נבחרת רוסיה בכדורגל
 | |||||||||
| מידע כללי | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| כינוי | האדומים | ||||||||
| התאחדות | התאחדות הכדורגל הרוסית | ||||||||
| השתייכות | אופ"א | ||||||||
|
דירוג פיפ"א (25 ביולי 2019) |
46  -3 | ||||||||
| - ניקוד פיפ"א | 1,436 | ||||||||
| - דירוג שיא | 3 (נמדד באפריל 1996) | ||||||||
| - דירוג שפל | 70 (נמדד ביוני 2018) | ||||||||
| מאמן |
 סטניסלב צ'רצ'סוב | ||||||||
| קפטן | ארטיום דזיובה | ||||||||
| מירב השערים | אלכסנדר קרז'אקוב (30) | ||||||||
| מירב ההופעות | סרגיי איגנשביץ' (127) | ||||||||
| אצטדיון ביתי | אצטדיון לוז'ניקי | ||||||||
| |||||||||
|
www | |||||||||
| משחקים היסטוריים | |||||||||
| משחק בינלאומי ראשון | |||||||||
משחק רשמי ראשון  פינלנד 2 - 1 רוסיה הצארית (סטוקהולם, שוודיה; 30 ביוני 1912)  רוסיה 2 - 0 מקסיקו  (מוסקבה, רוסיה; 16 באוגוסט 1992) משחק לא רשמי ראשון רוסיה 5 - 4 צ'כיה  (סנקט פטרבורג, רוסיה; 16 באוקטובר 1910) | |||||||||
| הניצחון הכי גדול | |||||||||
רוסיה 9 - 0 סן מרינו  (סרנסק, רוסיה; 8 ביוני 2019) | |||||||||
| ההפסד הכי גדול | |||||||||
 גרמניה 16 - 0 רוסיה הצארית (סטוקהולם, שוודיה; 1 ביולי 1912)  פורטוגל 7 - 1 רוסיה (ליסבון, פורטוגל; 13 באוקטובר 2004) | |||||||||
| גביע העולם בכדורגל | |||||||||
| הופעות | 4 (הראשונה ב-1994) | ||||||||
| ההישג הטוב | רבע גמר: 2018 | ||||||||
| גביע העולם בכדורגל חופים | |||||||||
| הופעות | 4 (הראשונה ב-2008) | ||||||||
| ההישג הטוב | זכייה (2011, 2013) | ||||||||
| אליפות אירופה בכדורגל | |||||||||
| הופעות | 5 (הראשונה ב-1996) | ||||||||
| ההישג הטוב | חצי גמר: 2008 | ||||||||
נבחרת רוסיה בכדורגל לגברים (ברוסית: Сборная России по футболу) היא הנבחרת הלאומית של רוסיה בכדורגל, המנוהלת על ידי התאחדות הכדורגל הרוסית ומשתייכת לאופ"א.
רוסיה העפילה לארבע גביעי עולם (1994, 2002, 2014 ו-2018) ולחמש אליפויות אירופה (1996, 2004, 2008, 2012 ו-2016). ביורו 2008 היא עברה בפעם הראשונה בתולדותיה את שלב הבתים של טורניר גדול, לא כולל תקופתה של נבחרת ברית המועצות.
פיפ"א מכירה בנבחרת הלאומית של רוסיה כממשיכת דרכן הישירה של הנבחרות הלאומיות של חבר המדינות העצמאיות ושל ברית המועצות.
הדירוג הנוכחי של נבחרת רוסיה ברשימת הדירוג של פיפ"א, הוא המקום ה-46 בעולם, נכון ל-25 ביולי 2019 - ירידה של 3 מקומות לעומת דירוג קודם[1]. דירוג השיא 3 נמדד לראשונה[2] באפריל 1996, והדירוג הנמוך ביותר 70 נמדד לראשונה[2] ביוני 2018.
תוכן עניינים
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שנים ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – נבחרת האימפריה הרוסית בכדורגל
ערך מורחב – הנבחרת הרוסית בכדורגל הוקמה לראשונה בשנת 1912 בתור "נבחרת האימפריה הרוסית" שנועדה להשתתף באולימפיאדת סטוקהולם, בה הנבחרת שיחקה 2 משחקים רשמיים. היא שיחקה את משחקה הבינלאומי הראשון נגד נבחרת פינלנד והפסידה בו 1–2 ברבע גמר טורניר הכדורגל האולימפי, אחר כך המשחק השני היה המשחק שבו הנבחרת הרוסית הפסידה בהפרש הגדול ביותר מאז ומעולם, לאחר שהפסידה 0:16 לנבחרת גרמניה בכדורגל.
