנה לעצמו מכונות דפוס וייסד את "גשר". עם עלות היטלר לשלטון עקרו אינטרמאכר ורעייתו לארץ-ישראל, מכונות הדפוס של מפעלו עימם והשתקעו בירושלים. ברחוב אגריפס הקים אינטרמאכר שוב בית-דפוס וקרא לו בשמו הקודם – "גשר". בבית-דפוס זה הדפיסו את מגזין "רדיו ירושלים", שהיה לוח השידורים של "קול ירושלים" בתקופת המנדט. את קורותיו של דפוס "גשר" שמעתי מפיו של גדעון שטרן, שעבד בו כסַדר, עלה אף הוא מגרמניה ומתגורר מאז בירושלים הוא.

על מכסה הקופסא כתוב כי הציורים הם מעשה ידי א' אוסוואלד כמו כן כתובות על הלוחות האותיות E.O(1960–1879 Eugen Osswald הסתבר שהוא שנולד בגרמניה וחי בה רוב ימיו. התמחותו הייתה ציור בעלי-חיים. הוא אייר כ-30 ספרים, בעיקר ספרי ילדים ומשחקים. אוסוואלד נדד במקומות רבים ושונים בעולם ואף הצטרף לקרקס לתקופה בת חמש שנים כדי להיות קרוב לנושאי ציוריו. בשנת 1909 התגורר אוסוואלד בפריז. הרבה מעבודותיו נעשו בבית-דפוס מהנודעים בתקופתו – os. Scholz, Mainz. הוא שהכין בשנת 1909 את המִשחק הזה בשתי שפות: בצרפתית – ,Loto Zoologique ובגרמנית – Tier-Lotto. אחרי המלחמה כנראה קנה אינטרמאכר את הזכויות לשימוש במשחק וזה הודפס ב "גשר" בברלין כאשר הגרפיקה שלו כשהייתה ורק הגרמנית והצרפתית שבמקור, תורגמו בידי ד' רודי לאידיש, עברית ואנגלית.

בתחילת המאה העשרים חל שינוי גדול בהתייחסות האדם המערבי חיות שונות. אחת הדרכים להתיחסות לחיות ולהכרתן הייתה לצוד אותן ולפחלוץ אותן.

ב 1909 החל קרל א. אקלי להקים במוזיאון הטבע בניו יורק תצוגת פילים בסביבתם הטבעית. בתקופה זו התעצמה הביקורת על הקולוניאליזם של ההאדם הלבן ויחסו למקומיים כאילו האחרונים לא יודעים לשמר את חייהo האוטנטיים. הרצון היה להביא טבע קרוב ל 'אמיתי' לסביבת האדם המערבי. החיות שניצודו הוצגו במצבי חיים שונים ולא כפוחלצים העומדים קפואים. א. אוסוולד צייר את המשחק באותה שנה והחיות שם באמת נראות כאילו 'קפאו' לצילום לפי הסגנון הישן מבלי הרקע הסביבתי שלהם.

במשחק תמונות מאגדות האחים גרים, המופיעות בפנלים המרובעים שבצדי הלוחות, מימין ומשמאל, מציגות שמונה מעשיות. מקור האגדות, כידוע, בתרבות העממית הגרמנית מדורי דורות, והן נפוצו גם באזורים אחרים של התרבות המערבית. בתרגומיהן לשפות הרבות לא נפקד מקומה של העברית. יודגש כי למעשיות הללו, שבחלקן שזורים סיפורי אימים. אין דומה בסיפורת עממית יהודית. ניתן לפרש את הקשר שבין המשחק הנדון לבין השפות והתרבות המשתקפות בו. לדוגמא בפנלים הצדיים בלוח שעליו מופיע סיפור "עמי ותמי" ("הנזל וגרטל" במקור הגרמני) מצויים איורים של חמישה לבבות. הלבבות מסמנים את העוגיות הקרויות Lebkuchen הן מוכרות מבתיהם של יוצאי גרמניה. ביתה של המכשפה מיוצג על ידי עוגת יומ־הולדת לילדים. עוגה זו עשויה מביסקוויטים פריכים מתובלים בזנגוויל (ג'ינג'ר) ומצופים בקצפת בצבעים שונים ובסוכריות. בשעת אכילת העוגה נשמע קול כרסום, ומכאן שמה – Knusperhaus – "עוגת בית הכרסום". יסודות אלה במִשחק מצביעים על הפנמה של מנהגי תרבות גרמנים.

הבנת מִשחק לוטו החיות הזה כרוכה בהכרת תחומים נוספים – חקר האותיות והכתב וחקר שמות בעלי-החיים. לטענת גדעון שטרן, מומחה בתחום אותיות הדפוס שהוזכר לעיל, עוצבו אותיות הכתב העברי (אידיש ועברית) באותה תקופה בידי סופרי סת"ם. שיטת הדפוס הייתה ליתוגרפיה, שבה כותב, או חורט, סופר סת"ם על האבן המשמשת להטבעת הדפוס. הכתיבה הידנית גרמה לכך שהאותיות אינן שוות בצורתן ובגודל וגם השורות אינן ישרות (ראה לדוגמא האותיות "א" או "ט" במקומות שונים). האותיות העבריות והאידישאיות הללו הודפסו בסגנון הכתב "האשכנזי", המוכר עוד מכתבי-יד עבריים בגרמניה בימי-הביניים. האותיות באנגלית גם הן נכתבו ביד. נוסף על הצורה ועל גודל האותיות ניתן להבחין גם בהבדלי גוון בהדפסה – באותיות העבריות גופן האות עבה ושחור, לעומת גופן האותיות האנגליות שהוא דק ובעל גוון אפור ונעשה על ידי סדר עם אותיות קבועות.

הבט נוסף בעיצוב מִשחקים, דוגמת לוטו החיות שכאן, קשור בתפיסות האמנות החזותית. בקונגרס הציוני החמישי בבאזל בשנת 1901 נדונה "התרבות היהודית החדשה". מרטין בובר, שהשתתף בדיונים, הביע דעתו כי לאמנות יש חשיבות רבה, וכך התייצב כיחיד בין הצעירים שהשתתפו לטעון טענה זו: "...יצירת אדם יהודי שלם ובשל למימוש המטרות הלאומיות... עיניו עוורות ליופי, והפריחה והצמיחה שמן העבר השני של חומת הגיטו אינן מגיעות אליו. המימד האסתטי חסר לו". לדעת בובר, האמנות היהודית צריכה להיות "לשם המסורת התרבותית של העם היהודי, לשפה, למנהגים, לאמנות היהודית הנאיבית, לכלי הקודש והתלבושות". מרטין בובר ראה באמנות כלי חשוב ביותר להגשמה ציונית. כדי להחיות את האמנות של "היהודי החדש" ביקשו להשתמש במוטיבים יהודיים עתיקים ומסורתיים ולשלבם באמנות שברוח התקופה, שרבים מיסודותיה שאולים ממקורות לא-יהודיים.

סימוכין רעיוניים להיתר לאמנים יהודים להעתיק מעבודות גויים, למרות האיסור של "לא תעשה לך פסל וכל תמונה", טען אחד העם במאמרו "חיקוי והתבוללות", כי חיקוי מתוך תחרות איננו בגדר התבוללות.

בבואנו לבחון את משחק הלוטו שלפנינו ניווכח כי הציורים שאולים מתרבות גרמנית, אך השפות שבשימוש הן עברית ואידיש. הרי זה אפוא מעשה של "חיקוי מתוך תחרות", ולא מתוך התבוללות, מאחר והפניה היא לשוק היהודי.

בגרפיקה של המשחק בולטות תכונות אחדות: (א) הרצון לשמור על מספר גוונים לא גדול ולהשתמש בגוון זהה בכמה מקומות באותו ציור; (ב) כל החיות המצוירות מתוחמות בקו שחור שעוביו משתנה לפי גודל החיה;

(ג) צבעי הרקע אחידים בכל האיורים; (ד) החיות מוצגות בדמותן הטבעית, בדרך כלל בצדודית (פרופיל);

(ה) בלוחות עם האגדות יש כארבעה צבעים החוזרים על עצמם במקומות שונים.

חלק גדול משמות בעלי- חיים חודשו עם התעוררות השפה העברית בסוף המאה התשע-עשרה ותחילת המאה העשרים. את קורותיו של ד' רודי המופיע על גבי מכסה הקופסא ככותב הטקסט לא הצלחנו לגלות, ולכן קשה להעריך את הרקע שלו ואת התמחותו. האנשים אשר חידשו שמות בעלי- חיים בתקופה זו היו מנדלי מוכר ספרים (שלום יעקב אברמוביץ), שהספר "תולדות הטבע" בתרגומו ראה אור בשנת 1866, חיים נחמן ביאליק וישראל אהרוני, שפירסם את ספרו "תורת החי" ב־1923. בחקירת שמות בעלי- חיים בתקופה שבה נוצר המשחק נעזרנו בזואולוגים עוזי פז, עורך הכרך השישי (עופות) של האנציקלופדיה "החי והצומח של ארץ-ישראל", חיים מויאל, מחבר הספר "לקסיקון שמות החולייתנים בישראל", וצילה שריב מנהלת המוזיאון הזואולוגי באוניברסיטת תל אביב.

מקוצר היריעה לא נפרט את כל בעלי- חיים שבמשחק, אך ניתן לקבוע כי יש בו שמות שגויים מבחינת ההגדרה הזואולוגית: נעשה שימוש בשמות מקראיים שאינם מתאימים להגדרתם בתנ"ך, ויש תרגומים לא מדויקים משפות זרות. לדוגמא: שמהּ של הציפור מספר 23 במשחק הוא בעברית קרחן, ובאידיש שמהּ "אייזפוגל" (עוף-קרח);

שמה העברי חודש ע"י ביאליק שהושפע מהשם המופיע בגמרא "של נונא" בארמית: שולה הדגים. טבע את השם שלדג וכך היא נקראת עד היום.

במשחק שיחקו בעיקר יהודים שהשתמשו באחת משלוש השפות – עברית, אידיש ואנגלית; כלומר, בעיקר יהודים שחיו באחת מארצות אירופה ואולי גם בארצות-הברית.

בתקופה זו, בגרמניה שאחרי תקופת ההשכלה ציפו היהודים למימוש האמנציפציה ולתמורות חברתיות ביחס אליהם. רבים מהם חזו אוטופיות של עולם חדש, שבו יאבדו הדתות המסורתיות – היהדות והנצרות – מכוחן, ותיווצר חברה אתיאיסטית שבהם הכול יהיו שווים. חזון זה נכזב, כמובן. יחסי יהודים–גרמנים היו מורכבים מאוד, בדרגות שונות של השתלבות חברתית, החל בסימביוזה גרמנית-יהודית, עבור בהתבוללות ברמות שונות וכלה בהתנצרות גמורה, לעתים עד כדי שנאת יהודים. במִשחקים, כבחיים, ניכרים סימני ההשתלבות החברתית של היהודים בארצות יישובם, עד היותם חלק בלתי נפרד מתרבותן. כשם שהם נוטלים ממנה, כך הם תורמים לה.

השפות שבמִשחק לוטו החיות מעידות אפוא על כמה הביטים יהודיים: הרצון לחנך את הנוער על השפה העתיקה – העברית, ועם זאת להשתמש בשפת היום־יום של יהודי אירופה – האידיש. האנגלית פותחת צוהר לשימוש במִשחק בתפוצה שמחוץ באירופה. בהפקת המִשחק נעשה ניסיון להקנות שמות חדשים לחיות, שמות שלא היו מוכרים קודם לכן, וכמו כן להמציא להן שמות חדשים בתרגום לעברית. אף על פי שיש מספר שמות שגויים נראה כי ד' רודי, שכתב אותם במשחק, הכיר את ספרי הזואולוגיה בעברית, אידיש, אנגלית, גרמנית וצרפתית – עדות לחינוך ליבראלי ולקשר ברור ללימודי הטבע שהיו מקובלים אצל יהודים רבים. יש לציין, כי המִשחק הופק על ידי "שולטץ, מיינץ" גם בשפה ההולנדית.

לילד ששיחק בלוטו החיות ניתנה תחושת "בינלאומיות", שכן אותו מִשחק ניתן למצוא בשש שפות שונות. תופעה זו של ריבוי שפות המשחק מוסברת בשאיפתם של היהודים להשתלב בתרבות הומוגנית, שבה לא יהיו בבחינת היוצאים מן הכלל. ידיעת השפות הזרות אפשרה מעורבות חברתית והעניקה ביטחון.

לחיות שבמִשחק אין כל קשר לארץ-ישראל, וניתן לראות גם בכך עדות לרצון לצאת ממעגל החיים היהודי אל העולם הגדול ולהיות חלק מקוסמופוליטיקה של התקופה.

אין במִשחק הגבלה לשימוש בתמונות של חיות כשרות בלבד, כמצוי במשחקי חרדים. עיצוב האותיות שבמִשחק מעיד על הרצף התרבותי של כתיבת אותיות עבריות מימים ימימה, ועם זאת סגנון האותיות ששימשו בקודש הועבר במקרה זה למִשחק חילוני לגמרי.

בגרמניה בעברית

העיר – Die Stadt

משחק העיר

משחק רביעייה בעברית. (פרט לכרטיס הכיסוי שכתוב גרמנית ועברית). עליו מצוינים כמה פרטים: המִשחק העיר מסומן באות רומית I, והיה כנראה ראשון בסדרת משחקים. הוא ייוצר ב Jüdischer Verlag בברלין. מכאן שהוא נעשה בין 1907–1902. בשנים אלו פעלה הוצאה לאור זו מברלין ואח"כ עברה לקלן. האנשים שעשו אותו הם: בן למשפחה ממייסדי ראשון לציון ששמו יעקב. לובמן חביב – ערך וכתב בעברית.. למד בסמינר למורים דוד ילין בירושלים, בשנת 1913 עקר לובמן לברלין, שם כתב את המשחק.(כאן קיימת סתירה בשנים) בתקופה שישב בגרמניה התכתב עם אהובתו שגרה בארץ והייתה לאשתו אח"כ. במכתביו הוא מתאר את חיפושיו לעבודה הקשורה בלשון העברית. כך נהיה מורה לילדי עשירים, עיתונאי לעת צורך ובין היתר ערך את המשחק.

המילים שבמשחק ישנות(מלפני כמאה שנים) ומתארות את התרבות החומרית אשר ניתן היה למצוא בעיר אירופאית אז, כגון: חשמלית, בתים,פנס (רחוב), חבית יין,פרטי חדר מטות, קסת (דיו), חותם וכו'. כמו כן מוזכרים בו פריטים יהודיים:בית כנסת, בית מרחץ, חזן, ארון קודש (נראה כאשכנזי), ועוד.

משחק זה הוא עדות נוספת לתפוצת הלשון העברית תוך שימוש במילים וניקוד ישנים.

הגרפיקה פשוטה ונעימה לעיין. שימוש במעט גוונים. הכתב נעשה ביד, ככתב של סופר סת"מ. השילוב בין פרטי העיר הכלליים והפריטים היהודיים מעיד כי המשחק איננו מיועד לחרדים אלא ליהודים ליברליים (אולי רפורמיים).

לא נמצאו כל פרטים על צייר הקלפים – יואב ארתור.

מתוצרת הארץ בקיבוץ

צעצועים מקיבוץ אלונים

ב־19 בפברואר 1934 עלתה לארץ מגרמניה קבוצה ראשונה של נערים ונערות בני 18–16 במסגרת עליית הנוער. רובם הגיעו מבתים לא-ציוניים חסרי ידע ביהדות, אך עברו מיון קפדני כדי שיוכלו לעמוד בתנאי החיים בארץ. המיון נעשה במחנה הכנה שבו הנערים חיו חיי שיתוף, דבר שהווה חידוש בתקופה זו. הקבוצה עברה קליטה ראשונית ולימוד עברית בקיבוץ עין חרוד במשך כשנתיים, ולאחר מכן נשלחה להתיישבות. ברכה חבס תיארה זאת כהחלטה של תנועת "הנוער העובד", שהתקבלה בפגישת הכשרה שהתקיימה ב־1.6.1935 בהשתתפות אלכסנדר זייד, להעלות את "קבוצת הרועים" לגבעות טבעון.

