ניקו הולקנברג

**קריירת פורמולה 1**
מרוצים	211
ניצחונות	0
פודיומים	0
נקודות בקריירה	534
זינוקים מפול פוזישן	1
הקפות מהירות	2
קבוצות	ויליאמס (2010); פורס אינדיה (2012); סאובר (2013); פורס אינדיה (2014–2016); רנו (2017–2019) ; האס (2023)

ניקו הולקנברג
Nico Hülkenberg
לידה	19 באוגוסט 1987 (בן 36); אמריך אם ריין, נורדריין-וסטפאליה שבגרמניה
לאום	גרמני
מרוצים	211
ניצחונות	0
פודיומים	0
נקודות בקריירה	534
זינוקים מפול פוזישן	1
הקפות מהירות	2
קבוצות	ויליאמס (2010); פורס אינדיה (2012); סאובר (2013); פורס אינדיה (2014–2016); רנו (2017–2019) ; האס (2023)
	www.nicohulkenberg.net

ניקולס "ניקו" הולקנברג (בגרמנית: Nico Hülkenberg; נולד ב-19 באוגוסט 1987) הוא נהג מרוצים גרמני המתחרה בסבב הפורמולה 1 מטעם קבוצת האס.

הולקנברג החל את קריירת הפורמולה 1 שלו בשנת 2010 בקבוצת ויליאמס. בעונת 2015 התחרה עבור קבוצת פורשה בשני מרוצים באליפות העולם במרוצי סיבולת וזכה עמה במרוץ 24 השעות של לה מאן.

קריירת מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הולקנברג החל להתחרות בגיל 9 בתחרויות קארטינג^[1]. בשנת 2002 זכה באליפות גרמניה לנערים, ובשנת 2003 זכה באליפות גרמניה בקארטינג^[2]. הוא המשיך להתחרות בקארטינג גם בשנה שלאחר מכן וסיים את העונה במקום השני.

פורמולה BMW‏ (2005)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2005 ערך הולקנברג את הופעת הבכורה שלו בסבב פורמולה BMW הגרמני. בשנה זו הציג שליטה ברורה בסבב וזכה בסוף העונה בתואר האליפות. בשנה זו הולקנברג סיים ראשון בנוסף גם במרוץ גמר האליפות העולמית של פורמולה ב.מ.וו אולם תואר האליפות נשלל ממנו לאחר שנטען כי הוא בלם באופן מסוכן (Brake-Test) ליריבו שנסע מאחריו בזמן נסיעה אחרי מכונית הבטיחות שיצאה למסלול.

גרנד פרי A1‏ (2007–2006)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הולקנברג הצטרף לנבחרת הגרמנית בסבב המרוצים הבין-לאומי גרנד פרי A1 לעונת 2006–2007. בסוף עונה זו הנבחרת הגרמנית זכתה באליפות הסבב לאחר שהולקנברג ניצח בתשעה מרוצים, השיג 128 נקודות והפך לנהג המצליח ביותר בהיסטוריית גרנד פרי A1.

פורמולה 3‏ (2008–2006)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2006 החל הולקנברג להתחרות בפורמולה 3 הגרמנית וסיים בסוף העונה במקום החמישי. בשנת 2007 עבר להתחרות בסדרת הפורמולה 3 האירופית עבור קבוצת ASM הצרפתית (ART כיום) תחתיה זכה לואיס המילטון באליפות הסדרה בשנה הקודמת. את ניצחונו הראשון השיג הולקנברג במרוץ שהתקיים בנוריסרינג לאחר שזינק בתחילת המרוץ מהמקום ה-18. ניצחון שני בעונה השיג במרוץ זנדוורט בהולנד וזכה בנוסף גם בניצחון בנורבורגרינג^[3]. בשנת 2008 זכה הולקנברג באליפות סדרת הפורמולה 3 האירופית.

GP2‏ (2009)[עריכת קוד מקור | עריכה]

פורמולה 1[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2007 ערך הולקנברג את נסיעת הבכורה שלו במכונית פורמולה 1 כאשר נבחן על ידי קבוצת ויליאמס במסלול חרז בספרד. מנהלו האישי של הולקנברג ווילי וובר ששימש במקביל גם כמנהלו של מיכאל שומאכר ניהל משא ומתן בנוסף גם עם נשיא קבוצת רנו לשם קביעת נהיגת מבחן להולקנברג, אולם לא הצליח להגיע עמו להבנות. במהלך נסיעת המבחן במסלול חרז רשם הולקנברג זמן הקפה מהיר יותר מנהג הקבוצה היפני קזוקי נקג'ימה וזמן איטי יותר ב-0.4 שניות בלבד מניקו רוזברג נהגה השני של קבוצת ויליאמס. ביצועיו הטובים במבחן הרשימו את ראשי קבוצת ויליאמס שהחתימה אותו לשמש כנהג המבחן של הקבוצה לעונת 2008^[4]. חוזה המבחן שלו עם ויליאמס הוארך גם לשנת 2009, בנוסף החל לשמש גם כנהג הגיבוי של הקבוצה למקרים בהם צוות הנהגים רוזברג\נקג'ימה ייעדרו.