ב-1922 הוקמה ברית המועצות ועל כן חדלה נבחרת רוסיה לפעול, ונבחרת ברית המועצות הוקמה במקומה וייצגה את כל הרפובליקות הסובייטיות שהיו חלק מברית המועצות. מצב שנמשך כשבעים שנה.
לאחר פירוק ברית המועצות, נבחרת רוסיה הוקמה מחדש. את משחקה הבינלאומי הראשון קיימה נבחרת הפדרציה הרוסית נגד מקסיקו ב-16 באוגוסט 1992 וניצחה בו 0–2. הנבחרת הורכבה משחקני נבחרת ברית המועצות לשעבר מהרפובליקות האחרות.
התחלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רוסיה, עם פאבל סדיירין כמאמנה הראשון, הוגרלה לבית 5 של טורניר המוקדמות של מונדיאל 1994, יחד עם נבחרות יוון, איסלנד, הונגריה ולוקסמבורג. ההשעיה של נבחרת הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה הורידה את מספר הנבחרות בבית זה לחמש בלבד. רוסיה העפילה למונדיאל לבסוף יחד עם יוון, כשבמאזנה שישה ניצחונות ושתי תוצאות תיקו. המונדיאל הראשון של נבחרת רוסיה, שנערך בארצות הברית, פתח תקופה חדשה בכדורגל הרוסי כמדינה עצמאית. סגל הנבחרת הורכב משחקנים ותיקים כמו השוער סטניסלב צ'רצ'סוב, אלכסנדר בורודיוק, ושחקנים נוספים כמו ויקטור אונופקו, אולג סלנקו, אלכסנדר מוסטובוי, ולדימיר בסצ'סטניך וואלרי קרפין.[3]
בטורניר עצמו, רוסיה הוגרלה לבית 2 יחד עם נבחרות קמרון, שוודיה וברזיל. הבית נחשב לבית חזק, כאשר לרוסיה היו סיכויים נמוכים להעפיל לסיבוב השני. בשני המשחקים הראשונים שלה רוסיה הפסידה 0–2 לברזיל ו-1–3 לשוודיה. בעודה מודחת כמעט באופן בטוח, רוסיה הביסה 1–6 את קמרון במשחק השלישי, כאשר אולג סלנקו קובע שיא של חמישה שערים במשחק אחד. רוסיה הודחה מהטורניר עם שלוש נקודות, ומאזן של ניצחון אחד ושני הפסדים. מעט לאחר המונדיאל סדיירין פוטר, לאור הטורניר החלש שהיה לנבחרת.
תקופת רומנצב[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר פיטוריו של סדיירין, אולג רומנצב מונה למאמן נבחרת רוסיה על מנת להוביל אותה ליורו 1996. רומנצב קיווה להעפיל עם רוסיה ליורו, ולהציג גם בו יכולת טובה. בסגל שלו הוא כלל שחקנים רבים ממונדיאל 1994, כדוגמת ויקטור אונופקו, אלכסנדר מוסטובוי, ולדימיר בסצ'סטניך, וואלרי קרפין. במהלך טורניר המוקדמות, רוסיה גברה על נבחרות סקוטלנד, יוון, פינלנד, סן מרינו ואיי פארו, וסיימה במקום הראשון בבית עם מאזן של שמונה ניצחונות ושתי תוצאות תיקו.
ביורו 1996 רוסיה הוגרלה לבית 3 עם גרמניה, צ'כיה ואיטליה. בית 3 תואר כ"בית המוות", ורוסיה נחשבה לחלשה ביותר בו - כמו בטורניר הקודם. איטליה ניצחה את רוסיה בתוצאה 1–2. לאחר שהפסידה במשחקה הראשון לא ציפתה רוסיה להפגין יכולת טובה במשחק הבא, מול גרמניה. אף על פי כן, היא הצליחה לשמור בכבוד על תיקו 0-0 עד לסיום המחצית הראשונה; עם זאת היא הפסידה בסיום המשחק 0–3. המשחק האחרון של רוסיה, נגד צ'כיה, היה מותח והיווה כנחמה עבור הנבחרת: הוא הסתיים בתיקו 3-3, לאחר שער שוויון בסיום המשחק של נבחרת צ'כיה.
