מיכאל שומאכר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מיכאל שומאכר
Schumi di GP Kanada 2011 cropped.jpg
מיכאל שומאכר, 2011
לאום גרמניהגרמניה גרמני
תאריך לידה 3 בינואר 1969 (בן 48)
מקום לידה הירט הרמילהיים שליד קלן שבגרמניה
קריירת פורמולה 1
אליפויות 7
מרוצים 308
ניצחונות 91
פודיומים 155
נקודות בקריירה 1,566
זינוקים מפול פוזישן 68
הקפות מהירות 77
קבוצות ג'ורדן (1991)
בנטון (1991 - 1995)
פרארי (1996- 2006)
מרצדס (2010 - 2012)
www.michael-schumacher.de

מיכאל שומאכרגרמנית: Michael Schumacher (מידע · עזרה); נולד ב-3 בינואר 1969) הוא נהג מרוצים גרמני לשעבר. התחרה במרוצי הפורמולה 1 בין השנים 19912006, ובין השנים 20102012. שומאכר נחשב על ידי רבים לאחד מגדולי נהגי הפורמולה 1 בכל הזמנים[1][2]. זכה שבע פעמים בתואר אלוף עולם, ושבר כמעט כל שיא אפשרי בפורמולה 1 כשהעיקרי מביניהם הוא מספר הניצחונות בקריירה.

בסוף 2013 נפגע קשה בראשו בתאונת סקי, ונכנס לתרדמת, ביוני 2014 יצא מהתרדמת והועבר לשיקום בביתו. מצבו הרפואי כיום אינו ידוע בוודאות.

קריירה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

שומאכר נולד בהירט הרמילהיים שליד קלן, גרמניה. בגיל 4 בנה לו אביו רכב קארטינג מאולתר לאחר שהוסיף מנוע קטן למכונית מרוץ עם דוושות. לאחר שהתנגש בעמוד תאורת רחוב לקחו אותו הוריו למסלול הקארטינג. אביו הרכיב לו רכב קארטינג מחלקי קארטינג ישנים. מיכאל החל להתחרות ובגיל 6 זכה באליפות המועדון הראשונה. על מנת לאפשר לו להתחרות החל אביו לעבוד בעבודה נוספת כמשפץ רכבי קארטינג ואימו החלה לעבוד במזנון שלצד המסלול.

החוק בגרמניה קובע גיל מינימום של 14 שנים על מנת להוציא רישיון להתחרות בקארטינג. על מנת להתגבר על המגבלה הוציא בגיל 12 רישיון בלוקסמבורג[3]. בשנת 1983 הוציא את הרישיון הגרמני ושנה לאחר מכן הוכתר כאלוף גרמניה לנוער. בשנת 1987 זכה באליפות גרמניה ואירופה. הוא עזב את בית הספר והחל לעבוד כמכונאי. שנה לאחר מכן החל להתחרות במרוצי מכוניות חד-מושביות. הוא לקח חלק באליפות פורמולה פורד הגרמנית ובאליפות פורמולה קונינג, בה הוכתר לאלוף.

בשנת 1989 חתם בקבוצת הפורמולה 3 WTS והחל להתחרות באליפות גרמניה. שנה לאחר מכן זכה בתואר. באותה שנה הצטרף לתוכנית הפיתוח לנהגים של מרצדס והחל להתחרות באליפות העולם למכוניות ספורט, בניגוד לרוב המתחרים שהעעדיפו לנסות את מזלם בפורמולה 3000, בדרך לפורמולה 1. הוא ניצח את המרוץ האחרון בעונה, שהתקיים במקסיקו וסיים את העונה במקום החמישי באליפות הנהגים. בחודש יוני לקח חלק במרוץ 24 השעות של לה מאן יחד עם קרל ונדלינגר ופריץ וקרוצפוינטר. את המרוץ סיימו במקום החמישי. בשנת 1991 השתתף באחד המרוצים בסבב הפורמולה 3000 היפני וסיים במקום השני.

פורמולה 1[עריכת קוד מקור | עריכה]

1991: ג'ורדן[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 1991 ערך את הופעת הבכורה בפורמולה 1 במדי ג'ורדן בגרנד פרי הבלגי, אחרי שמרצדס שילמה לאדי ג'ורדן, בעלי הקבוצה, סכום של 150,000 דולר. במקצה הדירוג הגיע למקום השביעי, אך במרוץ עצמו נאלץ לפרוש לאחר שבע הקפות בשל בעיה במצמד[4]. על פי ההסכם המקורי היה אמור שומאכר להמשיך להתחרות במדי הקבוצה האירית עד לסיום העונה, אך לאחר הגרנד פרי הבלגי חתם במדי קבוצת בנטון. ג'ורדן פנתה לבית המשפט בבריטניה במטרה שימנע משומאכר להתחרות בבנטון. בית המשפט קבע כי החוזה טרם נחתם סופית ועל כן הוא משוחרר לעבור לקבוצה אחרת[5].

1991 - 1995: בנטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגרנד פרי הבריטי (1995)

בששת המרוצים שנותרו עד לסיום העונה צבר 4 נקודות. עונת 1992 נשלטה בידי צמד הנהגים של ויליאמס נייג'ל מנסל וריקרדו פאטרזה, שנהנו ממנועים מתוצרת רנו. הרכב של בנטון התקשה להתמודד עם המנועים העדיפים ותיבת ההילוכים החצי-אוטומטית. בגרנד פרי המקסיקני, המרוץ השני בעונה, סיים במקום השלישי והגיע לראשונה לפודיום. עד לסיום העונה השיג עוד שבעה פודומים, כולל ניצחון הבכורה בגרנד פרי הבלגי. בעונתו השנייה בקבוצה סיים תשע פעמים באחד משלושת המקומות הראשונים, אך בשבעת המרוצים הנותרים נאלץ לפרוש ולא צבר נקודות. את העונה סיים במקום הרביעי.

