מיכאל שומאכר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.svg הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.
מיכאל שומאכר
Schumi di GP Kanada 2011 cropped.jpg
מיכאל שומאכר, 2011
לאום גרמניהגרמניה גרמני
תאריך לידה 3 בינואר 1969 (בן 48)
מקום לידה הירט הרמילהיים שליד קלן שבגרמניה
קריירת פורמולה 1
אליפויות 7
מרוצים 308
ניצחונות 91
פודיומים 155
נקודות בקריירה 1,566
זינוקים מפול פוזישן 68
הקפות מהירות 77
קבוצות ג'ורדן (1991)
בנטון (1991 - 1995)
פרארי (1996- 2006)
מרצדס (2010 - 2012)
http://www.michael-schumacher.de

מיכאל שומאכרגרמנית: Michael Schumacher (מידע · עזרה); נולד ב-3 בינואר 1969) הוא נהג מרוצים גרמני לשעבר. התחרה במרוצי הפורמולה 1 בין השנים 19912006, ובין השנים 20102012. שומאכר נחשב על ידי רבים לאחד מגדולי נהגי הפורמולה 1 בכל הזמנים[1][2]. זכה שבע פעמים בתואר אלוף עולם, ושבר כמעט כל שיא אפשרי בפורמולה 1 כשהעיקרי מביניהם הוא מספר הניצחונות בקריירה.

בסוף 2013 נפגע קשה בראשו בתאונת סקי, ונכנס לתרדמת, ביוני 2014 יצא מהתרדמת והועבר לשיקום.

קריירה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

שומאכר נולד בהירט הרמילהיים שליד קלן, גרמניה. בגיל 4 בנה לו אביו רכב קארטינג מאולתר לאחר שהוסיף מנוע קטן למכונית מרוץ עם דוושות. לאחר שהתנגש בעמוד תאורת רחוב לקחו אותו הוריו למסלול הקארטינג. אביו הרכיב רכב קארטינג מחלקי קארטינג ישנים. מיכאל החל להתחרות ובגיל 6 זכה באליפות המועדון הראשונה. על מנת לאפשר לו להתחרות החל אביו לעבוד בעבודה נוספת כמשפץ רבי קארטינג ואימו החלה לעבוד במזנון שלצד המסלול.

החוק בגרמניה קובע גיל מינימום של 14 שנים על מנת להוציא רישיון להתחרות בקארטינג. על מנת להתגבר על המגבלה הוציא בגיל 12 רישיון בלוקסמבורג[3]. בשנת 1983 הוציא את הרישיון הגרמני ושנה לאחר מכן הוכתר כאלוף גרמניה לנוער. בשנת 1987 זכה באליפות גרמניה ואירופה. הוא עזב את בית הספר ועהחל לעבוד כמכונאי. שנה לאחר מכן החל להתחרות במרוצי מכוניות חד-מושביות. הוא לקח חלק באליפות פורמולה פורד הגרמנית ובאליפות פורמולה קונינג, בה הוכתר לאלוף.

בשנת 1989 חתם בקבוצת הפורמולה 3 WTS והחל להתחרות באליפות גרמניה. שנה לאחר מכן זכה בתואר. באותה שנה הצטרף לתוכנית הפיתוח לנהגים של מרצדס והחל להתחרות באליפות העולם למכוניות ספורט, בניגוד לרוב המתחרים שהעעדיפו לנסות את מזלם בפורמולה 3000, בדרך לפורמולה 1. הוא ניצח את המרוץ האחרון בעונה, שהתקיים במקסיקו וסיים את העונה במקום החמישי באליפות הנהגים. בחודש יוני לקח חלק במרוץ 24 השעות של לה מאן יחד עם קרל ונדלינגר ופריץ וקרוצפוינטר. את המרוץ סיימו במקום החמישי. בשנת 1991 השתתף באחד המרוצים בסבב הפורמולה 3000 היפני וסיים במקום השני.