לאחר יורו 1996[עריכת קוד מקור | עריכה]
אחרי יורו 1996 מונה בוריס איגנטייב למאמן הנבחרת. מטרתו הייתה להוביל את הנבחרת להעפלה למונדיאל 1998 שנערך בצרפת. הוא השתמש במספר שחקנים ששיחקו בטורנירי הנבחרת הקודמים, כמו ויקטור אונופקו, אלכסנדר מוסטובוי וואלרי קרפין. בבית המוקדמות, רוסיה הוגרלה לבית 5 עם נבחרות בולגריה, ישראל, קפריסין ולוקסמבורג. רוסיה ובולגריה היו שתי המועמדות הבכירות להעפיל מהבית, וישראל הייתה מועמדת קטנה יותר. רוסיה התחילה את הקמפיין עם שני ניצחונות במשחקים נגד קפריסין ולוקמסבורג, ושתי תוצאות תיקו נגד ישראל וקפריסין. בהמשך היא ניצחה את לוקמסבורג ואת ישראל. הפסדה היחיד של נבחרת רוסיה בקמפיין זה, היה 0–1 מול בולגריה. היא סיימה את הקמפיין עם ניצחון 2–4 על בולגריה, ועלתה למשחקי הפלייאוף על ההעפלה למונדיאל. בפלייאוף, רוסיה הוגרלה מול נבחרת איטליה. רוסיה סיימה את המשחק הראשון בתיקו 1-1 והפסידה 0–1 במשחק השני, ולפיכך לא הצליחה להעפיל לגביע העולם.
לאחר הכישלון להעפיל למונדיאל בצרפת ניסתה רוסיה להעפיל ליורו 2000 אותו אירחו בלגיה והולנד במשותף. אנטולי בישובץ מונה למאמנה של נבחרת רוסיה. בישובץ ביצע שינויים רבים בסגל הנבחרת, והחזיר אליו שחקנים מהדורות הקודמים. בנוסף, הוא זימן את החלוץ הצעיר אלכסנדר פאנוב. רוסיה הוגרלה לבית 4 במוקדמות יחד עם נבחרות צרפת, אוקראינה, איסלנד, ארמניה ואנדורה. רוסיה, יחד עם צרפת, הייתה מועמדת בכירה להעפיל, בעוד אוקראינה הייתה מועמדת פחותה. רוסיה פתחה את טורניר המוקדמות עם שלושה הפסדים רצופים לאוקראינה, צרפת ואיסלנד. בעקבות תוצאות אלו, התאחדות הכדורגל הרוסית פיטרה מיידית את בישובץ, ומינתה מחדש את אולג רומנצב למאמן הנבחרת. המינוי המחודש של רומנצב הביא למפנה בקמפיין של רוסיה. היא ניצחה בששת המשחקים הבאים, ביניהם ניצחון 2–3 על צרפת בסטאד דה פראנס. במשחק האחרון מול אוקראינה, רוסיה הייתה זקוקה לניצחון על מנת להבטיח מקום במשחקי הפלייאוף, אך השיגה רק תיקו 1-1. רוסיה סיימה במקום השלישי, וכשלה בפעם השנייה ברציפות להעפיל לטורניר גדול.
התחדשות[עריכת קוד מקור | עריכה]
אולג רומנצב נשאר בתפקיד מאמן הנבחרת הלאומית על מנת לנסות להעפיל עימה למונדיאל 2002 בקוריאה הדרומית וביפן. בשלב המוקדם רוסיה הוגרלה לבית 1 יחד עם נבחרות סלובניה, הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה, שווייץ, איי פארו ולוקסמבורג. רוסיה הייתה פעם נוספת מועמדת להעפיל מהבית, יחד עם שווייץ ויוגוסלביה, למרות כשלונותיה הקודמים. רוסיה סיימה את הקמפיין במקום הראשון בבית והעפילה ישירות למונדיאל, כאשר במאזנה שבעה ניצחונות, שתי תוצאות תיקו והפסד אחד.