הזכייה הראשונה באליפות הגיעה בעונת 1994. שישה ניצחונות בשבעת המרוצים הראשונים של העונה העניקו לו יתרון משמעותי על פני דיימון היל במחצית הראשונה של העונה. בגרנד פרי הבריטי הוזהר לאחר שביצע עקיפה במהלך הקפת ההערכות[6], אך שומאכר התעלם מהאזהרה וביצע עקיפה נוספת, בעקבותיה הוצא לו דגל שחור והוא הורחק מהמרוץ. הקבוצה טענה כי חוסר תקשורת עם הדיילים במסלול היא שהובילה לאירוע. הטענה לא התקבלה ושומאכר הורחק משני מרוצים נוספים. הוא ניצח בגרנד פרי הבלגי, אך לאחר המרוץ נמצא כי בתחתית הרכב הותקנו מוטות עץ שהגבירו את האוירודינמיות של הרכב והקנו לו יתרון בלתי חוקי. בעקבות כך נפסלה התוצאה שהשיג ונשלל ממנו הניצחון[7]. רצף האירועים אפשר להיל לצמצם את הפער משמואכר עד לכדי נקודה אחת לקראת גרנד פרי אוסטרליה, המרוץ האחרון בעונה. בהקפה ה-36 של המרוץ, בעודו מוביל את המרוץ, פגע רכבו במעקה הבטיחות החיצוני של המסלול. היל ניסה לנצל את ההזדמנות ולבצע עקיפה, אך חזרה של שומאכר למסלול הובילה להתנגשות בין הרכבים. כתוצאה מההתנגשות נאלצו שני הנהגים לפרוש ושומאכר זכה באליפות, זכייה שעוררה ביקורות רבות כלפיו[8].

במהלך העונה פתחה FIA בחקירה כנגד בנטון ומקלארן, בחשד שהקבוצות עשו שימוש אסור באמצעי עזר טכנולוגיים. הקבוצות סירבו לשתף פעולה עם החקירה ונקנסו בסכום של 100 אלף דולר כל אחת בשל כך. בסיומה של החקירה נמצאו שורות קוד שאיפשרו לרכב לזנק בצורה טובה יותר, אך לא נמצא הוכחה שאכן נעשה שימוש בטכנולוגיה במרוצים עצמם[9].

המאבק עם דיימון היל נמשך גם בעונת 1995, במהלכה התנגשו השניים מספר פעמים. שומאכר ניצח בתשעה מרוצים במהלך העונה ובסיומה זכה בפעם השנייה באליפות, בפער של 33 נקודות מהיל. בנוסף, זכה יחד עם ג'וני הרברט, בן קבוצתו באליפות היצרנים. האליפות הראשונה בה זכתה הקבוצה.

1996 - 2006: פרארי[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות שנותרה לו שנה נוספת בחוזה עם בנטון, הודיע שומאכר על מעבר לקבוצת פרארי, בה חתם על חוזה לשנתיים תמורת 60 מיליון דולר[10]. בהמשך הצטרפו אליו המעצב רורי בריין והמנהל הטכני רוס בראון שהצטרפו אל ג'ין טוד, שחתם בקבוצה בשנת 1993. שילוב זה יצר את אחת הקבוצות הנחשבות למצליחות ולדומיננטיות בתולדות האליפות.

בעונתו הראשונה בקבוצה ניצח בשלושה מרוצים, אך בעיות מכניות אילצו אותו לפרוש מחמישה מרוצים. את העונה סיים במקום השלישי. לאורך עונת 1997 ניהל קרב צמוד עם ז'אק וילנב על ההובלה. וילנב הוביל את הטבלה לאחר שישה מרוצים. ניצחון בקנדה העלה את שומאכר למקום הראשון. לקראת המרוץ האחרון בעונה עמד הפער בטבלה על נקודה לזכות הגרמני. וילנב זינק מפול פוזישן, כששומאכר מקום אחד מאחור. לאורך מרבית המרוץ הוביל, אך בעיה במערכת הקרור גרמה לו לאיבוד כוח ולהאטה. וילנב ניסה לעקוף ושומאכר התנגש בו במטרה לגרום לשניהם לפרוש מהמרוץ ובכך להבטיח לעצמו זכייה בתואר. כתוצאה מההתנגשות נפגעה מכוניתו, אך וילנב הצליח להמשיך להתחרות, סיים את המרוץ במקום הרביעי וזכה בתואר. בעקבות ההתנגשות המכוונת נענש בשלילת כל הנקודות שצבר במהלך העונה[11].

מיקה האקינן הפיני מקבוצת מקלארן הפך ליריבו העיקרי על התואר במהלך העונות הבאות. האקינן פתח בצורה טובה את עונת 1998 וניצח את שני המרוצים הראשונים ופתח פער של 16 נקודות. ניצחון בגרנד פרי האיטלקי, כשנותרו עוד שני מרוצים לסיום העונה, הביא לשוויון בנקודות. האקינן ניצח בגרנד פרי לוקסמבורג ופתח מחדש פער של ארבע נקודות[12]. בגרנד פרי יפן, מרוץ סיום העונה, זינק שומכאר מהפול פוזישן, הוביל במרוץ, אך בהקפה ה-32 נאלץ לפרוש עקב תקר בגלגל. האקינן ניצח במרוץ וזכה בתואר[13][14].

בעונת 1999 היה שותף לזכייה של הקבוצה באליפות היצרנים. במהלך הגרנד פרי הבריטי איבד את הבלמים בעת כניסה לפנייה במהירות של כ-200 קמ"ש. המכונית התנגשה בקיר הבטיחות וכתוצאה מההתגשות שבר את רגלו[15]. לאחר התאונה נעדר משישה מרוצים ולמעשה איבד את האפשרות להאבק על האליפות.

שומאכר ניצח חמישה מתוך שמונת המרוצים הראשונים של 2000, אך לא הצליח לסיים את שלושת המרוצים הבאים. הדבר איפשר להאקינן לצמצם את הפער לכדי 2 נקודות בלבד. 2 ניצחונות רצופים של הפיני העלו אותו למקום הראשון, אך רצף של שלושה ניצחונות החזירו לשומאכר את ההובלה. הניצחון בגרנד פרי היפני הבטיח זכייה באליפות כשנותר עוד מרוץ אחד לסיום העונה. הזכייה השלישית בתואר והראשונה של קבוצת פרארי מאז עונת 1979[16].