פורמולה 1[עריכת קוד מקור | עריכה]

1991: ג'ורדן[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 1991 ערך את הופעת הבכורה בפורמולה 1 במדי ג'ורדן בגרנד פרי הבלגי, אחרי שמרצדס שילמה לאדי ג'ורדן, בעלי הקבוצה, סכום של 150,000 דולר. במקצה הדירוג הגיע למקום השביעי, אך במרוץ עצמו נאלץ לפרוש לאחר שבע הקפות בשל בעיה במצמד[4]. על פי ההסכם המקורי היה אמור שומאכר להמשיך להתחרות במדי הקבוצה האירית עד לסיום העונה, אך לאחר הגרנד פרי הבלגי חתם במדי קבוצת בנטון. ג'ורדן פנתה לבית המשפט בבריטניה במטרה שימנע משומאכר להתחרות בבנטון. בית המשפט קבע כי החוזה טרם נחתם סופית ועל כן הוא משוחרר לעבור לקבוצה אחרת.

1991 - 1995: בנטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגרנד פרי הבריטי (1995)

בששת המרוצים שנותרו עד לסיום העונה צבר 4 נקודות. עונת 1992 נשלטה בידי צמד הנהגים של ויליאמס נייג'ל מנסל וריקרדו פאטרזה, שנהנו ממנועים מתוצרת רנו. הרכב של בנטון התקשה להתמודד עם המנועים העדיפים ותיבת ההילוכים החצי-אוטומטית. בגרנד פרי המקסיקני, המרוץ השני בעונה, סיים במקום השלישי והגיע לראשונה לפודיום. עד לסיום העונה השיג עוד שבעה פודומים, כולל ניצחון הבכורה בגרנד פרי הבלגי. בעונתו השנייה בקבוצה סיים תשע פעמים באחד משלושת המקומות הראשונים, אך בשבעת המרוצים הנותרים נאלץ לפרוש ולא צבר נקודות. את העונה סיים במקום הרביעי.

הזכייה הראשונה באליפות הגיעה בעונת 1994. שישה ניצחונות בשבעת המרוצים הראשונים של העונה העניקו לו יתרון משמעותי על פני דיימון היל במחצית הראשונה של העונה. בגרנד פרי הבריטי הוזהר לאחר שביצע עקיפה במהלך הקפת ההערכות. שומאכר התעלם מהאזהרה וביצע עקיפה נוספת, בעקבותיה הוצא לו דגל שחור והוא הורחק מהמרוץ. הקבוצה טענה כי חוסר תקשורת עם הדיילים במסלול היא שהובילה לאירוע. הטענה לא התקבלה ושומאכר הורחק משני מרוצים נוספים. הוא ניצח את הגרנד פרי הבלגי, אך לאחר המרוץ נמצא כי על בתחתית הרכב הותקנו מוטות עץ שהגבירו את האוירודינמיות של הרכב והקנו לו יתרון בלתי חוקי. בעקבות כך נפסלה התוצאה שהשיג ונשלל ממנו הניצחון[5]. רצף האירועים אפשר להיל לצמצם את הפער משמואכר עד לכדי נקודה אחת לקראת גרנד פרי אוסטרליה, המרוץ האחרון בעונה. בהקפה ה-36 של המרוץ, בעודו מוביל את המרוץ, פגע רכבו במעקה הבטיחות החיצוני של המסלול. היל ניסה לנצל את ההזדמנות ולבצע עקיפה, אך חזרה של שומאכר למסלול הובילה להתנגשות בין הרכבים. כתוצאה מההנגשות נאלצו 2 הנהגים לפרוש ושומאכר זכה באליפות, זכייה שעוררה ביקורות רבות כלפיו[6].

במהלך העונה פתחה FIA בחקירה כנגד בנטון ומקלארן, בחשד שהקבוצות עשו שימוש אסור באמצעי עזר טכנולוגיים. הקבוצות סירבו לשתף פעולה עם החקירה ונקנסו בסכום של 100 אלף דולר כל אחת בשל כך. בסיומה של החקירה נמצאו שורות קוד שאיפשרו לרכב לזנק בצורה טובה יותר, אך לא נמצא הוכחה שאכן נעשה שימוש בטכנולוגיה במרוצים עצמם[7].