ויליאמס (2010)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנובמבר 2009 הודיעה קבוצת ויליאמס כי ניקו הולקנברג ישמש כאחד מצמד הנהגים של הקבוצה לעונת המרוצים 2010. בן קבוצתו של הולקנברג היה הנהג הוותיק רובנס באריקלו שהגיע מקבוצת בראון GP שחדלה מלהתקיים באותה שנה, לאחר שנקנתה על ידי קבוצת מרצדס. הולקנברג ערך את מרוץ הבכורה שלו בגרנד פרי בחריין וסיים את המרוץ במקום ה-14. את המרוצים במלזיה ובסילברסטון סיים במקום ה-10 ובמרוץ הביתי שלו בגרנד פרי גרמניה שנערך בהוקנהיימרינג סיים במקום ה-13. את הישגו הגדול ביותר בעונת הבכורה שלו רשם במרוץ בהונגריה לאחר שסיים במקום השישי. בגרנד פרי ברזיל שנערך בנובמבר השיג הולקנברג את הפול פוזישן הראשון בקריירת הפורמולה 1 שלו, בנוסף היה זה הפול פוזישן הראשון של קבוצת ויליאמס מאז שנת 2005.

פורס אינדיה (2011–2012)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונת 2011 עבר הולקנברג לקבוצת פורס אינדיה, אולם למרות עונה סבירה יחסית שהציג בשנה שעברה במהלכה זכה עבור קבוצת ויליאמס בפול פוזישן הראשון שלה מזה 5 שנים, פורס אינדיה הודיעה כי הולקנברג ישמש כנהג המבחן והגיבוי של הקבוצה לעונה זו^[5].

בעונת 2012 הודיעה פורס אינדיה כי ניקו הולקנברג ישמש כנהג הקבוצה לצדו של הנהג הבריטי פול די רסטה. במרוץ פתיחת העונה שנערך באוסטרליה נאלץ לפרוש, ואת מרוץ גרנד פרי אירופה שנערך במסלול בולנסיה סיים במקום החמישי. את הישגו הגדול ביותר בעונה זו רשם הולקנברג בגרנד פרי בלגיה שנערך בספא לאחר שסיים במקום הרביעי.

סאובר (2013)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונת המרוצים 2013 עבר הולקנברג להתמודד עבור קבוצת סאובר^[6]. במרוץ פתיחת העונה שנערך באוסטרליה נאלץ לפרוש מסיבות בטיחותיות לאחר שמכוניתו סבלה מדליפה במכל הדלק שלה. את הישגיו הטובים ביותר בעונה זו רשם הולקנברג בגרנד פרי איטליה לאחר שסיים במקום החמישי במרוץ, ובגרנד פרי קוריאה בו סיים במקום הרביעי.

פורס אינדיה (2014–2016)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדצמבר 2013 הודיעה קבוצת פורס אינדיה על חזרתו של הולקנברג כנהג הקבוצה בעונת המרוצים 2014 לצדו של הנהג המקסיקני סרחיו פרז. את מרוץ פתיחת העונה שנערך במלבורן אוסטרליה סיים הולקנברג במקום השביעי, אולם בסופו של דבר קודם למקום השישי לאחר פסילתו של הנהג דניאל ריקרדו. את המרוצים הבאים שנערכו במלזיה ובבחריין סיים במקום החמישי. עונת 2014 הייתה המוצלחת ביותר של הולקנברג בקריירת הפורמולה 1 שלו עד כה לאחר שבסופה סיים במקום התשיעי בטבלת הנהגים לאחר שצבר 96 נקודות.

באוקטובר 2014 הודיעה קבוצת פורס אינדיה כי חוזה הנהיגה של הולקנברג עבורה הוארך גם לעונת 2015. את מרוץ פתיחת העונה במלבורן סיים במקום השביעי, ואת הישגיו הטובים ביותר לעונה זו רשם במרוצים בגרנד פרי אוסטריה, יפן וברזיל אותם סיים במקום השישי.

בעונת המרוצים 2016 המשיך הולקנברג להתחרות עבור קבוצת פורס אינדיה זו השנה השלישית ואת מרוץ פתיחת העונה במלבורן אוסטרליה סיים במקום השביעי. במהלך עונה זו רשם הישג נאה לאחר שסיים במקום השישי בגרנד פרי מונקו היוקרתי. לקראת סוף העונה הודיע שיעזוב את פורס אינדיה ויעבור להתחרות ב-2017 עם רנו.

רנו (2017–2019)[עריכת קוד מקור | עריכה]

את עונת 2017 סיים במקום העשירי בטבלת הנהגים, כשהוא משיג 43 מתוך 57 נקודות שצברה הקבוצה. בגרנד פרי הונגריה התעמת עם קווין מגנוסן, בזמן שזה התראיין לאחר המרוץ לטלוויזיה הדנית. העימות הגיע על רקע מאבק שהיה בין השניים על מיקום במסלול, מאבק בו דחף מגנוסן את הולקנברג מחוץ למסלול ועל כך נענש בתוספת זמן.

מכוניות ספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנובמבר 2014 פורשה החתימה את הולקנברג על חוזה לנהיגה עבורה בצוות השלישי שלה בקטגוריית LMP1 הבכירה במרוץ 24 השעות של לה מאן לשנת 2015. כהכנה למרוץ לה מאן הולקנברג השתתף לפני כן במרוץ 6 השעות של ספא שהיה הסיבוב השני באליפות העולם במרוצי סיבולת לעונת 2015.

ביוני 2015 ערך הולקנברג את הופעת הבכורה שלו במרוץ לה מאן כאשר נהג במכונית הפורשה 919 הייבריד מס' 19 לצד הנהגים ארל במבר וניק טנדי. הולקנברג וצוותו ניצחו במרוץ לאחר שהקיפו את המסלול 395 פעמים, הקפה אחת יותר מהצוות השני של פורשה במכונית ה-919 מס' 17 של הנהגים טימו ברנהרד, מארק ובר וברנדון הארטלי שסיימו במקום השני. ניצחון זה של פורשה היה הראשון שלה במרוץ לה מאן מאז עשתה זאת בפעם האחרונה בשנת 1998^[7].