בטורניר הגמר של מונדיאל 2002 בקוריאה הדרומית וביפן, רוסיה הוגרלה לבית 8 עם נבחרות בלגיה, תוניסיה ויפן. בית 8 נחשב לבית החלש ביותר בטורניר, ורוסיה הייתה המועמדת הרצינית והבכירה ביותר להעפיל לסיבוב השני. במשחקה הראשון רוסיה ניצחה 0–2 את תוניסיה. היא הפסידה במשחק הבא שלה ליפן בתוצאה 0–1, מה שגרם למהומות ברחבי מוסקבה.[4] במשחק האחרון שלה בשלב הבתים נגד בלגיה, היא הייתה זקוקה לתיקו בלבד על מנת להעפיל לסיבוב השני; אך היא הפסידה בתוצאה 2–3 והודחה מן הטורניר.
אולג רומנצב פוטר מיד לאחר הטורניר, והוחלף על ידי ואלרי גזאייב, מאמנה של צסק"א מוסקבה. משימתו של גזאייב, להעפיל ליורו 2004, נראתה קשה כאשר הבית של רוסיה הורכב מנבחרות שווייץ, אירלנד, אלבניה וגאורגיה; אירלנד הייתה המועמדת הבכירה להעפיל ושווייץ המשתפרת נחשבה גם היא כמועמדת רצינית שתקשה על יריבותיה. רוסיה פתחה את הקמפיין שלה עם ניצחונות במשחקי בית נגד אירלנד ואלבניה. עם זאת, היא ספגה כישלון גדול לאחר שהפסידה בשני המשחקים הבאים שלה בחוץ, נגד אלבניה וגאורגיה, ומעמדו של גזאייב כמאמן הנבחרת התערער. הוא פוטר מהתפקיד לאחר תיקו מאכזב נגד שווייץ בבזל. רוסיה סיימה בתיקו 1-1 נגד נבחרת אירלנד בדבלין, לפני שגאורגי ירצב מונה למאמן הנבחרת. ירצב הצליח להגיע עם רוסיה למשחקי הפלייאוף, לאחר ניצחונות ביתיים על שווייץ ועל גאורגיה. במשחק הפלייאוף הראשון, מול נבחרת ויילס, רוסיה סיימה בתיקו 0-0 במוסקבה. בקארדיף, רוסיה ניצחה 0–1 בזכות שער בנגיחה של ואדים יבסייב, ובעקבות כך העפילה ליורו 2004.
ביורו 2004 עצמו, רוסיה הוגרלה לבית 1 יחד עם יוון, ספרד ופורטוגל. ב־12 ביוני 2004, ביום הראשון של הטורניר, היא הפסידה 0–1 לספרד. ארבעה ימים לאחר מכן היא פגשה את פורטוגל, מארחת הטורניר, והפסידה לה 0–2. במשחק האחרון שלה, לאחר שכבר הודחה מאליפות אירופה, הצליחה רוסיה לנצח בתוצאה 1–2 את נבחרת יוון.
במוקדמות מונדיאל 2006, רוסיה הוגרלה לבית 3 יחד עם פורטוגל, סלובקיה, אסטוניה, לטביה, לוקסמבורג וליכטנשטיין. היא פתחה את טורניר המוקדמות עם תיקו 1-1 נגד סלובקיה. היא ניצחה בתוצאה הגבוהה 0–4 את לוקסמבורג, אך לאחר מכן הובסה 1–7 על ידי פורטוגל בליסבון - ההפסד הגבוה ביותר של הנבחרת בהיסטוריה. היא ניצחה את אסטוניה וליכטנשטיין החלשות, אך מאוחר יותר סיימה בתיקו 1-1 מאכזב נגד אסטוניה ב-30 במרץ 2005 בטאלין. בעקבות תוצאה זו, פוטר גאורגי ירצב מתפקיד המאמן. תחת המאמן החדש, יורי סיומין, היא הצליחה להשיב את תקוותיה עם ניצחון 0–2 ותיקו 1-1 נגד לטביה. היא חזרה להיות מועמדת חזקה להעפלה, לאחר ניצחונות על ליכטנשטיין ולוקסמבורג ותיקו 0-0 נגד פורטוגל. במשחק האחרון שלה, נגד סלובקיה, היא הייתה זקוקה לניצחון על מנת להעפיל לפלייאוף. היא סיימה בתיקו 0-0, ובעקבות כך סלובקיה העפילה במקומה לפלייאוף, בשל הפרש שערים עדיף.