המאבק עם דיימון היל נמשך גם בעונת 1995, במהלכה התנגשו השניים מספר פעמים. שומאכר ניצח בתשעה מרוצים במהלך העונה ובסיומה זכה בפעם השנייה באליפות, בפער של 33 נקודות מהיל. בנוסף, זכה יחד עם ג'וני הרברט, בן קבוצתו באליפות היצרנים. האליפות הראשונה בה זכתה הקבוצה.

1996 - 2006: פרארי[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות שנותרה לו שנה נוספת בחוזה עם בנטון, הודיע שומאכר על מעבר לקבוצת פרארי, בה חתם על חוזה לשנתיים תמורת 60 מיליון דולר[8]. בהמשך הצטרפו אליו המעצב רורי בריין והמנהל הטכני רוס בראון שהצטרפו אל ג'ין טוד, שחתם בקבוצה בשנת 1993. שילוב זה יצר את אחת הקבוצות הנחשבות למצליחות ולדומיננטיות בתולדות האליפות.

בעונתו הראשונה בקבוצה ניצח 3 מרוצים, אך בעיות מאכניות אילצו אותו לפרוש מחמישה מרוצים. את העוענה סיים במקום השלישי. לאורך עונת 1997 ניהל קרב צמוד עם ז'אק וילנב על ההובלה. וילנב הוביל את הטבלה לאחר 6 מרוצים. ניצחון בקנדה העלה את שומאכר למקום הראשון. לקראת המרוץ האחרון בעונה עמד הפער בטבלה על נקודה לזכות הגרמני. וילנב זיזנק מהפול פוזישן, כששומאכר מקום אחד מאחור. לאורך מרבית המרוץ הוביל, אך בעיה במערכת הקרור גרמה לו לאיבוד כוח ולהאטה. וילנב ניסה לבצע עקיפה ושומאכר התנגש בו במטרה לגורם לשניהם לפרוש מהמרוץ ובכך להבטיח לעצמו זכייה בתואר. כתוצאה מההתנגשות נפגעה מכוניתו, אך וילנב הצליח להמשיך להתחרות, סיים את המרוץ במקום הרביעי וזה בתואר. בעקבות ההתנגשות המכוונת נענש בשלילת כל הנקודות שצבר במהלך העונה[9].

מיקה האקינן הפיני מקבוצת מקלארן הפך ליריבו העיקרי על התואר במהלך העונות הבאות. האקינן פתח בצורה טובה את עונת 1998 וניצח את שני המרוצים הראשונים ופתח פער של 16 נקודות. ניצחון בגרנד פרי האיטלקי, כשנותרו עוד 2 מרוצים לסיום העונה, הביא לשיוויון בנקודות. האקינן ניצח את גרנד פרי לוקסמבורג ופתח מחדש פער של 4 נקודות[10]. בגרנד פרי יפן, מרוץ סיום העונה, זינק שומכאר מהפול פוזישן, הוביל את המרוץ, אך בהקפה ה-32 נאלץ לפרוש עקב תקר בגלגל. האניקן ניצח את המרוץ וזכה בתואר[11][12].

בעונת 1999 היה שותף לזכייה של הקבוצה באליפות היצרנים. במהלך הגרנד פרי הבריטי איבד את הבלמים בעת כניסה לפנייה במהירות של כ-200 קמ"ש. המכונית התנגשה בקיר הבטיחות וכתוצאה מההתגשות שבר את רגלו[13]. לאחר התאונה נעדר משישה מרוצים ולמעשה איבד את האפשרות להאבק על האליפות.

שומאכר ניצח חמישה מתוך שמונת המרוצים הראשונים של 2000, אך לא הצליח לסיים את שלושת המרוצים הבאים. הדבר איפשר להאקינן לצמצם את הפער לכדי 2 נקודות בלבד. 2 ניצחונות רצופים של הפיני העלו אותו למקום הראשון, אך רצף של שלושה ניצחונות החזירו לשומאכר את ההובלה. הניצחון בגרנד פרי היפני הבטיח זכייה באליפות כשנותר עוד מרוץ אחד לסיום העונה. הזכייה השלישית בתואר והראשונה של קבוצת פרארי מאז עונת 1979[14].

