גלית דיסטל-אטבריאן
 | |||||
| לידה |
10 בינואר 1971 (בת 50) ירושלים, ישראל  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| מדינה |
 ישראל | ||||
| השכלה | אוניברסיטת תל אביב | ||||
| עיסוק | פוליטיקאית, סופרת ופובליציסטית | ||||
| מפלגה | הליכוד | ||||
| |||||
  | |||||
גלית דיסטל-אַטְבַּרְיָאן (נולדה ב-10 בינואר 1971, י"ג בטבת ה'תשל"א) היא חברת כנסת מטעם מפלגת הליכוד. פובליציסטית, שדרנית רדיו וסופרת ישראלית.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולדה בשם גלית אטבריאן, לפרווין (לאה) ולרחמים[1], שעלו לישראל מאיראן ב-1965. גדלה בירושלים. שירתה בצה"ל כמש"קית ת"ש בחיל האוויר. בעלת תואר ראשון בפילוסופיה מאוניברסיטת תל אביב. לאחר סיום לימודי התואר הראשון, לימדה פילוסופיה בתיכון ליד האוניברסיטה בירושלים. למדה גם לתואר שני בפילוסופיה אנליטית באוניברסיטה העברית, אך לא השלימה את הדרישות לתואר[2].
ב-1998 יצאה עם בעלה, עודד דיסטל, לשליחות בת חמש שנים, כחלק מעבודתו כנספח כלכלי בשגרירות ישראל ביוון. לאחר שהשניים חזרו מיוון, הם התגרשו וגלית החלה לעסוק בתחום ההלבשה וכן בכתיבת ספרות.
בשנת 2009 יצא לאור ספרה הראשון, ואם היו אומרים לך, בהוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר. הספר זכה בתמיכת מפעל הפיס "בהוצאה לאור של ספרים בעלי ערך ספרותי"[3]. בשנת 2014 יצא לאור ספרה השני, טווס בחדר מדרגות, בהוצאת כנרת זמורה-ביתן. הספר היה בין חמשת הספרים המועמדים הסופיים לפרס ספיר לספרות לאותה שנה[4].
כותבת טור קבוע באתר nrg וכן טורים לאתר "מידה" והחל מ-2017 גם לישראל היום. הגישה בימי רביעי את התוכנית "לא סותם ת'פה" ברדיו גלי ישראל ביחד עם אראל סג"ל. באפריל 2016 החלה להגיש עמו, יום אחד בשבוע, את תוכניתו החדשה בגלי צה"ל[5]. משתתפת בתוכנית הפאנליסטים "הפטריוטים" בערוץ 20 ומגישה סרטוני דעה בעבור כאן - תאגיד השידור הישראלי. בנובמבר 2020 החלה להגיש תוכנית יומית בתחנת הרדיו גלי ישראל. כתבה מספר נאומים עבור מירי רגב כשזו כיהנה כשרת התרבות[6]. בינואר 2020 הסכימה תחנת הרדיו גלי צה"ל לשלם למני נפתלי פיצוי של 16 אלף ש"ח בגין התבטאות של דיסטל-אטבריאן בראיון שערכה איתו בתחנה[7].
בכתיבתה והופעותיה התקשורתיות היא מביעה עמדות ימניות ותוקפת את תרבות ה"תקינות פוליטית"[8] והשמאל הרדיקלי. בין השאר האשימה את ארגוני הנשים והפמיניסטיות בכך שהן מתעלמות ממעשים אלו כאשר המבצעים הם ערבים (פלסטינים או ערביי ישראל) או מסתננים מאפריקה ומנסות למנוע מנושאים אלו לעלות לסדר היום הציבורי[9]. דוגלת בהקטנת המגזר הציבורי, מינימום התערבות ממשלתית וביטול רגולציות עודפות. היא תומכת של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ומביעה אמון מלא בחפותו.[10]
ב-4 בפברואר 2021, לקראת הבחירות לכנסת העשרים וארבע, שריין אותה נתניהו במקום העשירי ברשימת הליכוד לכנסת העשרים וארבע[11], ודיסטל נבחרה לכנסת העשרים וארבע[12].