דוד כהן מסכם את המפגש: "מי יכול להסביר במה ריתק החבר א' זייד את מאות הנערים... בשפתו המשובשת והמגומגמת, במה לקח שבי את לב בני הנוער..." באוגוסט 1935 עלתה "קבוצת הרועים", שמנתה 25 מחניכי "הנוער העובד" וכ-40 מחברת הנוער בעין חרוד, על רכבת העמק לכיוון חיפה. בקריית חרושת ירדו מן הרכבת וסמוך לתחנה החלו בבניית מחנה צריפים ואהלים כביתם החדש. לאחר חודשים אחדים, בהשפעתו של השומר אלכסנדר זייד, עלו להתיישבות בגבעות שייח' אבריק, בין היתר כדי לסייע לו בשמירת אדמות האזור. באפריל 1937 עברו אל גבעות טבעון (קוסקוס טבעון), במקום שיהיה לאחר מכן רחוב הבונים בקרית עמל (שם גדלתי ועד היום חיה בו משפחתי). באחד הלילות, כשרכב מביתו בשיח' אבריק בדרכו לאסיפה בהתיישבות החדשה, ובמרחק כחצי קילומטר בלבד ממנה, נרצח אלכסנדר זייד. שנים רבות ביכו אותו בשירת "קדרו פני השמיים/... הוי נוחה, נוחה חברנו/ ושכב לנצח שם./ כמוך גם חיינו / נקריב בעד העם." [1]

בין עצי האלונים, שם נקבע המחנה הזמני, נבנו מגדל שמירה מעץ, חדר אוכל שמוּגן עד גובה החלונות בציפוי לוחות מתכת ומעליהם שכבות עץ ומילוי חצץ, דיר, ואוהלי מגורים. באחד האוהלים פעלה הנגרייה ושם הייתה ראשית מפעל הצעצועים של הקיבוץ. באוקטובר 1938 עלו למקום שבו שוכן קיבוץ אלונים עד היום. היה זה היישוב העשרים ושלושה שעלה על הקרקע בשיטת "חומה ומגדל". אמנון בית-אהרון, ממקימי מפעל הצעצועים ומראשוני קיבוץ אלונים, עלה מגרמניה בשנת 1937 ישירות לשיח' אבריק. המפעל התבסס על הידע שלו, שנרכש בגרמניה, בבית-הספר "באוהאוס" בית-אהרון הגיע לארץ עם תעודת "מייסטר", הדרגה הגבוהה ביותר במקצועו – נגרות. התעודה ניתנה לו בשנת 1934, לאחר עלות הנאצים לשלטון. היא נכתבה על נייר של רפובליקת ויימר; מעניקיה, שהיו ממתנגדי המשטר הנאצי, עשו כך באורח חריג ובהסתר.

למפעל ניתן השם "צעצועי אלונים" והוא ייעד עצמו לייצר צעצועים המשקפים את חיי הקיבוץ, כגון טקרקטורים, עגלות, כלים חקלאיים ובעלי-חיים ממשק החי של הקיבוץ. הצעצועים הללו ניתנים לפירוק ולהרכבה בידי ילדים. מפעל "צעצועי אלונים", שפעל אז באוהל במחנה שבגבעות טבעון, העסיק שני עובדים קבועים: אמנון ואורי כהן, שהיו נגרים מומחים, ועוד ארבעה עובדים מזדמנים. אורי הגיע בשנת 1938 מדנמרק לשיח' אבריק. מעצב הצעצועים היה דן גלברט – במקצועו קריקטוריסט ובהכשרתו גם מעצב – שהגיע עם עליית הנוער הגרמני לעין חרוד. דן הקים ועדה שעסקה בעיצוב הצעצוע, בתיפקודו ובבטיחותו לילדים וכן במאפיינים אחרים של המוצר, כגון צבע ואריזה. בוועדה זו לקחו חלק רופא, פסיכולוג ומעצב. הדברים התבררו בראיון אישי עם לוטי גלברט, רעייתו של דן, שהדגישה כי תשומת לב מיוחדת הוקדשה לבטיחות הילדים.

בשל מחסור בחומרי גלם, בעיקר עץ, השתמשו בתחילה בארגזים שבהם נארזו הסחורות שהובאו מחו"ל, והם פורקו ונוסרו לפי הצורך. מחוסר מכונות מתאימות היה אמנון צורר בשק יוטה קרשים לניסור ונוסע באוטובוס ערבי בקו נצרת חיפה ליגור או לגבת כדי להשתמש במסורים ובמַקצוּעים שלהם.

המשחק הראשון שיוצר היה קופסא בגודל 15X20 ס"מ שבתוכה קוביות שמהם ניתן היה להרכיב דגם של יישוב "חומה ומגדל". המשחק נקרא בשם "נקודת כיבוש". עדות כתובה ראשונה לכך משנת 1943 נמצאת בארכיון קיבוץ אלונים בחוברת הוראות הרכבה לצעצועים שונים המבוססים על אותן קוביות, ושמה – "נקום ובנינו". כל הקוביות היו בעלות זוויות ישרות. בהקדמה לחוברת זו בת 10 עמודים נכתב בין היתר: "...כאגדת גבורה נשמעת פרשת הכיבוש... וגם ילדינו, אשר לא יכלו לחזות בכיבושנו הגדול, רוו את הרגשת הכוח והכבוד שבצעד נועז זה. כדי שיוכלו לקבל תמונה ברורה מכל אותו 'יום עליה'... יבנה לו כל ילד את הנקודה, יראה אותו בעיניו, ותחרט בקרבו". בסיום החוברת נכתב: "זה לנו ניסיון ראשון בארץ ליצור צעצועים בכמויות גדולות. צעצועים הראויים להתחרות בתוצרת חוץ הן בטיב התוצרת והן במחירה. כמו כל מפעלנו בארץ תלוי גם מפעל זה באהדת היישוב. מפעל זה מאפשר קליטת פועלות עבריות, ויחד עם זה מייצר לילדינו צעצועים לפי טעמנו אנו שיוכלו לשמש לנו כאמצעי מחנך".

כשעברו ליישוב הקבע בגבעות אלונים נשלח אורי כהן להשתלמות בחרטות אצל חרט פרטי בירושלים, ובעזרת המחרטה שנרכשה לאחר מכן, החלו לייצר גם חלקי צעצועים עגולים. המפעל שודרג: פעילותו התקיימה בצריף, ולא באוהל, נקנו מעט מכונות, מיגוון מוצריו התרחב ושמו הוחלף ל"ניצב". כדי למצוא מקורות פרנסה נוספים לקיבוץ, שהתקשה להתקיים, ייצרו במפעל מוצרים נוספים. הוקמה מחלקה לייצור [[חלילית[חליליות]] "בלוק" עשויות עץ בוק בורמזי וקופסאות שונות מעץ זית. כמו כן ייצרו גלגלים לעגלות, שהיו כלי תחבורה עיקרי לנוסעים ולמשאות. בשנות מלחמת-העולם השנייה (1945–1939), כאשר גבר המחסור בדלק, הוקם באלונים "ענף חטיבת עצים". הענפים ששימשו להסקה נאספו מתוך דילול מבוקר ביער האלונים שבסביבה. לעומת זאת, עצת האלון הקשה התאימה לייצור חלקי עגלות וגלגלים.

בשנת 1941 גבר לחץ הבריטים על הנהגת היישוב ליטול חלק גדול יותר במאמץ המלחמתי נגד הגרמנים. הסוכנות היהודית דרשה מקיבוץ "אלונים" לייצר עבור הצבא ידיות לכלי עבודה – למעדרים, לטוריות, לאתים ולפטישים מסוגים שונים. הבריטים חתמו על חוזי הספקה, "ניצב" השקיעה ברכישת מכונות אוטומטיות, והמפעל עבר לשיטות ייצור המוניות. הבריטים מצאו בארץ יצרנים אמינים ובעלי יכולת טכנית גבוהה שסיפקו מוצרים באיכות ובסטנדרטים אירופיים ועמדו בלוחות זמנים דחוקים. באותן שנים פסק המפעל מייצור צעצועים כדי לקחת חלק בייצור לצורכי הצבא הבריטי, אך בתום המלחמה חזר לייצר צעצועים.

לאחר קום מדינת ישראל נערך "מיפקד מפעלי תעשייה ומלאכה בהתיישבות העובדת, 1949". לפי המופיע בו פעל בקיבוץ אלונים "מפעל לעיבוד עץ", שמוצריו העיקריים הם "נגרות בנין ורהיטים, ידיות לכלי עבודה מכל הסוגים". דווח כי המפעל מעסיק 39 עובדים. ענף הצעצועים אינו מוזכר במיפקד זה. לעומת זאת קיים תיאור מפורט משנות ה־60 של מפעל הצעצועים. ייתכן שהיה בדיווח למיפקד גורם מגמתי שבחר משום מה בהצגה זו של הדברים. ניתן לסכם כי מפעל הצעצועים בקיבוץ אלונים שעבר גלגולים שונים הוא עוד סיפור של מאבק הישרדות בא"י, לאחר מעבר מארץ בעלת תרבות שונה לגמרי. השילוב של הידע, הטכנולוגיה, המודעות לאיכות, והיוזמה שיובאה מגרמניה עם הצרכים המקומיים של הילדים וחינוכם למשימות הלאומיות הוליד משחקים וצעצועים נפלאים. חומה ומגדל שהפך לסמל בתרבות הישראלית של בניית הארץ מחד עם צעצועים מחיי הקיבוץ והחקלאות מאידך תרמו לחינוך הלא פורמאלי של ילדי התקופה. בתקופת מלחמת-העולם ייצר המפעל עבור הבריטים ציוד לחימה של אותם ימים – ידיות לכלי עיבוד אדמה והתחפרות. זו הייתה תרומה בראש וראשונה לבריטים כמרכיבים חשובים במלחת העולם הנאור בגרמנים כמו גם הרתמות לפי דרישות לאומיות של הנהגת היישוב אז. כמוכן בסוס מקור פרנסה נוסף לקיבוץ תוך רכישת ניסיון תעשייתי. אחרי המלחמה חזר המפעל לייצר צעצועים והורחב לתחום נגרות בניין.

"כפר סאלד" בגדרה

היו גם מפעלי צעצועים ומִשחקים שלא צלחו לאורך ימים. אחד היצרנים המוזכרים בקטלוג הבריטי משנת 1943 היה "כפר סאלד", היום קיבוץ באצבע הגליל. מייסדי הקיבוץ עלו מהונגריה, גרמניה וטרנסילבניה. במסגרת ההכשרה לקראת העלייה על הקרקע למקומו הקבוע ישב הקיבוץ בגדרה בשנים 1942-1934. באוקטובר 1939 הוחלט על הקמת מפעל צעצועים מעץ – מכוניות, משחקי שחמט, בובות חרוטות ועוד. במפעל היו שתי מחרטות, מסור וכלי עץ ידניים, ועבדו בו בחורים ובחורות. מעטים מקרבם היו בעלי מקצוע בתחום הנגרות. עם גידול הדרישה לצעצועים, הושלם כוח האדם החסר ב"פקקים", עובדים מענפים אחרים במשק. הצעצועים נצבעו בסוף התהליך. על נייר המכתבים של המפעל באותם ימים כתוב (בעברית ובאנגלית) "כפר סולד – מפעל צעצועים ותוצרות עץ, דואר גדרה". הכוונה בייסוד המפעל הייתה לקיים שותפות עם ח' ברדה, שהיה מנהל מפעל גדול לצעצועים בצ'כוסלובקיה, אף שהיה ברור כי הקמתו בשנות המלחמה צפויה לקשיים רבים. מחד פעל הדחף להחליף את צ'כוסלובקיה לאחר נפילתה בשוק העולמי, כדי להיעשות לייצרן צעצועים ענק, אך מאידך היה חשש שהמפעל לא יוכל להתחרות במעצמות הצעצועים – ארצות-הברית ואנגליה. הובאה בחשבון האפשרות שהמפעל יעסיק קשישים ומוגבלים. כשנה לאחר היווסדו צצו קשיים בהמשך תפעולו, וכדי להשלים את עבודת המפעל בזמני שפל ייצרו בו גלגלי טוויה – כישורים, לתעשיית הטקסטיל. בשנת 1941 התקיימה, כפי שהוזכר לעיל, תערוכת צעצועים בקהיר, שבה הציגו כ-17 יצרנים מארץ-ישראל, וגם המפעל של כפר סאלד לקח בה חלק. בשנת 1942 הועבר הקיבוץ למקומו הנוכחי בגליל. מפעל הצעצועים לא הועבר לשם, מכיוון שעלויות העברתו היו גבוהות מדי, ומיקומו במרחק רב מאזורים עירוניים היה צפוי לפגוע בשיווק המוצרים. לפיכך הוחלט למוכרו לאחד מעוזבי ההכשרה. המפעל התקיים עד 1944. הקמת מפעל זה בא להדגים כי הקשיים לפעמים היו כאלו שהמקימים החליטו לשנות כוון ולהפסיק. למרות שהמטרה הראשונית הייתה גדולה ואולי גדולה מדי-לתפוס את מקום צ'כיה שלאחר המלחמה בשוק הצעצועים, בהדרכתו של ברדה בעל ניסיון בתחום, לא צלח בידם. כנראה שהייתה פה גם מטרה חברתית- העסקת קשישים ומוגבלים אך למפעל שרק הוקם כנראה זה לא התאים. גם המחסור במזומנים הווה בעיה.

מתוצרת הארץ בעיר

מיניאטורות וצעצועים גושניים – משפחות שוורין ורוסט

ריקרדה והיינץ שוורין הגיעו לארץ-ישראל בשנת 1935 והתיישבו בירושלים. ריקרדה למדה צילום בדסאו, בבית-הספר "באוהאוס", ושם פגשה בהיינץ שלמד אדריכלות. יחד נמלטו ב־1933 דרך צ'כיה והונגריה לשווייץ ומשם עלו לארץ-ישראל. בירושלים הקימו סדנא לעבודות עץ אמנותיות. בין היתר הם ייצרו משחקי הרכבה – "חומה ומגדל" ו"העיר העתיקה בירושלים" – מכוניות צעצוע מעץ גושני וצעצועים שונים נוספים. מכיוון שייצור צעצועים בלבד לא הספיק לפרנסתם, הוסיפו פריטים כמו קופסאות סיגריות, מחזיקי קופסאות גפרורים ועוד, עשויים עץ מסוגים שונים. עיבוד פריטים רבים נעשה בעבודת- יד דייקנית להפליא. כדי לגוון את מוצריהם וכדי לאפשר למי שאינן ידו משגת לרכוש אותם, ייצרו בני הזוג שוורין גם מוצרים פשוטים באיכות נמוכה יותר.

שוורין (Schewerin, H) מופיע בקטלוג מ־1943 כאחד מ־36 בעלי עסקים יהודיים בתחום ייצור צעצועים. הקטלוג מונה יצרנים שמוצאם מגרמניה. רשימה זו של יצרני צעצועים כלולה בקטלוג, בן חמישה כרכים, של מוצרים תעשייתיים בארץ-ישראל Palestine Trade Catalogue הקטלוג כלל רשימת יצרנים בכל תחום, רשימת מוצרים, פרסום של היצרנים ותמונות מוצרים. בכרך החמישי נכללו משחקים וצעצועים. חלק זה של הקטלוג נקרא בשם Palestine Toys. שני ארגונים לקחו חסות על פרסומו: Association of Manufacturers of Toys (ארגון יצרני הצעצועים) מרח' לילנבלום 22 בתל-אביב ו-Palestine Home – Industries LTD (חברה לתעשיות בית בע"מ) מרח' נחלת בנימין 69 בתל-אביב.