שנה לאחר מכאן שב וזכה בתואר האליפות תוך שהוא משווה את שיא הניצחונות לעונה, שעמד על תשעה ניצחונות. הזכייה בתואר הובטחה, כשנותרו עוד 4 מרוצים לסיום העונה. את העונה סיים בפער של 58 נקודות מדייויד קולטהארד, שסיים שני. הניצחון בגרנד פרי הבלגי היה הניצחון ה-52 בקריירה, בכך שבר את שיאו של אלן פרוסט והפך לנהג בעל מספר הניצחונות הרב ביותר בתולדות האליפות[15].

הזכייה באליפות השלישית ברציפות לוותה במספר אירועים מעוררי מחלוקת. רובנס באריקלו, בן זוגו של שומאכר הוביל לאורך מרבית הגרנד פרי האוסטרי. במטרים האחרונים של המרוץ קיבל הוראה מהנהלת הקבוצה להאט ולאפשר לשומאכר לעקוף אותו ולנצח את המרוץ. העלייה לפודיום לוותה בשריקות בוז רועמות מצד הקהל. שומאכר, בניסיון לרצות את הקהל, הזמין את באריקלו לעלות למדרגה העליונה לצידו[16]. בגנרד פרי של ארצות הברית, שהתקיים בספטמבר, היה זה שומאכר שהוביל לאורך מרבית המרוץ ואחריו באריקלו. שומאכר האט במטרה לאפשר סיום צמוד, אך האט יותר מידי ונעקף על ידי בן זוגו שניצח את המרוץ[17]. ניצחון בגרנד פרי גרמניה הבטיח את הזכייה בתואר, כשנותרו עוד שישה מרוצים עד לסיום העונה. בכך השתווה לחואן מנואל פנג'יו כנהג בעל מספר האליפויות הרב ביותר[18].

בשנת 2000 הוא סוף סוף השיג אליפות ראשונה עבור פרארי מאז 1979.[19] אחריה באו אליפויות ב-2001, 2002, 2003 ו-2004.

ב-2005 פרארי לא הצליחו לייצר מכונית תחרותית ושומאכר איבד את האליפות לכוכב הספרדי העולה פרננדו אלונסו.[20]

ב-2006, עונתו האחרונה בפורמולה 1, ניהל שומאכר מאבק צמוד על האליפות עם פרננדו אלונסו. למרוץ האחרון של העונה בברזיל הגיע שומאכר כשהוא בפיגור של 10 נקודות מאחורי אלונסו. האפשרות היחידה של שומאכר לזכות בתואר הייתה לנצח במרוץ ולקוות שאלונסו לא ישיג אפילו נקודה. במקצה הדרוג השיג שומאכר רק את המקום העשירי ואילו אלונסו דורג רביעי. המרוץ עצמו היה אחד הגדולים בקריירה של הנהג הגרמני: שומאכר פתח מצוין את המרוץ ועלה למקום החמישי, אולם אז בעיה בצמיג הרכב דרדרה אותו למקום האחרון. שומאכר לא הרים ידיים ועקף נהגים רבים עד למקום ה-4 שבו סיים את המרוץ. זה לא הספיק לאליפות אולם הוכיח את הכשרון האדיר של שומאכר. אלונסו סיים במקום השני וזכה באליפות.[21] בסיום אותה עונה החליט שומאכר לפרוש ממרוץ פעיל והפך ליועץ בקבוצת פרארי.[22]

ביולי 2009, בעקבות פציעתו של פליפה מאסה, נהגה של קבוצת פרארי, בגרנד פרי הונגריה, דווח על ידי דובר הקבוצה כי שומאכר יחזור להתחרות בקבוצה ויימלא את מקומו של מאסה עד להחלמתו וחזרתו למרוצים.[23] שומאכר החל באימונים אינטנסיביים לקראת חזרתו למרוצים, אולם בשל כאבים בצווארו, זכר לתאונת אופנוע שעבר מספר חודשים לפני כן, הוא הודיע שלא יוכל לשוב להתחרות.[24]

בדצמבר 2009 הודיע שומאכר על שובו למרוצי פורמולה 1 בשנת 2010, בקבוצת מרצדס. הוא חתם על חוזה לשלוש שנים.[25]

