גלית דיסטל-אטבריאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גלית דיסטל-אטבריאן
אין תמונה חופשית
לידה 10 בינואר 1971 (בת 50)
י"ג בטבת ה'תשל"א
ירושלים, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל  ישראל
השכלה אוניברסיטת תל אביב
עיסוק פוליטיקאית, סופרת ופובליציסטית
מפלגה הליכוד
galitdistel.co.il
חברת הכנסת
6 באפריל 2021 – מכהנת
(28 שבועות ו־3 ימים)
כנסות ה-24
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

גלית דיסטל-אַטְבַּרְיָאן (נולדה ב-10 בינואר 1971, י"ג בטבת ה'תשל"א) היא חברת כנסת מטעם מפלגת הליכוד. פובליציסטית, שדרנית רדיו וסופרת ישראלית.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בשם גלית אטבריאן, לפרווין (לאה) ולרחמים[1], שעלו לישראל מאיראן ב-1965. גדלה בירושלים. שירתה בצה"ל כמש"קית ת"ש בחיל האוויר. בעלת תואר ראשון בפילוסופיה מהאוניברסיטה העברית. לאחר סיום לימודי התואר הראשון, לימדה פילוסופיה בתיכון ליד האוניברסיטה בירושלים. למדה גם לתואר שני בפילוסופיה אנליטית באוניברסיטה העברית, אך לא השלימה את הדרישות לתואר[2].

ב-1998 יצאה עם בעלה, עודד דיסטל, לשליחות בת חמש שנים, כחלק מעבודתו כנספח כלכלי בשגרירות ישראל ביוון. לאחר שהשניים חזרו מיוון, הם התגרשו וגלית החלה לעסוק בתחום ההלבשה וכן בכתיבת ספרות.

בשנת 2009 יצא לאור ספרה הראשון, ואם היו אומרים לך, בהוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר. הספר זכה בתמיכת מפעל הפיס "בהוצאה לאור של ספרים בעלי ערך ספרותי"[3]. בשנת 2014 יצא לאור ספרה השני, טווס בחדר מדרגות, בהוצאת כנרת זמורה-ביתן. הספר היה בין חמשת הספרים המועמדים הסופיים לפרס ספיר לספרות לאותה שנה[4].

כותבת טור קבוע באתר nrg וכן טורים לאתר "מידה" והחל מ-2017 גם לישראל היום. הגישה בימי רביעי את התוכנית "לא סותם ת'פה" ברדיו גלי ישראל ביחד עם אראל סג"ל. באפריל 2016 החלה להגיש עמו, יום אחד בשבוע, את תוכניתו החדשה בגלי צה"ל[5].השתתפה בעבר בתוכנית הפאנליסטים "הפטריוטים" בערוץ 20 ובמספר סרטונים של כאן דיגיטל. בנובמבר 2020 החלה להגיש תוכנית יומית בתחנת הרדיו גלי ישראל. כתבה מספר נאומים עבור מירי רגב כשזו כיהנה כשרת התרבות[6]. בינואר 2020 הסכימה תחנת הרדיו גלי צה"ל לשלם למני נפתלי פיצוי של 16 אלף ש"ח בגין התבטאות של דיסטל-אטבריאן בראיון שערכה איתו בתחנה[7].

בכתיבתה והופעותיה התקשורתיות היא מביעה עמדות ימניות ותוקפת את תרבות ה"תקינות פוליטית"[8] והשמאל הרדיקלי. בין השאר האשימה את ארגוני הנשים והפמיניסטיות בכך שהן מתעלמות ממעשים אלו כאשר המבצעים הם ערבים (פלסטינים או ערביי ישראל) או מסתננים מאפריקה ומנסות למנוע מנושאים אלו לעלות לסדר היום הציבורי[9]. דוגלת בהקטנת המגזר הציבורי, מינימום התערבות ממשלתית וביטול רגולציות עודפות. היא תומכת של בנימין נתניהו ומביעה אמון מלא בחפותו[10].

ב-4 בפברואר 2021, לקראת הבחירות לכנסת העשרים וארבע, שריין אותה נתניהו במקום העשירי ברשימת הליכוד לכנסת העשרים וארבע[11], ודיסטל נבחרה לכנסת העשרים וארבע[12].

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיסטל-אטבריאן הייתה נשואה לעודד דיסטל ולהם שני ילדים. מתגוררת עם בן זוגה בכפר האורנים[13].

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יוכי שלח, "פטפוטי נשים: על אסטרטגיית כתיבה של רשת נשית ברומן 'ואם היו אומרים לך'", בתוך: העברית שפה חיה: קובץ מחקרים על הלשון בהקשריה החברתיים-התרבותיים, כרך ז', הוצאת הקיבוץ המאוחד והמכון הישראלי לפואטיקה וסמיוטיקה ע"ש פורטר, אוניברסיטת תל אביב, 2016, עמ' 431–444.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מכתב פתוח לפרופסור יורם יובל, בעמוד הפייסבוק של מאוחדים להצלת ישראל, 2 ביוני 2019
  2. ^ טלי חרותי-סובראצל גלית דיסטל-אטבריאן, הצהרות לחוד ומציאות לחוד גם כשמדובר בתואר השני, באתר הארץ, 17 במרץ 2019
  3. ^ מועצת הפיס לתרבות ולאמנות - דו"ח פעילות 2009, הפרק "ספרים בעלי ערך ספרותי", עמ' 41
  4. ^ טווס בחדר מדרגות, באתר פרס ספיר
  5. ^ גיא עזרא, ‏הצוות החדש של אראל סג"ל בגלי צה"ל, באתר "סרוגים", 27 במרץ 2016
  6. ^ איתי שטרןגלית דיסטל אטבריאן תזומן לבירור: כתבה נאומים למירי רגב בזמן עבודתה בכאן, באתר הארץ, 22 בינואר 2018
    איתמר ב"ז, אם זכרוני אינו מטעני, באתר העין השביעית, 6 באוקטובר 2019
  7. ^ אורן פרסיקו, גלי-צה"ל יפצו את מני נפתלי ב-16 אלף שקל, באתר העין השביעית, 10 בינואר 2020
  8. ^ קובץ וידאו כאן - גלית דיסטל אטבריאן - התסכול של הגבר הלבן הפריווילגי הוא הבוננזה של דונלד טראמפ, ערוץ היוטיוב של תאגיד השידור הישראלי.
  9. ^ גלית דיסטל אטבריאן, האונס בראשל"צ: פתאום הח"כיות מהשמאל החליטו לשתוק, באתר nrg‏, 9 באוגוסט 2015
  10. ^ איתי רום, תפקידה של דיסטל-אטבריאן בשירות המנהיג, באתר הארץ, 2 במרץ 2021
    103FM, ‏הח"כית לעתיד קוראת להפגין מול ביהמ"ש: האם הליכוד יגיע לתמוך בנתניהו?, באתר מעריב אונליין, 30 במרץ 2021
  11. ^ מורן אזולאי, שעות לסגירת הרשימות: גלית דיסטל-אטבריאן שוריינה במקום ה-10 בליכוד, באתר ynet, 4 בפברואר 2021
  12. ^ נינה פוקס, רב רפורמי, מייסד "השולמנים" וסופרת: הח"כים החדשים, באתר ynet, 25 במרץ 2021
  13. ^ תחיה ברק, ‏כל הסתומים שזורקים עלי עגבניות, הופכים אותי לחשובה יותר, באתר ‏מאקו‏‏, ‏21 בפברואר 2019‏.