נבחרת רוסיה בכדורגל
 | |||||||||
| מידע כללי | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| כינוי | האדומים | ||||||||
| התאחדות | התאחדות הכדורגל הרוסית | ||||||||
| השתייכות | אופ"א | ||||||||
|
דירוג פיפ"א (18 בפברואר 2021) |
39  | ||||||||
| - ניקוד פיפ"א | 1,461 | ||||||||
| - דירוג שיא | 3 (נמדד באפריל 1996) | ||||||||
| - דירוג שפל | 70 (נמדד ביוני 2018) | ||||||||
| מאמן |
 סטניסלב צ'רצ'סוב | ||||||||
| קפטן | ארטיום דזיובה | ||||||||
| מירב השערים | אלכסנדר קרז'אקוב (30) | ||||||||
| מירב ההופעות | סרגיי איגנשביץ' (127) | ||||||||
| אצטדיון ביתי | ראו בגוף הערך | ||||||||
| |||||||||
|
www | |||||||||
| משחקים היסטוריים | |||||||||
| משחק בינלאומי ראשון | |||||||||
משחק רשמי ראשון  פינלנד 2 - 1 רוסיה הצארית (סטוקהולם, שוודיה; 30 ביוני 1912)  רוסיה 2 - 0 מקסיקו  (מוסקבה, רוסיה; 16 באוגוסט 1992) משחק לא רשמי ראשון רוסיה 5 - 4 צ'כיה  (סנקט פטרבורג, רוסיה; 16 באוקטובר 1910) | |||||||||
| הניצחון הכי גדול | |||||||||
רוסיה 9 - 0 סן מרינו  (סרנסק, רוסיה; 8 ביוני 2019) | |||||||||
| ההפסד הכי גדול | |||||||||
 גרמניה 16 - 0 רוסיה הצארית (סטוקהולם, שוודיה; 1 ביולי 1912)  פורטוגל 7 - 1 רוסיה (ליסבון, פורטוגל; 13 באוקטובר 2004) | |||||||||
| גביע העולם בכדורגל | |||||||||
| הופעות | 11 (הראשונה ב-1958) | ||||||||
| ההישג הטוב | מקום רביעי 1966 | ||||||||
| אליפות אירופה בכדורגל | |||||||||
| הופעות | 12 (הראשונה ב-1960) | ||||||||
| ההישג הטוב | זכייה (1960) | ||||||||
נבחרת רוסיה בכדורגל לגברים (ברוסית: Сборная России по футболу) היא הנבחרת הלאומית של רוסיה בכדורגל, המנוהלת על ידי התאחדות הכדורגל הרוסית ומשתייכת לאופ"א.
רוסיה העפילה לארבע גביעי עולם (1994, 2002, 2014 ו-2018) ולשש אליפויות אירופה (1996, 2004, 2008, 2012, 2016 ו-2020). ביורו 2008 היא עברה בפעם הראשונה בתולדותיה את שלב הבתים של טורניר גדול, לא כולל תקופתה של נבחרת ברית המועצות ובמונדיאל 2018 העפילה עד לשלב רבע הגמר.
פיפ"א מכירה בנבחרת הלאומית של רוסיה כממשיכת דרכן הישירה של הנבחרות הלאומיות של חבר המדינות העצמאיות ושל ברית המועצות.
הדירוג הנוכחי של נבחרת רוסיה ברשימת הדירוג של פיפ"א, הוא המקום ה-39 בעולם, נכון ל-18 בפברואר 2021 - ללא שינוי לעומת דירוג קודם[1]. דירוג השיא 3 נמדד לראשונה[2] באפריל 1996, והדירוג הנמוך ביותר 70 נמדד לראשונה[2] ביוני 2018.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שנים ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – נבחרת האימפריה הרוסית בכדורגל
ערך מורחב – הנבחרת הרוסית בכדורגל הוקמה לראשונה בשנת 1912 בתור "נבחרת האימפריה הרוסית" שנועדה להשתתף באולימפיאדת סטוקהולם, בה הנבחרת שיחקה 2 משחקים רשמיים. היא שיחקה את משחקה הבינלאומי הראשון נגד נבחרת פינלנד והפסידה בו 1–2 ברבע גמר טורניר הכדורגל האולימפי, אחר כך המשחק השני היה המשחק שבו הנבחרת הרוסית הפסידה בהפרש הגדול ביותר מאז ומעולם, לאחר שהפסידה 0:16 לנבחרת גרמניה בכדורגל.
ב-1922 הוקמה ברית המועצות ועל כן חדלה נבחרת רוסיה לפעול, ונבחרת ברית המועצות הוקמה במקומה וייצגה את כל הרפובליקות הסובייטיות שהיו חלק מברית המועצות. מצב שנמשך כשבעים שנה.
לאחר פירוק ברית המועצות, נבחרת רוסיה הוקמה מחדש. את משחקה הבינלאומי הראשון קיימה נבחרת הפדרציה הרוסית נגד מקסיקו ב-16 באוגוסט 1992 וניצחה בו 0–2. הנבחרת הורכבה משחקני נבחרת ברית המועצות לשעבר מהרפובליקות האחרות.
התחלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רוסיה, עם פאבל סדירין כמאמנה הראשון, הוגרלה לבית 5 של טורניר המוקדמות של מונדיאל 1994, יחד עם נבחרות יוון, איסלנד, הונגריה ולוקסמבורג. ההשעיה של נבחרת הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה הורידה את מספר הנבחרות בבית זה לחמש בלבד. רוסיה העפילה למונדיאל לבסוף יחד עם יוון, כשבמאזנה שישה ניצחונות ושתי תוצאות תיקו. המונדיאל הראשון של נבחרת רוסיה, שנערך בארצות הברית, פתח תקופה חדשה בכדורגל הרוסי כמדינה עצמאית. סגל הנבחרת הורכב משחקנים ותיקים כמו השוער סטניסלב צ'רצ'סוב, אלכסנדר בורודיוק, ושחקנים נוספים כמו ויקטור אונופקו, אולג סלנקו, אלכסנדר מוסטובוי, ולדימיר בסצ'סטניך וואלרי קרפין.[3]
בטורניר עצמו, רוסיה הוגרלה לבית 2 יחד עם נבחרות קמרון, שוודיה וברזיל. הבית נחשב לבית חזק, כאשר לרוסיה היו סיכויים נמוכים להעפיל לסיבוב השני. בשני המשחקים הראשונים שלה רוסיה הפסידה 0–2 לברזיל ו-1–3 לשוודיה. בעודה מודחת כמעט באופן בטוח, רוסיה הביסה 1–6 את קמרון במשחק השלישי, כאשר אולג סלנקו קובע שיא של חמישה שערים במשחק אחד. רוסיה הודחה מהטורניר עם שלוש נקודות, ומאזן של ניצחון אחד ושני הפסדים. מעט לאחר המונדיאל סדיירין פוטר, לאור הטורניר החלש שהיה לנבחרת.