הבריטים נהגו לעודד תעשייה מקומית בכל הקולוניות שלהם, ויזמו קשרי סחר ביניהן. כמו כן הנהיגו תערוכות אזוריות. אחת מהן התקיימה בקהיר בשנת 1941, בעצם ימי המלחמה Palestine Government Industrial Exhibition, Cairo בין היתר הציגו שם 17 יצרני צעצועים ומשחקים יהודיים, ובהם גם שוורין. הסחורות שהוצגו בתערוכה נשלחו למצרים בדרך היבשה ועברו במעבורת את תעלת סואץ, וזאת בתקופה הרת סכנות שבה אזור התעלה היה נתון להפצצות. במלאות שש שנים לתחילת פעולתו בארץ קיים שוורין קיים תערוכה בשם "שנות עבודת עץ" ב"קבינט אמנויות" ברחוב הנסיכה מרי בירושלים.

המכירה של תוצרת הסדנא נעשתה על ידי ריקרדה, שנהגה לעבור בין חנויות בעיר ובמקומות ריכוז של חיילים ואזרחים בריטיים. המוצרים שימשו לנוי ולמִשחק כאחד, רובם נלקחו לחו"ל בידי אנשי המנדט הבריטי, או תיירים שקנו אותם כמזכרות. המוצרים הזולים יותר נמכרו לתושבי הארץ. באוספו של תום שגב מצויים צעצועים שבנה אביו, היינץ שוורין, וגם עשרות מיניאטוריות של דמויות ארצישראליות אופייניות, יהודים וערבים, מגולפות בעץ וצבועות לפרטיהן, מלאכת מחשבת. אלה נוצרו בידי ידידיהם מנוער, הלגה ומיליאן רוסט (רוסט היה השם הספרותי שאימץ מקסימיליאן רוזנקרנץ עוד בגרמניה, ובו נודע בקרב עמיתיו). מיניאטורות רבות נמצאות אצל בנם תומא רונן ואצל נכדם דורון רונן.

הלגה רוסט חיתה בבית אבות סיעודי בירושלים עד גיל קרוב למאה ונפטרה באמצע שנת 2007. בשיחה שקיימתי עימה שנתיים קודם לכן אודות עבודתה הייתה לבושה בקפידה, צלולה ונעימה. אביה היה אמן בגרמניה וממנו ירשה את הנטייה האמנותית. בעלה, מיליאן רוסט, עסק בגרמניה בכתיבת מחזות ותסכיתים, והמשיך בכך גם בארץ. כאן כתב מערכונים לתיאטרון הסטירי "המטאטא", ואלה תורגמו מגרמנית לעברית בידי נתן אלתרמן. טרם עלותה ארצה הייתה הלגה שחקנית. בבואם לארץ נאלצו שניהם לעזוב את התיאטרון ולעשות למחייתם, וכך החלו בייצור צעצועים. הלגה לא שכחה את תלמודה מבית אביה ויצרה מיניאטורות בסגנון "עולם קטן" (Kleine]] Welt]] , את הידע לייצור המיניאטורות שאבו ממקורהּ בגרמניה, מאזור המכרות Erzgebirge (סכסוניה) על גבול צ'כיה.

ראשיתה של אומנות עממית זו במאה ה־17, התמחו בה פועלי מכרות כענף תעסוקה צדדי כשלא ניתן היה לעבוד במכרות. בסוף המאה ה־18, כשהפקת המכרות פחתה מאוד, עברו רבים לתעסוקה מלאה בייצור המיניאטורות. בתחילת המאה העשרים עסקו בכך כחמישים יישובים באזור, שמרכזו בעיירה סייפן (Siefen) שמדרום לדרזדן. יש לזכור כי בשנים אלו של טרום מלחמת-העולם הראשונה הפכה גרמניה כולה ליצרנית ענקית של צעצועים ומשחקים. בתחילה ייצרו בעלי-חיים שונים ודמויות אנשים שהכירו במקומותיהם, כגון דוור, כומר, אופה וכיוצא בהם. בהמשך התפתחו לייצר מיניאטורות של מלאכות חקלאיות, מבנים אופייניים מאזורים שונים, סיפורים מהברית הישנה והחדשה, והישנה, ועוד. במשך הזמן פותחו טכנולוגיות וחומרים מתאימים והאומנים הוכשרו בהתאם לכך. ככל שהמהפכה התעשייתית התקדמה והוקמו מפעלים ממוכנים יותר, ירדה איכות המוצרים ועימה הרמה האמנות שלהם.

תוך התבוננות בעוברים ושבים ברחובות ירושלים ציירה הלגה את דמויותיהם, בעלה גילף אותן בעץ, והיא צבעה אותן לאחר שהושלמו. גובה הדמויות – כ-3 ס"מ. איכות הביצוע, כפי שניתן להיווכח, הייתה גבוהה. בראיון עימה הדגישה הלגה כי לא ייחסה כל משמעות לצבעי הבגדים וצורותיהם וצבעה אותם כמיטב זיכרונה, אף שבמקור הצבעים והצורות של הדמויות הללו הצביעו על קהילתם, מקום מגוריהם, מצבם המשפחתי ועוד.

הקמת "בצלאל" השפיעה על האמנות המקומית בארץ-ישראל, ובכלל זה על אומנותה של הלגה רוסט. ההשראה לדמויות שיצרו היא ובעלה באה מן הרחוב הירושלמי של זמנם. במיניאטורות עוצבו יהודים חרדים, חלוצים, תימנים ובני עדות אחרות וכן ערביות בתלבושות המעידות על מקום מגוריהן ועל מצבן המשפחתי.

עם הגיעם לארץ התיישבו בני הזוג רוסט בבני ברק, ושם יצרו את המיניאטורות בעצמם. בשנת 1941, לאחר הפצצת תל-אביב מן האוויר על-ידי האיטלקים, עברו לגור במושב רמות השבים שבשרון והחלו בייצור מקצועי של צעצועים. שנה לאחר מכן חזרו לבני ברק, הרחיבו את סדנתם, לה קראו בשם "עולם קטן", והעסיקו בה מספר עובדים. בשנת 1943 עברה משפחת רוסט לגור בירושלים ויחד עם שוורין ידידם משכבר פעלו ב"סדנאות ירושלים" בשתי מחלקות – צעצועים ומיניאטורות, שבה הועסקו כ-20–25 עובדים. השיווק היה משותף לשניהם. באותם ימים וביחס לאוכלוסיית ירושלים של התקופה, שמנתה מעל 100,000 נפש, היה זה מפעל גדול.

ב־1948, במלחמת השחרור, נהרגו היינץ שוורין ומיליאן רוסט על הגנת ירושלים. הלגה רוסט מכרה את חלקהּ לבית הספר לאמנות "סליסברג". היא עצמה החלה ללמד את אומנות ייצור המיניאטורות בסגנון "עולם קטן", ויחד עם מורים נוספים פיתחו נוסח מקומי. ריקרדה שוורין חזרה למקצועה הראשוני כצלמת. בשנת 2005 התקיימה תערוכה מצילומיה בחסות השגרירות הגרמנית בישראל.

שתי המשפחות רוסט ושברין שהכירו עוד בגרמניה הגיעו לארץ בנפרד ובירושלים נפגשו ושתפו פעולה. שברין נצל את הידע שלו מגרמניה לייצר צעצועים ואילו משפחת רוסט נאלצה לעבור "הסבה מקצועית" כדי לעסוק בייצור מיניאטורות. הראשונים ספקו משחקים וצעצועים מגוונים ובעלי איכות מעולה בעיקר לבעלי יכולת כספית אך גם צעצועים פשוטים לדלי אמצעים. האחרונים הביאו לנו מעין חלון הצצה לרחוב הארץ ישראלי תוך הקפדה מרובה על איכות מוצריהם. למשפחות לא היו במיוחד נטיות ציוניות אך הם היו צריכים להתאמץ מאד כדי לחיות כאן. אין ספק כי מותם על הגנת ירושלים מעיד על המסירות והחשיבות שראו בחיים כאן. יש לציין כי גם בסייפן בירת המיניאטורות לא ראינו צעצועים איכותיים ומיוחדים כפי שהם ייצרו.

חיילי עופרת ציוניים

קורט לוינסון, ככל הידוע לנו, היה היחיד שייצר בארץ [[חייל]חיילי בדיל]] ודמויות אחרות. אחת משלוש אחיותיו הבוגרות, שכונתה במשפחה בשם "דודה פרידה", עמדה בקשרי חברוּת עם ארתור רופין, והיא שיצרה בבית אווירה שבה הודגש ערך העלייה לארץ ישראל. קורט השתייך בנעוריו לתנועת נוער ציונית. במלחמת העולם הראשונה לחם בשורות הצבא הגרמני נגד הפולנים. לאחר המלחמה נשא לאישה את אהובת-ליבו מרגרטה, והם השתקעו בברלין. קורט הועסק בבנק הממלכתי של גרמניה (Reichsbank) כנציגו בבורסה הברלינאית. מצבם הכלכלי היה מצוין, ותחביבו היה איסוף יצירות אמנות. בשנת 1926, בתקופת המשבר הגדול בגרמניה, נפגע גם קורט לוינסון, ומעמדו הכלכלי הידרדר. בתחילת שנות השלושים, עם עליית הנאצים, פוטר ממשרתו. למחייתם פתחו הוא ורעייתו מכבסה, וכמו כן מכרו תמונות מהאוספים שצברו. בשנת 1936 בא לארץ כדי לבדוק את האפשרות להשתקע כאן. אחיותיו עלו לארץ בראשית שנות השלושים, ובנו הבכור ריכרד הגיע בשנת 1938 במסגרת עליית הנוער ל" כפר הנוער בן שמן", קורט, מרגרטה ובנם הצעיר חנן עלו ארצה ב־1939.

תקופה ארוכה חיפש לוינסון תעסוקה מתאימה עד שהחל ביציקת דמויות שונות מעופרת או בדיל – חיילים, טנקים, בעלי-חיים, עצים, גדרות, מגדלי-מים, בתים וגם סביבונים וחנוכיות. כנראה שסקרנותם של ילדיו ריכרד וחנן הביאה אותו לבדוק את יצור חיילי העופרת. בשנה האחרונה בעזרת כלתו של קורט – בת שבע, רעיית בנו חנן ז"ל – מצאתי בבית נכדתו בכרכור כ-150 תבניות ליציקה. "המפעל" – ללא שם משלו – פעל בדירתם של בני משפחת לוינסון ברחוב ירמיהו 10 בתל-אביב, שכללה שני חדרים, מטבח ומרפסת. היציקה נעשתה במטבח, ובמרפסת ישבו העובדות וצבעו את המוצרים. אשתו נאלצה לבשל במסדרון. את סיר העופרת חימם קורט על גבי פלטת מטבח חשמלית, וממנו יצק לתבנית בעזרת תרווד. לקוחותיו היו בעיקר בערים הגדולות: תל-אביב, ירושלים וחיפה. קורט לוינסון היה סובב ביניהם עם מזוודה מלאה בדוגמאות כדי להשיג הזמנות. למספר תבניות מאוסף של קורט יצקנו בימים אלה. כך השבנו במידה מסוימת עטרה ליושנה. בידנו דוגמאות של דמויות עופרת.

יש לזכור כי בתקופת המלחמה היה אסור שימוש בחמרי גלם (כולל עופרת) שלא לצרכים מלחמתיים, זו ששמשה לייצור תחמושת. לוינסון נאלץ להשתמש בפסולת עופרת כדי לצקת את תוצרתו. בשנת 1953 נפטרה רעייתו, וקורט עבר לגור בבית ילדיו. בשנת 1954 נסגר "המפעל". התבניות היו מונחות עד כה כאבן שאין לה הופכין, ורק עתה נפתחו – לשם ניסוי – ונוצקה בהם עופרת כבימים עברו.

אנו רואים את ניסיונות ההישרדות של לוינסון. הוא עשה מאמצים להתקיים פה בתנאים קשים ביותר, בצניעות רבה חי וגדל את ילדיו לתפארת. תרם תרומה משמעותית לענף הצעצועים שבאותה תקופה היה מקובל מאד באירופה ובעיקר בשנות המלחמה אפשר לילדים להזדהות עם המלחמה העולמית שהעסיקה מאד את הגדולים.

גם פעילות הבריטים נגד היישוב משתקפת במשחק. אדגים זאת ע"י הסיפור הבא. במפגן המסורתי של 1 במאי 1943 צעדו ילדים ומבוגרים ברחובות חיפה, הבריטים שנכחו בהפגנה ניסו לפזר אותה בכוח. בין יתר הכוחות היו גם רוכבי סוסים מצוידים באלות קצרות הם התנפלו על הצועדים והצופים והכו בהם. אחרי המפגן החליטה מפקדת ההגנה לפתח שטת הגנה לקרב עם מקל קצר. דבר זה הוטל על משה הורביץ (המכונה מיישל) מקיבוץ חפצי בה אשר פתח שטת הגנה כזו שנקראה קפא"פ (קרב פנים אל פנים). לוינסון יצר עבור הילדים דמות של רוכב בריטי חמוש עם אלה.

באוספו מצויות תבניות לדמויות ועצמים המוכרים לנו מהרחוב הא"י.

== קק"ל במשחק ==

דומינו "הקרן קיימת"

מהצלם מיכה ברעם קבלתי משחק בן 44 קלפים המתארים בצורה גראפית חזותית את פעילות הקק"ל תוך הדגשת סמליה. מיכה שעלה מגרמניה בשנת 1936 בהיותו בן שש הביא את המשחק איתו. לא נמצאו עם המשחק כל הוראות משחק. יש להניח כי מחלקים 4 או 6 קלפים לכל משתתף ויש לחבר מהם רצף. הגומר ראשון הוא המנצח. שחקן שאין לו קלף מתאים לרצף לוקח מהקופה.

הקלפים מסודרים שיש להם "התחלה" ו"סוף" המהתחלה נאסף כסף לתוך שקים, בהמשך ניתן לראות את הכסף מתגלגל לא"י ובדרך נעשות בעזרתו פעילויות של הקק"ל: תרומה לקופה של 1 סנט דולר אמריקאי, ילדה מוציאה את הכסף מהקופסה הכחולה, שני ילדים מעמיסים את הכסף על קרונות דמיוניים, רכבת גוררת את הקרונות, ומעבירה את הכסף לאוניה אשר מפליגה בים, הים רחב מאד והשמים מעליו צבועים כחול עמוק. מעבירים את הכסף דרך המדבר על דבשות גמלים, בא"י נפרק הכסף. ברקע הרי יהודה והשומרון.

מתחילים במדידת הקרקע וסימונה, נעשה סיקול של האבנים, חריש עם סוס, נחפרות תעלות השקיה, נסללת דרך ליישוב, נחפר בור לניקוז זבל החיות, מקימים משק חי שיש בו סוסים, פרות, אווזים, תרנגול, עז ותרנגולת דוגרת ובוקעים אפרוחים.

מתחילה פעילות שתילת עצים וזריעת זרעים. בלי כלי עבודה אין עבודה ובקלפים מופיעים שלוש מערכות כלים המתאימות למקצועות שונים: כלי עיבוד אדמה כמו משפך, חרמש, את וקלשון; כלי בניה ועבוד עץ כמו: פטיש, צבת, משור נגרים ומברג; כלי מטבח: צלחות, קומקום וקערה. במקביל לכלי האב יש אביזרי לימוד לילד כמו: לוח וגירים, תיק ספרים. ילדים לומדים. כלי תפירה לתיקונים. עגלת העמסה והובלה ידנית. הקמת בתים ואוהלים. עבודות משק בית: כביסה, טיפול בתינוקות וילדים, הכנת אוכל. טפול בגן ירק על יד בית החקלאי.