הצלחה ביורו 2008[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שלא הצליח להעפיל עם רוסיה למונדיאל 2006, יורי סמין פוטר מספר שבועות לאחר הקמפיין, ורוסיה חיפשה מאמן חדש. התברר כי הנבחרת זקוקה למאמן זר, מאחר שרוב המאמנים הרוסים, שנתלו בהם ציפיות רבות, לא הצליחו עם הנבחרת הלאומית. ב-10 באפריל 2006, הודיעה התאחדות הכדורגל הרוסית על מינויו של מאמן נבחרת אוסטרליה קודם לכן, חוס הידינק, למאמן הנבחרת, בניסיון להעפיל עימה ליורו 2008.
בטורניר המוקדמות של יורו 2008, רוסיה הוגרלה לבית 5 יחד עם נבחרות אנגליה, קרואטיה, ישראל, מקדוניה, אסטוניה ואנדורה. תחת חוס הידינק, רוסיה פתחה את הקמפיין עם שתי תוצאות תיקו בבית, מול קרואטיה וישראל. היא צברה רצף ניצחונות לאחר שניצחה 0–2 את מקדוניה, וניצחה פעמיים את אסטוניה. ב-2 ביוני 2007, רוסיה ניצחה 0–4 את אנדורה, בזכות שלושער שכבש אלכסנדר קרז'אקוב, ומאוחר יותר ניצחה גם את מקדוניה 0–3. רוסיה הפסידה 0–3 לאנגליה, אך במשחק השני ביניהן ניצחה 1–2, והתקרבה להעפלה על חשבונה של אנגליה החזקה. ב-17 בנובמבר 2007, היא הפסידה 1–2 לישראל, מה שקירב את אנגליה להעפלה. אף על פי כן, רוסיה הצליחה להעפיל לאחר שניצחה במחזור האחרון 0–1 את אנדורה, ואנגליה הפסידה 2–3 לקרואטיה. רוסיה סיימה במקום השני בבית.
רוסיה הוגרלה בטורניר יורו 2008 לבית 4 יחד עם שוודיה, ועם יריבותיה ליורו 2004, ספרד ויוון. חוס הידינק כלל בסגל הנבחרת שחקנים צעירים רבים. במשחק הראשון שלה, ב-10 ביוני, הפסידה רוסיה 1–4 לספרד. היא ניצחה במשחק השני מול יוון בתוצאה 0–1, בזכות שער של קונסטנטין זיריאנוב. היא ניצחה 0–2 את שוודיה במשחק השלישי, משערים של רומן פבליוצ'נקו ואנדריי ארשאבין. בעקבות הניצחון, שהיה במשחק מכריע, עברה רוסיה לראשונה בתולדותיה את שלב הבתים באליפות אירופה, ובטורניר גדול בכלל. ברבע הגמר מול נבחרת הולנד ניצחה רוסיה 1–3 בהארכה, ובעקבות כך העפילה לחצי הגמר, שם הפסידה 0–3 לספרד. ארבעה משחקני הנבחרת בטורניר זה, יורי ז'ירקוב, קונסטנטין זיריאנוב, אנדריי ארשאבין ורומן פבליוצ'נקו, נכללו בנבחרת המצטיינים של הטורניר.
מוקדמות מונדיאל 2010[עריכת קוד מקור | עריכה]
בניגוד לפעמים הקודמות, הפעם הושאר חוס הידינק בתפקיד מאמן הנבחרת, לאחר שהוביל אותה להישג הגדול בתולדותיה. רוסיה הוגרלה לבית 4 במוקדמות מונדיאל 2010, יחד עם גרמניה, פינלנד, ויילס, אזרבייג'ן וליכטנשטיין. היא פתחה את הקמפיין עם ניצחון על נבחרת ויילס. ב-11 באוקטובר 2008 היא הפסידה 1–2 לגרמניה, אך לאחר ניצחון 0–3 על פינלנד (עם שני שערים עצמיים של היריבה), ומספר רב של ניצחונות רצופים נוספים, היא ביססה את עצמה במקום השני בבית בפער ניכר מעל פינלנד שבמקום השלישי. עם זאת, לאחר הפסד ביתי לגרמניה בתוצאה 0–1, היא לא הצליחה לעלות למקום הראשון בבית ונאלצה להתמודד במשחקי הפלייאוף על ההעפלה, שם הוגרלה נגד סלובניה. בפלייאוף ניצחה 1–2 במשחק הראשון, אך הפסידה 0–1 בגומלין ולא העפילה למונדיאל.