שנה לאחר מכאן שב וזכה בתואר האליפות תוך שהוא משווה את שיא הניצחונות לעונה, שעמד על תשעה ניצחונות. הזכייה בתואר הובטחה, כשנותרו עוד 4 מרוצים לסיום העונה. את העונה סיים בפער של 58 נקודות מדייויד קולטהארד, שסיים שני. הניצחון בגרנד פרי הבלגי היה הניצחון ה-52 בקריירה, בכך שבר את שיאו של אלן פרוסט והפך לנהג בעל מספר הניצחונות הרב ביותר בתולדות האליפות[17].

פרארי F2002 עימה זכה בתואר האליפות בפעם השלישית ברציפות

הזכייה באליפות השלישית ברציפות לוותה במספר אירועים מעוררי מחלוקת. רובנס באריקלו, בן זוגו של שומאכר הוביל לאורך מרבית הגרנד פרי האוסטרי. במטרים האחרונים של המרוץ קיבל הוראה מהנהלת הקבוצה להאט ולאפשר לשומאכר לעקוף אותו ולנצח את המרוץ. העלייה לפודיום לוותה בשריקות בוז רועמות מצד הקהל. שומאכר, בניסיון לרצות את הקהל, הזמין את באריקלו לעלות למדרגה העליונה לצידו[18]. בגנרד פרי של ארצות הברית, שהתקיים בספטמבר, היה זה שומאכר שהוביל לאורך מרבית המרוץ ואחריו באריקלו. שומאכר האט במטרה לאפשר סיום צמוד, אך האט יותר מידי ונעקף על ידי בן זוגו שניצח את המרוץ[19]. ניצחון בגרנד פרי גרמניה הבטיח את הזכייה בתואר, כשנותרו עוד שישה מרוצים עד לסיום העונה. בכך השתווה לחואן מנואל פנג'יו כנהג בעל מספר האליפויות הרב ביותר[20].

בעונת 2003 הקרב על האליפות היה צמוד ונמשך עד למרוץ האחרון. קימי רייקונן, הוביל את האליפות לאחר שלושה מרוצים בפער של 16 נקודות משומאכר. שלושה ניצחונות רצופים סייעו לצמצם את הפער לשתי נקודות. שני ניצחונות וחמישה פודיומים שהשיג חואן פאבלו מונטויה, נהגה של קבוצת ויליאמס, צירפו אותו למאבק האליפות. בסיום הגרנד פרי ההונגרי הוביל שומאכר את האליפות בפער של נקודה אחת לפני מונטויה ושתי נקודות מרייקונן. שינוי בשיטת המדידה של רוחב הצמיגים חייב את מישלן, ספקית הצמיגים של מקלארן וויליאמס לתכנן מחדש את הצמיגים, בעוד פרארי, שעשתה שימוש בצמיגים מתוצרת ברידג'סטון המשיכה להשתמש באותם צמיגים[21]. שומאכר ניצל את ההזדמנות ניצח את שני המרוצים הבאים ונזקק לנקודה אחת במרוץ האחרון על מנת להבטיח את הזכייה[22]. לגרנד פרי היפני זינק מהמקום ה-14, אך הצליח לסיים את המרוץ במקום השמיני ולזכות בפעם הרביעית ברציפות[23].

האליפות השביעית והאחרונה הושגה בקלות יחסית - הוא ניצח 12 מ-13 המרוצים הראשונים בעונה והבטיח את הזכייה בתואר, כשנותרו עוד ארבעה מרוצים לסיום העונה[24]. באריקלו, שסיים במקום השני סיים לקבוצה לזכות באליפות היצרנים בפעם השישית ברציפות.

"תודה מייקל" - הכיתוב על מכונית המרוצים של קבוצת סאובר, במרוץ האחרון של שומאכר לפני הפרישה הראשונה

לקראת עונת 2005 שונו התקנות ונאסר על החלפת צמיגים במהלך המרוץ. ברידג'סטון, ספקית הצמיגים של פרארי, התקשתה להתאים את הצמיגים לתקנות החדשות. הדבר נתן יתרון לקבוצות שעשו שימוש בצמיגי מישלן. את העונה סיים במקום השלישי, בפער של 71 נקודות מפרננדו אלונסו, שזכה בתואר[25].

לאורך כל עונת 2006 ניהל שומאכר מאבק צמוד על האליפות עם פרננדו אלונסו, שהוביל לאורך מרבית העונה. צמד ניצחונות באיטליה ובסין העלה אותו לראשות הטבלה לראשונה בעונה, כשנותרו עוד שני מרוצים לסיום העונה. פרישה מוקדמת במהלך הגרנד פרי היפני החזירה לאלונסו את ההובלה ולמרוץ האחרון של העונה בברזיל הגיע שומאכר כשהוא בפיגור של 10 נקודות. האפשרות היחידה של שומאכר לזכות בתואר הייתה לנצח במרוץ ולקוות שאלונסו לא ישיג אפילו נקודה. במקצה הדרוג השיג שומאכר רק את המקום העשירי ואילו אלונסו דורג רביעי. שומאכר פתח מצוין את המרוץ ועלה למקום החמישי, אולם אז בעיה בצמיג הרכב דרדרה אותו למקום האחרון. שומאכר לא הרים ידיים ועקף נהגים רבים עד למקום ה-4 שבו סיים את המרוץ. זה לא הספיק לאליפות אולם הוכיח את הכשרון האדיר של שומאכר. אלונסו סיים במקום השני וזכה באליפות.[26] בסיום אותה עונה החליט שומאכר לפרוש ממרוץ פעיל והפך ליועץ בקבוצת פרארי.[27]

2007 - 2010: לאחר הפרישה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיד לאחר הפרישה מונה לתפקיד יועץ ועוזר מיוחד לז'אן טוד, שהתמנה למנכ"ל החברה. בין יתר תפקידיו היה מעורב גם בבחירת הנהגים לקבוצה[28]. בנובמבר 2007, אחרי שלא נהג שנה כל מכונית פורמולה, לקח שומאכר חלק בנסיעת מבחן על דגם ה-F2007. בדצמבר אותה שנה לקח חלק במבחנים שערכה הקבוצה במסלול בחרס.

