נירה שפק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נירה שפק
נירה שפק במליאת הכנסת
נירה שפק במליאת הכנסת
לידה 20 ביולי 1966 (בת 57)
ג' באב ה'תשכ"ו
רחובות, ישראל
מדינה ישראלישראל ישראל
השכלה

אוניברסיטת בר-אילן

אוניברסיטת בן-גוריון
מפלגה יש עתיד
בן זוג זהר שפק
חברת הכנסת
6 באפריל 202115 בנובמבר 2022
(שנה ו־31 שבועות)
כנסות ה-24
שירות צבאי
השתייכות צבא הגנה לישראל
דרגה אלוף-משנה  אלוף-משנה
תפקידים בשירות
תפקידים בולטים
  • יו"ר ועדת המשנה למוכנות העורף
פרסים והוקרה
אבירת איכות השלטון (2021)

נירה שפק (נולדה ב-20 ביולי 1966, ג' באב ה'תשכ"ו[1]) היא פוליטיקאית ישראלית ואלוף-משנה במילואים, חברת כנסת לשעבר מטעם מפלגת "יש עתיד" בכנסת ה-24 ויו"ר ועדת המשנה למוכנות העורף.

ח"כ נירה שפק לצד ח"כ גלית דיסטל-אטבריאן בהשקת השדולה לקידום ענף המסעדנות בישראל
נירה שפק (שנייה משמאל) משתתפת בפאנל חברי כנסת, מאי 2022

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה כנירה צעידי ברחובות לאילנה ונפתלי. למדה בתיכון דה שליט שבעיר, והייתה חניכה בתנועת הצופים, מדריכה בתנועת הנוער העובד והלומד וחברה בגרעין נח"ל.

בשנת 1984 התגייסה לצה"ל, במסלול פיקוד והדרכה. בהמשך הייתה ראש לשכת מפקדי הנח"ל יורם גלבוע ובן ציון ויינר, וכן קצינת אגף מבצעים של בסיס מודיעין וסיור, תפקיד עבורו העתיקה את מגוריה לקיבוץ עין השלושה שבעוטף עזה. היא הייתה האישה הראשונה בתפקידים אלה ובראש ענף ההכְשָׁרות של זרוע היבשה, קצינת אגף מבצעים של בסיס האימונים של זרוע היבשה ומראשונות מסיימות מסלול פיקוד ומטה.[2][3]

שפק היא בעלת תואר ראשון במדעי החברה במגמות כלכלה ולוגיסטיקה מאוניברסיטת בר-אילן, ותואר שני במינהל ומדיניות ציבורית מאוניברסיטת בן-גוריון.

לאחר שחרורה מצה"ל בנובמבר 2010, עבדה במשרד הביטחון, ובשירות המילואים הייתה מפקדת נפה (חטיבה) במפקדת העורף של אוגדת עזה והגיעה לדרגת אל"ם.

עם פרישתה מהמערכת הצבאית, מונתה למנכ"לית חברת "גרין נגב מערבי", ובשנת 2013 מונתה ליועצת בכירה למנכ"ל המשרד להגנת העורף[3].

ב-7 באוקטובר 2023, בפרוץ מלחמת חרבות ברזל, פעלה שפק להצלת חיים של תושבים רבים ולזיהוי גופות של רבים מחבריה, מתוך הממ"ד בביתה בכפר עזה.[4][5]

פעילות ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שפק הייתה כחברת מועצה במרכז יצחק רבין וחברת הוועד המנהל ב"פורום דבורה" לנשים במדיניות חוץ וביטחון לאומי. החל משנת 2021, שפק משמשת כציר בקונגרס הציוני.

מאז 2014 שפק חברת מפלגת "יש עתיד" וראש התנועה בנגב המערבי. בבחירות המקומיות של 2018 היא התמודדה לראשות מועצה אזורית שער הנגב, אך הפסידה לאופיר ליבשטיין[6].

הכנסת ה-24[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבחירות לכנסת ה-24 הוצבה במקום ה-17 ברשימת "יש עתיד" לכנסת[7] ונבחרה לראשונה לכנסת. בכנסת זו, כיהנה שפק כחברה בוועדות החוץ והביטחון, הכספים וביקורת המדינה. ב-12 בספטמבר 2021 נבחרה לכהן כיו"ר ועדת המשנה למוכנות העורף של הכנסת. היא עמדה בראש השדולה למען חיזוק עוטף עזה[8], השדולה למען השבויים והנעדרים, השדולה לקידום וחיזוק הפריפריה, השדולה לבחינת קידום נשים במגזר הציבורי והשדולה לקידום ענף המסעדנות בישראל.

במאי 2022 קיבלה את אות אבירת איכות השלטון של התנועה לאיכות השלטון.[9]

שפק לא התמודדה בבחירות לכנסת העשרים וחמש לאחר שהצהירה כי בכוונתה להתמודד, מטעם "יש עתיד", בבחירות לראשות מועצה אזורית שער הנגב.[10]

חקיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסגרת כהונתה כחברת כנסת קידמה וחוקקה את החוקים הבאים:

חוק סיוע לשדרות וליישובי הנגב המערבי (הוראת שעה) (תיקון מס' 7), התשפ"ב-2022 שמטרתו להאריך את הטבות המס לתושבי עוטף עזה בארבע שנים נוספות.

חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין) (תיקון מס' 4), התשפ"ב-2022 שמטרתו לקבוע כי היפוך נטל ההוכחה כאמור יחול אם טרם חלפו שנתיים ממועד הגשת התלונה ועד למועד הפגיעה בעובד ולקבוע כי תקופת ההתיישנות של תובענות לפי חוק הגנה על עובדים תהיה שלוש שנים, וכי תקופת בירור עניינו של עובד שחשף שחיתות, הפרת חיקוק או פגיעה במינהל תקין בגוף מבוקר אצל נציב תלונות הציבור, שאינה עולה על שנתיים, לא תבוא במניין תקופת ההתיישנות.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשואה לזהר ומתגוררת בכפר עזה. היא אם לשלושה וסבתא לשניים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נירה שפק בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]