תקופת רומנצב[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר פיטוריו של סדיירין, אולג רומנצב מונה למאמן נבחרת רוסיה על מנת להוביל אותה ליורו 1996. רומנצב קיווה להעפיל עם רוסיה ליורו, ולהציג גם בו יכולת טובה. בסגל שלו הוא כלל שחקנים רבים ממונדיאל 1994, כדוגמת ויקטור אונופקו, אלכסנדר מוסטובוי, ולדימיר בסצ'סטניך, וואלרי קרפין. במהלך טורניר המוקדמות, רוסיה גברה על נבחרות סקוטלנד, יוון, פינלנד, סן מרינו ואיי פארו, וסיימה במקום הראשון בבית עם מאזן של שמונה ניצחונות ושתי תוצאות תיקו.
ביורו 1996 רוסיה הוגרלה לבית 3 עם גרמניה, צ'כיה ואיטליה. בית 3 תואר כ"בית המוות", ורוסיה נחשבה לחלשה ביותר בו - כמו בטורניר הקודם. איטליה ניצחה את רוסיה בתוצאה 1–2. לאחר שהפסידה במשחקה הראשון לא ציפתה רוסיה להפגין יכולת טובה במשחק הבא, מול גרמניה. אף על פי כן, היא הצליחה לשמור בכבוד על תיקו 0-0 עד לסיום המחצית הראשונה; עם זאת היא הפסידה בסיום המשחק 0–3. המשחק האחרון של רוסיה, נגד צ'כיה, היה מותח והיווה כנחמה עבור הנבחרת: הוא הסתיים בתיקו 3-3, לאחר שער שוויון בסיום המשחק של נבחרת צ'כיה.
לאחר יורו 1996[עריכת קוד מקור | עריכה]
אחרי יורו 1996 מונה בוריס איגנטייב למאמן הנבחרת. מטרתו הייתה להוביל את הנבחרת להעפלה למונדיאל 1998 שנערך בצרפת. הוא השתמש במספר שחקנים ששיחקו בטורנירי הנבחרת הקודמים, כמו ויקטור אונופקו, אלכסנדר מוסטובוי וואלרי קרפין. בבית המוקדמות, רוסיה הוגרלה לבית 5 עם נבחרות בולגריה, ישראל, קפריסין ולוקסמבורג. רוסיה ובולגריה היו שתי המועמדות הבכירות להעפיל מהבית, וישראל הייתה מועמדת קטנה יותר. רוסיה התחילה את הקמפיין עם שני ניצחונות במשחקים נגד קפריסין ולוקמסבורג, ושתי תוצאות תיקו נגד ישראל וקפריסין. בהמשך היא ניצחה את לוקסמבורג ואת ישראל. הפסדה היחיד של נבחרת רוסיה בקמפיין זה, היה 0–1 מול בולגריה. היא סיימה את הקמפיין עם ניצחון 2–4 על בולגריה, ועלתה למשחקי הפלייאוף על ההעפלה למונדיאל. בפלייאוף, רוסיה הוגרלה מול נבחרת איטליה. רוסיה סיימה את המשחק הראשון בתיקו 1-1 והפסידה 0–1 במשחק השני, ולפיכך לא הצליחה להעפיל לגביע העולם.
לאחר הכישלון להעפיל למונדיאל בצרפת ניסתה רוסיה להעפיל ליורו 2000 אותו אירחו בלגיה והולנד במשותף. אנטולי בישובץ מונה למאמנה של נבחרת רוסיה. בישובץ ביצע שינויים רבים בסגל הנבחרת, והחזיר אליו שחקנים מהדורות הקודמים. בנוסף, הוא זימן את החלוץ הצעיר אלכסנדר פאנוב. רוסיה הוגרלה לבית 4 במוקדמות יחד עם נבחרות צרפת, אוקראינה, איסלנד, ארמניה ואנדורה. רוסיה, יחד עם צרפת, הייתה מועמדת בכירה להעפיל, בעוד אוקראינה הייתה מועמדת פחותה. רוסיה פתחה את טורניר המוקדמות עם שלושה הפסדים רצופים לאוקראינה, צרפת ואיסלנד. בעקבות תוצאות אלו, התאחדות הכדורגל הרוסית פיטרה מיידית את בישובץ, ומינתה מחדש את אולג רומנצב למאמן הנבחרת. המינוי המחודש של רומנצב הביא למפנה בקמפיין של רוסיה. היא ניצחה בששת המשחקים הבאים, ביניהם ניצחון 2–3 על צרפת בסטאד דה פראנס. במשחק האחרון מול אוקראינה, רוסיה הייתה זקוקה לניצחון על מנת להעפיל לטורניר, אך השיגה רק תיקו 1-1. רוסיה סיימה במקום השלישי, וכשלה בפעם השנייה ברציפות להעפיל לטורניר גדול.
התחדשות[עריכת קוד מקור | עריכה]
אולג רומנצב נשאר בתפקיד מאמן הנבחרת הלאומית על מנת לנסות להעפיל עימה למונדיאל 2002 בקוריאה הדרומית וביפן. בשלב המוקדם רוסיה הוגרלה לבית 1 יחד עם נבחרות סלובניה, הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה, שווייץ, איי פארו ולוקסמבורג. רוסיה הייתה פעם נוספת מועמדת להעפיל מהבית, יחד עם שווייץ ויוגוסלביה, למרות כישלונותיה הקודמים. רוסיה סיימה את הקמפיין במקום הראשון בבית והעפילה ישירות למונדיאל, כאשר במאזנה שבעה ניצחונות, שתי תוצאות תיקו והפסד אחד.
בטורניר הגמר של מונדיאל 2002 בקוריאה הדרומית וביפן, רוסיה הוגרלה לבית 8 עם נבחרות בלגיה, תוניסיה ויפן. בית 8 נחשב לבית החלש ביותר בטורניר, ורוסיה הייתה המועמדת הרצינית והבכירה ביותר להעפיל לסיבוב השני. במשחקה הראשון רוסיה ניצחה 0–2 את תוניסיה. היא הפסידה במשחק הבא שלה ליפן בתוצאה 0–1, מה שגרם למהומות ברחבי מוסקבה.[4] במשחק האחרון שלה בשלב הבתים נגד בלגיה, היא הייתה זקוקה לתיקו בלבד על מנת להעפיל לסיבוב השני; אך היא הפסידה בתוצאה 2–3 והודחה מן הטורניר.