ביולי 2009, בעקבות פציעתו של פליפה מאסה, נהגה של קבוצת פרארי, בגרנד פרי הונגריה, דווח על ידי דובר הקבוצה כי שומאכר יחזור להתחרות בקבוצה ויימלא את מקומו של מאסה עד להחלמתו וחזרתו למרוצים.[29] שומאכר החל באימונים אינטנסיביים לקראת חזרתו למרוצים, אולם בשל כאבים בצווארו, זכר לתאונת אופנוע שעבר מספר חודשים לפני כן, הוא הודיע שלא יוכל לשוב להתחרות.[30]

בדצמבר 2009 הודיע שומאכר על שובו למרוצי פורמולה 1 בשנת 2010, בקבוצת מרצדס. הוא חתם על חוזה לשלוש שנים.[31]

2010 - 2012: מרצדס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגרנד פרי ארצות הברית באוסטין, טקסס, 2012

עונת החזרה הסתיימה כעונה החלשה ביותר בקריירה עד אותו שלב - הייתה זאת העונה המלאה הראשונה בה לא ניצח אף מרוץ, לא הגיע לפודיום ולא זינק מהפול פוזישן לאורך כל העונה. הישגו הטוב ביותר בעונה היה המקום הרביעי, אותו השיג בשלושה מרוצים שונים. במרוץ סיום העונה היה מעורב בתאונה עם ויטאנטוניו ליוצי, נהגה של קבוצת פורס אינדיה. שומאכר הסתבסב כבר בהקפה הראשונה ומכוניתו של ליוצי "טיפסה" על מכונית המרצדס, תוך שהיא חולפת במרחק קצר בלבד מראשו[32]. עונתו השנייה בקבוצה הייתה דומה לראשונה. מקום רביעי בגרנד פרי הקנדי היה התוצאה הטובה ביותר לאורך העונה. בגרנד פרי הבלגי, שציין עבורו 20 שנות פעילות, זינק מהמקום האחרון. במהלך המרוץ ביצע שורת עקיפות מרשימה וסיים במקום החמישי[33].

בעונתו האחרונה בקבוצה נאלץ לפרוש משבעה מרוצים ובחמישה נוספים סיים ללא נקודות. בגרנד פרי האירופאי סיים במקום השלישי - הפודיום הראשון והיחידי שהשיג במדי קבוצת מרצדס. הגרנד פרי הבלגי היה המרוץ ה-300 בו לקח חלק. הנהג השני בתולדות האליפות שהגיע להישג זה. למרות שהיה בן 43 הציעה לו הקבוצה חוזה חדש לשנתיים נוספות, הצעה אותה דחה. בחודש אוקטובר החתימה מרצדס את לואיס המילטון כמחליפו של שומאכר לעונת 2013. לאחר ההחתמה הודיע על פרישתו בסיום העונה.[34][35]. בגרנד פרי הברזילאי, מרוץ סיום העונה, סיים שומאכר במקום השביעי. בכך הסתיימה קריירה שכללה 308 מרוצים, שבעה תוארי אליפות, 91 ניצחונות ו-155 פודיומים.

מרוץ האלופים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרוץ האלופים הוא אירוע שנתי בו מתחרים הנהגים המובילים בקטגוריות שונות בספורט המוטורי. בשנת 2004 ערך שומאכר את הופעת הבכורה באירוע, אך לא הצליח להעפיל לשלב הגמר. יחד עם סבסטיאן פטל זכה שש פעמים ברציפות בגביע לאומות (2007 - 2012). בשנים 2007 ו-2009 הגיע לגמר "אלוף האלופים", אך הפסיד פעמיים למטיאס אקסטרום.

תאונת סקי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-29 בדצמבר 2013 נפגע קשה בראשו מפגיעת סלע בתאונת סקי, אשר התרחשה כאשר גלש באתר הסקי מריבל שבקרבת הגבול השווייצרי. הפגיעה הקשה אירעה בעת שגלש עם בנו מיק.[36][37]. בתחילת אפריל 2014 דיווחה לעיתונות סבין קם, מנהלתו האישית של שומאכר, שהוא הראה סימני הכרה חלקיים ומשפחתו דיווחה על סימנים מעודדים נוספים.[38] ביוני 2014 יצא שומאכר מהתרדמת, שוחרר מבית החולים והועבר לשיקום בביתו שבשווייץ.

שנתיים לאחר התאונה נפוצו שמועות על מצבו הרפואי בהן נטען כי הוא שוקל 45 קילו בלבד ואינו מסוגל לדבר או ללכת. צוות של 15 רופאים ומטפלים מטפל בו ועלות הטיפול מוערכת בכ-140 אלף דולר בשבוע[39][40]. אך מצבו המדויק אינו ידוע שכן משפחתו מקפידה לשמור את המידע בדבר מצבו הבריאותי בפרטיות. ז'אן טוד, נשיא ה-FIA ורוס בראון, שהיה מנהלו של שומאכר, הם בין הבודדים מחוץ למשפחה המעורבים בתהליך השיקום[41].

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיק שומאכר, בנו הצעיר של מיכאל

באוגוסט 1995 נשא לאישה את קורינה בטש, אלופת אירופה ברכיבה על סוסים, לזוג שני ילדים. למרות החשיפה הרבה לה זכה היה שומאכר קנאי לפרטיות משפחתו והשתדל להשאירה מחוץ לאור הזרקורים[42]. בשנת 2007 עברה המשפחה להתגורר באחוזה המשתרעת על שטח של 650 מטר רבוע בשווייץ, בסמוך לאגם ז'נבה.

ראלף שומאכר, אחיו הצעיר של מיכאל, היה גם הוא נהג מרוצים והתחרה במקביל אליו בפורמולה אחת. סבסטיאן שטל, אחיו החורג, היה גם הוא נהג מרוצים. מיק, בנו הצעיר, החל להתחרות בקארטינג תחת השם מיק בטש, שם משפחתה הקודם של אימו, על מנת שלא למשוך תשומת לב[43]. בשנת 2015 החל להתחרות בסבב הפורמולה 4[44] ובשנת 2016 סיים במקום השני בסבב האיטלקי ובסבב הגרמני. בשת 2017 עבר להתחרות באליפות אירופה בפורמולה 3, קטגוריה הנחשבת לקרש קפיצה לקטגוריה הבכירה[45].