יורו 2012[עריכת קוד מקור | עריכה]
רוסיה הוגרלה בטורניר המוקדמות של יורו 2012 יחד עם אירלנד, ארמניה, סלובקיה, מקדוניה ואנדורה. תחת דיק אדבוקאט, הנבחרת השתתפה בטורניר המוקדמות כאחת הפייבוריטיות להעפלה ליורו והעפילה מהמקום הראשון בבית.
רוסיה פתחה את הטורניר בניצחון בהפרש גדול, 4:1 נגד נבחרת צ'כיה, אך בהמשך סיימה בתיקו מול פולין והפסידה ליוון, מה שהביא להדחתה מהטורניר כבר בשלב הבתים.
מונדיאל 2014[עריכת קוד מקור | עריכה]
בהגרלת שלב הבתים האירופי של שלב המוקדמות למונדיאל 2014, רוסיה הוגרלה לאותו בית עם פורטוגל, ישראל, צפון אירלנד, אזרבייג'ן, ולוקסמבורג. הנבחרת הצליחה להעפיל למשחקי המונדיאל אך לא עברה את שלב הבתים, לאחר שסיימה בתיקו מאכזב מול קוריאה הדרומית, הפסידה לבלגיה וסיימה שוב בתיקו מאכזב מול אלג'יריה.
יורו 2016[עריכת קוד מקור | עריכה]
הנבחרת הצליחה להעפיל ליורו מהמקום השני בבית שלה בשלב המוקדמות אך הציגה יכולת פושרת בטורניר עצמו. הנבחרת לא עברה את שלב הבתים, לאחר שסיימה בתיקו מול אנגליה והפסידה לסלובקיה ולויילס. בנוסף העיבה על יכולות הנבחרת גם התפרעות אלימה של אוהדים רוסיים במהלך משחקי הטורניר. בשל הכישלון הספורטיבי הודיע לאוניד סלוצקי כי הוא לוקח אחריות על הכישלון להעפיל לשלב הבא והוא התפטר מתפקיד המאמן. במקומו מונה סטניסלב צ'רצ'סוב הרוסי.
גביע הקונפדרציות 2017[עריכת קוד מקור | עריכה]
כמארחת אליפות העולם 2018, הנבחרת הרוסית קיבלה את הזכות להתמודד בגביע הקונפדרציות והיא הוגרלה לאותו בית עם ניו זילנד, פורטוגל ומקסיקו, בו הפסידה למקסיקו ופורטוגל (1-0, 2-1) וגברה רק על הנבחרת החלשה בטורניר, ניו זילנד (2-0).