אולג רומנצב פוטר מיד לאחר הטורניר, והוחלף על ידי ואלרי גזאייב, מאמנה של צסק"א מוסקבה. משימתו של גזאייב, להעפיל ליורו 2004, נראתה קשה כאשר הבית של רוסיה הורכב מנבחרות שווייץ, אירלנד, אלבניה וגאורגיה; אירלנד הייתה המועמדת הבכירה להעפיל ושווייץ המשתפרת נחשבה גם היא כמועמדת רצינית שתקשה על יריבותיה. רוסיה פתחה את הקמפיין שלה עם ניצחונות במשחקי בית נגד אירלנד ואלבניה. עם זאת, היא ספגה כישלון גדול לאחר שהפסידה בשני המשחקים הבאים שלה בחוץ, נגד אלבניה וגאורגיה, ומעמדו של גזאייב כמאמן הנבחרת התערער. הוא פוטר מהתפקיד לאחר תיקו מאכזב נגד שווייץ בבזל. רוסיה סיימה בתיקו 1-1 נגד נבחרת אירלנד בדבלין, לפני שגאורגי ירצב מונה למאמן הנבחרת. ירצב הצליח להגיע עם רוסיה למשחקי הפלייאוף, לאחר ניצחונות ביתיים על שווייץ ועל גאורגיה. במשחק הפלייאוף הראשון, מול נבחרת ויילס, רוסיה סיימה בתיקו 0-0 במוסקבה. בקארדיף, רוסיה ניצחה 0–1 בזכות שער בנגיחה של ואדים יבסייב, ובעקבות כך העפילה ליורו 2004.
ביורו 2004 עצמו, רוסיה הוגרלה לבית 1 יחד עם יוון, ספרד ופורטוגל. ב־12 ביוני 2004, ביום הראשון של הטורניר, היא הפסידה 0–1 לספרד. ארבעה ימים לאחר מכן היא פגשה את פורטוגל, מארחת הטורניר, והפסידה לה 0–2. במשחק האחרון שלה, לאחר שכבר הודחה מאליפות אירופה, הצליחה רוסיה לנצח בתוצאה 1–2 את נבחרת יוון.
במוקדמות מונדיאל 2006, רוסיה הוגרלה לבית 3 יחד עם פורטוגל, סלובקיה, אסטוניה, לטביה, לוקסמבורג וליכטנשטיין. היא פתחה את טורניר המוקדמות עם תיקו 1-1 נגד סלובקיה. היא ניצחה בתוצאה הגבוהה 0–4 את לוקסמבורג, אך לאחר מכן הובסה 1–7 על ידי פורטוגל בליסבון - ההפסד הגבוה ביותר של הנבחרת בהיסטוריה. היא ניצחה את אסטוניה וליכטנשטיין החלשות, אך מאוחר יותר סיימה בתיקו 1-1 מאכזב נגד אסטוניה ב-30 במרץ 2005 בטאלין. בעקבות תוצאה זו, פוטר גאורגי ירצב מתפקיד המאמן. תחת המאמן החדש, יורי סיומין, היא הצליחה להשיב את תקוותיה עם ניצחון 0–2 ותיקו 1-1 נגד לטביה. היא חזרה להיות מועמדת חזקה להעפלה, לאחר ניצחונות על ליכטנשטיין ולוקסמבורג ותיקו 0-0 נגד פורטוגל. במשחק האחרון שלה, נגד סלובקיה, היא הייתה זקוקה לניצחון על מנת להעפיל לפלייאוף. היא סיימה בתיקו 0-0, ובעקבות כך סלובקיה העפילה במקומה לפלייאוף, בשל הפרש שערים עדיף.
הצלחה ביורו 2008[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שלא הצליח להעפיל עם רוסיה למונדיאל 2006, יורי סמין פוטר מספר שבועות לאחר הקמפיין, ורוסיה חיפשה מאמן חדש. התברר כי הנבחרת זקוקה למאמן זר, מאחר שרוב המאמנים הרוסים, שנתלו בהם ציפיות רבות, לא הצליחו עם הנבחרת הלאומית. ב-10 באפריל 2006, הודיעה התאחדות הכדורגל הרוסית על מינויו של מאמן נבחרת אוסטרליה קודם לכן, חוס הידינק, למאמן הנבחרת, בניסיון להעפיל עימה ליורו 2008.
בטורניר המוקדמות של יורו 2008, רוסיה הוגרלה לבית 5 יחד עם נבחרות אנגליה, קרואטיה, ישראל, מקדוניה, אסטוניה ואנדורה. תחת חוס הידינק, רוסיה פתחה את הקמפיין עם שתי תוצאות תיקו בבית, מול קרואטיה וישראל. היא צברה רצף ניצחונות לאחר שניצחה 0–2 את מקדוניה, וניצחה פעמיים את אסטוניה. ב-2 ביוני 2007, רוסיה ניצחה 0–4 את אנדורה, בזכות שלושער שכבש אלכסנדר קרז'אקוב, ומאוחר יותר ניצחה גם את מקדוניה 0–3. רוסיה הפסידה 0–3 לאנגליה, אך במשחק השני ביניהן ניצחה 1–2, והתקרבה להעפלה על חשבונה של אנגליה החזקה. ב-17 בנובמבר 2007, היא הפסידה 1–2 לישראל, מה שקירב את אנגליה להעפלה. אף על פי כן, רוסיה הצליחה להעפיל לאחר שניצחה במחזור האחרון 0–1 את אנדורה, ואנגליה הפסידה 2–3 לקרואטיה. רוסיה סיימה במקום השני בבית.
