פורמולה 1 עונת 2019

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פורמולה 1 עונת 2019
2019 FIA Formula One World Championship
סוג תחרות מרוץ מכוניות
תאריך התחלה 17 במרץ 2019
תאריך סיום 1 בדצמבר 2019
מספר עונה 70
מספר מרוצים בעונה 21
www.formula1.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

עונת 2019 היא העונה ה-70 של אליפות הפורמולה 1. העונה יצאה לדרכה ב-17 במרץ וצפויה להסתיים ב-1 בדצמבר, במהלכה יתקיימו 21 מרוצים.

רשימת הנהגים בקבוצות השונות עברה שינויים רבים ביחס לעונה הקודמת. פרננדו אלונסו, שזכה פעמיים בתואר האליפות, פרש בסיום העונה אחרי 17 עונות באליפות. ארבעה נהגים חדשים הצטרפו לאליפות: ג'ורג' ראסל, לנדו נוריס, אנטוניו ג'יובינאצי ואלכסנדר אלבון.

גרנד פרי סין, המרוץ השלישי בעונה, היה מרוץ הגרנד פרי ה-1,000 בתולדות האליפות.

נהגים וקבוצות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצה יצרן נהגים מרוצים
מספר רכב נהג
ארצות הבריתארצות הברית האס האס 8 צרפתצרפת רומן גרוז'אן[1] 1–10
20 דנמרקדנמרק קווין מגנוסן[1] 1–10
בריטניהבריטניה ויליאמס ויליאמס 63 בריטניהבריטניה ג'ורג' ראסל[2] 1–10
88 פוליןפולין רוברט קוביצה[3] 1–10
איטליהאיטליה טורו רוסו טורו רוסו-הונדה 26 רוסיהרוסיה דניאיל קוויט[4] 1–10
23 תאילנדתאילנד אלכסנדר אלבון[5] 1–10
בריטניהבריטניה מקלארן מקלארן-רנו 55 ספרדספרד קרלוס סאינס[6] 1–10
4 בריטניהבריטניה לנדו נוריס[7] 1–10
גרמניהגרמניה מרצדס מרצדס 44 בריטניהבריטניה לואיס המילטון[8] 1–10
77 פינלנדפינלנד ולטרי בוטאס[9] 1–10
שווייץשווייץ אלפא רומיאו אלפא רומיאו-פרארי 7 פינלנדפינלנד קימי רייקונן[10] 1–10
99 איטליהאיטליה אנטוניו ג'יובינאצי[11] 1–10
איטליהאיטליה פרארי פרארי 5 גרמניהגרמניה סבסטיאן פטל 1–10
16 מונקומונקו שארל לקלר[12] 1–10
בריטניהבריטניה רייסינג פוינט רייסינג פוינט-מרצדס 11 מקסיקומקסיקו סרחיו פרס[13] 1–10
18 קנדהקנדה לאנס סטרול[14] 1–10
אוסטריהאוסטריה רד בול רד בול-טאג הויר 10 צרפתצרפת פייר גאסלי[15] 1–10
33 הולנדהולנד מקס ורסטאפן 1–10
צרפתצרפת רנו רנו 3 אוסטרליהאוסטרליה דניאל ריקארדו[16] 1–10
27 גרמניהגרמניה ניקו הולקנברג 1–10

שינויים בקבוצות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצת רד בול חתמה על חוזה עם חברת הונדה לאספקת מנועים. בכך סיימה הקבוצה את התקשרותה עם חברת רנו שהייתה הספקית של הקבוצה בשלוש עשרה העונות האחרונות[17]. הונדה מספקת את המנועים גם לקבוצת הבת של רד בול, טורו רוסו. למרות זאת, אף אחת משתי הקבוצות לא תוכר כקבוצת מפעל של הונדה[18].

במסגרת שיתוף הפעולה של אלפא רומיאו עם קבוצת סאובר שינתה הקבוצה את שמה לאלפא רומיאו רייסינג[19].

קבוצת רייסינג פוינט, נקנתה במהלך העונה שעברה מקבוצת פורס אינדיה שפשטה את הרגל. לקראת העונה הנוכחית שינתה את שמה באופן רשמי לרייסינג פוינט.

