נבחרת חבר המדינות העצמאיות בכדורגל
.svg) | |||
| מידע כללי | |||
|---|---|---|---|
| התאחדות |
התאחדות הכדורגל של חבר המדינות העצמאיות | ||
| מאמן |
אנטולי בישובץ  | ||
| קפטן |
אלכסיי מיכאיליצ'נקו | ||
| מרב השערים | סרגיי קיריאקוב (4) | ||
| מרב ההופעות | דמיטרי חרין (9) | ||
| תלבושת | |||
| |||
| משחק בינלאומי ראשון | |||
 ארצות הברית 0 - 1 חבר המדינות העצמאיות  (מיאמי, ארצות הברית; 25 בינואר 1992) משחק בינלאומי אחרון  סקוטלנד 3 - 0 חבר המדינות העצמאיות נורשפין, שוודיה; 18 ביוני 1992 | |||
| הניצחון הכי גדול | |||
 אל סלוודור 0 - 3 חבר המדינות העצמאיות סן סלוודור, אל סלוודור; 29 בינואר 1992 | |||
| ההפסד הכי גדול | |||
|
סקוטלנד 3 - 0 חבר המדינות העצמאיות נורשפין, שוודיה; 18 ביוני 1992 | |||
| אליפות אירופה בכדורגל | |||
| הופעות | 1 (הראשונה ב-1992) | ||
| ההישג הטוב | סיבוב ראשון | ||
  | |||
נבחרת חבר המדינות העצמאיות בכדורגל (ברוסית: Сборная СНГ по футболу; נקראה בעברית גם בתרגום השגוי "נבחרת חבר העמים") הייתה נבחרת כדורגל שייצגה בשנת 1992 את חבר המדינות - 12 מתוך 15 המדינות הסובייטיות לשעבר והעצמאיות מאז, שקמו בעקבות התפרקות ברית המועצות ב-26 בדצמבר 1991. הנבחרת הוקמה במקום נבחרת ברית המועצות, אשר חדלה להתקיים עם התפרקות השלטון הסובייטי.
במהלך שנת 1991 זכתה נבחרת ברית המועצות במקום ראשון בבית במוקדמות יורו 1992 והבטיחה את השתתפותה בטורניר, ובעקבות התפרקות ברית המועצות הוחלט בינואר 1992 על הקמת נבחרת חבר המדינות העצמאיות, במטרה להוות תחליף לנבחרת ברית המועצות ולשמור על המקום באליפות אירופה. הסימפוניה התשיעית של בטהובן נבחרה לשמש כהמנון הנבחרת. רשמית ייצגה הנבחרת את כל מדינות ברית המועצות לשעבר (פרט לאסטוניה, לטביה וליטא, אשר לא הצטרפו לחבר המדינות), אך בפועל שיחקו בנבחרת רק שחקנים מרוסיה, אוקראינה, בלארוס וגאורגיה.
ביורו 1992, תחת הדרכתו של המאמן אנטולי בישובץ שאימן את נבחרת ברית המועצות במשחקי המוקדמות, הצליחה נבחרת חבר המדינות העצמאיות להשיג שתי תוצאות תיקו במשחקיה עם נבחרות הולנד וגרמניה החזקות, אך במשחק האחרון בשלב הבתים הובסה על ידי סקוטלנד וסיימה את דרכה בטורניר במקום האחרון בבית. משחק זה היה גם משחקה האחרון של הנבחרת בכלל.
בתום הטורניר פורקה הנבחרת ומרבית שחקניה עברו לנבחרת רוסיה, שהוקמה כחודש לאחר מכן. בנוסף הוקמו נבחרת אוקראינה, נבחרת בלארוס, נבחרת גאורגיה, נבחרת מולדובה, נבחרת ארמניה, נבחרת אזרבייג'ן, נבחרת אוזבקיסטן, נבחרת קירגיזסטן, נבחרת קזחסטן, נבחרת טג'יקיסטן ונבחרת טורקמניסטן, וכן נבחרת אסטוניה, נבחרת לטביה ונבחרת ליטא.
פרט לשלושת משחקיה ביורו 92, ערכה הנבחרת עוד שבעה משחקי ידידות (אחד מהם מול נבחרת ישראל[1]). הרקורד של הנבחרת מסתכם ב-3 ניצחונות, 2 הפסדים ו-5 תוצאות תיקו. כל משחקי הנבחרת (פרט לאחד) נערכו מחוץ לגבולות ברית המועצות לשעבר.
סגל הנבחרת ביורו 1992
[עריכת קוד מקור | עריכה]| מספר | עמדה | שם | תאריך לידה | הופעות | שערים | מועדון |
|---|---|---|---|---|---|---|
| 1 | שוער |  דמיטרי חרין | 16 באוגוסט 1968 | 9 | 0 | צסק"א מוסקבה |
| 12 | שוער | סטניסלב צ'רצ'סוב | 12 בספטמבר 1963 | 2 | 0 | ספרטק מוסקבה |
| 2 | מגן | אנדריי צ'רנישוב | 7 בינואר 1968 | 8 | 0 | ספרטק מוסקבה |
| 3 | מגן |  קאחבר צחאדדזה | 7 בספטמבר 1968 | 6 | 1 | ספרטק מוסקבה |
| 4 | מגן |  אחריק צווייבה | 10 בספטמבר 1966 | 7 | 1 | דינמו קייב |
| 5 | מגן | אולג קוזנצוב | 22 במרץ 1963 | 5 | 0 | גלאזגו ריינג'רס |
| 18 | מגן | ויקטור אונופקו | 14 באוקטובר 1969 | 4 | 0 | ספרטק מוסקבה |
| 20 | מגן | אנדריי איוואנוב | 6 באפריל 1967 | 2 | 0 | ספרטק מוסקבה |
| 6 | קשר | איגור שאלימוב | 2 בפברואר 1969 | 4 | 0 |  פוג'ה |
| 7 | קשר | אלכסיי מיכאיליצ'נקו | 30 במרץ 1963 | 5 | 0 | גלאזגו ריינג'רס |
| 8 | קשר | אנדריי קנצ'לסקיס | 23 בינואר 1969 | 6 | 0 |  מנצ'סטר יונייטד |
| 9 | קשר |  סרגיי אלייניקוב | 7 בנובמבר 1961 | 4 | 0 | לצ'ה |
| 10 | קשר | איגור דוברובולסקי | 27 באוגוסט 1967 | 4 | 1 |  סרבט ז'נבה |
| 16 | קשר | דמיטרי קוזנצוב | 28 באוגוסט 1965 | 8 | 0 |  אספניול |
| 17 | קשר | איגור קורנייב | 4 בספטמבר 1967 | 1 | 0 | אספניול |
| 19 | קשר | איגור לדיאחוב | 22 במאי 1968 | 7 | 1 | ספרטק מוסקבה |
| 11 | חלוץ | סרגיי יוראן | 11 ביוני 1969 | 3 | 0 |  בנפיקה ליסבון |
| 13 | חלוץ | סרגיי קיריאקוב | 1 בינואר 1970 | 9 | 4 | דינמו מוסקבה |
| 14 | חלוץ | ולדימיר ליוטי | 20 באפריל 1962 | 3 | 0 |  דיסבורג |
| 15 | חלוץ | איגור קוליבנוב | 6 במרץ 1968 | 5 | 1 | פוג'ה |
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ מאיר ריפמן, 1 נגד כולם, מעריב, 13 בפברואר 1992