רוסיה הוגרלה בטורניר יורו 2008 לבית 4 יחד עם שוודיה, ועם יריבותיה ליורו 2004, ספרד ויוון. חוס הידינק כלל בסגל הנבחרת שחקנים צעירים רבים. במשחק הראשון שלה, ב-10 ביוני, הפסידה רוסיה 1–4 לספרד. היא ניצחה במשחק השני מול יוון בתוצאה 0–1, בזכות שער של קונסטנטין זיריאנוב. היא ניצחה 0–2 את שוודיה במשחק השלישי, משערים של רומן פבליוצ'נקו ואנדריי ארשאבין. בעקבות הניצחון, שהיה במשחק מכריע, עברה רוסיה לראשונה בתולדותיה את שלב הבתים באליפות אירופה, ובטורניר גדול בכלל. ברבע הגמר מול נבחרת הולנד ניצחה רוסיה 1–3 בהארכה, ובעקבות כך העפילה לחצי הגמר, שם הפסידה 0–3 לספרד. ארבעה משחקני הנבחרת בטורניר זה, יורי ז'ירקוב, קונסטנטין זיריאנוב, אנדריי ארשאבין ורומן פבליוצ'נקו, נכללו בנבחרת המצטיינים של הטורניר.
האכזבה במוקדמות מונדיאל 2010 וביורו 2012[עריכת קוד מקור | עריכה]
בניגוד לפעמים הקודמות, הפעם הושאר חוס הידינק בתפקיד מאמן הנבחרת, לאחר שהוביל אותה להישג הגדול בתולדותיה.
רוסיה הוגרלה לבית 4 במוקדמות מונדיאל 2010, יחד עם גרמניה, פינלנד, ויילס, אזרבייג'ן וליכטנשטיין. היא פתחה את הקמפיין עם ניצחון על נבחרת ויילס. ב-11 באוקטובר 2008 היא הפסידה 1–2 לגרמניה, אך לאחר ניצחון 0–3 על פינלנד (עם שני שערים עצמיים של היריבה), ומספר רב של ניצחונות רצופים נוספים, היא ביססה את עצמה במקום השני בבית בפער ניכר מעל פינלנד שבמקום השלישי. עם זאת, לאחר הפסד ביתי לגרמניה בתוצאה 0–1, היא לא הצליחה לעלות למקום הראשון בבית ונאלצה להתמודד במשחקי הפלייאוף על ההעפלה, שם הוגרלה נגד סלובניה. בפלייאוף ניצחה 1–2 במשחק הראשון, אך הפסידה 0–1 בגומלין במשחק שנחשב לאכזבה גדולה עבור שחקני הנבחרת ולא העפילה למונדיאל.
רוסיה הוגרלה בטורניר המוקדמות של יורו 2012 יחד עם אירלנד, ארמניה, סלובקיה, מקדוניה ואנדורה. תחת דיק אדבוקאט, הנבחרת השתתפה בטורניר המוקדמות כאחת הפייבוריטיות להעפלה ליורו והעפילה מהמקום הראשון בבית.
רוסיה פתחה את הטורניר בניצחון בהפרש גדול, 4:1 נגד נבחרת צ'כיה, אך בהמשך סיימה בתיקו מול פולין והפסידה ליוון, מה שהביא להדחתה מהטורניר כבר בשלב הבתים.
המשך הכשלונות במונדיאל 2014 וביורו 2016[עריכת קוד מקור | עריכה]
בהגרלת שלב הבתים האירופי של שלב המוקדמות למונדיאל 2014, רוסיה הוגרלה לאותו בית עם פורטוגל, ישראל, צפון אירלנד, אזרבייג'ן, ולוקסמבורג. הנבחרת הצליחה להעפיל למשחקי המונדיאל אך לא עברה את שלב הבתים, לאחר שסיימה בתיקו מאכזב מול קוריאה הדרומית, הפסידה לבלגיה וסיימה שוב בתיקו מאכזב מול אלג'יריה.
הנבחרת הצליחה להעפיל ליורו מהמקום השני בבית שלה בשלב המוקדמות אך הציגה יכולת פושרת בטורניר עצמו. הנבחרת לא עברה את שלב הבתים, לאחר שסיימה בתיקו מול אנגליה והפסידה לסלובקיה ולויילס. בנוסף העיבה על יכולות הנבחרת גם התפרעות אלימה של אוהדים רוסיים במהלך משחקי הטורניר. בשל הכישלון הספורטיבי הודיע לאוניד סלוצקי כי הוא לוקח אחריות על הכישלון להעפיל לשלב הבא והוא התפטר מתפקיד המאמן. במקומו מונה סטניסלב צ'רצ'סוב הרוסי.
לקראת אירוח המונדיאל[עריכת קוד מקור | עריכה]
כמארחת אליפות העולם 2018, הנבחרת הרוסית קיבלה את הזכות להתמודד בגביע הקונפדרציות 2017 והיא הוגרלה לאותו בית עם ניו זילנד, פורטוגל ומקסיקו, בו הפסידה למקסיקו ופורטוגל (1-0, 2-1) וגברה רק על הנבחרת החלשה בטורניר, ניו זילנד (2-0).
אבל בשנה שנותרה למונדיאל הנבחרת לא הציגה יכולת משכנעת ורבים תהו לגבי היכולת הספורטיבית שלה לקראת המונדיאל הבייתי, אחרי שהתקשה לחבר רצף ניצחונות עד לערב המונדיאל עצמו.
ההפתעה במונדיאל 2018[עריכת קוד מקור | עריכה]
כמארחת אליפות העולם 2018, רוסיה קיבלה את הזכות להתמודד באליפות העולם והיא הוגרלה לבית 1 עם ערב הסעודית, מצרים ואורוגוואי. ביוני 2018 נמדד הדירוג הנמוך ביותר בתולדות הנבחרת, 70, והועלו תהיות בדבר יכולת הנבחרת להצליח בטורניר עצמו.[5][6] אבל רוסיה הפכה למארחת עם הפתיחה הטובה ביותר אי פעם עם 6 נקודות ויחס שערים 1:8,[7][8][9] אחרי שפתחה את הטורניר בניצחון בהפרש גדול, 5:0 נגד ערב הסעודית[10][11] והייתה הנבחרת הראשונה להבטיח את העפלתה לשמינית גמר הגביע (לראשונה בתולדותיה), לאחר ניצחון מפתיע 3-1 על מצרים.[12][13][14] עלתה לבסוף מהמקום השני אחרי הפסד 3:0 לאורוגוואי והפתיעה את ספרד בשמינית הגמר כשמשכה את המשחק להארכה אחרי שוויון 1:1 וניצחה בדו-קרב פנדלים 3-4 ועלתה לשלב רבע הגמר.[15][16] ברבע הגמר רוסיה נבלמה על ידי קרואטיה בדו-קרב פנדלים אחרי שוויון 2-2.[17]
במהלך הטורניר פורסם תחקיר בעיתון הגרמני זידדויטשה צייטונג לפיו שחקני נבחרת רוסיה נהגו לשאוף אדי אמוניה במשחקים. בעיתון גרמני אחד נטען, ששחקנים מחליפים לפני עלייתם לכר הדשא, נראו שואפים מתוך חתיכת בד, וכי נראו התגרדויות באף של שחקנים רבים במהלך המשחק. בהתאחדות הכדורגל הרוסית לא הכחישו וטענו שזה דבר נפוץ. אמוניה אינה נחשבת עדיין כחומר אסור על ידי הסוכנות העולמית נגד סמים בספורט.[18] חומר זה, שנחשב לרעיל אומנם, אך שימוש בכמות קטנה יכול לגרום להמרצה מנטלית, הרחבת כלי דם במוח, המרצת נשימה ובסך הכל לזרימה מוגברת של חמצן בדם.[19]
אחרי האופוריה מההצלחה בגביע העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]
בליגת האומות 2018/2019 רוסיה הוגרלה לבית ב' של ליגה B של ליגת האומות והתמודדה נגד שוודיה וטורקיה, בטורניר המהווה תחליף למשחקי ידידות.