שינויים בנהגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרננדו אלונסו, שזכה פעמיים בתואר האליפות, הודיע על פרישה מהאליפות בסיום העונה הקודמת. את מקומו בקבוצת מקלארן תפס קרלוס סאינס[6]. בנוסף, בחרה הקבוצה לא לחדש את החוזה עם סטופל ונדורן, נהגה של הקבוצה בשנתיים האחרונות. את מקומו תפס לנדו נוריס, שהיה אלוף אירופה בפורמולה 3 והתחרה בפורמולה 2 בשתי העונות האחרונות[7].

דניאל ריקארדו עזב את קבוצת רד בול וחתם על חוזה לשנתיים בקבוצת רנו[16]. במקומו החתימה הקבוצה את פייר גאסלי, שנהג בקבוצת הבת, טורו רוסו[15]. דניאיל קוויט, שנהג בעבר עבור טורו רוסו ורד בול ושימש בעונה קודמת נהג פיתוח בקבוצת פרארי, שב לקבוצה כמחליפו של גאסלי[4]. לצידו של קוויט הוחתם אלכסנדר אלבון, חבר באקדמיה של רד בול, שהתחרה בעונה הקודמת בפורמולה 2 וסיים במקום השלישי[5].

קבוצת מרצדס שמרה על הרכב הנהגים שלה מהעונה הקודמת. לואיס המילטון חתם על חוזה חדש לשנתיים נוספות תמורת 40 מיליון ליש"ט לעונה[8]. חוזהו של ולטרי בוטאס הוארך בעונה נוספת[9]

קבוצת פרארי החליטה שלא לחדש את חוזהו של קימי רייקונן בקבוצה. במקומו הוחתם שארל לקלר, נהג באקדמיית פרארי, שהתחרה בעונה הקודמת בקבוצת סאובר[12]. רייקונן חתם על חוזה לשתי עונות בקבוצת סאובר, בה החל את הקריירה בפורמולה 1[10]. בנוסף החתימה סאובר את אנטוניו ג'יובינאצי, במקומו של מרכוס אריקסון, שנשאר בקבוצה כנהג שלישי[11].

קבוצת ויליאמס החתימה את ג'ורג' ראסל, נהג השייך לתוכנית פיתוח הנהגים של מרצדס והתחרה בעונה הקודמת בפורמולה 2[2]. לצידו הוחתם רוברט קוביצה, ששימש בעונה הקודמת כנהג מבחן בקבוצה. קוביצה חזר לפורמולה 1 לאחר העדרות של 8 שנים[3].

קבוצת רייסינג פוינט, שנקנתה במהלך עונת 2018 מקבוצת פורס אינדיה שפשטה את הרגל, ולקראת עונת 2019 שינתה את שמה באופן רשמי לרייסינג פוינט, ויתרה על הנהג הצרפתי אסטבן אוקון, והביאה במקומו את לאנס סטרול, בנו של הבעלים החדש של הקבוצה, שהתחרה בעונת 2018 בקבוצת ויליאמס.