ההפתעה במונדיאל 2018[עריכת קוד מקור | עריכה]
כמארחת אליפות העולם 2018, רוסיה קיבלה את הזכות להתמודד באליפות העולם והיא הוגרלה לבית 1 עם ערב הסעודית, מצרים ואורוגוואי. ביוני 2018 נמדד הדירוג הנמוך ביותר בתולדות הנבחרת, 70, והועלו תהיות בדבר יכולת הנבחרת להצליח בטורניר עצמו.[5][6] אבל רוסיה הפכה למארחת עם הפתיחה הטובה ביותר אי פעם עם 6 נקודות ויחס שערים 1:8,[7][8][9] אחרי שפתחה את הטורניר בניצחון בהפרש גדול, 5:0 נגד ערב הסעודית[10][11] והייתה הנבחרת הראשונה להבטיח את העפלתה לשמינית גמר הגביע (לראשונה בתולדותיה), לאחר ניצחון מפתיע 3-1 על מצרים.[12][13][14] עלתה לבסוף מהמקום השני אחרי הפסד 3:0 לאורוגוואי והפתיעה את ספרד בשמינית הגמר כשמשכה את המשחק להארכה אחרי שוויון 1:1 וניצחה בדו-קרב פנדלים 3-4 ועלתה לשלב רבע הגמר.[15][16] ברבע הגמר רוסיה נבלמה על ידי קרואטיה בדו-קרב פנדלים אחרי שוויון 2-2.[17]
במהלך הטורניר פורסם תחקיר בעיתון הגרמני זידדויטשה צייטונג לפיו שחקני נבחרת רוסיה נהגו לשאוף אדי אמוניה במשחקים. בעיתון גרמני אחד נטען, ששחקנים מחליפים לפני עלייתם לכר הדשא, נראו שואפים מתוך חתיכת בד, וכי נראו התגרדויות באף של שחקנים רבים במהלך המשחק. בהתאחדות הכדורגל הרוסית לא הכחישו וטענו שזה דבר נפוץ. אמוניה אינה נחשבת עדיין כחומר אסור על ידי הסוכנות העולמית נגד סמים בספורט.[18] חומר זה, שנחשב לרעיל אומנם, אך שימוש בכמות קטנה יכול לגרום להמרצה מנטלית, הרחבת כלי דם במוח, המרצת נשימה ובסך הכל לזרימה מוגברת של חמצן בדם.[19]
הכישלון בליגת האומות 2018/2019[עריכת קוד מקור | עריכה]
רוסיה הוגרלה לבית ב' של ליגה B של ליגת האומות והתמודדה נגד שוודיה וטורקיה, בטורניר המהווה תחליף למשחקי ידידות. רוסיה פתחה עם ניצחון 2:1 על טורקיה ולאחר מכן נפרדה בשוויון מאופס עם שוודיה וגברה על טורקיה בתוצאה 2:0. ברם, בעקבות ההפסד לשוודיה בתוצאה 2:0, סיימה במקום השני בבית ולא העפילה לליגה A.
הישגים בתחרויות גמר[עריכת קוד מקור | עריכה]
גביע העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]
אליפות אירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]
משחקי תיקו כוללים גם משחקים שהוכרעו בבעיטות הכרעה גביע הקונפדרציות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ליגת האומות של אופ"א[עריכת קוד מקור | עריכה]
טורנירי המוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]
אצטדיונים ומתקן אימונים[עריכת קוד מקור | עריכה]לנבחרת אין אצטדיון קבוע והיא מארחת את משחקיה בשלל האצטדיונים במדינה. מרבית משחקי הבית של הנבחרת נערכו במוסקבה, בה גם נערך המשחק הבייתי הראשון שלה נגד נבחרת מקסיקו בכדורגל ב-16 באוגוסט 1992.[20] האצטדיונים הגדולים ביותר שהנבחרת מארחת בהם הם אצטדיון לוז'ניקי (81,000 מושבים) ואצטדיון קרסטובסקי (56,196 מושבים). שיא הצופים למשחק נשבר ב-14 ביוני 2018 כאשר 78,011 איש צפו בניצחון 5:0 של רוסיה על ערב הסעודית במשחק הפתיחה של מונדיאל 2018. מתקן האימונים של הנבחרת ממוקם בנובוגורסק, מחוז משנה בעיר חימקי שבמחוז מוסקבה, הכולל מגרשי אימונים, קומפלקס מגורים ומרכז רפואי צמוד. מאמנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקרא:
שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]סגל הנבחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]להלן רשימת השחקנים שזומנו למשחקי מוקדמות יורו 2020 מול בלגיה (21 במרץ) וקזחסטן (24 במרץ) (נתוני הופעות ושערים נכונים ל-24 במרץ 2019):[47] שיאי שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]נכון ל-24 במרץ 2019.[48] שיאני ההופעות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מלכי השערים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות
שחקנים בולטים שלהם 50 הופעות או יותר עבור ברית המועצות/חבר המדינות ורוסיה במשותף: אלכסנדר מוסטובוי (65), אנדריי קנצ'לסקיס (59), איגור קוליבנוב (59), יורי ניקיפורוב (59). איגור דוברובולסקי הבקיע 10 שערים עבור ברית המועצות/חבר המדינות ורוסיה, סרגיי יוראן ודניס צ'רישב הבקיעו 9.[49] ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
.jpg)
.jpg)
.jpg)