רוסיה פתחה עם ניצחון 2:1 על טורקיה ולאחר מכן נפרדה בשוויון מאופס עם שוודיה וגברה על טורקיה בתוצאה 2:0. ברם, בעקבות ההפסד לשוודיה בתוצאה 2:0, סיימה במקום השני בבית ולא העפילה לליגה A.
במוקדמות יורו 2020 התמודדה רוסיה נגד בלגיה, סקוטלנד, קפריסין, סן מרינו וקזחסטן וצברה מאזן של 7 ניצחונות רצופים (מהן ניצחון 9:0 על סן מרינו שהיה הניצחון הגדול בתולדות הנבחרת וניצחון סנסציוני על סקוטלנד בתוצאה 4:0 ועל קפריסין בתוצאה 5:0), שהיה למאזן הטוב ביותר שלה מאז קמפיין מוקדמות יורו 1999, כשההפסדים היחידים שלה היה מול בלגיה ב-21 במרץ 2019, בתוצאה 3:1 וב-16 בנובמבר 2019 בתוצאה 4:1, בכך הנבחרת הציגה מאזן מרשים של 33 שערי זכות.[20] הנבחרת זכתה לפופולריות רבה במשחקי הבית שלה במהלך משחקי המוקדמות, כאשר 237,307 איש הגיעו לצפות במשחקים שנערכו באצטדיונים בסראנסק, קלינינגרד, ניז'ני נובגורוד, מוסקבה ובסנקט פטרבורג.
ליגת האומות 2020/2021[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפני הטורניר רוסיה דורגה במקום 38 בדירוג פיפ"א ובמקום 15 בדירוג אופ"א.[21] בטורניר עצמו רוסיה הרשימה עם ניצחונות על סרביה (3:1) והונגריה (3:2) ואחרי שוויון 1:1 מול טורקיה ניצבה בראשות הטבלה עם מאזן נטול הפסדים. עם זאת בהמשך סיימה בשוויון מאופס מול הונגריה והפסידה לטורקיה 3:2 וסרביה 5:0. היא סיימה את העונה במקום השני בבית ונותרה בדרג ב'.
יורו 2020[עריכת קוד מקור | עריכה]
בטורניר רוסיה מהוות לאחת ממארחות הטורניר והיא תארח שני משחקים בגזפרום ארנה ותשחק בשלב הבתים נגד דנמרק, בלגיה ופינלנד.
הישגים בתחרויות גמר[עריכת קוד מקור | עריכה]
גביע העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]
| שנה | סיבוב | משחקים | ניצחונות | תיקו[22] | הפסדים | שערי זכות | שערי חובה |
|---|---|---|---|---|---|---|---|
 1994 |
סיבוב ראשון | 3 | 1 | 0 | 2 | 7 | 6 |
 1998 |
לא העפילה | - | - | - | - | - | - |
  2002 |
סיבוב ראשון | 3 | 1 | 0 | 2 | 4 | 4 |
 2006 |
לא העפילה | - | - | - | - | - | - |
 2010 |
- | - | - | - | - | - | |
 2014 |
סיבוב ראשון | 3 | 0 | 2 | 1 | 2 | 3 |
| 2018 |
רבע גמר | 5 | 2 | 2 | 1 | 11 | 7 |
| סה"כ | 4/7 | 14 | 4 | 4 | 6 | 24 | 20 |
אליפות אירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]
| שנה | סיבוב | משחקים | ניצחונות | תיקו[22] | הפסדים | שערי זכות | שערי חובה |
|---|---|---|---|---|---|---|---|
 1996 |
סיבוב ראשון | 3 | 0 | 1 | 2 | 4 | 8 |
  2000
|
לא העפילה | ||||||
| 2004 |
סיבוב ראשון | 3 | 1 | 0 | 2 | 2 | 4 |
  2008 |
חצי גמר | 5 | 3 | 0 | 2 | 7 | 8 |
  2012 |
סיבוב ראשון | 3 | 1 | 1 | 1 | 5 | 3 |
| 2016
|
סיבוב ראשון | 3 | 0 | 1 | 2 | 2 | 6 |
 2020
|
העפילה | ||||||
| סה"כ | 5/6 | 17 | 5 | 3 | 9 | 20 | 29 |
גביע הקונפדרציות[עריכת קוד מקור | עריכה]
| שנה | השתתפה בתור | סיבוב | משחקים | ניצחונות | תיקו | הפסדים | שערי זכות | שערי חובה |
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
 1992
|
לא העפילה | |||||||
| 1995
| ||||||||
| 1997
| ||||||||
| 1999
| ||||||||
| 2001
| ||||||||
| 2003
| ||||||||
| 2005
| ||||||||
| 2009
| ||||||||
| 2013
| ||||||||
| 2017
|
מארחת מונדיאל 2018 | סיבוב ראשון | 3 | 1 | 0 | 2 | 3 | 3 |
| סה"כ | 1/10 | 3 | 1 | 0 | 2 | 3 | 3 | |
ליגת האומות של אופ"א[עריכת קוד מקור | עריכה]
| שנה | דרג | סיבוב | משחקים | ניצחונות | תיקו[22] | הפסדים | שערי זכות | שערי חובה |
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| 2018-2019
|
ב | שלב הבתים | 4 | 2 | 1 | 1 | 4 | 3 |
 2020-2021
|
7 | 2 | 2 | 3 | 9 | 17 | ||
| 2022-2023 | ||||||||
| סה"כ | 2/2 | 11 | 4 | 3 | 4 | 13 | 20 |
טורנירי המוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]
| מוקדמות גביע העולם | מוקדמות אליפות אירופה |
|---|---|
| 1994 - מקום שני בבית המוקדמות, העפילה למונדיאל 1994 | 1996 - מקום ראשון בבית המוקדמות, העפילה ליורו 1996 |
| 1998 - מקום שני בבית המוקדמות, הפסידה לאיטליה במשחקי הפלייאוף | 2000 - מקום שלישי בבית המוקדמות |
| 2002 - מקום ראשון בבית המוקדמות, העפילה למונדיאל 2002 | 2004 - מקום שני בבית המוקדמות, ניצחה את ויילס במשחקי הפלייאוף והעפילה ליורו 2004 |
| 2006 - מקום שלישי בבית המוקדמות | 2008 - מקום שני בבית המוקדמות, העפילה ליורו 2008 |