אחרי עמל ההכנות מגיע שלב האסוף: קוצרים, אוספים לגורן, קוטפים פירות. הקמת גימנסיה הרצליה כחלק מהתבססות העיר תל אביב, חינוך גופני עם מקלות. לבסוף קופות הקרן הקיימת רוקדות הורה עם שקי הכסף. במקביל להוצאת המשחק התפרסמה כתבה בשבועון 'בן ארצי' בהוצאת 'הארץ' המתארת את המשחק ובה פניה לילדי ישראל שכפי שהקק"ל זכרה אותם והוציאה עבורם משחק חדש ומשעשע כך יזכרו הם והוריהם לתרום ולזכור את מפעלה הגדול של הקק"ל.

דיון במשחק

1. גם במשחק אשר נוצר בשנות העשרים הראשונות העשייה של הקק"ל איננה רק בתחום רכישת הקרקע והכנתו לעיבוד, כפי שהוגדרו מטרותיה, אלא גולשת מעבר לכך. מתוארות במשחק פעילויות התיישבותיות, חינוכיות והכשרת כוח אדם חקלאי. רק בשנים מאוחרות יותר נפסקה פעולה רבת פנים זו. הוקמה קרן היסוד אשר פניה להתיישבות וצרכיה, ואילו הקק"ל המשיכה להתרכז ברכישת הקרקע והכשרתה.
2. במשחק יש ביטוי חזותי להתמקדות ברכישת האדמות בעמקים ובמישור החוף כאשר ההרים הם ברקע ובמרחק כסימן לעתיד לבוא.
3. הכסף שנתרם במשחק מקורו אצל "הדוד סם" אלה הם דולרים של ארה"ב. זה היה בהחלט נושא במחלוקת בתוך התנועה הציונית כאשר התנועה בארה"ב בזכות תרומתה הכספית בקשה לעצמה יותר השפעה והחלק האירופי לא הסכים לכך. נוצר משבר.
4. רוב הפעילויות המתוארות במשחק הן מתחום החקלאות ובנין הישובים, הפעילות העירונית היחידה המוזכרת היא גימנסיה הרצליה שיכולה לרמז על תחום החינוך שהקק"ל תרמה לו בעקיפין דרך ארגון המורים למען הקק"ל.
5. המשחק מציג את כל סוגי הפעילויות שהקק"ל עושה ומאפשרות חיים שלמים בארץ בהתאם למטרות הציונות. עבודות חקלאיות שונות, בניה והקמת ישובים, עבודות בית כולל בישול ותפירה.
   הכול מתחיל מתרומה קטנה שמצטרפת והופכת לגדולה.
6. בחלק גדול של אבניי המשחק מופיע הצבע החום של האדמה שלרכישתה אחראית קק"ל.

סוף דבר

סדרת מאמרים זו באה לתאר את הידוע לכותב שורות אלו על חלקם של העולים מגרמניה, היֵקים, בייצור צעצועים ומִשחקים. המבטאים את תרבותם החומרית בתחום המשחקים. המאמר סוקר משחקים מתקופות שונות החל בחייהם בגרמניה בתחילת המאה העשרים ועד שנות החמישים בארצנו. יהודים רבים בגרמניה היו ממובילי תעשיית הצעצועים והמשחקים בעולם כולו, ורובם ככולם לא התמקדו במשחקים בהקשר יהודי-ציוני. המשחקים יוצרו על פי רוב מנייר ומקרטון בבתי-דפוס, שהיו בהם אמצעים לחיתוך, לחיבור ולאריזה; צעצועים יוצרו בנגריות במלאכת גילוף ועיבוד שבבי, הדבקה, צביעה וכו'. ייצור חיילי בדיל היה ייחודי ומיוחד לקורט לוינסון. דומינו קק"ל בא למכור את האידיאולוגיה של אותם ימים לציבור התורמים הפוטנציאלי לקקל ולהביא את מעשי הארגון לילד העברי בארץ ובחו"ל.

ניתן לצייר קשת שלמה של משחקים נושאי תרבות בתקופה זו, החל במשחק בגרמנית שנושאו אנושי כללי ואין בו רמז ליהדות ("סבלנות") עבור למשחק שנושאו מקראי וגיבורו הוא דוד מלך ישראל, כתוב בגרמנית ("מרועה למלך"); דרך משחק רביעיות שרובו עברית ומשלב תרבות חומרית כללית ביהודית, עבור למשחקים דוגמת "לוטו החיות", הלקוח מלב התרבות הגרמנית, שתורגם לעברית, ליידיש ולאנגלית, יועד להפצה בגלויות ישראל ואף הופק בגרמניה בהוצאה לאור יהודית, ועם זאת יש בו נופך קוסמופוליטי בשפות, בבעלי-החיים ובמנהגים; וכלה בייצור המשחקים והצעצועים בארץ-ישראל: דמויות (עץ ועופרת), משחקי הרכבה מעץ מהווי היישוב (דוגמת "חומה ומגדל") וצעצועים מהווי הקיבוץ, שנעשו תוך הקפדה מירבית על איכותם ועל בטיחותם לילדים. דומינו הקק"ל הוא מעין משחק שיא בעשייה "המגוייסת".

בכל אלה ואף יותר הייתה ידם של עולי גרמניה, היֵקים, נראה כי ניתן להכליל ולומר שהייקים העדיפו בעיקר לעשות משחקים שבהם אין כמעט שפה עברית אלא דגש על תרבות חומרית לא כתובה. אולי מפני שהתקשו בשפה העברית?

למרות קשיי הקליטה שלהם בארץ השכילו להסתגל לתנאים החדשים והשונים, שלא ידעו כמותם במציאות שממנה באו. תרומתם לתרבות המִשחקים והצעצועים של הארץ אין לה ערוך.

רשימת קריאה

אבינרי יצחק, מלון חדושי ביאליק שבכתב ובעל פה, עם פרשת המשקלים בחדושי המשורר, דפוס "גוטנברג" של צבי כספי תל אביב תרצ"ה.

אברמוביץ, שלום יעקב, העוף (חוברת שנייה בסדרת תולדות הטבע), זיטאמיר, 1866.

אילון עמוס, רקוויאם גרמני, הוצאת כנרת, זמורה ביתן, דביר, ישראל 2004.

אלמוג עוז, הצבר – דיוקן, ספריית אופקים, עם עובד, תשנ"ז 1997.

אלרואי גור, האימיגרנטים, הוצאת יד בן צבי, ירושלים 2004.

גלבר יואב, מולדת חדשה – עליית יהודי מרכז אירופה וקליטתם 1948–1933, הוצאת יד יצחק בו צבי ומכון ליאו בק, ירושלים 1990

חבס ברכה, חומה ומגדל, הוצאת המרכז לנוער של הסתדרות העובדים בא"י, תרצ"ט.

יזכור – מפעל ההנצחה הממלכתי (משרד הבטחון): מכסימיליאן רוזנקרנץ, הינץ שורין.

לב־ארי שמעון, מדריך מאה שנה לתיאטרון העברי: 1989–1889, המרכז לתעוד אמנויות הבמה, אוניברסיטת תל-אביב, 2004.

מישורי אליק, "לידה מחדש של אמנות עברית:אידיאולוגיה, אוטופיה וחיפושים", בתוך: נורית גרץ (עורכת) נקודת תצפית תרבות וחברה בא"י, האוניברסיטה הפתוחה, תשמ"ח

משורר יעקב ואורי שפר, גבעות אלונים: טבעון נוף ואדם, משרד החינוך והתרבות, 1990.

נאור מרדכי ודן גלעדי, ארץ ישראל במאה העשרים מיישוב למדינה: 1950–1900, משרד הביטחון – ההוצאה לאור 1990.

פיינר ישראל וישראל ברטל (עורכים), ההשכלה לגווניה: עיונים חדשים תולדות ההשכלה ובספרותה, הוצאת מאגנס, ירושלים תשס"ה

פירר רות, סוכנים של החינוך הציוני, הקיבוץ המאוחד וספרית פועלים, תשמ"ה

צלמונה יגאל, " מגמות בציונות ושאלת האמנות לפני הקמת 'בצלאל'", בתוך: בצלאל של שץ: 1926–1906, הוצאת מוזיאון ישראל, ירושלים תשמ"ג.

רויטר מימי, העברת מסורת אמנות עממית מארץ המוצא לארץ החדשה השינויים שחלו ב"עולם הקטן" בישראל. עבודת גמר לתואר מוסמך במדעי הרוח, הוגשה לאוניברסיטה העברית בירושלים, הפקולטה למדעי הרוח, 1997

Diefenbacher, Michael and Rudolf Endres (ed.), Nürnberger Stadtlexikon, Nürnberg 1999.

Jüdisches Lexikon, Jüdischer Verlag, Berlin, 1930, pp. 1188-1192.

Ries Hans, Illustration und Illustratoren des Kinder und Jugendbuchs im Deutschsprachingen Raum 1871-1914. Schenker, Anatol, Der Jüdischer Verlag 1902-1938, M.Niemeyer Verlag, 2003. Vollmer, Hans, Allgemeines Lexikon der Bildenden Kunnstler, E.A. Seemann Verlag, Leipzig, 1992.

*

משחקי הקק"ל

מבוא

התנועה הציונית קמה כדי לבנות בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל. לצורך כך היא הובילה לשני מהלכים שהיו אמורים להתפתח במקביל:

- שינוי מרחבי – העברת היהודים לא"י מארצות הפזורה ויישובם בה.

- שינוי תרבותי – לגדל יהודי חדש שונה מזה שהתפתח בגולה, אולם מבוסס על ערכי תרבותו.

התנועה הציונית בססה את עקרונות הלאומיות היהודית על שילוב התרבות היהודית בערכים אוניברסאליים שהתפתחו באירופה המערבית. המהפכה בעם היהודי שהייתה צריכה להביא לשינוי ביהודים, התרחשה במקביל לזו שעברה על עמי אירופה, תוך בנית לאומיותם במאות 19–18. שינוי עמוק זה חייב היה להתהוות בעיקר ע"י חינוך (פורמאלי ובלתי פורמאלי) המבוסס על סוכני חינוך שונים: הוגי דעות ואנשי רוח, בתי ספר, תנועות הנוער, הקק"ל. שמה של הקק"ל נלקח מתוך פסוק במסכת פאה פרק א משנה א: "אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא" משמעות פסוק זה היא כי האדם בחייו בעולם הזה מכין לעצמו את אשר יישאר לו לעולם הבא, כלומר חייו בעולם הבא הם הקרן, שהם העיקר. בעולם הזה הוא נהנה מהריבית על אותה קרן שהיא קיימת ומתמידה לעולם הבא.

החל מאמצע שנות העשרים הפכה ירושלים להיות מרכז הקרן הקיימת לכל סניפיה בעולם. תוך שתוף פעולה פורה בין ירושלים לברלין, פותחו משחקים רבים והופצו ברחבי העולם היהודי בעזרת משרדי הקרן הקיימת שהיו פרוסים (בשנות העשרים היו כ-50 משרדים ברחבי העולם). מאחר והקק"ל לא עסקה בצעצועים, בעבודה זו נעסוק במשחקים בלבד. גם המשחקים כמו נושאים אחרים היו "מגויסים" לאידיאולוגיה הציונית. בעבודה זו אציג מספר מצומצם של משחקים המייצגים את פעילות הקק"ל בתחום זה. כל המשחקים המוצגים הם משחקי קופסא.

משחק – הוא אמצעי בעל שימוש יעודי המאפשר למלא את זמן הפנאי של אדם.

כללי המשחק ברורים ואין מרווח רחב לאלתורים, שינויים ויזמות אישית.

צעצוע – הוא אמצעי משחק המאפשר לשחקן לקבוע את כללי המשחק בעצמו וכך לפתח את דמיונו ואופן השעשוע שלו ולשנות את כלליו כאוות נפשו.

הקק"ל כגוף לאומי העוסק בין היתר בהעלאת המודעות לארישראל בגולה כדי להביא תרומות היה צריך לפתח רעיונות שיסייעו "במכירת" רעיון ארץ ישראל. לכך הקים מערך שהפיק וארגן תוכניות ושטות שונות לכך.

תרבות, חינוך ולאומיות

מתחילת כיבוש א"י ע"י הבריטים והטלת מנדט בריטי על א"י ע"י ארגון האומות המאוחדות נראה היה להם כי הם מביאים איתם תרבות וחינוך גבוהים יותר מאלו המצויים בידי המקומיים. הדברים היו נכונים כנראה ביחס לערבים שישבו בא"י. הנחה זו הייתה שגויה מיסודה לגבי היהודים. האחרונים הביאו איתם את התרבות המסורתית, אך בהחלט גם תרבות אשר הם פיתחו בארצות פזוריהם – בעיקר באירופה.

מנהיגי הישוב לקחו את נושא החינוך כאתגר אינטלקטואלי ומעשי כאחד. זו אחת הסיבות להקמת "מועצת המורים למען הקק"ל" בשנת 1925, אשר לקחה על עצמה לכתוב תכניות לימודים מתקדמות ומשופרות "ברוח המולדת". מאז ומתמיד היה חינוך הצעירים בראש סולם העדיפויות היהודי, וזה נכון גם לתקופה זו. במסורת היהודית, עמד חינוך הילדים בראש סולם העדיפויות, על כך התנועה הציונית הוסיפה לעצמה מטרה לבנות חברה חדשה עם אוריינטציה מערבית בעלת תרבות שתשלב את התכונות ה"טובות" של היהודי, ותשמיט את "הרעות". המורים, לקחו על עצמם דרך בית הספר העברי, לבנות מכשיר לאומי שימנף את הציונות ויתרום לבניית דור חדש אשר יוכל לשאת על כתפיו את המהפכה הציונית. "מועצת המורים למען הקק"ל" היה גוף מקצועי פדגוגי שצמח מתוך ארגוני המורים, ונתן לקק"ל את הגבוי האידיאולוגי בכל פעולותיו החינוכיות כגון: טיפוח גינות ירק בבתי הספר, קיום סיורים וטיולים בארץ, הוצאת ילדים למחנות עבודה בחקלאות, התרמה באמצעות "הקופסה הכחולה", נטיעת עצים. הפיכת החגים הדתיים לחוויות עבור הילדים תוך שימת דגש על מושגים לאומיים. גם בתכנון משחקים בהם שולבו רעיונות לאומיים, היה חלקם גדול. המשחקים הופצו בכל גלויות ישראל.

בא"י בתחילת המאה העשרים בתי הספר והאוניברסיטאות, בחינוך פורמאלי, היו אמורים להוות את עמוד השדרה החינוכי של היהודי החדש. התרבות היהודית נבעה בעיקר מהקשר לדת והאמונה, ואילו התנועה הציונית הביאה ערכים וסוכני חינוך בלתי פורמאלי חדשים, שלא היו מוכרים קודם, כדי ליצור את היהודי החדש בא"י. תהליך חילון החינוך החל כבר באירופה במאה 18. המשחקים היו "נגועים" באידיאולוגיה ציונית.

מעבר לדיון החינוכי בשלבי התפתחות הילדים יש טפול דמוגראפי בספר "האימיגרנטים", של גור אלרואי, המביא את תאור הגירתם של היהודים לא"י בראשית המאה העשרים. מסתבר שאחוז הילדים והנערים בתקפה זו היה כ % 25 מכלל האוכלוסייה. זהו פוטנציאל השוק העיקרי למשחקי הקופסה שבנדון. (מבלי לקחת בחשבון את ילדי הישוב הישן).