תארים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך הקריירה זכה שומאכר במספר רב של תארים. בשנת 2002 זכה להכרה מצד אונסק"ו על תרומתו המתמשכת לספורט ועל תרומתו להעלאת המודעות לחינוך ילדים. בכך הצטרף לרשימה של שמונה ספורטאים שזכו להכרה דומה, ביניהם פלה וסרגיי בובקה[46]. באותה שנה זכה לראשונה בפרס לוריוס לספורטאי השנה ובשנת 2004 זכה בפרס בפעם השנייה. בנוסף לשתי הזכיות, היה מועמד לפרס עוד ארבעה פעמים[47].

על הישגיו המתמשכים בספורט ועל תרומתו לקידום נושא הבטיחות במרוצים הוענקה לשומאכר בשנת 2006 מדליית זהב מטעם ארגון ה-FIA[48]. בשנת 2007 החליטה הנהלת מסלול הנורבורגרינג לקרוא לפניות 8 ו-9 במסלול על שמו (שומאכר S)[49]. מחווה דומה נעשתה בשנת 2014 במסלול המרוצים בבחריין[50]. בשנת 2007 זכה בשני פרסי נסיך אסטוריאס על תרומתו לספורט ועל תרומתו למטרות הומניטריות[51].

בשנת 2008 מונה על ידי התאחדות הכדורגל השווייצרית כשגריר המדינה לקראת משחקי יורו 2008[52].

בשנת 2010 העניק לו פרנסואה פיון, ראש ממשלת צרפת, את אות לגיון הכבוד[53].

הכנסות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך מרבית העונות בהם התחרה היה שומאכר מהנהגים המובילים את דירוג השכר בענף[54]. בשנת 2004 עמד שכרו השנתי בקבוצת פרארי על 80 מיליון דולר[55]. על פי דירוג פורבס באותה שנה הוא היה השני ברשימת הספורטאים המרוויחים בעולם אחרי טייגר וודס[56]. בשנת 2010 חתם בקבוצת מרצדס, תמורת סכום נמוך, יחסית, של 9.5 מיליון דולר (7 מיליון אירו) לעונה[57]. בעונתו השלישית בקבוצה עלה הסכום ל-30 מיליון דולר לעונה[58]. לאחר פרישתו בסיום עונת 2012 הוערך הונו בכ-823 מיליון דולר, הספורטאי השני בדירוג[59].

פילנטרופיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שומאכר, חובב הכדורגל, ארגן מספר משחקי צדקה למען מטרות שונות[60] ויזם את אירועי "אלופים לצדקה" (Champions For Charity), משחק כדורגל בהשתתפות כוכבים שונים בהם נהגי מרוצים ושחקני כדורסל. משפחתו המשיכה לקיים את האירוע גם בשנים שלאחר פציעתו.

בשנת 1996 תרם כסף לבניית בית ספר לילדים בדקר, סנגל. לאחר מלחמת בוסניה הקים בית חולים בסרייבו לטיפול בילדים שנפגעו כתוצאה מהקרבות. בלימה, בית פרו, הקים מרכז תמיכה לחסרי בית, המאפשר להם לקבל מזון, לבוש וטיפול רפואי. בשנת 2002 מונה לשגריר מיוחד מטעם ארגון אונסק"ו[46]. בשנת 2004 תרם 10 מיליון דולר למען נפגעי רעידת האדמה והצונמי באוקיינוס ההודי[61].

בעקבות ההתנגשות עם ז'אק וילנב בגרנד פרי האירופאי של עונת 1997 חויב שומאכר לבצע פעילות למען הקהילה בתחום ההסברה לזהרות בדרכים. הוא המשיך לפעול בתחום גם לאחר ריצוי תקופת העונש והיה פעיל בנושא במשך כל שנות הפעילות שלו. הוא היה שותף לקמפיין "Make Roads Safe" שקרא לארגון המדינות המתועשות (G8) להשקיע כספים בפיתוח תשתיות תחבורה בטוחות יותר בכל רחבי העולם. בשנת 2008 הוביל קמפיין פרסומי של חברת בקרדי להעלאת המודעות לשתייה אחראית ולהימנעות מנהיגה לאחר שתיית אלכוהול. הקמפיין, שרץ תחת הסיסמה "שתייה ונהיגה לא מתערבבים" ("drinking and driving don't mix"), כלל פרסומות בטלוויזיה, בקולנוע וברשת האינטרנט[62].

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כדמות פופולרית זכה שומאכר למספר אזכורים בתרבות. בשנת 1998 הוציא התקליטן הדני די. ג'יי ויסאג' (DJ Visage) את השיר "פורמולה". השיר, שידוע יותר בשם "שומאכר", היה להיט מועדונים ואף צעד מספר שבועות במצעד המוזיקה ההולנדי[63]. בסרט מכוניות שיצא בשנת 2006 מופיעה דמות המכונה "המכונית של מייכאל שומאכר". הדמות מגיעה למוסך של לואיג'י וגורמת לו להתרגשות רבה. שומאכר דיבב את הדמות בקולו בגרסה האנגלית של הסרט[64]. בשנת 2008 השתתף בסרט אסטריקס ואובליקס באולימפיאדה (Astérix aux Jeux Olympiques) בתפקיד שומיקס, נציג השבטים הגרמאניים במרוץ הסוסים.

בתוכנית הרכב הבריטית טופ גיר הופיעה לאורך השנים דמותו של "הסטיג". נהג מרוצים הלבוש בחליפה וקסדה לבנים, שזהותו נשמרה בסוד במהלך השנים. שמועות רבות קישרו את מיכאל שומאכר כנהג המסתתר מתחת לקסדה. בפרק הפתיחה של העונה ה-13 של התוכנית הכריזה הפקת התוכנית על חשיפת דמותו האמיתית של הסטיג. לאחר הקרנת הקפת המבחן על הפרארי FXX, נכנסה הדמות לאולפן וכשהורידה את הקסדה היה זה שומאכר. כמה שנים לאחר מכן נחשף כי את דמותו האמיתית של הסטיג באותה תקופה גילם נהג המרוצים בן קולינס[65][66].