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
דיסטל-אטבריאן הייתה נשואה לעודד דיסטל ולהם שני ילדים. מתגוררת בכפר האורנים.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יוכי שלח, "פטפוטי נשים: על אסטרטגיית כתיבה של רשת נשית ברומן 'ואם היו אומרים לך'", בתוך: העברית שפה חיה: קובץ מחקרים על הלשון בהקשריה החברתיים-התרבותיים, כרך ז', הוצאת הקיבוץ המאוחד והמכון הישראלי לפואטיקה וסמיוטיקה ע"ש פורטר, אוניברסיטת תל אביב, 2016, עמ' 431–444.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
גלית דיסטל-אטבריאן, באתר הכנסת 
גלית דיסטל-אטבריאן, ברשת החברתית פייסבוק
גלית דיסטל-אטבריאן, ברשת החברתית טוויטר
גלית דיסטל-אטבריאן, ברשת החברתית אינסטגרם- גלית דיסטל-אטבריאן, באתר כנסת פתוחה
- גלית דיסטל-אטבריאן, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- הספרים של גלית דיסטל-אטבריאן, באתר "סימניה"
- תמר רותם, הגשמה עצמית? זו עבדות, באתר TheMarker, 7 בספטמבר 2015
- תמר פרלשטיין, סל תרבות: מתי גלית אטבריאן-דיסטל גנבה ספר?, באתר nrg, 9 באוגוסט 2017
- אילנה וייזר-סנש, להתנפל על הגורל | "ואם היו אומרים לך", באתר הארץ, 22 ביולי 2009
- גלית עדות, "הקול שלי הוא לגמרי חומוס אחלה", באתר "פורבס ישראל", 6 באוגוסט 2017
- גלית דיסטל-אטבריאן: הסופרת שלא סופרת לייקים (ברור שכן), ב"כאן בלוג", 30 באוקטובר 2017
- ניב הדס, נתניהו הדגול, התקשורת השמאלנית ופרס ספיר: גלית דיסטל אטבריאן לא לוקחת שבויים, באתר הארץ, 21 בפברואר 2019
- תחיה ברק, כל הסתומים שזורקים עלי עגבניות, הופכים אותי לחשובה יותר, באתר מאקו, 21 בפברואר 2019
- עירית לינור, כך התפכחתי: גלית דיסטל אטבריאן עוקפת מימין, באתר ישראל היום, 11 בפברואר 2021
- מכּתביה:
- פרק ראשון: "ואם היו אומרים לך", באתר וואלה!, 25 ביוני 2009
- כל הטורים של גלית דיסטל-אטבריאן באתר nrg
- כל הטורים של גלית דיסטל-אטבריאן באתר "מידה"
סרטוני הדעה של גלית דיסטל-אטבריאן בערוץ כאן - תאגיד השידור הישראלי ביוטיוב- המלחמה על הכוח, השילוח "גיליון השמרנות", מאי 2019
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מכתב פתוח לפרופסור יורם יובל, בעמוד הפייסבוק של מאוחדים להצלת ישראל, 2 ביוני 2019
- ^ טלי חרותי-סובר, אצל גלית דיסטל אטבריאן, הצהרות לחוד ומציאות לחוד גם כשמדובר בתואר השני, באתר הארץ, 17 במרץ 2019
- ^ מועצת הפיס לתרבות ולאמנות - דו"ח פעילות 2009, הפרק "ספרים בעלי ערך ספרותי", עמ' 41
- ^ טווס בחדר מדרגות, באתר פרס ספיר
- ^ גיא עזרא, הצוות החדש של אראל סג"ל בגלי צה"ל, באתר "סרוגים", 27 במרץ 2016
- ^ איתי שטרן, גלית דיסטל אטבריאן תזומן לבירור: כתבה נאומים למירי רגב בזמן עבודתה בכאן, באתר הארץ, 22 בינואר 2018
איתמר ב"ז, אם זכרוני אינו מטעני, באתר העין השביעית, 6 באוקטובר 2019 - ^ אורן פרסיקו, גלי-צה"ל יפצו את מני נפתלי ב-16 אלף שקל, באתר העין השביעית, 10 בינואר 2020
- ^ כאן - גלית דיסטל אטבריאן - התסכול של הגבר הלבן הפריווילגי הוא הבוננזה של דונלד טראמפ, ערוץ היוטיוב של תאגיד השידור הישראלי.
- ^ גלית דיסטל אטבריאן, האונס בראשל"צ: פתאום הח"כיות מהשמאל החליטו לשתוק, באתר nrg, 9 באוגוסט 2015
- ^ איתי רום, תפקידה של דיסטל-אטבריאן בשירות המנהיג, באתר הארץ, 2 במרץ 2021
103FM, הח"כית לעתיד קוראת להפגין מול ביהמ"ש: האם הליכוד יגיע לתמוך בנתניהו?, באתר מעריב אונליין, 30 במרץ 2021 - ^ מורן אזולאי, שעות לסגירת הרשימות: גלית דיסטל-אטבריאן שוריינה במקום ה-10 בליכוד, באתר ynet, 4 בפברואר 2021
- ^ נינה פוקס, רב רפורמי, מייסד "השולמנים" וסופרת: הח"כים החדשים, באתר ynet, 25 במרץ 2021
- רשימת חברי הכנסת
- סופרות ישראליות
- סופרים ישראלים
- פובליציסטיות ישראליות
- שדרניות רדיו ישראליות
- נשות חינוך ישראליות
- בעלות טור ישראליות
- סגל גלי צה"ל
- סגל nrg
- סגל מידה
- סגל תאגיד השידור הישראלי - הנהלה ודיגיטל
- סגל ערוץ 20
- סגל ישראל היום
- חברות כנסת מטעם הליכוד
- חברי כנסת מטעם הליכוד
- מתנחלות
- סגל התיכון ליד האוניברסיטה
- בוגרות התיכון ליד האוניברסיטה
- בוגרי התיכון ליד האוניברסיטה
- בוגרות אוניברסיטת תל אביב
- בוגרי אוניברסיטת תל אביב
- חברות הכנסת העשרים וארבע
- חברי הכנסת העשרים וארבע
- ישראליות שנולדו ב-1971
- ישראלים שנולדו ב-1971