רשימת מרוצים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיבוב מרוץ תאריך פול פוזישן הקפה מהירה מנצח
1 אוסטרליהאוסטרליה מלבורן, אוסטרליה 17 במרץ 2019 בריטניהבריטניה לואיס המילטון פינלנדפינלנד ולטרי בוטאס פינלנדפינלנד ולטרי בוטאס
2 בחרייןבחריין סאח'יר, בחריין 31 במרץ 2019 מונקומונקו שארל לקלר מונקומונקו שארל לקלר בריטניהבריטניה לואיס המילטון
3 הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין שאנגחאי, סין 14 באפריל 2019 פינלנדפינלנד ולטרי בוטאס צרפתצרפת פייר גאסלי בריטניהבריטניה לואיס המילטון
4 אזרבייג'ןאזרבייג'ן באקו, אזרבייג'ן 28 באפריל 2019 פינלנדפינלנד ולטרי בוטאס צרפתצרפת שארל לקלר פינלנדפינלנד ולטרי בוטאס
5 ספרדספרד ברצלונה, ספרד 12 במאי 2019 פינלנדפינלנד ולטרי בוטאס בריטניהבריטניה לואיס המילטון בריטניהבריטניה לואיס המילטון
6 מונקומונקו מונטה קרלו, מונקו 26 במאי 2019 בריטניהבריטניה לואיס המילטון צרפתצרפת פייר גאסלי בריטניהבריטניה לואיס המילטון
7 קנדהקנדה מונטריאול, קנדה 9 ביוני 2019 גרמניהגרמניה סבסטיאן פטל פינלנדפינלנד ולטרי בוטאס בריטניהבריטניה לואיס המילטון
8 צרפתצרפת לה קסטל, צרפת 23 ביוני 2019 בריטניהבריטניה לואיס המילטון גרמניהגרמניה סבסטיאן פטל בריטניהבריטניה לואיס המילטון
9 אוסטריהאוסטריה שפילברג, אוסטריה 30 ביוני 2019 מונקומונקו שארל לקלר הולנדהולנד מקס ורסטאפן הולנדהולנד מקס ורסטאפן
10 בריטניהבריטניה סילברסטון, בריטניה 14 ביולי 2019 פינלנדפינלנד ולטרי בוטאס בריטניהבריטניה לואיס המילטון בריטניהבריטניה לואיס המילטון
11 גרמניהגרמניה הוקנהיים, גרמניה 28 ביולי 2019
12 הונגריההונגריה בודפשט, הונגריה 4 באוגוסט 2019
13 בלגיהבלגיה סטבלוט, בלגיה 1 בספטמבר 2019
14 איטליהאיטליה מונצה, איטליה 8 בספטמבר 2019
15 סינגפורסינגפור סינגפור 22 בספטמבר 2019
16 רוסיהרוסיה סוצ'י, רוסיה 29 בספטמבר 2019
17 יפןיפן סוזוקה, יפן 13 באוקטובר 2019
18 מקסיקומקסיקו מקסיקו סיטי, מקסיקו 27 באוקטובר 2019
19 ארצות הבריתארצות הברית אוסטין, טקסס, ארצות הברית 3 בנובמבר 2019
20 ברזילברזיל סאן פאולו, ברזיל 17 בנובמבר 2019
21 איחוד האמירויות הערביותאיחוד האמירויות הערביות אבו דאבי 1 בדצמבר 2019

תקציר העונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העונה נפתחה בניצחון של ולטרי בוטאס, שזינק מהמקום השני, אך עקף את לואיס המילטון בפנייה הראשונה ושמר על ההובלה לאורך כל המרוץ תוך כדי שהוא קובע את זמן ההקפה המהירה[20]. מקס ורסטאפן סיים את המרוץ במקום השלישי והעניק להונדה פודיום ראשון לאחר 10 שנים[21]. שארל לקלר, במרוץ הבכורה שלו בקבוצת פרארי, היה מהיר יותר מבן קבוצתו, סבסטיאן פטל, אך קיבל הוראה שלא לעקוף אותו וסיים את המרוץ במקום החמישי[22].

קבוצת פרארי שלטה בכל מקצי האימון לקראת גרנד פרי בחריין. במקצה הדירוג הקדים לקלר את פטל בשלוש עשיריות השנייה והשיג את הפול פוזישן הראשון בקריירה[23]. לקלר ירד למקום השלישי בפנייה הראשונה לאחר שנעקף על ידי פטל ובוטאס, אך הצליח לקחת שוב את ההובלה, כשהוא מתעלם מהוראה קבוצתית שלא לעקוף את פטל. הוא שמר על ההובלה לאורך מרבית המרוץ ופתח פער שהגיע עד ל-10 שניות מהמקום השני. בעיה חשמלית ברכב הובילה לאיבוד כוח דבר שאיפשר להמילטון ובוטאס לעקוף אותו. מכונית בטיחות שיצאה למסלול בשתי ההקפות האחרונות מנעה מורסטאפן לעקוף אותו והבטיחה לו לראשונה מקום בפודיום[24].

גרנד פרי סין היה המרוץ ה-1,000 בתולדות האליפות והדבר צויין באירועים רבים בימים שקדמו למרוץ. המילטון זינק למרוץ שני, אך עקף במהירות את בוטאס. צמד נהגי מרצדס סיימו את המרוץ במקומות הראשון והשני בפעם השלישית ברציפות. פייר גאסלי, שסיים במקום השישי, קבע את זמן ההקפה המהירה[25]. אלכסנדר אלבון ריסק את מכוניתו במהלך האימון בשבת ולא השתתף במקצה הדירוג. הוא זינק למרוץ מהמקום האחרון, אך הצליח לסיים במקום העשירי[26].