דיוקן הצבר – מושא הציונות עולה מספרו של עוז אלמוג כשילוב בין עולם היהדות המסורתית לבין נציג המהפכה הציונית. עוז אלמוג בספרו "הפרידה משרוליק" מציג את התהליכים אשר גרמו לכרסום דמותו של הצבר הפסבדו מיסטי.

גידולו וטיפוחו של הצבר לא צמח סתם בלי קרקע מצמיחה, אלא בחסות אימהות דאוגות, רופאים, פסיכולוגים, מחנכים, וחוקרים, אשר השקיעו רבות בטפוח הילדים. למערך האקדמי התלו גם גופי עזרה כבתי חולים, בתי יולדות, מעונות. ניתוח אנתרופולוגי זה אנו מוצאים בספרו של שחלב סטולר־ליס.

משחקים בספרות

מעט מאד נכתב על נושא המשחקים בתקופה הנדונה בארץ ובחו"ל. בתחילת התקופה הנדונה סוף המאה ה־19 תחילת המאה ה־20 קיימת בעיקר ספרות אשר עוסקת במשחקי "עשה זאת בעצמך" וזאת כהשלמה למעשי ידיהם של הורים עבור ילדיהם. חומר כזה ניתן למצוא בעיקר בעיתוני הילדים של התקופה. חומרים דומים אנו מוצאים בספרות האנגלית והגרמנית של התקופה לעומת זאת כמעט ואין ספרי מחקר בנושא. בא"י המשחקים מאד פשוטים והתעשייה בחיתוליה. רק בתחילת שנות ה־20 מוקמים בארץ ראשוני מפעלי המשחקים.

מצב תאורי זה הוא מעניין ומאתגר מחד גיסא, אך מאידך גיסא מקשה מאד על מציאת עדויות כתובות, כמו גם משחקים וצעצועים אשר יוצרו בתקופה הנחקרת.

הספר "בשפתנו במראות" משמש מעין מראה לתרבות החומרית של התקופה. מוצגים בו תרשימים ותמונות של עצמים שונים כולל משחקים. אלו נמצאו בשימושם של בני התקופה ובספר ניתנים שמותיהם. כאן ניתן לראות איך נראו משחקים וצעצועים בשנות ה־40 וה־50.

אורי רפ בספרו עוסק בהגדרת המשחק ומעלה לדיון ניגודים בינאריים כמו: מבנה המשחק לעומת רוח המשחק, חקרנות לעומת ריטואליזציה, התנהגות אופורטיוניסטית לעומת התמחות.

רפ מגיע למסקנה כי הערך החשוב ביותר במשחק הוא עצם קיומו.

סכום הפעילות הכלכלית בא"י שלאחר מלחה"ע השנייה ניתן בספר בעריכתו של UDIN S.A.

שנות המלחמה גרמו לכך שהייתה דרישה בשיאה למוצרים כמו מתנות וצעצועים. היה חשש לנסיגה בכלכלה אך זה לא קרה. גם מוצרי היבוא הבריטיים לא הצליחו לדחוק את המוצרים מתוצרת הארץ. מעצבים ובעלי מקצוע רבים בכל התחומים נקלטו בארץ והם ייצרו מוצרים בעלי צורה ואיכות גבוהים. העתיד למוצרי פלסטינה נראה אז ורוד.

S.K. Line בספרו טוען כי הילדות היא השלב החשוב ביותר בחיי אדם להעברת התרבות מדור לדור. בתקופה הויקטוריאנית לא יוצרו משחקים כמוצרים תעשייתיים אלא השתמשו בחפצים אשר אבדו את ערכם כגון מקלות, גלגלים, סמרטוטים וכו'. התבגרות הילדים לוותה במשחקים מסורתיים שהועברו ע"י שירים, ספורים, פתגמים, אלו קבלו תרגום ויישום חברתי. ספרו של K.D. Brown מתאר את תעשיית הצעצועים באנגליה החל בשנת 1700.

עד 1932 הייתה זו תעשייה עלובה, שרות גרוע, תצוגה לא מרשימה, אריזות לא מתאימות וכוח אדם ברמה נמוכה. עיקר הבעיה נבעה מהגנה ממשלתית מופרזת על הייצור המקומי. המשבר הכלכלי הגדול בארה"ב, בשנות השלושים, הביא טכנולוגיות מודרניות לכל בית. גם אמצעי שווק שלא היו מוכרים קודם הפכו לזמנים. רדיו,מכוניות, וצילומים הפכו נגישים ושרתו את השיווק המודרני. במקביל, נוצרו גם משחקי ילדים חדשים שהגיעו ליותר ילדים שיצאו מחשכת הילדות הקודמת. התפשטות המשחקים המתועשים שינתה את מצב הענף באופן דרמטי. לדוגמא נביא את השוק האמריקאי. בתחילת המאה ה־20 מחצית המשחקים יובאו מגרמניה, ואלו בסוף שנות ה־20 עלתה כמות השיווק המקומי לכ-90%. בתחילת שנות ה־30 היו הצעצועים זולים ופשוטים וכך זכו לתפוצה נרחבת.

בתקופה זו נהיה אופנתי לתת משחק כמתנה לילד. ילדים קטנים קבלו רעשנים, צעצועי משיכה על גלגלים, או חיות בד ממולאות. ככל שהתבגרו הילדים הם קבלו משחקים קרובים יותר למבוגרים כגון: בובות תינוק, (מיועדות לחנך ילדים לטפל בתינוקות) כלי עבודה, כלי בישול, כלי רכב וכו'. גם החומרים השתנו בהתאם והמשחקים שנעשו קודם מחומרים טבעיים הפכו לחומרים מלאכותיים. טכנולוגיות הייצור הותאמו לייצור המוני. בשנות החמישים חלה שוב מהפכה שיווקית עם כניסת הטלביזיה. באנגליה שאחרי 1945 נכנסו נשים רבות לעבודה דבר שגרם בהרבה משפחות לעודף הכנסות ופינה כספים שזרמו בין היתר לקנית צעצועים. גם עלית אחוז הגרושים גרם לעליה בקנית צעצועים משני צדי המשפחות המתפרקות. הגידול בתחרות, שינוי דגם הצריכה, שינויים מבניים בתעשייה, כניסת חברות רב לאומיות לענף, עמידה בסטנדרטים, וכו', גרמו למהפכה בענף. עם זאת תפוצת המשחקים האדירה הביאה למין "אחידות" כך שהמשחקים בכל העולם נהיו דומים בצורתם ובתוכנם.

NICHOLAS WHITTAKER הביא את תאור התפתחותם של צעצועי המאה העשרים במקביל להתפתחותם התרבותית. למשל משחק המכנו שפותח בתחילת המאה העשרים במקביל להתפתחויות המכניות האדירות שקרו באירופה. בימים שלפני מלה"ע הראשונה הובילה גרמניה את התעשייה העולמית בעיקר בצעצועי פח ומתיחת קפיץ מכוניות נוסעות, חיות נעות, רכבות טסות על פסים וכו. ניתן גם לציין שבחלקה הייתה תעשיית המשחקים מבוססת על שנאה שלובתה על בסיס לאומי. למשל בין גרמניה ואנגליה פותחו משחקי מלחמה בקופסה, חיילי בדיל, וכו'. משחקים אשר מבטאים את השנאה ההדדית. למשל פותחו משחקים שבהם מתחרים מי יכבוש ראשון את ברלין. ממציאים "נשק" לילדים אשר "ישתתפו" בלחימה נגד האויב ועוד.

כאן אולי המקום להזכיר כי לא מצאנו בתרבות היהודית והישראלית משחקים המבוססים על שנאה לאויב או לכל אדם באשר הוא כזה.

יוהן הויזינגה בספרו "האדם משחק" מביע דעתו בקשר למקור המשחק והשפעותיו. המשחק עתיק מן התרבות, חיות שחקו לפני היות תרבות. המשחק מצוי בכל סוכני התרבות: בשפה, במיתוס ובפולחן. לדידו של המחבר המשחק והרצינות הם ניגודים בינאריים. "המשחק מתגלגל ברצינות, והרצינות מתגלגלת במשחק". "כללי המשחק ברורים וסופיים והעיקר שאין למשחק תכלית או תועלת אלא להנאה בלבד. משחק פשוט הוא משחק קדוש ובעולמו יושבים ביחד ילד, משורר, והאדם הפרימיטיבי.

בהקדמה וברקע לספרה של אמיליה פרוני אנו מוצאים תיאורים על היווצרות העולם במיתוס ובפילוסופיה ע"י משחקים שונים. המשחק קודם לילד. לדעתה "אחד המדדים לבריאות הנפש לפרט הוא יכולתו לשחק".

במאה ה־20 הפכו הילד והילדות למושגים העומדים בפני עצמם, לטענת זהר שביט אלו מושגים "תלויי תרבות."

מפרויד ועד ויניקוט הוא מאמר אשר סוקר את מחקריהם של מספר חוקרים מובילם בתחום המשחקים. פרויד:"משחקם של ילדים יצירה מקבילה ליצירת משוררים". מלאני קליין: "משחקם מקביל לחלומות ולאסוציאציות". אריקסון: "פעילות משחררת, חיזוק כוחות ה"אני", הכנה ליצירת קשרים הדדיים עם סביבתו". ויניקוט:"המשחק אקט של יצירה, מאפיין את כלל ההתפתחות האנושית, גשר בין המציאות הפנימית לחיצונית. המשחק משלב חשיבה ועשייה ותמיד כולל רכיב של הנאה."

חוברת שנכתבה ע"י גדעון לוין דנה בעיקר בחשיבות המשחק להתפתחות הילד בעיקר בילדים בגיל הגן.

יש להניח כי בעולם העתיק המשחקים היו עשויים מחומרים מתכלים רכים. זו הסיבה שהם אינם בנמצא בחפירות ארכיאולוגיות, את החסר משלימים בעזרת ממצאים אמנותיים מהתקופות השונות בעיקר באתרי קבורה. כל זאת אנו מוצאים במאמרה של לי-היא חבס. תחילתם של המשחקים בפולחנים ותחרויות שנערכו לעתים לזכרו של המת. המאמר מציין משחקים שונים: בכדור, בגולות, חמש אבנים, קוביות, נחש, חישוק, חיות מחמד.

לצורך השוואה נזכיר כי היפנים פתחו ענף גדול של צעצועים שונה מן המערב המתבסס על תרבותם ואלו העפיפונים.

משנות העשרים החלו להופיע בארץ יצרני צעצועים ומשחקים. עיקר התנופה לתעשייה זו ניתנה בין השנים 1933–1936 עם עליתם של מומחים רבים בתחום זה מפולין וגרמניה. במסגרת העלייה החמישית הגיעו כ-55,000 יהודים מגרמניה וכ-120,000 מפולין. עולי גרמניה הביאו איתם תרבות עשירה מארץ מוצאם הם תרמו בארץ בעיקר לאמנות הפלסטית. יצרו בעיקר משחקים מעץ, ממתכת, מעופרת וכו'. מפולין הגיעו עולים שתרמו לענף המשחקים הכתובים – משחקי קופסה. נזכיר לדוגמא מספר דמויות שתרמו לענף המשחקים והצעצועים: בנימין ברלוי, ברדה, שושנה פרסיץ, משפחת זימנסקי, משפחת שוורין, משפחת רוסט, אמנון בית אהרן, צחובוי, קצנברגר ועוד רבים אחרים. היצרנים ומפתחי המשחקים היו ברובם עולים חדשים שנאבקו להיקלט בארץ ולהקים תעשייה. זו הייתה מפוזרת בערים, בקיבוצים. במושבים ובמושבות לא הייתה תעשייה כזו.

בשנות ה־30 וה־40 נערכו בארץ מספר תערוכות משחקים. כמו כן הבריטים יזמו לקיים במדינות האזור תערוכות למוצרי תעשיה וביניהם משחקים. ב־1943 הם הכינו בעזרת ארגונים יהודיים מת"א קטלוג מוצרים של כל מוצרי התעשייה והיצרנים בפלסטינה. ביניהם גם קטלוג למשחקים וצעצועים. תעשיית המשחקים והצעצועים הארץ ישראלית השתתפה בכל הפעילויות האלו.

משחקי קלפים

הקק"ל יזמה והפיצה משחקי קלפים רבים – רובם משחקי רביעיות.

מקור משחק הקלפים איננו מוחלט וברור, מאין הגיעו הקלפים הראשונים? אין ויכוח בין החוקרים כי מוצאם כנראה במזרח הרחוק, סין או הודו משם יצאו והתפשטו באירופה, כנראה בתחילת המאה ה־14. ההתפשטות הגדולה ארעה בסוף אותה מאה. הקלפים הראשונים הודפסו ע"י שיטת חיתוכי העץ ומאוחר יותר ע"י איכול וכרסום במתכות רכות (פליז בדיל וכו'). עד אמצע המאה ה־20 רוב הקלפים הודפסו על נייר קשה או קרטון ואחר כך על חמרים פלסטיים שונים. על רוב הקלפים מסומנות 4 צורות: לב (HEART), מעויין (DIAMOND), תלתן (CLUB), עלה (SPADE). אך יש גם קלפים עליהם מצוירות צורות שונות המשתייכות לתרבויות שונות.

יש בקלפים סמליות רבה ושונה. ברוב משחקי הקלפים יש 52 קלפים (בעיקר באנגליה, ארה"ב וצרפת). ארבעה הצורות השונות מסמלות את 4 עונות השנה, לכל צורה יש 13 קלפים בעלי ערך מספרי מאחד לשלש עשרה. סה"כ 52 קלפים מקבילים למספר השבועות בשנה. אם מסכמים את המספרים המופעים על הקלפים מקבלים 364 ולזה מוסיפים את הג'וקר, מתקבלים מספר ימי השנה כלומר 365. במרכז אירופה מקובל לשחק ב־32 או 36 קלפים. התפתחות משחק הקלפים והתפשטותו התלוותה להתפתחות הדפוס והוזלת עלויות הייצור שאפשר להמונים לשחק בו. באיטליה מסבות היסטוריות יש 16 גרסאות שונות של משחקי קלפים.

לקלפים שמות שונים בארצות שונות.

לאחרונה פורסם ספר חדש ע"י הסופרת Goodfellow.C אשר סוקר את משחקי העבר. בין היתר הספר מתאר את התפתחות משחקי הקלפים באירופה. מצויין כי משחק הקלפים יובא מסין במאה ה־14 כמשחק למבוגרים. ממנו התפתחו קלפים לילדים באמצע המאה ה18. באירופה התפתח משחק הקלפים במקביל למשחק הקופסא מכיוון שטכנולוגיות הייצור דומות, כאשר נשאר פוטנציאל ייצור עודף הפנו אותו יצרני הקופסא לקלפים. בראשיתם שימשו קלפי המשחק כאמצעי עזר להוראת מקצועות כמו גאוגרפיה, מדעים, טבע, סטטיסטיקה ושפות. הגילויים של ארצות חדשות הרחיבו את משחק הקלפים לתחומים נוספים כמו פלורה ופאונה. רק בשלב מאוחר יותר נכנסו הקלפים כדי לשחק ולענג.

במאה ה־19 הקלפים נקראו קלפי משחק משפחתיים (FAMILIY GAME לדוגמא), אחד השחקנים נבחר למנהיג המשחק והיה שואל שאלות אשר עליהן השחקנים השיבו, המשיב נכונה היה זוכה בקלף צברו סדרות של קלפים. מנצח זה שצבר יותר סדרות.

כדי להכניס יותר עניין במשחק הכניסו גם הימורים למשחקים.

N.Whittaker בספרו, סוקר בין יתר המשחקים שמשחקים ביפן גם משחק קלפים נפוץ מאד הנקרא TIROHA KARUT.