במהלך השנים יצאו שלושה ספרי ביוגרפיה רשמיים. שניים נכתבו על ידי כריסטופר הילטון והשלישי נכתב על ידי סאבין קאם, המנהלת האישית של שומאכר לאורך השנים. בנוסף, יצאו עשרות ספרי ביוגרפיה לא רשמיים.

מרוצים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה קבוצה 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 מיקום נקודות
1991 ג'ורדן ארצות הבריתארצות הברית ברזילברזיל סן מרינוסן מרינו מונקומונקו קנדהקנדה מקסיקומקסיקו צרפתצרפת בריטניהבריטניה גרמניהגרמניה הונגריההונגריה בלגיהבלגיה
פרש
14 4
בנטון איטליהאיטליה
5
פורטוגלפורטוגל
6
ספרדספרד
6
יפןיפן
פרש
אוסטרליהאוסטרליה
פרש
1992 בנטון דרום אפריקהדרום אפריקה
4
מקסיקומקסיקו
3
ברזילברזיל
3
ספרדספרד
2
סן מרינוסן מרינו
פרש
מונקומונקו
4
קנדהקנדה
2
צרפתצרפת
פרש
בריטניהבריטניה
4
גרמניהגרמניה
3
הונגריההונגריה
פרש
בלגיהבלגיה
1
איטליהאיטליה
3
פורטוגלפורטוגל
7
יפןיפן
פרש
אוסטרליהאוסטרליה
2
3 53
1993 בנטון דרום אפריקהדרום אפריקה
פרש
ברזילברזיל
3
בריטניהבריטניה
פרש
סן מרינוסן מרינו
2
ספרדספרד
3
מונקומונקו
פרש
קנדהקנדה
2
צרפתצרפת
3
בריטניהבריטניה
2
גרמניהגרמניה
2
הונגריההונגריה
פרש
בלגיהבלגיה
2
איטליהאיטליה
פרש
פורטוגלפורטוגל
1
יפןיפן
פרש
אוסטרליהאוסטרליה
פרש
4 52
1994 בנטון ברזילברזיל
1
יפןיפן
1
סן מרינוסן מרינו
1
מונקומונקו
1
ספרדספרד
2
קנדהקנדה
1
צרפתצרפת
1
בריטניהבריטניה
נפסל
גרמניהגרמניה
פרש
הונגריההונגריה
1
בלגיהבלגיה
נפסל
איטליהאיטליה פורטוגלפורטוגל ספרדספרד
1
יפןיפן
2
אוסטרליהאוסטרליה
פרש
1 92
1995 בנטון ברזילברזיל
1
ארגנטינהארגנטינה
3
סן מרינוסן מרינו
פרש
ספרדספרד
1
מונקומונקו
1
קנדהקנדה
5
צרפתצרפת
1
בריטניהבריטניה
פרש
גרמניהגרמניה
1
הונגריההונגריה
11
בלגיהבלגיה
1
איטליהאיטליה
פרש
פורטוגלפורטוגל
2
גרמניהגרמניה
1
יפןיפן
1
יפןיפן
1
אוסטרליהאוסטרליה
פרש
1 102
1996 פרארי אוסטרליהאוסטרליה
פרש
ברזילברזיל
3
ארגנטינהארגנטינה
פרש
גרמניהגרמניה
2
סן מרינוסן מרינו
2
מונקומונקו
פרש
ספרדספרד
1
קנדהקנדה
פרש
צרפתצרפת
DNS
בריטניהבריטניה
פרש
גרמניהגרמניה
4
הונגריההונגריה
9
בלגיהבלגיה
1
איטליהאיטליה
1
פורטוגלפורטוגל
3
יפןיפן
2
3 59
1997 פרארי אוסטרליהאוסטרליה
2
ברזילברזיל
5
ארגנטינהארגנטינה
פרש
סן מרינוסן מרינו
2
מונקומונקו
1
ספרדספרד
4
קנדהקנדה
1
צרפתצרפת
1
בריטניהבריטניה
פרש
גרמניהגרמניה
2
הונגריההונגריה
4
בלגיהבלגיה
1
איטליהאיטליה
6
אוסטריהאוסטריה
6
לוקסמבורגלוקסמבורג
פרש
יפןיפן
1
ספרדספרד
פרש
נפסל‡ 78
1998 פרארי אוסטרליהאוסטרליה
פרש
ברזילברזיל
3
ארגנטינהארגנטינה
1
סן מרינוסן מרינו
2
ספרדספרד
3
מונקומונקו
10
קנדהקנדה
1
צרפתצרפת
1
בריטניהבריטניה
1
אוסטריהאוסטריה
3
גרמניהגרמניה
5
הונגריההונגריה
1
בלגיהבלגיה
פרש
איטליהאיטליה
1
לוקסמבורגלוקסמבורג
2
יפןיפן
פרש
2 86
1999 פרארי אוסטרליהאוסטרליה
8
ברזילברזיל
2
סן מרינוסן מרינו
1
מונקומונקו
1
ספרדספרד
3
קנדהקנדה
פרש
צרפתצרפת
5
בריטניהבריטניה
DNS
אוסטריהאוסטריה גרמניהגרמניה הונגריההונגריה בלגיהבלגיה איטליהאיטליה גרמניהגרמניה מלזיהמלזיה
2
יפןיפן
2
5 44
2000 פרארי אוסטרליהאוסטרליה
1
ברזילברזיל
1
סן מרינוסן מרינו
1
בריטניהבריטניה
3
ספרדספרד
5
גרמניהגרמניה
1
מונקומונקו
פרש
קנדהקנדה
1
צרפתצרפת
פרש
אוסטריהאוסטריה
פרש