לקלר קבע את הזמנים המהירים ביותר בשלושת האימונים שקדמו לגרנד פרי אזרבייג'ן[27]. פייר גאסלי, קימי רייקונן ורוברט קוביצה זינקו למרוץ מהפיט. אנטוניו ג'יובינאצי שדורג במקום השמיני ספג עונש של הפחתת 10 מקומות בזינוק בשל החלפת יחידת הבקרה האלקטרונית[28]. בוטאס זינק בפעם השנייה ברציפות מהפול פוזישן וסיים את המרוץ כמנצח. גאסלי קבע את זמן ההקפה המהירה ונבחר ל"נהג היום"[29].

בוטאס זינק בפעם השלישית ברציפות מהפול פוזישן גם בגרנד פרי ספרד, אך פתיחה חלשה אפשרה להמילטון לעקוף מיד בתחילת המרוץ. המילטון השיג את הניצחון השלישי בעונה ומרצדס את המרוץ החמישי ברציפות בו היא סיימה בשני המקומות הראשונים[30]. הרצף של מרצדס נעצר במונקו. המילטון ניחצ את המרוץ לאחר קרב צמוד עם ורסטאפן, שסיים במקום השני, אך התנגשות עם בוטאס בפיט עלתה לו בעונש של הוספת 5 שניות. בעקבות העונש ירד ההולנדי למקום הרביעי. פטל סיים במקום השני ובוטאס השלים את הפודיום[31].

פטל זינק מהפול פוזישן בקנדה והוביל לאורך כל המרוץ עד לסיומו. עונש של הוספת 5 שניות בעקבות חסימה לא חוקית של המילטון הוריד אותו למקום השני והעניק להמילטון את הניצחון[32]. בגרנד פרי צרפת היה זה דניאל ריקארדו שנענש בהוספה כפולה של 5 שניות, עונש שהוריד אותו מהמקום השביעי למקום ה-11, מחוץ לטווח הנקודות[33].

דירוג האליפות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונה הוחלט על הוספת נקודת בונוס לנהג שיקבע את ההקפה המהירה בכל מרוץ, בתנאי שיסיים את המירוץ בין עשרת הנהגים המהירים ביותר[34].

שיטת הניקוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיקום 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 הקפה מהירה
נקודות 25 18 15 12 10 8 6 4 2 1 1

אליפות הנהגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיקום נהג
אוסטרליהאוסטרליה

בחרייןבחריין

הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין

אזרבייג'ןאזרבייג'ן

ספרדספרד

מונקומונקו

קנדהקנדה

צרפתצרפת

אוסטריהאוסטריה

בריטניהבריטניה

גרמניהגרמניה

הונגריההונגריה

בלגיהבלגיה

איטליהאיטליה

סינגפורסינגפור

רוסיהרוסיה

יפןיפן

מקסיקומקסיקו

ארצות הבריתארצות הברית

ברזילברזיל

איחוד האמירויות הערביותאיחוד האמירויות הערביות
נקודות
1 בריטניהבריטניה לואיס המילטון 2 1 1 2 1 1 1 1 5 1 223
2 פינלנדפינלנד ולטרי בוטאס 1 2 2 1 2 3 4 2 3 2 184
3 הולנדהולנד מקס ורסטאפן 3 4 4 4 3 4 5 4 1 5 136
4 גרמניהגרמניה סבסטיאן פטל 4 5 3 3 4 2 2 5 4 16 123
5 מונקומונקו שארל לקלר 5 3 5 5 5 פרש 3 3 2 3 120
6 צרפתצרפת פייר גאסלי 11 8 6 פרש 6 5 8 10 7 4 55
7 ספרדספרד קרלוס סאינס פרש 19 14 7 8 6 11 6 8 6 38
8 פינלנדפינלנד קימי רייקונן 8 7 9 10 14 17 15 7 9 8 25
9 בריטניהבריטניה לנדו נוריס 12 6 18 8 פרש 11 פרש 9 6 11 22
10 אוסטרליהאוסטרליה דניאל ריקארדו פרש 18 7 פרש 12 9 6 11 12 7 22
11 גרמניהגרמניה ניקו הולקנברג 7 17 פרש 14 13 14 7 8 13 10 17
12 דנמרקדנמרק קווין מגנוסן 6 13 13 13 7 14 17 17 19 פרש 14
13 מקסיקומקסיקו סרחיו פרס 13 10 8 6 15 12 12 12 11 17 13
14 רוסיהרוסיה דניאיל קוויט 10 12 פרש פרש 9 7 10 14 17 9 12
15 תאילנדתאילנד אלכסנדר אלבון 14 9 10 11 11 8 פרש 15 15 12 7
16 קנדהקנדה לאנס סטרול 9 14 12 9 פרש 16 9 13 14 13 6
17 צרפתצרפת רומן גרוז'אן פרש פרש 11 פרש 10 10 14 פרש 16 פרש 2
18 איטליהאיטליה אנטוניו ג'יובינאצי 15 11 15 12 16 19 13 16 10 פרש 1
19 בריטניהבריטניה ג'ורג' ראסל 16 15 16 15 17 15 16 19 18 14 0
20 פוליןפולין רוברט קוביצה 17 16 17 16 18 18 18 18 20 15 0
מיקום נהג
אוסטרליהאוסטרליה