המשחק כולל קלפים במידות דומות לאירופיים שעליהם תמונות, מילים ופתגמים. אחד השחקנים הנקרא "קריין" מחזיק בקלפים עם פתגמים ומקריא מהם. שאר המשחקים נאספים סביב קלפים שעליהם פתגמים ומילים עליהם למצוא את הקלף המתאים לזה שהקריין הקריא. הראשון שמצא מנצח.

תאור ההיסטוריה של המשחקים בארה"ב נמצא בספרו של.Whitehill. B. באמצע המאה ה־19 החלה תעשיית המשחקים האמריקאית, והתרכזה בייצור קלפים אשר הודפסו על נייר והודבקו על קרטון. קודם לכן היו כל המשחקים מיובאים מאנגליה, גם אם מקורם היה באפריקה.

משחק הקלפים הראשון שיוצר בארה"ב היה DR. Busby, שהיה מעין העתק של האנגלי.Happy Families המאה ה־19 בארה"ב נחשבה למאד דתית ושמרנית. ההימורים בדרכים שונות היו מעין פגיעה במוסר. מסיבה זו משחקי קוביות נדחקו הצידה. יצרני המשחקים חפשו פתרונות חלופיים. בין האמצעים שהוחדרו לשוק היו סביבונים עם 6 או 8 צלעות ועליהם מספרים. גם תעשיית הקלפים המשמשים לידע ולימוד פרחה. בחלק הראשון של המאה ה־20 נהפכו משחקי הקופסא, הקלפים והידע למרכיב עיקרי בתעשיית שעות הפנאי האמריקאית. הם הפכו לגורם משפיע על השינויים החברתיים. בשנת 1900 נוסדה חברת יצרני הקלפים הגדולה בעולם ששינתה את שמה מספר פעמים ומייצרת עד היום תחת U.S. Playing Card Co. (USPCC). מלחמות העולם שינו את מגמות המשחק בארצות הברית והעלו על המפה את משחקי הכספים והנדל"ן כשבראשם, כמובן, משחק המונופול שנקרא בארץ גם ריכוז או ארגון.

בספר נוסף של B.Whitehill אין תוספת משמעותית לאשר נכתב בספר המצויין לעיל.

החוקר D.Parlett מגיש ספר מקיף ומעמיק על משחקי הקלפים והצורות הרבות של המשחקים בחלקים שונים של העולם. הספר מקיף רק את קלפי המשחק "המלכותיים" – עם תמונות מלוכה שונות. נשתמש בציטוט מתורגם מהספר: "משחקי הקלפים המסורתיים במקורם הם באופן בסיסי מוצרי תרבות עממית הניתנת להשוואה לבלדות, אגדות, וריקודים עממיים". אין בספר כל עדות לקלפים הדומים לרביעיות.

מרגלית עקביא שהייתה פעילה מאד בארץ, ופרסמה בתחום המשחקים כ-15 ספרים מזכירה בספרה משחקי קלפים "מלכותיים" בעיקר. היא מציגה בפני הקורא רשימה של בעד ונגד

משחקי קלפים, ומזכירה גם משחקי קלפי רביעיות למטרות לימודיות לגיאוגרפיה, תנ"ך, צמחים חיות ועוד. אותם קלפים משמשים מאוחר יותר גם ללימוד חגים ומנהגים ובעצם כל נושאי לימוד ושינון. תפוצתם בארצות שונות מוגבלת כי יש הטוענים שאינם יוצרים מספיק עניין ותחרות.

סמלים לאומיים

הסמלים הציוניים הם בעצם ביטויים אמנותיים של רעיונות מופשטים. במילים אחרות העצמת הביטוי הכתוב והמילולי הנעשה בדרכים אמנותיות נוספות כגון: סיפורת, שירה. מחקרים מראים כי התפישות הראשוניות של המושגים המופשטים אצל האדם, הם קודם כל כתובים ורק אח"כ הופכים להיות חזותיים. הוגי דעות מביעים את דעותיהם בצורות שונות וקהלם שומע וקורא אותם, כל אחד מעבד במוחו את אשר נמסר. אנו יודעים כי הרבה רעיונות נתקבלו כסמלים ונתגבשו בקרב הציבור רק לאחר שנים רבות. משך שנים רבות היה דימוי כי ליהודים אין קשר חזק לאמנות בכלל ולשפה הגראפית בפרט. זאת בגלל האיסור של "לא תעשה לך פסל וכל תמונה". מסתבר כי התנועה הציונית אמצה את הסמלים כבר מהיווסדה. סמלים עשויים מחומרים שונים והשפה החזותית מורכבת מסימנים וצבעים. באמצעות הסמלים אנשים יוצרים קשרים תרבותיים. בספר של מישורי מתקיים דיון בסמלים שנוצרו בין השנים 1948–1897. אלו ליוו את הציונות עד הקמת המדינה. במשחקים אנו מוצאים סמלים רבים שהם ביטוי לתרבות חומרית של התקופה, ובעזרתם ננסה להתבונן אל עולמם של צעירי התקופה וללמוד על הערכים שהועברו אליהם. הסתכלות מזוית נוספת בסמלים שנוצרו בין השנים 1897–1948 וליוו את הציונות עד הקמת המדינה נמצאים בספרה של ר. ארבל. אמצעים חזותיים שונים הופצו ע"י התנועה הציונית כדי להעביר מסרים ורעיונות. "בולי הקק"ל, ... גלויות וכרזות עוטרו ואוירו ע"י אמנים... והגיעו כמעט לכל בית ציוני, אלה הפכו לחלק בלתי נפרד מן התרבות הציונית." כאן ניתן להרחיב כי גם משחקי הקק"ל נופלים בקטגוריה הנזכרת לעיל כאמצעים חזותיים או תרבות חומרית של הקק"ל. כפי שחלק מהדימויים החזותיים האחרים יוצרו בארצות הגולה כך גם משחקים רבים יוצרו שם, אחרים יוצרו בארץ והגיעו לכל גלויות ישראל. נוצר מין "עולם ציוני" שבו הועברו כרזות ושאר חומרי הסברה ותעמולה כולל משחקים בין קהילות ישראל השונות.

משחקים מהבית הפרטי לבית הלאומי

ממזרח ומים ומכל האפסים

מכפי ישימון ומנבך המים

בוערים לבבות מושטות הידיים,

הביתה... הביתה...

(אהרן אשמן 1896–1981)

בפרק זה נסקור בתים שונים אשר משתקפים במשחקים ובעזרתם נוכל לספר פרקים בהיסטוריה של בניה והקמת ישובים בא"י. שאיפת הפרט לבית פרטי ושאיפתם של הרבים לבית לאומי. במשחקים נוכל לראות את ה"בתים" הפרטיים כבתים זמניים, כגון: אוהלים, צריפים ומגדלי שמירה. בתים קבועים, בתים עירוניים בנויים בשיטת הבאוהאוס, בתי חרושת, בתי ספר, בנינים לאומיים כמוסדות הלאומיים, בתי כנסת, בתי שתילה, אולמות תערוכה, בנינים היסטוריים. מבנים בהתיישבות: קבוצה, מושבה.

משחק חותמות

חיפוש שעשיתי בארכיון הציוני בתיק של הקק"ל. הביא למציאת מכתב שכותבו היה שותפו של גרשון צחובוי. האחרון הקים בית מלאכה למכניקה עדינה ומבלטים (שטנצים). גרשון עבד ברוסיה כצורף עבור הצאר ובין היתר ייצר מדליות. השם צחובוי ניתן ברוסיה בד"כ לנערים שנחטפו מבית הוריהם בידי אנשי הצאר כדי לעבוד עבורו. יכול להיות שגם גרשון היה אחד מהם, מידע זה איננו מצוי בידי המשפחה. התיאורים הבאים מגיעים מראיון שקיימתי עם בנו יורם צחובוי הגר בר"ג והוא בן כשבעים בזמן קיום הראיון (בשנת 2007). גרשון עלה לארץ ב־1920 והקים את הסדנא שלו ברח' לילנבלום 26 בת"א. מודעת פרסום המתארת את פעילות המפעל מופיעה בעיתון "מסחר ותעשיה" משנת 1924. מאוחר יותר ברח' הרצל 10 הקים גרשון את בית חרושת ג. צחובוי ושות' שבו יוצרו: מבלטים, שלטים, חותמות, מכונות הדפסה, אותות הצטיינות, סמלים, מכשירים ואביזרים לחקלאות ובמיוחד לענף הפרדסנות. כמו כן ספק המפעל חומרים ואביזרים מיובאים להשלמת הייצור העצמי.

במכתב ממר רבינוביץ בשם "בית חרושת לעבודות פיתוח חותמות ומכשיריהם" למר האזרחי בלשכה המרכזית של הקק"ל בירושלים, רבינוביץ מציג לקק"ל שלושה משחקי חותמות: "בקטיף", "בכפר","עיר ומלואה". הוא מסביר כי "... אין ספק שגם למשחק יש אופי מיוחד ואיננו תמיד, אוניברסלי. אדרבא, הילד העברי איננו יכול למצוא עניין במשחק שאין לו קשר עם החיים העבריים. המשחק נותן לילד אפשרות להכיר את ההווי הלאומי...". הוא מנסה לשכנע את הנהלת הקק"ל בחשיבות משחק החותמות לילד העברי בא"י. מאידך, מכיר בעובדה כי השוק הפוטנציאלי בארץ קטן, ולכן מציע לפתוח, בעזרת הקק"ל, שווקים אצל ילדים יהודיים בחו"ל. משלושת המשחקים שהוזכרו, רק לשנים:"עיר ומלואה", "בכפר", הצלחנו לאתר את שרטוט החותמות, והוראות המשחק. משחקים שלמים לא נמצאו. בהסתכלנו על המשחק "עיר ומלואה" נוכל להבחין בכמה מהחותמות רישומים שהם מעין סמלים:

בתים בסגנון ה"באוהאוס" שהיו מאוד מקובלים אז בתל אביב. מבנה כיפתי של בית הכנסת הגדול בת"א. שוטר תנועה העומד באחת מכיכרות תל אביב, במדים בריטיים ובמכנסים קצרים.

סבל נושא על גבו ארגזים. קיוסק לפרות וירקות, ועוד.

מהתרשימים ניתן להבחין כי המבנים בנויים בעיר ת"א. באין הסבר אחר, יש להניח כי שם העיר לא מוזכר משתי סיבות: האחת כדי לתת לילד לזהות זאת בעצמו, והשניה, כי ע"י כך ניתן להכליל את התרשימים גם לערים אחרות, כאשר המבנים שהם בחזקת "סמלי ת"א" (בית הכנסת הגדול, ומבני הבאוהאוס) לא משתתפים בעיר שהילד בונה.

מר רבינוביץ מונה את יתרונות המשחקים:

-במשחקים הושקעו "כסף ומרץ רב".

-פותחו ע"י טובי המומחים, מורים מחנכים וגננות ובעיקר בהשגחתו של מ"א בייגל מפקח מוסדות החינוך של ההסתדרות. כך שיש רעיונות חינוכיים רבים במשחקים.

-הציורים ע"י צ' גולדין – צייר, אמן ופדגוג.

-כל החומרים מתוצרת הארץ (כולל הגומי לחותמות).

-המשחקים המקומיים עולים על המיובאים.

-יש מקום לעבודה עצמית של הילד. אפשרות של סידור וצביעת ההדפסות לפי רצון הילד.

-יש הוראות משחק.

-החותמות עצמן נעשו בהידור רב.

-המשחקים מתאימים לגילאים שונים.

רבינוביץ מוסיף. "הקק"ל שמקדישה כל כך הרבה תשומת לב לילד העברי ולנוער תעשה דבר טוב ומועיל בהגישה לילד העברי בגולה את המתנה הזאת". הוא מבקש לשלוח את המשחק ללשכות הארציות של קק"ל כדי להפיץ את המשחקים לגני ילדים, ולהציג בתערוכות למען תוצרת הארץ.

הארצות והערים אליהן נשלחו המשחקים הן: בלגיה, פריז, ברלין, ורשה, לבוב, קרקוב, קובנה, ריגה, קישינוב. תכתובת לדוגמא נמצאת בתיק KKL 5 6202. תשובת רוב הלשכות הייתה כי המחירים של המשחקים גבוהים מדי. על כך לא נמצאה כל תגובה כתובה מצד הלשכה בירושלים. כך שאיננו יודעים בדיוק מה עלה בגורל המשחק.

במדור הספרותי של "הארץ" מיום 29.12.33 כותב "י"ד" (לא הצלחתי לאתר מי האיש) כי הוצאות ספרים רבות הביאו לדפוס ספרי ילדי רבים "... אולם שדה הצעצועים בעברית לילדים מן הגיל הרך וגם לילדים גדולים יותר, עני מאד". הוא מעלה על נס את המעשה החינוכי שעשה "ג. צוחובוי ושות." שהוציא את שלושת המשחקים שהנושא שלהם הוא ארצי ישראלי: נוף, עבודה, בנין, חקלאות וגננות."אלו ניתנים להרחבה לפי דמיונם של הילדים. עניין נוסף יש בחותמות מכיוון שבד"כ עובדים בהן מבוגרים והנה ניתן לילדים להציץ לעולמם. משחקים אלו ראויים לשעשועי ילדים בבית ובגן, ומסיים ב "... והלוואי יבוא גם המשך הענף החינוכי והמועיל הזה".

פרט מעניין הוא כי בני המשפחה לא מכירים את רוב החומר אשר תואר לעיל והמסמכים הקשורים הגיעו אליהם ממני. המפעל ממשיך להתקיים גם היום תחת השם "צחובוי" ומנכ"ל המפעל הוא נכדו של מייסדו גרשון צחובוי – אילן צחובוי. המפעל עוסק היום בעקר בייצור מדליות, סמלים ודגלים, ואף עושה יצוא של מוצריו להרבה מאד ארצות.

ולסיום ברצוני להביא דוגמא של חותמות מאותה תקופה אשר עשוית מתפוחי אדמה. דוגמא זו לקוחה מעיתון ילדים. מעניין לציין כי מ"א בייגל המחנך שהכין את ההדפסה בתפוחי האדמה הוא אשר הכין גם את משחק החותמות שלמעלה.

מקור: "דבר לילדים " כרך יזחוב רת 42 מתאריך 24.7.47 עמ' 664

דיון במשחק

במשחק שאנו דנים שזורים סמלים רבים המוצגים לילד כמשחק אך הם באים מעולם המבוגרים. במשחק יש סמלים אישיים, אורבניים ולאומיים. הילד בונה את העיר העברית הראשונה בסגנון הבאוהאוס, הבינלאומי. סגנון הבאוהאוס לקוח מתוך האסכולה הגרמנית של אותם ימים שנולדה ב־1919 בבית הספר הגרמני הנושא שם זה והופסקה ב־1933 ע"י הנאצים. הסגנון המשיך להתפתח בארצות שונות ובעיקר בארה"ב. עולים רבים שהגיעו בעליה החמישית היו מבוגרי בית ספר זה, הם יצרו בארץ בתחומים שונים. בת"א נבנו בשנות השלושים כ 4,000 מבנים בסגנון זה. לאחרונה אונסקו הכירה ב"עיר הלבנה" כאתר לשימור עולמי, שיש בו את הכמות הגדולה ביותר בעולם של מבנים כאלו. במשחק ניתן לראות חלק ממאפייני סגנון הבאוהאוס: בתים עם מרפסות אופקיות ארוכות, בעלות קווים פשוטים, אשר נותנות קרוי השובר את קרני השמש החמות. חלונות "סרט" אופקיים וחלונות "מדחום" אנכיים בחדרי המדרגות. מרחבים גדולים בין הבתים כדי לאפשר ירק מסביב לבית, מבנים עם מספר קומות קטן.

כמו כן בית הכנסת עומד במקום נישא כיאות לו. מבנהו מזכיר מבנים כפתיים כמו קבר רחל אשר משלב בתוכו חלונות ונציאניים גבוהים וצרים. שני גרמי מדרגות האחד לנכנסים, והשני ליוצאים.