| 2010 - מקום שני בבית המוקדמות, הפסידה לסלובניה במשחקי הפלייאוף | 2012 - מקום ראשון בבית המוקדמות, העפילה ליורו 2012 |
| 2014 - מקום ראשון בבית המוקדמות, העפילה למונדיאל 2014 | 2016 - מקום שני בבית המוקדמות, העפילה ליורו 2016 |
| 2022 - ? | 2020 - מקום שני בבית המוקדמות, העפילה ליורו 2020 |
אצטדיונים ומתקן אימונים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לנבחרת אין אצטדיון קבוע והיא מארחת את משחקיה בשלל האצטדיונים במדינה, החל מאצטדיון לוז'ניקי ועד לאצטדיון קלינינגרד, אם כי מרבית משחקי הבית של הנבחרת נערכו במוסקבה, בה גם נערך המשחק הבייתי הראשון שלה נגד נבחרת מקסיקו בכדורגל ב-16 באוגוסט 1992.[23]
האצטדיונים הגדולים ביותר שהנבחרת מארחת בהם הם אצטדיון לוז'ניקי (81,000 מושבים) ואצטדיון קרסטובסקי (68,172 מושבים). שיא הצופים למשחק נשבר ב-14 ביוני 2018 כאשר 78,011 איש צפו בניצחון 5:0 של רוסיה על ערב הסעודית במשחק הפתיחה של מונדיאל 2018.
מתקן האימונים של הנבחרת ממוקם בנובוגורסק, מחוז משנה בעיר חימקי שבמחוז מוסקבה, הכולל מגרשי אימונים, קומפלקס מגורים ומרכז רפואי צמוד.
.jpg)
.jpg)
מאמנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| № | מאמן | תמונה | כהונה | טורנירים | הערות |
|---|---|---|---|---|---|
| 1 | פאבל סאדירין
|
|
1992—1994 | מונדיאל 1994: מקום 3 בבית | [24][25] |
| 2 | אולג רומנצב
|
|
1994—1996 | יורו 1996: מקום 4 בבית | [26][27] |
| 3 | בוריס איגנטייב
|
|
1996—1998 | [28][29] | |
| 4 | אנטולי בישובץ
|
|
יולי—דצמבר 1998 | [30][31] | |
| 5 | אולג רומנצב
|
|
1998—2002 | מונדיאל 2002: מקום 3 בבית | |
| 6 | ואלרי גזאייב
|
|
2002—2003 | [32][33] | |
| 7 | גאורגי יארצב[34]
|
|
2003—2005 | יורו 2004: מקום 4 בבית | [35][36] |
| ממלא מקום | יורי סיומין
|
|
אפריל—דצמבר 2005 | [37][38] | |
| ממלא מקום | אלכסנדר בורודיוק
|
|
ינואר—יולי 2006 | [39][40] | |
| 8 | חוס הידינק
|
|
2006—2010 | יורו 2008: מקום 3, חצי גמר | [41][42] |
| 9 | דיק אדבוקאט
|
.jpg)
|
2010—2012 | יורו 2012: מקום 3 בבית | [43][44] |
| 10 | פאביו קאפלו
|
.jpg)
|
2012—2015 | מונדיאל 2014: מקום 3 בבית | [45][46] |
| 11 | לאוניד סלוצקי
|
|
2015—2016 | יורו 2016: מקום 4 בבית | [47][48] |
| 12 | סטניסלב צ'רצ'סוב
|
.jpg)
|
2016— | גביע הקונפדרציות 2017: מקום 3 בבית מונדיאל 2018: רבע גמר |
[49] |
שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
סגל הנבחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]
להלן רשימת השחקנים שזומנו למשחקי ליגת האומות 2020/2021 מול טורקיה (15 בנובמבר 2020) וסרביה (18 בנובמבר).
- נתוני הופעות ושערים נכונים ל-18 בנובמבר 2020[50]
שיאי שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
נכון ל-18 בנובמבר 2020.[51]
שיאני ההופעות[עריכת קוד מקור | עריכה]
| דירוג | שחקן | שנים בנבחרת | הופעות | שערים |
|---|---|---|---|---|
| 1 | סרגיי איגנשביץ' | 2002–2016, 2018 | 127 | 9 |
| 2 | איגור אקינפייב | 2004–2018 | 110 | 0 |
| 3 | ויקטור אונופקו | 1992–2004 | [א]109 | 7 |
| 4 | וסילי ברזוצקי | 2003–2016 | 101 | 5 |
| 5 | יורי ז'ירקוב | 2005– | 100 | 2 |
| 6 | אלכסנדר קרז'אקוב | 2002–2016 | 90 | 30 |
| 7 | אלכסנדר אניוקוב | 2004–2013 | 76 | 1 |
| 8 | אנדריי ארשבין | 2002–2012 | 74 | 17 |
| 9 | ואלרי קרפין | 1992–2003 | 72 | 17 |
| 10 | ולדימיר בסצ'סטניך | 1992–2003 | 71 | 26 |
מלכי השערים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| דירוג | שחקן | שנים בנבחרת | שערים | ממוצע למשחק |
|---|---|---|---|---|
| 1 | אלכסנדר קרז'אקוב | 2002–2016 | 30 | 0.33 |
| 2 | ארטיום דזיובה | 2011– | 26 | 0.51 |
| 3 | ולדימיר בסצ'סטניך | 1992–2003 | 26 | 0.37 |
| 4 | רומן פבליוצ'נקו | 2003–2012 | 21 | 0.42 |
| 5 | ואלרי קרפין | 1992–2003 | 17 | 0.24 |
| אנדריי ארשבין | 2002–2012 | 17 | 0.23 | |
| 7 | דמיטרי סיצ'ב | 2002–2010 | 15 | 0.32 |
| 8 | פיודור סמולוב | 2012– | 14 | 0.32 |
| 9 | רומן שירוקוב | 2008–2016 | 13 | 0.23 |
| 10 | ||||
| אלכסנדר קוקורין | 2011 - 2018 | 12 | 0.27 | |
| איגור קוליבנוב | 1992 – 1998 | 12 | 0.34 | |
| דניס צ'רישב | 2012 - | 11 | 0.21 |
הערות
| שחקנים שעדיין פעילים |
- ^ שיחק גם עבור חבר המדינות.