בחרייןבחריין

הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין

אזרבייג'ןאזרבייג'ן

ספרדספרד

מונקומונקו

קנדהקנדה

צרפתצרפת

אוסטריהאוסטריה

בריטניהבריטניה

גרמניהגרמניה

הונגריההונגריה

בלגיהבלגיה

איטליהאיטליה

סינגפורסינגפור

רוסיהרוסיה

יפןיפן

מקסיקומקסיקו

ארצות הבריתארצות הברית

ברזילברזיל

איחוד האמירויות הערביותאיחוד האמירויות הערביות
נקודות

אליפות היצרנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקום יצרן מספר
אוסטרליהאוסטרליה

בחרייןבחריין

הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין

אזרבייג'ןאזרבייג'ן

ספרדספרד

מונקומונקו

קנדהקנדה

צרפתצרפת

אוסטריהאוסטריה

בריטניהבריטניה

גרמניהגרמניה

הונגריההונגריה

בלגיהבלגיה

איטליהאיטליה

סינגפורסינגפור

רוסיהרוסיה

יפןיפן

מקסיקומקסיקו

ארצות הבריתארצות הברית

ברזילברזיל

איחוד האמירויות הערביותאיחוד האמירויות הערביות
נקודות
1 גרמניהגרמניה מרצדס 44 2 1 1 2 1 1 1 1 5 1 407
77 1 2 2 1 2 3 4 2 3 2
2 איטליהאיטליה פרארי 5 4 5 3 3 4 2 2 5 4 16 243
16 5 3 5 5 5 פרש 3 3 2 3
3 אוסטריהאוסטריה רד בול-הונדה 10 11 8 6 פרש 6 5 8 10 7 4 191
33 3 4 4 4 3 4 5 4 1 5
4 בריטניהבריטניה מקלארן-רנו 4 12 6 18 8 פרש 11 פרש 9 6 11 60
55 פרש 19 14 7 8 6 11 6 8 6
5 צרפתצרפת רנו 3 פרש 18 7 פרש 12 9 6 11 12 7 39
27 7 17 פרש 14 13 13 7 8 13 10
6 שווייץשווייץ אלפא רומיאו-פרארי 7 8 7 9 10 14 17 15 7 9 8 26
99 15 11 15 12 16 19 13 16 10 פרש
7 בריטניהבריטניה רייסינג פוינט-מרצדס 11 13 10 8 6 15 12 12 12 11 17 19
18 9 14 12 9 פרש 16 9 13 14 13
8 איטליהאיטליה טורו רוסו-הונדה 23 14 9 10 11 11 8 פרש 15 15 12 19
26 10 12 פרש פרש 9 7 10 14 17 9
9 ארצות הבריתארצות הברית האס-פרארי 8 פרש פרש 11 פרש 10 10 14 פרש 16 פרש 16
20 6 13 13 13 7 14 17 17 19 פרש
10 בריטניהבריטניה ויליאמס-מרצדס 63 16 15 16 15 17 15 16 19 18 14 0
88 17 16 17 16 18 18 18 18 20 15