החותמות מציגות בפנינו את אוכלוסיית העיר שכללה תינוקות, ילדים ההולכים לבית ספר, אמהות, גברים בדרך לעבודתם או לימודיהם, נשים עובדות בקיוסקים וגברים מגונדרים הולכי בטל (ידיים מאחורי הגב). סוגי כלי רכב שונים: עגלת תינוק, עגלה לנשיאת משאות, אופניים, מכוניות פרטיות, אוטובוסים, משאיות. המודרנה חדרה לעיר גם בדמות עמודי חשמל עשויים ממתכת. על כולם כאילו מנצח ממרכז התמונה שוטר לבוש מדים בריטיים העומד תחת גגון מצל דמוי פיטריה. דמות נוספת שהייתה בשיח של אותה תקופה, הוא הסבל התימני, הנושא על גבו מטען כבד. בסוף המאה ה־19 הובאו לארץ יהודים מתימן. אלו היו אנשים רזים, קטני קומה, חזקים מאד, מורגלים לכל עבודה קשה ותנאי חיים פשוטים ללא כל דרישות. הם היו צריכים להיות תחליף לערבים שעבדו בעבודות קשות ומלוכלכות. בעיתון "דבר לילדים" של התקופה אנו מוצאים כתבה על ילד העדה התימנית תימני שאינו רוצה להיות סבל. ניתן לראות סבל ערבי נושא כ-20 ארגזי עץ על גבו. התמונה צולמה כחדשיים אחרי מלחמת ששת הימים בעיר העתיקה בירושלים. אז בסמטאות העיר שינוע משאות נעשה על גבם של חמור או אדם. לעדה התימנית היה מקום מיוחד אצל אלתרמן וכתב מספר שירים על אנשיה בין היתר על "שלום רחמים " הסבל אשר נושא על גבו עוד ועוד... דמותו של הסבל התימני נעשתה כדמות מיניאטורית מעץ צבוע ע"י הזוג הלגה ומיליאן רוסט. הם עלו לארץ מגרמניה בשנת 1935. בגרמניה היה מחזאי שכתב מחזות בגרמנית. בארץ, כתב בגרמנית עשרה מחזות, שחלקן תורגמו ע"י אלתרמן לעברית והוצגו בתיאטרון המטאטא. מכיוון שבכך לא היה סיפק בידם ליצור פרנסה, הם פנו לייצור מיניאטורות של דמויות מא"י. הלגה למדה מאביה בגרמניה ליצור דברי אמנות מגולפים כמיניאטורות מעץ מגולף, זו הייתה מלאכה שפותחה במזרח גרמניה באזור זייפן (מדרום לדרזדן). היא נהגה לצייר דמויות שפגשה ברחוב הירושלמי ומהציורים גילף בעלה את המיניאטורות, שגובהן כ 3ס"מ. היא צבעה אותם בצבעים המחקים את המציאות. לפני כשנתיים ראיינתי אותה כשהיא בת תשעים ותשע (נפטרה בת כמאה). הדמויות נמכרו, כצעצועים ומזכרות, בעיקר לאנשי השלטון הבריטי (אזרחים ואנשי צבא).

פרט מעניין נוסף הוא כי במשחק מופיעים שבעה אנשים החובשים כובעים שונים, מכך נוכל להבין כי בת"א היו בעלי מקצוע שונים. ערב רב של כובעים יכול לסמל לנו שהעיר מלאה באנשים מארצות שונות ומתרבויות שונות הן מהארץ והן מחו"ל.

לסיום הדיון במשחק החותמות, ברצוני להעיר שתי הערות המקשרות את משחק החותמות למשחקי מחשב של היום:

– יש דמיון רב בין המשחק שבדיוננו למשחק SIM" שבו המשחק יכול לבנות בעזרת תוכנה משחקי יצירה ממוחשבים. כל זאת בבחירה של אלמנטים מבניים שונים, כמו גם להכניס דמויות של אנשים ובעלי חיים למשחק הוירטואלי ע"ג המסך. ניתן לבנות בית על יושביו או עיר שלמה או חנות סופרמרקט, או לבנות מכונית ולהסיעה וכד'.

– במחשב המודרני ניתן לכתוב בעזרת סימנים מוסכמים אשר נקראים EMOTICONS, כך גם אדם שלא יודע קרוא וכתוב יכול להתכתב עם חברו.

מגזרות נייר BUILD'EM

המשחק מאפשר בנית מודלים של מבנים שנבנו בא"י עשויים מנייר או קרטון ומיצגים את הבניה של היישוב החדש. בהקדמה למשחק מוסבר כי הוא מיועד לחיזוק הקשר עם הגולה(כתוב באנגלית). אמור להיות מופץ בין מורים ומדריכי נוער כדי לחזק את העבודה החינוכית שנעשית בא"י.

ציטטה מההקדמה:

…Will undoubtedly strengthen the bonds between the Jewish youth and the Yishuv""

בהקדמה למשחק זה אשר נוצר במרץ 1947 ע"י המחלקה לנוער בגולה של הקק"ל בירושלים מצוין כי הוא מבוסס על משחק קודם אשר הוכן בקק"ל אך לא הופץ בגלל פרוץ המלחמה העולמית השניה. במשחק הקודם היו מגזרות נייר של:הקבוצה, מושב עובדים, ומבני "חומה ומגדל". המשחק הזה מהווה קבוצה ראשונה של מבנים בא"י מתוך סדרה עתידית של מגזרות נייר נוספות. בקשת עושי המשחק מהמשתמשים היא להעיר הערותיהם כדי שבעתיד אפשר יהיה לשפרו ולייצר משחקים נוספים באיכות גבוהה יותר.

להלן שמות המבנים הכלולים:

1. המוסדות הלאומיים כוללים: משרדי הועד הלאומי, קרן קיימת, קרן היסוד והסוכנות היהודית. (עמ' 2–6)
2. הקבוצה (עמ' 7–12)
3. האוניברסיטה העברית על הר הצופים כולל המבנים:הספרייה הלאומית, אמפיתאטרון.(עמ' 13–17)
4. מגדל דוד (עמ' 18–21)
5. קבר רחל (עמ' 22)
6. המוזיאון הלאומי בצלאל (עמ' 24–23)

דיון במשחק

כשאנו מתבוננים ברשימה המבנים ניתן להעיר מספר הערות:

1. כלולים פה מבנים אשר משמשים את המוסדות הרשמיים של המדינה מעין הממשלה שבדרך, עד ליציאת הבריטים והקמת מדינת ישראל.
2. קבוצה – צורת התיישבות ייחודית לא"י המבוססת על שיתוף, עבודה עצמית ללא ניצול, ומבלי להיות כפופים לאחרים. בקבוצה החברים מנהלים את חייהם בעצמם וחיים חיי שוויון בכל שטחי החיים. הקבוצה הראשונה הוקמה באום ג'וני ב־1910. כעבור שנה הוסב שם המקום ל"דגניה". הקמת הקבוצה הייתה הגשמת רעיון כיבוש העבודה וכיבוש הקרקע. החיים בקבוצה התפתחו תוך התמודדות עם אתגרים וקשיים שהציבה המציאות ולא היו מבוססים על תכנון מדוקדק שעוצב מראש. את ההחלטות קיבלה אסיפת החברים, והן התבססו על רעיון השיתופיות שקבע כי כל אחד תורם על פי יכולתו ומקבל על פי צרכיו. בקבוצה היו: קופה משותפת, חדר אוכל משותף, ובית ילדים משותף. מאחר והפעילות הכלכלית הייתה מבוססת על חקלאות בלבד הוקם הקיבוץ אשר היה פתוח לענפי כלכלה נוספים כמו תעשיה ותיירות.
3. מוסד ההשכלה הגבוהה שבאוניברסיטה על הר הצופים בירושלים שהיא אבן דרך חשובה ביותר לתולדות ההשכלה בארץ. מכלל המבנים שעל ההר באותה תקופה רק שנים נכנס למשחק:הספריה הלאומית והאמפיתאטרון.
4. מגדל דוד הוא מבנה עתיק במצב יחסית טוב המקפל בתוכו חלקים גדולים בהיסטוריה של ירושלים. החל בהורדוס עבור לתקופה המוסלמית אח"כ הצלבנים ולבסוף הטורקים והישראלים שערכו חפירות ארכיאולוגיות, שמרו ושקמו את המבנה היפה הזה. מאידך מגדל דוד הוא מעין סמל של השלטון הבריטי בארץ הוא מופיע בכל מיני תמונות ומסמכים וגם על בולי המנדט.
5. קבר רחל הוא אחד מסדרת קברי האבות שבחברון ובבית לחם. גם הוא מופיע כסמל ארגה ליהודים שרצו להגיע לארץ האבות. מתפללות בו בעיקר נשים המבקשות ברכות נשים.
6. נקרא גם בית הנכות הלאומי בצלאל שעבר גלגולים רבים מאז הקמתו.

משחק הBUILD'EM אפשר לילד בנית מודלים של מבנים חשובים בא"י ודרך הבנייה של מודלים אלו ניתן היה לפתח תכנים רעיוניים לשיח עם הבונים. יש פה מעין קיום של הרצון הציוני לשלב פעילות "עמלנית" ביצירת המבנים עם שיח רעיוני על תכני המבנים תפקודם והוויתם. ברצוני להביא כאן לצורך השוואה בנית מבנים הלקוחים ממדורי "עשה זאת בעצמך" בעיתונות הילדים של התקופה. המבנים עשויים מנייר או קרטון (ראה נספח 17). באותה שטה בונים שכונה, עושים לול עם תרנגולות, בונים כפר וכו'. דרך הבניה הילד לומד את סביבתו הקרובה והרחוקה ומתרגל עצמו לעשות עבודות יד הדורשות לעיתים אלתור.

משחק אור "תרבות"

בתחילת שנת 1935 התנהלה חליפת מכתבים בין נתן ביסטריצקי, ראש מחלקת הנוער בקק"ל וסופר בעל שם בזכות עצמו היושב בלשכה המרכזית בירושלים, לבין א. בן נון גם הוא סופר מרחוב מלצ'ט 17 בת"א. מספרי הילדים הידועים שלו: מרחיבי תבל, סינדבד הספן, במבי, סיפורי הברון מינכאוזן. בעקבות פנייתו של בן נון לביסטריצקי בהצעה להפיץ משחק האור "תרבות"(כך מופיע במקור). המשחק כולל דפים עם 20 שאלות ותשובות לפי גרסת בן נון. לעומת זאת הפיקה הקק"ל גרסה משל עצמה. בדפי השאלות והתשובות יש חורים ליד כל שאלה ותשובה. מניחים את הדפים על משטח קרטון שיש בו 40 מגעים חשמליים מול כל חור שבדפים (ראה נספח 20). מידות המשטח כ-20X25 ס"מ. כל המגעים מחוברים לסוללה חשמלית בעלת 2 קטבים שהאחד קשור לכל השאלות והשני לכל התשובות. כאשר הילד נוגע במגע של שאלה ובמגע של תשובה נכונה נסגר מעגל חשמלי ונורית קטנה נדלקת לאישור. כשהתשובה שגויה לא נדלקת נורית.

ביסטריצקי ענה לבן נון כי "המשחק מקורי ומושך את הלב ויש בו יסוד חינוכי מצוין" אך העברית איננה ברמה מספקת. נוסף לכך הוא מבקש לדעת מי הכינו? ומי הוציאו לאור? מה מחירו? ואיך יופץ ? תשובת בן נון הייתה כי המשחק הוא המצאה של עולה חדש ובן נון השיג את האמצעים להפיקו. כמות בת אלפיים יחידות נמכרה בארץ בתוך חודש ימים. בן נון בקש לשווק את המשחק בעזרת הקק"ל בארץ ובחו"ל. מלשכת הקק"ל בירושלים הופץ מכתב בצרוף דוגמת משחק לכל לשכות הקק"ל שבו הופיעו תאור המשחק ותנאי מכירתו, כותב המכתב לא מזוהה. הלשכות יתקשרו עם בית מסחר מקומי כדי שהוא יפיץ את המשחק והן תסייענה רק בפרסום ושווק בבתי הספר ובהסתדרויות נוער. כך ייאספו כמויות גדולות לשווק והקק"ל תוכל להכתיב לספק לייצר את המשחק לפי רצונה, שאלותיה ופיקוחה. בארכיון הציוני מצאנו את תשובת ביסטריצקי ללשכה בליטא בעיר קובנה בעברית ומכתב בגרמנית ללשכות בברלין, פראג ובוקרשט. אך נראה שאלו מייצגות את התשובות לשאר הלשכות. כדי להוזיל את מחיר המשחק בן נון הסכים להתקין רק את הדפים והלוח עם המגעים, את שאר חלקים יספקו הלשכות. המחירים יהיו כ % 50 מהמחיר הראשוני וכמוכן הקק"ל תכין שאלות ותשובות חדשות לפי גרסתה שתכלול את הנושאים הבאים: א. ספרים וסופרים. ב. ההסתדרות הציונית ומוסדותיה. ג. אישים ומנהיגים ציוניים. ד. המצוות התלויות בארץ ודרכי קיומן. ה. א"י והקרן הקיימת. ביסטריצקי בקש מהלשכות לקבל תחזית מכירות מחייבת כדי להעביר לבן נון את הכמות המרוכזת לייצור. על כך כבר לא מצאנו תשובה ולכן אין אנו יודעים מה קרה עם המשחק מבחינה מסחרית. באצ"מ מצאנו רק ארבעה דפי שאלות ותשובות בלבד פרט לסעיף ד: המצוות התלויות בארץ ודרכי קיומן.

לעומת זאת מצאנו במוזיאון ישראל אגף הנוער את משטח הקרטון ואת השאלות והתשובות לפי גרסת בן נון. יש לציין שבגרסת הקק"ל מצאנו את הדפים עם החורים במקומות הדרושים לעומת גרסת בן נון ללא חורים. כנראה שדפי הקק"ל שמשו כדפי דוגמא ליצרן ולא את המשחק האמיתי.

דיון במשחק

ברצוני להעיר כי בכל הדיון המפרט הזה שהבאתי לעיל רציתי להציג דוגמא של מעורבות הקק"ל ופעולותיה כדי לקדם את נושא המשחקים. מחוסר עדויות לא ניתן להגיע למסקנה סופית בעניין תפוצת המשחק והשמוש בו.

ראשית ברצוני להאיר כי מכל הביבלוגרפיה שעברתי עליה לא מצאתי כל משחק דומה לנ"ל. יש להדגיש את ייחודו של המשחק בתקופה כל כך מוקדמת, בשנות השלושים הראשונות. שטת המשחק מאד מעניינת ונעימה. עדות לקיום משחק דומה מצאנו רק בגמניה שבה המשחק כנראה הומצא בשנות השלושים הראשונות. במשחק זה קיימת שטת לימוד לנושאים הקשורים בא"י. שטה זו נותנת לשחקנים רק תשובות לשאלות ספציפיות והרוצה להעמיק חייב ללכת לספרות וההיסטוריה. ניתן ליצור במשחק תחרות ע"י צבירת נקודות לתשובות נכונות. בגרסת בן נון יש ניסוחים פחות טובים וגם תשובות שגויות. למשל לשאלה "איזו היא המושבה החקלאית הראשונה בא"י?" התשובה הניתנת היא מקווה ישראל וזה לא נכון. לעומת זאת בגרסת קק"ל השאלה היא: "מה שם המוסד החקלאי הראשון בא"י?", והתשובה נכונה, מקווה ישראל. בגרסת הקק"ל מופיעה שאלה: "מה שם המושב שבו נטועה חורשה ע"ש י"ח ברנר?", והתשובה – כפר יחזקאל – שגויה.