גרמניהגרמניה
פרש
הונגריההונגריה
2
בלגיהבלגיה
2
איטליהאיטליה
1
ארצות הבריתארצות הברית
1
יפןיפן
1
מלזיהמלזיה
1
1 108
2001 פרארי אוסטרליהאוסטרליה
1
מלזיהמלזיה
1
ברזילברזיל
2
סן מרינוסן מרינו
פרש
ספרדספרד
1
אוסטריהאוסטריה
2
מונקומונקו
1
קנדהקנדה
2
גרמניהגרמניה
1
צרפתצרפת
1
בריטניהבריטניה
2
גרמניהגרמניה
פרש
הונגריההונגריה
1
בלגיהבלגיה
1
איטליהאיטליה
4
ארצות הבריתארצות הברית
2
יפןיפן
1
1 123
2002 פרארי אוסטרליהאוסטרליה
1
מלזיהמלזיה
3
ברזילברזיל
1
סן מרינוסן מרינו
1
ספרדספרד
1
אוסטריהאוסטריה
1
מונקומונקו
2
קנדהקנדה
1
גרמניהגרמניה
2
בריטניהבריטניה
1
צרפתצרפת
1
גרמניהגרמניה
1
הונגריההונגריה
2
בלגיהבלגיה
1
איטליהאיטליה
2
ארצות הבריתארצות הברית
2
יפןיפן
1
1 144
2003 פרארי אוסטרליהאוסטרליה
4
מלזיהמלזיה
6
ברזילברזיל
פרש
סן מרינוסן מרינו
1
ספרדספרד
1
אוסטריהאוסטריה
1
מונקומונקו
3
קנדהקנדה
1
גרמניהגרמניה
5
צרפתצרפת
3
בריטניהבריטניה
4
גרמניהגרמניה
7
הונגריההונגריה
8
איטליהאיטליה
1
ארצות הבריתארצות הברית
1
יפןיפן
8
1 93
2004 פרארי אוסטרליהאוסטרליה
1
מלזיהמלזיה
1
בחרייןבחריין
1
סן מרינוסן מרינו
1
ספרדספרד
1
מונקומונקו
פרש
גרמניהגרמניה
1
קנדהקנדה
1
ארצות הבריתארצות הברית
1
צרפתצרפת
1
בריטניהבריטניה
1
גרמניהגרמניה
1
הונגריההונגריה
1
בלגיהבלגיה
2
איטליהאיטליה
2
סיןסין
12
יפןיפן
1
ברזילברזיל
7
1 148
2005 פרארי אוסטרליהאוסטרליה
פרש
מלזיהמלזיה
7
בחרייןבחריין
פרש
סן מרינוסן מרינו
2
ספרדספרד
פרש
מונקומונקו
7
גרמניהגרמניה
5
קנדהקנדה
2
ארצות הבריתארצות הברית
1
צרפתצרפת
3
בריטניהבריטניה
6
גרמניהגרמניה
5
הונגריההונגריה
2
טורקיהטורקיה
פרש
איטליהאיטליה
10
בלגיהבלגיה
פרש
ברזילברזיל
4
יפןיפן
7
סיןסין
פרש
3 62
2006 פרארי בחרייןבחריין
2
מלזיהמלזיה
6
אוסטרליהאוסטרליה
פרש
סן מרינוסן מרינו
1
גרמניהגרמניה
1
ספרדספרד
2
מונקומונקו
5
בריטניהבריטניה
2
קנדהקנדה
2
ארצות הבריתארצות הברית
1
צרפתצרפת
1
גרמניהגרמניה
1
הונגריההונגריה
8
טורקיהטורקיה
3
איטליהאיטליה
1
סיןסין
1
יפןיפן
פרש
ברזילברזיל
4
2 121
2010 מרצדס בחרייןבחריין
6
אוסטרליהאוסטרליה
10
מלזיהמלזיה
פרש
סיןסין
10
ספרדספרד
4
מונקומונקו
12
טורקיהטורקיה
4
קנדהקנדה
11
ספרדספרד
15
בריטניהבריטניה
9
גרמניהגרמניה
9
הונגריההונגריה
11
בלגיהבלגיה
7
איטליהאיטליה
9
סינגפורסינגפור
13
יפןיפן
6
קוריאה הדרומיתקוריאה הדרומית
4
ברזילברזיל
7
איחוד האמירויות הערביותאיחוד האמירויות הערביות
פרש
9 72
2011 מרצדס אוסטרליהאוסטרליה
פרש
מלזיהמלזיה
9
סיןסין
8
טורקיהטורקיה
12
ספרדספרד
6
מונקומונקו
פרש
קנדהקנדה
4
ספרדספרד
17
בריטניהבריטניה
9
גרמניהגרמניה
8
הונגריההונגריה
פרש
בלגיהבלגיה
5
איטליהאיטליה
5
סינגפורסינגפור
פרש
יפןיפן
6
קוריאה הדרומיתקוריאה הדרומית
פרש
הודוהודו
5
איחוד האמירויות הערביותאיחוד האמירויות הערביות
7
ברזילברזיל
15
8 76
2012 מרצדס אוסטרליהאוסטרליה
פרש
מלזיהמלזיה
10
סיןסין
פרש
בחרייןבחריין
10
ספרדספרד
פרש
מונקומונקו
פרש
קנדהקנדה
פרש
ספרדספרד
3
בריטניהבריטניה
7
גרמניהגרמניה
7
הונגריההונגריה
פרש
בלגיהבלגיה
7
איטליהאיטליה
6
סינגפורסינגפור
פרש
יפןיפן
11
קוריאה הדרומיתקוריאה הדרומית
13
הודוהודו
22
איחוד האמירויות הערביותאיחוד האמירויות הערביות
11
ארצות הבריתארצות הברית
16
ברזילברזיל
7
13 49