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פורמולה 1 עונת 2019 בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 Here's the 2019 Haas F1 Team driver lineup, Autoweek, 28 September 2018
  2. ^ 2.0 2.1 George Russell to race for Williams in 2019, ESPN, 12 October 2018
  3. ^ 3.0 3.1 F1 2019: Robert Kubica returns with Williams, Sky Sports, 22 November 2018
  4. ^ 4.0 4.1 Kvyat seals F1 return with Toro Rosso, Motosrsport.com, 29 September 2018
  5. ^ 5.0 5.1 Albon to partner Kvyat at Toro Rosso in 2019, Motorsport.com, 26 November 2018
  6. ^ 6.0 6.1 McLaren: Carlos Sainz to replace Fernando Alonso from 2019, BBC, 16 August 2018
  7. ^ 7.0 7.1 Lando Norris joins McLaren for Formula 1 2019: The full story, Sky Sport, 5 September 2018
  8. ^ 8.0 8.1 Lewis Hamilton: Mercedes driver agrees £40m-a-year deal until 2020, BBC, 19 July 2018
  9. ^ 9.0 9.1 Valtteri Bottas: Mercedes driver signs one-year contract extension, BBC, 20 July 2018
  10. ^ 10.0 10.1 Raikkonen to race for Sauber after Ferrari exit, Motorsport.com, 11 September 2018
  11. ^ 11.0 11.1 Giovinazzi to join Raikkonen at Sauber in 2019, leaving Ericsson without a drive, Rracefans.net, 25 September 2018
  12. ^ 12.0 12.1 Ferrari confirms Leclerc for 2019 F1 season, Motorsport.com, 11 September 2018
  13. ^ Sergio Perez extends contract with Force India for 2019 F1 season, Autosport, 18 October 2018
  14. ^ Lance Stroll to race for Force India in 2019, ESPN, 30 November 2018
  15. ^ 15.0 15.1 Pierre Gasly: Red Bull replace Daniel Ricciardo with Frenchman for 2019 season, BBC, 20 August 2018
  16. ^ 16.0 16.1 Daniel Ricciardo: Red Bull driver leaving for Renault at end of 2018 season, BBC, 3 August 2018
  17. ^ Red Bull drops Renault for 2019 Honda Formula 1 engine deal, Autosport, 19 June 2018
  18. ^ Honda: Red Bull won't have works Formula 1 team label in 2019, Autosport, 19 June 2018
  19. ^ Sauber F1 team renamed Alfa Romeo Racing, Motorsport.com, 1 February 2019
  20. ^ Valtteri Bottas wins Australian GP after Lewis Hamilton overtake, BBC, 17 March 2019
  21. ^ Verstappen praises ‘great start’ for Red Bull-Honda partnership, Formula1.com, 17 March 2019
  22. ^ Ferrari explains call to back Leclerc off Vettel, Motorsport.com, 17 March 2019
  23. ^ Bahrain GP: Leclerc beats Vettel to score maiden F1 pole, Motorsport.com, 30 March 2019
  24. ^ Leclerc: First F1 podium "lucky in unlucky situation", Motorsport.com, 31 March 2019
  25. ^ Chinese GP: Hamilton leads third consecutive Mercedes 1-2 , Motorsport.com, 14 April 2019
  26. ^ "Worst driver of Saturday" Albon pleased by China turnaround, Motorsport.com, 14 April 2019
  27. ^ Azerbaijan GP: Leclerc leads commanding Ferrari 1-2 in FP3, Motorsport.com, 27 April 2019
  28. ^ Kubica will also start race from pit lane, Racefans.net, 28 April 2019
  29. ^ Valtteri Bottas wins Azerbaijan Grand Prix with Lewis Hamilton second, The Guardian, 28 April 2019
  30. ^ Spanish GP: Hamilton leads fifth straight Mercedes 1-2, Motorsport.com, 12 May 2019
  31. ^ Monaco GP: Hamilton wins despite tyre drama, Motorsport.com, 26 May 2019
  32. ^ Canadian GP: Hamilton wins after controversial Vettel penalty, Motorsport.com, 9 June 2019
  33. ^ Double penalty costs Ricciardo French GP points finish, Motorsport.com, 23 June 2019
  34. ^ Bonus point to be awarded for fastest lap in 2019, Formula1.com, 11 March 2019