לאחר שמרצדס החתימה את לואיס המילטון כמחליפו של שומאכר לעונת 2013, שומאכר הודיע ב-4 באוקטובר 2012 כי יפרוש בסיום עונת 2012.[26]

תאונת סקי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף שנת 2013 נפגע קשה בראשו בתאונת סקי, אשר התרחשה כאשר גלש באתר הסקי מריבל שבקרבת הגבול השווייצרי.[27][28]

בתחילת אפריל 2014 דיווחה לעיתונות סבין קם, מנהלתו האישית של שומאכר, שהוא הראה סימני הכרה חלקיים ומשפחתו דיווחה על סימנים מעודדים נוספים.[29] ביוני 2014 יצא שומאכר מהתרדמת, שוחרר מבית החולים והועבר לשיקום בביתו שבשווייץ.

במאי 2015 דיווחה הדוברת של שומאכר על שיפור איטי במצבו.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שומאכר נשוי לקורינה, אלופת אירופה ברכיבה על סוסים, ולזוג שני ילדים. אחיו הוא נהג המרוצים ראלף שומאכר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Green globe.svg אתר האינטרנט הרשמי של מיכאל שומאכר

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Who is the greatest ever?, BBC.co.uk, 12 October 2003
  2. ^ The final five could all have been No. 1, but only Foyt gets the prize, ESPN, 24 May 2008
  3. ^ Racing History - The Beginning, mschumacher.com
  4. ^ Grand Prix Results: Belgian GP, 1991
  5. ^ Grand Prix Results: Belgian GP, 1994
  6. ^ Schumacher's chequered history, BBC.co.uk, 28 May 2006
  7. ^ Rocking the boat, Grandprix.com, 11 August 1994
  8. ^ Schumacher signs for Ferrari, Motorsport.com, 5 August 1995
  9. ^ Schumacher loses championship runner-up crown, BBC.co.uk, 1 November 1997
  10. ^ 1998 Luxembourg Grand Prix, 27 September 1998
  11. ^ 1998 Japanese Grand Prix, 1 November 1998
  12. ^ Mika wins as Schu let down by puncture, BBC.co.uk, 2 November 1998
  13. ^ Schumacher out of action, Grandprix.com, 12 July 1999
  14. ^ Japanese GP Third title to M Schumacher, Motorsport.com, 9 October 2000
  15. ^ Send your tributes to Schumacher, BBC.co.uk, 2 September 2001
  16. ^ Schumacher steals Austrian win, BBC.co.uk, 12 May 2002
  17. ^ Grand Ppix Results: Umited States GP, 2002
  18. ^ German GP 2002 - Michael completes dream weekend, Crash.net, 28 July 2002
  19. ^ אחרי 21 שנה, אתר פורמולה 1 ישראל, 08-10-2000
  20. ^ פרננדו אלונסו - אלוף העולם בפורמולה 1 לשנת 2005, קארספורום, 25-09-2005
  21. ^ אלונסו אלוף העולם בפעם השנייה ברציפות, וואלה!, 22-10-2006
  22. ^ רמי היפש, אלונסו זכה באליפות הפורמולה 1; שומאכר פרש, הארץ, 23-10-2006
  23. ^ שובה של אגדה: מיכאל שומאכר ינהג עבור פרארי עד סוף העונה, אתר ערוץ הספורט, 29-07-2009
  24. ^ בועז קורפל, שומאכר לא חוזר להתחרות בפורמולה 1, אתר הגה, 11-08-2009
  25. ^ ‏הלל פוסק, שחר הזלקורן, סופי: מיכאל שומאכר חוזר לפורמולה 1, באתר ynet, 23 בדצמבר 2009
  26. ^ פיליפ רוזין, מיכאל שומאכר הודיע כי יפרוש בסיום העונה, אתר אוטוספורט, 4 באוקטובר 2012
  27. ^ ספורט, ‏מיכאל שומאכר נלחם על חייו, באתר ישראל היום, 30 בדצמבר 2013
  28. ^ ‏Michael Schumacher 'Hurt In Skiing Accident' באתר סקיי ניוז
  29. ^ Schumacher has 'conscious moments' - agent, באתר BBC