‡ בסיום העונה נענש בביטול כל תוצאות העונה
† לא סיים את המרוץ, אך דורג לאחר שהשלים 90% מהמרחק.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Michael Schumacher and Sabine Kehm (2003), Michael Schumacher : Driving Force. London: Ebury Publishing. 192 Pages
  • Christopher Hilton (2008), Michael Schumacher : The Whole Story. Somerset, United Kingdom: Haynes Publishing Group. 472 Pages
  • James Allen (2009), Michael Schumacher : The Edge of Greatness. London: Headline Publishing Group . 416 Pages.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Green globe.svg אתר האינטרנט הרשמי של מיכאל שומאכר

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Who is the greatest ever?, BBC.co.uk, 12 October 2003
  2. ^ The final five could all have been No. 1, but only Foyt gets the prize, ESPN, 24 May 2008
  3. ^ Racing History - The Beginning, mschumacher.com
  4. ^ Grand Prix Results: Belgian GP, 1991
  5. ^ אמיר ענבר, לא ציפור או מטוס, פשוט מיכאל שומאכר, הארץ, 29 באוגוסט 2014
  6. ^ הקפה זו אינה חלק מהמרוץ ומיועדת לחימום לקראת הזינוק למרוץ
  7. ^ Grand Prix Results: Belgian GP, 1994
  8. ^ Schumacher's chequered history, BBC.co.uk, 28 May 2006
  9. ^ Rocking the boat, Grandprix.com, 11 August 1994
  10. ^ Schumacher signs for Ferrari, Motorsport.com, 5 August 1995
  11. ^ Schumacher loses championship runner-up crown, BBC.co.uk, 1 November 1997
  12. ^ 1998 Luxembourg Grand Prix, 27 September 1998
  13. ^ 1998 Japanese Grand Prix, 1 November 1998
  14. ^ Mika wins as Schu let down by puncture, BBC.co.uk, 2 November 1998
  15. ^ Schumacher out of action, Grandprix.com, 12 July 1999
  16. ^ Japanese GP Third title to M Schumacher, Motorsport.com, 9 October 2000
  17. ^ Send your tributes to Schumacher, BBC.co.uk, 2 September 2001
  18. ^ Schumacher steals Austrian win, BBC.co.uk, 12 May 2002
  19. ^ Grand Ppix Results: Umited States GP, 2002
  20. ^ German GP 2002 - Michael completes dream weekend, Crash.net, 28 July 2002
  21. ^ FIA stands by tyre ruling, BBC.co.uk, 9 September 2003
  22. ^ Deciding the World Championship, grandprix.com, 7 October 2003
  23. ^ Schumacher makes history, BBC.co.uk, 12 October 2003
  24. ^ Michael's magnificent seven, ESPN
  25. ^ אלי שאולי, סיכום עונת 2005 - היסטוריה, אירוניה ושיאים, ynet‏, 24 באוקטובר 2005
  26. ^ אלונסו אלוף העולם בפעם השנייה ברציפות, וואלה!, 22-10-2006
  27. ^ רמי היפש, אלונסו זכה באליפות הפורמולה 1; שומאכר פרש, הארץ, 23-10-2006
  28. ^ Schumacher to help Ferrari select drivers, Autosport, 29 October 2006
  29. ^ הלל פוסק, מיכאל שומאכר חוזר להתחרות, באתר ynet, 30 ביולי 2009
  30. ^ שומאכר מודיע: "אני לא חוזר", באתר ynet, 11 באוגוסט 2009
  31. ^ ‏הלל פוסק, שחר הזלקורן, סופי: מיכאל שומאכר חוזר לפורמולה 1, באתר ynet, 23 בדצמבר 2009
  32. ^ פורמולה 1: וטל מנצח באבו-דאבי, וזוכה באליפות, באתר ynet, 10 בנובמבר 2010
  33. ^ וטל מעל כולם, ynet‏, 28 באוגוסט 2011
  34. ^ פיליפ רוזין, מיכאל שומאכר הודיע כי יפרוש בסיום העונה, אתר אוטוספורט, 4 באוקטובר 2012
  35. ^ Schumacher Ready To Go ‘Home’ After Retirement, Speed, 14 October 2012
  36. ^ ספורט, ‏מיכאל שומאכר נלחם על חייו, באתר ישראל היום, 30 בדצמבר 2013
  37. ^ ‏Michael Schumacher 'Hurt In Skiing Accident', sky News, 29 December 2013
  38. ^ Schumacher has 'conscious moments' - agent, באתר BBC
  39. ^ "מיכאל שומאכר שוקל פחות מ-45 קילו, זה לא נראה טוב בכלל", וואלה, 24 בספטמבר 2015
  40. ^ נשיא פרארי לשעבר: "יש חדשות לא טובות על שומאכר", nrg‏, 4 בפסרואר 2016
  41. ^ דור הופמן, האישה הטובה, ישראל היום, 31 בדצמבר 2015
  42. ^ Who is the real Schumacher?, BBC, 22 October 2006
  43. ^ ניר בן טובים, מיק שומאכר בחן מכונית פורמולה 4, וואלה, 24 בדצמבר 2014
  44. ^ אמיר ענבר, מיק שומאכר, במושב של אבא, הארץ, 22 באפריל 2015
  45. ^ אמיר ענבר, הסיכוי לנצח קלוש, אבל מיכאל שומאכר ממשיך להילחם, הארץ, 4 בינואר 2017
  46. ^ 46.0 46.1 Honorary and Goodwill Ambassadors
  47. ^ Michael Schumacher, www.laureus.com
  48. ^ Schumacher honoured at FIA Awards gala, Autosport, 9 December 2006
  49. ^ Nurburgring honour for Schumacher, 26 March 2007
  50. ^ Bahrain F1 circuit names first corner after Michael Schumacher, Autosport, 2 March 2014
  51. ^ Michael Schumacher, fundacion principed easturias
  52. ^ Schumacher becomes Swiss football ambassador, GPupdate.net, 16 April 2007
  53. ^ Legion d'Honneur for Shumacher, 30 April 2010
  54. ^ כמה כסף אוספים הביתה הנהגים המובילים בפורמולה 1?, גלובס, 1 באפריל 2013
  55. ^ Sports: How Big Is Too Big?, The Tyee, 11 July 2006
  56. ^ The Best-Paid Athletes, Forbes, 24 June 2004
  57. ^ לשומאכר כבר יש ספונסרים, גלובס, 12 בפברואר 2010
  58. ^ למה אלוף הפורמולה 1 לא ממש אהוב או שנוא? , כלכליסט, 28 באוקטובר 2013
  59. ^ מיכאל שומאכר הפסיד בהפרש זעום את תואר הספורטאי העשיר בעולם, כלכליסט, 8 באפריל 2012
  60. ^ Playing for a better world, FIFA.com, 16 December 2004
  61. ^ Schumacher donates $10m relief aid, CNN, 4 Januart 2005
  62. ^ Schumacher puts the brakes on drink-driving, The Guardian, 4 July 2008
  63. ^ DJ Visage - Formula
  64. ^ Michael Schumacher Ferrari, Pixar Cars Wiki
  65. ^ Remembering the time Michael Schumacher was the Stig, Fox Sports, 9 December 2016
  66. ^ Is Michael Schumacher really the Stig?, The Guardian, 22 June 2009