שחקנים בולטים שלהם 50 הופעות או יותר עבור ברית המועצות/חבר המדינות ורוסיה במשותף: אלכסנדר מוסטובוי (65), אנדריי קנצ'לסקיס (59), איגור קוליבנוב (59), יורי ניקיפורוב (59). איגור דוברובולסקי הבקיע 10 שערים עבור ברית המועצות/חבר המדינות ורוסיה, סרגיי יוראן ודניס צ'רישב הבקיעו 9.[52]
מדים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מדי הנבחרת המסורתיים הם לבן, כחול ואדום. מדי הבית בדרך כלל אדומים, בעוד מדי החוץ לבנים. במשך תקופה ארוכה (בערך משנת 1996 ועד 2005), הצבעים העיקריים היו לבן (מדי בית) וכחול (מדי חוץ), בשנים 2009-2010 ובשנים 2014-2016, המדים העיקריים היו בצבע בורדו (כצבע חומת הקרמלין). באופן מסורתי, סמל רוסיה מוצמד למדים: עד 2006 ובשנים 2011-2013, המדים עוטרו בלוגו של התאחדות הכדורגל הרוסית על גרסאותיו השונות.
בשנת 1992, נבחרת רוסיה שיחקה את משחקיה הראשונים במדי נבחרת ברית המועצות (יצרן: אדידס) עם סמל ברית המועצות, שבניגוד לנבחרת חבר העמים, לא הוצמד למדים.[53]
נותנת החסות הראשונה של מדי הנבחרת הייתה ריבוק, שהשחקנים שיחקו במדיה עד 1997. בשנת 1993, חוזה שנחתם על ידי איגוד הכדורגל הרוסי עם ריבוק, במסגרתו התחייבו מספר שחקני נבחרת רוסיה לשחק בנעליים מסוימות, הביאה לשערוריה המכונה "מכתב הארבעה עשר" - כשחלק מהשחקנים סירבו למלא את תנאי החוזה, וכתוצאה מכך לא רק קוצץ הבונוס על כניסה למונדיאל 1994, אלא גם ספגו איום שלא ייכללו בהרכב הנבחרת. אי שביעות רצון מתנאי 14 השחקנים פורט במכתב גלוי ובו דרישה לשנות באופן מיידי את התנאים לתמורה לשחקנים ולאספקת ציוד חומרי וטכני, אך ההתאחדות לא תמכה בעמדתם. שבעה שחקנים משכו את חתימתם, שבעה האחרים לא נכללו בהרכב למונדיאל.[54] בין השנים 1997–2008 סופקו מדי הנבחרת על ידי נייקי:[55] במשך זמן רב אלה היו מדים בלבן וכחול. עיצוב מדי נבחרת רוסיה ליורו 2008 הפך לתלבושת הנמכרת ביותר על ידי נייקי, שנבעה בחלקה מביצועי הנבחרת שהגיעה לחצי גמר הטורניר. לאחר יורו 2008 ולפני תחילת עונת הכדורגל 2008/2009 חתמה ההתאחדות על חוזה לעשר שנים עם אדידס.[56]
מדי בית[עריכת קוד מקור | עריכה]
         1992
|
 1992
|
   1993
|
    1994—1995
|
 1995
|
    1996—1997
|
 1996
|
   1996
|
   1997
|
   1998
(סתיו—קיץ) |
1998—2000
|
  2001—2002
|
     2002—2003
|
   2004—2005
|
    2006—2007
|
 2007
|
 2008
|
     2008—2009
|
     2009
|
     2009—2010
|
 2011
|
     2012—2013
|
     2014—2015
|
     2016
|
    2016—2017
|
     2017—2019
|
     2020
|
מדי חוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]
   1993
|
1993
|
1993
|
1994
|
   1994—1995
|
    1996—1997
|
1996
|
   1997
|
   1998—2000
|
1998
|
 2001—2002
|
     2002—2003
|
   2004—2005
|
 2005
|
   2006—2007
|
2007
|
   2008
|
    2008
|
    2009
|
     2009—2010
|
     2011
|
   2012—2013
|
     2014—2015
|
  2016—2018
|
    2018—2019
|
  2018—2019
|
     2020
|
מדי שוערים[עריכת קוד מקור | עריכה]
    1998
|
1999
|
2001
|
  מונדיאל 2002
(מדים עיקריים) |
 מונדיאל 2002
(מדים חלופיים) |
 2006—2007
|
     יורו 2012
|
    מונדיאל 2014
(מדים עיקריים) |
     מונדיאל 2014
(מדים חלופיים) |
     יורו 2016
|
     גביע הקונפדרציות 2017
|
    מונדיאל 2018
(מדים עיקריים) |
   מונדיאל 2018
(מדים חלופיים) |
הלבשה[עריכת קוד מקור | עריכה]
| שנים | יצרניות התלבושות | |
| 1992—1993 | Adidas
| |
| 1993—1996 | Reebok
| |
| 1997—2008 | Nike
| |
| 2008—ואילך | Adidas
|
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: 
אתר האינטרנט הרשמי של נבחרת רוסיה בכדורגל (ברוסית)
נבחרת רוסיה בכדורגל, ברשת החברתית טוויטר- אתר נבחרת רוסיה (באנגלית)
- תוצאות נבחרת רוסיה בין השנים 1912-2003 בארכיון rsssf
- וואלה!, הרוסים הרוסים: מארחת המונדיאל זורקת שבע שנות הכנה לפח
- ישראל היום, אפשר לקבל דחייה? על ההכנות של רוסיה למונדיאל
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ דירוג לנבחרות לאומיות לגברים באתר פיפ"א
- ^ 1 2 החל מאוגוסט 1993 - אז החל דירוג פיפ"א לנבחרות גברים בכלל
- ^ לזרוק מונדיאל לפח
- ^ The Guardian, "Two die in Moscow World Cup rioting", 10.06.2002
- ^ בעיות בבית: על הכנותיה של רוסיה למונדיאל
- ^ הצרות של נבחרת רוסיה לקראת המונדיאל
- ^ עולה חדשה
- ^ רוסיה בדרך לשמינית הגמר, מצרים על סף הדחה
- ^ תשאלו את סרגיי: יוסיפוביץ על עלייה רוסית ראשונה מאז 1986
- ^ פתיחה מהסרטים: 0:5 לרוסיה על סעודיה
- ^ החמישייה הקאמרית: ערב גדול של רוסיה
- ^ מעצמה: רוסיה גברה על מצרים ועלתה לשמינית
- ^ מונדיאל 2018: רוסיה ניצחה את מצרים 1-3 והתקרבה לשמינית הגמר
- ^ בעלת הבית: 1:3 לנבחרת רוסיה על מצרים
- ^ חזרו ברגל: ספרד בהלם, רוסיה חוגגת
- ^ רוסיה באופוריה: צ'רצ'סוב לקח קרדיט, אקינפייב הפך לגיבור
- ^ בפנדלים: קרואטיה עלתה לחצי גמר המונדיאל
- ^ Ynet ספורט, "שחקני רוסיה השתמשו באמוניה במונדיאל", באתר ynet, 9 ביולי 2018
- ^ פרופ' גל דובנוב-רז, המרכז הרפואי שיבא, מה הקשר בין אמוניה לנבחרת רוסיה במונדיאל?, 10 ביולי 2018
- ^ "Russia's team wins most crushing victory in its history". TASS. 8 ביוני 2019. בדיקה אחרונה ב-11 בספטמבר 2019.