המשחק מאפשר לנו להכיר נושאים שונים בא"י כמו מהו הישוב הצפוני ביותר? ומהו הדרומי ביותר? איזה ישובים נבנו ומתי על אדמות קק"ל? מוסדות אקדמיים ומיקומם. הקמת תעשיות שונות באזורי שונים של הארץ. מוסדות חינוך כללי ובמיוחד חקלאי. פרקים בתולדות יהודיים משך הדורות ותרומתם לספרות העברית והכללית. ועוד נושאים רבים.

ניתן להשליך משחק זה לימינו ולומר כי זה הוא משחק טריוויה שאנו מכירים היום.

זהו שלוב יפה של טכנולוגיה שבשנות השלושים הייתה בחיתוליה לתכונה יהודית של לימוד ושינון.

כך לתת לילד ללמוד על ארצו ומורשתו בשטה נוחה ונעימה.

כמובן שיש לשים לב כי המשחק הומצא ע"י עולה חדש לארץ שאפילו את שמו איננו יודעים מכיוון שא' בן נון לא רצה לחשוף את שמו.

משחק קלפים רביעיות

במשחק הרביעיות מחלקים מספר ידוע של קלפים לכל אחד בין 4–6 והמשחקים צריכם ליצור רביעיות ע"י השלמה קלפים משחקן אחר או מהקופה. זה שצבר יותר רביעיות מנצח.

משחק הרביעיות נפוץ בעיקר בגרמניה ובהולנד בקרב האוכלוסיה הכללית. קיימתי ראיונות עם מספר מומחים בינלאומיים בתחום הקלפים:

- עורך העיתון Playing Cards ששמו Peter Endebrock חי באנגליה

-אספן גדול ובעלים של חברה העוסקת בסחר בקלפים עתיקים ששמה Jean Darquenne, מגרמניה

מומחה לקלפים וממציא משחקי קלפים ששמו Thierry Depaulis חי בפריז לטענתם משחקי הרביעיות אינם מענינים במיוחד, אין בהם את מתח המשחק, לכן ענף זה של הקלפים לא התפתח במיוחד. לעומת זאת אצלנו ענף זה מפותח. לדעתי משחקי רביעיות הקלפים בארץ היו בתקופת המחקר ועודם מקובלים גם היום ומתבטא בהם האופי היהודי הלמדני שהיה בסיס החינוך אצל יהודים באשר הם. מתוך כשבעים משחקים אשר הופצו ע"י הקק"ל לפי ממצאנו בארכיון הציוני כ 47 הם משחקי רביעיות. מתוכם כ 25 מבוססים על נתונים שספקה הקק"ל על נושאים שקשורים לקק"ל.

לדוגמא אביא כאן את משחק "הספרן" אשר מורכב מקלפים של סופרי התקופה כגון: שלום עליכם, דוד שמעוני, יוסף חיים ברנר. על כל אחד מהקלפים מופיע ציור דמותו של הסופר וארבע מיצירותיו הספרותיות. במהלך המשחק צריך לבקש משחקן אחר קלף אשר ישלים את החסר לו. המשחק ייוצר בת"א ע"י ברלוי. המשחקים זוכים ללמד מעט על הסופרים של התקופה ובעיקר על עבודותיהם. כל הסופרים משתייכים לזרם הספרות הנקרא ספרות עברית חדשה. אין זה אומר כי מי שיודע את שמות הספרים שכתב סופר זה או אחר גם יודע את תוכנם אולם זו התחלה לקריאה למתעניין, שילך ויעמיק על הסופרים, ידיעותיהם, ודעותיהם. הסופרי שבמשחק עסקו בדרך זאת או אחרת בתנועה הציונית וכאן החשיבות הגדולה בקריאה והבנת כתביהם.

תערוכות מסחריות

אחת הדרכים המתקדמות בעולם לשווק מוצרים הייתה והיא עדיין נפוצה מאד – תערוכות.

התערוכות מאפשרות ללקוח לראות את אשר מתחדש בענף שהוא מתעניין בו. למשווק זו אפשרות לחשוף ולהציג את מוצריו כדי להגיע לקהל יעד אליו הוא פונה. בסופו של דבר המשווק יכול בפרק זמן קצר לקבל תגובות על מוצריו, מחיריהם וצינורות השיווק עבורו.

כבר באמצע שנות העשרים אורגנה ביריד המזרח בת"א תערוכה ראשונה שבה השתתפו מדינות כמו: מצרים, סוריה, קפריסין, יוון, תורכיה, אנגליה, רוסיה, איטליה, צרפת, פולין, צ'כוסלובקיה, רומניה, גרמניה, בלגיה, יוגוסלביה. יריד המזרח הפך למקום מאד מבוקש.

נביא מספר דוגמאות של תערוכות ואירועים שונים בתחום המשחקים.

הקק"ל הייתה מעורבת בכל הפעילויות האלו ולכן נציין אותן למרות שבחומר שמצאנו לא תמיד יש פניה אליהם.

ממשלת המנדט קימה תערוכות שונות בארצות שהיו תחת חסותה במטרה לשפר את תנאי הסחר של מדינות אלו ולחשוף את הצרכנים המקומיים ליכולות האזוריות. "... ממשלת א"י היא בעלת מפעל זה (הכוונה לתערוכה בקהיר). רוצה הממשלה להראות לתושבי מצרים ולשרי הצבא הבריטי החונה בארץ, מה יוכלו לקנות בא"י לצרכי האוכלוסים ולצרכי המלחמה". בכתבה מתואר סיפורה של תערוכה בקהיר בשנת 1941 שבה השתתפו בין היתר 24 יצרני משחקים מא"י. הבריטים מצאו ביהודים בא"י גורם רציני ביותר להספקת השירותים והמוצרים הדרושים לצרכיהם האזרחיים והמלחמתיים. גם בנות הברית נצלו שירותים אלו. רק בא"י מכל המרחב של המזרח התיכון הם יכלו למצוא שירותים, איכויות ועמידה בלוחות זמנים שהיו מוכרות להם מהתעשיות הביתיות שלהם. שירותי התיירות וההארחה שגשגו, התעשייה ספקה בגדים, חלקי חילוף, ידיות לכלי עבודה(ראה את התארגנות בקיבוץ אלונים לייצור הידיות שנחשבו כמוצרים לצרכי המלחמה). שנות המלחמה היו בארץ שנות צמיחה ופריחה. תעשיית המשחקים התפתחה וגדלה למרות מגבלות על חומרים מסוימים שהוגדרו ע"י הבריטים לשימוש רק לצרכי מלחמה.

"הלשכה לתעשית בית" הקימה את "ארגון יצרני הצעצועים" והם ארגנו תערוכה ב 21 באפריל 43 שבה יצגו היצרנים את תוצרתם בתחום המשחקים והצעצועים. התערוכה השתלבה בכנס מורים בתל אביב. זו הייתה הזדמנות ראשונה להחליף דעות בין המחנכים והיצרנים. הוקמה וועדה לשיפור המשחקים והצעצועים גם מבחינה פדגוגית. התערוכה עשתה רושם מצוין, חלק מהמוצגים הותאמו לדרישות אירופיות כך נכתב ע"י ד'ר גרינבאום ממחלקת המסחר והתעשיה לד"ר שמורק מהקק"ל.

בירושלים תקיימה ב 15.7.45 תערוכת "צעצועי חינוך" והכוונה כנראה היא למשחקים חינוכיים. הוצגו משחקים "באיכות גבוהה וגוון ארץ ישראלי מיוחד אשר עלולים לגרום לשינוי בענף בארץ ומחוצה לה". לדברי מארגני התערוכה חברת "ארבה"-מלאכת מחשבת.

פעילות שווקית

מאמצים רבים הושקעו ע"י גופי ממסד שונים של התקופה כדי לעודד את צריכת "תוצרת הארץ". לשם כך פנו לערוצי פרסום שונים רדיו, פרסום חוצות, כנסים והרצאות עיתונות מבוגרים וילדים, נוכל לראות פרסום כזה בצורה קלילה ומבדחת במכתב שנכתב באנגלית למנכ"ל הקק"ל ע"י ולטר קצנברגר מגדולי העוסקים בתחום המשחקים והצעצועים באותן שנים. נושאו: "פרופוגנדה (תעמולה, ג"כ) לקק"ל".

"עתיד ארצנו תלוי בצעירים היהודיים, ומתפקידנו לעורר את התעניינותם בקק"ל וזאת מגיל צעיר בעזרת משחקים וספרי תמונות המודפסים באנגלית ועברית. המלחמה עומדת להסתיים וצריך להיות מוכנים לשלוח משחקים לארצות כמו ארה"ב אנגליה, דרום אפריקה ואחרות." והוא מונה רשימת משחקים מומלצת אשר מיוצרת ע"י יצרנים שונים. בסוף המכתב מתנצל הכותב על שעדיין אינו שולט בכתיבה עברית.

בתאריך 18.2.46 נשלח מכתב אל הנהלת הקקל בו מודיע המכון לסחר חוץ כי הוכן קטלוג "ספרים ומשחקים מארץ ישראל" ב 1000 עותקים המיועדים להישלח לחו"ל במטרה לעודד את שיווק הספר והמשחק העברי בחו"ל. הפניה היא לקק"ל כדי שזו תעביר כתובת של לשכותיה בחו"ל. מופיעים בחוברת תחת השם "משחקים של ברלוי" משחקים רבים מתוצרת ברלוי וגם מתוצרתם של יצרנים רבים המוכרים בזכות עצמם. כגון: יזרעאל, קצנברגר, פיירברג, אמנות ועוד.

פניות רבות ממשרדים שונים של הקק"ל נמצאות בארכיון הציוני ומספר כאלו נביא כאן.

משרד הקק"ל בסטרסבורג פונה אל הלשכה הראשית בירושלים ומבקש לשלוח משחק לא ברור לפי הכמויות המצוינות בסוגריים אל היעדים: בואנוס איירס (1000), מילנו (1000), ברלין (300), זגרב (300), קולז' (200).

לשכת קק"ל בברלין מבקשת מהלשכה המרכזית בירושלים לשלוח משחקים לפי פרוט במכתב עבור העיר ברנו בצ'כוסלובקיה וזאת לפי הוראה מהמשרד בפראג.

ממספר הדוגמאות שנתתי נראה כי הקק"ל עשתה מאמצי שווק רציניים ביותר כדי לשווק משחקים כחלק ממדיניות התעמולה למכירת א"י. הנסיונות שנעשו הם רבים ומגוונים ובשטחים שונים.

למרות זאת יש מעט תגובות העולות מהארכיונים ולכן אין לנו מסקנות סופיות על מידת הצלחתם של המשחקים התקבלותם ותפוצתם.

סיכום

בבואנו לסכם עבודה זו כדאי להדגיש כי אנו מסתמכים על מסמכים בלבד, מאחר ולא מצאנו אותם במלואם, יש שאלות רבות אשר נשארות ללא תשובה.

הקק"ל עסקה ביזום והפצת משחקים אך בעיקר שמשה כגורם מתווך ומוסר מידע גיאוגראפי ודמוגראפי. לא עסקה בייצור צעצועים.

הקק"ל הייתה מאד פעילה בתחום יזום ייצור משחקים מתוצרת הארץ משנות העשרים ועד קום המדינה. פעילות זו סייעה לפיתוח החינוך הבלתי פורמאלי. התעמולה שהגיעה ליהודים בתפוצות סייעה לגיוס כספים להבטחת בצוע מטרות הקק"ל, והביאה לילדים ונוער יהודי הכרות עם התרבות החומרית אשר נבנתה בא"י.

האנשים שעסקו בייצור המשחקים ברובם עולים חדשים חלקם הגיעו עם מקצועות שתרמו לייצור המשחקים. חלקם האחר היו צריכים להסב את מה שהביאו עמם למקצוע חדש. שתי העליות אשר תרמו את מירב התרומה לענף היו עולים מגרמניה ופולניה. הראשונים תרמו בעיקר לענף דרך האמנות הפלסטית כמו: ציור, פסול, גילוף. האחרונים הביאו איתם הרבה תרבות יהודית שהתפתחה משך מאות שנים בשטטל וב"חדר", ולאחר מכן במערכת ההשכלה בגולה. כך נוצרו משחקים אשר היו בנויים על העברת משחקים שהיו בגולה לארץ, בתוספת לעיון, שינון ולימוד שהיו נהוגים שם.

מתוך המחקר והלימוד שעשינו ניתן להציג אופיון למשחקי קופסא:

הגורם משחקים ואפיונם

מטרה חייבת להיות מטרה מוגדרת וברורה

כללי משחק ברורים מוגדרים ומוסכמים על כל המשתתפים חריגה או שינוי מחייב את הסכמתם

מספר שחקנים לפחות שנים ועד רבים. כשרוצים ניתן לשחקן בודד לשחק את שני הצדדים.

מקום המשחק מתבצע אך ורק במקום מוגדר ותחום בין אם זה לוח משחק או מרחב קבוע יצירתיות משחקית מוגבלת

ארגון המורים למען הקק"ל תרם והביא את הצד הפדגוגי–ציוני והשתקפותו במשחקים. את גבולות הארץ, הריה, נהרותיה, עמקיה, יישוביה ואנשיה אנו מוצאים בצורות מגוונות במשחקים.

מפעלי המשחקים פזורים בארץ. בערים ובקיבוצים בלבד, במושבות ובמושבים אין מפעלים. קיימים מספר מסמכים אשר בהם ניתן למצוא רשימות של מפעלים בארץ, למשל: רשימת המפעלים המופיעים בתערוכת קהיר ב 1941 (24 מפעלים) רשימת המפעלים המופיעים בקטלוג הבריטי מ1943 (36), ורשימת המשחקים הכלולים ברשימת המכון לסחר חוץ משנת 1946. מעט מאד מפעלים נמצאים בכל שלוש הרשימות וזאת בטוח שנים קצר בין הפרסום של מסמכים אלו. הייתכן שכל כך הרבה תחלופה הייתה במפעלים? מצד שני יש מפעלים ידועים לנו שלא כלולים באף אחד מהם והשאלה נשארת: מדוע?

כחלק מתהליך הפצת המשחקים הקק"ל מסרה משחקים לקבלת חוות דעת משתמשים.

לגופים הרשמיים של הקק"ל אין אוסף משחקים מסודר דבר שחייב פנייה לגופים שונים בארץ ובחו"ל. רוב הממצאים נמצאו אצל אנשים פרטיים, חלקם בתנאי אחסנה לא מתאימים.

בתכתובת אשר מקורה בארכיונים חסרים פרטים רבים כגון: הגוף השולח, יש חתימת שולח אך אין שם ותפקיד, תאריך, ועוד פרטים מזהים וכללים. אין רצף של התכתבויות ולכן יש "חורים שחורים" רבים.

כחלק מהמחקר שאני עורך בקרתי בכל הארכיונים והמוזיאונים הרלוונטיים בארץ ורבים גם בחו"ל. ראיינתי כ 400 מרואיינים. נעזרתי ברדיו ובעיתונות כדי להביא את מחקרי וחיפושי לידיעת הציבור.

במשחקים רבים ניתן היה להצליב מידע היסטורי אך לא מידע שווקי ושימושי. כמעט ואין מידע על התקבלות המשחקים, השימוש בהם ואחריתם.

סיום

דור מחדש ויוצר איננו זורק אל גל האשפה את ירושת הדורות.

הוא בוחן ובודק מרחיק ומקרב.

ויש שהוא נאחז במסורת קיימת ומוסיף עליה.

ויש שהוא יורד לגלי גרוטאות, חושף נשכחות,ממרק אותן מחלודתן,

מחזיר לתחייה מסורת דורות

שיש בה להזין את נפש הדור המחדש

אם יש בחיי עם משהו קדום מאד ועמוק מאד,

שיש בו כדי לחנך את האדם ולחסן אותו לקראת הבאות,

כתבי ברל כצנלסון "מקורות לא אכזב"