- ^ "National Team Coefficients Overview" (PDF). UEFA.com.
- ^ 1 2 3 משחקי תיקו כוללים גם משחקים שהוכרעו בבעיטות הכרעה
- ^ Россия — Мексика — 2:0
- ^ "Павел Садырин.". rusteam.permian.ru. בדיקה אחרונה ב-27 ביולי 2015.
- ^ "Павел Фёдорович Садырин.". eu-football.ru. אורכב מ-המקור ב-2016-06-16. בדיקה אחרונה ב-27 ביולי 2015.
- ^ "Олег Романцев.". rusteam.permian.ru. בדיקה אחרונה ב-27 ביולי 2015.
- ^ "Олег Иванович Романцев.". eu-football.ru. אורכב מ-המקור ב-2016-06-16. בדיקה אחרונה ב-27 ביולי 2015.
- ^ "Борис Игнатьев.". rusteam.permian.ru. בדיקה אחרונה ב-27 ביולי 2015.
- ^ "Борис Петрович Игнатьев.". eu-football.ru. אורכב מ-המקור ב-2016-06-16. בדיקה אחרונה ב-27 ביולי 2015.
- ^ "Анатолий Бышовец.". rusteam.permian.ru. אורכב מ-המקור ב-2016-06-16. בדיקה אחרונה ב-27 ביולי 2015.
- ^ "Анатолий Фёдорович Бышовец.". eu-football.ru. אורכב מ-המקור ב-2016-06-16. בדיקה אחרונה ב-27 ביולי 2015.
- ^ "Валерий Газзаев.". rusteam.permian.ru. בדיקה אחרונה ב-27 ביולי 2015.
- ^ "Валерий Георгиевич Газзаев.". eu-football.ru. אורכב מ-המקור ב-2016-06-17. בדיקה אחרונה ב-27 ביולי 2015.
- ^ אפילו יארטסב לא האמין
- ^ "Георгий Ярцев.". rusteam.permian.ru. בדיקה אחרונה ב-27 ביולי 2015.
- ^ "Георгий Александрович Ярцев.". eu-football.ru. אורכב מ-המקור ב-2016-06-18. בדיקה אחרונה ב-27 ביולי 2015.
- ^ "Юрий Сёмин.". rusteam.permian.ru. בדיקה אחרונה ב-27 ביולי 2015.
- ^ "Юрий Павлович Сёмин.". eu-football.ru. אורכב מ-המקור ב-2016-06-20. בדיקה אחרונה ב-27 ביולי 2015.
- ^ "Александр Бородюк.". rusteam.permian.ru. בדיקה אחרונה ב-27 ביולי 2015.
- ^ "Александр Генрихович Бородюк.". eu-football.ru. אורכב מ-המקור ב-2016-06-20. בדיקה אחרונה ב-27 ביולי 2015.
- ^ "Гус Хиддинк.". rusteam.permian.ru. בדיקה אחרונה ב-27 ביולי 2015.
- ^ "Гус Хиддинк.". eu-football.ru. אורכב מ-המקור ב-2016-06-20. בדיקה אחרונה ב-27 ביולי 2015.
- ^ "Дик Адвокат.". rusteam.permian.ru. בדיקה אחרונה ב-27 ביולי 2015.
- ^ "Дик Адвокат.". eu-football.ru. אורכב מ-המקור ב-2016-06-20. בדיקה אחרונה ב-27 ביולי 2015.
- ^ "Фабио Капелло.". rusteam.permian.ru. בדיקה אחרונה ב-27 ביולי 2015.
- ^ "Фабио Капелло.". eu-football.ru. אורכב מ-המקור ב-2016-06-21. בדיקה אחרונה ב-27 ביולי 2015.
- ^ "Леонид Слуцкий.". rusteam.permian.ru. בדיקה אחרונה ב-18 ביולי 2016.
- ^ "Леонид Слуцкий.". eu-football.ru. אורכב מ-המקור ב-2016-06-21. בדיקה אחרונה ב-30 במרץ 2016.
- ^ "המחליף של סלוצקי. סטניסלב צ'רצ'סוב מונה למאמן נבחרת רוסיה". walla.co.il. בדיקה אחרונה ב-12 באוגוסט 2016.
- ^ Cостав на Сербию и Венгрию // אתר התאחדות הכדורגל הרוסית
- ^ RSSSF, "Russia - Record International Players"
- ^ RSSSF, "Players Appearing for Two or More Countries"
- ^ Как менялась форма сборной России с 1992-го по 2015-й (ברוסית)
- ^ О царях и клоунах(ברוסית)
- ^ О царях и клоунах(ברוסית)
- ^ Эволюция формы сборной России (ברוסית)
| נבחרות הכדורגל של אירופה (אופ"א) | |
|---|---|
|